שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
אורח חיים · סימן יב
ועוד י"ל הרמב"ם דלעיל דהשמיט [הא דאין צריך לעשר] דהנה המהרש"א הקשה אמאי לא מוקי פלוגתא דרבי ור"א בר"ש בפלוגתא דלעיל (מ) וי"ל דהא משמע דאמר אין צריך לעשר ומשמע דמצי לעשר (נ) ועוד דאיך שייך דאין צריך ומשמע דהוי הברירה. אך ע"ז תירוץ השני קשה דהנה המל"מ הקשה דאמאי לא מפרישין ואח"כ יבטל. והנה הדין דבדרבנן בטיל חד בתרי (ס) דאל"כ (ע) הא המל"מ מוקי בתרומת מעשר אך באמת אין מבטלין איסור לכתחלה. אך דקשה הא הרא"ש תירץ (פ) כמו דאמרינן לענין דשיל"מ דבטל הואיל ומיקלי קלי איסורא. ה"נ לענין אין מבטלין איסור לכתחלה. והנה המרדכי יליף מכאן דהיכא דלא ניכר האיסור מעולם בטל דשיל"מ. וא"כ לפ"ז היכא דלא ניכר נמי מצי לבטל לכתחלה. וא"כ שפיר דאמרינן (צ) בתוכו הואיל וסביבו ניכר. וכן לרבנן אם אמר עכ"פ בצפונו או בדרומו. וא"כ לא ניכר מעולם (ק) אך ל"ק דהא עכ"פ הוי מקודם אסור מכח טבל (ר) אך לפ"ז שפיר לכ"ע מצי להפריש ולבטל. ואפילו למ"ד דמאכילין טבל ולא תרומה יכול לעשות כן דנגד זה שפיר לא ניכר האיסור דמעיקרא הוי שרי להחולה (ולשאר בני אדם דהא אין כוונתו לבטל רק בשביל החולה ושרי. וכמו"ש הצל"ח) ומשו"ה אמר א"צ לעשר הא אם ירצה מעשר ויבטל אח"כ אך זה הכל שייך בדרבנן (והנה סיפא דא"צ לעשר לא איירי בשבת וכה"ג אמרינן במס' ביצה רישא בשבת סיפא ביו"ט) ומשא"כ בדאורייתא הוי זה אין מבטלין רק לאו בעלמא ובזה הוי מיתה בטבל ובתרומה. ורק בדרבנן שפיר מצי לומר כן אך באמת א"ל מפני מה אמרינן דמתקן בשבת הא זה מדרבנן וזה מדרבנן כל זמן דלא ידע הך חילוק (ש) וע"כ הוי הפי' [כמ"ש הר"ן] או משום דהוי רק כמו עבירה אחת. או דהטעם דכ' לענין שבת דבאכילה לא איתעביד איסורא. וכן תקשי לענין ביטול איסור דהוי שפיר יש לבטל (ת) אלא ע"כ דס"ל דלא כש"ך ולא בטיל מדרבנן במין בעינו (או דס"ל כר"י דמין במינו לא בטיל אף ביבש) אך הנה אפילו אם נימא דלא כסברת הר"ן. רק מה דאיסור חמור לא מאכילין אפילו יש בשאר כמה לאוין עכ"פ תקשי יפריש חצי שיעור על עשרה חצי שיעור אם ממעטינן באיסורא דלא אכיל רק חצי שיעור מן התרומה ולא הוי מצרפין ועשה רק איסור קל רק חצי שיעור דלר"ל הוי מדרבנן. ולמ"ד מה"ת עכ"פ לא מיקרי מושבע וכו' (א) וכאן יאכל מעט (ב) שיעור שלם מן הטבל. וזה הוי הטעם של הרמב"ם. אך לכאורה קשה מה פריך אי דאיכא דיכול להפרישו פשיטא. ואמאי לא תירץ דהפי' דיכול להפרישו ולאכול תרומה וכס' הר"ן. אך צ"ל דזה ג"כ פשיטא. ולפמ"ש א"ש טפי דממעט באיסורא ולאכול הך חצי שיעור רק ח"ש הוי איסור קל והוי שפיר פשיטא. אך דאמאי לא מתרץ דאפילו בדרבנן דאין חילוק אך באמת מדרבנן ואמאי שרי דהא לא שייך זה (דהוי ח"ש דאיסור קל נגד מיתה דהא מדרבנן לא הוי מיתה וא"כ בשביל חשיבות תרומה יכול לרבות בשיעורין) ואך לפי מה דתירץ דגזרינן ע"כ תו א"צ לזה ושפיר מצי לתרץ כקושית מהרש"א דהוי הפי' הא באמת שבת לא הוי קילא והוי הפי' כדלעיל כקו' דלעיל דכיון דיכול להפרישו. וברבי הוי הפי' דהוי כתנאי דלעיל. ואי"ל לישנא דא"צ קשה כנ"ל י"ל כסברא דלעיל משום דיכול לבטלו ולא ס"ל כסברא זו דיש חילוק בין יש איסור באכילה. רק דהפי' דכיון דממעט באיסור. ואי"ל דהא הוי איסור דרבנן י"ל דהחילוק דיכול לבוא לידי איסור מה"ת. וא"כ בזה איתרבי באיסורין ובזה הוי רק איסור ח"ש דהוי קיל. וצריך לעשות כן ומשו"ה השמיט הרמב"ם הך דינא:
ועוד י"ל הרמב"ם דלעיל. משום דהנה הר"ן כ' (ג) דדשיל"מ משום דהוי מין במינו. והנה אמרינן [שם בדף נ"ט והרי] תרומה הוי דשיל"מ דאפשר למישאל עלי' [ואמאי בטל] ואמרינן ליכא מצוה. וא"כ בכאן משו"ה אין בטל דהוי ממ"נ דלא מצי למיבטל וא"כ אם לא יבטל ויהא מין במינו דהוי מצוה להשאיל עלי' (ד) אך דהוי מעיקרא לא ניכר וכדלעיל. דיכול להפריש בתוכו וכה"ג דשיל"מ בטל. אך דהוי [ניכר האיסור דהא] אסור משום טבל ומשו"ה נקיט א"צ לעשר [דמותר טבל] ואם ירצה יעשר [ויבטל]. אך הא ר' פפא וכולן ס"ל (ה) דדשיל"מ בדרבנן בטיל. ולדידי' פריך שפיר ומשא"כ לר' אשי [שם] ל"ק והוי הפי' כקושית מהרש"א דלעיל. וא"ש הרמב"ם דלעיל: