אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא אורח חיים › סימן א

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

אורח חיים · סימן א

אורח חיים

סדין בציצית

מנחות דף מ' ע"א. ת"ר סדין בציצית בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין וכו' עד ר' זירא אמר גזירה משום כסות לילה ע"ש. והרמב"ם (א) כתב כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד. דבמינו חייב בציצית. והנם הרב הכ"מ כתב דכן דעת רש"י בתשובה. אך באמת ר"ת כתב (ב) דפטור אפילו במינו משום הגזירה. והנה באמת כן משמעות הש"ס כמו שהקשה ר"ת דלשון פוטרין משמע דאפילו במינו פטורין. דאל"כ אוסרין הוי להו למימר:

אך באמת לפמ"ש הרשב"א בשם ר"ת. הפירוש הכי דב"ש ס"ל כרבי דתכלת מעכב הלבן. וא"כ לדידן דאינו מעכב חייב במינו. ובאמת לפ"ז לא הוה מקשה ר"ת על שיטת רש"י הקושיא דהאיך שייך פוטרין וכן שאר קושיות ממלאכא כו' והוה הכל מתורץ כמו שתירצו התוס' בזה שיטת רש"י ונתיישב הרבה מן הקושיות על שיטת רש"י ז"ל. אך דבאמת התוס' [שם] הקשו על זה ומיהו תימה דהשתא כיון דלא אפשר ידחה העשה לל"ת. ולכאורה למה לא מקשי הקושיא עד השתא:

וי"ל דה"פ דהנה באמת מעיקרא לפי פי' רש"י ז"ל (ג) וא"כ עכ"פ אם ס"ל דחייב הטלית בציצית אמאי באמת לא יטיל תכלת בהטלית ולא יהי' לובש:

והנה י"ל דה"פ דכיון דכתיב אשר תכסה. וא"כ (ד) אם יכסה לא חייב. וא"כ ודאי לא קאי על זה תכלת דקרא (ה) רק בעלית צמר קאי תכנת דקרא. וא"כ טלית פשתן פטור לגמרי [ויהא] בלא תכלת (ו):

והנה באמת אפילו [לפי"ז עדיין קשה] לפי סברא (ז) דנימא דכיון דליכא איסור בלבישה היכא דהוה אי אפשר בציצית דהיינו בשבת או דאי אפשר לו לעשות א"כ משו"ה גם בסדין יהא רשאי גם ללבוש בלבן לבד. וא"כ לכאורה קשה דלא שייך אפשר לקיים שניהן (ח) דהא כל טלית הוה מצוה בפני עצמו לעשות בו תכלת. וא"כ אח"כ כשהוא לובש חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ומה הוה דאפשר לו לעשות במין אחר בטלית של צמר וזה הוה מצוה אחרת דעל כל טלית וטלית הוה מצוה בפ"ע. ואיך שייך לומר אם יש מילה בשבת בשמיני לא יהא דוחה משום דמצי למול ילד אחר בחול בשמיני הכי נמי בכאן דכיון דהשתא הוא לובש הטלית וחייב במצוה זו. ולא שייך אפשר לקיים שניהן (ט) דהא ממה נפשך אם נימא דאין רשאי להטיל תכלת [משום כלאים] והוה הכל כמו שבת ושרי ללבוש בלא ציצית [מתכלת] ולא דמי לזקן העשוי לכבודו דפטור בדף מ"א ע"א. וא"כ אח"כ שפיר יהא דוחה. והנה בכאן כו"ע מודו דהוה כמו בזמן הזה דליכא תכלת וא"כ לובש בלבן בלבד בלא תכלת (י) אך באמת הא השתא ס"ל דאפי' לא לבוש חייב משום דחובת מנא. וא"כ חייב בתכלת קידם הלבישה אם נימא דקאי על זה תכלת דקרא גם על טלית של פשתן. וא"כ חייב מקודם גם בלא לבישה בתכלת. ואיך רשאי ללבוש בכדי שידחה אח"כ מצות התכלת הל"ת דכלאים ואם כן שפיר כתבו התוס' דאפשר לקיים שניהן:

והנה אך אח"כ דתירצו התוס' אליבא דרש"י דפירש דס"ל לב"ש כרבי דפשתן מעכב תכלת דכתיב וראיתם אותו מלמד שמעכבין זה את זה. שם דף ל"ח ע"א. ועדיין יהא קשה כיון דס"ל דרק לבש חייב בציצית והא אסור ללבוש כלל א"כ שפיר יהא קתני דאסור ללבוש [סדין] בציצית. בשלמא מעיקרא [דס"ל דחובת מנא] הוה כמו בזמן הזה דליכא תכלת ושרי בלא תכלת אך השתא [דס"ל חובת גברא] קשה (כ) ועל כורחיך צ"ל דס"ל לרש"י כסברת המרדכי גבי שבת והא שרי ללבוש דהוה כיון דאי אפשר ועיקר המצוה הוה אח"כ כשהוא לבוש וא"כ כיון דאי אפשר יהא שרי ללבוש ולכסות לגמרי בלא ציצית. וא"כ הוה שפיר אי אפשר לקיים שתיהן. ומקשו [התוס'] שפיר [השתא] דהוה אי אפשר אמאי לא דחי. זאת הוה הקושיא לשיטת רש"י שפיר. משא"כ לשיטת ר"ת הוה מכח דרבנן פטור ושפיר מצי לתרץ דס"ל לב"ש כרבי:

אך עדיין בשיטת ר"ת הקשה הרשב"א דלשון הש"ס (ל) ואינהו סברו גזירה משום כסות לילה. לא א"ש דהא זה הוה טעמא דב"ש (מ) והוה רק לומר דהם ס"ל כב"ש:

וי"ל לפי שיטת הרמב"ם [דלעיל] יבול להיות כתירוצו של ר"ת. דבאמת רש"י ז"ל כ' דב"ש לית להו סמוכין ורק דילפו מראשו (נ) והקשו התוס' דהא לא מצי למילף מראשו (ס) ואך י"ל קושית התוס' דב"ש לטעמייהו (ע) דס"ל אין שאלה בחירות. וא"כ לא מצי למיסרך שכן ישנו בשאלה. וילפו מנזיר ומצורע. רק א"כ תקשי דיהא ילפו דעשה דוחה ל"ת ועשה. אך דמכאן הוציא הרמב"ם דינו (פ) דבנזיר שנטמא כיון דלא עולה למנין ובטל העשה מאליו לא נשאר אלא ל"ת וליכא עשה:

וא"כ זה נ"מ. דאם אמרינן משום דחוי' (צ) דעשה דוחה [מש"ה] מותר כלאים בציצית. ואין דוחה רק משום דבעת שמכסה עושה המצוה. משא"כ אם אינו עושה מצוה בעת שמכסה לא דוחה. ולהרמב"ם שכ' שם משום שמא יתכסה בה בלילה כו' בעת שאין שם מצות עשה. וס"ל דאפילו כסות יום שלבשה בלילה לא דוחה לב"ש. והוה הפירוש משום כסות לילה. דילבש לשל יום בלילה. ולא מה דלא עשוי רק בשביל לילה. דהא הרמב"ם כתב שמא יתכסה בה דאפילו בכסות יום פטור בלילה. ולר"ת במנחות שם ע"ב ד"ה תכלת כו' שכתב דהותרה לגמרי רשאי ללבוש כלאים בציצית בלילה. ועוד (ק) לא שייך מיגו דתכלת פוטרת לבן נמי פוטר כמו דאיתא (ר) וא"כ אם ליכא תכלת לא דוחה. וא"כ אין צריך לומר לב"ש גזירה משום כסות לילה. רק גזירה דלמא יכסה (ש) בלילה. דלהרמב"ם אפילו כסות יום פטור בלילה. או משום שמא יציע תחתיו ולא ילבש. דאז אינו חייב בציצית והוה כלאים. ורק אינהו (ת) ס"ל כמאן דס"ל דנזירות ישנו בשאלה. וא"כ על כורחיך הא דעשה דוחה לל"ת הוה מגדילים [דדרכו סמוכין] וא"כ הוה כמו סברת ר"ת (א) דכיון דבאמת דהא דלכתחלה התורה התירה הוה (ב) מכח דיחוי [דבכ"מ עשה דוחה ל"ת] אך לבתר הכי הותרה לגמרי כדמשמע מהקרא. ואינהו גזרו משום כסות לילה. ולב"ש אין צריך לומר כן. ורק דגזרינן דלמא לפעמים בלא לבישה יהא עובר על כלאים. וא"כ אפשר לומר בזה דשיטת הרמב"ם כפי' ר"ת לפסק הלכה:

והנה באמת הובא דהפוסקים מסופקים (ג) דאם הוה כלאים בטלית שהוא לובש ועשי בו ציצית ואח"כ הסיר הכלאים. אם נפסל משום העשה ולא מן העשוי. משום דרק משום איסור הוה אינו רשאי ללבוש הטלית. ובזה אפשר לומר דכאן כ"ע מודים דעכ"פ בפעם אחד [יכול לעשות הציצית בעת] דלובש והוא עשוי ללבוש וחייב במצות ציצית לכ"ע:

והנה עוד י"ל (ד) כמו דאיתא במס' כתובות דף ע' ע"א. דכיון דאלו אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל. וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מה' נערה בתולה (ה) ולמה לא יבוא עשה וידחה וכו' שהרי אפשר שלא תרצה וכו' והנה לפי מה דפירשו דהוה עשה דקיל. ומש"ה לא דחי הל"ת משום דהעשה קיל דאפשר לבטלו. א"כ בכאן נמי אפשר לבטלו דלא ילבש טלית בד' כנפות. או דיעשה אחת עגולה. אך לפי מה שפירשו המפרשים שם בכתובות. ומש"ה מלמדין אותה. וכאן כיון דהדין דאפילו יהא דוחה. מ"מ יכול ללבוש טלית בלא תכלת לא שייך לומר כן. אי לפי דפירשו דא"כ גבי דידה ליכא עשה. והאשה מצווה כמו האיש. וזה הכל לא שייך בכאן רק הכל כדלעיל:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה