אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה פג

שאלה פב

ראובן ושמעון עשו שותפות והוצרכו מעות לשותפות וחלו פני לוי לבקש להם מעות על משכונות והלכו שלשתם אצל ישמעאל אחד ונתרצה הישמעאל לת' המעות ולא רצה לקבל המשכונות ואמר אני איני נותן מעות אלא ללוי שאני מכירו, ולוי קבל המעות ונתנם לראובן ושמעון והם קבלו המעות ולא עשו לו שטר ולא קנין ואחר זמן הלך ראובן למקום אחד למכור סחורה מהשותפות ומת שם והמעות שנמצאו לו הושמו ביד איש נאמן וכששמע לוי שמת ראובן הלך אצל שמעון ואמר לו תפרע המעות שלקחתם לשותפות ענה שמעון ואמר אני אפרע חצי החוב ולך לך אצל נכסי הנפטר להפרע מחצי' הנשאר אז בא לוי אצל האלמנה ואמר לה הלא ידעת כי מת אישך וכי היה חייב מעות לי בעד ישמעאל אחד וענתה ואמרה ידעתי כי כן ואל תפחד שתפסיד שום דבר מהחוב ולבטחון זה הרי לך המשכונות שהיה נותן בעלי בראשונה ולוי לקח המשכונות והלך לו והמשכונות הם מתכשיטי האלמנה הנזכרת ואחר כך באה האלמנה לגבות כתובתה מהמעות שהושמו ביד האיש הנאמן הנזכר, זהו תוכן הענין. ועתה אנחנו שואלים בזה שלש שאלות האחת אם לוי יכול לגבות כל החוב משמעון מעון או לא, שנית אם באלו המעות שהושמו ביד הנאמן אם יקדם גביית חוב לוי לכתובת האלמנה או הכתובה לחוב. שלישית אם המשכונות שנתנה האלמנה ללוי אחר מיתת בעלה אם נשתעבדו ללוי על חובו ואינה יכולה לחזור לקחת אותם או אינם משועבדות ויכולה לחזור ולקחת אותם לתשלום כתובתה מכל זה. ילמדנו רבינו הדין.

התשובה על השאלה האחת אף על פי שהדין הוא שסתם לווין שלוו כאחד ולא פרשו כמה בחלקו של זה וכמה הם בחלקו של זה הרי הם אחראין וערבאין זה לזה ויכול המלוה לגבות כל החוב מאיזה מהם שירצה, מכל מקום הני מילי כשהיתה המלוה ההיא מלוה בשטר אבל כשהמלוה היא מלוה על פה אף על פי שהיא בעדים מתוך שיכול לומר פרעתי שהמלוה לחבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים יכול לומר תנאי היה בינינו שיפרע כל אחד ממנו חצי המלוה ויפטר, או מתחלה לא היתה מלוה אחת אלא חצים לי וחצים לחברי וכיוצא בזה הילכך אם שמעון טוען אי זו טענה שהוא נפטר על ידה מהערבות הרי הוא נאמן וישבע ויפטר ואם לאו הרי הוא ערב על חבירו ויכול לוי לגבות ממנו כל המלוה שלו ושל חבירו, ועל השאלה השניה הנה מאחר שלוי אינו מבקש מממון השותפות שנשאר ביד הנאמן אלא אחר שנדחה משמעון בטענה שאינו ערב בעד ראובן ופרע לו חצי המלוה בלבד אם כן אינו מבקש לגבות מממון השותפות רק מחלק ראובן בלבד ומכיון שהיא מלוה על פה אינה נגבת מן היורשים אלא אם כן הודה בו ראובן בתחלה או אם היה לו זמן ועדין לא הגיע זמנו או אם נדוהו עד שיפרענו ומת בנדויו ואם היה בו אחד מאלה השלשה אופנים אז יהיה דינו כדין בעל חוב. ומאחר שהמעות לענין הכתובה והבעל חוב הם כמו מטלטלים שאין בהם דין קדימה הדין הוא שהבעל חוב קודם מכתובתה ובנדוניתה יחלקו עם הבעל חוב, ועל השאלה השלישית דבר פשוט הוא שהמשכונות ההם מאח' ששעבדה אותם היא ברצונה אחרי מות בעלה הוא נפרע מהם אם אין ממונו של ראובן מספיק לגבות משם חובו דלא גרעי מאלו ש שעבדה עצמה להיות ערבה בערבון החוב שהוא נפרע ממנה ואין זה צריך לפנים. הנראה לי לעניות דעתי כתבתי הטרוד והעלוב אליה מזרחי.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה