אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא אורח חיים › סימן נג

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

אורח חיים · סימן נג

סימן נב

בדין שיעור אכילה בסוכה

יומא דף ע"ט ע"א אמר רב יהודא כותבת הגסה שאמרו יתירא מכביצה כו'. מיתיבי מעשה והביאו כו' וכשנתנו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחרי' הא כביצה בעי סוכה ואי ס"ד כותבות הגסה שאמרו יתירא מכביצה כו'. והנה התוס' ישנים הקשה וז"ל תימא דלעולם אימא לך גדולה מכביצה. ולא תידוק הא כביצה בעי סוכה אלא הא כביצה בעי נט"י וברכה. דהכי דייקינן בסוכה דף כ"ז ע"א על אביי ורב יוסף. דאמרו התם אכילת עראי דסוכה תרתי תלת ביצה. או כדטעים דבי רב ועייל לכלה דהיינו טובא יותר מכביצה וצ"ע עכ"ל. וי"ל משום דהנה לכאורה הא דנקט הכא מעשה דרבי צדוק ללמד מזה הך דינא דאכילת עראי פטור. ואכילת עראי הוי באמת כביצה וכדאמר אביי ורב יוסף. וא"כ היאך מייתי ראי' על כביצה דפטור ועיקר הדין הוי בשביל הסוכה ולכך מייתי מעשה דרבי צדוק:

והנה הר"ן כתב בפ"ב דסוכה טעם למה מייתי מעשה דרבי צדוק בשביל דרצה לאשמעינן דלא נקרא מזלזל במצות אם לא רצה להחמיר ולפמ"ש לקמן א"ש:

אך דהפי' דבאמת כל האסורין הוי בכל התורה בכזית וא"כ כיון דרבי צדוק אכל פחות מכביצה והוי ע"כ הטעם דאכילת עראי שרי. וזה ממילא ידעינן דאכילת עראי הוי עד כביצה ורק יותר מכביצה אזי הוי קבע. אך באמת בלאו הכי בלא אכילת עראי מוכח מן התורה דהוי עכ"פ יותר מן כזית דקשה דעיקר הג"ש אתיא בוודאי מט"ו ט"ו בשביל דאכילת לילה ראשונה חובה. והוי קשה הא בעי לאכול פת ביו"ט וע"כ צ"ל או כמו שתירץ הר"ן (א) דבעי בכאן אכילה יותר מכביצה או דהוי הפי' כמ"ש הרמב"ם (ב) דאשמעינן דחיוב סוכה בכזית דאל"ה ה"א דאינו חייב כיון דליכא כשיעור. אך דהוי אמרינן (ג) וכמו דאמרינן כה"ג לעניין חמץ (ד) והאיך מוכח [זה ממעשה דר"צ] דיותר מכביצה דווקא חייב. דלמא הוי רק כביצה ומוכח מכח הך קושיא כנ"ל. ומנ"ל דאכילת עראי [פטור] ממעשה דר"צ:

והנה על מה שתירץ התוס' בשם רבינו יהודא. בברכות (ה) י"ל דהתוס' תירץ דאם כבר ירדו גשמים כו' (ו) והנה באמת הא עיקר הילפותא הוי דיליף מתשבו כעין תדורו דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. וא"כ כיון דביו"ט צריך לאכול וא"כ צריך לאכול דווקא בסוכה. והוי מצוה ג"כ בשביל סוכה וא"כ יש לו תשלומין כל היום. ואוכל אחר שהפסיק הגשם רק דר"א יליף מקרבן דיש לו תשלומין [כל שבעה] והוא [ר"ל רבנן] לא יליף. אבל בהך יומא יש לו תשלומין. ועיי"ש במהרש"א בסוכה בדף כ"ז בתוס' ד"ה חזר כו' (ז):

ואך דיליף שפיר [ממעשה דרבי צדוק] דע"כ הוי הטעם דר' צדוק דבעינן אכילת קבע דאל"כ [רק] דיליף [דיותר מכזית פטור] מכח הך דלעיל מנ"ל על כביצה דלמא בכותבת. וכותבת הוי פחות מכביצה וכמו שהקשה הש"ס בכה"ג גבי חמץ לב"ש. וא"כ יהא חייב ג"כ בפחות מכביצה וכמ"ש התוס' (ח) דיליף היכי דליכא כביצה משיעור דיוה"כ. וכפי הגירסא דפחות מכביצה לא הוי כותבות סתמא. רק כביצה הוי כותבת סתמא למ"ד דכותבת הגסה הוי יותר מכביצה. ייע"ש בספר תוס' יום הכפורים. לפי הגירסא דלפנינו וזה אם אמרינן דכותבת הגסה הוי יותר מכביצה אך לפי פסק הלכה דכותבת הגסה הוי פחות מכביצה וא"כ א"ש דברי התירוץ (ט) דכיון דר' צדוק אכל פחות מכביצה (י) וא"כ ע"כ הוי מכח ארעי ומשום הקושי' דלעיל [דגז"ש דט"ו] דילמא נוקי כמו יוה"כ בכותבת והוי פחות מכביצה ג"כ חייב. ומשא"כ הש"ס ביומא ס"ל לפי ה"א השתא דכותבת הגסה הוי יותר מכביצה. וא"כ ע"כ הוי הפי' דכביצה חייב דאל"כ ליכא ראי' ממעשה דר' צדוק דלמא אכילת עראי חייב. ופריך השתא שפיר הא כביצה חייב בסוכה. ומתורץ קושיות התוס' ישנים דלעיל:

ובזה י"ל הא דרש"י סותר אהדדי. דבכאן ביומא פירש"י דלא חזר ר"א מי"ד סעודת כפי' התוס' ושם בסוכה לא פי' כן רק דחזר לגמרי. וי"ל לפי מש"כ דהנה באמת רש"י פירש דהקושי' הוי איך יכול לתקן השלמה דסוכה וע"ז לא תירץ כלום. והנה באמת דרש"י פי' דהקושי' קאי דאיך שייך השלמה בסוכה הא אין רשאי לישב בסוכה בשמיני משום בל תוסיף (כ) והנה באמת הא דנקט ר"א רק לילה הראשון. אך דהוי רבותא ופריך הכי דליכא רבותא דהא חיוב סוכה אי אפשר לתקן רק בלא סוכה. וא"כ אין רבותא בלילה הראשון וע"ז אמר דחזר ר"א ורק בלילה הראשון ומוכח דבלא סוכה חייב מכח תשבו כעין תדורו דחייב בלא סוכה דהיינו אם ירדו לילה כולה גשמים חייב בלא"ה ג"כ (ל) וא"כ שפיר אמר אם לא תיקן (מ) (מכאן עיקר התירוץ על הא דרש"י ז"ל סתרי הדדי):

והנה כללא דמילתא דהירושלמי תירץ (נ) דהוי מצוה לאכול בסוכה. (ס) ובאמת כיון דהעיקר הילפותא הוי מן בסוכות תשבו וכדאיתא בירושלמי דילפו תשבו תשבו ממלואים. או כסוגיא דילן עכ"פ לכאורה לא מוכח רק סוכה (ע) רק דממילא ילפינן דהא לא הוי כעין תדורו אלא ע"כ דחייב בלא סוכה. דהיינו אם ירדו גשמים אפילו הכי חייב. וא"כ הוי כעין תדורו וא"כ שפיר הוי הפי' בהירושלמי:

אך דבאמת אם אמרינן כן (פ) הוי קשה קושיות התוס' דלפ"ז למ"ל לרבנן קרא (צ) תיפוק לי' דהוי בלא"ה חייב [מכח יו"ט]. וא"ל כתירוץ רבינו יהודא בתוס' ברכות שם (ק) הא אמרינן [הטעם דבירדו גשמים פטור משום] תשבו כעין תדורו דאם ירצה. וא"כ כיון דביו"ט צריך לאכול והוי כעין תדורו. דצריך דווקא לאכול ביו"ט בסוכה וכדלעיל וא"כ הש"ס דילן מש"ה לא רצה לתרץ כן (ר) משום דמשמע לי' [דאין הפי' בתשבו כעין תדורו כירושלמי] בשביל קושיות התוס'. וא"ל כפי'. הרמב"ם בכזית דא"כ לא הוי כעין תדורו דעראי פטור (ש) ואו דבכזית ג"כ לא חייב כתירוץ הר"ן הנ"ל רק בכביצה ג"כ לא הוי אתי שפיר דמשמע רק בכזית הג"ש. ואפשר דביו"ט הוי קביעות וכמ"ש הפוסקים דביו"ט הוי קביעות (ת) וע"כ לא רצה הש"ס לתרץ כן דחזר לגמרי. אך שם ביומא דלא תירץ כן (א) והוי הפי' בשביל הך קושיא (ב) דאמאי לא תירץ בשביל נט"י או ברכה הוי דווקא בפחות מכביצה. א"ו דקשה מה ראי' ממעשה דר' צדוק דלמא בכזית הוי מוכא בשביל הך קושיא ומה ראי' מייתי דלמא חייב רק בכביצה ובשביל הך קושיא כנ"ל ולמה לא תירץ כסברת רבינו יהודא או כתירוץ הרא"ש. א"ו דס"ל דתשבו כעין תדורו (ג) וא"כ לא מתורץ כתירוץ רבינו יהודא ולא כתירוץ הרא"ש ז"ל. וא"כ משו"ה הוי הפי' כהירושלמי וא"ש פי' רש"י ז"ל (ד):

אך אם אמרינן כפי שתירץ הש"ס (ה) דיליף מן חמשה עשר אזי הוי באמת הילפותא גם על סוכה לאכול וגם ע"ז בלא סוכה דהכל ילפינן דהוי מצוה בסוכה. ואם יהא גשמים ולא מצי לאכול בסוכה. עכ"פ יאכל בלא סוכה כמצה בפסח (ו):

והנה הריטב"א כתב שני פירושים על תשבו כעין תדורו. או דמכוונת המצוה ילפינן או דהפי' מכל אזרח בישראל דמייתי כ"ז שהוא כאזרח רענן שישב בשלוה:

הנה כללא דמילתא. דבזה פליג הש"ס דילן עם הירוש' דהירושלמי ס"ל דהטעם דכיון דהוי גז"ש דבסכות תשבו כו'. דעכ"פ בסוכה צריך לאכול. כמ"ש בס' פנ"י דהוי כאלו כתיב תשבו יומם ולילה וביום הוי עיקר האכילה. והנה אע"ג דהוי ג"ש אפ"ה א"א לומר [דדוקא בסוכה חייב] דהא הקרא אמר בסוכות תשבו כעין תדורו וא"כ ע"כ הוי הפירוש דחייב גם בלא סוכה דהיינו אם ירדו גשמים. אפ"ה עכ"פ חייב בביתו לאכול י"ד סעודות. וא"כ הוי שפיר כעין תדורו כן ס"ל להירושלמי. והש"ס דילן לא ס"ל כן. ומוכח רש"י ז"ל (ח) דאין הפי' [דחייב לאכול בלא סוכה] דא"כ למה חזר. רק כמו דתירץ בהירושלמי דמצוה לאכול בסוכה. הא אם לא אכל בסוכה יהא חייב גם כן בלא סוכה. א"ו דלא ס"ל כן להש"ס דילן כהירושלמי. רק ס"ל דאינו חייב בי"ד סעודות רק בסוכה ואם ירדו גשמים פטור לגמרי. והוי גזירת הכתוב דבזה. לא אמרינן כעין תדורו רק בסוכות הא בביתו פטור. ובזה פליגו הש"ס דילן והירושלמי. ומשא"כ [מכח גז"ש של] ט"ו דלא כתיב אצל בסוכות תשבו (ט) וא"כ לפ"ז עכ"פ שם [ביומא] הוי הקושיא דע"כ לא הוי הפירוש רק דכביצה חייב. ואמאי לא תירץ דהפי' בשביל נטילה וברכה. ע"כ הוי הפי' כדלעיל דלענין מה מייתי מעשה דר' צדוק. ודלמא תאמר לראיה [דלא הוי בכזית כבכל הש"ס דסתם אכילה בכזית] תיפוק ליה דלא הוי צריך ראיה לזה משום דבלא"ה הא מוכח מקרא [דלמ"ל גז"ש כנ"ל]. אך דילמא כתירוץ רבינו יהודה בברכות דחייב בירדו גשמים. וע"כ צ"ל דלא הוי תשבו כעין תדורו דהא צריך לאכול [מחמת יו"ט]. וא"כ עכ"פ הוי תשלומין (י) אך דלמא הגז"ש הוי דלא נימא תשבו כו'. אלא ע"כ דאין זה סברא. אלא ודאי דהוי הפי' רק כביצה. ובאמת חייב בלילה הראשון לאכול כביצה בלא סוכה. וא"כ אזי הוי התירוץ כהירושלמי ושפיר כתב כן רש"י ז"ל ומתורץ:

ובזה י"ל דהא דהקשה הריטב"א בסוכה דף ט'. דאמרינן וב"ש ס"ל כר"א הא גם לר"א בעינן קרא דאין עושין סוכה בתה"מ. וי"ל דהנה קרא דכל אזרח אתי לגר שנתגייר. וא"כ הוי דוקא אם עושין סוכה בחה"מ הוא דהוי מוקמי לחייב [בישיבה גם] בסוכה שאולה (כ) אך המג"א (ל) והח"צ הקשה. דאיך יוצאין כל ישראל בסוכה אחת דא"א לישן בה. והנה על ראיות התה"ד מסוכה שבעה על שבעה הקשה המג"א בסימן תר"מ דהא אפשר לישן באלכסון דהוא קרוב ליו"ד טפחים פחות חומש. והח"צ כתב דבזה פליג (מ) רבי דבעי ד' אמות על ד' אמות בשביל שינה. והנה בזה י"ל דפליגו ב"ש וב"ה סוכה דף כ"ח ע"א לשיטת המג"א. והנה דרבנן י"ל דס"ל דמצוה לאכול פת ביו"ט. והא דכתב קרא (נ) הוי כתירוץ רבינו יהודא והגזה"כ הוי לפטור יום היו"ט כנ"ל. וא"כ לא קשה איך יוצאין בסוכה אחת. דנ"ל דכיון דב"ה ס"ל דיוצאין בששה טפחים אלמא לא בעי להיות דירה גם לשינה. וא"כ שפיר קאי אזרח דכל ישראל יוצאין בסוכה אחת. ומשא"כ ב"ש דס"ל דבעי שינה לא יוכל להיות דכל ישראל יוצאין כו' (ס). והנה לר"א שפיר (ע) דהא הקרא (פ) אתי דצריך לאכול בסוכה (דהא ר"א ס"ל (צ) דיו"ט רשות. וא"כ לא תקשה הא ביום ג"כ חייב משום יו"ט דהוי רשות) דוקא פת. ואפילו לפי שיטת התוס' סוכה (ק). (והנה אם אמרינן דאין יוצאין מסוכה לסוכה דבעינן סוכה ראויה לשבעה וזה אין ראוי לשבעה דאי אפשר לישן שם) הוי הכי. די"ד סעודות דהוי בלא פת זה הוי כל יום [ויום] ובלא סוכה אך בערב הוי אכילת פת לר"א בשביל הגז"ש. וזה הוי החיוב רק בשביל הסוכה. (והנה באמת לרבנן איכא למימר דחייב בפת ביו"ט רק דס"ל כמו תירוץ רבינו יהודא. והנה ר"א לא ס"ל דאמרינן תשבו כו' והכי ס"ל לב"ש בהא) ואו דקשה (ר) ח"ל דבלא"ה חייב בי"ד סעודות והקרא אתי רק בערב. וצ"ל דנ"מ כתירוץ הרא"ש לענין הגשם. ואו דפת הוי רק בשביל הסוכה. וא"כ ע"ז דאכילה בסוכה בכזית פת לא קאי תשבו כעין תדורו (ש) וא"כ שפיר יוצאין אע"ג דאין יכול לדור ומש"ה בעי לר"א קרא (ת) ומשא"כ לב"ש א"צ קרא דס"ל דבעי דוקא דירה וס"ל דחייב ביו"ט בפת. אך לפסק הלכה דפסקינן דוקא שבעה על שבעה ופסקינן דיו"ט חייב בפת קשה איך כל ישראל יוצאין כו'. והקרא אתי כתירוץ רבינו יהודא וכדלעיל ומתורץ קושיות הריטב"א:

וזה ג"כ כונת הרא"ש ז"ל דכתב דחייב אם ירדו גשמים וכתב בכזית. ולפי דעת הטור אע"ג בשאר ימים לא חייב בסוכה אלא בכביצה רק בלילה הראשון חייב בכזית. וא"כ הוי זה לחוד תירוץ שפיר (א) דחייב בכזית. (ב). אך [לפמ"ש לעיל א"ש] דכיון דלא בעי [בלילה הראשון] דוקא קביעות סעודה [מדחייב בכזית דקביעות לא הוי רק כביצה] ולא הוי כעין תדורו דהוי דוקא קביעות. ובביתו [רק בכביצה הוי] קביעות, ולא בשאר ימי יום טוב [מחויב בכזית בסוכה] וא"כ לא הוי כעין תדורו ובזה (ג) דחייב אם ירד הגשם ג"כ. ומש"ה לא תירץ הרא"ש [הך תירוץ לחוד] דחייב רק בכביצה (ד) וא"כ כיון דביום טוב לא חייב אלא בכביצה רק בסוכה. וא"כ ממ"נ לא הוי כעין תדורו וממילא חייב אפילו אם ירדו גשמים:

ובזה א"ש לשון הרמב"ם פרק ו' מהלכות סוכה. דמקודם כתב בהלכה ו' דעראי פחות מכביצה פטור מסוכה. ואח"כ בה"ז כתב דבליל יו"ט ראשון חייב בכזית בסוכה. ושאר ימים רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות חוץ לסוכה. ולמה לא כתב רצה אוכל פת כזית. אך דה"פ דבאמת הסמ"ג כתב דבכביצה חייב בסוכה. כפי הך סוגיא דיומא (ולכאורה קשה דהא רבא שם ביומא לא ס"ל כאביי (ה) דפטור כביצה בסוכה. ומדאיצטריך לתרץ משום דה"ל פירי. ומכ"ש לפסק הרמב"ם שם דיותר מכביצה מעט נמי פטור מסוכה) ולא כהך סוגיא דסוכה. דס"ל לסמ"ג דפליגו אהדדי ופסק לחומרא. ובאמת לפי מה שכתבתי לעיל א"ש דלבתר דמסיק דכותבת פתות מכביצה. גם סוגי' דיומא מודה דליכא הוכתה משום דמצי לומר דמעשה דר' צדוק רק בשביל ברכה ונטילה. והנה כיון דמסוגי' דידן מוכת דלא כתירוץ הירושלמי משום דתשבו כעין תדורו. וא"כ תקשה קושיות התוס' (ו) דס"ל להרמב"ם דסעודות יו"ט קובע וא"כ בלא"ה חייב בכזית [מחמת יו"ט] אלא ע"כ צריך לומר דמצי לאכול פירות וא"כ מוכת דפירות פטור מסוכה. ומאן דס"ל דפירות חייב בסוכה ע"כ ס"ל כתירוץ רבינו יהודא. ואי נמי ס"ל כירושלמי כמ"ש לעיל. ומש"ה פסק הרמב"ם דפירות פטור מסוכה וכתלמוד דידן דס"ל ג"כ וכדלעיל וא"כ מש"ה עכ"פ אין רשאי לאכול פת דהוי כמו קביעות דעכ"פ צריך לאכל כזית וא"ש הרמב"ם:

והנה דעת הרמב"ן במלחמות דפירי חייב בסוכה. דהא דתירץ רבא משום דהוי ליה פירי היינו משום הקושיא דהוי ס"ל דככותבת הוי יותר מכביצה. ומש"ה הוצרך לשנוי' משום דהוי לי' פירי. אבל לפי האמת אין מוכח. די"ל דפירי חייב בסוכה והא דאכל שתי כותבת חוץ לסוכה היינו משום דלא הוי לי' יותר מכביצה ע"ש. והקשה עלי' הר"ן ע"ש. וי"ל דדעת הרמב"ן הוי הכי. דכותבת הגסה הוי יותר מכביצה. וכותבת סתמא הוי פחות דק מעט והוי כביצה. וכפי הגירסא ביומא לקמן גבי חמץ לעולם ככותבת הגסה הוי יותר מכביצה הא סתמא כביצה יע"ש בס' תוס' יוה"כ. וא"כ [ע"כ] דיוקא אם כביצה חייב בסוכה [הוא משום דהא] קשה (ז) דאפילו כותבת נסתמא הוי עכ"פ כביצה (ח) ומש"ה הוי שפיר דברי הרמב"ן. ומתורץ מה שהקשה עליו הר"ן:

ולהרמב"ם [דפסק פירי פטור מסוכה] סוגיא דיומא וסוכה ס"ל כמו תלמוד דהירושלמי דתשבו כעין תדורו רק דהקו' של הש"ס והא אמר ר"א י"ד סעודות הוי דנקט רק לילה הראשון וכמ"ש הריטב"א. ומשמע דשאר ימים לא בעי השלמה ומש"ה אמרינן דחזר. רק דהסוגי' דסוכה ס"ל דפירות לא בעי סוכה. וא"כ משכחת דאוכל ביו"ט פירות. אך דהסוגיא דיומא ס"ל דפירות חייב בסוכה. וא"כ תקשי. וע"כ צ"ל דהחיוב לא הוי בכזית ושפיר אשמעינן קרא דחיוב בכביצה דצריך לאכול דוקא כביצה וגם ביו"ט בין בסוכה בין שלא בסוכה צריך לאכול דוקא כביצה ומן הקרא מוכח דלא מהני קביעות ליו"ט. ומשא"כ אם פירות פטורים ל"ק. דשאר יו"ט יוכל לאכול פירות. (ואמרינן דודאי סעודות יו"ט חשוב קבע. וכמו דאיתא במס' ביצה (ט) דשבת קבעת. והנה הפ"י כתב דביו"ט לא) ומשא"כ בסוכה. ושלא בסוכה צריך לאכול דוקא פת כמו דס"ל לר"א. לפי' רש"י דיש לו תשלומין רק לענין שהחיוב גם שלא בסוכה וכדלעיל וא"ש פסק הרמב"ם לפסק הלכה. דהנה לפי התירוץ בפירי לא מוכח כלל דהא בכביצה בעי סוכה:

ולפמ"ש לעיל א"ש דפסק הרמב"ם דאכילת עראי הוי מעט יותר מכביצה. משום דבאמת הסוגיא ביומא דאמר הא כביצה בעי סוכה הוי מטעם דלעיל דלא מוכח [מר"צ דאכילת ארעי פטור] הא לפי המסקנא דכותבות הוי פחות מכביצה ל"ק. אך לפי התירוץ רוץ דרבא דפירי לא בעי סוכה שפיר תקשי. דמה מתרץ רק משום פירי לא בעי סוכה בלא"ה א"ש. דכיון דלא מוכח דהא כביצה בעי סוכה. די"ל דמשום ברכה ונטילה הוי פחות מכביצה. ומייתי ראיה דאכילת עראי פטור ממעשה דר' צדוק וא"ל דיליף מקרא. די"ל דהוי משלים בפירות וכמ"ש הב"י באו"ח בשם הרבינו ירוחם דלהרמב"ם ורש"י סגי ביו"ט בפירות:

והנה אפשר לומר דלהרמב"ן במלחמות הנ"ל דכיון דהגסה הוי יותר מכביצה. והוי כותבות סתמא כביצה. וכפי הגירסא שלפנינו לקמן גבי חמץ ולא פחות. וא"כ שפיר תקשי (י) והא דהקשה הר"ן מהיינו דאמרי אינשי (כ). י"ל דשפיר מקשה כר"ן. דהנה התוס' כתבו לעיל בד"ה כותבת הגסה דא"א לצמצם. וא"כ היינו דאמרי אינשי הוי פחות או יותר. וא"כ בלא דאמרי אינשי הוי לכל הפחות הגרעין פחות מאוכל. וא"כ הוי בודאי בכותבת סתמא [עם הגרעין] כביצה. אך בלא אמרי אינשי הוי ע"כ הגרעין פחות דא"א לצמצם. ומקשה הר"ן שפיר דקשה אפילו אם כביצה פטור. אך בשני כותבות הוי יותר מכביצה, כל כמה דלא אסיק הך סברא דאמרי אנשי (ל). ובזה מיושב מה דקשה על הרמב"ם [דכתב בפ"ב מהל' שבית עשור דכותבת הגסה] הוי רק מעט פחות' מכביצה. דאין סברא לחלק בכך דהא הך מקשן דהקשה. ע"כ ס"ל דהוי יותר ממעט דאל"כ הא א"א לצמצם. ואם כן הוי בכביצה בשני כותבות דהוי יותר [מגרעין לפי ס' המקשן]. ולפי מ"ש לעיל אתי שפיר. דאם הוי מעט לא הוי מוכח הך דיוק. ואמרינן דבאמת כביצה פטור. ורק משום נט"י וברכה אמר פחות מכביצה כדלעיל. ולפי מ"ש לעיל י"ל הא דהשמיט הרמב"ם הך דינא דירושלמי דגם לב"ה צריך לחדש דבר. משום דהנה הטעם דב"ש הוי הכי. דב"ש ס"ל דסוכה בעי שבעה על שבעה. וא"כ בעינן דירה דגם יוכל לישן. וא"כ לא יכול לומר דכל ישראל יוצאין בסוכה אחת. וכקו' המג"א וח"צ. וע"כ לגר שנתגייר. וא"כ ממילא מוכח דבעינן סוכה הראויה לשבעה. ואך לב"ה דלא בעי הראויה לדירה. שפיר נוכל לומר כרבנן דכל ישראל יוצאין בסוכה אחת. והנה לר"א ל"מ לומר דס"ל כב"ש. דא"כ ל"מ לומר דכל ישראל יוצאין בסוכה אתת והנה לר"א הוי זה החילוק. בשאר ימים יוצאין בפירות ובלילה הראשון פת. והנה כיון דילפינן ט"ו דהוי חילוק בין לינה הראשון. והוי רק הפירוש לענין גשמים. דבמיני תרגימא בלא"ה יוציא דמקרי לחם. וא"כ אלמא דלא בעי בזה תשבו. והנה לפסק הלכה קשה דפסקינן כב"ש. וא"כ תקשו דל"ל כל האזרח דהא לא משכחת לישן כקו' המג"א הנ"ל. א"ו דגם ב"ה מודו דבעי לחדש דבר וזה הטעם של הירושלמי. אך לש"ס דילן בלא"ה קשה ל"ל בערב דחייב. אלא ע"כ בשביל גשמים. א"כ א"צ תשבו כעין תדורו. אך דלמא בשביל פירות כתירוץ דרבינו יהודא. אך דכל שבעה בעינן סוכה ג"כ לפירות והירושלמי לשטתיה:

וא"כ זה הטעם של הרי"ף דפסק דפירות חייב בסוכה. ואזי א"ש דעכ"פ מוכח מסוגיין כתירוץ הרא"ש ז"ל [מדאמרינן חזר בו ר"א וכדלעיל] דאל"כ הא יכול לאכול פירות. ול"ק קושי' דלעיל (מ). א"ו דגם פירות חייב בסוכה וא"כ ע"כ הא דראשון חובא הוי הפי' מכח גשמים וא"ל דרק בכזית י"ל דיו"ט חשוב קבע. או דגם ביו"ט צריך לאכול כשיעור קבע [כביצה] וא"כ מש"ה א"ש לב"ה דבעי קרא דעושין סוכה בחוה"מ ואזרח בישראל [בעי] דכל ישראל יוצאין בסוכה אחת לענין כזית בלילה הראשון אע"ג דלא הוי תשבו כעין תדירו. ומשא"כ הירושלמי ס"ל דפירות אין חייבין בסוכה. וא"כ לא מוכח דמצער חייב בסוכה [ובעינן דוקא כעין תדורו]. וא"כ ע"כ בעי קרא רק דלשם סוכה לפסק הלכה. והנה הירושלמי לשטתיה דס"ל דבעינן דוקא כעין תדורו ולא אמרינן דרחמנא גזר דלא בעינן כעין תדורו וא"כ ע"כ [כמש"ל]:

והנה באמת קשה דהרמב"ם כתב דאכילת עראי הוי מעט יותר מכביצה. ולכאורה קשה דהא הרמב"ם פסק דפירי פטור מסוכה. אע"ג דהוי [התירוץ של רבא רק] בשביל הך קושיא. [ואליבא דאמת ל"ק כיון דס"ל דכותבת פחות מכביצה] מ"מ כיון דאמר רבא כן א"כ ע"כ מעט יותר מכביצה חייב בסוכה. דאל"כ ל"ק אע"ג דהוי כותבת יותר מכביצה. ואמאי פסק דפטור דהא רבא ס"ל דיותר מכביצה הוי עראי והלכה כרבא נגד אביי בר מיע"ל קג"ם. (אך א"ל בשביל יותר. מתרץ) ועוד קשה דהרמב"ם כתב דכותבת הוי מעט פחות מכביצה. הא ע"כ לפי סברת המקשן לא הוי מעט. דאל"כ קשה גם כן בלא"ה דהא לא ידע דהגרעון הוי יותר וכמ"ש הר"ן וא"כ א"א לצמצם. ולפי מ"ש לעיל דכיון דרבא אמר משום דהוי פירי ליכא הוכחה כלל דהא בכביצה בעי סוכה. ועל הקושיא [דהתוס' דל"ל גז"ש] הוי תירוץ משום פירי. והנה על הטעם של הרמב"ם הוי כדלעיל. הואיל דקשה מסוגיא דידן קושיות התוס'. א"ו דנ"מ לענין פירי וכדלעיל ומש"ה פסק כן הרמב"ם דהא סוגיא דידן דמשני דחזר ולא כתירוץ הירושלמי דרק בסוכה לא מצי לאכול. אבל י"ד סעודות צריך לאכול א"ו מכח תשבו כעין תדורו. וא"כ תקשי קושית התוס'. וס"ל להרמב"ם דיו"ט חשוב קביעות א"ו דבפירי. וא"כ לפי"ז א"ש נמי דכיון דליכא הוכחה רק מכח הך קו'. וא"כ כיון דפחות מכביצה הוי ככותבת ול"ק. ורק דפירי הוי הטעם בשביל קושית התוס' דלעיל ול"מ לתרץ מכת דכיון דהוי אפילו פחות מכביצה הוי ככותבת ליכא הוכחה דאם הוי בכביצה חייב. דעדיין הוי קשה מפירי דפסק כן הרמב"ם אע"ג דרק מכח הקו'. והנה כדלעיל א"ש כיון דהמציא רבא דבפירי לא בעי סוכה ממילא ל"ק כלל הא בכביצה בעי סוכה והכי ס"ל לרבא גופא:

והנה אם נימא דבאמת בשביל הך קו' דל"ל גז"ש א"ו דקרא אתי להורות דיו"ט לא חשיב קביעות. והוי דוקא בכביצה ומשא"כ למסקנא דס"ל לתלמודא דידן דפירי לא בעי סוכה ול"ק. ואמרינן דיו"ט חשיב קביעות. והנה בשלמא לפי ה"א דפירי בעי סוכה ולא הוי תירוץ על קו' דגז"ש משום פירי. א"ו דקרא אתי לכביצה ואין הטעם משום עראי. רק דהוי מכח קרא. דאם אמרינן דאמת [סעודת יו"ט] הוי עראי. וא"כ הדר הוי גזה"כ וכדלעיל בשיטת הרא"ש דכזית. וא"צ בכביצה וירדו גשמים דחייב והוי הכל חדא וכדלעיל:

והנה י"ל (ס) דהנה בפירי בעי סוכה. וא"כ מש"ה אמר הירושלמי דצריך לחדש דבר דס"ל לטעמא דרבנן דסבירי להו דיוצאין מסוכה לסוכה. משום דכל האזרח אתי דיוצאין בסוכה אחת כל ישראל ותקשו קושית הח"צ והמג"א דאין יכול לישן. אלא ע"כ ס"ל דכזית ראשון א"צ תשבו כעין תדורו. ושפיר דיוצא אם ירדו גשמים ממ"נ בסוכה אחת או דאוכל הכזית. וכמו שיטת הרא"ש ז"ל דלא בעינן תדורו. ויוצא בעת הגשמים אע"ג דאין יכול לישן. וא"כ תקשי עכ"פ אין יוצא דלא הוי סוכה לשבעה. אך לרבנן ל"ק דהוי ראויה לשבעה אם יקנה חלק חבירו. אך לר"א דאמר היוצא מסוכה לסוכה הפסיד הראשונה. וא"כ לא יוצא בהך כזית דסוכה הראשונה. וא"כ מזה מוכח דעושין סוכה בחוה"מ. וא"כ לא הפסיד הראשונה ודלא כר"א רק כרבנן. ומשא"כ הש"ס דילן ס"ל דפירי ל"ב סוכה:

וג"כ מתורץ קושית הריטב"א משום דבאמת א"ל דטעמ' דב"ש לר"א דא"צ. דאין יוצאין מסוכה לסוכה. דאם נימא הקרא דאזרח בישראל ישבו בסוכות. תקשי דלא מצי לישן אלא ודאי דאשמעינן דקטן שנתגדל או גר שנתגייר. ואם כן מוכח דאין יוצאין בנעשה בחוה"מ מדאיצטרך קרא לגר שנתגייר בתוך החג. וא"ל דהקרא על כזית הראשון דלמא לא ס"ל לדרוש קרא הכי. דלא תקשי לב"ש דס"ל דיו"ט הוי רשות. וכמו ר"א בפסחים וביצה. אך לר"א דכיון דאמר י"ד סעודות והגז"ש דט"ו ט"ו דהוי הראשון חובה. הוי ע"כ הפירוש ושאר ימים רשות ס"ל ג"כ לר"א רק לענין גשמים. וא"כ לר"א לא סתרו שני הגז"ש. דגז"ש דט"ו הוי לענין גשמים אם ירדו חייב רק לילה הראשון. וא"כ שפיר מצי לאוקמי דיוצאין בסוכה אחת. משא"כ לב"ש לא צריך קרא דלא ס"ל להא דחייב י"ד סעודות כר"א א"ו דצריך לשמה ומתורץ קו' הריטב"א דלעיל:

והנה יש ראיה למ"ש לעיל מכח תירוץ רבינו יהודא בברכות. דהא ע"כ גם להרא"ש תקשי. דבמתני' כאן אמר ר"א י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה. וחכמים אומרים אין לדבר קיצבה חוץ מלילה יו"ט ראשון. ומשמע הא ביום היו"ט לא חייב. ליכא לתרוצי כתירוץ הרא"ש דהא לר"א בודאי הנך י"ד סעודות אם ירדו גשמים פטור. דע"ז ליכא גז"ש מבערב תאכלו מצות. וא"כ ר"א אמר בלא ירדו גשמים. וע"ז אמרו רבנן דאין כו'. ואפילו בלא ירדו גשמים רק בלילה הראשון. וא"כ משמע אפי' בלא ירדו גשמים נמי לא חייב. וא"כ תקשי קושית הרא"ש דהא חייב לאכול פת ביו"ט. וע"כ הוי הפי' כתירוץ רבינו יהודא. דנ"מ אם מכבר ירד הגשם ואכל ואח"כ ליכא גשם. לר"א חייב ולרבנן פטור. וא"כ הוי כתירוץ רבינו יהודא. וא"כ ע"כ צריך לומר להרא"ש כן. וא"כ אמאי לא מתרץ כן הרא"ש. א"ו, דס"ל דעל כל פנים בודאי חייב אח"כ לאכול כיון דהוי תשבו כעין תדורו. וכבר נתחייב כמו בביתו ביו"ט וחייב לאכול בסוכה. ואם כן לאחר שפסקו הגשמים לא צריך קרא רק דמחויב לאכול. דכיון דצריך עכ"פ בביתו לאכול כן צריך דוקא לאכול בסוכה משום תשבו כעין תדורו. וא"כ כיון דפסק הגשם צריך דוקא לאכול בסוכה גם בלא קרא. והוא ראיה למ"ש לעיל על תירוץ רבינו יהודא. והנה באמת הכי מקשה הרא"ש. אם נימא דבודאי תשבו כעין תדורו לא אמרינן דהתורה גזרה ע"ז דרק מה דחייב בבית חייב בסוכה. וא"כ דלא שייך ע"ז אמאי הוי בשאר ימים רשות. והנה לפי מה דמסיק הרא"ש בתירוץ שלו. דתשבו כעין תדורו מכח הגז"ש. אמרינן דהתורה גזרה דלא אמרינן בזה תשבו כעין תדורו אזי ממילא א"ש דגם בשאר יומי דפטור אפילו ביו"ט. אם כבר אכל בעוד ירד הגשם דהתורה גזרה דהוי רשות ביו"ט ומלבד לילה הראשון כמו דהדין בפסח גבי מצה:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה