שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
חושן משפט · סימן יד
שאלה
מעשה באחד שהיה מצוה מחמת מיתה דחייב לפלוני סך. וקנו מידו על זה. והמצוה הוא חייב לאחרים ג"כ. מה דינו:
תשובה
הנה באמת הדין במצוה מחמת מיתה. יכול ב"ת ליטול דהוי רק כמו ירושה. וכדאיתא (א) אך גבי הודאה הוי הדין דאם עמד אינו חוזר. א"כ לא ה"ל דין ירושה. ושוה שפיר הך החוב עם שאר ב"ח:
אך באמת במקום שחב לאחרים לא מהני עדותו. וא"כ הודאתו לא מהני וקניין לא מהני. דעוד גרוע קא מגרעי. דלא גמר בדעתו רק בקנין סודר. ואין קנין לאחר מיתה (ב) ובמיפה את כחו (ג) הוי רק כירושה בעלמא:
אך אעפ"כ מהני בנ"ד. דכאן לא שייך [דלא גמר להקנותו רק בקניין לאחר מיתה] דבשלמא גבי שאר ש"מ. המצוה מחמת מיתה. שפיר אמרינן מסתמא לא שביק נפשיה כו'. והוי מסתמא דעתו למתנתו רק לאחר מיתה. וכמו דאיתא ג"כ בב"ב (ד) לגבי אחריך. דמסתמא דעתו לאחר קנינו בזמן יותר בכל האפשרות שבעולם. דלא שביק נפשיה ועיין שם ברשב"ם ומשא"כ בנ"ד. דהא נגד עצמו בודאי מהני הודאתו. דכיון דבשעת מעשה עדיין לא היו תובעים אותו אחרים. וכמו דאיתא בח"מ סימן מ"ז לגבי ש"ח פרוע דאם הודה המלוה (ה) א"כ ל"ש לא שביק נפשיה ויהיב לאחרים [דלגבי עצמו מהני הודאתו] ואזי ודאי מהני הקניין סודר שלו מיד דכוונתו שיחול הקנין סודר מיד. וא"כ שפיר נוטל עם שאר בע"ח וכן יש להורות למעשה: