אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא חושן משפט › סימן ה

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

חושן משפט · סימן ה

סימן ד

שאלה

מעשה בקהל שתיקנו על אחד שיהא נאמן כשנים ואח"כ סילקו מנאמונתו ואח"כ נמצא כתבים אצלו וזמנם כתובים קודם שסילקו אותו:

תשובה

והנה נ"ל באמת הא דע"א אין נאמן לא הוי הטעם כמו קרוב דלא חשדינן דמשקר רק דגזירת הכתוב [כמו משה ואהרן] הא הכא [בע"א גם] חיישינן דמשקר וראיה לזה מש"ע תו"מ סי' נ"ו סעיף ג' דאין לו לשלישית ליתן אלא בפני ב"ד ויפרש להם ענין השלישית שאם יפול ביניהם מחלוקת ואם יוציא השלישית מת"י לא יהא נאמן אלא כע"א וקשה אמאי. אם נימא דלא חשדינן לע"א דמשקר. וא"כ הא הוי כמו שידעינן דהוי כן והוי כמו דנכתב קודם ונכתב בהכתב שהוא כתב קודם שנתן השלישית מת"י ובעת ההוא הוי נאמן. א"ו דאין הדין כן רק בע"א חשדינן למשקר [ולא הוי כידעינן שנכתב קודם] וכן איתא בתשובת מבי"ט דע"א הוי הטעם דחשדינן ליה כמשקר יע"ש היטב:

וכן יש עוד ראיה מהא דאיתא (א) גבי שודא דדייני דאם נסתלק הדיין שוב אינו נאמן. ואפילו אם יש פסק דין איתא שם (ב) [דאינו נאמן] כ"ז דאינם מודים שניהם דנכתב מקודם עיי"ש. וא"כ [אם נימא דלא חשדינן למשקר וא"כ הוי כמו] אם נכתב דהפסק נכתב קודם שנסתלקו מלפנינו דהוי נאמן. דהא לא חשדינן למשקר. ונהי דאם לא נכתב כלל [פס"ד] לא שייך מיגו דהוי כתב שטר והוי כתוב דנכתב מקודם דהא מיגו לא אמרינן רק תוכ"ד ובע"פ שייך מיגו ולא דיעשה ויכתב. ומשא"כ אם כבר כתב רק שלא כתוב בהשטר דנכתב מקודם שנסתלקו מלפנינו שפיר יהא נאמן במיגו דהוי כתוב בו בהשטר שמקודם שנסתלקו כתב. א"ו דחשדינן ליה למשקר שלא כתב כלל. ונ"מ באם קהל עשו תקנה דנאמן ע"א כשנים ואח"כ סילקו הקהל מנאמנותו ומצא כתוב שטר וזמנו מקודם שסילקו מנאמנותו דאין נאמן: שאלה

מעשה שהיה אחד אומר חוב שיש לי אצל פלוני יהא הקדש ובפני גבאי אמר כך והלוה כופר אז שאין חייב:

תשובה

הנה י"ל דמשמע מתוס' דב"ק דף ע' ע"א בד"ה אמטלטלי דכפרי עי"ש שהקשו ללישנא קמא דנהרדעי דלא כתבינן הרשאה אמטלטלי קשה מתניתין דבכורות ותירצו שנתן לו במעמד שלשתן עיי"ש ומשמע דבמעמד שלשתן נקנה אפילו דכפר אע"ג דלא מצי להקנות היכא דכפר והוי הטעם משום דשניהן אין יכולים להקדישו מ"מ הא שם גבי בכור דאין יכול לגבות מיני' דלכל חד מצי למידחי אעפ"כ הוי הדין דמצי לקנות במעמד שלשתן. והטעם כיון דהוי בלא"ה רק תקנתא דרבנן וא"כ ה"ה במלוה דכפר:

ואע"ג דהתוס' כתבו שם דיש לדקדק אם מהני מעמד שלשתן (ג) מלבד דהתוס' לשיטתו אזלי דבכתובה לא תיקנו מעמד שלשתן. והש"ך פקפק על זה. ורוצה לומר דבכתובה נמי הוי מהני מעמד שלשתן ואפילו לפי סברת התוס' מ"מ י"ל דכאן מהני די"ל רק שם פקפקו התו' על זה משום דלא היה יכול לגבותו מן הדין דהא מן הדין מדחי לכל חד וחד. ומשא"כ בכאן דהא שפיר יכול לגבות אם הוי מודה ליה. וא"כ כיון דלא שייך עכ"פ הך סברא במעמד שלשתן הואיל דא"י להוציא מיד הבע"ד בדיינים לא מצי להקנות רק דמצי להקנות במעמד שלשתן מכח זה (ד) וא"כ (ה) דמאי אמרינן הואיל דאין יכול לגבותו. דהא באמת הוא יודע דחייב לו וצריך לפרוע לו מיד. רק דכפר וא"כ שפיר עכ"פ הוי דחייב לו לפרוע דהא האמת דחייב לו באמת וצריך לפרוע וא"כ לאחר שמודה לו שפיר קנה הקדש מקודם. ולא יכול לחזור המקדיש מן ההקדש הן לעניים אם הקדיש בפני גבאי עניים או אם הקדיש לבית הכנסת אם הקדיש בפני חבר עיר:

אך יש להסתפק בהקדיש לבה"כ דאין יד להקדש. ובפני שליח לא מהני מעמד שלשתן וכדאיתא בחו"מ סימן קכ"ו אך הש"ך פסק שם דמהני שליח של המקבל. והנה [נמצא לפ"ז] דלפי סברת הש"ך דמהני שליח של המקבל במעמד שלשתן א"ש הדין [הנ"ל אפילו] בהקדיש לבה"כ נמי. ומשא"כ להחולקין שם על הש"ך (ו):

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה