אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא אורח חיים › סימן מה

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

אורח חיים · סימן מה

סימן מד

בהלכות יום טוב

הרב ב"י בהלכות יו"ט סימן תצ"ח כתב. ולכאורה משמע מלשון הרא"ש דגבי מסוכנת בעינן דחישב לאכול כזית וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות יו"ט מי שהיתה לו בהמה מסוכנת לא ישחוט אותה ביו"ט אלא א"כ יודע שיכול לאכול ממנו כזית צלי מבע"י כדי שלא ישחוט ביו"ט מה שהוא אוכל בחול כו' ולמאן דאית ליה הואיל אפילו גמר בלבו א"צ דאפי' לא חישב לאכילה מ"מ שרי. ומאחר שהרא"ש והרמב"ם פסקו כמאן דאית לי' הואיל אפילו גמר בלבו א"צ אלא כיון שיש שהות ביום כדי לאכול ממנו כזית שרי:

וי"ל (א) דהנה המג"א (ב) כתב דמלשון המתניתין דקתני מביאה אברים אברים משמע דשרי להפשיט ועיין בס' אליה רבא והוא כתב שם הטעם של המתירים להפשיט משום כיון דליכא איסור דאורייתא בהפשטה הואיל דמקלעי ליה אורחים וצריך להפשיט בשביל אכילה השתא נמי שרו ליה רבנן משום הפסד ממונא שלא יסריח הבשר. וא"כ לפ"ז קשה (ג) מה משני (ד) דמשום הפסד ממונא גמר בלבו לאכול כזית. עכ"פ קשה כיון דלית ליה הואיל מפני מה שרי ההפשט כיון דלית ליה לר"ח הואיל:

וי"ל משום דהנה עוד קשה מאי פריך ממסוכנת יכול לאכול אע"ג דלא אכל דהא במנחות דף ס"ד ע"א כתבו התוס' למ"ד דחישב לצוד דגים וצד דגים ותינוק דפטור דאזלינן בתר מעשיו ואידך ס"ל דאסור דאזלינן בתר מחשבתו ומחשבתו הוה לאיסורא וכתבו שם התוס' ולא דמי לאופה מיו"ט לחול דפטרינן הואיל ואי מקלעי אורחים אלמא דאזלינן בתר מעשיו אע"ג דמחשבתו הוי לאיסורא יע"ש. והנה בספר צ"ק כתב דבאמת הך מ"ד דס"ל פטור אזיל שם [באופה מיו"ט לחול] בתר מעשיו והנה בפסחים דף כ"ה ע"ב דאיתא גבי לא אפשר וקא מכוון דלר"י שרי דלא אזיל בתר כוונתו והוי לא אפשר ושרי. אך לר' שמעון דאזיל בתר כוונתו וכוונתו הוה כאן לאיסור יע"ש. וא"כ מאי פריך אמאן דלית ליה הואיל דלמא הוא ס"ל כר"ש וכפסק הלכה דדבר שאינו מתכוין מותר וא"כ אזלינן בתר כוונתו והאי דמסוכנת אתיא כר"י דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור וא"כ אזלינן בתר כוונתו וא"כ שפיר אמרינן הואיל אליביה דר"י ומה דמחשבתו הוי לאיסור לא איכפת ליה לר"י [דאזיל בתר מעשה] כמו דאיתא בפסחים דף כ"ה. אך י"ל דהנה על הא דאיתא בביצה דף ל"ד ע"א בהמה שנדרסה מי מחזיקינן לריעותא לאסור ביו"ט לשחוט או לא. הקשה בספר פ"י מה איבעיא ליה תפשוט דהא מסוכנת שרי לשחוט והא בעינן [במסוכנת] פרכוס קודם שחיטה כדקיימ"ל בחולין דף ל"ז ודלמא לא יפרכס אלמא דשרי מספק. וי"ל משום דהנה ר"ש אית ליה דבר שאינו מתכוין [מותר] דהיינו גורר אדם מטה כסא וספסל אע"ג דיעשה חריץ מ"מ כיון דהוא לא מתכוון לעשות חריץ שרי והוי הטעם מכח דלא מקרי מלאכת מחשבת כמ"ש הפ"י דכיון דלא הוי פסיק רישא אע"ג דאפשר דיעשה חריץ מ"מ שרי והנה ר"ש ס"ל (ה) אם כתב שם משמעון פטור כיון דלא נגמר המלאכה וכן איתא גבי נתכוון לזרוק שמונה וזרק ארבע בוודאי פטור למאן דאית ליה כתב שם משמעון פטור יע"ש במהר"ם שי"ף וה"ה בכל מלאכות כן בקודח וכו' יע"ש. [וא"כ בכאן] דכיון דהוי נבילה [משום] דמתה קודם שחיטה אם לא תפרכס אך רק [תיקון] לאבר מן החי אע"ג דכוונתו להיתר אכילה מ"מ הוי גם כן תיקון לאבר מן החי וחייב אך עכ"פ דזה דשם משמעון פטור הוי הטעם מכח מלאכת מחשבת [בעינן] דיהיה חייב וכמי דאיתא בב"ק דף כ"ו וא"כ כוונתו שיהיה [התיקון] לאחר גמר שחיטה דכיון דלא הוי ההיתר רק לאחר שיגמור השחיטה אפילו [מאיסור] אמ"ה (ו) ועכשיו שמתה [שלא פרכסה] קודם נגמר היתר אמ"ה מיד שמתה היינו שלא פירכסה קודם שיגמור שחיטתו והנה [כמו] כך לישנא [דש"ס חולין דף ל"ת ע"א] בידוע שנטולה [הימנה נשמתה] מקודם לכן וא"כ הוי שפיר דמי להא דשם משמעון וא"כ פטור ומתורץ קושיית הפ"י שפיר. ולפ"ז שפיר מתורץ מה שהקשיתי לעיל דמאי פריך. דמש"ה ס"ל דלא אמרינן הואיל דאזלינן בתר כוונה כר"ש משא"כ ר" [ודכותיה אתיא מתניתין דמסוכנת] דאזלינן בתר מעשה לא בתר כוונתו ושפיר אמרינן הואיל די"ל דבאמת קשה קושיית הפ"י האיך מסיר המסוכנת לשחוט דלמא לא תפרכס קודם השחיטה וא"ל כמ"ש מכח שם משמעון והנה ה הוי הטעם דמש"ה לר"ש שם משמעון פטור מכח דלא הוי מלאכת מחשבת. וא"כ כיון דקפיד על מלאכת מחשבת ס"ל ג"כ דדבר שאינו מתכוין [שרי]. אלמא אע"ג דס"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין שרי כיון דס"ל שם משמעון ואעפ"כ ס"ל הואיל אלמא דגם לר"ש [דס"ל] דאזיל בתר (מעשה) [מחשבה] ואפ"ה ס"ל דאמרינן הואיל ואזלינן כאן בתר מעשה ופריך שפיר ממסוכנת דגם לר"ש אמרינן הואיל:

ולפ"ז שפיר מתורץ גם מהפשט דהקשיתי לעיל. דהנה עי"ל על קושיית הפ"י דבאמת בס' שאגת ארי' בדיני יו"ט סי' ס"ד תמה האיך ס"ד דהוי ספק מספק ישרי לעשות מלאכה ביו"ט וי"ל דבאמת הוי הפי' מכח מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק דבעינן צורך קצת וכמ"ש בס' פ"י (ז) דאם לא צריך [ליומא קצת] לא הוי אוכל נפש (ח) וא"כ כיון דהוי ספק ובדעתו לאכול וא"כ [הוי] צורך קצת דלמא יהיה ראוי לאכול ושרי מכח הך צורך קצת. אך א"כ אם נימא דהיתר שחיטה במסוכנת הואיל ומקלעי אורחים קשה הא אם יהיה המסוכנת [נבילה דלא תפרכס] לא הוי עשייתו להיתר דהא הוי מסוכנת באמת. אך דעיקר ההיתר [בספק] הואיל דכוונתו להיתר וא"כ בכאן הוי לאיסור דהא הוי מסוכנת. ומחשבתו ג"כ לאיסור דהא א"צ רק הואיל ומקלעי אורחים וכקושיית התוס' במנחות ועשייתו ג"כ לאיסור דהא הוי מסוכנת וא"כ אסור [לשחוט] א"ו צ"ל דהתירוץ מכח שם משמעון וא"כ שפיר מוכח דאזלינן במתני' בתר מחשבתו ואעפ"כ אמרינן הואיל ופריך שפיר וכמ"ש לעיל. וכי משני דגמר בלבו לאכול תו לא קשה מהפשט דבאמת הוא דמש"ה לא ס"ל להואיל משום דס"ל לר"ח דפסק הלכה כר"ש דדבר שאינו מתכוון מותר ואזלינן בתר כוונתו ושפיר לא אמרינן הואיל וכקושיית התו' במנחות משא"כ מתני' ס"ל כר"י דאזיל בתר מעשיו ומש"ה ס"ל למתניתין דאמרינן הואיל. וא"ל א"כ אמאי מסוכנת שרי לשחוט דלמא ימצא טריפה דא"כ צ"ל מכח שם משמעון. י"ל דכיון דאיירי דהוא [גמר בלבו] ורוצה לאכול א"ל דההיתר כמו תירוץ השני שכתבתי לעיל דהוי צורך קצת דלמא תמצא כשרה וצריך לשחוט וא"כ אפילו אם תמצא אח"כ נבילה מ"מ הוי צורך קצת דכיון דמחשבתו הוי להיתר וא"כ לא הוי הטעם משום שם משמעון ובאמת לא בעינן מלאכת מחשבת ומתורץ שפיר הקושיא על המג"א:

ומתורץ שפיר הרמב"ם והרא"ש. משום דבאמת הרמב"ם לשיטתו אזיל שלא פסק גבי שם משמעון וגבי זרק ד' וכוונתו לזרוק שמונה כר"ש, וא"כ שפיר קשה אמאי יהיה מסוכנת [מותר לשחוט ביו"ט] דהא מסוכנת לא שייך דאוקמה אחזקה מקודם וכמ"ש הפ"י וכן הב"ח דהא מסוכנת רובה לתיתה ועדיף מחזקה. ולא שייך לומר שם משמעון כיון דהרמב"ם לא פסק כן. וצ"ל דהוי כמו צורך קצת משום דהוא כוונתו לאכול ואמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך. וצורך קצת הוי דכוונתו לאכול וא"כ צריך שיאכל דאל"כ לא הוי לא כוונתו ולא עשייתו לאחר שתהיה מסוכנת [אינה מפרכסת] ומש"ה כתב הרמב"ם שיהיה כוונתו לאכול כדי שתהיה מחשבתו צורך קצת ואמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך ומתורץ שפיר הרמב"ם דבעינן לפסק הלכה דוקא שיהיה כוונתו לאכול וכמ"ש ומתורץ שפיר:

ולפ"ז י"ל הרא"ש דבעי ג"כ הפריס ע"ג קרקע בעגל שנולד ביו"ט ותמהו עליו כל הפוסקים דהא ר"נ פסק (ט) דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברים. ותירץ הד"מ דאעפ"כ איכא ריעותא ואסור לשחטו ביו"ט דלמא ימצא אח"כ טריפה ונמצא דשחט למפרע באיסור ביו"ט. אך הפר"ח הקשה עליו דהא משמע בחולין דאם ליתא לדר"נ אזי מוקמינן דהפריס עג"ק משא"כ לר"נ אין צריך לאוקמא דהפריס עג"ק וא"כ אנן דקיימ"ל כר"נ למה פסק דבעי הפרים עג"ק:

וי"ל דהנה הרא"ש תירץ הכא על הך קושיא דמסוכנת אמאי מותר לשחטו ביו"ט דלמא לא יפרכס קודם השחיטה כקושית הפ"י דהנה הרמב"ם כתב (י) דרק מלאכת עבודה נאסר ביו"ט אבל מה שצריך לאכול בו ביום זאת לא מקרי מלאכת עבודה ולא הוי כלל בכלל לאו יע"ש במ"מ ובל"מ דהביא דברי מהר"י בן חביב. והנה מש"ה מסוכנת] מותר לשחוט דהוי דבר שאינו מתכוין דהא הוא סבור דעשה בהיתר משום דצריך לאכול וא"כ לא הוי בכלל מלאכת עבודה וא"כ אפילו אם תמות אח"כ מותר כמו דאיתא גבי גורר לר"ש דמותר אם לא הוי פסיק רישא. אך המגיני שלמה כתב בשבת דדוקא היכא דמכוין לדבר שאינו מלאכה אבל אם מכוין לדבר שהוא מלאכה רק דהתורה התירה זאת מיקרי כוונה למלאכה. וא"כ הכי מקשה בש"ס ממסוכנת אלמא דאמרינן הואיל דא"ל כקושיא הנ"ל דאתיא כר"י ולא אזלינן בתר כוונתו רק בתר מעשה דהא כמ"ש לעיל דקשה קושית הפ"י דאימא לא יפרכס. וצ"ל מכח שם משמעון דהוי הטעם משום מלאכת מחשבת. וא"כ אלמא דס"ל דאזלינן בתר כוונתו ואעפ"כ פסקינן כן במתניתין דאמרינן הואיל ומקשה שפיר:

וא"ל [דמש"ה לא חיישינן דלמא לא יפרכס] כפי הך תירוץ דהוי הטעם משום דבר שאינו מתכוין (כ) והנה הפ"י כתב בפסחים דף כ"ה דאפילו לר"י דאסר אפילו אינו מתכוין ה"מ דעושה מעשה (בהך) [כהך] דגורר דאם יעשה חריץ הוי מעשה דיעשה גומא בקרקע ויעשה הוא [מלאכה] משא"כ היכא דלא עושה מעשה גם ר"י מודה דשרי. וא"כ בכאן לא עושה מעשה דמעצמו ימות גם ר"י מודה דשרי (ל) אך אם [אינו מכוון לאכול ורק ההיתר משום דהא] אמרינן הואיל א"כ ג"כ השתא עושה מלאכה מלאכת עבודה דלא צריכה ביו"ט אך דהתורה התירה משום הואיל. והוי כמו דכתב בספר המגיני שלמה הנ"ל דכיון דכוונתו למלאכה אפילו הוי בהיתר דהתורה התירה לה מ"מ מקרי מלאכה דכוונתו למלאכה רק דהתורה התירה וא"כ הוי כמו מכוין. וא"כ לא שייך הך תירוץ (מ) שם משמעון ואם כן מקשה שפיר אך התרצן משני דגמר בלבו לאכול. וא"כ שפיר הוי כוונתו לדבר שאינו מלאכה מלאכת עבודה ואם כן הוי עיקר התירוץ מכח דהוי דבר שאינו מתכוון ולא עשה מעשה [כנ"ל] ולכן שרי. ואתיא כר"י ומש"ה ס"ל דאמרינן הואיל ושרי בהפשט. ולר"ש לא אמרינן הואיל:

ומכאן מוכח הרא"ש [דבעי ג"כ הפריס עג"ק] דכיון דעיקר הקושיא [ממסוכנת] קאי מכח קושיית הפ"י דהאיך שרי [לשחוט] מסוכנת כיון דהוי ספק ולא מקרי חזקה להיתירא וסוגיא דחולין ס"ל דמשום ספק אע"ג דלא איתחזק שרי והרא"ש פסק כסוגיא דפסחים הנ"ל ומתורץ שפיר הרא"ש ולא קשה קושיות הפר"ח:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה