שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
אורח חיים · סימן לו
אם נתערב חמין ביום א' של פסח מוחו סחוד ביום אחרון
הנה שמעתי בשם הגאון מהר"י בעל כרו"פ. שאם נתערב חמץ במשהו ביום ראשון של פסח שרי לאכול ביום אחרון ממ"נ. אם יום ראשון יו"ט הוי אחרון חול ואם אחרון יו"ט הוי יום הראשון חול ונתבטל:
ובאמת אינו כן. דהנה הרמב"ם פ"א מהלכות חמץ ומצה הל' ה'. חמץ שנתערב בדבר אחר תוך הפסח כו' הרי זה אוסר בכל שהוא. וטעם איסור החמץ בזמנו שהוא במשהו כתב רבינו בפרק ט"ו מהל' מאכלות אסורות הל' ט' מפני שהוא דבר שיש לו מתירין שלאחר הפסח יהא מותר כל התערובות. והנה מהך לשון דתוך הפסח משמע דוקא תוך הפסח ולא משש שעות ולמעלה וכמ"ש הרב הכ"מ שם. אך לפי זה הטעם משום דשיל"מ אין לחלק וכן כתב הרב המגיד:
וי"ל משום דהנה באמת איך שייך דבר שיש לו מתירין. דכיון דאסור להשהותו. רק מכח ביטול. וא"כ לא שייך עד שאתה תאכלנו כו' תאכלנו בלא ביטול דזה גופא [דלאחר הפסח מותר] הוי מטעם ביטל ע"י ביטול תערובות משהו חמץ והנה אפילו אם נימא דרק לאכילה אסור (א) ולהשהותו דאסור רק מדרבנן שרוי לה רבנן (ב) ושפיר שייך עד שתאכלנו מכח דנתבטל תאכלנו לאחר הפסח בלא ביטול מ"מ קשה:
אך דהפי' ברבינו. דבאמת אם הוי הטעם. שחכמינו אחמירו בחמץ. הואיל דעבר בב"י וב"י או מטעם כרת כמ"ש שאר המפרשים ואך הוא דוקא בכזית ובחצי שיעור ליכא ב"י וכרת. וע"ז אמר טעמו משום דשיל"מ דחצי שיעור הוי רק משום דשיל"מ דליכא איסור להשהותו דמן התורה אינו עובר בב"י וב"י. וא"כ בע"פ [בתערובות] שיעור שלם ליכא דשיל"מ. וא"כ גם בחצי שיעור מותר דהא עיקר הטעם דראוי לצרופי. והפי' לצרפו על שיעור כזית דהיבש יהא נתערב ויאכל כולן. מה דהשתא בתערובות ומה דיצורף להתערובות ויהא כזית וכאן [בע"פ] ממ"נ אם יצרף עוד מן תערובות דיבש ויהא שם פחות מכזית חצי זית או ג' רובע זית [עד שיהא כזית] יהא עובר בב"י. וכמו שהקשו התוס' בדף כ"ט. וא"כ ליכא היתר [להשהותו] דהא אם לא יהא בטל יהא עובר בב"י וב"י ולא הוי דשיל"מ ושרי. וכה"ג כתב בפירוש המשניות להרמב"ם (ג) לענין הנאה לבב"ח ה"נ לענין חצי שיעור דכיון דהוי שיעור שלם שרי ה"נ חצי שיעור. משא"כ תוך הפסח דכיון דשיעור שלם אסור ולא בטל הואיל דחמיר ומכח ב"י. וגם חצי שיעור מותר [להשהותו] ושפיר הוי דשיל"מ:
ובזה א"ש לשון הרמב"ם פט"ו מהלכות מאכלות אסורות הל' י"ב וז"ל. ואל תתמה על החמץ בפסח כו' שהתורה אמרה כל מחמצת. לפיכך החמירו בו ע"כ והפי' דמכל ילפינן חצי שיעור אסור. אם יש טעם כעיקר אע"ג דלא הוי בכדי אכילת פרס. ומ"ה החמירו רבנן (ד):
והנה דפליגי על רבינו רש"י ותוס'. שפירשו מטעם חומרא דחמץ משום דבאמת על שיעור שלם צריך לומר טעם אחר. אבל לגבי חצי שיעור ס"ל כהרמב"ם דהטעם מכח דשיל"מ. וגם אפ"ל [בלא"ה] דהם ס"ל כמו רבינו. ולפי"ז ל"ק מר' יוחנן (ה) דכיון [דלדידיה] שיעור שלם שרי (ו) ממילא ח"ש נמי מותר (ז):
וא"כ לפ"ז דכולהו ס"ל לטעם דרבינו משום דבר שיל"מ. י"ל דהוי הדין דלא כהגאון מהר"י הנ"ל שרצה להתיר לאכול ביום אחרון. חמץ שנתערב ביום ראשון משום ממ"נ כו'. דבאמת אינו כן דהא אם יום אחד משני ימים טובים של גליות הוי כמו ודאי. וכמו דאיתא (ח) גבי דשיל"מ דלא הוי ספק ספיקא מספק ספק חול. ובודאי כל דרבנן אסורה כמו ודאי דרבנן ולא ספק. אך דבכה"ג היכי דהוי [רצוני לצרף ספק זה] לענין ממ"נ שרי. וכמו ביצה שנולדה ביו"ט ראשון שרי בשני וא"כ באמת דהא דהוי הדין למאן דא"ל דשיל"מ אמרינן עד שתאכלנו באיסור. ואך מ"ה כי נתערב מקודם הפסח לא אמרינן דחוזר וניער משום כיון דלא ניכר האיסור מקודם. כמו דהדין (ט) גבי גיגית. וא"כ כיון דעכ"פ [קודם יום האחרון] דהוי הדין לענין ממ"נ הוי ודאי איסור ולא מכח ספק כנ"ל. וא"כ שפיר מיקרי ניכר איסור וא"כ אסור ביו"ט אחרון מכח דשיל"מ וע"ז כ"ע מודים (י) דהא אין שורפין ביו"ט ולאחר יו"ט יהא שרי ולכ"ע ביו"ט אחרון מיקרי דשיל"מ:
והנה אפילו אם נימא דאין הטעם מכח דשיל"מ. מ"מ [אפילו הוי חול] מ"מ חוזר וניער: והא דלא אמרינן [בנתערב קודם הפסח] חוזר וניער הוי משום דכבר מיקרי היתר (כ) ואפ"ל דגם בשאר איסורין דהוי מאותן דאין בטלין כלל (ל) אם לא ניכר האיסור שרי. וכמ"ש בספר או"ה. א"כ בכאן שפיר מיקרי [ניכר] האיסור. ואין הדין כסברא של הגאון מהר"י דלעיל:
והנה י"ל דזה הנ"מ דמביא הרב רמ"א (מ) הפלוגתא אם חמץ בפסח הוי דשיל"מ אע"ג דבאמת כבר נפסק דביבש אין בטל. אע"ג דלא הוי דשיל"מ וע"פ עד הלילה פסק רמ"א דבטל. וצ"ל (נ) משום דליכא כרת לא החמירו אפילו מין במינו [ואמאי לא אסור משום דשיל"מ] א"ו משום דפסק דזה לא מיקרי דשיל"מ. כיון דאסור להשהותו (ס) ורק דנ"מ שלו לענין אם נתערב ביו"ט ראשון אם מותר לאכלו ביו"ט אחרון. ואם הוי דשיל"מ לא מהני מאי דנתערב מקודם. דאכתי שייך את שאתה אוכל באיסור כו'. רק [הא דמקודם יו"ט לא הוי דשיל"מ משום] דלא ניכר האיסור. ומשא"כ בזה (ע) דניכר האיסור מקודם (פ) אך אם אמרינן דחוזר ונאסר לשנה הבאה. לא שייך בחמץ בפסח דשיל"מ. והנה אם נימא דהטעם כמ"ש הר"ן (צ) גבי דשיל"מ (ק) שפיר שייך (ר) עכ"פ אם עבר ושהה יהא שרי והוי כמו מין במינו ומ"ה לא בטל. אך כל הפוסקים לא ס"ל כהר"ן וכדלעיל א"ש ומתורץ הכל: