אור ברסלב

שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי

סימן יח

סימן יז

שאלה. המחליף קרקע במטלטלין ומשך המטלטלין יורנו המור' אם יכולין לחזור בהם במקום שכותבין את השטר כל שלא נכתב השטר ושכרו כפול מן השמים:

תשובה. גרסינן בקידושין בפ"ק עלה הא דתנן נכסים שיש להם אחריות וכו' בכסף מנלן. אמר חזקיה אמר קרא שדות בכסף יקנו וכו' אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין אבל במקו' שכותבין את השטר לא קנה ואי פריש פריש כי הא דרב אידי בר אבין וכו' אי בעינא בשטרא ליקני וכו':

ופליגי רבוותא דאיכא מ"ד דהכא בשטר קנין דוקא עסקינן כלומר שלשון השטר בעינן שקונה בעצמו שכותב לו שדי מכורה לך ובכה"ג אי לא פריש אינו קונה אלא בשעת השטר ולא משעה ראשונה וטעמא דמילתא משום דכל שיש לפניו שתי קניות אין דעתו לקנות אלא בקנין שהוא יותר מועיל ושטר שהוא יותר מועיל מכסף לפי שמועיל לקנין ומועיל לראיה אבל במקום שאין כותבין שטר קנין אף על פי שכותבין שטר ראיה להוראה על המכירה לאלתר הוא קונה בכסף והר"ן סובר דבכל שטר עסקינן שכיון שדרכן לכתוב את השטר לוקח לא סמכא דעתיה עד שיכתוב לו את השטר ואפילו בשטר הודאה מיהו במקו' שנהגו לכתוב שטר קנין תולה קנייתו על השטר ואינו קונה משעת נתינת הכסף ובמקום שנוהגין לכתוב שטר ראיה לבד אי איפשר ללוקח שיתלה קנייתו בו שהרי אינו קונה אלא כשנכתב אותו שטר קונה בכסף משעה ראשונה וכל זמן שלא נכתב אינו קונה משום דלא סמכא דעתיה ע"כ בפירושיו על ההלכות בפ"ק דקדושין:

וכתב ז"ל עוד דכן הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות מכירה לא חילק וכתב עליו מהר"י קארו ז"ל בחושן המשפט סימן ק"ץ וז"ל ובאמת כי מדברי הרמב"ם ז"ל אין ראיה שהרמב"ם ז"ל תפס לשון הגמרא סתם כמנהגו. ע"כ:

ואני אומר כי באמת שינה לשונו מלשון הגמרא דבגמרא לא קאמר אלא אבל במקום שכותבין את בשטר לא קנה עד שיכתוב את השטר ואי פריש פריש וכו' וכדכתיבנא לה לעיל. והרב ז"ל שינה וכתב כיצד בכסף מכר לו בית וכו' קנה בד"א במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שדרכן לכתוב שטר מכר לא קנה עד שיכתוב את השטר. הא קמן דהאריך ושינה טובא על לשון הגמרא מיהו צריך עיון לשון שטר מכר שכתב הרב ז"ל אי היינו שטר ראיה או שטר קנין דלכאורה משמע דשטר מכר ושטר קנין חדא הוא ודלא כהר"ן ז"ל והיינו דכתב הרב ז"ל לקמן התנה הלוקח ואמר אם רציתי אקנה בכסף או אקנה בשטר וכו' משמע דהשטר עצמו הוא הקונה ואף על גב דהיינו נמי לישנא דגמרא וכבר תיקן הר"ן ז"ל לשון הגמרא כפי שיטתו מכל מקום שינוייא דחיקא היא ולשון גמרא לחוד ולשון מחבר לחוד דהמחבר יש לו לפרש לשונו קצת כך נראה לומר לכאורה מיהו כד מעיינא בה שפיר אשכחנא דהר"ן ז"ל שפיר קאמר ולשון שטר מכר משמע דהיינו שטר ראיה יה דשטר שקונין בו לא מקרי אלא שטר קנין כלומר שלשון השטר קונה בעצמו וכמו שכתב הר"ן ז"ל וכדכתיבנא לעיל אבל שטר הודאה מקרי שטר מכר לפי שהוא ראיה על המכר ומודה שפלוני מכר שדהו לפלוני וצא יכול לערער עוד על שדהו אבל אינו קונה בעצמו ולכך האריך הרב ז"ל וכתב עוד לא קנה עד שיכתוב את השטר פירוש לא קנה בכסף זה עד שיכתוב את השטר וכשנכתב השטר אז קנה בכסף דאלו בשטר קנין לא קנה בכסף כלל אלא בשטר וכמו שכתב הר"ן ז"ל וכיון דכן אי מיירי בשטר קנין היה לו לרב ז"ל לקצר ולומר אבל במקום שדרכן לרחוב שטר מכר לא קנה דהיינו כלשון הגמרא ולמה ליה לאורוכי ולמימר עד שיכתוב את השטר ועוד יש לדייק בלשון הרב ז"ל דקא מסיים ואין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה וצריך לדייק אמאי הפסיק בזה היה לו לסיים דין מקום שכותבין והיה לו להסמיך דין התנה הלוקח וכו' וכדאיתא בגמרא דלבתר מימרא דרב דקאמר לא שנו אלא במקום שכותבין וכו' קאמר גמרא ואי פריש פריש וכו' ואמאי איפסיק בינייהו דין פחות משוה פרוטה. ואי מיירי הרב ז"ל בשטר ראיה ניחא דקא אשמועינן דאפילו במקום שלא קנה בכסף עד שיכתוב את השטר דעיקר סמיכותיה אשטר לא קנה בפחות משוה פרוטה דסוף סוף בכסף הוא דקני ומיהו אי מיירי בשטר קנין דתולה קנייתו על השטר ואינו קונה משעת נתינת הכסף לא שייך דין פחות משוה פרוטה בזה כלל דבשטר הוא דקני ותקשי דאמאי אסמיך דין פחות משוה פרוטה לזה הילכך ודאי דקא מיירי הרב ז"ל בשטר ראיה וכדפרישנא:

ומיהו הא דקאמר לבתר הכי התנה הלוקח ואמר אם רציתי אקנה בכסף או אקנה בשטר וכו' הא ודאי מיירי בשטר קנין דלדידיה ז"ל אין חילוק וכמו שכתב הר"ן ז"ל ומ"ה נקט הרב ז"ל האי דינא בשטר קנין לרבותא דאפילו בשטר קנין דאיכא למימר דגם המוכר יכול לחזור בו כיון דקא מתני בעיקר הקנין קמ"ל דאפ"ה אין המוכר יכול לחזור בו והשתא דאמרינן דלעיל מיירי בשטר ראיה והכא מיירי בשטר קנין ניחא טפי דאפסיק הרב ז"ל בדין פחות משוה פרוטה וקל להבין:

גם מלשון רש"י ז"ל משמע דמיירי בשטר ראיה דכתב ז"ל לא קנה דכיון דרגילין בהכי לא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא וכו' ע"כ. ומדקאמר עד דנקיט שטרא ולא קאמר עד דקני בשטרא משמע דבשטר ראיה מיירי:

גם מלשון הרב ז"ל בעל הטורים ז"ל משמע להדיא דמיירי אפי' בשטר ראיה דכתב ז"ל וז"ל בד"א שקנהו בכסף לבדו במקום שאין דרך לכתוב שטר אבל במקום שכותבין שטר אין קונה בכסף עד שיכתוב גם השטר אלא א"כ שפירש לוקח אם ארצה שיקנה לי הכסף יקנה ואם ארצה לא יקנה הכסף עד שתכתוב לי שטר אז הדבר תלוי בו אם ירצה וחזור בו כל זמן שלא נכתב שטר ואם ירצה יקנו מיד בנתינת הכסף ואין המוכר יכול לחזור בו. ע"כ: מדכתב ז"ל בד"א שקנהו בכסף לבדו וכו' אבל במקום וכו' אין קונה בכסף עד שיכתוב גם השטר וכו' משמע דאיירי בכסף ראיה דהכסף הוא דקונה לעולם:

וגם משמע מלשונו ז"ל דהא דאמרינן בגמרא ואי פירש וכו' דמיירי נמי בשטר ראיה מדכתב ז"ל ואם ארצה לא יקנה הכסף עד שתכתוב לו שטר וכו' וניחא לדידיה ז"ל דנקט גמרא לשון פירוש וכדקאמר ואי פריש פריש דאינו אלא פריש מקחו שלא יגמר הקנין בכסף עד שיכתוב השטר ולהרמב"ם ז"ל דמיירי בשטר קנין אינו אלא תנאו מבחוץ שלא יקנה כלל בכסף אלא בשטר ומשום הכי נקט ז"ל התנה הלוקח וכו':

ומכל מקום תרוייהו ס"ל דבכל שטר עסקינן דבמקום שכותבין לא קנה עד שיכתוב את השטר והכין ס"ל לרוב הפוסקים ז"ל והמפרשים ז"ל:

ופליגי נמי רבוותא ז"ל במקום שכותבין אי קנה בחזקה לחודה ולהרמב"ן ז"ל לא קנה דס"ל דכי אמרינן בגמרא לא שנו אלא במקום שכותבין השטר אכולה מתני' קאי וכן כתב הריט"בא ז"ל בחידושיו דהא דרב בין אכסף. בין אחזקה. קאי שלא קנה בחד מהם ולא בשניהם יחד במקום שכותבין את השטר עד שיכתוב את השטר ואף על גב דלא עייל ונפיק אזוזי והא דאמרינן בפרק האומנין האי מאן דזבין מידי לחבריה אי לא עייל ונפיק אזוזי קני ההיא במטלטלין דלאו בני שטרא נינהו כן כתב הריט"בא ז"ל. וכתב עוד ז"ל דבקנין נמי לא קני עד שיכתוב את השטר דלא עדיף כח קנין מכח כסף וחזקה:

אבל הרשב"ם ז"ל ס"ל דבחזקה לחודה קנה אפילו במקום שכותבין שטר דחזקה קניה אלימתא הוא דכיון שבא ברשותו סמכא דעתיה:

ומהר"י קארו ז"ל כתב בכסף משנה דמדכתב הרמב"ם ז"ל בד"א במקום שאין כותבין שטר וכו' קודם כיצד בחזקה משמע שסובר כדברי האומרים דחזקה לחודה קניא בלא כסף ושטר ואפילו במקום שכותבין שטר. ע"כ: ואי מהא לא אריא דבגמרא הכי איתא והרמב"ם ז"ל תפס לשון הגמרא וכמו שכתב הוא ז"ל וכדכתיב לעיל וכתב הרמב"ן ז"ל דאף על גב דגמרא נקיט לה עלה דכסף ה"ה נמי אחזקה וכדכתיבנא לעיל והכי נמי איכא למימר בלשון הרמב"ם ז"ל:

ומיהו יש להביא ראיה דהרמב"ם ז"ל ס"ל כרשב"ם ז"ל דקנה בחזקה לחוד' דהקשה הריטב"א ז"ל בחידושיו למסכת קידושין מדאמר בפרק הספינה שני שטרות הן זכי בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ההיא אפילו במקום שכותבין את השטר הוא דאי ס"ד דבמקום שכותבין חוזר בזה ובזה כל זמן שלא נכתב השטר למה ליה למימר על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה בלאו ע"מ נמי לפלוג נמי בדידה בד"א במקום שאין כותבין את השטר וכו' אלא ודאי משמע דסתמא היא בכל מקום ותירץ ז"ל דההיא איירי בשטר מתנה והתם אפילו במקום שכותבין את השטר קנה לאלתר בחזקה או בקנין אף על פי שלא נכתב השטר דכיון דקנו מידו או אחזקיה בארעא גמר ויהיב אבל במכר בין מוכר בין לוקח בעי לאמלוכי כל זמן שלא נכתב השטר במקום שכותבין את השטר ולא קנה בכסף ולא בחזקה ולא בקנין עד שיכתב את השטר דלא עדיף קנין וכו'. ע"כ. והרמב"ם ז"ל הביא דין זה בהלכות מכירה בסוף פ"ו אלמא דלא שני ליה בין מכר למתנה מעתה הדר' קושית הריטב"א ז"ל לדוכתא וליכא לאוקומ' בשטר ראיה דהרמב"ם ז"ל אינו מחלק וכדכתיבנא לעיל אלא ודאי משמע דס"ל להרב ז"ל דבחזקה לחודה קניא אפילו במקום שכותבין שטר וכן כתב הריב"ש ז"ל בסימן תע"ו בשם כל המפרשים ז"ל דבחזקה לחודה קני וכדבעינן למכתב קמן בס"ד:

עוד כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מכירה וז"ל הקרקעות והעבדי' והבהמה ושאר כל המטלטלין כל אחד מהם נקנה בחליפין והוא הנקרא קנין וכו' ע"כ: הרי דהשוה הרב ז"ל הקרקעות למטלטלין בדין הקנין אלמא דס"ל דכי היכי דבמטלטלין קני בקנין אפילו במקום שכותבין דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו וכמו שכתב הריטב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל ה"ה נמי בקרקעות בקנין לחודיה קני ואפי' במקום שכותבין:

והילכך מעתה זכינו לדין לדעת הרמב"ם ז"ל דהמחליף קרקע ומשך המטלטלין דאין שום אחד מהם יכולין לחזור בהם ואפילו במקום שכותבין את השטר דלא שני לן בין חליפי קנין לשאר חליפין:

ומסתברא דאפילו לדעת הריטב"א ז"ל דס"ל דבקנין נמי לא קני שניא היא נדון דידן דהויא להוא חליפין שהם בתורת שווי הדמי' מחליפין קנין סודר שהוא כעין נעל ואינו בתור' שווי הדמים:

תדע דפרש"י ז"ל בגמרא וז"ל לא קנה דכיון דרגילין בהכי לא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא בידיה ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא. ע"כ: ומדתלי בטול הקנין בלוקח משמע דוקא בקנין כסף וכיוצא בו דליכא אלא נתינת כסף כדי לקנות הקרקע אז ודאי הוא דלא סמכא דעתיה דאומר עתה יחזור בו המוכר ולא ירצה למכור שדהו אבל בחליפי קרקע במטלטלין קניית הקרקע וקניית המטלטלין כקנין אחד דמו מאחר דקנייתו של זה תלוי בקנייתו שלזה והילכך כיון שהתחיל בקנין שמשך זה המטלטלין סמכא דעתייהו דתרוייהו ושוב אינן יכולין לחזור בהן וכיוצא בזה כתב הריב"ש ז"ל בסימן תע"ו וז"ל והרמ"בן והרשב"א ז"ל כתבו בפ"ק דבבא בתרא דשני אומנין שנשתתפו באומנות' לזמן ידוע שכל מה שירויחו יהיה לאמצע נעשו שכירין זה לזה כדאמר' בפועל ששכרוהו ללקט מציאו' ואין צריכין קנין אלא שיתחילו במלאכ' לפי שכל אחד מתחייב לחבירו בשכר מה שחבירו עושה בעדו והלוכן ודבורן היינו שכרן והוה ליה כאומ' לאשה וכו' וכל מה שירויחו תוך הזמן ההוא הוא לאמצע אלא שתוך הזמן יכולין לחזור בהן להבא כדין פועל שיכול לחזור בו אפי' בחצי היום אבל במה שהרויחו כבר אין אחד מהם יכול לומ' לעצמי הרוחתי וגם בתשובה כתב כן הרשב"א ז"ל ואף על פי שדרך לכתוב שטר בהשתתפות כזה אפ"ה הם דברים הנקנין בלא קנין שהרי כל אחד מתחייב לחבירו בשכר המלאכה שעושה בעדו ולא דמי למאי דאמרינן בפ"ק דקדושין גבי קרקע שנקנ' בכסף לא שנו אלא במקום שאין כותבי' את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר דהתם הוא משום דכיון דהקרקע עדיין ברשות המוכר אף על פי שגם המעות בידו לא סמכא דעתיה דלוקח ויאמר עתה יחזור בו המוכר והלואי שישיב לי מעותי ולזה אמרו המפרשים ז"ל דחזקה קונה בלא שטר אפילו במקום שכותבין את השטר אבל בשכירות אין לומר כן שכיון שהתחילו במלאכה קונה הפועל שכרו כאשר התנה עמו ואין בעל הבית יכול לחזור בו עכ"ל הריב"ש ז"ל הילכך בנדון דידן נמי כל אחד מתחייב לחבירו בשכר מה שמושך מחבירו וקנין הקרקע וקנין המטלטלין כחד קנין דמו דזה תלוי בזה דכיון דקנה זה בחליפיו ומאחר שמשך זה המטלטלין הרי התחיל הקנין של השדה וסמכא דעתייהו ושוב אינן יכולין לחזור בהן:

ומיהו אכתי לא סגי האי טעמא אלא לדעת הרמב"ם ז"ל ורשב"ם ז"ל ושאר המפרשי' ז"ל דס"ל דחזקה לחודה קניא וכמו שהביא הריב"ש ז"ל בתשובתו אבל לדעת הרמב"ן ז"ל והריטב"א ז"ל דס"ל דגם דהחזקה אלים משום דעביד קנייה בגוף הקרקע אפ"ה לא קניא בלחודה במקום שכותבין דומיא דכסף משמע דלא סגי האי טעמא דבנדון דידן נמי הגם דנעביד קנין המטלטלין עם הקרקע כחד אפילו הכי אינו נקנה הקרקע במשיכת המטלטלין עד שיכתוב את השטר דומיא דחזקה ואף על גב דיש לחלק דהחזק' היא מעשה כל דהוא דעביד בגוף הקרקע אבל משיכ' המטלטלין הויא ליה מעשה טובא דמושך מה שכנגד חילוף הקרקע מ"מ לא סגי בהכי דאיכא פנים לחלק איפכא דהחזקה אלים טפי דעביד מעשה בגוף הקרקע ממש:

והנכון דשאני קנין כסף או קנין סודר בעלמא או חזקה דאין כאן אלא מוכר ולוקח ואין אדם מוכר קרקע אלא מחמת אונס דדחיקא ליה שעתא ודילמא לא מצטרכי ליה הני זוזי וכן כתב הריטב"א ז"ל דמטעם זה יש חלוק בין שטרי מוכר לשטרי הלואה ומתנה וכמו שהאריך ז"ל בחידושיו לקידושין פ"ק והילכך בנדון בנדון דידן נמי שניהם הוו מוכרים וליכא למימר דמשו' אונס דדחיק' לי' שעת' מוכר את הקרק' אלא משו' דחפץ הוא במטלטלין דכל אחד חפץ יותר בחלופן ואמטו להכי כיון שמשך זה המטלטלין סמכא דעתיה דבעל המטלטלין שלא יחזור בו בעל השדה כי חפץ הוא בחילוף ומטלטלין עדיפי ליה מקרקע:

וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה סימן אלף רכ"ו וז"ל וכן נמי במחליף קרקע בקרקע כיון שהחזיק בשדה זו קנה חבירו בשדה השני ותדע לך מדאמר בריש פ"ק דבבא בתרא רב אשי אמר כגון שהלך זה בעצמו והחזיק וכו' ורגילין אנו לפרש דרב אשי בא לחדש דכל שנתרצו באותה חלוקה וקדם האחד והחזיק בפני חבירו באותו חלק גם השני קנה החלק השני ואין אלו חליפין גמורין אלא כעין דמים דקנה זה שדה חברו בדמי שדהו שנתן לו וקרקע נקנה בכסף ובשוה כסף ושמא אף זה במקום שאין כותבין את השטר ואי נמי כאן הוה ליה כמוכר שדהו מפני רעתה לפי שכל אחד מהם רוצה בתוספת החלוף מטלטלין במטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ואסתברא לי שלא חליפין ממש קאמר אלא דמים וכעין חליפין נינהו ומשום דלא קפיד קרי להו חליפין וכו' ע"כ. בתשובות כתיבת יד ולא דייקי כולי. האי ונראה שיש חסרון בסוף לשונו ובירושלי' תוב"ב יש לי תשובות דוקני ובעזר העוזר האמתי שמה עיני תחזינ' מישרי':

ומכל מקום הא קמן דאפילו בחליפי קרקע בקרקע דהוו כעין דמים אסיק הרב ז"ל דכיון דזכה זה נתחייב זה בחליפיו ואין אחד מהם יכול לחזור כ"ש קרקע במטלטלין דאיכא צד אחד של מטלטלין דפשיט' ודאי דכיון דמשך זה המטלטלין ובעל כרחו קנה המטלטלין ואף על גב דנהגו לכתוב שטרא דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו וכדכתיב' לעיל הילכך נקנה גם הקרקע דהא בהא תליא וכחד קנין דמו:

ושוב מצאתי בתוספתא בפ"ק דקדושין דתניא הכין להדיא וז"ל החליף עמו קרקעות בקרקעות מטלטלין במטלטלין קרקעות במטלטלין מטלטלין בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. ע"כ ולא ידעתי אמאי כפל קרקעות במטלטלין מטלטלין בקרקעות ונראה שהוא טעות סופר וכן מצאתי' להרשב"א ז"ל בחידושיו לבתרא פ"ק וז"ל וי"מ דרב אשי אתא לאשמועינן דאפילו לא החזיק אלא אחד מהם כיון שהחזיק זה זכה האחר בחליפין וקא משמע לן דחליפין קונין בקרקע כמו שקונין במטלטלין וכדתניא:

בתוספתא החליף מטלטלין במטלטלין קרקע בקרקע מטלטלין בקרקע כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ע"כ:

ומכל מקום הא קמן דהשוה דין החליף קרקע במטלטלין להחליף מטלטלין במטלטלין מעתה זכינו לדין לדברי הכל דכי היכי דהחליף מטלטלין אע"ג דנהגו לכתוב שטרא כיון דמשך זה נתחייב זה בחליפיו ה"ה קרקע במטלטלין כיון דמשך זה המטלטלין קנה זה הקרקע בלא כתיב' שטר ואפי' במקום שכותבין ואין אחד מהם יכול לחזור בו והוא פשוט. הנראה לעניות דעתי כתבתי שוב מצאתי און לי מהרמ"ה ז"ל לתשובתי הראשונה וז"ל הרמ"ה ז"ל בתשו' ודשאלתון מנהג דילן למכתב בכל שטרי כתובות אם ח"ו יארע לו מות לפלוני החתן תחלוק פלוני' הכלה כל נכסיה ונכסיו עם יורשיו ואם יארע מות לפלוני' הכלה והם בלא זרע יחלוק פלו' החתן עם יורשיה וראובן נסיב איתתא וכתב לה הכי ובתר הכי כתבא ליה איהי שטרא ויהבא ליה כל נכסהא מהיו' ולאחר מיתה ובטיל' תנאה קמא והדרת לדינא דאורייתא ושכיבא איהי ואת' אבוהא קא תבע ליה לראובן למפלג בהדיה דלאו כל כמינה לבטולי זכות אבוהי ואיכא מ"ד דתנאה בתרא בטיל תנאה קמא:

הכין חזינא דתנאה כל כה"ג לא מהני אלא בממונא דאתתא כגון נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל אבל בנכסי הבעל לא מהני כלל חדא דאסמכתא היא ולא קניא ועוד דהא לא אקני להו ליורשי דילה ולא מידי בלשון הקנאה אלא יחלוק בעלמא קאמר ולא אשכחן דמהני האי לישנא אלא בש"מ אבל בבריא קנין דברים בעלמא הוא אבל בנכסים דילה מהני דהא לא קני בהו זכותא אלא מכח נשואיה וכיון דאתני בעיקר נשואין אהני וה"ה בנכסיו היכא דאתני למעוטי בזכות דכתובה לאחר מיתתו אבל למקני זכות' בנכסי הבעל לאחר מיתת האשה בחיי בעלה לא סלקא בדעתא דמאן דאית ביה דעת' דמהני תנאה כה"ג. ולא עוד אלא שתנאו זה משונה ממנהג העולם מנהג העולם חיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים בחיים וכיון שנתברר שלא הועיל תנאי. זה אלא בנכסי האשה הרי הקנין שקנו ממנה לבעלה לאחר נשואיה מועיל לבטל את התנאי דלא גרע מהיכא דאקנתינהו לנכסיה לאיניש דעלמא דלית ליה ליורש זכות בגוייהו דכי אהני תנאה דנשואין בנכסי דילה לאו לאקנויינהו ליורשים דילה אהני אלא למעוטי בירושת הבעל הוא דמהני למהוי. בההוא שיעורא דלא אנסיבא ליה לבעל דכי יהבתינהו לדיליה בתר הכי או לאיניש אחרינא לית להו ליורשים ולא מידי: ע"כ תשובות הר"מה ז"ל: ובסוף לשונו יש טעות אבל הוא מובן: ועוד כתוב בתשובות להר"ם במז"ל בלשון ערבי והעתיקו אות' ללשון הקודש וז"ל שאלה במדינה שמתנים בה שכל אשה שתמות בלא ולד יחזרו חצי נכסיה לבית אביה וכותבין זה התנאי בכל כתובה ורצתה אשה אחת לדמיון נתעורר במחשבתה והוכשר בעיניה ונכספה עשותו שתקח נדוניתה של בית אביה הכתובה בשטר כתובתה ותתננה לאיש אחר מבלעדי אישה ובית אביה והסכים בעלה על ידה אחר שכתב עליה שטר שקבלה כל זה ולא נשאר לה עליו בשטר כתובתה זולתי המאוחר ושהוא מחלה לו מחילה גמורה וליורשיו אחריו ומיורשיה אחריה וכתבה שטר מתנה לאיש הנז' בכל מה שיכלול אותו שטר כתובתה ממקרקעי וממטלטלי ונתנה לו זה מתנה גמורה מחיי' מעכשיו וקנו אחר זה מיד הבעל שהוא הסכי' במתנ' וסלק עצמו מכל מה שיכלול אותו שטר כתובתה מנכסי צ"ב קרקעות ומטלטי' והקרקע שיש לה בשטר כתובתה אותו שכבר נתנה במתנה הותנה בו על הבעל שאם תפטר האשה בלא ולד יחזיר כל הקרקע בכללו לאביה. יורנו אם אחר נתינתה כל מה שכולל אותו שטר כתובתה מנכסי צ"ב קרקעות ומטלטלין לזולת בעלה עם הסכמת בעלה על המתנה ושהוא נתרצה בה כשמתה אם יתחייב ליתן ליורשיה מבית אביה דבר ממה שבשטר כתובת' מנכסים או קרקעות או לא יורנו רבינו:

תשובה. המתנה קיימת בלי ספק ואין הבעל מחוייב לתת ליורשי האשה דבר הואיל וכבר נתנה כל מה שהכניסה בנדוניא לפי שפסק ההלכה נכסי לך ואחריך לפ' אין לשני אלא מה ששייר ראשון וכ"ש וק"ו בתנאי הוה שלא נפסק הענין אלא שנתלה בתנאי וכאילו אמר נכסים אלו לך ואחריך אם תמותי בלא בן לפלוני ומכרה ונתנה שהדין בלא ספק אין לשני אלא מה ששיירה וזהו דין התנאי בכל מקום אין הפרש אם פירש זה ואמר ואם תמות בלא ולד יחזור חצי מה דישתאר מנדוניא זו לבות אביה כמו שכותבין אנחנו בקצת הכתובות או לא יפרשוה לפי שהוא ידוע שאין לו מלעשות רצונה בנדונייתה ואין הפרש בין אם היתה לובשת לבוש ער שיבלה או עד שיקרע או שתתן אותו או שתמכרנו וכזה ה"ה בקרקעות וכן האיש שנתחייב לאביה וכתב על עצמו בישראל ולא יהודים כ"כ דינרים נגד חצי כתובתה בפשרה אע"פ שהוא יותר אם תפטר מבעלה בלא ולד אינו חייב בשום דבר מהם כלום לפי שלא נתחייב בזה אלא במקום הנדונוא שתגיע לבית אביה וכיון שמכרה אז נתנה לא נשאר לא דבר וכמו שאם הניחה ולד היה מתבטל מעליו החוב כך אם לא הניחה מה להוריש בטל מעליו החוב וחייב לתת אלו השטרות שבדיננו וערכאות ויקרע אותם ותתן הכתוב' לבעל וזה כולו לא יתחייב אצלי עד שידור הנאה הבעל מנכסי אשתו שמא יעשו קנוניא על נכסי יורשי האשה מבית אביה דומה לערב לאשה כתובתה והיה בעלה מגרשה וכו' וכן הענין בזה שנחוש שזה הבעל ואשתו וזה המקבל מתנה בנגלה הם עושים קנוניא על נכסי יורש ותהיה האשה הזאת שלא נתנה בנסתר ולא מקבל המתנה זה זכה באמת לעצמו אבל כוונתם שיחזור מקבל המתנה בגלוי לתת אותה לבעל ולזה אומר שידיר הנאה מאלו הנכסים שקבל אותם מקבל מתנה אסור לי ליהנות בהם לעולם ועד נדרתי נדר זה ואחר כך תתקיים המתנה ביד המקבל וינתן שטר החוב שבערכאותיהם לערב כמו שזכרנו או יחרים חרם סתם בפני הבעל ומקבל המתנה בשם כל מי שעשה קנוניא על מתנה זו בענין זולת הנגלה ממנה והנגלה ממתנה זו כנסתר ממנה ויענה הבעל והמקבל המתנה אמן ואח"כ ידינו כמו שביארנו ואם חזר מקבל המתנה ומכר ממנה דבר לבעל או נתן לו במתנה הכל אחר קבלת החרם אין חשש ואם תבעו יורשי בית אביה שיחרימו אין דוחה אותם מזה ואם תבעו מהבעל שידיר הנאה כמו שזכרנו ואמר הבעל לא אאסור על עצמי דבר שהוא מותר אבל יחרימו סתם בשם. כל מי שעשה במתנה זו קנוניא ויש לו בה דבר נסתר חוץ מהנגלה ממנה הדין עמו ויחרימו כמו שזכרנו ואחר זה יפסקו הב"ד כמו שחלקנו וכתב משה ב"ר מימון זלה"ה והא קמן מתשובה זו נמי משמע להדיא כדכתיבנא בצלאל אשכנזי:

תוכן העניינים

שות רבינו בצלאל אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה