שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
אורח חיים · סימן יח
והנה לשון הרמב"ם בפ"א דמילה דאמר וז"ל ואין מלין בשבת וכל מה שאינו דוחה שבת אינו דוחה יו"ט. וכן מילה שלא בזמנה. והקשה הכ"מ מה וכן הא זה הוי הדין ג"כ מקודם. והוי הפי' דבאמת אמר דאין מלין בשב' וכל דאין מלין בשב' הוי הטע' מכח דלא אתי עשה ודוחה ל"ת ועשה, וכן ביו"ט הוי נמי עשה וא"כ קאי על דאמר מעיקר' דאין מלין בשבת ג"כ יו"ט אינו דוחה דלמול. אך באמת זה ג"כ בשבת עכ"פ הל"ת נדתה ואינו עובר רק על עשה דיש בו כרת עכ"פ אינו נסקל ולא עבר על לאו דהלאו נדחה וא"כ גם ביו"ט הוי הלאו נדחה. דבאמת איתא בס' כריתות דאפילו דלא מצי למיפשט דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת טכנפ לדינא דוחה עשה שיש בו כרת רק עשה בלא כרת דוחה הלאו שיש בו כרת. ועוד דנ"מ בגדול דהוי במילה ג"כ עשה שיש בו כרת והוי דוחה הלאו רק נשאר העשה. וא"כ כיון דנשאר רק עשה והוי נ"מ דאשה יכולה למול דכיון דלא נשאר רק עשה ובאשה ליכא עשה (ורק ביו"ט ומשא"כ באשה בשבת מצווה ג"כ על עשה שיש בו כלת וכיון דהוי עונש כרת ואשה הושווה לאיש בכל עונשין שבתורה) אך נ"מ דאין רשאי למול ביו"ט היכא דאיכא אב וכדלעיל. וע"ז אמר וכן אין דוחה מילה שלא בזמנה דאפילו הלאו אין נדחה. דיש לימוד ביו"ט דרק לבדו ולא מילה שלא בזמנה. ואמרינן דהדרא לאיסורא קמא והוי לאו וכמ"ש התוס'. אך בשבת עכ"פ ליכא לאו דהא ילפינן מיו"ט וליכא עכ"פ סקילה. דהוי דיו לבוא מן הדין. וג"כ אין מלקין בשבת דאין מזהירין מן הדין. ועוד לאו שיש בו כרת הוי לאו דאין לוקין דניתן לאזהרת מיתת ב"ד. וא"ש לשון הרמב"ם וכדלעיל:
והנה י"ל הכי בשיטת הרמב"ם. דאמת אפ"ל דהוי רבי ור"א בר"ש בפלוגתא דרבנן וב"ת. אך אמאי אמר רבי הלשון דא"צ לעשר. ומשמע אם רצה מעשר ורבנן לא ס"ל כן משום דהוי גבי תרומה אם ירצה להתערב הוי תרי דרבנן. אך דקשה גם לעיל הוי תרי תרי דרבנן וכדלעיל. וא"כ באמת טעמו של רבא משום דשבת הותרה ולרבי אפ"ל דפליג וכרבנן ס"ל אך דעיקר הקושיא על רבא מכח דהוא מוקי דפליגי בדרבנן. ובשלמא אי הוי מוקי בדאורייתא ל"ק דיהא מתערב דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי ג"כ מה"ת. וגם ס"ל דמין במינו באלף לא בטיל. ואם נימא דיבש ביבש ג"כ לא בטיל. או דאיירי דצריך לבשל והוי חם בחם ומה"ת לא בטיל. אך דזה קשה לרבא דמוקי בטבל דרבנן שפיר תקשי. והוי רק הפי' כתנאי דבדרבנן לרבי לא הוי כן. ולפי התירוץ א"ש דהוי חילוק בין דרבנן דעציץ נקוב ושאינו נקוב לירק. ומש"ה הוי שם דוקא טבל וא"כ כיון דהטעם מכח הותרה. והרמב"ם פסק דיחוי מכח רב דהא רב ע"כ (ס"ל כן) מכת קושית מכח קושית התוס' דהלכתא למשיחא. א"ו דדיחוי וכדלעיל ומש"ה בודאי שבת חמיר ונדחו שאר איסורין בשביל שבת וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון: