אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא אבן העזר › סימן ל

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

אבן העזר · סימן ל

סימן כט

שלום לאלופים הרבנים המופלאים

דייני צדק דק"ק קאלוש נרם יאירו

(א) נידון המגרש דשמו לעליית התורה ובהחתימה. יום טוב ישכר ושם החול ליטמאן בער, הדין הוא דיש לכתוב יום טוב ישכר המכונה ליטמאן בער, ולא יכתוב יום טוב המכונה ליטמאן, ישכר המכונה בער, דאפשר למיטעי דישכר גם כן הוי כינוי, וכמו דאיתא הך סברא בכהן (ו) דלא יכתוב אחר הכינוי דלא יסבור דזה גם כן הוי כינוי, וא"ל דאי הכי הוי לכתוב והמכונה בער והמכונה בוא"ו דבשביל זה לא יהא הוכחה, דהנה הוי בזה כמה חלוקים האיך דמעיקרא גבי דמתקריא כתבינן בלא וא"ו וא"ל דיטעו דקאי על סמוך לו, דהיינו רק על ישכר ויסברו דקרינן ליה יום טוב ליטמאן בער, וכמ"ש הב"ש [בסי' קכ"ט ס"ק כ"ד] בשם הנ"ש באחד דנקרא משה ליב ושם העיקר הוה משה יהודא דכתבינן משה יהודא המכונה ליב, דקאי רק על סמוך ליה ולא על משה. י"ל דהנה הש"ך כתב בחושן משפט סי' מ"ט ס"ק י"ד דהא דכתב הב"י דנר"ו קאי על שמו ובכינוי דכתבו הסדרים דאין לכתוב פב"פ המכונה פלוני דהוי משמע דקאי לאב, וכתב הש"ך ועוד שאני התם דכיון דכותב המכונה פלוני ב"פ א"כ חתימתו דבוקה דהא הכינוי שמו ואין כאן הפסק בין החתימה דשמו לשם אביו דתיבת המכונה לאו הפסק בחתימה וכו' יעו"ש, וא"כ בכאן העיקר מעיקרא כתבינן השם שעולה לתורה וחותם [בו], יום טוב ישכר וא"כ יהא הפסק בהחתימה שעולה לתורה וחותם, ואם כן קאי על מעיקרא:

(ב) ובזה מיושב הא דהקשה בספר גט פשוט (ז) אמאי הוי הדין בכהן דכתבינן לאחר שם אביו ואמאי הוי הדין בכינוי דהנה כינוי אחד לשמו ולשם אביו דצריך לכתבו לכל אחד בפני עצמו, ובכהן אמאי לא יצטרך לכתוב למגרש ולאביו, דלא יאמרו דהוי חלל, ולפי סברת הש"ך א"ש דכיון דהוי הפסק בהחתימה דכהן לא הוי עיקר שמו, ומשא"כ בשם כינוי לא הוי הפסק:

(ג) והנה הא דכתב הב"ש דאדסמוך ליה קאי. יש לומר דהפירוש דהא עיקר החשש דכינוי הוי בשביל לעז דיאמרו דאין זה וא"כ כיון דנוכל לפרש דקאי רק על סמוך [ליה] תו ליכא לעז. וכמו שאכתוב לקמן (ח) בשם תה"ד דעיקר היכי דלא שייך לעז ליכא חשש:

(ד) ועוד פשוט, דהא כתב הש"ך שם עוד חילוק דעיקר החשש רק דגבי שם אורי נמי שייך הך כינוי, ומשא"כ היכי דלא שייך הך כינוי להאב, וא"כ גם בכאן דאין רגיל דליטמאן יהיה כינוי לישכר, בודאי ארישא קאי, וכן איתא להדיא בשה"ג דמטעם זה חותמין פב"פ עד ולא חותמין עד מקודם שם אביו משום דהדבר ידוע דתיבת עד קאי על שלפניו, וכן איתא הך חילוק בספר גט פשוט (ט) וגבי עד חותמין לכתחילה כן. וא"כ גם בכאן יש לכתוב כן לכתחילה (י)

(ה) ועוד דלפי החילוק שתירץ בס' ג"פ (כ) גבי כהן דלא כתבינן מקודם משום דהוי לא שכיח ומכ"ש בכאן דלא שכיח ליטמאן הכינוי לישכר יש לכתוב כן לכתחילה כמו גבי כהן. כיון דאביו והוא הוו כהנים סגי במה שכתבו לאחר כך לאחר שם אביו:

(ו) ועוד יש לומר לתרץ מה שהקשה בס' ג"פ הנ"ל גבי כהן דסגי לבסוף, משום דהא התה"ד (ל) פסק והביאו בשו"ע (מ) דאם אין קורין שם הכינוי לחוד בלתי שם העיקר אין צריך לכתוב שם הכינוי, דהטעם דכתבינן שם הכינוי משום דיש שאינן יודעין משם העיקר ויאמרו דאין זה, ומש"ה הוי הדין גבי כינוי דלכתחילה אינו רשאי לכתוב הכינוי לבסוף משום דהוי לעז, דהא כיון שהם יראו השם ואינן יודעין מזה יאמרו דבודאי זה אינו הך המגרש, וא"כ בודאי לא קאי שם הכינוי על שם המגרש ומסתמא אחר הוא, ומשא"כ גבי כהן דכיון דהעולם יודעין [דהוי שמו] שם המגרש וא"כ לא הוי לעז ואפשר [לדעת] דקאי גם על זה. ואם כן בכאן דכיון דליכא הוכחה [להיפך] אין זה לעז, ויאמרו כולם דקאי גם על שם יום טוב:

(ז) והנה אפשר לומר דהא דכתב הב"ש גבי משה ליב דלא יכתוב רק המכונה ליב, משום דשם כינוי הוי לשון לע"ז ומשה הוי שם הקודש וא"כ א"א לכתוב המכונה משה ליב, משום דמשה הוי לשון הקודש וליב הוי לשון לע"ז. ומשא"כ אם הוי שניהם קודש או לעז כותבין (נ):

(ח) והנה במס' גיטין דף ל"ד ע"ב מביא הפני יהושע (ס) הירושלמי וז"ל איש פלוני וכל שום שיש לו הגע בעצמך דהוי שמו ראובן ואסיק שמיה שמעון אלא אני פלוני וכל שום שיש לי עכ"ל, ופרשוהו הקדמונים בדרכים שונים הלא הוא הרא"ש והר"ן ז"ל בספריהם וסיים הפ"י ולולא כו':

וי"ל דהנה התוס' כגיטין דף פ' ע"א כתבו דהאיך מהימן עפ"י עצמו מקום דירה אלא ודאי דכל דבר דאינו צריך לא פסול שינוי. והביא ר"ת ראיה מהא דכתובות (ע) דאין מעלין משטרות ליוחסין דלא אכולא מילתא קא מסהדי כו' ולא על מה שכתוב שהוא כהן כו' עי"ש היטב. והנה דעת כמה פוסקים דכל היכי דלא הוי ידעינן בשעת מעשה דיש לו שם במקום אחר כשר יעו"ש בס' ג"פ. וא"כ באמת לא קשה האיך מהימן דכיון דלא ידעינן כשר, אך באמת עכ"פ יחתמו העדים על שקר. אך סברת ר"ת דלאו אכולה מילתא כו'. אך לפי מאי דחילק הרשב"א והביאו בש"ע חושן המשפט (פ) בין לשון העדים. וע"ז משני דהכי כתוב לשון הבעל. וא"כ לאו אכולא מלתא קא מסהדי וא"כ זה הפירוש. הגע בעצמך ואמאי מהימן. וע"ז משני דהוי לשון הבעל. ומכאן אדרבה ראיה מירושלמי כפי' הר"ת וכמנהגי':

(ט) והנה לפי החילוק שחילק הש"ך סי' מ"ט דמ"ה צריך לכתוב הכינוי מקודם משא"כ בנרי"י דהאיך יכתוב ויפסוק בין החתימה. ומש"ה א"ש דבכהן א"צ לכתוב כהן מקודם שם אביו דכיון דהוי הפסק בחתימה ומ"ה הוי הדין בנידון שבא בשאלה [לעיל בסמוך] דשם המגרש הוי ליה שני שמות לשון הקודש. ולכל שם הו"ל כינוי דכותבין שני שמות לשון הקודש ואחר כך הכינויים. וקאי על שם הראשון, דכיון דא"א להפסיק בשם שקורא לתורה או שחותם וכן הוה הדין בכהן דאין מפסיקין לכתוב כהן קודם כתיבת שם אביו, וכן לפי התירוץ שתירץ בספר ג"פ [רשמנו לעיל באות ה'] דכיון דלא חשבינן דלמא הוי חלל דלא שכיח, ומכ"ש בכאן דלא שכיח דלשם השני יהא הכינוי הראשון וכמ"ש הש"ך סי' מ"ט גבי דוקא האיך דשייך לשם אביו ג"כ כינוי זה:

(י) ועוד יש לומר דהנה באמת דהתה"ד (צ) כתב דהיכי דשם העיקר היו קורין עם של הטפל ביחד אין צריך לכתוב שם הכינוי דטעמא דצריך לכתוב שם הכינוי משום דילמא איכא דלא ידע דהוא יש לו שם זה וס"ל דאין זה שמו. וא"כ ע"כ שם הכינוי אין על שם זה, דהא לא ידע דהוא שמו כך. ומשא"כ גבי כהן דכיון דאיכא שמו עכ"פ בודאי איכא למימר דאפשר דקאי גם על כינוי, וכיון דא"ל כך וכך לא הוי לעז. וא"כ גם בכאן עכ"פ. דכיון דשמו של הכינויים וממילא ליכא לעז דא"ל דקאי גם על שם הראשון, וזה הטעם גבי משה יהודא המכונה ליב. דכיון דעכ"פ ידעו דשמו משה וא"כ א"ל דגם הכינוי הוי רק לשם יהודא ומשה. וא"כ ליכא הוכחה. בשלמא שם איכא הוכחה דעיקר הוכחה דלא ידעו כלל משם העיקר ומה"ת לומר דקאי על שם המגרש. ומשא"כ היכי דידעו משמו דהוי הוכחה דהכינוי לזה:

(יא) ועוד יש לומר הפירוש בירושלמי דבאמת לדין הירושלמי לכתחלה צריך לכתוב אפילו אם יש לו שני שמות במקום אחד. וע"ז מקשה הש"ס [בירושלמי] בפשיטות דהא אם שינה הוי פסול וא"כ האיך יסמוך מוטב שלא לכתוב דהא יבוא לידי שינוי וע"ז משני דהוי לשון הבעל וא"כ עדים לאו אכולא מלתא קא מסהדי. וא"כ היוצא לנו מזה דהיכא דאין צריך. גם השינוי אינו פוסל. וא"כ אפילו אם נימא דהוי הוכחה מדלא כתב לאחר כל שם בפ"ע שם כינוי מ"מ לא הוי שייך דחתמו שקר והוי לכולי עלמא כשר:

(יב) והנה בודאי זה לא שייך לומר דיכתוב על כל שם הקודש שם הכינוי דהיינו למשל דשם הקודש הוי יום טוב ישכר ושם החול ליפמאן בער ואם יכתוב יום טוב המכונה ליפמאן. ישכר המכונה בער אתי למטעי ויאמרו דישכר ג"כ הוי כינוי ליום טוב והוי שני כינוים. ולא כתב והמכונה דאין זה דיוק כלל. וכמו דגבי כהן איתא דיסבור דהוי כינוי. ובאמת הא הוי שם הקודש וצריך לכתוב דמתקרי אך בשביל זה לא נפיק מידי לעז בעלמא:

(יג) והנה באמת אם הוי ידעינן דיש לו שמי' אחר במקום אחר [היינו] במקום נתינה מסתמא ידעינן מה שמי'. רק דלא ידעינן כלל (ק) במקום נתינה אם יש לו שמי' אחר דהוי רחוק. וא"כ כיון דרק עפ"י מה דאמר הוא (ר) וא"כ יש לכתוב שמי' שבמקום אחר כיון דלא ידעינן אם יש לו שמי' חוץ מה דהוא אמר שם אחר וע"ז לא מספקינן. וא"כ הוי שפיר דינא דר"ת. דכיון דא"צ לכתוב שם אחר כשר רק שמו דהוא אמר כתבינן בשם הבעל. דאמר אני וכו' דו"ק ותשכח:

(יד) ואו י"ל דאפי' ידעינן דיש לו שם אחר. ולא ידעינן מה דהוה שמו מ"מ באמת הוי מדרבנן וא"כ שפיר מהימן. רק מהחשש דלמא יבוא לידי פסול. ובאמת דכיון דמהימן והוי כמו דלא ידעינן וכשר ולא יבוא לידי פסול, כמ"ש בס' ג"פ דכיון דלא ידעינן רק מה שהוא החזיק שמו, דהא עיקר הטעם דצריך לכתוב ג"כ מקום נתינה הוי רק מדרבנן וכמ"ש הב"ש דהוי לעז. וא"כ מעיקרא הכי תקינו רבנן דיהא הבעל מהימן ולא יהיה החשש דיהא פסול:

(טו) והנה אע"ג דאיתא גבי מקום דירה דהוו פסול לעז דיאמרו דאין זה אבל מ"מ גבי מקום לידה לא הוי לעז. משום דאין כל העולם כולו ידע מזה ולא הוי לעז יעו"ש היטב בהרא"ש [דף פ' ע"א] בשם ר"ת. וא"כ הא באמת אפי' יש לו במקום אחר שם שם לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה. מ"מ לכתחלה צריך לכתבו וא"כ לא שייך שינוי דהוי לעז דמזה אין כל העולם כולו יודעים דילמא באמת יש לו איזה שם אחר בעיר אחרת דאין כל העולם כולו יודעין אם אין לו שם אחר במקום אחר ואולי באמת יש לו שם אחר באיזה עיר וא"כ מ"ה לא הוי לעז וא"כ כיון דאין צריך לכתבו ולא צריך למיכתב לא פסול שינוי יא"ש לשון הירושלמי וכמ"ש לעיל לשיטת ר"ת:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה