שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי
סימן כב
שאלה. גט שבא מאסכנדריה למצרים על ידי שליח הולכה והובא לפני בית דין אחד שבמצרים ודקדקו בו כראוי ומצאו פטורין ביו"ד אחת גם בנפשכי ביוד אחת. גם היה כתוב בו שמונה מלא בוי"ו גם היה כתוב בכך בשבת שמונה ימים לירח וכו' ואמרו שהיה ראוי לכתוב בשמנה ימים וכו' דהכין כתיב בכל הנוסחאות של הפוסקים ז"ל ומחמת כל הני דיוקי אמרו לשליח שיביא גט אחר כי קרוב הוא ונוח לשוב מצריים והגט הזה לא יקרעוהו עד שיבא הגט האחר וכתבו לבית דין של אסכנדריאה אשר נכתב בפניהם שלא יסמכו על הסופר כי הניח אותיות פורחות ויש בהם דברים הנוגעי' לפסול ואפשר שכמו שטעה בזה יטעה בדבר אחר יותר חמור ואם אינו בקי לא יהא לו עסק בזה כי רבו הדקדוקין ובנקל יטעו בהם והוא פסולי ממזרו' וכן כתב הרא"ש ז"ל דיש ליזהר מאד שלא ישתדל בענין גטין אם לא שיהיה בקי וקמו בית דין אחר והכשירו הגט ואמרו שאין ראוי להמתין עד שיבואו גט אחר שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים שנתנו באופן זה וישבו ונתנו גט זה ולא רצו להמתין עד שיביאו גט אחר מאסכנדריאה. יורנו המורה הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:
תשובה. ראיתי על נדון זה קונטריסין מבעלי תריסין מחבלין ומרירין זה לזה בהלכה ואני זה ימים אשר נהייתי ונחליתי ועדיין אני חלוש ולא יכולתי להשיב על כל קו"ץ וקו"ץ אך עדות יסוד המקל ומכשיר לכתחילה נגד רבן גלת החל הזה אשר כנענים עד צרפת וספרד הרא"ש ז"ל אשר רוב הגולה קבלוהו לרב עליהם ועתה קמו קצת מורים ואמרו בלבם נינם יחד לדחות סברתו בגיל' דחוטתא ובאמת כמעט קט הסכמתי להיות כמחריש דתרוייהו הפוסל ומעכב והמכשיר לכתחילה חביבין לי ביותר עד לאחת ה' יאריך ימיהם וירבה גבולם בתלמידים ואזני שומעו' בתוככי ירושלים ושוב מרוב אהבתי האמת הסכמתי לפנות פני אליה ועורף אל ידיד נפשי כי האמת אהוב יותר מן הכל לכן הידידות תעמוד במקומה הראוי לה ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ומה גם להיות דבר שבערוה ויש לחוש פן תפשה המספחת ואהבת הנצוח תנצח להקל בדבר חמור מזה נגד אבות העולם על כן החלש יאמר גבור אני לגלות יסוד דברי המכשיר ועביד עובדא ותראה שברו כשבר נבל יוצרים:
והנה יסוד דברי המכשיר אשר בנה עליו טירת חרס ועביד עובד' נגד רבן של הגולה הוא משום דסביר' ליה דרש"י ז"ל פוסל כשיש שני יודי"ן בפיטורין והא ודאי ליתא כלל:
דגרסינן בפרק התקבל ת"ר שלחוה שבקוה וכו' הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה וכו' לא אמר כלום תני אמר רבי נתן אמר פטרוה דבריו קיימין פטרוה לא אמר כלום אמר רבא רבי נתן דבבלאה היא דייק בין פטרוה לפטרוה תנא דידן דבר ארץ ישראל הוא לא דייק עד כאן ופירש הראב"ד ז"ל בחידושיו וז"ל הא דאמר רבי נתן דבבלא' היא דייק בין פטרוה לפטרוה כלומר פיטרוה משמע לשון צווי פטרוה משמע לשון לשעבר ופיטרוה מיהא משמע ליה מלשון כריתות דמתרגמינן גט פטורין מפני שהם רגילין בלשון ארמי אבל תנא דידן דבר א"י הוא ואינן רגילין בארמית לא משמע ליה לשון פטורין אלא ענין פטור וחובה ושמא פטורה משבועה קאמר ואין מעלין בדעתן תרגום של כריתות ע"כ וכן פירש הריטב"א ז"ל בחידושיו דפיטרוה בחיר"ק תחת הפ"א לשון צווי הוא פטרוה בפתח תחת הפ"א וטי"ת רפ"י משמע לשעבר ולפיכך לא אמר כלום ע"כ ורש"י ז"ל כתב וז"ל רבי נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין לשון גט פטורין כ"ש ולי נראה הפך פטרוה שע"כ בלשון צוואה הוא דגוש כמו שלחוה וכמו דברו שברו הוא לשון גט פטורין שהוא דגוש פטרוה שבלשון צוואה הוא רפה כמו אמרו שלחו מכם אחד שמעו מלכי' אף פטרוה הוא לשון פטור וחובה דאי לשון פטורין הוא היה לו להרגיש ולומר פטרויה. רבי נתן דבבלאה הוא שבא מבבל וכו' דייק בין פיטרוה לפטרוה שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הילכך כי אמר פטרוה לשון גט פטורין הוא שמגרש וספר בלשון ארמי וכי אמר פיטרוה ספר בלשון עברי ואמר לשון פטור וחובה תנא דידן דבר ארעא דישראל הוא וכל ספורו לשון עברי לא דייק פטרוה ובין פיטרוה לאו לגט פטורין איכוון דפטורין לשון ארמי הוא תרגום של שילוח כן כתוב בפירושי רש"י ז"ל כתיבת יד. פי' לפי' דע דלא פליגי רש"י ז"ל ורבותיו בחילוף גרסאות דרבותיו גרסי פיטרוה דבריו קיימין ביו"ד פטרוה לא. אמר כלום בלא יו"ד ורש"י ז"ל גריס איפכא דאין במשמעות לשון רש"י ז"ל כן אלא בתרוייהו בבי גרסי' פטרוה בלא יו"ד ופליגי רש"י ז"ל ורבותיו בלשון הקריאה דרבותיו קורין בריש פטרוה בחיר"ק ובסיפא פטרוה בפת"ח ורש"י ז"ל קורא איפכא ברישא פטרוה בפת"ח ובסיפא פטרוה בחיר"ק ואין ביניהם חלוף גרסאו' כלל וכן כתב הר"ן ז"ל להדיא בפירושיו על ההלכות:
גם לא פליגי רש"י ז"ל ורבותיו בלשון גט פיטורין דכתיב גט אי כתיב ביו"ד אחת או בשני יודין וזהו פשוט לעמת כל מבין עם תלמיד דיש לנו להטיל שלום בפמליא של מעלה ולא לחדש פלוגתא במה שלא נזכר בדבריהם כלל אלא ודאי לכ"ע הא דתרגם אונקלוס ספר כריתות גט פטורין הוא נקוד בחיר"ק ודגוש הפ"א והטי"ת שכן הוא בלשון ארמי ומיהו כשהוא מצוה ואומר פטרוה פליגי בה רש"י ז"ל ורבותיו ז"ל דרבותיו סברי דבשביל הנקודה דאמר פטרוה בחיר"ק מדמינן ואמרינן דלגט פטורין איכוון דגט פטורין נמי הויא בחיר"ק ורש"י ז"ל סובר דהנקודה לא מעלה ולא מורדת ואינו גורם לדמויי לשון זה המצוה בעל פה בחיר"ק לגט פטורין אלא הדגשות הוא הגורם לדמויי והילכך כשהוא מצוה ואומר פטרוה בפת"ח שע"כ בלשון צוואה דגוש הפ"א והטי"ת כמו שלחוה וכמו דברו וכו' הוא לשון גט פטורין שהוא נמי דגוש ואינו לשון פטור וחובה שהוא רפה וכשהוא מצוה ואומר פטרוה בחיר"ק שהטי"ת רפויה כמו אמרו שלחו אינו מורה על לשון גט פטורין שהוא דגוש אלא לשון פטור וחובה ולפיכך לא אמר כלום:
נמצא דלכולהו פירושי גט פטורין הוא בחי"רק ודגוש שכן הוא בלשון ארמי והוא תרגום של שליח:
וכתב הר"ן ז"ל בפירושיו על ההלכות דהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל לא כתבו הא דרבי נתן ולא ידעתי למה דהא אנן להא מילתא בבלאי אנן ע"כ: גם הרא"ש ז"ל השמיט הא דרבי נתן בפרק התקבל גם הר"י בני בעל הטורים ז"ל ורבנו ירוחם ז"ל וכתב מהר"י קארו ז"ל דאנן השתא לא משתעינן בלשון ארמי והרי אנו לענין זה כבני ארץ ישראל מיהו הראב"ד ז' ל כתב בחידושיו לגיטין דאנן השתאכר' נתן עבדינן ודהא כולי גמרא וכולי תנויין בלשון ארמית איירינן ליה בלישנא דבבלי: ע"כ והרי"ף ז"ל והר"מ במז"ל והרא"ש ז"ל ס"ל דאיברא דתנויין בלשון ארמית איירינן מיהו שיחה דעלמא שלנו לא איירינן בלשון ארמית וזה המצוה אינו מצוה אלא בשיחה דעלמא:
ומכל מקום אף על ל גב דהרא"ש ז"ל השמיט הא דרבי נתן למד ממנו להוסיף יו"ד בגט פיטורין דלא דחינן הא דרבי נתן אלא משום דאנן בהא מילתא בתר בני ארץ ישראל גרירנא ומיהו שפיר ילפינן מדרבי נתן למאי דכתיב בנוסח הגט גט פיטורין דהא קמן כהא דר' נתן דאף על גב דבבלאה הוא חילק בלשון המצוה בעל פה בין פטרוה לפטרוה למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' אלמא דלכולהו פירושי בעינן שיברר בלשונו כי היכי דלא לישתמע לישנא דפטור וחובה למר בנקודת חיר"ק ולמר בדגשות מעתה אף אנו נאמר בגט אף על גב דנכתב בלשון ארמי בעינן שיברר לשון הגט דלא לישתמע אלא חד עניינא:
וראיתי בנוסח הגט שכתב הרמ"ה ז"ל דלא כתיב ביה אלא ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט גירושין וכו' משמע דלא רצה לכתוב לשון פטור כלל משום דאנן כותיה דתנא דידן דבארץ ישראל פסקינן בהא מילתא וכדכתי' והילכך אין להזכיר לשון פטור בגיטא כלל דאף על גב דכל הגט נכתב בלשון ארמי מ"מ חיישינן דילמא אנן דלא בקיאינן בלשון ארמי נקריוה פטורין מלשון פטור וחובה ויש לחוש שלא יבא לטעות שום קורא בלשון הגט וכדבעינן למכתב בס"ד: ומדברי הר"מ במז"ל נראה לכאורה דכתבינן גט פטורין ולא איכפת לן אי כתיב ביו"ד בין פ"א לטי"ת או לא ואפשר דהיינו טעמא דמשום דכל תיבה דכתיבא באורייתא או בספרי הנביאים לא חיישינן לדייק בה כולי האי דהרי הוא שגור בפי הכל והילכך גט פטורין דהיינו תרגום אונקלוס כמאן דכתיב' באוריתא דמי שהוא שגור בפי הכל שהרי חייבינן לקרות לקרות שנים מקרא ואחד תרגום ואמטו להכי לא דייק ביה הרב ז"ל לכתוב ביה יו"ד ולא להאריך הוי"ו דלא יבאו לטעות בו כלל דמרגלא בפומיה דכולא ואפילו לא יכתוב יו"ד ולא יאריך הוי"ו אין במשמעו אלא ענין אחד ולא שני עניינין: דכל הכא לא יקרא אלא גט פטורין כמו שתרגם אונקלוס על גט כריתות אבל תרוכין ושבוקין ושאר הדברים שהם דברי עצמו אשר לא כתוב בספר צריך לדקדק שלא יהא משמען שני עניינין עד שנמצא הקורא אומר שמא לכך נתכוון שאין משמען לשון גירושין או שמא לענין זה נתכוון שמשמעו לשון גירושין וכמו שכתב הרב ז"ל בפ"ד מה' גרושין והרא"ש ז"ל הטיל פשרה לכתוב לשון המתרגום ודלא כהרמ"ה ז"ל והצריך יו"ד בפטורין לבאר הקריאה ואף על גב דכתיב כתרגום אונקלוס ולא שני ליה בין אי כתיבא בתרגום בין אי לא כתיבא דלעולם בעינן שיברר לשון הגט דלא לישתמע אלא חד עניינא ואי כתיב גט פיטורין ביו"ד ליכא למטעי כלל דכל העולם יקראו פיטורין בחיר"ק ודגוש והיינו מלשון שלוח וכמו שתרגום אונקלוס תרגום של גט ואי לא כתב יו"ד יתירא הרי משמע שתי עניינות דיש מי שיקרא פטורין בסגו"ל או בפת"ח והרי הטי"ת רפויה והוא מלשון פטור וחובה תדע שהרי הזהירו רבותינו ז"ל בפ' המגרש וכתבוהו כל הפוסקים ז"ל שיכתבו תהוייין תצבייין כל אחד בשלשה יודי"ן בסוף וטעמא דמילתא שאם יכתוב תיבת תהויין בשני יודי"ן שמא יקרא הקורא בפת"ח ור"ל שתהיינה נשים דעלמא אבל בג' יודי"ן אי אפשר לקרות כי אם דתהויין בחיר"ק בסוף ורוצה לומר שתהיי את וכן כתיבת תצבייין אם יכתוב בג' יודי"ן בהכרח יקרא הקורא בחי"רק בסוף ורוצה לומר שתרצי את אבל אם יכתוב בשני יודי"ן שמא יקרא הקורא בפת"ח ור"ל שתרצנה נשים דעלמא ואם כן לא התיר אותה לינשא למי שתרצה היא אלא למי שתרצנה אותן הנשים ולא ידענו מי הן והגט פסול לדעת הרמב"ם ז"ל הא קמן דכתיבת תצבייין אפי' כשהיא כתובה בשני יודי"ן רוב בני אדם קורין בחי"רק ואפ"ה חיישינן למיעוטא דמיעוטא דילמא חד יקרא בפתח ופסיל ליה הרמב"ם ז"ל הילכך ה"ה והוא הטעם כתיבת פיטורין צריך להוסיף יו"ד כי היכי דלא יקרא שום חד פטורין בסג"ול דמשתמע לשון פטור וחובה וכדאוכח לה הרא"ש ז"ל מההיא דרבי נתן דאפילו בלשון ארמי איכא למיחש לדילמא פטרוה מחוב או משבועה קאמר וכדפרישנא לעיל ולאו בדוקא דמפי' רבותיו של רש"י ו"ל קא מייתי ראיה אלא גם מפרש"י ז"ל וכדפרישנא לעיל ובתרוייהו גריס הרב ז"ל פטרוה בלא יוד וז"ל בתוספותיו בפיטורין נראה לכתוב יו"ד בין פ"א לטי"ת מדאמ' בפרק התקבל פטרוה דבריו קיימינן פטרוה לא אמר כלום דפטרוה מחוב משמע שאם היא חייבת תפרעו בשבילה ע"כ: ומה שכתוב בפסקיו פיטרוה ביו"ד הוא טעות סופר:
וגם רבינו ירוחם ז"ל כתב בנתיב כ"ד חלק שני וז"ל וגם כתוב בתוספות כי ה"ה לו"ו דפיטורין וכו' וגם כתבו שאין צריך לכתוב יו"ד בין תי"ו לרי"ש וכו' אבל בפיטורין מלא שלא יאמר פטורין שנראה כמו פטרוה מחוב כמו שכתבתי בשליחות הגט ע"כ: ובשליחות הגט בחלק שלשי נתיב כ"ד כתב וז"ל אבל אמר פרנסוה פטרוה עשו לה כרת וכו' לא אמר כלום והשמיט הא דרבי נתן ולא חילק בין פטרוה לפטרוה אלמא דלאו דוקא מפיטרוה ביו"ד קא מייתי ראיה וכדפרישנ': הרי פירשנו דעת הרא"ש ז"ל והלכה כדברי המכריע:
וראיתי בקונטריס החכם המכשיר נראה דמנה להריא"ף ז"ל מכלל החולקים על הרא"ש ז"ל ולא איכפת ליה אי כתב פיטורין מלא או חסר משום דהשמיט הא דרבי נתן והא ודאי טעות' היא דהא קמן הרא"ש ז"ל בדוכתיה בפרק התקבל השמיט נמי הא דרבי נתן ונקט לשון הריא"ף ז"ל ועם כל זה הצריך לכתוב פיטורין ביו"ד בין פ"א לטי"ת והיינו כדפרישנא:
מעתה דל מכלל המנויים להכשיר גדול הפוסקי' הריא"ף ז"ל שאין מדבריו ראיה כלל גם מהר"מ במז"ל גדול המחברי' אין להביא ראיה ואדרבה איכא למימר מדכתב בנוסח הגט ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין ושוב לא כתב דיאריך אלא וי"ו דתרוכין ושבוקין ולא הזכיר וי"ו דפטורין אלמא דס"ל דיש יו"ד בפיטורין ואין לתרץ אליב' דידיה דאטו כי רוכלא ליחשוב וליזיל כיון דקתני גט פיטורין באמצע וכמו שהאריך החכם המחמיר נראה ובאמת דבריו נכוחים למבין וחרד על דבר ה':
ומכל מקום בדברי הרמב"ם ז"ל אינו מבואר או צריך לכתוב יו"ד בפיטורין אי לא והרא"ש ז"ל כתב להדי' דצריך לכתוב יו"ד הילכך לא שבקינן מאי דמבואר מפני הספק וגדול' מזאת כתב הרב בעל תרומת הדשן ז"ל דכי אשכחנא בהדיא בפסקי הגאוני' ולא אשכחנא בפסקי גאון אחר בהדי' להתיר אלא דדייקינן מיניה בהוכחה דהכי סבר קשה לסתור בזה דברי' המפורשים להדיא ע"כ:
עוד ראיתי בקונט' החכם המכשיר נראה דכיון דגט פיטורין אינו מעיקר הגט אף אם יהיה בו משמע שתי עניינות ויהיה לשון חוב אין בכך כלום דהרי כתב ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין שהוא על הגירושין שמגרשה והילכך לא איכפת לן אם גם פוטרה מהחובות שחייבת והעדים חתמו על שתיהן ואחד מן החכמים הביא ראיה לזה ממאי דקאמר כתב גט ואחר שגמר כתב שאלו בשלום פלוני וכו' וחתמו העדים מלמטה והרי גט זה יוצא מתחת ידו הרי זו ספק מגורשת שמא לא חתמו העדי' אלא על שאלת שלום אבל אם כתב ושאלו וכו' שהרי ליוה דברים אלו על דברי הגט ועל שניהם חתמו הרי זו מגורשת אף כאן נאמר דכוונת הבעל היה לגרשה במאי דכתב תרוכין ושבוקין וגם להקל מעליה החובו' במאי דכתב פטורין והעדי' חתמו על שתיהן. ע"כ ראייתו שפתים ישק דברי פי חכם חן. ע"כ דברי החכם המכשיר נר"ו: ומה מאד יפלא בעיני הפלא ופלא אשר שכל טוב יתן חן ויקלס ראיה כזאת הראויה לקלסה באמת אבל קטיר קא חזינא הכא ושפת אמת תכון לעד הגם כי רבים שתו עליו ויוצק זהב לתוך פה אשר הוצק חן משפתותיו ויציק עפר למוצק לגנות תושבחות מצוקי ארץ כי מה ענין הא דשאלת שלום לנדון דידן דשניא ההיא דנכתב הגט כהילכתו בלי גמגום כלל אלא דליוה בהדי' שאלת שלום והילכך איכא למימר דעל שניהם חתמו אבל בנדון דידן לשון הגט עצמו מגומגם ומקולקל דכתיב ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תרוכין וגט פטורין וכו' ואם הוא לשון פטור וחובה הרי הוא כותב דזה הגט אינו גט כריתו' אלא גט פטורין לפטור אות' מחיוב ממון או מחיוב שבועה וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בריש פ' גט פשוט דכל שטרו' קרויין גט כדאמרי' בעלמא וגט חוב שאין בו אחריו' וכו' ע"כ. וכיון דכן בכל כה"ג צריך לחוש ועלו דברי הרא"ש ז"ל כהוגן ואינם דחויין מסברו' הכרס:
ואם תשאל היאך נחוש לדילמא גט פטור חיוב קאמר והרי כתוב בהדיא בהדיה ספר תרוכין ואגרת שבוקין וכל לשון הגט מיירי בענין גירושי אשה:
תשובתך הרי אמרו בגמ' בפ' המגרש לא לכתוב לימהך דמשמע לי מהך אלא למהך ופרש"י ז"ל ולא לכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי מהך לי תהיה מספר הזה מאי לך אלא למהך בלא יו"ד והא ודאי קשי' טובא דהיאך איכא למטעי בהכי דהא קרינן בתרי' להתנסבא לכל גבר די תצביין ואפשר דמשום הך קושיא כתב הרי"טבא ז"ל בחידושיו דאית ספרים בגמ' שאין בהם אלא בבא אחת לבד והכי כתיב בהו ולא לכתוב לימהך דמשמע כי חוכא אלא למהך פי' דאי כתיב ליה ביו"ד דילמא מקרבא רגליה דה"א פורתא בהדי גגיה והוי למחך דמשמע לשון צחוק אבל כשהוא בלא יו"ד אפי' מיערבא רגליה דה"א בהדי גגיה ומתקרי חית לא משמע כי חוכא דלא מכתיב האי עניינא אלא ביו"ד כן כתב הרי"טבא ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' גירושין ואין אנו צריכין להגיה לשונו ז"ל וכמו שנדחק מהר"י קארו ז"ל והגיה לשונו בספר בית יוסף ע"ש. ומ"מ רש"י ז"ל ורוב האחרונים ז"ל גרסי ולא לכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי מהך וכדפרש"י ז"ל וכדכתיבנ' ולא קשי' להו ולא מידי דס"ל דכל תיבה ותיבה צריך לדקדק בה ואין לנו לראות ולדון ממה שלפניו ומה שלאחריו דבעינן דכל הגט מתחלה ועד סוף יהא במשמעותו שהוא כורת בינו לבינה ואפילו לדעת הר"מ במז"ל איכא למימר דשניא הא דגט פיטורין מההיא דלי מהך דאי מפרשינן לי מהך לי תהיה מספר זה ואילך הרי הוא הפך גמור דההיא דקרינן בתריה להתנסבא לכל גבר דתצביין ומשום הכי שום אחד לא יפרש כן אבל אי מפרשי' גט פטורין מלשון פטור וחובה אינו הפך שארית הגט דדילמ' איהו סבר דבגט זה תפטר נמי מחובתה ומשבועתה דהא בהא תליא ואהכי נתן לה גט זה וכשלא יעשה מחשבתו תבטל הגט למפרע לכך צריך להוסיף יו"ד בפיטורין שלא יטעה בו שום אדם דאיירי בפטור וחובה כלל:
ואעיקרא דמילתיה שכתב החכם המכשיר נרו' איכא פירכי טובא דמאי דכתב דגט פטורין אינו מעיקר הגט אפילו לדעת הרא"ש ז"ל ומייתי לה נמי מהתוס' ז"ל הא ודאי ליתא דבהדי' כתב הרא"ש ז"ל בתוספותיו וז"ל ספר תרוכין ואגר' שבוקין וגט פטורין יש ספרי' דלא גרסי וגט פטורין אבל בריש נדרים איתיה בכל הספרים וכן נהגו לכותב בגט והוא עקר דספר כריתו' מתרגמינן וגט פטורין ע"כ:
וכן כתבו התוס' וז"ל ר' יהודה אומר וכו' ספר תרוכין ואגר' שבוקין בספרים לא היה כתוב גט פטורין ובגמ' נמי כי קאמר ולורכיה לוי"ו דתרוכין ולוי"ו דשבוקין לא קאמר לוי"ו דפטורין ומיהו בפ"ק דנדרים כתוב בספר נמי גט פטורין ונראה דהכא נמי גרסי ליה דהא ספר כריתו' מתרגמינן פיטורין וגט וכו' ע"כ וגם המרדכי הביא לשון התוס' ממש והשמיט מה שכתוב בסוף הדבור וגם בגיטין רגילים לכותבו ולמדנו נמי מלשון התוס' דמאן דאקשי אמאי. לא קאמר גמרא נמי ולורכיה לוי"ו דפטורין ומשני לה אית ליה דגרסי' נמי גט פטורין והא קמן כמה רבוואת' דאקשי הכין גם הר"י בעל הטורים ז"ל כתב בסי' קכ"ו בשם הר"ף ז"ל דצריך שלא יהא בשיטה אחרונ' לא ספר תרוכין ולא גט פיטורין ולא אגרת שבוקין אלא כדת משה וישראל ע"כ: אלמ' דגט פיטורין עיקר הוא לדידי':
ואפילו תימא דאינו מעיקר הגט איברא דאם חיסר כל התיבה דאין בכך כלום וכ"ש אם הוסיף אות או חיסר אות ואין בזה שום גריעות שאי אפשר לשנות המלות ההן ממשמעותן בשביל התוספת ההוא או החסרון וכמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן ר"ה ואמטו להכי השיב הרשב"א ז"ל על חסרון הוי"ו דוכדו שלא כתב אלא וכד דכל מקום שאינו מעיקר הגט אינו פוסל גם מה שהשיב הרשב"א ז"ל בסימן אלף קס"ג על חסרון ה"א דלהתנסבא שאפילו חסר כל התיבה איני רואה בו פיסול וכו' הוי מהאי טעמא דכתבינ' אבל היכא דמשמעות הלשון משתנה בשביל החסרון או התוספת היינו הני דהוזכרו בגמרא וגם באלו מקל הרשב"א ז"ל כדעת הגאוני' ז"ל לומר דדוקא כדאתי בעל ומערער והרמב"ם ז"ל פוסל והרא"ש ז"ל כשלא כתב פיטורין מלא מדמה לה להני דהוזכרו בגמר' שהרי משתנה משמעות הלשון וכדאית' בההיא דרבי נתן דמחלק בין פטרוה לפטרו' וכדפרישנ' תדע דהיכא דמשתנה משמעות הלשון בחסרון אות אחת או בתוספת אות אחת דגריע טפי מהיכא דחיסר כל התיבה ואפילו אינו מעיקר הגט דגרסינן בפ' המגרש אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע ודין אלא ודן וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו ואי קשיא היכי אמר אביי הכא האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דאלמא בעינן דלכתוב ודין והא איהו אמר ידים שאין מוכיחות הויין ידים לאו קושיא היא דנהי שאין זה גופו של גט מכל מקום תופס הגט הוי וכך נהגו ועוד דלמאן דכתיב ליה הוא דמזהר דלא ליתי לאפסולי גיטא דאי כתב ודין ואתי בעל ומערער פסול ולא תנשא לכתחילה וכו' ע"כ וכן כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל ויש מתרצים שאין זה גופו של גט ואינו צריך אלא מאן דכתיב ליה ליזדהר דלא לכתוב ביה יו"ד דלא ליתי לאפסולי גיטא דאתי בעל ומערער ולא תנשא לכתחילה ע"כ והיינו שיטת הרמב"ן ז"ל משמע להדיא דאפי' במאי דלא פסיל חסרון התיבה פסיל חסרון האות או היתרון אי משתנה המשמעו' מחמת כך ולדעת הגאונים ז"ל והרמב"ן והרשב"א ז"ל לא מפסיל אלא כדאתי בעל ומערער ולדע' הרמב"ם ז"ל פסול מיד אפי' לא אתי בעל ומערער ובהאי דגט פיטורין הא כתיבנא דסברת הר"מ במז"ל לא ברירא ומיהו מצאתי ברמזי הרא"ש ז"ל אשר חבר בנו הר"י בעל הטורים ז"ל והוא כמו השולחן ערוך אשר קיצר מהר"י קארו ז"ל כן קיצר הר"י בעל הטורים ז"ל לכל פסקי אביו ז"ל ותשובותיו וקיצור הפסקים נמצא בדפוס אבל לא קיצור התשובות ואצלי נמצא כל הרמזים כתיבת יד על הקלף ישן ממאתים שנה וזהו הלשון הכתוב שם לא לכתוב ודין אלא ודן חסר יו"ד דתהוייין דתצבייין ג' יודין: תרוכין שבוקין חסרין יו"ד קדמאה: ופיטורין מלא שני יודין: ויזהר בוא"ו דשקוקין ותרוכין שלא יהו קצרין כעין יו"ד וכן יזהר בוא"ו שניה דוכדו: למהך חסר יוד: ויזהר ברגל של ה"א שיהא תלוי: ולא לכתוב לאיתנסבא אלא להתנסבא ואם שינה באחת מאלו להרמב"ם ז"ל פסול לגרש בו ולשאר הפוסקים אם הבעל מערער אין מגרשין וכו': ע"כ ברמזי הרא"ש ז"ל: ואף על גב דבפסקיו הארוכים לא כתב בשם הרמב"ם ז"ל אלא אם כתב ודין או שלא כתב דתצבייין בשלשה יודי"ן מכל מקום בע"כ אית לן למימר דהני נקט לרבות' וה"ה כל אינך דהוזכרו בגמרא דהא הרמב"ם ז"ל גופיה בחיבורו כייל בהדיא כל הני דאיתא בגמרא:
ומכל מקום הא דפיטורין לא ברירא בלשונו ז"ל ולא משתמע מלישניה דקאי עלה ומסתברא דר"י בעל הטורי' ז"ל שקיצר פסקי אביו ז"ל ס"ל דכי היכי דפליגי הרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקי' ז"ל בהני דהוזכרו בגמרא להדיא הכי נמי שייך פלוגתייהו במה שחידש הרא"ש אביו ז"ל ביו"ד דפיטורין דהא לדידיה ז"ל הא דיו"ד דפיטורין דמיא ליוד"ין דתצבייין ול"יוד דודין וכדפרישנא לעיל מעתה שפיר קא מני ואזיל כולהו הני דהוזכרו בגמרא וגט פיטורין שחידש אביו ז"ל בהדיהו ועלה דכולהו קא מייתי פלוגתייהו דהרמ"בם ז"ל ושאר הפוסקים ז"ל ועל דרך זו קאזיל מהר"י קארו ז"ל דכולהו בחדא מחתא מחתינהו בשולחן ערוך:
נמצינו למדין מכל מאי דכתיבנא דאי כתב פיטורין ביו"ד לדברי הכל הוא כשר גמור ואין בו צד פיסול כלל אפילו לדעת רש"י ז"ל וכרפרישנ' לעיל מוכח להדיא ולשון כל הפוסקים דאפי' החולקים על הרא"ש ז"ל לא קאמרי אלא דאין צריך יו"ד יתירא: ומדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל אין הכרח כלל אי צריך יו"ד יתירא אי לא:
ומכל מקום הסמ"ג ור' יחיאל ז"ל והרי"ף ז"ל חולקים על הרא"ש ז"ל להדיא דאין צריך לכתוב פטורין אלא בחד יו"ד מסתבר' דבאתרא דנהיגי לכתוב פיטורין בשני יודין כהרא"ש ז"ל החולקים עליו ז"ל יודו דצריך לכתוב פיטורין מלא דבשלמ' באתרא דלא נהיגי אלא לכתוב פטורין חסר הרי כולם דשין בו וקורין פטורין בחיר"ק כמו שתרגם המתרגם אבל אי בכל הגיטין כתוב פיטורין ביו"ד כשימצא א' או שנים כתובים בלא יו"ד בודאי יבא הקורא לטעו' ויקרא פטורין בסגו"ל כיון דמשונה הוא ויש לחוש לטעות' דמיעוטא דמיעוט' וכדכתי' לעיל ומתשוב' רי"צבא ז"ל שהביא המרדכי בפ' המגרש אין ראיה דהתם משום עיגונא וכדי שלא להוציא לעז על הגיטין על שכותבין בארץ הגר אשר הובא הגט משו' דבכל גיטהן היו כותבין כך קא מהדר אשריותא וכמו שמבואר בתשובתו ז"ל ואדרבה מתוך תשובתו משמע שהוא מחמיר כסבר' הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל הני שהוזכרו בגמרא פסול לגרש בהם ואילו היה צריך לכתוב פיטורין מלא או שבוקין ביו"ד פסול נמי הויא:
והילכך נקטינן דלדעת הרא"ש ז"ל ובנו הרב בעל הטורים ז"ל ורבינו ירוחם ז"ל היכא דכתב פטורין בלא יו"ד פסול לגרש בו לסברת הר"מ במז"ל וליכא מאן דפסיל היכא דכתיב פיטורין ביו"ד ומהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל אין ראיה כלל אי צריך יו"ד בפיטורין אי לא ומיהו רבינו יחיאל וסמ"ג פליגי להדיא ומכל מקום באתרא דנהיגי כותייהו דהר"אש ז"ל לכתוב פיטורין מלא לכ"ע צריך לכתוב יו"ד ואי לא כתב פסול לדעת הרמב"ם ז"ל מעתה בנ"ד דבמצרים נהגו כהרא"ש ז"ל לכתוב פיטורין מלא ואי אנן לא ידעינן לישיילינהו לספרי דבי רב אשר שמשו גדולי עולם וידעי וכ"ש דאנא נמי לבתר דרמאי אנפשין אדכרי שמעולם לא ראיתי במצרים שום גט דכתיב ביה פטורין חסר ואסכנדריא בתר מצרים גרירא ומתורתה היתה שותה תמיד מימי קדם קדמתה עד שעבר זו בתוכה להיות מושל בישראל וחמס בארץ מושל על מושל בעצת בני פריצי עמנו בני עקוב בני חטיפא בני סטי בני פרודא אשר מן התחברות הזאת הפרידו אמת המים מן הנהר הגדול היוצא מעדן ויקימו להם מצבו ויטעו אשרות אמרו לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה ועתה אשר חמל ה' על עמו וחזרה עטרה ליושנה ומושלה מקרב עמנו יצא מהמיוחדים שבישראל אנשי חיל אנשי שם חזרה מעלת התורה למקומה יהא רעוא שתהי' יתד תקוע במקום נאמן ויריק עליהם ברכה עד בלי די ושחתו עוזרי רהב ומי אפסים תהיין חוברו' אל מי שחו והשלולית שמחלקת שלל לאגפיה ויאמר לה מי שחו שחי ונעבורה והיא תשים כארץ גוה ומצרים ובנותי' תשבן לקדמתן והעיקר עיקר והטפל טפל:
ומ"מ לענין דינא בכל זמן מנהג מצרים עיקר ואסכנדרי' גריר' בתרה ובנדון דידן לא סלקא בדעתא דמאן דאית ליה דעתא לפלוגי בנייהו תדע דבשום גט הנכתב באסכנדריאה לא נהגו הסופרים לארוכי וי"ו דפטורין והא קמן זה הגט אשר נפל בו המחלוקת לא האריכו ויו דפטורין אלמא דנהגו לכתוב יו"ד בפיטורין והרב בעל הסמ"ג דפליג על הרא"ש ז"ל כתב להדיא דהא בהא תליא וכן יאריך וי"ו שבאמצע שבוקין תרוכין פטורין דלא לישתמע וכו' משמע שאין יו"ד אחר השי"ן ולא אחר התיו ולא אחר הפ"א ע"כ וכיון דברירא מילתא דנהיגי באסכנדרי' להוסיף יו"ד בפיטורין ולסברת הרמב' פסול נמי הוי וכדכתיבנ' לעיל ומאסכנדרי' למצרים ליכא חשש עגון דהא שכיחי שיירתא טובא וזה פשוט ומה שבא בספק המכשיר שהיו חוששין פן ינחם הארוס ליתא כלל דמ"מ היה להם להמתין עד שידברו על לבו אולי יתרצה דהא קרוב הוא ומה שהבי' ראיה ממרנא ורבנא הרדבא"ז זצ"ל אין הנדון דומה לראיה כלל והוא פשוט לפעוטות ופשיטא שהב"ד אשר קפצו ונתנו גט זה ולא רצו להמתין כאשר גזרו הב"ד הראשון לא יפה עשו וחוששני להם מחטאת ואי הוה הרא"ש ז"ל הכא הוה מפיק לאפייהו פולסי דנורא וה' הטוב יכפר בעד וכל זה מפני חסרון היו"ד שבפטורין לבד ושאר הדיוקין שבאו בשאלה איברא דאינן מעלין ולא מורידין ומיהו למענם יעתק הסופר מחזקתו ויפה עשו ב"ד הראשון לכתוב עליו שיזדהרו בו ולא יסמכו עליו עד שידקדקו אחריו וכיוצא בזה כתבו הר"ן ז"ל והריב"ש ז"ל מחמת מעשה ב"ד שהיו בו טעיות מדקדוק הל' וכדאיתא בתשובות הר"ן ז"ל סימן צ' האחרונה שבתשובותיו: הנלע"ד כתבתי ומפי עליון תצא להצילנו משגיאות ולא ישים חלקנו עם התוקעי בסברתם אלא עם המהדרין והדרנין על האמת ועוסקים בה לשמ' ויראנו נפלאות מתורתו ועינינו תחזינה בנין המקדש וההראל נאם הצעיר וכו' בצלאל אשכנזי: