אור ברסלב

שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי

סימן טז

סימן טו

שאלה. ראובן שנכנס לחופה עם דינה ולא יכול לבוא עליה כדרך כל הארץ והוא היה אומר כי היתה אטומה וצריכה פתיחה באיזמל וקרוביה היו אומרים כי ראובן ישען על ביתו. ויהי כי ארכו הקטטו' ביניהם חשבו לתקן האשה ולא הצליחו ועל זה העמיד ראובן ב"ד וגבו עדו' נשים יקרות על הענין הזה ועם כל זה קרובי האשה לא נכנעו לדין והלכו בערכאות העובדי כוכבים והוציאו מיד ראובן כל הנדוניא והמתנות ועוד הכריחוהו לגרשה וזה לשון עדות רבים מהיודעים החמס אשר נעשה לראובן:

בהיות שנדרשנו אנו חתומי מטה מאת ראובן שנכתוב לו מה שנתברר אצלנו וידענו נאמנה מכל אשר קרהו עם אשתו הראשונה דינה בת יעקב והסומכים בידה להיות בידו לעדות ולראיה. על כל באנו להגיד ולהודיע בחתימתנו זאת מעשה שהיה כך היה כי כשנכנס לחופה החכם הנז' עם אשתו הנז' בחדש אב משנת השמ"א ולא יכול לה כדרך כל הארץ הקול נשמע בעיר שהאשה הנז' היתה אומרת שלא בפניו כי הסיבה מצד בעלה הנז' כי לא אדם הוא להזקק לה ובעלה הנז' היה מכריז ואומר כי סגר בשר תחתינה וצריכה פתיחה ויהי כי עברו כמו ד' חדשים בא אבי ראובן הנז' ודרש מטובי קהלתנו לכתוב לדודה אשר בציפורי שיבוא ויראה במום האשה הזאת אם יעשה לה תיקון כי לא יכול לסבול שיהיה בנו יושב ובטל מפריה ורביה. וביני ביני נמשכה קטטה בין איש לאשתו וחמותו. וכשבא דודה הנז' מצפורי בקש ראובן הנז' לתווך שלום ביניהם ולתקן מום האשה הזאת ולא יכול לתקן כי האשה בזאת וקרוביה היו מתאמצי' לומר שהמום מראובן הנז' שלא בפניו ובקשו להפריד ביניהם והוציאו האשה הזאת מבית בעלה ודודה הנז' ציוה לעוזריו שישתדלו בערכאות של עובדי כוכבים ומזלות להוציא הנדוניא וכל מה שנתנו לו מיד ראובן הנז' ולגרש האשה. וילך לו אל ארצו: וראובן הנז' קבץ מיד מעמד קהלתנו לראות בעמלו ושלחנו לשלוחינו לדבר לאשה שתשוב בית אשה ואם יש לה דין ודברים עמו נעשה לה כדת וכהלכה והיא השיבה על יד שלוחנו שאינה מכירה אותנו אבל שמעון הוא מורשה שלה מי בעל דברים יגש אליו ואז שלחנו לפרנסי הזמן הלא המה לוי ויהודה לאמר לו שיקרב ריב האשה לפני קהלתנו כי אנו מוכנים לעשות דין ומשפט ולא ילכו לערכאות העובדי כוכבים ומזלות והשיב להם בלשון לעז יא לו אויגו יא לו אוייו: ויפצרו בו מאד שישיב תשובה ברורה על מה שאומרי' לו ולא יכלו להוציא מפניו דבר רק יא אוייו יא לי אוויו: ועכ"ז ראובן הנז' היה דורש בשלום האשה ושולח שלוחי' לדבר על לב הנערה ואמה ולא הועיל כי אמה ואחיה יענו להדיח ולהפרידה מבעלה ויהי ביום הז' לחדש אייר משנת השמ"ב בהיות ראובן הנז' בבית האבל אחר התפלה פתע פתאום נגשו אליו שמעון הנז' וקרובי האשה ועכבוהו בדברים עד ששלחו והביאו משרתי הדיין וימשכו את ראובן הנז' ועמהם רבים מבני ישר' העוזרי' אותם ומקצת ישמעאלים ועם היות ראובן הנז' צועק ואומר המבלי אין תורה בישראל אויבינו פלילים הריני מוכן לעמוד בדין תורה ורבים מבני ישראל אומרים כן לא הועילו כלל כי אמרו שמעון הנז' אם יגרש נפשר ביניהם וראובן הנז' אמר שלא יגרש בשום פנים ויכניסוהו לפני הדיין הגדול ותבע ממנו אחי האשה שמונים אלפים לבנים בשליחות אחותו ושמעון הנז' היה הטוען המוציא והמביא ועם שראובן הנז' טען כי כל נדונייתה אינו רק חמשה ושבעים אלפים לבנים וגם זה אינו בידו אלא בידה: הדיין לא שמע בקולו כלל אלא מיד ציוה וחבשוהו בבית האסורין בעד שמונים אלפים לבנים וכתב עליו שהוא הודה בפיו והתפאר הדיין כי הו' יכריחנו לגרש כי זה לו לזכות גדולה לפי שהנזכרים היו אומרים לו שזו מצוה גדולה גם כי הדיין היה מדובר וימינו מלאה שוחד: ועוד שלח קצת מאנשיו משרתיו לחפש בית אבי ראובן הנז' ימצאו שם הנדוניא ולא מצאו והעלילו שגיסו יששכר היה מטמין הנדונייא והכה המשרתים וימצאו אנשים בני בליעל מישמעאלים וישראל שהעידו על זה והדיין קבל עדותם שלא בפניו וכת שעמד בדין לפניו ושקרים אחרים מה שלא היה והוצרך להחבא ולפזר ממון הרבה לפייס המשרתים מפני עלילת ההכאה: ועוד כתב הדיין איך ראובן הנז' הודה שגירש את אשתו מה שלא היה. גם אבי ראובן הוצרך להחבא כי אמרו שנכתבו עליו כתבי עמל ואון ופלסתר: ויהי ממחרת בא שמעון הנז' לקהלתנו לבקש מהפרנסים שימציאו לו את אבי ראובן הנז' ולהוליכו לדיין לתבוע ממנו תביעות ובראותו בעמלו שלח לומר לו כי הוא יתן להם כל הנדונייא ויוציאו את בנו מהסוהר ויגרש את אשתו ושלח הוא וסיעתו לאמר לו כי כן יעשו ואבי ראובן הנז' בעצם תומו האמין לדבריהם והביא כל הנדונייא בית זבולון ושלח וקרא לשמעון הנז' ולאחי כלתו המורשה שלה ולאמה ולדודה הנמצא פה דן. ומסר בידם כל הנדונייא לא נפל דבר זולת כ"ג אלפים לבנים מהמעות בעין ונתפשרו שיתן ד' ערבים טובים מיחידי סגולת קהלתנו לפרוע הכ' אלף לבנים לזמן ג' חדשים ושיתן הג' אלף לבנים תכף במעות בעין ומיד יוציאו בנו מהסוהר ומיד נתן להם הד' ערבים ומסר להם לבטחון סופי"ש שוים יותר משלשים אלפים לבנים: ואחרי כן בקשו עמנו להביא גם כן המתנות שנתן אבי הנערה ואחיה ואמה לראובן הנזכר ואף על פי שהוקשה הדבר מאד בעיניו ובעיני היושבי' הוצרך להביאם: ונתקבל הכל ביד הנזכרים והיו המתנות שוות יותר מששה אלפים לבנים מעלה ומטה. והסכימו כי ליום המחרת יביא הג' אלפים לבנים הנשארים מהנדונייא בעין ויוציאוהו מבית הסוהר ויהי בבקר ותפעם רוחם כי אף שאבי ראובן הנז' הביא הג' אלפים לבנים הנז' לא רצו לקבלם ולהוציאו מהסוהר ואבי ראובן הנז' צעק לפני רבים כמה פעמים וקבץ קהלות לראות בחמס הנעשה לו לא שמעו בקולו אדרבא היו מאיימין שמעון הנז' וסיעתו שיתבעו כל החפצים שעשה ראובן לאשתו כדין הערכאו' שזוכה בהן המתגרשת בדיניהם ואיש לא עמד בפניהם. וגם אנחנו לא יכולנו להעיד בפני הדיין איך קבלו הנדונייא כי ראינו שהדיין היה דעתו להם וזחלנו ונירא שמא יפסול עדותנו ויביישנו. ואף שהיה צועק אבי ראובן הנז' ואומר שראובן הנז' יתן גט לא רצו להוציאו כי ראו שהגט היה מעושה והיו מבקשים ממנו שיתחייב בארבעים אלפים לבנים לשמעון הנז' ויתן לו שמונה ערבים כדי שאם לא יגרש בנו את אשתו יפרעו לו הסך הנז' ולא יכול לעשות כן כי לא מצא אהובי' שיתערבו בעדו ובין כה ישב ראובן הנז' בצערו בסוהר תשעים יום. וביני ביני אביו הנז' היה הולך וצועק ואינו נענה שהמנגדים היו אומרים שלא היו חוששין לעמוד בדין תורה והיה הולך ומשתומם בצרתו עד שכמעט שכח גמרו מחמת אונסו וכל אשר נכמרו רחמיו עליהם לא יכול להושיעם: ולבסוף ע"י מליצים נתפשרו שהוציאוהו מהסוהר על זה התנאי שהסופי"ש הנז' ודמי מקצתם שנמכרו ועוד עשרים אלפים לבנים ימסרו ביד אשר על זה האופן שתגבה האשה הנז' מהסופי"ש מצד חוב העשרים אלפים לבנים הנ"ל ט"ו אלף ות"ק לבנים לבד וכל העודף מהסופי"ש ומדי הנמכרים מהם וגם העשרים אלפים לבנים הנז' שימסרו בידו הכל יהיו לו במתנה גמורה על זה האופן שאם לא יגרש ראובן הנז' את אשתו יתחייב אשר הנז' ליתן הכל לשמעון הנז' ואם יגרשנה תהיה המתנה ביד אשר הנז' שאם ירצה יעכבנה לו ואם ירצה יחזירנה לראובן הנז' או למי שירצה ולפי שלא השיגה יד ראובן להביא העשרים אלף לבנים הנז' בא גיסו יששכר הנז' ושם חפצי זהב במקומו ועשו שטר המתנה ובכן הלכו לפני הדיין ואמרו לו שיתיר את ראובן הנז' כדי שילך ויבקש ממון לפרוע החוב הנ"ל וכתבו מחדש חוגי"ט שאביו וגיסו נתערבו לו בעד ארבעים אלף לבנים מהחוב הנז' אם יתעל' מן העין ראובן הנז' ועוד עשו שקבל עליו ראובן הנז' נזירות שמשון בשלימות כדי שלא יוכל לצאת חוץ לחומת העיר עד שיתנו לו רשות אשר וזבולון הנז' שניהם יחד ובכן הוציאוהו מהסוהר ויצא ובא בתוך העיר ז' ימים וביום השביעי כתב לה הגט וקוד' שנכתב הלכו וכתבו שטר מחילה לפני הדיין הקטן על השמני' אלפים לבנים ולא זזה ידם מתחת ידו עד שהביאוהו הביתה וכתב לה ספר כריתות. וסמוך לנתינת הגט חברו שני הנ"ל והרשוהו לצאת מהעיר וקרעו שטר הנזירות הנז' ונתן לה גט:

ועוד גם כן נתנו לו לראובן הנז' שטר המחילה על תביעות אשתו ולמקצת הימים החזיר אשר הנזכר ליששכר הנזכר כל החפצים שנתן לו ולראובן הנז' כל הסופי"ש זולת ט"ו אלף ות"ק לבנים שלקחו מדמי הסופי"ש לפרעון העשרים אלפים לבנים מהנדונייא הנז' והד' אלפים ות"ק לבנים ויתרו לראובן הנז' בעד מה שהוציא בחופה. ואלו הד' אלפים ות"ק לבנים הנז' שיותרו לו בעד הוצאת החופה ויתרו גם כן כדי שיתן הגט ברצונו זהו מה שידענו נאמנה. ולהיות זה לעדות וראיה ביד ראובן הנז' כתבנו מעשה שהיה וחתמנו שמותנו פה היום יום ראשון חמשה עשר לחדש תמוז משנת פלוני פה העיר פלונית והכל שריר וקיים. והעדים החתומים יוסף בן שמעון. אבא בר מניוני. גידול בר רעלאי. וז"ל שטר מעדויות אחרים. אנחנו ח"מ יודעים עדות נאמנה איך הדיין הגדול הנקרא פלוני אשר בא לשפוט הארץ הלזו בחדש ניסן משנת השמ"ב ועמד בה יושב על כנו עד חדש תמוז משנת השמ"ג. אסר את ראובן בחדש אייר משנת השמ"ב והעמידו שם ימים רבי' שלא כדין כדי שיגרש את אשתו בעל כרחו בעצת שמעון כי הדיין הנז' היה נשמע לדבריו לכל אשר היה מבקש ממנו על ידי שחד שנתן לו. ומצא חן בעיניו ונתאהב אצלו ולעשות רצונו כתב על ראובן הנז' וקרוביו כתב עמל ופלסתר ולא עוד אלא שעל פיו שמעון הנז' הכה כמה אנשים מבני ישראל מכה רבה בלא משפט וכתב עליהם דברי שקר שעל ידן היה מחייב את ראשן למלכות לולי רחמי שמים. ולהיות זה אמת ואמונה כתבנו זה וחתמנו שמותינו פה להיות לעדות ולראיה והיה זה יום רביעי י"א לחדש תמוז שנת פלונית פה העיר פלונית והכל שריר ובריר וקיים והעדים החתומים בו. אברהם בר יצחק. יעקב בן ראובן. פרץ בן יהודה. וזה לשון המעשה ב"ד. במותב תלתא כחדא הוינא כד אחת קדמנא שרה אשת אברהם ואחרי האיום והגיזום הראוי לעשות העידה לפנינו שביום אחד בדקו את הבחורה דינה אשת ראובן שתי נשי בקיאות האחת יהודית והא' עובדי כוכבים ומזלות ושתיהן אמרו שהיתה סגורה ואינה ראויה לביאה ושוב הוליכוה אצל ישמעאלית א' שאמר שהיתה בקיאה בפתיחת הסגורה והלכה עמה שרה הנז' ואמרה הישמעאלית הנז' שהיא סגורה וחתכה לפניה מבשר הסגורה ואמר שכבר מתוקנת בחיתוך הנזכר ולמחרת באה עוד עובדי כוכבים בקיאה במלאכת הנז' וראתה ואמרה שעדיין היא סגורה כי החתוך הנז' לא תזיקנה. ועוד באה לפנינו מרת רבקה אשת יצחק. ואמרה והעידה שגם הי' נמצאת שם באותו היום שבאה העובדי כוכבים הנז' ובדק' את הבחורה הנז' ואמר שהחתוך שעשתה הישמעאלית לא תיקנה שעדיין היא סתומה. ועוד באה לפנינו מרת לאה אשת יעקב והעידה איך נמצאת גם היא ביום הראשון כשבדקה העובדי כוכבים ומזלות הראשונה את הבחורה הנז' ואמר שהיא סתומה. וגם כן נמצאת מרת לאה הנז' ביום האחר כשבאה העובדי כוכבי' ומזלות השנית ובדקה את הבחורה הנז' ואמרה שהישמעאלית לא תיקנה כמו שראוי ועדיין הי' סתומה והיה זה ביום ג' ב' ימים לחדש שבט משנת השמ"ב פה העיר פ'. ולהיות זה אמת כתבנו מה שהועד בפנינו וחתמנו שמותינו פה והכל שריר ובריר וקיים והדייני' החתומים בו ג' חכמים גדולים. רבי מאיר. רבי יוסי. ר' יהודה:

ועתה השכילו כל תופשי תורה ובעלי הוראה הביטו וראו אם יש ממש בגט הזה על פי הדברים הנזכר אשר כולם נאמנים ומפורסמים. כי לכם המשפט לדין דין אמת לאמתו דבר בעתו ועוז זרוע עם גבורה לאפרושי מאיסורא וכל אשר נגע אלדים בלבו. אשר יש להם שכר טוב בעמלם המה ישאו קולם יצאו בפעלם לסלק ממזרים מן העולם. ומן השמים כפול שכרם:

תשובה. תנן בפר' המגרש גט מעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבי' ומזלות פסול. ובעובדי כוכבי' ומזלות חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך י"מדהא דקתני ובעובדי כוכבי' ומזלות חובטין וכו' קאי אמאי דקתני ובעובדי כוכבים ומזלות פסול דאפילו באותו ענין שאומר לו עשה מה שישראל אומר לך פסול והתוספות ז"ל לא פי' כן אלא ה"ק ובעובדי כוכבים ומזלות פעמים שהוא כשר וכן פירש בהלכות גדולות כן כתב הרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל והריטב"א ז"ל: והכי איתא בירושלמי תני רבי חייא עובדי כוכבים ומזלות שעשה כמעשה ישראל פסול ואפילו אמר איני זן ואיני מפרנס פי' ואפי' הוי כדין ומתניתין אמרה כן ובעובדי כוכבים ומזלות חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך אלמא מתניתין להכשיר מיירי ויש חלוף נסחאות בלשון זה של הירושלמי וכולן עולין לענין א' ומשמע מלשון זה דאפילו אם העובדי כוכבי' ומזלות כופין כדין אי כייפי ליה אדעתא דנפשייהו דמפסיל פסיל והיינו דקא מסיים ולא מה שאנו אומרים לך וכן כתב הרמ"ה ז"ל דדוקא כדאמרי עשה מה שב"ד ישראל אומר לך אבל אם עובדי כוכבים ומזלות כופין אותו ואומרים לו תן גט אע"פ שישראל אומר לו לכופו פסול והרא"ש ז"ל חולק ואומר דכיון דישראל אומר להם לכופו אפילו אם העובדי כוכבים ומזלות אומר ליתן גט כשר. וכן כתב הטור ז"ל סימן קל"ד ומיהו אכתי יש לחלק בשאומר עשה מה שאנו אומרים לך וכדדייק לשון הירושלמי:

וגרסינן עלה בגמ' אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובעובדי כוכבים ומזלות פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו ע"כ. פי' אתא לפרושי דמתניתין דתני דבישראל כשר דהיינו כדין כגון הנך דכופין אותם מן הדין להוציא אם לא רצה להוציא כופין אותו ואפילו בשוטים ובמקלות עד שיאמר רוצה אני וכתב הרשב"ץ ז"ל בתשובה דדוקא בדלא מסר מודעא אי נמי בדמסר ובטל למודעיה קמא דאי במסר מודעא ולא בטל למודעיה קמא אף על גב דארצי מתוך העשוי אינו כשר והכי משמע בערכין וכו' ועוד דאי בשלא כדין אפילו בטול למודעיה אינו גט כל זמן שהוא כפוי וכן נמי משמע בפ' חזקת הבתים דההוא דגט מעושה בדלא מסר מודעא היא דאותיבנא מינה לרב הונא דאמ' תלויה וזבין. וכיון דאפילו עשאוהו כדין אם מסר מודעא ולא בטלה מודעי' מודעא ואינו כשר אלא בדבטל' או בדלא מסרה אם כן בשלא כדין דפסול אפילו בלא מסר מודעא אי נמי מסרה ובטלה הגט פסול. ובעובדי כוכבים ומזלות בדין אפילו ריח הגט אין בו נמצא שאפילו כפוהו ישראל כדין ומסר מודעא ולא בטלה אינו גט כלל. ואם לא מסר' או שמסרם ובטלה אפי' מתוך העשוי כשר ושלא כדין פסול ופוסל בביטול מודעא ובטל בלא בטול. ובעובדי כוכבים ומזלות כדין פסול ופוסל אפילו בביטול ושלא בביטול בטל הגט. ושלא כדין בכל ענין אינו גט כלל עכ"ל הרשב"ץ ז"ל בתשובה:

ופריך גמרא מה נפשך אי עובדי כוכבים ומזלות בני עשויי נינהו לכוף חת ישראל בדין אתכשורי נמי מיתכשר ואי לאו בני עשויי נינהו מפסיל נמי לא נפסול. ומשני אמר רב משרשיא דבר תורה גט המעושה בעובדי כוכבים ומזלות כשר פי' דבני עשויי נינהו ומה טעם אמרו פסול שלא תהא כל א' וא' הולכת ותולה עצמה בעובדי כוכבים ומזלות ומפקעת עצמה מיד בעלה שלא כדין דאי אמרת כדין כשר אתו לעשויי נמי שלא כדין. ופריך אי הכי דכיון דמדאורייתא כשר אמאי קאמר שלא כדין אפי' ריח גט אין בו מיפסל מיהא לפסיל דהוה לן למיגזר שלא כדון אטו כדין בשלא כדין בישראל אלא הא דרב משרשיא בדותא היא וטעמא מאי כדין בכדין דישר' מיחליף שלא כדין בכדין דישראל לא מיחליף פי' לעולם אימא לך דמדאורייתא בעובדי כוכבים ומזלות אפילו כדין נמי פסול דלאו בני עשויי נינהו ודקאמר' מיפסיל נמי לא מיפסיל היינו טעמא דמפסיל בכהונה דכיון דמיחלף בכדין דישראל דכשר גזרו ביה רבנן אבל שלא כדין דעובדי כוכבים ומזלות כדין דישראל לא מיחלף מאי אמרת מיחלף בשלא כדין בישראל היא גופא גזירה היא משום כדין דישראל ואנן ניקום ונגזור גזירה זו היא שיטת רש"י ז"ל וכן פי' הריטב"א ז"ל ופי' הריטב"א ז"ל במתניתין ובעובדי כוכבים ומזלות פסול משום דוכתב ונתן לרצונו משמע אבל כדין דישראל לאו אונס הוא דכיון דלא אנסי' ליה למעבד אלא מאי דמחייב בעובדי כוכבים ומזלות וכדאמרינן גבי חייבי עולה ושלמים וכו' ולפיכך הא דקתני במתניתין בעובדי כוכבים ומזלות פסול אפילו אנסוהו כדין נמי פסול ראי שלא כדין אפילו בישראל פסול ואף על גב דקי"ל תליוה וזבין זביניה זביני. ה"מ במכר ובדיהיב זוזי דאגב אונסיה גמר ומקנה וכו'. ע"כ. ולפום האי שיטתה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תקע"ג דגט מעושה ביד עובדי כוכבים ומזלות אפילו בדין אינו גט דלאו בני עשויי נינהו אלא כשאומר לו עשה מה שישראל חברך אומר לך ושלא כדין אפילו ע"י ישראל אינו גט ואפילו לא מסר מודעא ולא הכרנו באונסו וכו' ע"כ וכן משמע מהתוספות בפר' חזקת והקשה הר"ן ז"ל בפירושיו על ההלכות כיון דאמרינן דכדין דעובדי כוכבים ומולות מיחלף בכדין דישראל נימא שאם שלא נתגרשה בכדין דעובדי כוכבים ומזלות ובא אחר וקדשה נחוש לקדושיו אטו כדין דישראל וכת ב ה"נ אם כן דגזרינן עובדי כוכבים ומזלות אטו ישראל נגזור נמי ישראל אטו עובדי כוכבים ומזלות ונימא דגט המעושה בישראל כדין לא יהא כשר דילמא אתו לאכשורי בכדין דעובדי כוכבים ומזלות: והאריך הרב ז"ל בתירוץ ע"ש. ובקוצר יש לי לתרץ דהא ודאי לגבי איסור אשת איש לא גזרינן דלא מיחליף דין דעובדי כוכבים ומזלות בדין ישראל והתורה צווחת ואומרת לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים והוה ליה כאילו אמרה התורה להדיא דלאו גיטא הוא. והילכך לא גזרו רבנן נגד התורה ועוד דכל צד בקידושין יש בו להחמיר ולהקל שאם אתה חש לקידושי שני שמא לא יחושו לקידושי ראשון כלל ומ"ה לא יגזרו רבנן בזה כלל אבל לגבי איסור כהונה דאפי' ריח כגט פוסל בו וכדאמר בריש המגרש איסור כהונה שאני הילכך גזרו ביה רבנן דייק לשון רש"י ז"ל שכתב וז"ל כדין העובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות שעשאוהו להוציא ובדין תורה אף על גב דלאו גיטא הוא גזור רבנן לפסול לכהונה וכו' ע"כ. דוק ותשכח ומכל מקום שמעינן מכל הני רבוותא דכל שאנסוהו עובדי כוכבים ומזלות לגרש אפילו אנסוהו כדין שחייב להוציאה אינו גט ואם נשאת תצא וכן כתב הטור להדיא סי' קל"ד:

ומיהו הרמב"ם ז"ל כתב בפ' כ' מהלכות גרושין וכן אם הכוהו עובדי כוכבים ומזלות ואמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך ולחצו אותו ישראל ביד העובדי כוכבים ומזלות עד שיגרש הרי זה כשר. ואם העובדי כוכבים ומזלות מעצמן אנסוהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתוב הרי זה גט פסול ולמה לא יהא גט זה בטל שהרי הוא אנוס בין ביד עובדי כוכבים ומזלות בין ביד ישראל שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן החורה כגון מי שהוכה עד שמכר או שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אונס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות הוא כל המצות ולהתרחק מ העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו. לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש וטעו ב"ד של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש ואם העובדי כוכבים ומזלות אנסוהו לגרש שלא כדין אינו גט אף על פי שאמר בעובדי כוכבים ומזלות רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והעובדי כוכבים ומזלות אנסוהו אינו גטי ע"כ. אלמא דס"ל ז"ל דכדין עובדי כוכבים ומזלות ושלא כדין דישראל אינו אלא פסול מדברי סופרים בלבד ולא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא וכדכייל הרב ז"ל בפ"י מהלכות גרושין דכל מקום שאמר בחיבור פסול הרי זה פסול מדברי סופרי' וכו' וקשה דהא אסקינן הכא בשמעתין דרב משרשיא דבדותא היא והא דמייתי לה התם בפרק חזקת. כבר פי' התוספו' דלפי סברת המקשה דהתם דחשב עובדי כוכבים ומזלות בני עשויי נינהו מחרץ ליה הא דרב משרשיא ולעולם הא דרב משרשיא בדותא היא דקושטא דמילתא דעובדי כוכבים ומזלות לאו בני עשויי נינהו:

ודע דבפרק חזקת פרכינן עלה דרב הונא תלייה וזבין זביניה זביני וכו' ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני ותו אמרינן ואלא מסיפא וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ופריך ודילמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים פי' מצוה לשמוע דברי חכמים ואלו שכופין להוציא וכו' ומצוה לשמוע למאי דתנו חכמי' במשנה ומי שלא רצה לשמוע וכפוהו לשמוע לאו אונסא הוא דאיהו דאניס אנפשיה ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש כחו ויצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו ולפי זה היינו מה שכתב הרמב"ם ז"ל. וה"פ דשמעתין לדידיה ז"ל. אמר רב משרשיא דבר תורה גט מעושה וכו' פי' ס"ל לרב משרשיא דבעובדי כוכבים אפילו כדין גט מעושה מיקרי ואפ"ה מדאורייתא כשר דעובדי כוכבים ומזלות בני עשויי נינהו ומה טעם אמרו פסולי שלא תהא כל אחד וכו' ופריך עלה גמרא אי הכי שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו ונהוי שלא כדין בישראל פי' כיון דמדאורייתא גט מעושה כשר דהא אמרת דבעובדי כוכבים ומזלות אפילו כדין גט מעושה מיקרי ואפ"ה הכשירתו תורה א"כ ליפסול אפילו שלא כדין דומיא דשלא כדין דישראל ומסיק אלא הא דרב משרשיא בדותא היא פי' הא דרב משרשי' דאמר גט מעושה בעובדי כוכבים ומזלות התורה הכשירתו בדותא היא דלא התירה תורה גט מעושה והיכא דכייפי עובדי כוכבים כדין אי קרית ליה עשוי הוה מפסיל מדאורייתא דעובדי כוכבים לאו בני עשויי נינהו אלא דאמינא דכל דעבדי כדין לאו עשויי הוא אלא לרצונו קא מגרש וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל וטעמא מאי וכו' פירוש קשיא ליה דמאי שנא כדין דעובדי כוכבים דפסיל לכהונה וחשבת ליה כמאן דעבד רצונו דומיא דכדין דישראל ושלא כדין דעובדי לכוכבים ומולות אפי' ריח הגט אין בו ואלו שלא כדין דישראל פוסל לכהונה ומשני כדין דבכדין דישראל מיחלף: פי' תרוייהו כחדא נינהו וזה מתחלף בזה דהא תרוייהו לקיים דברי חכמים קא אתו: הילכך כיון דהדיוטות נינהו אף על גב דעבדי כדין שלא כדין מיקרי וכדכתיבנא ומכל מקום קרי ליה גמרא כדין ישראל דסוף סוף כדין קא עבדי ואפי' בית דין שטעו קרי ליה כדין ולא מיחלף בהו שלא כדין דעובדי כוכבים משום דבית דין של ישראל אף על גב דכלא כדין קא עבדי מכל מקום המגרש שנותן גט אפשר דגמר ומגרש דחושב דשפיר קא עבדי ואפילו אם הוא תלמיד חכם אינו רוצה לעבור על פיהם ולפיכך אמרו בו פוסל ופסול דיגמור ויגרש וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל אבל שלא כדין דעובדי כוכבים אפילו ריח הגט אין בו דאין אדם חושש להם כדכייפין שלא כדין ולא גמר ומגרש כלל. וליכא למיגזר בזה לפסול לכהונה מיהת דשלא כדין דעובדי כוכבים לא מיחלף אפילו בשלא כדין דישראל דהיינו נמי כדין לגבי שלא כדין דעובדי כוכבים וכדפרישנא. כנ"ל שיטות הרמב"ם ז"ל וניחא דהוצרך הגמ' להאריך ולומר שלא כדין דבכדין דישראל לא מיחלף דלשיטת רש"י ז"ל קשיא דלמה ליה לאורוכי כולי האי הא כבר תירץ קושייתו במאי דקאמר כדין ובכדין דישראל מיחלף ופשיטא דליכא למיגזר שלא כדין דעובדי כוכבים ומזלות אטו כדין דישראל דפליגן בתרתי דהויא ליה על ידי בית דין של ישראל ובדין ומי ידמה זה לזה ועדיפא מינה הוה ליה למימר דשלא כדין דעובדי כוכבים ומזלות אטו שלא כדין דישראל ליכא למיגזר וגם ניחא למאי דפרישנא לדעת הרמב"ם ז"ל קושית הר"ן ז"ל דכתיבנא לעיל דא ה"נ דהכין הוא קושטא דמילתא דכדין דעובדי כוכבים ומזלות וכדין דישראל נחלפים זה בזה וכל מה שאתה אומר בזה יש לך לומר בזה וכדין דעובדי כוכבים ומזלות נמי אם נשאת לא תצא וניחא נמי קושית התוספות ז"ל דאמאי מייתי גמרא הא דרב משרשיא בפרק חזקת מאחר דאסקינן הכא דבדותא היא. דלפי מאי דפרישנא בשיטת הרמב"ם ז"ל לא הוי בדותא אלא מאי דקאמר דבר תורה גט המעושה בעובדי כוכבים ומזלות כשר דהא לאו מעושה הוא ומיהו גזרתו קיימת דהיינו טעמא דפסול לכתחילה לפני עובדי כוכבים ומזלות כרי שלא תהא כל אחד ואחד וכו' ואף על גב דבלאו הכי יש לפוסלו איכא למימר דאי מהחי קרא לגרש כל שאומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך כשר ואפילו לכתחילה ואפילו אנסו מעצמן אבל משום גזרה זו שלא תהא כל אחת ואחת וכו' בעינן תרתי שיאמרו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרי' לך ובעינו שיהא לחץ זה מישראל שבית דין של ישראל לחצוהו על ידי עובדי כוכבים ומזלות והכין דייק לשון ברמב"ם ז"ל בסוף פ"כ מהלכות גרושין וז"ל וכן אם הכהו עובדי כוכבים ומזלות ואמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך ולחצו אותו ישראל ביד העובדי כוכבים ומזלות עד שיגרש הרי זה כשר ואם העובדי כוכבים ומזלות מעצמן אנסוהו עד שכתב וכו' עד כאן: משמע דתרתי בעינן וגזרה דרב משרשיא לאו בדותא היא והיינו דהתם בפרק חזקת לא לא מייתי הא דרב משרשיא כלישנא דמייתי לה הכא בפרק המגרש דהתם קאמר הא אחמר עלה אמר רב משרשיא דבר תורה אפילו בעובדי כוכבים ומזלות כשר ומה טעם וכו' והשמיט מלת גט מעושה ודוק ואף על גב דמסקנא נמי הכי הוא דדבר תורה בעובדי כוכבים ומזלות כשר וכדפרישנא מכל מקום מייתי לה התם בפרק חזקת בשם רב משרשיא דאיהו אמרה בהדיא:

נמצא דלדעת רוב המפרשים ז"ל כל בעובדי כוכבים ואפילו כדין אינו גט ואם נשאת תצא ולדעת הרמב"ם ז"ל כל שהדין ניתן שיכתוב אפילו אם העובדי כוכבים ומזלות אנסוהו מעצמן הרי זה גט פסול מדברי סופרים בלבד ולא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא. ואם העובדי כוכבים ומזלות אנסוהו לגרש שלא כדין אינו גט אף על פי שאמר בעובדי כוכבים ומזלות רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו:

ולאו דוקא כשאנסוהו בגופו בהכאות ובחבטות אלא אפילו אונס ממון הויא אונס וכמו שכתבו המפרשים ז"ל ואפילו אם קבל עליו מדעתו לגרש בקנס אלף דינר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דהויא ליה גט מעושה ואף על פי שלא מסר מודעא דאונס קנס אונס הוא ואין זה כמקבל ממון אלא כנצול מהפסד ממון ותשובה זו כתובה אצלי באורך ואני קצרתי ומהר"י קארו ז"ל הביא מקצתה בא"ה סימן קל"ד:

ואונסא דממונא משכחת לה בתרי גווני חדא דאנסי ליה בממונא בפי' כדי שיגרש והא ודאי גט מעושה הויא וכדכתיבנא ומיהו אי אנסי ליה בממונא סתם והוא מעצמו כדי להנצל מאונסא דא מבקש לגרש לדון ולומר דלאו גט מעושה הויא כדכתב הרבי יוסף הלוי בן מיגש ז"ל רבו של הרמב"ם ז"ל בחידושיו לבתרא וז"ל והאי אונסא דאחריני דמיהניא ביה מודעא הוא דוקא היכא דאנסי ליה לזבוני ההוא ארעא אבל היכא דאנסי ליה לאתויי זוזי ולא הוה ליה ואזיל וזבין ארעיה אע"ג דמסר מודעא נמי זביניה זביני מ"ט כיון דנא אנסי ליה לזבוני אלא לאתויי זוזי מהיכא דמייתי ליתי הוא דאנסי ליה ואיהו כיון דלא הוה ליה זוזי אלו לאתויי אצטריך לזבוני להאי ארעא הויא ליה נמי לענין זביני כאונסא דנפשיה דהא אילו הוו ליה זוזי לא הוה מזבין לה הילכך ה"ל כמאן דאצטריכו ליה זוזי ולא הוה ליה ומחמת דלא הוה ליה אצטריך לזבוני לארעא דהא ודאי לענין זבינא דהא ארעא אונסא דנפשיה הוא ולא איכפת לן אי גמר לארנויי או לא כדאמרינן ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני דאלמא אונסא דאחריני הוא דבעינן עד דגמר ומקנה או לא אלא אע"ג דאניס נמי זביניה זביני: ע"כ. וכן כתב הטור בח"ה סימן ר"ה דאפי' באונס דאתי מאחרים דורא שאנסוהו למכור אבל ליתן מעות ומחמת שלא היו לו המעות הוצרך למכור לא הוי אונסא וזביניה זביני. עד כאן. והילכך הכא נמי איכא למימר בגיטא דכל דאנסי ליה לאתויי זוזי סתם והוא מנפשיה אזל וגריש לאנתתיה כדי להנצל מהפסד הממון. דלא מיקרי אונסא. ומיהו הרבי יהוסף הלוי בן מיגש ז"ל בפרק חזקת עלה דהאי עובדא דההוא גברא דאזל לקדושי אתתא אמר לו אי כתיבת לי כולהו ניכסיך וכו' אתא בריה קשישא וכו' ומסקינן ולא היא התם מוכח הוא מילתא דמחמת אונסא הוא וכו' פירש בה הרב ז"ל שני פרושים ולפירושא קמא כתב ז"ל דנקטינן דמאן דכתב מתנה לחבריה אע"ג דמוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתבה ולא ברעות נפשיה כיון דה"ל למימסר מודעא ולא מסר מתנה גמורה היא דאיכא למימר דאגב אונסיה גמר ומקנה דהא הכא דקא מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתבה לה וטעמא דאיכא האי אחריתי דהויא מודעא לה אבל היכא דליכא אחריתי דהויא לה מודעא ומוכחא עלה לא מבטלינן לה אלא אמרינן אגב אונסיה גמר ער דמסר מודעא עלה אלא מידו דוקא אונסא אחריתי דאתי מחמת נפשיה ולא אתי מחמת אחריני כגון מעשה דההוא גברא דאמר לה להאי איתתא אקדושי לי וכו' דכיון דאונסא דאתי מחמת נפשיה הוא ולא מחמת אחריני ואילו בעי למינף יצריה לא הוה אניש דכאיף ליה למיכתב לה מדי אמרינן אגב אונסא גמר ומקנה עד דמסר מודעא עלה אבל אונסא דאתי ליה מחמת אחריני כגון דאנסי ליה למיכתב לה מתנה התם ודאי כיון דליכא זוזי וההיא אונסא אונסא דלא יכיל אצולי נפשיה מיניה הוא אע"ג דלא מסר מודעא נמי מתנתו לאו מתנה היא וכו' ועוד פי' פי' אחר וכתב דלהאי פירוש בתרא נקטינן דמאן דכתבה לתבריה מתנה ומוכחא מילתא דלאו ברעות נפשיה הוא דכתבו אלא מחמת אונסא ואע"ג דההוא אונסא אונסא דאתי ליה מחמת נפשיה ואי במי לדחוייה לההוא אונסא הוה מצי דחי אפ"ה ההיא מתנה לאו כלום היא ולא צריך למימסר עליה מודעא כלל ולהכי נהוג עלמא למיכתב בשטרי מתנות בלבב שלם בלי שום אונס כלל וכתב ז"ל שהדבר צ"ע וגיטא ומתנה שוים הם הילכך להאי פירושא בתרא יש לחנק במאי דכתב לעיל בין זביני לגיטא דבגיטא כל דאנסי ליה לאתויי זוזי סתם ומיהו מנפשיה גירש את אשתו כדי להנצל מאונס זה אף על גב דהויה ליה אונסא דנפשיה פסיל גיטא כיון דלאו ברעות נפשיה קא גריש ומיהו הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות זכייה ומתנה פירש כפי' קמא. גם הרשב"ץ ז"ל בתשובה העלה דאונסא דנפשיה לא מפסיל גיטא כלל מעתה אית לן למילף דינא דגיטא מההיא דזביני דכתבה לעיל הר"י בן מיגש ז"ל. ומסתברא דלא דמי כלל דדוקא גבי זביני הוא דאמרינן דלא תלי' מכירת הקרקע באונס הממון משום דאנסי ליה אזוזי סתם ואיהו קא מזבין ארעיה לעלמא להמציא זוזי וארצי ליה לאנסי בזוזי דהא ודאי במכירת ארעא לית ביה אלא אונסא דנפשיה דהא ארצי לאנס בזוזי ולא בארעא דארעא זבין ליה לעלמא כדי לאמטויי זוזי לאנס דאפילו הר"י בן מיגש ז"ל לא מיירי אלא בכה"ג דאנסי ליה לאתויי זוזי והוה ליה ואיהו מנפשה זבניה לעלמא כדי לאתויי זוזי לאנס אבל אי אנסי ליה אזוזי סתם ואיהו זבניה ניהליה לאנס גופיה בדמי קא בעי מיניה הא ודאי אנסיה הוה וגיטא להא דמיא דהמגרש אשתו בשביל אונסו. ואפילו תימא דהרב ז"ל בכל גוונא מיירי דאי אנסי ליה לאתויי זוזי ולא הוה ליה ואיהו מנפשיה מזבין ארעיה אפילו לאנס גופיה כיון דאנס לא מיהדר אארעא אלא אזוזי ומהיכא דמייתי ליתי הויה ליה אונסא דנפשיה ולא מיקרי אונס. מכל מקום יש לחלק דזוזי הן דמי קרקע ואע"ג דמתרצה האנס בקרקע לאו משום דאניס ליה עלה אלא אזוזי הוה קא מהדר ושוב נתרצה בארעא דמה לי הן מה לי דמיהם וזוזי מתלא תלו במכירת הקרקע אבל גיטא כל שאנסו לו בממון סתם ושוב מתרצה האנס בגירושי אשתו כיון דזוזי לא תלו בגירושין דאטו גרושי אשתו של הלה מייתי זוזי הילכך אומדנא דמוכח דבעקיפין קא אתו עליה ואף על גב דאין מזכירין לו גט כלל כמאן דמנקטיה בכופסיה כי היכי דלישביקיה לגלימא דמי דאי קא מהדרי אזוזי היאך נתרצו בגירושין ודוקא כשאותו ממון דקא אנסי ליה ואינו חייב בו מן הדין אלא דבאין בעקיפין אבל אם היה חייב באותו ממון ותפסוהו עליו ולהציל עצמו מאותו ממון נתרצה לגרש לא מיקרי עישויי למה זה דומה למי שהיו נושין בו ממון והיה תפוס בבית הסוהר עליו ואמרו לו קרובי אשתו אם תגרש אשתך נפרע אנחנו בעדך החוב ההוא ותצא ממאסרך והוא נתרצה בזה וגירש מרצונו דאין בזה עישוי כלל וכמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן קכ"ז והרשב"ץ ז"ל כתב בתשובה כשכופין אותו לפרוע כתובתה ולפעמים מפני פרעון כתובתה הוא צריך לגרש והרי הוא כפוי ועומד בגט זה כיון שלא כפו אותו ממש על הגט אלא שכדי לפטור עצמו מאונס פרעון הכתוב' נתפייס לגרש לא מיקרי גט מעושה כלל שהרי האונס בענין אחר היה והגט ברצונו נתנו וכו' ומיהו מסתברא דה"מ כשכפות כדין באותן דברים אחרים כגון הכא שהדין נותן לפרוע כתובתה וכדין כפוהו לפריעתה אבל אם כפוהו כלא כדין בדבר אחר מתוך אותה כפיה גרש איפשר דהוי גט מעושה דנקטיה בכופסיה דלישביקיה לגלימיה הוי וצ"ע. עכ"ל הרשב"ץ ז"ל. ואף על פי שהוא כמסתפק קצת נראה לי ברור וכדבעינן לאתויי ראה לזה בס"ד:

עוד כתב הרשב"ץ ז"ל בתשובה דאם אנסו אחרים כדין או שלא כדין בגושו או בממון ואומרים לו אחרים בפירוש שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש פלוני אפילו אותו פלוני לא היתה דינו לגרש אני אומר שאין זה בכלל אונסין אפילו שהוציאו להריגה אח בנו כשרחמיו עליו אם הוא לא יגרש אשתו וגרשה להציל בנו כיון דלא מסר מודעא אין זה גט מעושה כלל דאין העישוי אלא בגופו ועור בעד עור וכל שרא לאיש יתן בעד נפשו ואף על גב דאמרינן בפ' ד' נדרים וכו' אבל לענין גט מעושה ואפי' נאנס מפני שהיו מכין וחובטין בבנו יחידו אשר אהב והרוצה להחמיר עליו הראיה כדאמרינן במסכת ידים ע"כ:

ואיברא דהר"ן ז"ל כתב בפרק ד' נדרים עלה הא דתנן או שחלה בנו דאף על גב דלאו אונס גמור הוא הרי אלו נדרי אונסין לפי שלא עלה על דעתו לאסור נכסיו על חבירו אם לא יאכל עמו אלא כשיוכל לבוא בלא אונס כלל ולא יבוא אבל כל שנאנס קצת כגון שחלה בנו וצריך לשמרו מותר דלאו אדעתא דהכי אהדריה. ע"כ. משמע דלא חשיב ליה הא דחלה בנו אונס גמור:

ומיהו שניא היא דלגבי שיאכל אצלו לא חשיבא אונס גמור דהיה יכול לבוא אצלו ויאכל עמו ולהניח שומרים לשעה עם בנו ושוב יחזור אצל בנו אבל לגבי צערא דגופא הא ודאי דמצטעיר טפי בצערא דבנו מכל ממון שבעולם שיקחו ממנו ואם ישימו בנו במאסר או יוציאוהו להריגה האב את אשתו מסתברא דהוי עישוי טפי מאונס ממון דהוי אונסא וכדכתיבנא ולא דוקא בנו דעדיפא מגופיה אלא אפילו אביו או אחיו ויש לו ראיה נכונה לזה דגרסינן בפרק חזקת אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתוב אנן ידעין באונסיה דפלניא דלאו מודעא היא ופריך גמרא מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנה גלויי מלתא בעלמא הי' ואי דזביני וכו' ופירוש רבי שמעון ז"ל דבגיטא ומתנה כיון שאינו מקבל ממון בגט או מתנה גלויי מילתא בעלמא הוא שהוא אנוס שאם לא היה אנוס מה לו לגרש או לתת ולמסור מודעא עליהם לא יגרש ולא ימסור מודעא דלא דמי לזביני דהתם איכא למימר שהוא צריך למעות ומוכר ברצון ומוסר מודעא כדי שיהיו לו מעות יאמר לבטל המכר ולזה אין מאמינין אותו שיהיה אנוס וצריך שידעו העדים באונסו. ואי לא כתבי הכי לאו מודעא היא זהו תורף פירושו ז"ל וכתב הרב רבי יצחק בר ששת ז"ל בסימן קנ"ז דהאי פירוש עיקר וגם בסימן רל"ב תקע בה מסמרים וגם בסימן תפ"ב. וגם הרשב"ץ ז"ל כתב בתשובה פירוש של רש"י ז"ל מעתה יש לי לדון אי איתא דאונס כגון בנו או אביו לא הוי אונס וכדברי הרשב"ץ ז"ל מאי פריך גלויי מילתא בעלמא הוא ודילמא קא אנסי ליה לבנו או לאביו עד שיגרש או עד שיתן וכדי להצילו קא מגרש או נותן כעת ומוסר מודעא כדי לכשינצלו יערער וזה אינו אונס והילכך בעינן שידעו העדים באונסו דומיא דזביני דאמרינן דמפני שצריך למעות מוכר ומוסר מודעא ולזה אין מאמינין אותו שלא ודאי משמע דכל כי האי גונא אונסא הוי וגט מעושה הוא:

גם מהכא משמע דאם אנסו אותו בממון שלא כדין אף על גב שלא הזכירו לו גירושין כלל ומתוך אותו האונס נתרצה לגרש דהויא ליה גט מעושה וכדכתיבנא לעיל:

עוד יש להביא ראיה לזה מהתוספות דפרק חזקת אהא דאמרינן רבה ורב יוסף לא כתבי מודעא אלא אמאי דלא ציית לדינא הקשו בתוספות מודעא דמאי אי מודעא דגיטא ודמתנה גלויי מלתא הוא דוד דאי הוא בשום ענין שאין לבא לב"ד פי' משום דודאי הוא אנוס בשום ענין הוא דקשיא להו לתוספות דאפילו אמאן דציית דינא נכתבו מודעא. ומיהו אי איכא ספק דלאו אנוס הוא לא קשיא ולא מידי דשפיר קאמרי רבה ורב יוסף דלא כתבינן מודעא אמאן דציית דינא דאומדנא דמוכח הוא דלא אניס דאי אניס אמאי לא תבעי ליה בדינא ומשום דילמא אניס הוא בשום ענין שאין לבוא לבית דין לא שבקינן אומדנא דמוכח והילכך לא כתבינן ואי איתא דאונס אחרים לא הוי אונס ואפילו של בנו וגם אונס ממון סתם לא הוי אונס היכי פשיטא להו להוספות דודאי הוא אנוס גמור עד דקשיא להו דלא משכחת לה הא דרבה ורב יוסף בגיטא ומתנתא דהא איכא אונסי דמחזו כאונסא ולא הוו אונסא ושפיר משכחת לה בגיטא ומתנתא:

גם יש להוכיח כן מלשון מהר"מ ז"ל שכתב שם והרא"ש ז"ל בתוספותיו וז"ל אלימא מודעא דגיטא ומתנתא גלויי מילתא בעלמא הוא הקשה ר"מ ז"ל על שפי' רשב"ם ז"ל ור"ח ז"ל גילויי מילתא בעלמא אף על גב דלא כתיבא ביה אנן ידעינן באונס דפלניא ממילא ידעינן דאנוס גמור הוא דאי לא הוי אנוס מי דחקו ליתן גט ומתנה אם ירצה לא יתן שהרי אינו מקבל מעות וקשה לפירושם דילמא אנסוהו זוזי שנותנין לו קרובי האשה לגרשה וגם על המתנה אינו אנוס אונס גמור אלא אדם גדול בקש ממנו שיתן לו מתנה ואינו רשאי להשיב פניו או שאמר לו מקבל המתנה תן לי חפץ זה עתה שאני צריך לו ואני אתן לך כפלי' פעם אחרת. עד כאן. ואין אלו קושיות כולי האי דאי נותנין לו זוזי לגרש סבירא ליה להר"ש ז"ל דהוה ליה כזביני וכמו שכתב ריב"ש ז"ל והא פריך ואי דזביני וכו' וגם דלא שכיח דאדם גדול יבקש מתנות חנם וזה יתרצה ליתן מבלי שום אונס. וגם לא שכיח שיאמר המקבל מתנה תן לי חפץ זה עתה שאני צריך לו ואני אתן לך בכפלים והנה יתרצה בפטומי מילי בעלמא דאם כן הוה ליה לאקנויי מיניה. ואם איתא דסבירא ליה להרב ז"ל דאונס אחרים כגון בנו או אביו לא הוי אונס וגם אונס ממון סתם נמי לא הוי אונס עדיפא מן הדין קושיי הוה ליה לאקשויי וכדכתיבנא אלא ודאי משמע דפשיטא ליה דהני נמי אונס גמור מיקרי ולא שנא אונס ממון:

נמצינו למדין דאונס ממון הוי אונס ל"ש אי אנסי ליה להדיא בממון כדי שיגרש ל"ש אי אנסי ליה סתמא ומסלקי אונסיה כשיגרש ול"ש אי אנסי לאחריני כגון בנו או אביו בכולהו הני גווני הוי גט מעושה אי עבדי שלא כדין:

ולאו דוקא שיכהו ממש אלא כיון שמגזימין אותו להכותו בגופו ויש כח בידם לעשות כן שפיר מיקרי אונס. וכתב ר"ח ז"ל דמיהא דפרדסא שמעינן דמאן דמפחיד לחבריה במידי דיכיל למעבדיה כגון הפסדת ממון או הכאה כל שכן הכאת נפשו דאומר לו אי לא מזבנת לי כך וכך דאית לך עבידנא לך כך וכך דאית להו לסהדי למיכתב ליה מודעא להאי ולפרושי בה ידענא ביה באונסיה דפלניא ואף על גב דלא עביד מאי דאמר ומחיל ליה כיון דאמר עבידנא ויכיל למעבד היינו אונסו דמוכר. עד כאן. וקבע בה מסמרים הר"ן ז"ל בחידושיו ומייתי לה נמי ממתניתין דפרק הנזקין דתנן לקח מסקריקון וחזר ולקח מבע"ה מקחו בטל משום דאמר לו נחת רוח עשיתי לסקריקון כלומר ומשום יראי עבדי ע"כ. גם הרמב"ן ז"ל כתב בחידושיו דהא דר"ח משנה שלימה היא לקח מסקריקון וכו': וכן כתב רבנו האיי גאון ז"ל בספר המקח וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י' מהל' מכירה וכן כתב הטור בח"ה סימן ר"ה וז"ל לא שנא אנסוהו אונס ממון כגון שהפחידוהו בהפסד ממון בין על ידי עובד כוכבים ומזלות בין על ידי ישראל וכו' והוא לשון הרמב"ם ז"ל ובספרי הרמב"ם ז"ל המדויקי' הלשון כן או שהפחידו בדבר שאיפשר לו לעשותו בין על ידי עובדי כוכבים ומזלות בין בידו הרי זה אונס ע"כ וכן כתב הרב בעל הטורים ז"ל. גם הרשב"א ז"ל בתשובה הביא דר"ח ז"ל. וממילא שמעינן דאפילו באונס ממון סגי בהגזמה ובהפחדה ולא בעינן שיאנס אותו בגופו להביא מעות אלא אפילו ליכא אונס בגופיה כלל ול"ש במכר ובמודעא ול"ש בגט ובמתנה ואפילו לא מסר מודעא הוי אונס ואף על גב דהרשב"ץ ז"ל נסתפק בזה וז"ל ויש אונס אחר אף על פי שהוא אונסא דאחריני אינו אונס בגופו כגון שגזלה אשתו ממנו ממון ואינה רוצה להחזירו עד שיגרשנה ואינו יכול לכופה בדין להחזירו אליו או מפחידתו להפסידו ממון והרי זאת האשה כופה את בעלה לגרשה כפיית ממון זה הענין אני מסתפק בו אם היא כפייה והוי גט מעושה או לא ואף על גב דבמכר כה"ג הוי אונס ואי מסר מודעא דבעינן דלידעו למודעיה הוי שפיר מודעא שניא היא שהרי גם האנס נא תבע ממנו אלא מכירה כמעשה דפרדסא אבל אונס ממון בגט אי מסר מודעא ודאי הויא מודעא אפילו בשקרא וכו' אבל אי לא מסר מודעא וידיעא מילתא דמחמת אותו עישוי גירש מספקא לי אי הוי עישוי או לא וקרוב אני לומר דכיון דלא מסר מודעא לא הוי גט מעושה כלל ואגב אונסיה גמר ומגרש וכו' מכל מקום הרי במסקנא משמע דפשיטא ליה דהוי גט מעושה וכל שכן דלא שבקינן פשיטותיה דהרמ"ה ז"ל שהיה מגדולי הפוסקים הראשונים משום ספיקיה ואפשר אילו ראה סברתו לא הוה מסתפק דכתב הריטב"א ז"ל בחידושיו בשם הרמ"ה ז"ל וז"ל והאי אונסא דפסיל בגיטא לא תימה עד דעבדי מעשה בגופיה אלא כיון דאמר לו אנס דיכול למינסיה הב גיטא ואי לא עבידנא בך הכי והכי אף על גב דלא עבד ביה מידי כי יהיב מחמת הכי אנוס הוא ופסול דאמר רבא האי עובדי כוכבים ומזלות דא"ל לישראל קטול אספסתא ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך יעבור ואל יהרג אלמא דבאמירה נמי כיון דיכיל למעבדיה אונס הוי לקולא דספק נפשות להקל וכ"ש בגיטין דליהוי אונס לחומרא ולאו דוקא היכא דאמר דאניס ליה בגופיה אלא אפילו אמר למינסיה בממוניה אונסא הוי דהא אידי ואידי שלא לרצונו הוא ע"כ: הא קמן להדיא דנפשטה ספקיה של הרשב"ץ גם ממה שכתבתי לעיל בשם הר"י בן מיגש ז"ל אין שורש לספקו של הרשב"ץ:

ולא תימא דוקא היכא שהמגזים גברא אלמא כגון סקריקון או עובדי כוכבים ומזלות: אבל היכא שהמגזים ישראל ירא שמים עביד דגזים ולא עביד ולא מיקרי אונס אלא בכל אדם הדין כן לדעת כמה רבוותא ז"ל דכתב הרב רבי' יונה ז"ל רבו של הרשב"א ז"ל בעליותיו לבתרא. וז"ל ומי שהפחיד את חבירו ומטיל עליו אימה ואומר אם לא תמכור לי שדה זו בכך וכך זאת וזאת אעשה לך ויש לאל ידו הרי זה אונס וכיון דידעי העדים זה האונס ומסר המוכר מודעא בפניהם המכר בטל ואף על פי שזה האיש שנתן חתימתו עליו הוא מן השומעין בקול בית דין מאחר שהפחידו והיכולת בידו הרי זה אונס ואין אומרים חזקתו של זה שלא היה גורם לו נזק והפסד שהרי מכל מקום הביא מורך בלבבו י עד כאן וכך לי בגט כד ידעינן באונסיה בלא מסירת מודעא כלל כמו בזביני במסירת מודעא. וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל עוד אמרת שנסתפקת בזה מפני שאמרו שבשעת הגט איימוהו בית דין שאם לא יגרש שיאסרוהו בנחושתים ומחמת איומם ציוה לכתוב ולחתום והיה אומר כי מפני איומם צוה לכתוב ולחתום והיו חוזרים ואומרים לו אל תאמר כן אלא מדעת עצמך צוה לא משום כפייה וחזר ואמר כן מעצמי אני מצוה היקרא זה אונס:

תשובה. דע כי כל שיש בידם כח לאונסו ואיימוהו על האונס הרי זה אנוס דתלויה וזבין אינו צריך להמתין עד שיתלה. וכן מוכיח בפי' ממעשה דרבי דוסתאי בר ינאי בפ"ק דגיטין וכן אין אומרי' בכי הא מצוה לשמוע דברי חכמים גמר ומגרש שלא אמרו כן אלא בגט מעושה כדין בישראל שאם אי אתה אומר כן אלא שאתה תולה אותו בטועה וסובר שכל שאומרים לו גרש מן הדין אומר לו כן אם כן אפילו גט מעושה בישראל שלא כדין כשר ואין לדחוק ולומר דההיא בת"ח שיודע שאינו כדין. דאם כן חלקת בין ת"ח לשאינו ת"ח ואנן סתמא תנן גט המעושה בישראל כדין כשר. עד כאן. הא קמן להדיא דאפילו בית דין המאיים על המגרש בדבר שיש כח בידן לעשות הויא ליה אונס:

נמצא דלדעת רבינו האי גאון ז"ל ור"ח ז"ל. והרמב"ם ז"ל. והרמ"ה ז"ל והרב בעל העיטור ז"ל. והרמב"ן ז"ל והריטב"א ז"ל. והר"ן ז"ל. והרב המגיד ז"ל. והרשב"ץ ז"ל. אפילו באונס ממון סגי בהפחדה ובהגזמה לבד. ולדעת הר"י החסיד ז"ל. והרשב"א ז"ל אפי' השומע בקול בית דין ואפילו הבית דין עצמו דקא מאיימי והיכולת בידן הרי זה אונס ומאחר דכולהו הני רבוואתא אשר המה עמודי ההוראה הכין סבירא להו להם שומעין וליכא למינדא מינייהו. ואם יחיד חילק כאשר כתב מהר"י קולון ז"ל אין שומעין לו. כל שכן כי יש לתרץ דלא פליגי ואין להאריך בזה:

גם למדנו מתשובת הרשב"א ז"ל דכתיבנא לעיל בסמוך דאם איימוהו בית דין לגרש אף על גב דשוב הזהירוהו שיצוה מדעת עצמו לכתוב ולחתום. ואמר שמעצמו מצוה אכתי לא יצא מידי אונסו. וצריך לדקדק כשאיימוהו לגרש היאך יסתלק אונסו ולא יקרא אנוס וגטו גט:

ודע שכתב מהר"י קולון ז"ל בסימן ס"ג דהיכא דנאסר הבעל כדי שיגרש ולבסוף הותר וגירש בביטול מודעות דפליגי בה שני גדולי הדור דמר אסר ומר שרי והאוסר הביא ראיה מהתוספות דפרק ר' עקיבא אהא דאמרינן מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' ואמר רבי אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא דקשיא להו לתוספות דהא אמרינן בנדרים שכרת משה ברית עם ישראל על התורה ומצות והשביעם על כך. ובפר' אלו נאמרים שקבלו את התורה בהר גריזים ובהר עיבל ותירץ ר"ת דעל פה הדבר היה והרי הוא כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס. עד כאן. וסבירא ליה מאן דאסר דר"ת הכי קאמר דכיון דהיה על פי הדיבר והוא כבר כפה עליהם ההר כגיגית אונסו הראשון דכפה עליהם ההר כגיגית לא נסתלק ובדוכתיה קאי שהרי ככחו אז כחו עתה. ול"נ דאם כן לא היה לו לר"ת להאריך כולי האי דבמאי דתירץ דעל פי הדיבר היה הוה סגי ולמה ליה למימר והרי כבעל כרחם מאחר דאאונס קמא קא סמיך:

ונראה דר"ת הכי קאמר דעל פי הדיבר היה אשר הוא בעל היכולת ושליט בכל ואין מעכב בידו אל גדול ונורא ולא כן אדם ויתנחם הילכך בהווה הרי הוא כבעל כרחם ולא צריכינן למיסמכה אאונס ראשון דבכל שעה יוכל לחדש אונסין ואדרבא מכפיית ההר לא היו יראי' כולי האי כי לא כל שעתא ושעתא משנה האל מנהגו וטבעו של עולם אשר ההרים ימושו. וירקדו כאלים וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה וז"ל ובעבור כי השם לא יעשה אות מופת בכל דור לעיני כל רשע וכופר יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו וכו'. עד כאן. ומיהו מאונסין אחרים דשכיחי היו יראים טפי ולכך נקט ר"י דהתם נמי יראים מהקדוש ברוך הוא שמא לא יביאם לארץ ישראל שהיה להם ליכנס בה לאלתר וכמו שכתב הרב המרדכי בפ"ג דשבועות והיינו כתירוציה דר"ת אלא תירץ בכולל לומר דכיון דהיה על פי הדיבר הויא ליה בהווה כבעל כרחם דהרי יכיל למינסיה להו בכמה אונסין. ור"י פריט חדא מהאונסין דשכיח טובא דהיינו שלא יביאם לארץ. ומשום דקשיא ליה דהיינו העברת ריוח ולא מיקרי אונסא להכי האריך ז"ל וקאמר שהיה להם ליכנס לאלתר פי' להו כמאן דאחזיקי בה והוה ליה הפסד ולא העברת ריוח כלל בלחוד והר"מ ז"ל דקאי עלה דר"י ז"ל הוסיף עוד לומר כיון דאנסין היו על פי הדיבר מפחד שלא יביאם לארץ ישראל ושמא יניעם במדבר קרי ליה אונס וכו' עד כאן והקשה דכיון דקאי עלה דר"י ז"ל אמאי פתיך בהדי דכלא יביאם לארץ ישראל גם שמא יגיעם במדבר דאם לא יכנסו לא רץ הרי הם נעים ונדים כי אין להם לישראל מנוחה אלא בבואם אל המנוחה ואל הנחלה ואין ואין להאריך בזה דכבר נתקינן מעיניינא לעיניינא מפסקא דדינא למילי דאגדתא:

ומכל מקום אין מכאן ראיה לא לאסור ולא להתיר ומיהו מלשון הרמ"ה ז"ל יש להביא ראיה דכתב בפריטיו בפרק חזקת וז"ל ש"מ דגט וזביני לענין ביטול חד דינא נינהו דכל היכא דאנסוהו כדין בין בגיטי בין בזביני כגון היכא דקיימא לן דכופין אותו למכור. וה"ה בדינא דגוד או איגוד ומאי דדמי ליה אף על גב דבטליה למודעיה מגו אונסוה הוי ביטול והוא דאמר רוצה אני וכל היכא דאנסוהו למיתב גיטא או לזבוני שלא כדין לא הוי ביטול עד דמתברר דבטיל ברעות נפשיה לבתר דאסתלק אונסיה. וה"מ דאתברר דאנסוהו מעיקרא אבל היכא דלא נתברר דאניס מעיקרא בעיקר זביני או בעיקר גירושין אף על גב דלא אתברר דלא אניס בביטוליה מכל מקום מסתמא הוי ביטול ע"כ הא קמן דכל שנתברר דאניס מעיקרא בעינן נמי דיתברר דבטיל ברעות נפשיה לבחר דאסתלק אונסיה והיאך יתברר זה אם לא בחלישות כח האנס דלאו בידיה למיעבד במאי דעבד ואפילו יהיב ליה לבעל זוזי לא ברירא דבטיל ברעות נפשיה. דכתב הריטב"א ז"ל בחידושיו בפרק המגרש וז"ל ואע"ג דקי"ל תלוה וזבין זביניה זביני ה"מ במכר ובדיהיב זוזי דאגב אונסיה גמר ומקני אבל הכא גבי גט לא גמר ומגרש ואפילו יהיב ליה לבעל זוזי ולא כלום הוא משום דלא דמי לזביני ולקדושי דאלו התם בהני זוזי קני אבל הכא בהני זוזי קא מגרש. והיינו טעמא דכי אקשי התם בפרק חזקת עליה דרב הונא מגט המעושה בעובדי כוכבים ומזלות פסול דלא תריץ הכי משים דהתם אכתי נא הוה ס"ד דשאני ליה לרב הונא בין היכא דיהיב. זוזי להיכא דלא יהיב זוזי עד דאקשי עליה ממתניתין דלקח מסקריקון ואיצטריך לפלוגי בין היכא דיהיב זוזי להיכא דלא יהיב. ע"כ:

וכן כתב הרב רבי יצחק בר ששת ז"ל בתשובה סימן קכ"ז דאפי' קבל מעות לא נאמר אגב אונסא וזוזי גמר ומגרש ואפילו בכל ממון שבעולם דאין דמים לאשה ע"כ. וכן דעת מהר"י קולון ז"ל סימן ס"ג. ומיהו הרשב"א ז"ל כתב בתשובה דהיכא דשקל זוזי סתמא דמילתא כל שמקבל זוזי גמר ועביד ומחיל אאונסיה וכדאמר תלוה וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה וזוזי גמר ומקנה ואפ"ה אם מסר מודעא המודעא מבטלת אבל תלויה ויהיב וכו'. או תלויה וגירש גירושיו לאו גירושין דהא ליכא זוזי דאי משום דקא מפטר בגט זה משאר כסות ועונה הא מוכח בגמרא בהדיא דהפקעת דברים אלו לא חשיבי להו כקבלת ממון. ע"כ:

ומכל מקום מלשון הרמ"ה ז"ל משמע כדעת הריטב"א ז"ל והריב"ש ז"ל. ומהר"י קולון ז"ל. דהא קאמר דכל שנתברר דאנסוהו לא הוי ביטול עד דמתברר דבטיל ברעות נפשיה לבתר דאסתלק מאונסיה. אלמא דלא סגי במאי דיתברר דבטיל ברעות נפשיה ואפילו יהיב ליה זוזי אלא בעינן דאסתלק אונסיה דכל עוד דלא אסתלק אונסיה הוה ליה כמאן דכייפינן ליה לגרש בקבלת מעות דזו אינה סברא דנימא אגב אונסיה וזוזי גמר ומגרש ואפילו בכל ממון שבעולם דאין דמים לאשה וכמו שכ' הריב"ש ז"ל. והיא סבר' נכונ' ומיהו כת' מהר"י קולון ז"ל דאם תשש כח האנס ואין בידו לאונסו כאונס הרא"ש אף על גב דעדיין יש כח בידו לאונסו באונס אחר גטו גט דכיון דתשש כח האנס באונס הראשון אין לנו לבדות מלבנו אונס אחר כדי לבטל המעשה הנעשה בפנינו דחשיב כדברים שבלב אם באנו לתלות ולומר שעוד ירא פן יאנסנו פעם אחרת כיון שסיבה הראשונה הלכה לה ע"כ ומסתברא לי דדוקא כשאנסו ממש באותו אונס אי נמי גזם עליו באונס מיוחד אבל אם גזם עליו להרע לו ויש בידו יכולת לעשות לו כמה רעות והתחיל להרע עמו בחדא אף על גב דנסתלק חדא מ"מ גזומו קיים באינך. ולדברי הפוסקים ז"ל דסגי בהפחדה ובהגזמה לעולם הויא אונס עד שיחליש כחו מכל וכל שלא יוכל להרע כלל:

וכתב עוד הריטב"א ז"ל בחידושיו בפרק המגרש בשם הרמ"ה ז"ל: וז"ל לא שנא היכא דסגיא ליה למימר רוצה אני ולא שנא היכא דצריך לבטולי למודעיה בפי' בעי למימר מקמי דלימא ליה לסופר כתוב ולעדים חתומו דאי לבתר הכי לא מבעיא היכא דלא אמר אלא לאחר כתיבה דלית ליה תקנתא לההוא גיטא דכי איכתיב במודעא איכתיב ובעינא וכתב לרצונו וליכא. אלא אפילו היכא דאמר מקמי כתיבה נמי כיון דלא הדר אמר להו כתובו פסול דאמיר קמיית כיון דאגיט' דמסר עלי' מודעא אמר' כמאן דליתא דמיא הא למה זה דומה לאומר לעדים כתובו גט פסול לאשתי שאין רשאין לכתוב גט כשר לאשתו דכי כתבי לאו ברשותיה דבעל קא כתבי ואמטו להכי צריך למיהדר לבתר ביטול למימר להו כתובו. עד כאן:

וכן כתב הריטב"א ז"ל בדוכתא אחריתי דכי מעשינן ליה בישראל כדין בעי למימר בפי' מקמי כתיבה ונתינה רוצה אני. עד כאן. ומינה נמי בגיטי היכא דידעינן באונסיה דלא בעינן שימסור מודעא צריך שיסלק האונס קודם שיאמר לסופר כתובו ולעדים חתומו:

נקטינן השתא מכל מאי דכתי' דגט המעושה בישראל כדין כגון הנך דכופין אותן מן הדין להוציא אם לא רצה להוציא כופין אותו ואפילו בשוטים עד שיאמר רוצה אני ודוקא בדלא מסר מודעא אי נמי בדמסר ובטיל למודעיה אבל מסר מודעא ולא בטיל אף על גב דארצי מתוך העשוי פסול ושלא כדין פסול אפילו בדלא מסר מודעא אי נמי מסר ובטלה כל זמן שהוא כפוי. ולדעת הרשב"א ז"ל והאחרונים ז"ל אפילו אם נשאת תצא ולדעת הרמב"ם ז"ל לא תצא ואם לא בטל המודעא בטל הגט ובעובדי כוכבים ומזלות אפילו בדין פסול ולדעת רוב הפוסקים ז"ל אפילו אם נשאת תצא ולדעת הרמב"ם ז"ל נא תצא וי"א דאפי' חם העובדי כוכבים ומזלות אומר לו עשה מה שישראל אומרים לך פסול ורוב הפוסקים חולקים לומר דאם אומר לו עשה מה שחכמי ישראל אומר לך כשר ודוקא כשישראל אמרו לעובדי כוכבים ומזלות שילחצוהו ולא כשהעובדי כוכבים ומזלות מעצמן אנסוהו ואמר כן ואפילו כדין: ולדעת הרמ"ה ז"ל אפילו שישראל אמרו לעובדי כוכבים ומזלות לכופו והוא כדין בעינן שיאמרו העובדי כוכבים ומזלות בעת הכפייה עשה מה שב"ד ישראל אומרים לך אבל אם אינן אומרים לו אלא תן גט פסול והרא"ש ז"ל חולק דכיון דישראל אומר להם לכופו אפילו אם העובדי כוכבים ומזלות אומרי' לו ליתן גט כשר והא דפסלינן כדין אפילו בביטול מודעא פסיל ופוסל ובלא ביטול אפילו בישראל בטל הוא:

ושלא כדין כלל בכל ענין אינו גט כלל ול"ש שאנסוה בגופו בהכאות ובחבטות כדי שיגרש. ול"ש שאנסוהו בגופו שיביא מעות או שיגרש. ול"ש שאנסוהו סתם להביא מעות והוא מעצמו גירש להנצל: הגט פסול ודוקא כשאנסוהו שלא כדין ונתפייסו בגט. אבל אם היה חייב ממון וחבשוהו והתירוהו מפני שגירש הגט כשר ודוקא אונסא דאתי מאחריני כגון אנסוהו בגופיה או בממוניה עד שיגרש אבל אונסא דאתי מחמת נפשיה: כגון ההוא גברא דאמר לה לההיא איתתא איקדושי לי וכו' מסתפקא ליה להר"י בז מיגש ז"ל אי צריך למימסר מודעא כמתנה: וכיוצא בזה בגט. ולדעת הרמב"ם ז' צריך למסור מודעא:

ואפילו לא אנסוהו בגופו כלל אלא שעכבו ממנו עד שיגרש או שאיימוהו באונס גופו או באונס ממונו ויש כח בידו למעבדיה הויא ליה אונס ופוסל בגט ואפילו אם המאיים או המגזים ציית לדינא ואפילו ב"ד המאיים פוסל ואפילו אם חוזרים ואומרי' תגרש מדעת עצמך ואמר כן מדעת עצמי אני מצוה לכתוב ולחתום:

ואם אנסו אחרים כגון בנו או אביו או אחיו שלא כדין כדי שיגרש הוא לדעת הרשב"ץ ז"ל אין זה גט מעושה עד שימסור מודעא ולא נהירא דהך הוי עישוי טפי מממונא:

וכשאנסוהו וחשבוהו בבית האסורים אפי' שהתירוהו לא נסתלק האונס עד שיתיש כח האנס ולא יוכל עוד לאונסו. ואם יתיש כחו עד שלא יוכל לאונס הראשון אף על גב דיוכל לאונסו באונ' אחר גטו גט עד שימסור מודע' וה"ה אם איים עליו באונס מיוחד אבל אם איים עליו סתם ויש כח בידו להרע אותו בכמה מיני רעות בעינן שיחלש כחו מכל וכל שלא יוכל להרע לו כלל ודוקא היכא דנתברר אונסו מעיקרא הוא דבעינן שיתברר ביטולו נמי אבל היכא דלא נתברר דאניס מעיקר' בעיקר גרושין אף על גב דלא נתברר דלא אניס בביטוליה מסתמא הוי ביטול. ולא שנא היכא דסגיא ליה למימר רוצה אני ול"ש היכא דצריך לבטוליה למודעיה בפי' ולא שנאמר היכא דבעינן דיסלק אונסיה בע"י דלהוי מקמי דלימא ליה לסופר כתוב ולעדים חתומו: ואפילו עביד מקמי כתיב' בעינן דליהדר ולימא לסופר כתוב ולעדים חתומו:

מעתה אחרי שהצעתי פירושא דמתניתין ושמעתתא דעלה. והדינין הנתלין בה הרי זכינו לדין לנדון דידן דהא ודאי פשוט כביעתא בכותחא דנדון דידו הויא ליה שלא כדין. כי טענת ישען על ביתו אפילו אמרה כן בפניו קשה להאמינה שהרשב"ץ ז"ל מפקפק בדבר וכמו שכ' רשב"ץ ז"ל. כ"ש שלא בפניו דלכ"ע אין להאמינה כלל. והבו דלא לוסיף עלה וכן כתב ריב"ש להדיא בכל שלא טענה כן בב"ד ובפני בעלה אינה נאמנת ואין כופין הבעל להוציא לפי שהיא צריכה לבוא לפני ב"ד ותאמר כן בפני בעלה וב"ד יחקרו את שניהם על טענתם ובאין לה דרך בקשה ואומרים לה תני דעתך וכו' ואם היא תאמץ לבבה ולא תרצה לעמוד עמו עוד אין חומסין אותה כל שאמרה כן בב"ד ובפני בעלה ויוציא ויתן כתובה. והסכימו כל האחרונים ז"ל דבכל מקום שאמר יוציא ויתן כתובה אין כופין על הגט אבל כופין על הכתובה ומבקשין על הגט וכו' וכמו שהאריך בזה הריב"ש ז"ל בסימן קכ"ז וגם הרשב"ץ ז"ל כתב שאם כפוהו קודם טענתם בב"ד ועמדו זה אצל זה הוי גט מעושה שלא כדין:

והילכך איברא ודאי שכל מה שלקחו ממנו ולא החזירוהו לו לאחר שגירש לא הויא אונס לבטל הגט אבל אם בני שמתא דכל דכייף לבעל דיניה למיזל קמייהו חזי לשמותי וכמו שכתבו הרמ"ה ז"ל. והריטב"א ז"ל בפרק המגרש. כ"ש מאן דמפיק ממונא על פיהם דמוסר נמי הויא:

מיהו לבטל גיטא לא הוי אונסא אלא מה שהחזירו לו לאחר שגירש וכמדומה שיד בעל תורה חבר חכם לאיש משחית להרע היה באמצע ורצה לתקן ולא עלתה בידו אלא רגזנותו ולא אהניא ליה שוטיתיה ושיטתיה כשהוליכוהו לפני הערכאו' אמ' שמעון האפוטרו' לדבר עבירה שאם יגרש יפשר ביניהם ואף על פי שהביאו להם כל הנדוניא ויותר מהנוגע לה לא נתפייסו כי אם בעקיפו הגרושין אם כן הויא ליה גט מעושה בעובדי כוכבים ומזלות שלא כדין וכל הפשרה שעשו הו' מכלל העשוי. דהא כתב מהר"י קולון ז"ל בסימן ס"ג וז"ל אמנה נסתפקתי במה שכתבת שהממון הושלש מתחלה אדעתא דהני שאם ר"ל אדעתא דהכי שלא יתננו לו אא"כ יגרש אם כך עשה הבעל מתחילה מדעתו פשיטא שאין זה אונס וכו' ואם באת לומר שהיה אנוס גם במסירת המעות ליד השליש ושהיה המעשה אחרי אשר כבר נתפס ביד עובדי כוכבים ומזלו' אם כן חזרנו לטענות אונס ייסורין ולא לטענת אונס ממון והרי ירדנו לכל הדברים אשר כתבתי לעיל ע"כ. והילכך בנדון דידן נמי כדי לצאת מבית האסורים הוצרך לתת מתנה זו באותו התנאי לאשר וידע נאמנה שאשר יחזיר את שלו אם יגרש דאיש חכם ונאמן היה כפי הנשמע ואפילו שלא היה נאמן מכל מקום יותר קרוב לשכר היה אם יגרש והא כתיבנא לעיל דאין חלוק בין אונס אביו ואחיו לאונס דידיה וכ"ש אי גיסו עליה דידיה הדר אם לא יגרש דהיינו כאילו הוא נתן החפצים ונמצא דחזרנו לטענת אונס המאסר ואם לא תאמר כן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושב' תחת בעלה שכל מי שישים עינו על אשת חבירו יבא עליו בעקיפין כאלו להוציאה מתחת בעלה אף על גב דרבינו פרץ ז"ל כתב שאם נתן העירבון וגירש רש דאין זה אונס היינו כשעשה הבעל מתחלה כן מדעתו: וכאידך דכתב מהר"י קולון ז"ל:

ואם תשאל עלה הא דכתב הר"ף ז"ל שאם נתן עירבון וכו' מיהא דהשיב הרשב"א ז"ל וז"ל שאלת ראובן בעל לאה וקרובי לאה היו בהסכמה שיגרש ראובן את לאה אשתו ונאותו זה לזה בקנס אלף דינר ושיגרש לזמן ידוע ואחר כך נתחרט ראובן ומיאן בדבר והללו מתירין בו מצד הקנס עד שהלך לגזבר להתפשר עמו ולא רצה בתחבולות שעשו קרובי האשה אדרבא איימו שאם יעבור אפילו שעה אחד מן הזמן יניחנו במשמר עד שיפרע ומחמת יראה הוא מגרש אלא שלא היה בקי למסור מודעא הדין גט זה כדין גט מעושה או לא. תשובה נראה לי שזה הגט גט מעושה ופסול הוא כל שידענו באונסו הוא זה ואף על פי שלא מסר מודעא שאין צריך מודעא אלא היכא דשקיל זוזי וכו' ואונס קנס הוא דלאו תלויה דאונס גוף דוקא אמרינן אלא אפילו אונס ממון נמי הוי אונס. כמעשה דפרדיסא ועליו כתב הראב"ד ז"ל דמינה שמעינן דאונס ממון הוי אונס. וכן כתב ר"ת ז"ל. וז"ל מיהא דפרדיסא שמעינן דמאן דמפחיד לחבריה וכו' ואם נפשך לומר כתלויה וזבין הוא זה דכיון דמקבל על עצמו מדעתו קנס אלף דינרין ובנתינת הגט הרויח ממון זה שקבל על עצמו מדעתו בלא שום אונס הרי זה כמקבל ממון דעלמא לא היא שאין זה כמקבל ממון אלא כניצל מהפסד ממון וגריעא טובא מהפקעת שאר וכסות דלא חשבינן ליה בקבלת ממון וגט מעושה כגון זה אפילו ביד ישראל פסול כ"ש ביד עובדי כוכבים ומזלות דאילו ביד עובדי כוכבים ומזלות אפילו כדין פסול אא"כ אמרו לו עשה מה שישראל וכו' ע"כ: הא קמן דאונס קנס קרי ליה אונס ותיקשי אהא דערבון. תשובתך שניא היא דההי' דהרשב"א ז"ל איימו הגזב' ונכנס העובדי כוכבי' ומחמתו גירש ואילו לא היה מתחרט ראובן והיה מגרש לא היינו חוששין לומר דמחמת יראת הקנס קא מגרש וההיא דהר"ף ז"ל מיירי בשנתן העירבון וגירש מדעתו: וס"ל להרי"ף ז"ל דלא חיישינן דמחמת העירבון שלא יפסידנו הוא דגירש. אי נמי שניא ערבון דמאחר שאינה בידו כמקבל ממון דמי ולא כניצל מהפסד ממון:

ומכל מקום למדנו מתשובה זו דנדון דידן גט מעושה בעובדי כוכבים ומזלות הוי. ואף על גב דאמר רוצה אני בישראל ובטל כל מודעות. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג ואם אנסוהו העובדי כוכבים ומזלות לגרש שלא כדין אינו גט אף על פי שאמר בעובדי כוכבים ומזלות רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והעובדי כוכבים ומזלות אנסוהו אינו גט ע"כ. משמע דמשום דלא אמר רוצה אני אלא בעובדי כוכבים ומזלות הוא דלא הוי גט הא אילו אמר רוצה אני בישראל לא מבטיל גיטא ליתא דה"מ כשאנסוהו העובדי כוכבים מעצמן. וכמו שכתוב הרמב"ם ז"ל להדיא לעיל מיהא ולא היו המסיתין ישראל ושוב בפני ב"ד של ישראל נתרצה לגרש ואמר רוצה אני דכיון דהם לא אנסוהו ובפניהם אמר רוצה אני לא מבטיל גיטא ומיהו אי אינהו שדו ביה גודא רבא לפניהם כלפני עובדי כוכבים ומזלות דמי: ובנדון דידן נמי שמעון הנז' ואהובו כחדא חשיבי וגט מעושה דעובדי כוכבי' ומזלות הוי. ואף על גב דאמר בפני ישראל רוצה אני מחמת יראת העובדי כוכבים ומזלות דאגידא בהו הוא דאמר וגט מעושה בעובדי כוכבי' ומזלות שלא כדין הוי ובטל הגט:

ואף על גב דקודם שנכתב הגט כתבו שטר מחילה לפני הדיין הקטן לא נסתלק האונס בזה חדא דאשתני לגריעותא לעשותו בפני הדיין הקטן ולא הגדול כאשר היתה ההודאה. ועוד מי שבקי בנימוסיהם יודע שכל עוד שלא נתפרע המעות בפניהם על המחייב לבד יש כמה מיני ערעורים וכמאן דליתא דמי. והעד שלא זזה ידם מתוך ידו משנכתב חוגי"ט המחילה עד שכתב הגט. וגם כי הפדה לא נפדה וחפשי לא נתן לו עד לאחר הכתיבה קודם הנתינה והא לא מהניא דבעינן דלפטרוהו לגמרי מקמי דלימא ליה לסופר כתוב ולעדים חתומו וכדכתיבנא לעיל:

ובר מן דין ומן דין מאחר שהדיין התפאר כי הוא יכריחנו לגרש כי זה לו לזכו' גדולה והקשר אמיץ והולך ורב עד שכתב עליו פלסתר מפורסם שראובן הודה שגירש את אשתו באופן שכל מגמתו להשליך אמת ארצה ושנה בדבר להפריד אלוף מאשת נעוריו הילכך דא מודעא רבא אמטו מי גרע זה מגזומים והפחדו' ממי שבידו היכולת לעשות דלדעת רוב המפרשים והפוסקים האחרונים והראשונים ז"ל הויא ליה עישוי ומאן דפליג הויא ליה יחידאה ואין לחוש לו וכמו שכתב הריטב"א ז"ל בשם הרמ"ה ז"ל וכדכתיבנא לעיל והי' ראיה ברורה ונכונה וליכא מאן דמצי למיפלג עלה ואמטו להכי:

בנ"ד כל עוד שהדיין יושב על כנו ורחים ליה לשמעון ושמעון אדיק מידק בקרובי האשה יעוז בהותו להפרירן לא נסתלק האונס כלל ואפילו שמחלו לו על השמנים אלף לבנים לא יחדל פשע ושערי אונאה לא ננעלו וכמה פתחים לאיש משחית להשחית והשופט בשלום על כל פשעים יכסה ומעקשים ישים למישור והישרה יעקש ותדע שגם היו מגזים לתבוע כל החפצים שעשה ראובן לאשתו בערכאות כמי שלב הדיין בידו לכל אשר יחפוץ יטנו וה"ל כמאן דגזים סתם דכתיבנא לעיל דאפילו נסתלק האונס הראשון שעשה לא נסתלק אונסו עד שיחליש כח האנס לגמרי ולא יוכל להרע כלל: ואף על גב דויתרו לו הד' אלפים לבנים ות"ת לבנים. הא כתיבנא לעיל דלדעת הרמ"ה ז"ל והריטב"א ז"ל והריב"ש ז"ל ומהר"י קולון ז"ל. לא מהניא אפילו לדעת הרשב"א ז"ל לא מהני ולא מידי דמשלו נתנו לו וזה ברור:

נמצא דהאי גיטא מעושה הוא בעובדי כוכבים ומזלות ואפילו היה כדין כל שיד עובדי כוכבים ומזלות באמצע לדעת רוב הפוסקים ז"ל אם נשאת תצא: ואפילו באומרו עשה מה שישראל אומרי' לך איכא מאן דפסיל כ"ש היכא דהויא נמי שלא כדין דלכ"ע אם נשאת תצא והולד ממזר ומה שטענו מהטלת חרם ר"ת הבל יפצו פיהם ואין צריך לזה ראיה: וכתב הריטב"א ז"ל בתשובה על ראובן שנשבע לגרש את אשתו ובלבד שיקיימו לו תנאים וכו' ונתחרט הבעל ולא רצה לגרש: וברח ועמדו קרובי האשה ונתרעמו ממנו ממאתים זהובים אם לא יגרש ורצה האדון לתופסו והאדון שם משמר בביתו עד שייראו קרוביו מן הנזק והפצירו בו וגירש מפני זה והשיב דזה ודאי אונס הוא שפוסל הגט. ואף על גב דהטילו חרם שלא יוציאו לעז ר"ל שקר אבל לומר האמת בגט טוב הדבר כדי שלא יאכלו איסור לישראל ע"כ:

ועל הכת הסוררת אשפוך מררתי אשר בחזקה רדו עם אל ועם קדושים להוריד לארץ פאר התורה פרשו כנפים למעלה לשית בשמים פיהם ונלווים במעגלותם. נתלים בבוקי סריקי סדקי בדקי תורת אלדים ועל השרידים אשר אמרו מודים מודים. אשים דברתי אשר לא לבשו בגדי נקם תלבושת לנקום נקמת תורת ה' תמימה. שהורידו לארץ ראשה פקו פליליה הקימו בחיני איבינו פלילי' בערוה החמורה. אוי לו לדור שכך עלתה בימיו ותהי זאת נחמתי אולי הגיענו ה' לדור שבן דוד בא דור טהור בעיניו דור ששופט את שופטיו ולקדישי עליונים יבלא ויסבר להשניא זימנין ודת ובזרוע חצופה איש הישר בעיניו יעשה האמונה היה בלבי כאש בוערת ועפעפנו יזלו מים בראותי מעשים אשר לא יעשו בעקיבו' משיחנו להכשל ברחוב אמתה של תורה בערוה החמורה נעדרה סרה טעמה ונעימה תרמסוה רגל רגלי שקר פעמי מרמה ולא נמצא לובש קנאת חמת גבר ילבש כלי אש בגיזרא דפרזלא למיגזר לשוקיהו וליסר ולהוכיח שוטין שקלקלו בשוטים ובעקרבים ולשלח נחש שרף חיויא דרבנן כי אם על אלה לא יוסרו החטאים האלה בנפשותם ויעלימו עין מהם נשי עמה יגרשון בעניותם אשר איש משחית ריש בריוני ילטוש עיניו באשר בחרו ובעבור טמאה יחדל חבל נמרץ ויחשוב מחשבות לידח וישים אויבי איש אנשי ביתו ויתנהו לאלוף נעוריה אל המהפכת ואל הצינוק במצודים וחרמים עד אשר יצרו צעדי אונו וכלה גרש יגרש ומלאה הארץ זמה ועל זאת תאבל הארץ והיתה שממה ונשמה לכן כל אשר נגע ה' בלבו זקנים במשענותם ותינוקות במכתבים שלהם יאזרו חיל העוזרים לרעה הגדולה הזאת להבדילם לרעה. מכל שבטי ישראל: ישיבו עליהם את אונם ימקו בעונם. והנשארים יזהרו יזהירו כזוהר הרקיע ובשכר זה ימר יחישה מפלט לנו בביאת גואלינו ובבנין בית קדשינו ותפארתנו בצלאל אשכנזי:

תוכן העניינים

שות רבינו בצלאל אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה