שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
אבן העזר · סימן י
עוד זה מצאתי מ"ש רבינו וצ"ל על תשובת הרא"ם.
והנה מה שכתב הרב הגאון מסאטנוב, דמהר"ן דקדושין משמע דמה שהתנה קודם לא מהני. הנה תשובת מהר"ם מלובלין וגאוני בתראי אינם תחת ידי, אך הנ"ל דאין משם ראיה. דהא במכר בעינן דעת המוכר ודעת הלוקח, ולא שייך לומר דהמוכר אינו רוצה בענין אחר, דהא גם דעת הלוקח בעינן, וכה"ג מבואר בתוס' דכתובות דף מ"ז ע"ב ד"ה שלא כתב בשלמא בעובדא דמהרי"ט דתליא במי שמהדר ומחזיר אחר האחר. דאם הלוקח מחזיר אחר המוכר תליא בדעת המוכר א"ש, אבל הכא מה שהתנה מקודם, דילמא באמת לא נתרצה הלוקח כיון דשתק, ולא איירי דהלוקח מהדר אחר מוכר, וכמו דלא תליא באומדן דעתו כמבואר בתוס' כמו כן לא תליא בדעתו הראשונה דזה הוי כמו אומדנא, משא"כ בגיטין דתליא רק בדעת הבעל ואפילו אחר חדר"ג כיון דכאן שניהם נתרצו:
והנה נ"מ הא דאמרינן (א) רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא, דשם אמר רב הונא גיטו כמתנתו וס"ל גזרה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה, כו' עי"ש. ומשמע דהוי מן התורה עכ"פ הגט אם מת וא"כ לסברת הפ"י שם. הא אם התנה קודם הכתיבה לא ניהוי הגט. ובשלמא לאחר גזרה לא קשה. דהא כיון שלא התנה גיטא מעליא הוא אך קודם הגזרה קשה לסברת הפנ"י, והנה לפי' ר"ת שם לא קשה:
אך י"ל דבאמת נ"מ אם בשעת הכתיבה. עדיין לא הוי מסוכן למות ולא הוי מצוה מחמת מיתה. וא"כ כיון דלא הזכיר התנאי, באמת לא הוי כמו דהתנה. דהוי כמו מתנה במקצת דהוי כמו בריא ואח"כ נעשה מסוכן וא"כ באמת הוי גזרת החכמים דהוי גט אפי' אם מת. וא"כ שפיר הוי גיטא מעליא:
והנה א"ל כמו דאיתא בכתובות בדף ב' ע"ב, דשאני התם דמסתמא כיון דאמר דכוונתו היה בשביל שלא [תהא זקוקה ליבם אם] ימות, ומ"ה לא אמרינן טענת אונם. ומשא"כ אם לא התנה משום מיתה יע"ש, וא"כ מש"ה אם התנה קודם הכתיבה, בודאי הוי כוונתו לגמרי. דאל"כ הא לא הוי הגט כלל וכמו סברת הפ"י. וא"כ בודאי כוונתו בלתי תנאי:
או י"ל דנ"מ. אם התנה לאחר הכתיבה קודם הנתינה מהיום אם מתי וכמו שפי' ר"ת וא"כ הוי הגט חל רק אם לא עמד. וכמ"ש התוס' דלרש"י ז"ל קשה. והנה אם הסופר נאמן שהתנה מקודם. אע"ג דע"י זה הגט בטל. ולא שייך דאינו נאמן דחזקה דהוי עשה כדין. דהנה באמת בזה לא שייך סתם ספרי דדייני מגמר גמירי, דזה לא ידע ולא הוי שייך אינו חוזר ומגיד. דהא לא הוי הגדה, ואיתא בחו"מ סימן ר"ה. דכל מה דעבידי העדים למיטעי שפיר יכולין לחזור ואך הש"ך הקשה הא אין חוזר ומגיד. ואך בכאן הא לא הוי העדות וא"ל הא נ"מ דהא הדין חתם סופר ועד כשר בדיעבד. י"ל דבאמת הא הדין כל כמה דלא נתן ליד הבעל לא הוי עדות ולאחר שהוחתם העדים. והוי עדות בלתו לא הוי עדות כלל:
ולכאורה לפי מה שכתב המ"מ בשיטת הרמב"ם דלא מיקרי לכמה כיון דלא מבורר, ובתנאי דתליא ביד אחר, ואין דעתו לקיים כתב הפנ"י בגיטין דכ"ע מודו דתליא בברירה וא"כ אם לא קיים התנאי לכ"ע בטל (ב) משום דהכתיבה אין צריך לדיני תנאי, דהוי רק דבור ודבור. אך אפי' לפי מאי שמצאתי אח"כ בלח"מ (ג) דמחילה ג"כ מהני ומש"ה אם כתבו ומחקו או בע"פ. הוי רק ספק אם בטלו אח"כ (ד):
אך באמת הא דמהני מחילה. הוי הטעם משום דמעיקרא הוי אדעתא דהכי. דאל"כ האיך שייך הטעם הב' דאתי דבור ומבטל דבור. הא אעפ"כ לא הוי לשמה. וא"כ בכאן הא באמת הוא רוצה ג"כ אח"כ לתנאי. אך דהדין דכיון דלא דיבר לתנאי קודם נתינה לא מהני. וא"כ בודאי לא שייך לומר דאין ע"ז התנאי כוונתו. דהא באונס ה"ל. וא"כ שפיר לא הוי גט לפי הך דעה דס"ל דאם התנה בפני אחרים לא הוי ליה ג"כ לשמה זהו חדא מהיתר וכמ"ש לקמן. בשיטת הלח"מ על הרמב"ם:
ועוד יש להקל לפי סברת הרשב"א (ה). וכן המ"מ דאם אמר מעיקרא בפני עדים אמסור לה על תנאי זה. וא"כ אם אמר מקודם. בפני עדים אם יחזור לא יהא גט. אמרינן על דעת הראשונה עושה. ובסתם ולא התנה תנאי אחר גם הרמב"ן מודה. ועוד דהוי קשה. (ו) הא לא התנה בתנאי קודם למעשה. הנה לפמ"ש הרמב"ם הוי הפירוש. נתינת הגט הוי עיקר המעשה. ועוד דממנ"פ במעכשיו הא הוי דעתו. דאין צריך לדיני תנאי. ואלא הך דעות דפליגי עליה. אמרינן היכא דאיכא גילוי דעת קודם שא"צ לדיני תנאי. והנה יש להיות מהנך שתי טעמים. דקודם הכתיבה עכ"פ תד טעמא. אך באמת בלא"ה הא יש לומר דהוי כמו אם. כיון דלא אמר בפירוש מעכשיו. (ז) אך באמת זמנו של שטר מוכיח. הא למ"ד דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח. [שוב הוי אם] והנה אם נימא כסברת המ"מ (ח) דלא שייך בזה דזמנו של שטר מוכיח. וא"כ לא הוי מגורשת. אך לפי דעת הרמ"ה לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח. וא"ש הכל. והנה למ"ד דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח. ודבר דהוי לאחר זמן אין צריך לדיני תנאי וכמ"ש הרמב"ם והביאו בש"ע אה"ע עי"ש היטב:
והנה ליישב דעת הרמ"ה (ט) י"ל. דבשלמא היכא דכתב בשטר צריך הזמן. וא"ל דלכתוב לאחר ל' הא רוצה בתנאי אם לא אבוא. ולא שייך התנאי דלא אבא רק בתוך י"ב חודש. ולא ידעינן מהאיך הי"ב חודש. משא"כ אם בלא"ה הוי תנאי בע"פ. יסמוך עצמו על העדים. ומש"ה א"ש בגיטין. ועוד י"ל דבאמת הא אנן דלא כתבינן שעות. ואם כתב אותו זמן. שנכתב לאחר ל'. הוי הגט בסוף היום. והוא רצה דליהוי הגט. בתחילת יום:
ועוד נ"ל [בעובדא דידן היתר חדש] דכאן כ"ע מודו דמתחיל בסוף היום. דלא שייך סברת הרב רבינו אלחנן (י) דאטו לא ירא היום מן המיתה ובכאן לא שיין זאת. וא"כ שפיר יכול לחזור בו ביום. והנה תכ"ד יכול לפרש דבריו רק דתנאי לא מהני משום דלא הוי כתנאי ב"ג וב"ר. וא"כ ליש דמחל. כמו מחקו לס' הלח"מ וא"כ לא הוי גט: