שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי
סימן כא
שאלה. ילמדנו רבינו על דבר ראובן שנטבע במים שאין להם סוף ובא עובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו וספר לפני אנשים עברים מה שראה ואחד מאותם האנשי' בא לפני ב"ד וספר דברי העובד כוכבים ומזלות ההוא וז"ל הב"ד. במותב תלתא כחדא הוינא ובא החכם כה"ר נסים כהן לפנינו ואחר האיום והגזום הראוי העיד לפנינו כי ביום שבת אחר אשר נשמעה שמועת טביעת ספינה אחת אשר נכנס בתוכה ראובן בן פלוני הוא ויהודים אחרים פגעו בעובד כוכבים ומזלות אחר אשר היה בא מהנמל אשר פירשה משם הספינה הנז' ושאלו מהעובד כוכבים ומזלות הנז' מה חידוש מהספינה ההולכת מכאן ואמר העובד כוכבים ומזלות הספינה ההיא נטבעה והאנשי' אשר בתוכ' נמצאו על שפת הים וקברום גם היהודי אשר נכנס מכאן בתוכה נמצא שם על שפת הים ונקבר זהו מה שהעיד בפנינו העד הנז' גם אמר שלא נכנס בספינה. ההיא מהמקום ההוא אלא זה ראובן לבדו ומה שהעיד בפנינו כתבנו וחתמנו היום ה' לניסן השמ"ה ליצירה ושריר עתה יורנו רבנו אם אשת ראובן בחזקת אשת איש עומדת או לא:
תשובה. בעדות זה צריך לדקדק תרתי חדא אי מקרי מסיח לפי תומו מאחר דהיהודי שאל תחלה מאת העובד כוכבים ומזלות מה חידוש מהספינה ההולכת מכאן דאיכ' למימר דלא מקרי מסל"ת אלא כשהעובד כוכבים ומזלות מתחיל לדבר בלי שום שאלה בכל שני עובדי דגמרא:
ועוד כיון דאין העובד כוכבים ומזלות מעיד להדיא דחזנהו לאלתר דפלטתו היום איכא למיחש דילמא אשתהי שעה אחת ואין מעידין עליו משום דאשתני ואף על פי שאומר שהכירו שמא אחר היה וכבר נסתפק הרשב"א ז"ל בכיוצא בזה והניח הדבר בצריך גמרא וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל בסוף ה' גירושין:
ומסתברא דשפיר מקרי מסל"ת דהא לא מכוין להתיר ולא להעיד וכתב רבינו טודרוס הלוי ז"ל בעליותיו ליבמות בשם דודו הרמ"ה ז"ל וז"ל עובדי כוכבים ומזלות המסיחים לפי תמן אם שאלו וחקרו ב"ד מפיהן לדעת אם דבריהם מכווני' ומוכיחין שאינן משקרים אין אומרים הרי אלו כמתכוונים להעיד ולא נאמין אותם אלא כיון שתחלתן משיחין לפי תמם היו הרי אלו נאמנין ולא עוד אלא שאפילו נראה מתוך דבריהם שכוונתם היתה להודיע שאיש פלוני מת כגון שבאו לביתו והודיעו או שראה לחביריו בשוק ויצא לקראתם והודיעם הרי זה מסל"ת ומשיאין את אשתו על פיו. ע"כ. מעתה בנ"ד אפילו תימא דכוונתו היתה להודיע לא איכפת לן ולא מידי. ועוד כתב נמקי יוסף וכתב הריא"ף שמעינן מהא דהיכ' דמתחיל עובד כוכבים ומזלות ומסיח לפי תומו אע"ג דהדרינן ומגלי למילת' וכו' וכתבו המפרשי' ז"ל דכן נמי יש לנו לומר דכי היכי דכל שהתחיל לומ' במסל"ת אף על פי ששאלוהו לבסוף והגיד על פי שאלתם נאמן כן נאמר דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך או שהנחנו כאן מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נדון כמסל"ת ע"כ משמע דוקא כשאמרו לו איה פלוני מקרי דשייליה אגופיה ממש התחלה אבל אי שייליה אמידי אחרינא לא מקרי התחלה. ועוד דהרשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות פ' האשה בתרא כתב דשמעינן מההיא דפונדקית דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך דאין זה מסל"ת ע"כ פירוש הא אתא לאשמועינן דאף על גב דלא שייליה מה היה מפלוני אם מת אם לאו אלא לפי שהלך עמו קא שייל מיניה איה פלוני שהלך עמך ואיכא למימר דלאו על מיתה קא שייליה ומיתתו אינו מעלה ומוריד לו אפ"ה לא הוי מסל"ת ומדאצטיריך לאשמועינן הך רבותא אלמא משמע דכל דלא שייליה על האיש עצמו דשפיר מקרי מסל"ת. ועוד איכא ראיה מכרעת דגרסינן בפ' המביא תניין רב פפא כי אתא לקמיה שטר' פרסאה דעביד בערכאו' של עובד כוכבים ומזלות מקרי להו לשני עובדי כוכבים ומזלות זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו ומגבי ביה ממשעבדי. ע"כ. פירוש מ"ה קרי להו זה שלא בפני זה כדי שלא יבינו דבעינן למסמך עלייהו והא ודאי דהוה קרי עוברי כוכבים ומזלות דלקריוה ליה להאי שטרא ולאו דאינהו מנפשייהו קרו ליה ואפ"ה משום דלא ידעי דבעינן למסמך עלייהו במידי קרי להו מסל"ת הילכך בנ"ד נמי אף על גב דשייל מיניה מהספינה כיון דלא ידע אי בעי למסמך עליה בעדות היהודי שפיר מקרי מסל"ת וגם מתשובת מהר"י קולון ז"ל סי' קכ"א משמע להדיא דבנ"ד שפיר מקרי מסל"ת דו"ק ותשכח:
ומיהו מצאתי בתשובות למרנא ורבנא הר"ד בא"ז ז"ל שנשאל על דבר הג' יהודים שנהרגו בין בילוגראדו ובין בודון והעיד ר' חיים שהיה עובר כנגד הקרווצרה שיש בעיר בילגראדו והיה השמועה גדולה תוך העיר שבאו לסטים על ג' ספינות ומהם נהרגו ומהם נמלטו ובעוברו כ"ר חיים הנז' כנגד השער הנז' ראה ישמעאלי' שואלים זה לזה ובתוכם רגליים מבאי בודון שהיו יושבים על מושבי הקרווצרה הנז' ושאל כ"ר חיים לרגליים הבאים מבודון אם אמת אתם הבאים ששמעתי אומרים שבאו לסטים על ג' ספינות ותפשום והרגום ולא שאל להם יותר מזה והשיבוהו אמת שבאו לסטים על ספינה אחת מהרגליי' והיו עמהם ג' יהודים שיצאו מפה בילוגראדו תוך ספינת' והג' יהודי' נהרגו אמת אמת ולזה אין ספק כי ירדו מהספינה ללקט ענבים וכו' והשיב מרנא ורבנא ז"ל דעדות זה מאין בו ממש דדוקא היכא שהעובד כוכבים ומזלות מתחיל מסל"ת אף על גב דאנן מגלינן מיניה מילתא שפיר דמי אבל בעדות זה הדבר נראה שלא העידו אלא על פי השאלה כי היה הדבר מפורסם מאד שהיו יהודי' בתוך הספינה והעובד כוכבים ומזלות מבין שישראל השואל על הספינות לא על הרגליים הוא שואל אלא על היהודי' והוי כאילו שואלו מה נעשה מן היהודים שהיו הולכים בספינות: והביא ראיה מהא דגרסינן בירוש' איזהו מתכוין ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ור"ל אמר כל ששואלין אותו והוא משיב פירוש איזהו מתכוין שהוא פסול לעדות אשה ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ור"ל אמר כל שמזכירין לו אשה מסל"ת הוי ואיזהו מתכוין כל ששואלין אותו והוא אומר:
ומעתה הדבר ברור דקי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל והשתא ומה אם מפני שמזכירין לו אשה אפילו אם תרצה לפרש אשתו של מת חשבינן ליה מתכוין ופסול כ"ש בזמן ששואלין אותו על המעשה בעצמו ואף על פי שאין מזכירין לו היהודי' דפשיטא דהוי מתכוין ופסול וקרוב אני לומר דאפילו ר"ל מודה בהא דהיינו כל ששואלין אותו והוא אומר שואלין איך היה המעשה והוא מספר להם כל מה שאירע בין ליהודים בין לעובד כוכבים ומזלות דאי לא תימא הכי לא הוי לר"ל מתכוין אלא היכא ששואלין אותו מה נעשה ביהודי פלוני וכ"ת הכי נמי ליתא דהכי ה"ל לר"ל למימר אי זהו מתכוין כל ששואלין אותו איה פלוני: ותו דנמצאו ר' יוחנן ור"ל חלוקין מן הקצה אל הקצה. ותו דכל עדויות שבעול' כך הם שואלין אותו איך אתה יודע דבר זה או איך היה המעשה והוא מספר והולך והכא נמי דכותה שאלו מה היה המעשה אם אמת הוא שג' הספינות נתפסו מלסטי' ונהרגו היש לך שואלין אותו ומשיב גדול מזה ואפי' אם תדחוק עצמך שיש אי זה חילוק ביניה' לא גריע מזכירת שם האשה ואפ"ה חשיב ליה ר' יוחנן מתכוין וקי"ל כותיה הילכך איני רואה ממשות בעדות זה: ע"כ דברי מרנא ורבנא הרב המובהק דוד בן אבי זמרה ז"ל בתשובותיו:
ואיברא דבפירושו ז"ל את הירושלמי כן פירש הרב בעל אור זרוע ז"ל ומייתי לה המרדכי פ' האשה בתרא וז"ל ובירוש' דיבמות גרסינן איזהו מתכוין רבי יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ר"ל אומר כל ששואלין אותו והוא משיב אמר רבי חגי לר' יהושע בן לוי זכור רבי כשלשים ושנים זקנים שהיו מתריסי' כנגד רבי יהושע למעבד כר"ש בן לקיש והוא לא קבל עליו וגמ' דידן משמע דרבי יוחנן מחמיר ולא מכשר במסל"ת ור"ל מיקל ולא פסיל עובד כוכבים ומזלות אלא במתכוין להתיר לכן צריך לפרש הירושלמי שלרבי יוחנן אפילו אין שואלין לו אלא מזכירין לו שם האשה שמת בעלה לא הוי מסיח לפי תומו ומיהו בבכתה ותואמה איו חבירינו מודה רבי יוחנן דהוי עדות ולר"ל כ"ש דאתי שפיר טפי הא דפריך והא איו חבירינו קאמרי אבל בירושלמי במעשה דפונדקית גרסינן רבי אחא אמר עשו אותה כחיה שנאמנת על אתר ר"ש בר סוסרט' אותה כעובד כוכבי' ומזלות שמסל"ת חד אריסטון בעי קומי רבי מנא לית הדא פליג' על ר"ש ב"ל דאמר כל ששואלין אותו והוא משיב פי' דאיו חבירנו היו שואלין אותנו והיינו מתכוין להעיד דאינו עדות אמר לו בההי' דרבי שמואל בר סוסרטא אותבן ברם בההי' דרבי אחא דאמר עשו אותה כחיה שנאמנת על אתר פי' דלרבי אחא אפילו שואלין אותו איו חבירנו דלא הוי מסל"ת נאמנת דומיא דחיה דנאמנת כדאית' בפ' בתרא דקידושין וטעמא משום שהיתה מראה פנים לדבריה במקלו ובתרמילו ובגמר' דידן אוקימנ' לפונדקית שהיתה מסל"ת והיינו כרבי שמואל ברסוסרטא. ע"כ. והכי נמי איתא בהגהות מימוניות פי' לפי' קשיא ליה לרב ז"ל לפי פירושם דאכתי קשיא לר' יוחנן והיא איו חבירנו קאמר דאי משום דבכתה מעיקרא מי גרע מזכירת שם האשה דחשיב ליה ר' יוחנן מתכוין ומשני דאה"נ דעדיפ' בכתה ותו אמרי איו חבירינו כיון דסוף סוף היא התחיל' לבכות וכמאן דהתחילה להסיח דמי אבל כשהזכירו לו שם האשה שמת בעלה כמאן דשיילוה דמי דמה להם להזכיר שם האשה אם לא שיגיד לו הדבר ומיהו לר"ל כל שכן דאתי שפיר טפי הא דפריך והא איו וכו' פי' דלר"ל מיתרצ' שפיר פירכא דהא איו חבירנו וכו' דלדידיה דוקא כששואלין אותו והוא משיב הוא דפסול אבל כל שבכתה מעיקר' שפיר מקרי מסיחה לכי תומה וכדמשמע פשטה דגמ' אבל לרבי יוחנן דחוק תירוצ' דהאי פירכא וכדכתיבנ' אבל בירושלמי במעשה דפונדקית גרסינן רבי אחא וכו' דבירושלמי דהתם. משמע דלר"ל בההיא דפונדקית לא בעינן שתהא מסיחה לפי תומה דאפי' שואלין אותה איה חבירנו מבלי בכיה דידה כלל נאמנת משום שהיתה מראה פני' לדבריה במקלו ותרמילו ובגמר' דידן אוקמינ' לפונדקית שהיתה מסל"ת. כ"נ פי' לפי' ואפי' לפי' זה אין מכאן ראיה למימר דכל ששואלין אותו ואפילו אין שואלין על האיש דלא ליהוי מסל"ת דדילמ' כל שמזכירין שם האשה גריעא טפי דהויא ליה כשואלין על בעלה עצמו:
מכל מקום עיקר הפירוש לא נהירא דהא משמע דהא דקאמר בירושלמי אמר רבי חגי לר' יהושע בן לוי זכור רבי וכו' זקנים שהיו מתריסים וכו' היינו הא דגרסינן בגמר' דידן פ' האשה בתרא אמר לו רבי יוחנן לא כך היה מעשה באושעי' ברבי שהתריס עם שמנים וה' זקנים אמר להם לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים ע"כ: דהתם בספרים שלנו בירושלמי נמי גרסינן שהיו מתריסי' כנגד רבי אושעיה ברבי דאין לנו להרבות התרסות אלא חדא היא ומה שנמצ' חלוף במנין הזקנים לית לן ביה דהא ודאי כולה חדא היא דגמרא דידן ודירושלמי מעתה קשיא לפי' הרב בעל אור זרוע ומרנא ז"ל דאי פלוגתיהו דרבי יוחנן ור"ל בהזכרת שם האשה בלחוד דלר' יוחנן קרי ליה מתכוין ור"ל ס"ל דוקא כל ששואלין אותו וכו' מה ענין הא דאושעי' ברבי דפליגי בנתכוון להעיד לפלוגתיהו ועוד קשיא טובא מההי' דסוף האשה בתרא עלה ההיא דפונדקית דגרסינן רבי אחא אמר עשו אותה כחיה וכו' חד אריסטון בעי קומי רבי מנא לית הדא פליג על ר"ל דר"ל אמר כל ששואלין וכו' ואי איתא כפירושם ז"ל אמאי פריך עלה דר"ל בלחוד והא לרבי יוחנן קשיא טפי דבזכירת שם האשה בלחוד קרי ליה מתכוין ולמאי דאסיק בא"ז והמרדכי נמצא דגמ' דילן לא אתיא לא כר' יוחנן ולא כר"ל דבירושלמי:
ועוד דבתשובות הרשב"א ז"ל ומייתי לה בתשובות להרמב"ן ז"ל סימן קכ"ח כתב וז"ל עוד אתה צריך לדעת שאין העובד כוכבי' ומזלות נאמן אלא במסל"ת לגמרי אבל במתכוין כלל לא בין שמתכוין להעיד כגון שבא לב"ד ואמר איש פלוני מת וכ"ש במתכוין להתיר כגון מאמר איש פלו' מת התירו את אשתו וכיוצא בדברים אלו אינו נאמן כלל כדתנן בפרק בתרא דיבמות בעובד כוכבים ומזלות אם היה מתכוין וכו' ואסיקנא בגמ' בין מתכוין להעיד בין מתכוין להתיר כמו שאמרנו ולא עוד אלא אפילו שאלוהו היכן פלוני או אתה יודע מה נעשה בפלו' וכיוצא בזה והשיב מת אין נאמן דשמא מתכוין הוא לשקר והילכך אין נאמן עד שיתחיל הוא מעצמו ויאמר פלו' מת וכיוצא בו שניכר מתוך דבריו או ממעשיו שמת כדאי' התם בגמ' ובירושלמי נמי אמרי' אמר ר"ש בן לקיש כל ששואלין אותו ומשיב זהו מתכוין אבל אם לאחר שהתחיל לומר במס"לת פלו' מת או שבכה כשראה קרוביו ומתוך כך שאלוהו וכו' ע"כ: והשתא אי ס"ל להרשב"א ז"ל כפי' הא"ז ז"ל ומרנא ז"ל אמאי מייתי הא דר"ל בלחוד דרבי יוחנן ה"ל לאתויי דמחמיר טפי וקי"ל דרבי יוחנן ור"ל הלכה כרבי יוחנן:
ונראה לי דפלוגתא דבירושלמי היינו בפלוגת' דגמרא דידן דפליגי עלה הא דתנן ובעובד כוכבים ומזלות אם היה מתכוין אין עדותו עדות אי בנתכוין להתיר היא או אפילו בנתכוין להעיד והכי נמי פליגי בירושלמי דרבי יוחנן סבר דלא מקרי מתכוין ופסול אלא כשמזכירין לו אשה פי' שאומרי' לו מה אתה יודע של פלונית או מה נעשה בבעלה של פלונית דכשמשיב מת או נהרג הא ודאי מתכוין להתיר אשה זו כיון שהזכירו לו האשה בשאלתם והוא משיב שמת בעלה אבל אם אינן מזכירין אשה בשאלתם אף על גב דשואלין אותו מה נעשה מפלוני עדותו עדות וריש לקיש סבר דכל ששואלין אותו והוא משיב הרי הוא פסול אעפ"י שלא הזכירו לו שם אשה אלא שאמרו לו איה פלוני. אמר רבי חגי לרבי יהושע בן לוי זכור רבי בל"ה זקנים שהיו מתריסין כנגד רבי אושעיא ברבי דרבי אושעי' הוה אמר דוקא נתכוין להתיר פסול אבל נתכוין להעיד כשר ודלא כר"ל והזקנים היו מתריסין כנגד ר אושעיא למעבד כהד' דר"ל דל"ש להתיר ול"ש להעיד ששואלין אותו והוא משיב פסול והוא לא רצה לחזור בו ולקבל עניו דברי הזקנים והשתא כחא דבסוף פ' האשה בתרא פריך דהא דר"ש ברסוסרטא פליגא עלה דר"ל דאמר כל ששואלין אותו וכו' משמע להדי' דלרבי יוחנן ניחא דלא קא פסל אלא דוקא במזכירין לו אשה דמתכוין להתיר א אבל כל ששאלו לו כגון איה פלוני כשר:
וקשיא דא"כ מוחלפת השיטה דבגמ' דידן רבי יוחנן הוא דמחמיר דל"ש להעיד ול"ש להתיר פסול ורוצה לומר מקל דדוק' להתיר פסול אבל להעיד כשר:
ונראה לחלק דבגמרא דידן פליגי בבא לבית דין בלי שאלה כלל וכדאמרי' אמר רב יהוד' אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוין להתיר וכו' היכי ידעי' אמר רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פלו' מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר מת סתם זהו נתכוין לעדות אתמר נמי אמר ר"ל לא שנו אלא שנתכוין להתיר וכו' עד כאן ובירושלמי פליגי בשאלו לעובד כוכבים ומזלות בשוק שלא בב"ד וסבירא ליה לר"ל דששאלו לעובד כוכבים ומזלות מפסיל טפי מבא לב"ד בלא שאלה דכיון דשיילין ליה סבר דקפדי בהא מילתא ומתכוין הוא לשקר ואמטו להכי בכל גוונא מפסיל ואפי' לא הזכירו לו שם אשה אבל בא לבית דין מעצמו דוקא במתכוין להתיר פסול דדילמא קא מכוין לקלקל אבל אם לא אמר אלא פלוני מת איכ' למימר דלא בא אלא להודיע לבית דין שפלוני מת והא כתיבנא לעיל בשם הרמ"ה ז"ל דאפילו נראה מתוך דבריהם שכוונתם היתה להודיע כשרי ורבי יוחנן סבירא ליה איפכא דבא לבית דין מפסיל טפי דכל בבית דין הויא ליה עדות ואין עדות לעובדי כוכבים ומזלות ואמטו להכי ל"ש להתיר ול"ש להעיד פסול אבל בחוץ אין כאן עדות ודוקא כשמזכירין לו אשה פסול דדילמא מתכוין לקלקל שתנשא האשה ובעלה חי אבל כל ששאלו לו ואין מזכירין האשה כשר דחוץ לב"ד ליכא עדות והוה ליה במס"לת וכשר וההי' דרבי אושעיא ברבי ס"ל לרבי יוחנן דמיירי בב"ד ורבי חגי בירושלמי ס"ל דבשאלו בחוץ קא מיירי: כנ"ל פי' הירושלמי:
ולענין הלכה בין בבא לב"ד בשואלו חוץ לב"ד לא שני לן בין מתכוין להתיר למתכוין להעיד דבגמר' דידן פסק כרבי יוחנן ובירושלמי פסק כר"ל מדנדי בסוף הפרק מההיא דר"ש בר סוסרטא משום ההיא דר"ל אלמא דסבירא ליה כר"ל וכמו שפסק הרשב"א ז"ל בתשובה כדכתיבנא לעיל:
הילכך כל שבא לב"ד אפי' מעצמו בלא שאלה נקרא מתכוין להעיד ואין עובד כוכבים ומזלות נאמן ואם שאלו אפי' חוץ לב"ד ואפילו לא הזכירו לו שם אשה אינו נאמן:
ומיהו אם לא שאלו על האיש עצמו אלא על דבר אחר משמע דשפיר מקרי מסל"ת דהא קמן דלרבי יוחנן דבירושלמי אפילו שאלו על האיש עצמו אם לא הזכירו שם האשה כשר ובגמרא דידן לדעת שמואל וריש לקיש אם בא לבית דין ונתכוון להעיד נמי כשר ואיברא דלא קי"ל כוותיהו דכל שנתכוון להעיד פסול מיהו הבו דלא לוסיף עלה דדוקא בנתכוון להעיד כגון דבא לבית דין ואמר איש פלוני מת אי נמי שאלו על האיש עצמו איה פלוני אבל כל ששאלו על דבר אחר והשיב עליה ובכלל תשובתו השיב גם על האיש הזה שמת שפיר מקרי מסל"ת כיון שלא שאלו על האיש עצמו והכין דייק לישנא דר"ל דאמר כל ששואלין אותו והוא משיב פי' דמשיב על מה ששאל ואם השאלה היתה על דבר אחר אין זו תשובה על השאלה וק"ל להבי"ן:
ואף על גב דמוכחינן בראיות ברורות דבנדון דידן מקרי שפיר מסל"ת מכל מקום הואיל דהויא ליה ערוה החמורה שאם אין זה מסל"ת אין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא הילכך הואיל ונפק מפומיה דמרנא ורבנא ז"ל ראוי לחוש לדבריו ואין ראוי להתיר אלא בהסכמתו אשר היה רב מובהק מדורו ומי כמהו מורה ומי יתיר לשוק אשה שהיא ערוה לדעתו חלילה:
ומסתברא לי דאפי' מרנא ורבנא ז"ל יורה יורה ידין ידין ולהתיר בנדון דידן דשניא היא נדון דידיה דשאל להם היהודי אם אמת שבאו לסטים על ג' ספינות ותפסום והרגום וכיון דשאלו להם על הריגת אנשי הספינות דהיינו על האנשים עצמן והדבר היה מפורסם שהיו יהודים בתוך אותם הספינות הרי ברור שעל היהודים היה שואל דמה לו עם הרגליים וגם דבע"כ על היהודים נמי שואל דבכלל מאתים מנה אבל בנדון דידן שלא שאל לו אלא מה חדוש מהספינה ההולכת מכאן ולא הזכיר אנשיה כלל שפר מקרי מסל"ת דדילמא היה לו שום סחורה באותה ספינה ועל דבר סחורתו הוא שואל ואינו שואל על והיהודי כלל ומה שמגיד הוא מהיהודי הויא ליה מס"לת גמור ואפילו לדעת מרנא ורבנא ז"ל וזה פשוט מאד:
הילכך הדבר ברור דבנדון דידן שפיר מקרי מס"לת:
ואכתי צריך לברר גופא דסהדותא דמחזי לחוש דילמא אשתהי וכתב הר"אש ז"ל בפסקיו בפרק האשה שלום וז"ל ויראה הא דבעינן ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי דכיון שראו שנפלו למים בדבר מועט יאמרו שאלו הם שנפלו למים אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואמר שמכירו בטביעות עין לחודיה נאמן ואין מדקדקין אחריו ואותן שראו הטביעה היינו משום דאמרי בדדמי וכן פי' ר"י הא דבעינן הכא סימנין ולא סגי בטביעות עין לחודיה היינו משום דראו הטביעה ואמרו בדדמי וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל ור"ט פירש וכו' עד ולמאי דפרישית שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה וכו' ניחא ע"כ:
וראיתי לאחד מחכמי הדור שלפנינו שהקשה בתשובותיו דדברי הרא"ש ז"ל סתרן אהדדי דמעיקרא קאמ' ויראה הא דבעינן ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה וכו' משמע דאלאלתר קאי לפלוגי ואותם שלא ראו הטביעה לא בעי למחזי לאלתר ושוב קא מסיים ואזיל אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואמר שמכירו בטביעות עין לחודיה נאמ' וכו' משמע דאסימנין קאי לאפלוגי דהיכ' דלא ראה הטביעה אין צריך למימר סימנין אלא בטביעות עין לחודיה סגי מדלא אסיק בגמר' דבריו דנאמן אפילו לאחר כמה ימים ומחמת קושיא זו נדחק דמעיקר' וכולי קאמר וה"ק ויראה הא דבעינן ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וכו' היינו לאותם שראו הטביעה וכו' ואסימנין קא מפלגי דדוקא אותם שראו הטביעה צריך למימר סימנין וליתא כלל להאי פירושא דאם כן היינו חילוקו של ר"י דמייתי הרא"ש ז"ל גופיה ומה חידש הרא"ש ז"ל שכת' ויראה הא דבעינן ואסוקינהו וכו' ועוד מאי ואין מדקדקין אחריו דקאמר הרא"ש ז"ל אלא משמע דלשון הרא"ש ז"ל מתפרש כפשטו שפיר וה"ק ויראה הא דבעינן ואסוקינהו קמן וחזנהו לאלתר פי' דבעינן שיעיד בפי' דחזנהו לאלתר אבל אם לא העיד בפי' כן אף על גב דמעיד שמת ושהכירו בטביעו' עין איכא למיחש דילמא אישתהי ונשתנה צורתו וסבור שזהו ראובן ואינו אלא אחר הני מילי לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואמר שמכירו בטביעות עין לחודיה אף על גב דלא אמר דחזנהו לאלתר נאמן ואין מדקדקין אחריו לבדקו אי חזנהו לאלתר ונסתייע הרא"ש ז"ל ממאי דחילק ר"י ז"ל בסימנין דבגמ' אקושינהו אהדדי דקאמ' אלא היכי דמי דאמרי אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר וקאמר סימנין וכו' משמע דכי היכי דלגבי סימנין לא מיירי אלא באותם שראו הטביעה הכי נמי בלאלתר. ועד השתא לא שמעינן מלשון הרא"ש ז"ל אלא היכא דלא ראה הטביעה דלא בעי' דיעיד להדיא דחזינהו לאלתר וכדכתי' ומיהו אם יעיד להדיא דחזנהו לאחר ימים לא מהימן דהא אישתני לכך מייתי שוב ור"ח פי' וכו' ונהגו האידנ' להתיר נשי אנשי' שטבעו וכו' פי' ואפילו אחר כמה ימים ולקיים המנהג תירץ דמיירי הכא בשלא נמצא הגוף שלם וכו' אבל אם גופן שלם מכירין אותו ואפילו לאחר כמה ימים וכו' ושוב כתב לקיים המנהג ולמאי דפרישנ' שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרי' ניחא. פי' דאחר שלא ראה הטביעה אפילו לא ראהו מיד אלא לאחר כמה ימים נאמן והיינו מה שנהגו להתיר נמצא דלמסקנ' זו היכא דנמצא הגוף שלם יש חילוק בין ראה הטביעה ללא ראה הטביעה דאם ראה הטביעה אמר בדדמי ואינו נאמן אלא אם כן ראהו מיד ומכירו על ידי סימנים ואחר שלא ראה הטביעה נאמן אפילו לא ראהו מיד ואפי' בטביעת עין בלא סימנין ואם אינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוטם לא סמכי' אטביעות עין לחוד בלא סימנין ואפי' ראהו מיד דאף על גב דאסיק הרא"ש ולמאי דפרישנ' שיש חילוק וכו' היינו משום דלא ניחא ליה לאוקומ' הא דאסיקנ' בשמעת' דעד אחד במלחמה ומה שפר"ח בשלא נמצא הגוף שלם וניחא ליה טפי לאוקומ' שמעת' והמנהג כשנמצ' הגוף שלם ולתרוצינהו ומיהו הדין דאמרינן מעיקר' הוא אמת דהיינו סברת התוס' דכל שאינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוט דלא סמכינן אטביעות עין לחוד בלא סימניו ואפילו ראהו מיד וכן פסק הטור סי' י"ז וז"ל ואם עד אחד מעיד ראיתי ומיד אחר שהועלה והכרתיו על ידי סימנין שהיה לו בגופו נאמן אבל וכו' בד"א שראהו העד שנפל שם דכיון שראהו העד שנפל שם אומר בדדמי וכו' אבל אחר שלא ראה שטבע נאמן אפילו לא ראהו מיד אחר שהועלה וכו' והוא שיראנו שלם וכו' אבל אם אינו שלם וכו': ע"כ:
וגם על לשון זה של הטור הקשה בתשובתו דדבריו סתרן אהדדי דלעיל מיהא כתב אין מעידין עליו אא"כ ראה תוך ג' ימים וכו' והוא שראוהו מיד אחר עלייתו מן המים וכו' וקשה במה אנן קיימינן אי באותו שראה הטביעה היה לו לומר ומכירו על ידי סימנין ואי באותו שלא ראה הטביעה למה צריך שיראהו מיד אחר עלייתו ומשום קושיא זו נדחק בלשון הטור והוציא דין זה ועיקר קושיא ליתא כלל דלעיל מיירי בשני עדים ואפי' ראו הטביעה דלא אמרי בדדמי ובתר סהדות' דתרי סהדי לא דייקי' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וכן כתב הריט"בא ז"ל דגבי שני עדים ליכא למימר דאמרי בדדמי כיון דידעי ודאי דעליהו סמכינן ואינן מביאין עצמן לבית הספק:
ומכל מקום לדעת הרא"ש ז"ל והרב בעל הטורים ז"ל בנו וקמה רבוואתא אחריני ז"ל יש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים שלא ראו הטביעה וכדכתי':
והשתא נדון שלפנינו נרא' למי דומה אם לאותם שראו הטביע' או לאות' שלא ראו הטביעה ודע דהאי לישנ' דמסיח עובד כוכבים ומזלות זה משתמע לתרי אנפי או שבא לאסהודי דהוא ראה או שמע דהספינה נטבעה וגם בא לאסהודי אנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום וגם שהיהודי אשר נכנס וכו'. דהוא לא ראה ולא שמע הטביעה בכלל אבל מאמת שהספינה נטבעה מאחר דהאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וגם היהודי אשר נכנס מכאן בתוכה נמצא וכו' וה"ק הספינה ההיא בודאי נטבעה דהא האנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום גם היהודי אשר נכנס וכו':
ואי קא מסהיד דהספינה נטבעה אף על גב דקא מסהיד מפי אחרי' שהגידו לו כן היינו ראה הטביעה ויש בזה להחמיר ולהקל להחמיר היינו דלדעת הרא"ש ז"ל ודעימיה אינו נאמן ראהו מיד אחר שהועלה ומכירו על ידי סימנין דאף על גב דלא ראה הוא עצמו שנטבע מ"מ כיון דהגידו לו כן שוב קאמר בדדמי ואף על גב דלא הגידו לו על האנשים שנטבעו אלא שהספינה נטבעה שהיו בה אנשי' מ"מ אמר בדדמי שהאנשים אשר נמצאו על שפת הים הלא המה האנשים של הספינה אפילו אינו ברור לו: להקל היינו כיון דקא מסהיד שהספינה נטבעה ונתברר שלא נכנס בספינה ההיא מה מקום ההוא אלא זה ראובן לבדו אפי' שלא הוכר ראובן אין כאן אלא דינא דמים שאין להם סוף דלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואע"ג דהרש"בא ז"ל כתב בתשוב' והיא בתשובות להרמ"בן ז"ל סימן קכ"ח דאם אינו מעיד אלא שנשבר' ספינה בלב ים לבד דגם זה קורין רוב העולם טביעה דזה אינו כלום ואפילו נשאת תצא כי שמא נצל על גבי עץ או קורה כדרך שנצולים הרבה פעמים ולא אמרו מים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא אלא במעיד ממש שטבע ושהה עליו כדי שתצא נפשו ולא ראהו שעלה מ"מ הרי מצינו להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ' כל הגט עלה הא דתנן שלשה דברים אמר רבי אלעזר ובן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר וכו' ועל ספינה המטרפת בים וכו' פי' ז"ל וז"ל ספינה המטרפת בים הוא שסוער עליה הים ורוצה לאבדה והמלחים אינם יכולים להנהיגה כפי רצונם לגודל הסער אבל העצי' והכלים שלה קיימים: הספינה שאבדה בים הוא שנשברו הכלים והעצים שלה ונאבד הכל ונשארה הספינה על פני המים להנהגת המים ולא נשאר עונין ולא משוטות שיתנהגו בה ע"כ: משמע דוקא בכה"ג שנשאר עדיין גוף הספינה שלם נותנין עליהם חומרי חיים דאפשר דהמים או הרוח יוליכוהו ליבשה אבל אם העידו שנשברה או שנטבע בחזקת מתים הם מן התורה ואם נשאת לא תצא וכן כתב מרנא ורבנא ז"ל בתשובה דמצא בפי' גיטין לר"ח ז"ל וז"ל וספינה שאבדה בים שנשתברו כליה המוליכין אותה והעוזרים לה ע"כ והיינו כפי' הרמב"ם ז"ל ומסתברא לי דבנדון דידן כיון דסח דהספינה ההיא נטבעה והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום אף על גב דלא קאמר תו בהאי שיחה בלחוד סגי לדונה כדין מים שאין להם סוף ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל דכיון דסח דהאנשים אשר בתוכה מתו רחוק הוא שהוא ניצל ואמטו להכי אם נתברר שזה היהודי נכנס בספינה זו אפילו שלא יאמר תו מהיהודי אשר נכנס אה נמצא על שפת הים הרי אתה דן אותה כמים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא:
מעתה בכל מאי דאיכא לאסתפוקי במאי דסח תו דהיהודי אשר נכנס מכאן בתוכה נמצא שם על שפת הים ונקבר אזלינן ביה לקולא דהוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא:
ואי קא מסהיד דהוא לה ראה ולא שמע הטביעה כלל אבל מאמת מאומדן דעתה שהספינה נטבעה מפני אנשיה אשר נמצאו מתים על שפת הים וגם היהודי אשר נכנס מכאן בתוכה שנמצא מת על שפת הים גם בזה יש להקל ולהחמיר להקל היינו דכיון שלא ראה שטבע נאמן אפילו לא ראהו מיד אחר שהועלה ואפילו בטביעות עין לדעת הרא"ש ודעימיה להחמיר היינו דכיון דלא מסהיד אטביעת הספינה כלל אלא אגופא דגברא דמצאו מת הרי גוף העדות תלוי בזה ואית לן למיזל ביה לחומר' בכל ספק דאיכ' לאסתפוקי ביה:
ומצאתי להרשב"א ז"ל והיא בתשובות להרמב"ן ז"ל סי' קכ"ח שכתב וז"ל וצריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפילו עד אחד ישראל ואפילו שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידים שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו שאל"כ חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראוהו תפח ונהפכה צורתו וסבורין שזהו ראובן שטבע ואינו אלא אחר וכמו שמפורש בפרק האש שלום ובפרק האשה היא וצרתה נמי אמרינן דה"מ בדחזיוה בשעתא דאסקוה אבל אשתהי מתפח תפח כלומר ואינו ניכר עד כאן:
הילכך בנדון דידן אי אמרת דלא קא מסהיד אלא אגופא דגברא דמצאו מת כיון דאינו מעיד דפלטהו המים לעיניו איכא למיחש דילמא לבתר דאשתהי חזייה ונהפכה צורתו וכמו שכתב הרשב"א ז"ל שאל"כ חוששין שמא וכו' ויש לדחות דה"ק הרב ז"ל שאל"כ חוששין שמא וכו' פירוש שאם לא יעיד שפלטוהו המים לעיניהם אלא שמעידים להדיא דלאחר שפלטהו הים כמה שעות חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראהו תפח וכו' ומיהו כל שהעובד כוכבים ומזלות העיד דנמצא מת על שפת הים ונקבר אין לנו לחוש דדילמ' לאחר שעה היה דאפי' היה לאחר שעה אינו פשוט לומר דנשתנה צורתו אלא דחוששין שמא נשתנה וכל שהעובד כוכבים ומזלות העיד דנמצא מת והכירו אין לנו לחדש ספק אחר דדילמ' לאחר שעות היה ואע"ג דהרב ז"ל מסתפקא ליה היכא דאשכחוהו ואשתמודעותו ולא ידע אם הוא תוך ג' או לאחר ג' אי הוי ספיק' דאוריית' ולחומרא וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל בפי"ג מה' גרושין היינו היינו דוקא כשהעד עצמו הוא מסופק אם הוא תוך ג' או לאחר ג' אבל אם העד העיד שמצאו מת והלך לו אין לנו לחוש דדילמא העד היה מסופק אלא דבודאי בתוך ג' מצאו הרוג בדרך בארץ ישמעאלים ובבאי עליו הכרתיו שהיה פלו' ונחלקו אם האשה מותרת:
והשיב דהדין עם המתיר דכל שבא עד א' ואפילו עבד ואפי' שפחה וכו' והטעם בזה משום דאשה דייקא ומינסבא וכו ודברי האוסר לא ידעתי על מה סמך עד שאשמע טענותיו עד כאן. ואם איתא דכל שבא העד והעיד שמצאו הרוג ראוי להסתפק דדילמא לאחר ג' ראה אמאי קאמר הרב ז"ל דדברי האוסר לא ידע על מה סמך דילמא סבר' האוסר היתה זאת ואע"ג דאמר העד דהכירו שהיה פלוני דילמא לאחר ג' ראהו ונדמה לו שהיה פלוני ולא היה אלא אחר אלא ודאי משמע דכל שהעד מעיד שראהו מת והכירו ולא נסתפק אם היה לאחר ג' אין לנו להסתפק בזה כיון שהוא לא נכנס בזה הספק כלל ולא קא מסתפקא לי' להרשב"א ז"ל אלא היכא דהעדים עצמן אומרים אנו מכירין אותו אבל לא ידעי' אם הוא תוך ג' או לאחר ג' וכדדייק לישניה ז"ל דוק ותשכח:
הילכך בנ"ד אפילו תימא דאין כאן סהדותא אטביעת הספינ' כלל אלא אגופא דגברא דמצאו מת כיון שהעובד כוכבי' ומזלות סח לפי תומו בפשיטות שהיהודי אשר נכנס מכאן לתוכה נמצא על שפת הים ונקבר אין לנו להסתפק באישתהי כלל:
ומיהו מצאתי להר"ן ז"ל שכתב בתשובה סימן ע"ח וז"ל ולפיכך בנדון זה כיון שזה העד לא העיד דחזייה בשעתיה אין להתיר אשה זו שאף על פי שנחלקו קצת מכרשים ברא דתנן ואין מעידין אלא עד שלשה ימים בסתמא מאי דיניה שבתוס' כתבו כלשון הזה ויכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך שלשה ימים מסתברא ענין לנדון זה דהני מילי לשיעור שלשה ימים דמסתמא אי לאחר שלשה ימים היה כבר ניכר לעין ויותר קרוב לתלותו בתוך שלשה מלאחר שלשה אבל בנפלט מן הים שאין שעורו אלא שעה אחת בלבד מן הסתם אין לתלותו ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי ששהא יותר משעה אחת ועוד שבתוספות לא אמרו הדבר אלא באפשר וכבר ספק עליהם הרשב"א ז"ל ועוד שאפילו נקל לומר דתלינן לקולא ואמרינן דילמא בשעתיה חזייה עדיין אין להתיר אשה זו שהרי עובד כוכבים ומזלות זה אמר שצופה המגדל הגיד לו כי כמו ששה ימים וכו' עד כאן. משמע דכל שהעד לא העיד דחזייה בשעתיה קא חייש להחמיר וליתא דנדון דהר"ן ז"ל נמי נשאל העד אם ידע הזמן שהגיע המת ליבשה ואמר שדבר זה שאל לצופה המגדל וכו' ואמר לו כמו ששה ימים וכו' אלמא דלא ידע העד והי' מסתפק מתי הגיע וכספיקו של הרשב"א ז"ל ושוב קאמר טעמ' אחרינא דכיון דהצופה אמר כי כמו ששה ימים וכו' א"כ פשיטא דאישתהי ואין להתיר:
ואם תשאל איברא דאלו עובד כוכבים ומזלות זה היה סח דהאנשים אשר בספינה גם היהודי אשר נכנס בתוכה יצאו מתים ונקברו ודאי דאין לנו לספק אם נשתהו אבל מאחר דמסיח דנמצאו על שפת הים ונקברו כמאן דסח להדיא דלאחר שעה מצאן דלדעת כמה רבוואת' אין מעידין עליו:
תשובתך מלשון זה העובד כוכבים ומזלות משמע דלא היה הוא המוצא אלא אחרים מצאו כן והגידו לו וכל כה"ג מהני דנהגו להתיר עובד כוכבים ומזלות מפי עובד כוכבים ומזלות כדברי כמה רבוואתא ז"ל ותלינן להקל וכמו שכתב מהר"ר איסרלן ז"ל בסי' רל"ט הילכך מ"ה נקט נמצאו ונמצא ולא משום דאישתהי וזהו אחד מהטעמים דראוי להתיר אשה זו וכמו שכתב מהר"י בן לב ז"ל כלל א' שאלה א':
ועוד מסתברא לי דכי אמרי' דכי אסקוה ואשתהי שעות דאינו ניכר דוקא כי אסקוה ליבשה ממש במקום שאין גלי הים מגיעים שמה כעין ההיא עובדא דאטבע בדגלת ואסקוה אגישרא אבל אם הים פולטו וגלי הים עוברים ושבים עליו אע"ג דיתיב על היבש' כיון דמציף עליה מים בכל שעה מהגלים אכתי הנהו מיא צמתי ליה ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות והכין דייק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל טבע בים והשליכו הים ליבשה אפי' אחר כמה וכו' ואם שהה ביבש' אחר שהושלך מן הים שעות וכו' ע"כ ומדלא קיצר הרב ז"ל וכתב ואם שהה ביבש' שעות דפשיט' דלאחר שהושלך מן הים מיירי וגם מדנקט שהושלך מן הים ולא נקט ואם שהה ביבשה אחר שהשליכתו הים משמע דדוקא כשהושלך מן הים מכל וכל דלא עברי עליה גלי הים כלל כמי שהטילוה מן הים והשליכו ליבשה הוא דאמרי' דאתפח אבל כל שמגיעים אליו גלי הים מצמת צמית:
והילכך מאי דסח עובד כוכבים ומזלות זה דנמצאו על שפת הים היינו במקום שגלי הים מגיעין ועוברין עליהם ומ"ה הכיר אותם היטב ליהודי ולכל בני הספינה ואפשר דהר"ן ז"ל מיירי כשראהו על היבשה במקום שאין גלי הים מגיעים כלל ולהכי החמיר לומר דמן הסתם אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו:
גם מלשון הרמב"ם ז"ל בסוף ה' גירושין משמע דסבירא ליה דלא אמרינן שאין מעידין עליו אלא כשנתפח ממש אבל אם נראה שלא תפח אין חוששין לו וכן דקדקו רוב המפרשים ז"ל מלשונו וכן כתב הרב המגיד ז"ל:
וגם בהגהות מיימוניות כתבו כמה רבוואתא ז"ל דדוק' ישראל המכוין להתיר יש לומר שנתן דעתו בשעת מלחמה להעיד להתיר ואמר בדדמי בדבר ההווה להיות אבל עובד כוכבים ומזלות המס"לת ואין כוונתו לשום דבר לא אמרינן דאמר בדדמי כי אם כאשר ראה: ע"כ:
הילכך נקטינן מכל מאי דכתבינן דאיתתא דא שריא אפילו תימא דעובד כוכבים ומזלות זה לא קא מסהיד אטביעת הספינה כלל ולא נתברר אם נטבע' אלא דהא מסהיד אגופא דגברא בלחוד דנמצא מת ונקבר ומכירו שהיה היהודי שנכנס מכאן לתוך אותה הספינה ולא נכנס שום יהודי מהמקום ההוא אלא זה היהודי בלבד כ"ש דלשון העובד כוכבים המזלות כפשטו משמע דקא אתא לאסהודי נמי אטביעת הספינ' והרי ברור לפנינו שנפל במים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל דלא סגי ליה בנשברה הספינה לדונו בדינא דמים דאין להם סוף עד שיעיד שראהו שטבע ושהה עליו כדי שתצא נפשו ולא ראהו שעלה הכא בנדון דידן כיון דקא מסהיד נמי שראה האנשים אשר בתוכה מתים על שפת הים וידוע שזה היהודי נכנס בספינה זו הא ודאי דדינא דמים שאין להם סוף אית ליה אפילו שלא יהיה שום עדות עליו בפירוש דמצאוהו מת:
ואם תשאל ערבך ערבא צריך ומנלן דאינהו אינהו אנשי הספינה דילמ' אשתהו כולהו ונשתנ' צורתם והוחלפו להם:
תשובתך בשלמא ביהודי איכא למיחש דילמא איחלף ליה זה היהודי באחד מאנשי הספינה דהא יהודים אחרים נמי היו באותה ספינה אבל ליכא למיחש דכל אנשי הספינה אשר נמצאו שם נשתנו צורת' והוחלפו לו באחרים וגם שלא נשמע דנטבע ספינה אחרת קרוב לאותו המחוז אלא זו לבד הילכך לגבי אנשי הספינה בטביעו' עינא בלחוד סגי נמצא דהדבר ברור לפנינו דנפל במים שאין להם סוף וגם מתחילת לשון השאלה משמע דידוע דראובן נטבע במים שאין להם סוף מדקאמר על דבר ראובן שנטבע במים שאין להם סוף ובא עובד כוכבים ומזלות וכו' והילכך לא היתה השאלה אלא אם תנשא לכתחילה לבד דבדיעבד פשיטא דאם נשאת לא תצא כדין מים שאין להם סוף ומיהו בלשון עיקר השאלה דקא בעי אם אשת ראובן בחזקת אשת איש עומדת או לא משמע להדי' דהשאלה היא בעיקר העדות אם יש כאן עדות טביעה כלל ונראה דדברי השאלה סתרן אהדדי הילכך השאלה לא באה בדקדוק ואין לנו לדקדק אלא בלשון הקבלת עדות וכדכתיבנא לעיל:
ומכל מקום איתתא דא שריא לעלמא בלי ספק בכל גונ' שתפרש לשון העדות ומרנא ורבנא הר"ד בא"ז ז"ל ומהר"י בן לב התירו בתשובותיהם כיוצא בזה וגדול מזה והמחמיר בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו וזה ברור בצלאל אשכנזי: