שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי
סימן ב
שאלה. ילמדנו רבותינו הדר בארץ ישראל באיזה אופן יתנהג בעניין המעשרות כי כמה דרכים ואופנים יש בדבר שכולם צריכים שאלה: הראשונה היא אם הקונה תבואה ממורחת מהעובדי כוכבים ומזלות חייב במעשרות מן התורה או אם חייב מדרבנן או אם פטור מכלים כי בדבר ידוע וחכמי' יגידו שמחלוקת ישנה היתה בין הרים גדולים תנאים ואמוראים וכן בין הבאים אחריהם כי יש כמה סוגיות בגמרא על זה האחת היא בפרק רבי ישמעאל במנחות דאיתמר שם אמר רבא פשיטא לי דמרוח הקדש פוטר וכו' מרוח העובדי כוכבים ומזלות תנאי היא דתניא תורמין משל ישראל על של ישראל משל עובדי כוכבים ומזלות על של עובדי כוכבים ומזלות וכו' ומשל כל על של כל דברי ר"מ ור"י ר"י ור"ש אומרים תורמין משל ישראל על של ישראל וכו' אבל לא משל ישראל על של עובדי כוכבים גילגול עובדי כוכבים מאי וכו' הדר אמר רבא מאן דסבר מרוח עובדי כוכבים ומזלות פוטר קסבר גילגול עובדי כוכבים ומזלות פוטר וכו' איתיביה רב פפא עובדי כוכבים ומזלות שהפריש פטר חמור וחלה מודיעים אותו שהוא פטור וכו' הא תרומתו מדמעת מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים עכ"ל והנה על זאת הסוגיא נפלה מחלוקת בין האחרונים כי בסמ"ג כתב וז"ל בספרים הנדפסים שיש לנו אמר רבי יוחנן פירות פירות העובדי כוכבים ומזלות שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל אם נגמרה מלאכתן ביד העובדי כוכבים ומזלות ומרחן העובדי כוכבים ומזלות פטורים מכלום וכתב רבינו שמשון שמא אפי' מדרבנן פטורים וכו' בתבואה דעובדי כוכבים ומזלות בזמן הזה לרבנן דרבי יוסי בר חנינא והא דגזרינן משום בעלי כיסים כגון שלקח מישראל וכ"כ מורי ר' יהודא וכן הלכה עכ"ל והרמב"ם בהלכות תרומה וכ"כ וז"ל פירות העובדי כוכבים ומזלות שגדלו בקרקע שלו בא"י אם נגמרה מלאכתן ביד עובדי כוכבים פטורים מכלום ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתיגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבים בכל מן התורה. ובהלכות מעשרות כתב גם כן על זה הדרך ועל מה שכתב שם כתב הראב"ד וחייבים מדרבנן. והנה אפשר לפרש דבריהם בשני פנים כי אפשר לומר שהרא"בד פירש דבריו כי אפשר מה שאמר הרמב"ם בהלכות תרומה שפטורים מכלום אינו ר"ל שפטורי' אפילו מדרבנן אלא שחוזר על מה שאמר למטה מן התורה אבל מדרבנן מורה דחייב ואינו דחוק כל כך. וכן נראה קצת מדברי ר"י בעל הטורי' שנסתפק בזאת שכתב בתחילה דעתו שפירות העובדי כוכבים ומזלות חייבים בכל אופן ואחר כך כתב לשונו של הרמ"בם ולא כתב כפי מה שדרכו לכתוב במקומות אחרים שכשהרמ"בם חולק על דבריו בוא כותב אבל הרמ"בם כתב וכשאינו חולק על דבריו הוא כותב וכן כתב הרמ"בם וכאן שינה לשונו וכתב סתם לשון הרמ"בם משמע שנסתפק בדברי הרמ"בם וזה קל להבין למי שמעיין שם ביורה דיעה סימן של"א כי אפשר לפרש דבריו באופן אחר דהיינו שהוא פוטר לגמרי והר"אבד חולק עליו ולפי זה צריך לומר שסובר שגזירה של בעלי כיסים לא היתה על הקינה פירות ממורחי' מן העובדי כוכבים ומזלות אלא על תרומתו של עובדי כוכבים ומזלות שתהא תרומה כמו שכתב בעל ספר כפתור ופרח בספרו או באופן אחר והנה מדבריהם של אלו נפלו ספיקות בפירוש גזירה זאת של בעלי כיסים כי הסמ"ג כרב כמסתפק שמא אף מדרבנן פטורים וכן בדברי הרמב"ם ראוי להסתפק אך רש"י ז"ל לא פירש אלא שפירות העובדי כוכבים ומזלות שגדלו ברשותו חייבום חכמים במעשרות אליבא דכ"ע שכתב על הא דמשני שם מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים. וז"ל מדרבנן כלומר לעולם הא דקתני גבי חלה גילגול פוטר: הנך תנאי דפטרי לעיל במרוח והא דדייקינן לעיל מדיוקא הא תרומתו אסורה גזירה משום בעלי כיסים שלוקחי' תבואה מחמרים אי שרית ליה ללוקח מן העובדי כוכבים ומזלות שלא יעשר דמירוח העובדי כוכבי' ומזלות פוטר אתו למימר נמי לוקח מחמר ישראל פטור לא משום בעלי כיסים שיש להן קרקעות הרבה וחסים על רוב מעשרות ויקניהו לעובדי כוכבים ומזלות וימרחיהו עובדי כוכבים ומזלות ומפקע ליה ממעשר עכ"ל וכן פירש בעל הערוך בערך בעל כמו שפירש רש"י אלא שבלשון השני שינה מעט וז"ל גזירה משום בעלי כיסים פי' בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעובדי כוכבים ומזלות ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעובדי כוכבים ומזלות ליפטר דמרוח עובדי כוכבים ומזלות פוטר זימנין דזבין מישראל ואמר מעובדי כוכבים ומזלות זבין: או תבואה שגדלה בשדהו ואמר מעובדי כוכבים ומזלות זבנה כדי לפטור עצמו מן המעשר עכ"ל ובנה לפי פירושיהם של אלו הגזירה הזאת מחייבת פירות העובדי כוכבים ומזלות במעשרות מדרבנן אפילו לאחר מירוח העובדי כוכבים ומזלות לכ"ע ואף על פי שאין אנו כדאי' להכריע בין החכמים הראשונים מ"מ לישא וליתן בפני מעלת כבודכם על זאת ונאמר שאי אפשר לפרש הגזירה הזאת אלא על זה הדרך שאמרנו שפירות העובדי כוכבים ומזלות חייבים בכל אופן כמו שפירש בעל הערוך וכמו שפירש דש"י ז"ל בלשונו ואע"פ שאין אנו כדאי לחזק דבריהם כי דבריהם אינם צריכין חיזוק כי כבר ידוע שכל דבריהם קבלה וגם פשט אי אפשר לפרשו אלא כדבריהם והמעיין שם ימצא הדברים כן מ"מ כי היכא דלימטיין שיבא מכשורא נאמר גם אנחנו ראיה לדבר כי אם נאמר כמו שעלה על דעת קצת חכמים מהראשונים שהגזירה לא היתה אלא דווקא בפירות שקנה בעובדי כוכבים ומזלות מישראל אבל בפירות תבואתו של עובדי כוכבים ומזלות לא הויא תרומתו תרומה ואם כן צריך לומר שכל הברייתות ההם שהוא מביא שם מדברות במה שקנה העובדי כוכבים ומזלות מישראל אם כן העיקר חסר מן הספר שהרי רב פפא ורבינא שהקשו מחותם הברייתות לא הבינו שהברייתות ידברו בפירות שקנה העובדי כוכבים מישראל שהרי הם רצו להביא ראייה שאפילו ר"מ ור"י סוברים דגלגול העובדי כוכבים ומזלות פוטר אף על פי שסוברים מרוח עובדי כוכבים ומזלות אינו פוטר כלל וחייב מן התורה אפילו בתבואה שגדלה ברשותו מדתניא ומשל כל על של כל ואם כן אלו היה רבא בא לחדש אוקמתא אחרת שהברייתות ההם אינן מדברות אלא בפירות שקנה העובדי כוכבים ומזלות מישראל היה לו לפרש דבריו ולומר הב"ע בפירות שלקח העובדי כוכבים ומזלות מישראל ומדרבנן גזירה משום בעלי כיסים וחם תאמר שגם רב פפא ורבינא היה להם אוקמתא זאת כי אפילו ר"מ ור"י מודים בתבואה שגדלה ברשות העובדי כוכבים ומזלות שהיא פטורה ולא נחלקו אלא בפירות שלקח העובדי כוכבים ומזלות מישראל אם כן מהו זה שכללו ר"מ ור"י בדבריהם עובדי כוכבים ומזלות וכותים יחד כיון שאינם דומים זה לזה שהרי אמרו מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים ומזלות ומשל ישראל על של כותים וזה שקר הוא כי אין מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים ומזלות אלא בפירות שקנה העובדי כוכבים ומזלות מישראל ובכותיים אין חילוק בין פירות שקנה מישראל בין פירות שגדלו ברשותו וגדולה מזאת כי לפי זה לא יתכן לומר משל כל על של כל ובלא כל זאת קשה לפי פירוש זה שאם נאמר שאין הגזירה של בעלי כיסים אלא דוקא בפירות שקנה העובדי כוכבים ומזלות מישראל אם כן למה חלקה הברייתא בין תרומה לחלה הוה ליה למפלג בתרומה גופה כי לשון הברייתא כך הוא חלת עובדי כוכבים ומזלות בארץ ותרומתו בח"ל מודיעי' אותו שהוא פטור וכו' ולפי זה הוה ליה למיפלג כולה בתרומה ולומר תרומת עובדי כוכבים ומזלות בארץ מפירותיו או בח"ל מפירות שקנה העובדי כוכבים ומזלות מישראל מודיעין אותו שהוא פטור וכו' ואין לומר דניחא ליה למפלג בדבר שבא מיד ישראל כי בחלה פשוט הוא שאין בה חילוק בין שבא הקמח לידו מיד ישראל או שבא לו ממקום אחר כי אין בקמח חיוב הלה כלל כל זמן שלא נתגלגל העיסה וכן הברייתא השניה קשה בה כזאת ע"כ נראה שאי אפשר לפרש וליישב הגמרא אלא כמו שאמרנו וכן כתבו התו' בכמה מקומות בפירות שחייבין מדרבנן לכולי עלמא אפי' בפירות שגדלו ברשותו של עובדי כוכבים ומזלות ומרחן העובדי כוכבים ומזלות כי כתבו בפרק קמא דבכורות בדבור המתחיל מעשרן דאין קנין וז"ל ואפילו יש קנין חייב לעשרן מדרבנן עכ"ל וכן בפרק רבי ישמעאל בדבור המתחיל כדי שתהא בהמתו אוכלת וכו' וז"ל ומיהו לגמרי מסקינן דחייב משום בעלי כיסי' אפילו תחילתו דעובדי כוכבים ומזלות עכ"ל וכן בכמה מקומות אחרים עד ואין מספר וכן כתבו גם מדברי ר"ת בפרק השוכר את הפועלים בדבור המתחיל תבואת זרעך ולא לוקח וז"ל אין לומר מעשרין מדרבנן דאם כן אמאי קאמר דאין קנין לעובדי כוכבים ומזלות אפילו יש קנין צריך לעשר מדרבנן וכו' ואמר ר"ת דהכא איירי בלוקח אחר מרוח וכו' עכ"ל וכן כתב ריב"ם בתשובה אלא שבסוף כתב וז"ל ואף על פי שאסרתי אפילו כשהיה מתחילתו של עובדי כוכבים ומזלות משום בעלי כיסים אם היה מנהג בא"י שלא להחמיר לא היה בידי לבטל המנהג כי מנהג אבותיהם בידיה' והייתי תולה הטעם שהראשוני' היו סוברים כרב פפא ורבינא לגבי רבא ואף על פי שקשה לי ההיא דבכורות בהלכה רופפת הלך אחר המנהג עכ"ל ור"ש אחיו כתב יותר בתשובותיו ובספרו מזה ואמר שטועים כל האומרים כן וז"ל במסכת דמאי פרק ג' במתניתין ואף על גב דשמעינן ליה לר"ש במנחות בפרק רבי ישמעאל דמרוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר מ"מ חייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים וכו' ועוד כתב בפ"ה וזה אינו נמצא בדפוס אלא בסיפרי כתיבת יד כי בעלי הדפוס דלגו עליו בכלל הדלוגי' שיש באותו הספר לאלפים ולרבבות וז"ל ויש טועים שהודו לבני א"י שלא להפריש תרומות ומעשרות בלוקח טבלי' ממורחי' מן העובדי כוכבים ומזלות משום דמרוח העובדי כוכבי' ומזלות פוטר אפילו מדרבנן ולא הביאו ראיה לדבריהם ושמא סמכו אהא דפריך במנחות דיגונך אמר רחמנא ולא דיגון עובדי כוכבים ומזלות ולא בעי למימר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסי' וכן רב פפא ורבינא דמנחות דאותבי לרבא מברייתות דפטרי גילגול עובדי כוכבים ומזלות ומחייבי מרוח עובדי כוכבים ומזלות ולא בעי למימר מדרבנן כדמשני להו רבא ואם על זה סמכו הרבה טעו ושרי להו מרייהו שהכשילו בני אדם בהוראה של טעות דהא אפילו ר"ש דאית ליה תרתי לפטור דקסבר יש קנין לעובדי כוכבים ומזלות כדתניא בברייתא בירושלמי וס"ל נמי מרוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר כדאמרינן במנחות ואפילו הכי אית ליה המפקיד אצל העובדי כוכבים ומזלות דמאי ואי ודאי חלפינהו חייב משום ודאי ובממורחים איירי כדמוכחא רישא דמוליך חטים לטחון פ"ג לעיל והא דפריך דמרחינהו מאן ניחא כדפרישית וכן ההיא דרב פפא ורבינא ניחא כדפרישת לעיל פ"ג ואני השואל קשה לי היאך רצה ריב"ם לתרץ אותם הפוטרי' אפשר שהיו סוברים כרב פפא ורבינא שסוברי' שפטורי' אפילו מדרבנן דזה אינו יפול להיות דהא רב פפא עצמו פסק הלכה כר"ש שזורי בפרק הקומץ לעיל דאמרינן שם שנח רב יימר בר שלמייא לרב פפא הא דאמר רבין בר חיננא אמר עולא אמר רבי חיננא הלכה כר"ש שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו אף בנתערב לי טבל בחולין א"ל אין עכ"ל הרי שרב פפא עצמו אמר שהלכה כר"ש שזורי שאומר שפירות העובדי כוכבים ומזלות חייבים בכל אופן ואפילו תאמר שרב פפא עצמו לא סבר כן אלא שפירש דברי רני חנינא אף על פי שאין לשון הגמרא משמע כן דהא השואל לא קאמר אף בנתערב לי טבל בחולין קאמר רבי חנינא אלא סתם קאמר וגם רב פפא לא השיב אין ה"ק אלא השיב סתם אין: משמע שהוא סובר כן ואפילו לא נאמר כל זה אלא נדחוק את עצמינו ונאמר דרב פפא לדבריו קאמר אפינו הכי ראינו מזה שרב פפא ידע שיש תנא שסובר שפטורי' מן התורה וחייבי' מדרבנן כנזכר שם בברייתא שלר"ש שזורי אם כן מה הקשה לרבא מתרומת העובדי כוכבים ומזלות דמדמעת. ולמה לא אסיק אדעתיה דהויא תרומה מדרבנן מדרבנן כההוא תנא דברייתא דר"ש שזורי ושמא תאמר שאותה הסוגיא של ר"ש שזורי לא ידע אותה רב פפא ובעבור זה הקשה לרבא אם כן השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך שאתה אומר שאם היה יודע אותה הברייתא של ר"ש שזורי לא היה מקשה אם כן וודאי אחרי ששמעה הודה לדברי רבא טעות היתה ואם כן היאך אתה יכול לומר דפליג ארבא אלא ודאי אי אפשר לפרש אותה הסוגיא אלא בפירוש ר"ש שפירש שכולם וודאי מודים שחייבי' מדרבנן אלא שהם היו סוברים שהברייתות אי אפשר לפרש אותם אלא מן התורה דאי מדרבנן מאי שנא תרומה דגזרו בה רבנן ומאי שנא חלה דלא גזרו בה רבנן כדפריך בגמרא אחר כך ולא אסקו אדעתייהו הני שנויי דמשני רבא וכן פירשו התוספות וגדולה מזאת יש לנו להביא ראיה ברורה מדברי הירושלמי דאפילו ר"ש דקסבר שפירות העובדי כוכבים ומזלות פטורים מדאורייתא וטעמיה משום דסבר יש קנין לעובדי כוכבים ומזלות ואפילו הכי קאמר דר"ש סבר מפריש וז"ל בדמאי פ"ג רבי ירמיה ורבי חייא בשם רבי יוחנן מודה ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו הלכה ושואל אחר כך הא ר"ש אמר מפריש ורבנן אמרו מפריש מאי בנייהו ר"ש אומר מפריש ונוטל דמים מן השבט וכו' עד כאן לשונו הרי שאף על פי שאמרו שרבי שמעון פוטר מז התור אמרו שסובר שחייבין מהלכה למשה מסיני אם כן מכל אלה נראה מפורש שחייבים לעשר לכ"ע ומכ"ש לפי מה ששנינו במסכת מכשירין פ"ב אוצר שישראל ועובדי כוכבים מטילי' אם רוב עובדי כוכבים ומזלות ודאי אם רוב ישראל דמאי מחצה על מחצה ודאי דברי ר"א וחכמים אפי' כולו עובדי כוכבים ומזלות וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי הרי אפילו רבנן שמקילין אומרים שיש לו דין דמאי ואם כן כל אותם האוצרות שגבו אותם השרים בארנונ' המלך יש להם דין זה שהרי יש בם חיטים של יהודים בני הכפרים שזורעים וחורשים ואותם היהודים ודאי אינם מעשרים אם כן אותם החיטים חייבים ודאי במעשרות ואלה האוצרות הם רוב החיטי' הנמכרי' בארץ אם כן אין ראוי לפוטרם מן המעשרות וכן העיד בעל ספר כפתור ופרח בספרו שכן היה המנהג בא"י לעשר אפילו בפירות הממורחי' ברשות העובדי כוכבים ומזלות וז"ל בפ"ד כלל הדבר ושרשו שעיקר פטור לפירות העובדי כוכבים ומזלות הוא שיוצא לנו מההיא דרבי חנינא וכו' וע"ש ובסוף דבריו כתב וז"ל אבל אנו בדרכי המחמירים הלכנו וכן מצאנו וקבלנו מרוב חכמי ארצינו ורבותינו אבותינו ספרו לנו שר"ש ור"י אחיו כך פסקו גם כן וכן זכרנו בההיא דמסכת מכשירין שהבאנו וכמו שפסק הראב"ד וכמו שהוא דעת רש"י ז"ל עכ"ל וכן כתוב בכתב תמים וז"ל ת"ל זכינו לבא לארץ ולקיים בה מצות תרומות ומעשרות בכל יום ובכל שעה אפילו מן מעט ירק הניקח מן השוק ואף על פי שיש קצת פוסקים מקילין בדבר אנו מן המחמירים עכ"ל וכן כתב בעל כפתור ופרח בשם טהור קדוש רבי אליעזר וז"ל וצריך ליזהר בכל מקום מפירות שגדלו בארץ ישראל ברשות העובדי כוכבים ומזלות בכל חומר אותם הפירות שגדלו ברשות ישראל הן לעניין תרומות ומעשרות הן לעניין שביעית וכו' ועוד כתב אלמא דכי יש קניין חייב לוקח מן העובדי כוכבים ומזלות בא"י מדרבנן עכ"ל וכן כתב רבינו יעקב בטור יורה דיעה וז"ל ומיהו מדרבנן חייב לעשר אפילו למ"ד יש קנין לעובדי כוכבים ומזלות בארץ ודוקא בלוקח אחר שמרחם העובדי כוכבים ומזלות וכו' הנה מכל אלה שהזכרנו דהיינו ר' נתן בעל הערוך ורש"י ור"ת ובעלי התו' ורבינו שמשון ור"א וריב"ם והראב"ד ורבינו יעקב בעל הטור מכולם נתברר שחייבים לעשר מדרבנן לכ"ע אף על פי שעתה בדורותינו כבר בטלו המעשרות בא"י מתבואת העובדי כוכבים ומזלות מכל וכל מכל מקום עדיין צריך שאלה אם ראוי לסמוך על זה המנהג או אם צריך לסמוך על זה או אם ראוי שלא לסמוך כלל כי כבר ידוע מה שכתבו הראשונים על דברים אחרים כיוצא בזה וז"ל מהרי"ל בהלכות פסח בשם מהר"ש וז"ל אל יאמר אד כיון שאין איסור מדאורייתא אין לחוש דכל דגזרו רבנן העובר עליו חייב מיתה ועובר על לא תסור וכו' וגם אין לומר מנהג כאן להתיר דמנהג טעות הוא דדוקא על דבר שהוא היתר גמו' ויש מקומות שנוהגין בו איסור על זה יכול לומר בכאן מנהג היתר וגם זאת ודוקא ע"י חכם הגון ותיק וחסיד שיוכל לידע תוכן הענין על דבר שפשט איסורו ובא להתירו מכח מנהג יסכר פי דוברי שקר וגם אם חולה בחכם שוא ושקר דיבר הנביא ההוא ואלו היה החכם ההוא שם היה משיב הבדאות והשוא ומדוחי' על פניו עכ"ל וכ"ש בדבר הזה שעדיין יש בו ספק אם חייבים בו אפילו מן התורה כיון שלא נתבררה הלכה כמאן ומכ"ש דקיימא לן הלכה כסתם משנה וכמה וכמה סתמי משניות יש שכולם אומרים שפירות העובדי כוכבים ומזלות חייבי' מן התורה כהא דתנן הלקט והשכחה והפיאה של עובדי כוכבים ומזלות חייב במעשרות וכו' וכן הא דתנן מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים ומזלות. וכו' ואינו תימה אם נהגו כעת להפך מזה כי כמה וכמה מנהגים ראינו על עניין מצוות הארץ אשר בוודאי מעצמן באו המנהגים ההם ע"י טועים ולא שהנהיגום וותיקים כך וכבר טעמי כל אלו ידועים כי כל דבר שיש בו טורח וחסרון כיס צריך זירוז והנה נזכיר קצת מאותם המנהגי' המנהג הראשון הוא שפה צפת זה כמה ימים ושנים נהגו ששנים או שלשה יהודים יש להם מקח קבוע עם העובדי כוכבים ומזלות בעלי האתרוגי' כך וכך בסלע בכל שנה ושנה ואותם היהודים בפרדס ובוררים להם את הטובי' וחותכי' אותם בידיה' ומביאי' אותם לבתיה' והרי אותם האחרוני' טבל גמור הם ואין יוצאין בהם לכ"ע ודבר זה ברור במסכת סוכה שאומרת שם וז"ל דכ"ע לא פליגי דבעינן היתר אכילה שנא' לכם וכו' והנה עד זה שתי שנים לא היה איש שישים על לבו הרי אילו האתרוגים נתמרחו ע"י ישראל אם כן היאך יוצאים בהם בטבל' ואף גם זאת כי כל אחד וא' היה אוכל אתרוגו אחר המועד בטבלו: והמנהג השני הוא שקצת מאנשי העיר יש לה פרנסה על זה הדרך שהיהודי קונה שור או שני שוורין ונותן אותם לא' מבני הכפרי' לחרוש בהם באשר ימצא מקום פנוי לזריעה וכמדומה לי שהיהודי צריך ליתן החיטין לזרוע ואחר כך יחלוקו היהודי' והעובדי כוכבים ומזלות התבואה שגדלה למחצה ולרביע כפי התנאי' שביניה' והנה זאת התבואה ודאי ברשות ישר' גדלה ואף על פי שמרחה העובדי כוכבים ומזלות בשליחותו של ישראל ודאי חייבת וגדולה מזאת כי אפילו חלקו של עובדי כוכבים ומזלות הוה דינו לכ"ע כחלקו של ישראל מטעם דאין ברירה והנה היהודי' אוכלי' אותה התבואה בטבלה והעוברי כוכבים ומזלות מוכר את חלקו לישראל אחר ואין שום אחד מהם מעלה על דעתו לעשר את פירותיו והמנהג השלישי הוא כי העובדי כוכבים ומזלות מביא לבית היהודי את הענבים הראויות ליין והיהודי גומר חת מלאכתן ועושה מהן יין ומעשר את היין והנה כיון שהוא מעשר את היין צריך הוא נוא לומר שאותם הענבי' שהביא העובדי כוכבים ומזלות לא נגמרה מלאכתן ביד העובדי כוכבים ומזלות כיון שהם ליין לא נגמרה מלאכתו אלא משיקפה והנה אם ידרוך היהודי את כולם הרי יעשר את היין של כולם מפני שכול' חייבי' במעשר ואם לא ידרוך אלא חצים וישמור את האחרות לאכילה או אפילו כשלא ידרוך אפילו אחת מהן אלא ישמור את כולם לאכילה אז חייבי' במעשר שהרי אותם הענבי' כולם היו חייבות במעשרות מן התורה לפי דעתו אלו יעשה מהן יין והנה עתה שלא נעשה מהם יין מי פטר אותם כי המרוח אינו תלו אלא בדעת הממרח והרי דעתו של עובדי כוכבים ומזלות לא היתה אלא ליין ומה שהישראל נמלך עתה אינו עושה שמלאכת העובדי כוכבים ומזלות היתה מרוח למפרע כי אפילו היה נמלך בעל המלאכה עצמו אינו מועיל למפרע כגון ישר' שליקט ענבי' לאכילה שהמרוח שלה' הוא כדין כלכלה דתנן כלכלה משיחפה וכו' וכיון שחיפ' אסור לאכול מהם עראי ואפילו יהא נמלך אחר כך לדורכ' לא יהא מותר לאכול מהם עראי בעבור שנמלך לדורכ' דתנן הרי שתר' זתי' על זתים לאכילה וענבי' על ענבי' לאכילה ונמלך לדורכ' אינו צריך לתרום ואמרינן עלה בירושלמי מפני שנמלך הא לא נמלך תרומה ויחזור ויתרום הרי מה שנמלך בעל המלאכה אינו מעלה ומוריד לחייבו כ"ש לפוטרו וכ"ש מה שנמלך היהודי על מעשה העובדי כוכבים ומזלות שאינו פוטרו וכן תנן נמי שאינו מועיל מה שנמלך אפי' בעל המלאכה בעצמו לפטור דתנן כלכלת שבת ב"ש פוטרין וב"ה מחייבי עוד רבי יהודא אומר אף הלוקט כלכלה לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר ע"כ והנה פירושי אלה המשניות ברורי' וידועי' מדברי רבותינו שכך הוא כלכלת שבת ר"ל כלכלה שליקט לצורך שבת ונמלך לאכול ממנה בערב שבת ב"ש פוטרי' אם יאכל ממנה עראי בע"ש וב"ה מחייבים אפי'באכילת ארעי בע"ש אף על פי שנמלך וכן דברי רבי יהודא פירושם על זה הדרך הנה מכל אלה שמענו שאפילו מה שהוא עצמו נמלך מעשיו אינו מועיל לפוטרם מכ"ש שאינו מועיל מה שהוא נמלך על מעשי העובדי כוכבים ומזלות ואם כן מי התיר לאכול אותם הענבים שהביא ליין אפי' אכילת עראי כשראו פני הבית כ"ש אכילת קבע ני לא אמרו רבותינו מערי' אדם על תבואתו וכו' כדי שיהא הוא אוכל אלא כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה ואף על פי שיש חולקין על זה מכל מקום אכילת קבע מי התיר להם ולא זו בלבד כי אפילו כשהענבים בתוך הגת שבבית וחציו של אשכול נדרך לוקח בעל היין את שאריתו וכן בני הבית באים ולוקטי' כלים מלאים מן הגת ומעלי' אות' לבית ואוכלי' אות' בלי מעשר ואת פוצה פה ומצפצף בדבר לומר מדוע תעשו כזאת וגדולה מכל' יש שכבר ידוע הוא שהשמן הוי גרנו משירד לעוקה והנה בלא ספק שגרנן של כל השמני' שוה על פי שלא הוזכר במשנה. מ"מ לפי דעתי אין פיקפוק בדבר שהשמן שומשמין בפרט הוי ג"כ גרנו משירד לעוקה אם כן הישראל הקינה שומשמין ועושה מהם שמן הוה כאילו קנה זתים ועשה מהן שמן או ענבים ועשה מהן יין וחייב במעשרות מן התורה ואנו ראינו פה שחורי הארץ וחכמיה היו עושין שמן שומשמין ומוכרים בשוק ואין אחד שיעלה על לבו לומר שחייבים במעשרות וגדולה מכל אלה כי כמה וכמה יהודים יש בארץ שיש להם ומימינו לא ראינו אדם שעושר אפילו משקל של שמן וכן היהודים הולכים לכפרים וקונים הגפת מן העובדי כוכבים ומזלות ומוציאים ממנו שמן ואין שום אחד מעשר אפילו טיפה אחת ועל כולם כי אפי' במעשרות שהם מעשרין מן היין וכן המתנהג בדרכי חסידות וזורע מעט כדי לקיים מצוות כארץ כל אלו גם הם ודאי לא מפי ותיקים יצא אלא שכך נהגו העם ונמשכו אחריהם כל הבאי' אחריהם מגדולם ועד קטנם כי מנהגם כן הוא שבתחילה נוטלי לתרומה גדולה חיטה אחת או טיפה אחת ושופכין אותה בצד החבית ואחר כך קורין שם למעשר ראשון ונוטלין אחד מעשרה לתרומת מעשר ושופכין אותו ואח"כ קורין שם למעשר שני ועל מעשר ראשון אומרים הרי זה המעשר הראשון לא יש לוי שיהא לו ראיה ברורה שהוא לוי וא"כ למי ניתנהו ע"כ יותר טוב שניקח אותו לעצמינו וכשיבוא מי שיהיה לו ראיות ברורות שהוא לוי נשלם לו כל המעשרות שאכלנו ועל המעשר השני אומרים אם השנה הזאת היא השנה שמפרישין בה מעשר עני הריני מפקיר כל נכסי ואם כן אני עני והריני זוכה במעשרות סוף דבר איש מעשרותיו לו יהיו ואם שנת מעשר שני הוא לוקחים מעט קמח ואומרים הרי זה המעשר שני מחולל על זה הקמח ומפריחים אותו באויר הנה אלו הם דרכי המעשרות של אנשי הארץ ובודאי כל מי שיש בו דעת יבין את זאת אם ראוי לסמוך על מנהגים כאלו או על מי שיש להם מנהגים כאלו כי התרומה אף על פי שאמרו רבותינו חיטה אחת פוטרת את הכרי מכל מקום לא אמרו שמצוה לעשות כן כי אף על פי שה לכת לאיבוד צריכה שיעו' דתנן גבי חלה מכזיב ועד הנהר ועד אמנ' שתי חלות אחת לאור ואחת לכה של אור יש לה שיעו' ושל כהן אין להשיעו' הרי אע"פ שהולכ' לאיבו' צריכ' שיעור וכן אין ראוי לאבד התרומ' בידי' אלא את שדרכו לישרף ישרף ואת שדרכו ליקבר יקבר ובסוף מסכת תמורה נחלקו ר"י ורבנן אם מותר להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברים דקסברי רבנן שאינו מותר לשנות אפי' לחומרא מכ"ש לקולא וכן עניין גזל השבט של המעשר ראשון בודאי גזל גמור הוי כי אפילו היינו אומרים שאין צריך ליתנו ללוי עד שיביא ראיה מכל מקום יהא מונח עד שיבוא אליהו כדין כל ממון המוטל בספק כי הרי הבעל אין לו בו כח כלל כיון שהפרישו ולמה יקחהו ומי יעמוד במקום לוי לזכותו לו וכן המעשר. עני גזל גמור הוי כי אפילו יפקיר נכסיו כדין הפקר גמור אין לו בה כלום פי אפילו העני שבישראל צריך ליתן מעברותיו לעני אחר דהא חנן במסכת פיאה פ"ו שנים שקבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני אבל שיקרהו לעצמו אסור וכן מה שמחלל את המעשר שני על מעט קמח זה ודאי טעות גמור הוא מכמה טעמים הראשון כי רוב הקמח טמא שבאו עליו מים ואם כן כי כן מנהג הארץ ללתות את החיטים לא קנה המעשר דהא אפילו בקונה פירות שאינם יכולים להגיע לירושלים תנן קנה מעשר מכ"ש זה שטמא מתחילתו: והשניה כי המעשר שני אינו מתחלל אלא על כסף שיש עליו צורה כדכתי' ונתת' בכסף אבל שיתחלל פירי על פירי זה לא היה ולא שמענו ולא מצאנוהו בדברי רבותינו ואנה הכסף ואנה החומש וכך יש במסכת בכורות פ"ח בפירוש כאינו נפדה אלא בכסף. ובירושלמי פ"א דמסכת סנהדרין אמרינן וז"ל אמר רבי יוחנן הקדש שפדוי יותר על דמיו הרי זה פדוי מעשר שני שפדוי יותר על דמיו אינו פדוי וכו' אמר ר' יוחנן הקדש שפדוי ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי מעשר שני שפדוי ולא הוסיף חומש אינו פדוי וכו' אם כן כל אלו הדרכים דרכי הבל הם ובוודאי אין ראוי לסמוך וללכת אחרי המנהגי' האלה לא באלה ולא בכיוצא בהן מכ"ש אחרי שראינו שמחדש באו כל אלה כי כבר העיד בעל ספר כפתור ופרח שבזמנו היו נוהגים לעשר כמו שכתבנו למעלה וז"ל אבל אנו בדרכי המחמירים הלכנו וכן מצאנו וקבלו מרוב חכמי ארצינו ורבותינו אבותינו ספרו לנו שרבינו שמשון ורבינו יצחק אחיו ז"ל כך פסקו ג"כ וכן זכרנו בההיא דמסכת מכשירין שהבאנו וכמו שפסק הראב"ד ז"ל וכמו שהוא דעת רש"י ז"ל עכ"ל וכן כתב בעל כתב תמים שבזמנו היה מעשרין אפילו מן הירק הנלקח מן השוק וכן שמעתי שהעיד זקן אחד שלפני חמשים שנה היה עדיין המנה. לעשר אלא שאחר כך בטלוהו ולא זו בלבד אלא שבכל המנהגים שיש בארץ כעת אין בהם מכל המנהגים שנזכרו בגמרא שהיו בא"י אך כדי שלא נטריח עליכם נקצר אך עוד אחת יש לנו שצריכה שאלה כי אף על פי שלא נתברר לנו בגמרא אם הלכה כמ"ד מרוח עובדי כוכבים ומזלות פוטר ואין חייבים לעשר בפירות שנמרחו ברשות העובדי כוכבים ומזלות מן התורה או אם הלכה כמ"ד שאינו פוטר וחייבים לעשר מן התורה כסתם משנה במסכת דמאי פ"ה דתנן שם מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים ומזלות ומשל עובדי כוכבים ומזלות על של ישראל וכפי משמעות הלכה דפרק בקומץ רבה בשמעתא דר"ש שזורי בשני לשונות שיש שם מכל מקום עדיין יש להתבונן מהו זה שנקרא מרוח כי כמה דברים נזכר המרוח שלכם במשנה והרבה דברים יש שלא נזכר המרוח שלהם במשנה כגון האגוזים והשקדים והתפוחים והאתרוגים והזתים והתמרים וכדומה לזה פירות הרבה ודברים רבים עד בלי מספר והנה אם נאמר שהמרוח של האגוזים והשקדים הוא אחר הסרת הקליפה יאכלם היהודי כך חייבים לכ"ע בלא גזירה של בעלי כיסי' כי עדיין לא נתמרחו בידי עובדי כוכבים ומזלות והרי דינם כדין תבואה שנמכרת בשיבוליה שהיא חייבת לכ"ע וכן התמרים שמביאים אותם באשכול וכן הבצלים שמביאין אותם קודם פיקול שלהן וקודם שיעמידם לערימה שהוא הגורן שלהם ודאי חייבי' כי הבצלים כשכבר גדלו כל צרכן הולכין בעליהן לשדות ומניחים אותם בשקים ומביאין אותם לחניות והיהודים באים לחנות ובוררין את היפה שבהן אחד א' מתוך השקים וכן על זה הדרך עושין בקישואין והנה כל אלו ודאי חייבים במעשרות וכן כמדומה לזה כמה וכמה מינים וגדולה מזאת כי אמרו בירושלמי פרק קמא דמעשרו' הלכה ה' על מתניתין דאיזהו גרנן:
(א.ה. סימן ג חסר/דולג בדפוס)
הלכות קידושין