אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא חושן משפט › סימן כח

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

חושן משפט · סימן כח

סימן כז

ב"מ דף ח' תוס' ד"ה רכוב לחודא לא קנה כו' נראה דרב יהודא היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה וכו' דאי לא מספקא ליה אלא שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג ותו לא א"כ ס"ל לשמואל דרכוב לחודיה קנה והשתא פשיט רב יהודא דאפילו לחודיה לא קנה. וי"ל משום דהנה בתוס' ד"ה או דלמא מנהיג עדיף תימה דלפשוט ממתניתין כו':

וי"ל משום דהנה לקמן בד"ה מהו דתימא רכוב עדיף פי' חזקתו עדיף אבל אין לפרש דמבטל את קנין המנהיג כו' וי"ל דהפי' הכי ע"פ מה דאיתא במס' כתובות דף צד (א) שני שטרות היוצאין על שדה אחת באחד כתיב בכ"ח בניסן ובא' כתיב בניסן סתם נותנין לזה שכתוב בכ"ח בניסן. והטעם משמע משום דזה שכתוב בכ"ח בניסן הוי ודאי והשני ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכן איתא בכהאי גוונא גבי הפקר דאם אחד זכה באויר שאין סופו לנוח ואח"כ זכה אחר בקנין גמור שאין בו ספק זכה השני. משום דהוי ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי. וא"כ ה"פ [מהו דתימא רכוב עדיף כו'] דהא אם הוי אמרינן דרכוב עדיף וא"כ כמו שיש [הבע"ד] בפנינו וא"כ הרכוב קנה דרכוב עדיף ואזי אין לחוש דלמא זכה הוא מקודם כמו שם גבי כ"ח בניסן דאין לחוש דלמא זכה השני מקודם בכ"ז בניסן דאין ספק מוציא מידי ודאי. וכן [לפ"ז עדיין] קשה [קו' התוס' בד"ה או דלמא כו'] אם נימא דרכוב עדיף אפילו לפי תירוץ התוס' שם עכ"פ קשה אין ספק מוציא מידי ודאי אך א"ל ולחלק דשם גבי שני שטרות לא הוי שום אחד מהם מוחזק משא"כ בכאן דהוי השני ג"כ מוחזק. ולא מהני הך דאין ספק מוציא מידי ודאי להוציא ממון. ובכאן הוי כמו שתפס היכא דליכא האחר בביתו או דידענו דחטיף בגזילה דל"ש דמסתמא מכר רק דאין יכול ליטול מספק אצלו ע"פ הך סברא דאין ספק מוציא מידי ודאי. והנה יש להביא ראיה על זה דהיכא דמוחזקין לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי דבאמת ברובא וחזקה אין מוציאין ממון היכא דהוא מוחזק קודם שנולד הספק וטוען ברי ומכ"ש נגד אין ספק מוציא מידי ודאי דהא משמע בפסחים דף י' דחזקה עדיפא מאין ספק מוציא מידי ודאי כדאמרינן התם ודאי וודאי דחזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן יעו"ש היטב. אך דבאמת הנה הפ"י כ' אם [טענותיהם] דהוא טוען דקנה ברכיבה והוא טוען דקנה בהנהגה ואם הוי ס"ל דאם הוי בבת אחת אזי אחד מהם עדיף רק דכל אחד ואחד טוען דהוא עשה קנין שלו מקודם וא"כ איך יוכל להיות שתהא החלוקה אמת ולא יהיה אחד רמאי. דאם ממ"נ אם הוי בבת אחת אזי לא הוי החלוקה אמת רק זכה [זה] שהקנין שלו עדיף ואי לאו הא הוא לא טעין כן. וע"ש היטב:

והנה אם נימא דבאמת איירי מתניתין דכל אחד טוען דהוי קנין שלו מקודם בהנהגה א"כ יוכל להיות החלוקה אמת דהוי מנהיגין שניהם בב"א. וכל אחד סבור דהוא עשה מקודם הנהגה וא"כ לא עשה חברו שום קנין. אך לפ"ז שפיר קשה אמאי לא מהמנינן ליה לזה דהשתא עושה קנין העדיף בפנינו כמיגו דהוי טען דלא עשה קנין אחר מקודם רק השתא עשה קנין זה המועיל דעדיף: וא"כ הוי הדין דבלא הך סברא דאין ספק מוציא מידי ודאי הוי הדין דיהא מונח עד שיבוא אליהו כיון דאין החלוקה יכול להיות אמת ולא יהא רמאי. וא"כ כיון דבלא"ה הוי הדין דמוציאין ממון ולא הוי חזקה שלו מועיל כמו דאיתא ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבוי דמי וא"כ לא הוי מוחזק ודומה לזה גבי מיגו להוציא דלא אמרינן והיכא שמונח אצל שליש אמרינן מיגו להוציא וכדאיתא בכללי מיגו בספר כנה"ג והובא בתומים סעיף ב' ואזי הוי הדין דאין ספק מוציא מידי ודאי. וא"ל דלא אמרינן מיגו להוציא ממון. ז"א דמיגו דבעי שתקי שפיר אמרינן. וזה הוי שתיק דהוא טען דלא עשה קנין המועיל מקודם וכמ"ש התוס' בדף ב' ד"ה זה אומר כולה שלי וכו' אך דבאמת הא לא אמרינן מיגו לאחזוקי בגנבי וכדאיתא בחו"מ סי' קלג דאין נאמן לומר גנובין במיגו דהשאלתי. אך התומים כ' מפני מה אם טוען השאלתי לך לא הוי כמו גנב משום דבהיתרא אתי לידיה מקודם וא"כ בכאן שפיר מהימן לומר לכל הפחות דחבירו לא עשה מקודם לכן בהך בהמה שום קנין המועיל רק השתא וכמו דאיתא בב"ב בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן להבא ואין נאמן למפרע דפלגינן דיבורא א"כ ה"נ הכא שפיר מהימנינן ליה לכל הפחות דלא עשה חבירו מקודם בהך בהמה שום קנין המועיל. וא"כ לא הוי אחזוקי אינשי בגנבי דהא בב"א עושין השתא הוא הרוכב מנהיג ברגליו וחבירו מנהיג וא"כ בשעת מעשה בהיתרא אתי לידיה. דמי יודע דחבירו ינהיג ברגליו וא"כ באמת השתא לא קנה דחבירו דרכוב ומנהיג ברגליו קנין שלו יותר עדיף. אך עכ"פ גם המנהיג דאינו רוכב מיקרי מוחזק. וא"כ בהיתרא אתי לידיה והוי כדברים העשוין להשאיל ולהשכיר ולא הוי גנב ומשו"ה שפיר מהני מיגו והוי שפיר אין ספק מוציא מידי ודאי. ומשו"ה מקשה הש"ס שפיר אם אמרינן דרכוב לחודיה לא קנה ניהוי מיקרי מוחזק עכ"פ כיון דעשו בב"א זה הרכיבה וזה הנהגה. וא"כ הרכוב לא ידע דזה יהא מנהיג וא"כ שפיר בהיתרא אתי לידיה כמו דברים העשוין להשאיל ולהשכיר וא"כ שפיר אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי. וא"ל דנגד מוחזק לא מהני הא הוי ליה מיגו דהוי טוען דלא עשה כלל קנין מקודם. וא"ל דהוי מיגו במקום חזקה דלא מחזקינן אינשי בגנבי. דהא בהיתרא אתי לידיה וא"כ מיושב קושית התוס' (ב) דהנה על תירוץ התוס' הקשה הפ"י אמאי לא הקשה מרישא דשניהם רוכבין כיון דרכיבה לחוד לא קנה וח"כ לא מיקרי מוחזקין. וא"כ תקשי נימא כל דאלים גבר כיון דשום אחד אינו מוחזק כן י"ל הפי' בת' (ג) דכתבו דשניה' רוכבין וכו'. אך באמת מתורץ דבאמת א"ל דלא כסברת התוס' דאפילו אם לא הוי בפ"ע ג"כ קנין מ"מ מיקרי מוחזק ומנלן להקשות (ד) אך דקושית הש"ס קאי מכח אין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש לעיל. אך אם אמרינן רכוב עדיף ממנהיג ובאמת רכוב לחודיה [בלא מנהיג ברגליו] קנה וא"כ באמת נוכל לומר דהיכא דהוה קנין בפ"ע עכ"פ מיקרי מוחזק הא היכא דלא הוי קנין בפ"ע לא מיקרי מוחזק כי היכי דלא תקשי ומנלן להקשות. וא"כ ל"ק דאין ספק מוציא מידי ודאי דבאמת עכ"פ כיון דמיקרי מוחזק א"כ לא מהני אין ספק מוציא מידי ודאי. וא"ל דהו"ל מיגו וא"כ בלא זה הוי הדין דיהא מונח עד שיבוא אליהו י"ל דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ע"י מיגו. וא"ל דבהיתרא אתי לידיה דזה אינו דהא השתא לא צריך להיות מנהיג ברגליו וא"כ הוי באיסורא אתי לידיה דהא זה ידע דתיכף ומיד שינהיג הוא אזי קנה הרוכב דהא אזלא מחמתיה קצת ומעיקרא באמת קודם שהנהיג הבהמה לא קנה הרוכב רק השתא. וא"כ הוי באיסורא אתי לידיה ולא מהני המיגו, מכת דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינין. ומתורץ קושית הפ"י על התוס' הנ"ל:

ובזה מיושב קושית התוס' הנ"ל דהנה לכאורה קשה מה פריך ממתניתין אלא מאי רבנן וש"מ רכוב לחודיה קנה. הא איתא לעיל בדף ב' ע"א. ואלא מאי מצאתיה ראיתיה דבראייה בעלמא קנה. וכ' התוס' אע"ג דאיתא לקמן בהבטה בעלמא קנה היינו היכא דעשה מעשה קצת אע"ג כו'. א"כ באמת ר"י שפיר פשיטא ליה דרכוב לחוד לא קנה היינו נ"מ למאן דס"ל הבטה לא קנה. או דנ"מ במכר אבל באמת למאן דס"ל הבטה בהפקר קניא היכא דעשה מעשה קצת קנין וא"כ מתניתין דלמא ס"ל כן וא"כ בודאי תפס [במוסירה] חשיב עכ"פ כמו מעשה קצת ומה פריך הש"ס:

אך י"ל דהנה רש"י ז"ל כתב לקמן (ה) דהבטה הוי במאי שטרח ועי' אתי שמירה וכן איתא בס' א"ז בשם הרמב"ן וע"ש היטב. וא"כ בכאן במתניתין דכיון דאיכא שנים דשניהם עשו ואחד עשה רכיבה דהיינו דרוצה לקנות מכח הבטה. והשני עשה הנהגה והוי הדין דחולקין ונמצא דאותו מעשה שעשה הרוכב לא עשה שמירה רק על החצי דהחצי השני הא נא שמר כלל דהא הוי הדין דחולקין וכן יפסוק הב"ד ולא הוי שמירה על חצי השני רק השמירה על חצי לבד. והשני המנהיג עשה קנין על כולה דהנהגה הוי קנין בכולה. וא"כ הוי כמו שאחד הגביה החצי בפ"ע והחצי השני הגביהו שניהן והוי הדין דאחד נוטל ג' רבעים ואחד נוטל רבע. וא"כ קשה אמאי הוי דינא דמתניתין דחולקין. וכן כיון דהב"ד יפסקו דיהא הרוכב לא יטול רק רבע והמנהיג ג' רבעים וא"כ לא הוי שמירה רק על רבע ולא יטול רק חצי מהרבע וכן תתמעט עד שיהא הדין דהמנהיג יטול כולה והרוכב לא יטול כלל, ופריך הש"ס שפיר ש"מ דרכוב קניא משא"כ בהך ספיקא דנימא או דרכוב עדיף או דמנהיג עדיף שפיר קשה מאי פשיט ר"י דבאמת א"ל דספיקא דהוי לדשמואל הוי אפשר דרכוב עדיף וא"כ כיון דעדיף שפיר הוי שומר על כולה דכיון דאין הדין חולקין. וא"כ כיון דהוי קנין בפ"ע אזי עדיף שפיר מכח דתפס במוסירה וכמ"ש בס' פ"י ובמהר"ם שיף:

אך י"ל דבאמת ה"פ אמר ר"י וש"מ דרכוב לא קנה אפילו למ"ד דהבטה קניא עכ"פ במקום מנהיג לא קנה וכ"ש דרכוב לא קנה דאל"כ תקשי קושית התוס' אם נימא דרכוב עדיף אמאי קתני במתניתין חולקין נהי דחשיב מוחזקין [כתי' התוס'] מ"מ הא אין ספק מוציא מידי ודאי. וא"ל כתירוץ הנ"ל דקשה ממ"נ היכי מוקי מתניתין אם נימא דבאמת מתניתין ס"ל דהבטה לא קניא רק דאיירי במנהיג ברגליו וא"כ ממילא נפשט עכ"פ דרכוב לא עדיף. דמה היכא דמנהיג ברגליו דהוי קנין מעליא לכו"ע לא עדיף ע"י תפיסה במוסירה ומכ"ש בהבטה [לחוד] לא עדיף ע"י תפיסה במוסירה. ואלא דמוקי באמת מתניתין בלא מנהיג ברגליו וכמ"ד הבטה קניא קשה אין ספק מוציא מידי ודאי, וא"ל דהוי מוחזק קשה הא אית ליה מיגו דהוי טעין דלא עשה קנין מקודם וא"כ לא הוי החלוקה אמת והוי הדין דיהא מונח עד שיבוא אליהו ואזי כולה עומד לגבות ולא הוי מוחזק. וא"ל דהוי מיגו במקום חזקה דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן קשה ממ"נ היכי אמרו אם הוי דמאי דהוא רוכב וחבירו מנהיג הוי בב"א. א"כ שפיר בהיתרא אתי לידיה. דמי יודע דחבירו יעשה קנין. ואלא דבאמת חבירו רכב מקודם א"כ הוי באיסורא דהא מיד שיהא הוא מנהיג יקנה הרוכב [ע"י הנהגה ברגליו] קשה הא מקודם מיד דרכב קודם שחבירו הנהיג קנה הוא ברכיבה במה דישב עניה דהא השתא ס"ל דמתניתין ס"ל דהבטה קניא במעשה קצת. וא"כ הו"ל לרוכב חזקת מרא קמא דכיון דקונה מקודם ואמאי תנא במתניתין דחולקין. אלא ע"ר דרוכב לא עדיף וא"כ מתניתין איירי במנהיג ברגליו ולא עדיף אפילו אח הוי רוכב ג"כ מנהיג ברגליו ומכ"ש בלא מנהיג ברגליו בהבטה [לחוד]. וא"כ כיון דלא עדיף אזי ממילא לא קנה כלל הרוכב במקום מנהיג משום דלא הוי שמירה רק על החצי דכיון דלא עדיף והוי הדין דחולקין. וככה תתמעט עד הרוכב לא יקנה כלל במקום מנהיג רק המנהיג ושפיר אמר ר"י דש"מ דרוכב לא קנה במקום מנהיג ואפילו למ"ד הבטה קניא היכא דעשה מעשה קצת בהפקר. ומתורץ שפיר קושית התוס' הנ"ל:

ובזה מיושב קושית התוס' בד"ה מהו דתימא. הא דלא משני לעיל כי פריך פשיטא השתא יושב קנה רכוב מבעיא. דלמא הוי רכוב עדיף משום דתפוס מוסירה וכו קשה דהמ"ל דהא אפילו אם באמת רכוב קנה. מ"מ במקום מנהיג היה א"ל דמנהיג עדיף כי ברוכב אזלא קצת מחמתי' וכמו דהוי מספקא ליה לרב יהודא. אך מתורץ דהא באמת הא לענין קניית המוסירה כ' התוס' [בד"ה ונקני כו'] דאם נימא דקני בהמה זו למשוך כלים שעליה מהני קנין הבהמה למוסירה. והנה איתא במפורשים דעיקר אבעיא הוי הואיל דאמר לקנות ומשוך בהמה זו ולא אמר משוך כלים האלו. ועש"ה בס' א"ז וכ"כ בשם הרשב"א. והנה איתא בב"ב (ו) בתוס' ד"ה (ז) דאם אמר קניתי הקרקע ואח"כ הוציאו ממנו בדיינים דצריך לשלם פירותיו. ולא אמרינן דנאמן במיגו דהוי טוען לפירותיו ותירץ התוס' משום דרוצה לזכות בכל הקרקע ומש"ה טוען כן. וא"כ לכאורה בכאן ליכא מיגו דמש"ה אמר דמקודם קנה בהנהגה משום דאם הוי אמר דלא קנה כלל מקודם רק השתא וא"כ לא זכה כלל בכל המוסירה דהא מאי דתפס במוסירה לא מהני דעדיף רק לענין קניית הבהמה משא"כ לענין המוסירה. וא"כ לא הוי מיגו דרוצה לטעון כדי שיזכה במוסירה ג"כ. וא"ל דאית ליה מיגו דהוי טוען דזכה מקודם ברכיבה ג"כ ואם כן עדיין אין החלוקה אמת. דז"א דא"כ דהא ע"כ השתא דפסקינן דחולקין טען דהוי ליה קנין בהנהגה כי היכי דיהא החלוקה יכולה להיות אמת וא"כ אם הוי טעין ברכיבה אזי לא הוי מיגו דאי בעי שתיק רק מכח מיגו כמו כל המיגות ולא מיגו דאי שתיק ולא אמרינן מיגו להוציא ממון. מש"ה לא חשיב מיגו. ועוד לפמ"ש התומים דאם נרצה לומר מיגו יצטרך לטעון כמו שטען השתא ועוד טענה נוסף לזה לא אמרינן מיגו. אך כי משני במנהיג ברגליו וא"כ שפיר כיון דהוא תפוס במוסירה וא"כ הא עיקר הטעם דהוי כמו שנים שהגביהו מציאה דאמרינן מסתמא כל אחד ואחד הגביה לחבירו דאי לא"ה לא יהא מצי לזכות ובכאן אמרינן דזה הרוכב דתפוס במוסירה לא זכה בשביל חבירו וא"כ לא קנה המנהיג כלל דהוי חציה השני כמו דמונח ע"ג קרקע. והוא שפיר קנה דהא הוא הוי מנהיג ברגליו וא"כ כיון דחבירו לא יקנה ולא הוי משיכה אזי קניא הך דרוכב דמנהיג ברגליו וא"כ השתא נמי נקנה [גם] המוסירה ושפיר חשיב מיגו. משא"כ ברוכב לחוד אם עדיף וא"כ לענין מוסירה עדיף הנהגה דהא תפיסה במוסירה לא מהני לענין המוסירה ואם כן עדיף הנהגה כפי סברת האבעיא דמספקא ליה לרב יהודה דכיון דליכא מעליותא דתפס במוסירה לענין המוסירה [עצמה] וכן אם מנהיג עדיף הא צריך לטעון דקנה מקודם כי היכי דיקנה במוסירה וליכא רבותא דכיון דליכא מיגו ושפיר מתורץ קושית התוס' הנ"ל:

והנה לפמ"ש מתורץ ג"כ באופן הזה הקושיא הא דלא מקשה משנים רוכבין ע"ג בהמה דבאמת המ"ל דהוי הפי' מכח הבטה דקניא אך באחד רוכב מקשה שפיר דהא ל"ש שמירה עכ"פ רק על חצי וכמש"ל ועש"ה:

ולפ"ז י"ל הרי"ף והרמב"ם דפסקו דרכוב קונה ודלא כשמואל. דהנה מקודם י"ל עוד קושית התוס' הא דלא משני לעיל כי מקשה השתא יושב קנה רכוב מבעיא דלמא קמ"ל דרוכב לא עדיף. דהנה הרמב"ן במס' ב"ב (ח) גבי נעל ופרץ. מביא תוספתא אחת דאם שניהם נעלו או גדרו שניהם קנו אבל אם אחד נטל ואחד פרץ כיון דלא הוי מינו אי לא קנה דבשלמא אם עשו מין אחד אזי אחד מסייע לחבירו משא"כ אם עשה אינו מינו. וכ' הרמב"ן דהא בכאן לא משמע כן גבי אחד רוכב ואחד מנהיג אע"ג דלא הוי מינו אעפ"כ קנו שניהן וי"ל משום דהנה הדין איתא בגיטין גבי קטן אגוז ונטלו צרור וזרקו זוכה לעצמו במתנה מדין תורה ולא במציאה וכ' הש"ך (ט) דהאיך מצינו לחלק בהכי בין מתנה למציאה רק בחצר שאינה משתמרת וכתב הפ"י בגיטין דף ס"ד ע"ב דדא ודא אחת היא דהוי יד דקטן לא גרע מחצר ועש"ה. והנה הרא"ש בקידושין גבי אומר אדם לבתו צאי וקבלי קדושין מאחר כתב אע"ג דאין שליחות לקטן מ"מ כיון דבהך זוכה לעצמו נעשה שליח דכיון דקטן זוכה לעצמו מה"ת. והנה הא דזכייה לקטן לא עדיף מחצר שלא מדעתו. וכמ"ש הפ"י הנ"ל. והנה הרב מהר"י מטראנא כתב בתשובתו לחלק הא דאמרינן דעודר בנכסי הגר וכסבור דשלו הוא לא זכה וחצרו של אדם קונה שלא מדעתו דהיינו דוקא בקרקע דהוי קנין חזקה אזי בעינן מדעתו משא"כ בזכייה אחרת. והנה י"ל משו"ה דשנים שהגביהו לעצמו קנו אין הפי' כמ"ש הפוסקים דמסתמא הוי כוונתו לזכות לחבירו אך דהפי' דכיון דפ"י דזוכה לאחר זכה הוא הא לא"ה לא זכה דהוי כמו זו שמונחת ע"ג קרקע וזו כמונחת ע"ג קרקע וא"כ בהך זכייה דזכה לחבירו הוי כמו דזכה לנפשי' וכמ"ש הרא"ש הנ"ל בקידושין. וא"כ אע"ג דלא כיוון לזכות לחבירו שפיר זכה דהוי זכיי' לעצמו ושלא מדעת ומש"ה שפיר קנה באחד רוכב ואחד מנהיג משא"כ שם (י) דהוי דין חזקה ונהי דהוי כמו לעצמו דהא גם לעצמו אם לא כיוון לכך לא קנה. ומש"ה שפיר איתא בתוספתא שם דתרווייהו לא קנו. ומתורץ קושית הרמב"ן הנ"ל. וא"כ ה"פ מהו דתימא רכוב עדיף דבאמת היא גופא קמ"ל מתניתין דרכוב מכח תפוס במוסירה לחוד לא קנה וכדינא דר"א דאמר מוסירה לא קנה בנכה"ג. דהא ה"א דקנה מכח תפיס במוסירה לחוד. וא"כ שפיר לא מהני מה דחבירו מנהיג דהא רכיבה שלו הוי אינו מינו ומבטל להנהגה דחבירו. וא"ל הא זכה בשביל חבירו דהוי טובה שלו דאל"כ לא יהא הוא זוכה נ"כ דיבטל הנהגה דחבירו תפיסה שלו במוסירה. ז"א דהא הוא ג"כ מנהיג ברגליו ואם הוא מבטל הרכיבה שלו יקנה מכח מנהיג ברגליו דהוי מינו וא"כ לא הוי [זכיי'] לעצמו ברכיבה ושפיר הא דמבטל וא"כ קנה הוא עכ"פ מחצה [בהנהגה ברגליו] דרכיבה שלו ושל חבירו מבטלין [זא"ז] אם כן הוי חבירו מוחזק עמו רק על חצי השני ועל החצי הוי רק הקנין שלו ורק הוא הוי מוחזק [בו] והוי הדין דזה נוטל ג' רבעים וזה נוטל רבע. ושפיר אשמועינן דלא עדיף דתפוס מוסירה לא קנה:

ובזה מתורץ קושית התוס' הנ"ל הא דלא משני לעיל כי פריך השתא יושב קנה רכוב מבעיא משום דתפוס מוסירה עדיף. דז"א דאם אמרינן דתפיסה במוסירה לא הוי בשביל חבירו ונשאר רק דאזלא מחמתי' ואזי בודאי עדיף מנהיג של חבירו וכמו דאיתא בספיקא דר"י דמנהיג עדיף או דרכוב עדיף דתפיס מוסירה אבל אי לא תפיס במוסירה בודאי עדיף דהוי מנהיג ממש:

והנה בזה מיושב ג"כ הא דאיפוך שמואל [ותני וחכמים פוטרין כו'] משום דאם נימא דמתניתין ס"ל דרכוב לחוד קנה. והנה אם איירי במנהיג ברגליו וא"כ קשה כיון דלדידיה לא צריך דניהוי מנהיג ברגליו ורכיבה קנה שפיר קשה כנ"ל דרכוב ניהוי מבטל. ומהרמב"ן הנ"ל משמע הרכיבה מיקרי איני מינו אף דאזלא מחמתי' קצת:

והנה בזה מיושב הא דלעיל בדף ח' ע"א כי רצה לידחי דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו אמר (וכי תימא מה למימרא) [דלמא הא קמ"ל] דרוכב נמי קנה. ובאמת הוי דלא כסוגיא דידן ושם ר"ל דבאמת המגביה מציאה לא קנה חבירו. וא"כ אי אפשר לתרץ כמ"ש לעיל. וע"כ צ"ל דבאמת הוי קנין אחר דכל אחד עשה רק קנין [אחד] ומיקרי מוחזק א"כ ל"ש דבטל דהא שם אמרינן דמרישא מוכח דהוי מוחזק אע"ג דלא קנה המגביה מציאה לחבירו וכיון דמוכח אע"ג דחשיב [הא] דמונח כל החצי שביד חבירו כמו ע"ג קרקע [מ"מ] חשיב מוחזק. ה"נ אע"ג דכל אחד מבטל מה שעשה חבירו. [מ"מ] מיקרי מוחזק והא דאמרינן דקמ"ל דרכיבה קנה ובכאן מקשה מה יושב קנה רכיבה לא כ"ש אכתוב לקמן א"י השם:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה