שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
חושן משפט · סימן כה
שאלה
מעשה בעל מלאכה אחד שכר לאיש אחד להיות פועל אצלו. לעבוד אצלו ולעשות מלאכתו. וגם התחייב א"ע הבע"מ ללמדו המלאכה. שיהא מהיר במלאכתו. אם אותו הפועל יכול לחזור. או לא:
תשובה
(א) נראה לי דאין אותו פועל יכול לחזור אע"ג דהדין (א) דפועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום. משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים הא השתא בנידון דידן הוי הדין כמו שותפין דשניהם אין יכולין לחזור. וטעמא דמילתא דאע"ג דהמקבל עיסקא מצי לחזור מ"מ שותפין שאני, דהא כמו דזה משועבד לזה לעשות מלאכה ה"נ מחויב השותף השני לעשות אצלו מלאכה. ה"נ בכאן כמו דמשועבד הפועל לעשות אצל הבעה"ב המלאכה, ה"נ הבעה"ב משועבד ללמוד לו המלאכה, והוי הבעה"ב נמי פועל כמו מלמד דמיקרי פועל, והוי פועלין להדדי. והוי כמו שותפין דאין יכולין לחזור. ואע"ג דגם בשותפין יש דעות דיכולין לחזור בדבר שלב"ל (ב) מ"מ בכה"ג אם הבעה"ב קונה כל צרכו להמלאכה ממעות עצמו זה לא מיקרי דשלב"ל משום דהמעות יש לו וכמו דאיתא שם:
(ב) שוב מצאתי במהרי"ק סי' קפ"א וז"ל ועוד נראה בלא הני טעמי דלעיל. דמאחר שהדברים מוכיחים שבתחלה היה מיישטר והי' נהנה מחברת האנשים הנכבדים אשר נשתתפו עמו כאשר לפי הנראה עדיין לא יצא לו שם בגבורי חכמת הרפואה. ועדיין לא איתמחי גברא ועל ידי השותפות יצא לו שם. כדאמרו וכו' וגם למד ממעשה החכמים ה"ה הרופאים המומחים כאשר הלך עמהם. והולך את חכמים יחכם, ומסתמא כו' לא היו משתתפים עמו אם לא שיבינו לאחריתו. ואמרו בלבבם שאם בתחלה נעשה תלמיד שמא לבסוף יעשה חבירם. ויהנו משותפות באחרית הימים וטוב היה להם אחרית דבר מראשיתו אם כן הוא פשיטא דאפילו רבינו מבה יודה בזה. דלאו כל כמיניה שיהנה משותפות בתחלת השותפות. אשר כמעט כל הנאה שלו כדפי' והם לא יהנו ממנו בזמן הזה אשר כוונו אליו דפשיטא דכל כה"ג משתעבד דין ערב וא"כ בכה"ג שהפועל קיבל המלאכה שוב אינו יכול לחזור לכ"ע: