שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
יורה דעה · סימן כב
הנה הט"ז ביו"ד (א) וז"ל אם העיסקא היא באופן שע"י שעוסק בחלק הפקדון יש לו ריוח בחלק המלוה שלו כי יכול לקנות כו'. מה שלא יטול לקנות בחלק המלוה לבד. הוי ש"ש אפילו בלא שכר עמלו עיי"ש. וי"ל דהוי ספיקא דדינא. דהנה באמת איתא בב"מ [דף צ"ו ע"א] שאל שתי פרות לעשות בהן פרוטה מהו. מי אמרינן זיל בתר שואל ומשאיל ואיכא. או דילמא זיל בתר פרות וכל חדא וחדא ליכא ממונא. והנה משמע בקידושין [דף ז' ע"ב] דאיבעיא. אי בתר נותן או בתר מקבל. וכמ"ש התוס' שם ד"ה שתי בנותיך לשני בני. דבתר נותן לאו דוקא. אבל האיבעיא הוא. אם בתר מקבל אזלינן. והנה במל"מ כתב (ב) המקדש באיסורי הנאה והאשה חולה דהוי שוה אצלה. ואינו שוה אצל המקדש. וא"כ בכאן דהוי הנאה אצל המקבל עיסקא. אך הנותן עיסקא לא נחסר כלום. רק דעיקר הוי בכ"מ דהמקדש או הלוקח בהנאה חשוב כסף הוי משום שיכול למכור ההנאה והוי ליה שוה פרוטה. וכאן במקבל עיסקא לא שייך דיכול למוכרו. דממ"נ זה שיש לו מעות בהשותפות סך כמו זה לא יתן לו כלום. דממ"נ כמו דהוא מהנה ה"נ הוא נהנה. דכיון דהוי רק על מחצה ומחצה. וא"כ הוי [הנאות] שוה בשוה. דה"נ הוא צריך ליתן לחבירו גם כן בעד הנאה שלו. וא"כ הוי ספיקא דדינא ופטור רק אם תפס מהני כמו בכל ספיקא דדינא:
אך באמת. היכא דנותן עיסקא להמקבל על שליש. והוא הנותן יש לו שני חלקים. וא"כ הוי הנאתו של המקבל. שוה יותר למכור מן הנאה של הנותן. אזי שפיר מיקרי הנאה וש"פ דנ"מ דיכול למכור טובת הנאה שלו. זה י"ל כן. ודינו דט"ז אע"ג דכבר הורה זקן מ"מ לענין אפוקי ממונא יכול המחזיק לתפוס: