אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה עח

שאלה עו

נשאל נשאלתי על אודות אשה אחת שהלך בעלה מקושטנדינא ושוב לא חזר ונשארה אשתו עגונה קרוב י"ז שנה ואחר זה הזמן בא יהודי ממלכות עג'ם ושאלוהו אם בא בארצו שום יהודי מקושטנדינא, ואמר שבאו שלשה יהודים ואמרו שהם מקושטנדינא שם האחד עזריאל כך וכך צורתו, ואמצע שפתו העליונה היתה מוגבהת עד שהיתה שנו העליונה נראת משם אפילו בהיות פיו סתומה ושם האחד אברהם כך וכך צורתו ושם האחד אהרן כך וכך צורתו ואמרו שהם אשכנזים ועמדו שם בעירו הנקראת הבלה שתי שנים ואחר כך מת עזריאל ומאותו זמן שמת עד עתה כמו ארבע שנים וכששמעו השומעים שם עזריאל וצורתו והסימן שבשפתו ושהיה מקושטנדינא מהאש כנזים אמרו אין זה אלא בעל האשה העגונה הפלנית ואף על פי שלא הלך עם חברתו רק בחור אחד ששמו יודלין ולפי העדות הזה לא היה עמו יודלין רק אחרים שלא היו מחברתו אמרו שמא מת יודלין בדרך או הלך לארץ אחרת ונתחבר עזריאל עם חברים אחרים וחפשו כל קושטנדינא אם נמצא שום אחד מהאשכנזים שהיה שמו עזריאל שהלך מקושטנדינא ושוב לא חזר ולא נמצא אם ראוי להתיר את האשה העגונה בעדות זו או לא.

התשובה נראה לי לעניות דעתי דהא ודאי צריכא רבא וצריך דקדוק רב ועיון מופלג משום דאיכא לספוקי טובא בההיא תוספתא דקתני אין מעידים אלא אם כן מכירים שמו ושם עירו והביאה גם הרמב"ם זכרו לברכה בפסקיו ואמר ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומדין באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויעיד שמו ושם עירו אי בשמו לחודיה בלא שם אביו קמיירי אי בשמו ושם אביו יחד שניהם נקראים שמו מכיון שהאחד פירוש לאחר דאין הפרש בין ראובן העברי לראובן בן יעקב וכמו ששני שמות ראובן ועברי נקראים שם ראובן מפני ששם העברי הוא פירוש לשם ראובן ככה נאמר ששני שמות ראובן ובן יעקב נקראים שם ראובן מפני ששם בן יעקב הוא פרוש לשם ראובן דהכי אשכחן בפרק כל הגט גבי והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת שפרש רש"י ז"ל והוא שהוחזקו שני אנשים בשם זה באותה העיר ולא אמר והוא שהוחזקו שני אנשים בשמו ושם אביו של זה וכתב עוד או שמא יש עיר אחרת ששמה כן ובה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה ולא אמר ששמו ושם אביו ושם אשתו ושם אביה כזה אבל קרא את שמו ושם אביו שמו ואת שמה ושם אביה שמה ומכיון שפירוש שמו יסבול שני הפרושים מעתה איכא לספוקי בפירוש התוספת' ובפירוש הרמב"ם זכרו לברכה במאי קא מיירי משום דיש פנים לכאן ולכאן דמצינן לפרושי לחומרא דבשמו ושם אביו יחד קמירי אבל בשמו לחודי' אע"פ שמכירי' גם שם עירו אין מעידים דהכי משמע מלישנא דהרמב"ם זכרו לברכה דכתב בא אחד ואמ' אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת ואי בשמו לחודיה סגי אמאי נקט בן מיכאל הא אפילו ביצחק לחודיה סגי וליכא למימר התם בלא ידע שם עירו קמיירי ומשום הכי בעינא שם אביו אבל היכא דידע שם עירו בשמו לחודי' סגי משום דמלישנ' דכשתל' למקום פלוני דקאמר משמע דבידעו גם שם עירו קא מיירי וכן משמע נמי מההיא עובדא דפרק האשה שלום דיצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטובא לאיספמיא ושכיב ושלחו מתם וכולי שמשם לקח הרמב"ם המאמר הזה דבידעו שם עירו קמיירי והא דנקט בלישניה יצחק בן מיכאל ובההוא עובדא לא הוזכר אלא שם יצחק לא שם אביו יש לומר דכיון שהזכיר בר אחתיה דרב ביבי הוה ליה כאילו הזכיר שם אביו דמה לי זה מה לי זה תרוייהו פירוש שמו הן אבל ליכא למימר משום דריש גלותא הוא יחיד בדור ואינו צריך לפרש שמו דהאי ריש גלותא אינו רוצה לומר נשיא אלא יחס משפחה שהרי אין דרך הנשיא ללכת לבדו מעיר לעיר דמשפט מלכות יש לו וכבר האריך בזה מאד הרא"ש בתשובה אחת עיין שם וכן משמע נמי מההוא גיטא דפרק האשה שלום דאשתכח בסורא והוה כתיב ביה ענן בר חייא נהרדעאה פטר ותריך ית איתתיה ומההוא דפרק כל הגט דקאמר והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת אבל בשמו לחודיה לא אבל מההוא גיטא דאשתכח תכח בנהרדעא וכתיב ביה בצד קלוניא מתא אנא אדרנלאי נהרדעא עא פטרית ותרוכית ית פלניתא אותתי דאמר רבא לא חיישינן וכולי וכן מההיא עובדא דשלהי יבמות דהוה קא מכריז ואמר מאן איכא בי הואי מאן איכא בי הואי שכיב הואי ואנסבה רב יוסף לדביתהו ומההוא עובדא דהוה מכריז ואמר מאן איכא בי חסא מאן איכא בי חסא שכיב חסא ואמר רב נחמן האלהים אכלו' כוורי לחסא אין להביא ראיה דאפילו בשמו לחודיה בלא שם אביו סגי דאיכא למימר שהתלמוד לא רצה להארי' להזכיר שמו ושם אביו אבל אין ספק שהוזכר גם שם אביו אבל מה שלא הזכיר גם שם עירו איכא למימר דאותה העיר עצמה דהוו קא מכרזי בה היתה עיר דירתם ומשום הכי לא הוו קא מכדזי חסא דממקום פלוני והואי דממקום פלוני והרמב"ם זכרו לברכ' כשרצה להודי' לנו הדין פירש ואמר כשתלך למקום פלוני דהינו מקום דירת יצחק בן מיכאל אמור להם שמת יצחק בן מיכאל והודיענו בזה שצריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו שאין חוששין שמא יצחק אחר הוא אבל ביצחק לחודיה אף על פי שהזכיר גם שם עירו עדין אנו חוששים בו שמא יצחק אחר הוא וכשחזר להודיע לנו הדין שאין סומכים על הסימנים וכתב ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו שכך וכך היה צורתו וכך וכך היו סימניו אין אומרים וכו' ואגב גררא שב להזכיר מה שכתב למעלה שצריך להכיר שמו ושם אביו ושם עירו לא הוצרך בו וכתב עד שיכיר שמו ושם עירו כלשון התוספתא בעצמו מפני שסמך על מה שפרש למעלה כי כן כתב למעלה מזה הוא עצמו בא אחד ואמר וכולי אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וסים ואמר הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה במקום זה ושם אביו כשם אביו של זה, וכן ההיא תשובה דהרא"ש ז"ל שהעיד אותו תלמיד ממיורקא לפניו ואמר בהיותי במיורקא ראיתי תלמיד אח' והראה לי אגרת חתומה בחתימת מורינו הרא"ש והיה כתוב באותה אגרת ששמו של אותו תלמיד היה רבי אשר וספר לי שבא מטוליטולא ושלמד לפני הרב הנז' והראה לי תוספות מקצת מסכתות מרנו הנ"ל ולפי הדברי' שהגיד לי ומצאתי אמת והתברר לי שבא מטוליטולא עד נפטר לבית עולמו ועשיתי לו כבוד במותו וקברנו אותו והשיב הרא"ש זכרו לברכה יראה לי שאשתו של רבי אשר הנזכר לעיל מותרת להנשא בעדות זו וראיה מההיא עובדא דשילהו יבמות מעשה באדם אחד שבא להעיד עדות אשה לפני חכמים אמרו לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו אמר להם אני והוא היינו מהלכים בדרך ורדפו אחרינו גוים ונתלה ביחור של תאנה ופשחו והחזיר את הגוים לאחוריו אמרתי לו ישר כחך אריה אמר לי מנין אתה יודע שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחרא לימים חלה ומת והשיאו חכמים את אשתו אף על פי שלא הכירו אלא על ידי שהגיד לו שמו ושם מקומו התירו את אשתו וכן בנדון זה שהגיד להם שמו ושלמד הנה אצלנו והראה להם תוספות שידוע לנו שהוליכם עמו מכאן הרי התברר שאותו רבי אשר שיצא מכאן מת עד כאן דבריו דמשמ' מכאן דבשמו לחודיה עם שם עירו סגי שהרי לא הוזכר בעדות העד אלא שמו ושם עירו לחודיה בלא שם אביו צריך לומר שקצר העד בלשונו ולא רצה להאריך מפני שכבר היה ידוע לו כמו שהזכיר באחרונה רבי אשר בן רבי סני אבל בלי ספק שהעד הזכיר בלשונו גם שם אביו דאם לא כן היאך התיר לאשתו של אותו תלמיד בעדות שמו ושם עירו לחודיה בלא שם אביו והלא באות' ראיה שהביא לעזרו נזכר בה שמו ושם אביו אלא על כרחך לומר שקצר העד בלשונו ולא הזכיר רק שמו ושם עירו אבל לעולם אימא לך שהעד הזכיר בלשונו גם שם אביו ואדרבא מכאן יש להוכיח דשמו כולל שמו ושם אביו שהרי מהראיה שהביא משמע דלא סגי בלא שמו ושם אביו והוא הוכיח משם ואמר אלמא אף על פי שלא הכירו אלא על ידי שהגיד לו שמו ושם עירו התירו את אשתו, אבל מה שכתב הרמב"ם זכרו לברכה ראו אחד עומד מרחוק ואמר שהוא פלוני בן פלוני או פלוני ממקום פלוני והרי נשכו נחש וכולי הרי אלו משיאים את אשתו דמשמע דסגי בשמו עם שם עירו בלא שם אביו ובשמו ושם אביו בלא שם עירו צריך לומר דמשבשתא היא וראוי להיות שהוא פלוני בן פלוני ממקו' פלוני וכן מצאתי בקצת נוסחאות גם בספרי הרא"ש והטור זכרם לברכה וגם בקצת נוסחאות מהתלמוד עצמו וכן כתב הרב רבינו ישעיה השני באו עדים והעידו שמת יוסף בן יעקב מעיר פלוני מתירים את אשתו ואין חוששי' וכולי ואם אמרו יוסף בן יעקב מת ולא ידעו מאי זו עיר היה אף על פי שלא הוחזק יוסף בן יעקב בעיר אחר בעולם אין מתירים את אשתו וכתב אחר כך ואם הזכירו שמו ושם עירו ולא הזכירו שם אביו מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא תנשא אשתו וכולי וזו היא ה השטה האחת שהיא לחומרא אבל מצינא לפרושי נמי בשיטה אחרת שהיא לקולא דאיכא למימר דהא דקתני בתוספתא אין מעידים עד שיכיר שמו ושם עירו וכן הא דכתב הרמב"ם זכרו לברכה עד שיכיר שמו ושם עירו דבשמו לחודיה קמירי בלא שם אביו והא דכתב אמור להם שמת יצחק בן מיכאל דמשמע דלא סגי בלא שמו עם שם אביו איכא למימר משום דבלא הכירו שם עירו קמיירי אבל היכא דידעו שם עירו אפילו בשמו לחודיה סגי והינו כפי הנוסחאות שכתוב בהן ראו אחד עומד מרחוק ואמר שהוא פלוני בן פלוני ממקום פלוני והא דקאמר כשתלך למקום פלוני אינו רוצה לומר כשתלך לעירו שהוא מקום דירתו אלא כשתלך לאותו מקום שיצא משם כשבא במקומנו דהכי משמע טפי מההיא עובדא דיצחק ריש גלותא בר אחתי' דרב ביבי דהוה קא אזיל מקורטובא לאיספמיא שכיב אשר זה המאמר של הרמב"ם לקוח ממנו דאם לא כן יצחק ריש גלותא דמקורטובא דהוה קא אזיל לאיספמיא מיבעי ליה אלא על כרחך לומר דלא הוה מקורטובא ממש אלא ש שעבר משם כשיצא מעירו ללכת לאיספמיא או שהיו מסופקים בה אם היתה עירו ממש או עיר מעברו שעבר משם כשיצא מעירו לבוא באיספמיא איך שיהיה למדנו מכאן דבלא הכירו שם עירו קמיירי והרמב"ם שכתב כשתלך למקום פלוני אמור להם כולי אינו אלא מההיא עובדא דיצחק ריש גלותא כמו שכתבו הגדולים ומכיון דההיא עובדא בלא ידעו שם עירו קא מיירי על כרחך לומר דהרמב"ם זכרו לברכה נמי בהכי קא מירי וכן כתב הרא"ש זכרו לברכה בתשובה במה שהעידו לפניו על מכלוף בן מליל שנהרג והכירוהו מת והשיב דכיון שידוע שהיה שם בעלה של אשה זו מכלוף בן מליל אם לא הוחזק מכלוף בן מליל אחר בעיר דאיתתא זו שריא לינשא והביא ראיה תחלה מפרקא קמא דמציעא מההוא גיטא דאשתכח בבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא וכולי ומסים בה וכתב שאני הכא שאיש אחד ששמו שמו יוסף בן שמעון עומד לפנינו ואומר שכתב גט לאשתו בשוירי מתא דעל דכיס נהרא הילכך דין הוא שנחזיר לו הגט דלא חיישינן למילתא דלא שכיח שמא יש עיר אחרת ששמה שוירי ויתבה על דכיס נהרא ויש שם איש ששמו כשם האיש הזה ושם אשתו כשם אשת האיש הזה אבל הכא דילמא כמה מכלוף בן מליל יש בעולם כיון שלא העיד שהיה בעלה של זו האשה וגם לא העיד על שם מקומו לכן יש להביא ראיה מהא דגרסינן ביבמות פרק האשה שלום יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטובא לאיספמיא ושכיב שלחו מתם וכולי מי חיישינן לתרי יצחק אי לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאישתכ' בנהרדע' דהוה כתיב ביה בצד קלוניא מתא אנא אדרנילאי נהרדעא פטרית ותרוכית ית פלניתא איתתי ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרבי יהודה נשיאה ושלח ליה תבדק כל נהרדעא כולה ורבא אם איתא יבדק כל העולם כולו מיבעי ליה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח ליה. הרי מה שהבאתי הוא דומה ממש לנדון דידן שהרי המעידים לא העידו כי אם על שמו אבל לא הכירו לא את מקומו ולא את אשתו אלא כך היה שם האיש שנפטר בכאן דאלו העידו עדות גמורה שידעו שהיה בעלה של זו בהא לא הוה אמר אביי חיישינן לתרי יצחק וכו' הא קמן בהדיא שהרא"ש ז"ל סובר דבההוא עובדא דיצחק ריש גלותא לא הכירו רק שמו לא שם מקומו אף על גב דשלחו מתם דהוה אזיל מקורטובא לאיספמיא הלכך על כרחך לומר שהרא"ש ז"ל סובר שעיר קורטובא שבא משם לאיספמיה לא היה אלא מקום מעבדו שעבר משם בלכתו לאיספמי' כדפרשינן שינן, וליכ' לאקשויי מדידיה אדידי' דאילו גבי יצחק ריש גלותא מפני שלא היתה עיר קורטובא מקום דירתו ממש אמר שלא הכירו שם עירו ואלו בההוא תלמיד ששמו רבי אשר אף על פי שלא היתה טוליטולא עיר דירתו קראה שם עירו ואמר אלמא אעפ"י שלא הכירו אלא ע"י שהגיד לו שמו ושם עירו התירו את אשתו וכן בנדון דידן וכו' משמע שהוא סובר שגם בנדון זה הכירו שם מקומו די"ל שאני התם שנתישב שם זמן רב וקבע שם מקום דירתו וכל אותו זמן שהיה לומד בישיבת הרא"ש ז"ל אבל קורטובא שלא עמד שם אלא דרך העברה בעלמא אינה נקראת בשם עירו ואף על פי ששנינו בפרק השותפים כמה ישהא בעיר ויהא כאנשי העיר שנים עשר חדש ושמא לא שהא שם שנים עשר חדש מיהו בגמרא מסיק בהדיא דההיא מתניתין לא קא מיירי אלא לפייסי העיר אבל לשאר מילי אפילו אם לא שהא אלא שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר דאם לא כן קשיא בריתא דקתני בהדיא שלשים יום לקופה שלשה חדשים לתמחוי וכו'.

וכן כתב המרדכי בשם ראבי"ה בפרק השולח ומקום הדירה אין לכתוב אלא אם כן נתישב בעיר שלשים יום כדפירש בפרק השותפין ומה שכתב הטור ואם רגיל בשני מקומות כותבים שם מקום עקר דירתו והוא אותו שדר בו שנים עשר חדש אינו אלא כשהוא רגיל בשני מקומות יחד שהולך בזה ובזה ואינו קובע מקום כלל שאז אין ראוי שיקרא עירו לענין הגט אלא אותו שדר בו שנים עשר חדש אבל אם קבע דירה במקום אחד כדי ללמוד שם או כדי לעשות חנות וכיוצא בו משלשים יום והלאה מיד הוא נקרא עירו לכל דבר והכי משמע נמי מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא דלעיל דבשמו ושם עירו לחודיה סגי שהרי לא הוזכר בו אלא שמו ושם עירו ולא שם אביו ואפילו הכי אומר שם רבא דלא חיישינן ואביי נמי משום דסבירא ליה דשמו ושם עירו לחודיה בלא שם אביו הוי כשמו ושם אביו בלא שם עירו לא חשש להביא ראיה למילתיה דמיירי בשמו ושם אביו מההוא גיטא דמיירי בשמו לחודיה גם לא דחה רבא את דבריו לומר שאני התם דלא הוה כתיב ביה בההוא גיטא אלא שמו לחודיה אבל הוצרך להשיב לו דמשום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה הכי אבל מההוא גיטא דאשתכח בסורא דהוה כתיב ביה בסורא מתא ענן בר חייא נהרדעא פטר ותריך פלניתא איתתי וכולי ואמר רבא אפילו לדידי דלא חיי שינא הכא חיישינן דילמא בגמלא פרחה אזל א"נ בקפיצה כיון דהוחזקו שם תרי ענן בר חייא דמשמע אבל אם לא הוחזקו לא ליכא למידק מינה דמשום דהוה כתיב ביה שמו ושם אביו עם שם עירו הוא דלא הוה חייש אבל אי לא הוה כתיב ביה אלא שמו ושם עירו הוה חייש דאיכא למימר הוא הדין נמי אי לא הוה כתיב ביה אלא שמו ושם עירו ולא הוחזקו לא הוה חייש אלא דעובדא הכי הוה אי נמי אורחא דמילתא נקט דסתם גיטין כותבים בהן שמו ושם אביו וההוא גיטא דנהרדעא נמי הכי הוה כתיב בי' אלא שהתלמוד קצר בלשונו וראיית אביי ממנו היא במכ"ש וכן נמי הא דפרק כל הגט דאמר התם והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת דמשמע דוקא בכה"ג הוחזקו אין לא הוחזקו לא אבל בשם יוסף לחודי' לא צ"ל דאורחא דמילתא נקט דסתם גיטין כותבים בהן שמו ושם אביו והשתא אתייא שפיר הא דהתיר הרא"ש אשת ר' אשר תלמידו בהכרת שמו ושם עירו בלא שם אביו דלא שייך לומר הכא שקצר בכתבו כדמפרשינא לעיל משום דאין דרך לקצר בדבר שעיקר הפסק תלוי בו הלכך עכ"ל דלא הוזכר שם אביו כלל באותו עדות לא בכתבו ולא בלשונו ואפילו הכי התיר את אשתו דבשמו ושם עירו לחודיה סגי והרא"ש זכרו לברכה שהזכיר שם אביו בפסקו ואמר שאותו תלמיד ששמו רבי אשר בר רבי סיני ראוי להתיר את אשתו לא מפי העד ידע זה אלא שהוא מעצמו היה מכיר שמו ושם אביו כשהיה בישיבתו והזכירו בעת הפסק בשמו ושם אביו שהיה ידוע לו כדי שיפרש הדבר שלא יסתפקו בו מי הוא אותו רבי אשר שהותרה אשתו וליכא לאקשויי על פרוש זה דאם איתא שלא הזכיר העד אלא שמו ושם עירו לחודיה היאך הביא הרא"ש ראיה לדבר זה מההיא דשלהי יבמות דיוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחרא שהוזכר בו שמו ושם אביו ושם עירו דילמא הא דהתירו חכמים את אשתו של אותו יוחנן אינו אלא משום דהעידו על שמו ושם אביו ושם עירו אבל בשמו ושם עירו לחודיה לא דיש לומר שלא הביא הראיה כדי לפשוט מינה דבשמו ושם עירו לחודיה סגי דאם כן הוה ליה לאתויי ראיה מהתוספתא דלעיל דקתני בה בהדיא אין מעידין אלא אם כן מכירין שמו ושם עירו אך מה שכיון לפשוט מאותה ראיה אינו אלא לענין שאין לחוש לשמא היה משקר כדרך כל הולכי דרכי' שמשני' שמותיהן ושמות מקומותיה' לפי שפעמים בורחים מחמת ממון או מחמת מרד וכיוצא בו ואינם מודיעים שמם ולא שם מקומם כמו שכתב הרא"ש בתשובה אחת זה לשונו ובירושלמי דפרק השולח גרסינן אמתניתין שהתקין ר"ג שיהו כותבים איש פלוני וכל שם שיש לו הגע עצמך דהוי שמיה ראובן ואפיק שמיה שמעון בתמיהה אלא אני פלוני וכל שם שיש לי והכי פרושה שר"ג תקן על בני אדם ההולכים ממקומם למקום אחר ומשנים שמותיהם לפי שפעמים בורחים מחמת ממון או מחמת מרדים וכולי עד כאן דבריו ומפני שיש לחוש על אותו תלמיד נמי שמא לא היתה אותה החתימה שהראה שהיה כתוב בה ששמו רבי אשר שלו אלא של אדם אחר שהפקידה בידו לשמרה בשמירה מעליא והוא רצה לומר שהיא שלו וששמו רבי אשר הכתוב שם אם מפני שהיה בורח ממקום למקום והיה רוצה לשנות שמו שלא יכירוהו ואם כדי להתפאר שהוא מתלמידי הרא"ש כדי לכבדו בדרכים לפיכך הוצרך הרא"ש להביא ראיה מההיא דשילהי יבמות להוכיח משם דאין לחוש לשמא משקר דאם כן היאך התירו האשה על פי העד שלא הכיר שמו ושם עירו אלא מפי המת עצמו שהגיד לו שכך היו קורים אותו בעירו יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחרא ולא חששו לשמא היה משקר שאין לחוכיח זה לא מהתוספתא דאדרבא מהתם משמע שצריך שיכיר העד שמו ושם עירו מעצמו לא שיסמוך על פי מה שהגיד לו המת בעד עצמו ולא מעובדא דיצחק ריש גלותא ושאר עובדים דתרתי נשייא וזהו שכתב בסיום דבריו וכן בנדון זה שהגיד להם שמו ושלמד הנה אצלנו כלומר אף על פי שלא הכיר אותו מעצמו אלא לפי מה שהגיד לו המת עצמו אף על פי כן אין לחוש לשמא היה משקר אלא שעם כל זה שהביא הראיה והוכיח ממנה דאין לחוש לשמא היה משקר הוצרך לאמת דברי התלמי' בכל עוז ואמר והראה להם תוספות שידוע לנו שהוליכם עמו מכאן כלומר וגם זו ראיה לחזוק שלא היה משקר ואף על פי שאין זו ראיה גמורה דאיכא למיחש לשאלה ולפקדון כדפרש רש"י מכל מקום יש בזה חזוק קצת יותר מאם לא היה זה זו היא השטה האחרת שהיא לקולא בפירוש התוספתא דל דלעיל ובפירוש דברי הרמב"ם זכרו לברכה שכתב עד שיכיר שמו ושם עירו ואף על פי שהדברים נוטים יותר כפי זה הפירוש האחרון מכל מקום לא אוכל להכניס ראשי בין שתי השטות הללו להתיר אשת איש לעלמא בעדות שמו ושם עירו לחודיה בלא שם אביו ואף על פי שמצאתי בתשובה אחת לרבי יצחק בר ששת זכרו לברכה ששאלוהו על אותו שהעיד שראה יהודי אחד בירושלים שהיה שמו אברהם פארח ומת והוא היה שם כשמת וסיע בקבורתו והיה אדם בינוני לא ארוך ולא גוץ ושערות זקנו התחילו להתלבן ולא היה יודע אם היה בעל האשה העגונה הזאת ולא מאיזה עיר היה קודם בואו בירושלים רק ששמע שהיה ממלכות קשטליא ואמר שידע בודאי שלא היה אחר בירושלים ששמו אברהם פארה אלא זה בלבד אם ראוי לסמוך על עדות זו להתיר בו את האשה והשיב שאין עדות זו מספיק להתירה אחרי שאינו מכיר שם עירו רק שהוא ממלכות קשטיליא ואפשר שהיה בקשטילי' אחד ששמו כך והלך לירושלם וצריך לבדוק בכל קשטיליא אם היה שם אחד ששמו כך ויצא משם דמשמע דבשמו ושם עירו לחודיה סגי יש לומר שאני הכא שהכיר גם שם יחסו שהיו קורים אותו אברהם פארח שהוא במקום שם אביו דתרוייהו פרושא דשמו הם מה לי שם יחוסו מה לי שם אביו אבל בשמו ושם עירו לחודיה בלא שם אביו מאן לימא לן דסגי להתיר בו את האשה.

ועוד אפילו אם תמצא לומר דבשמו ושם עירו לחודיה סגי אכתי איכא למימר דבנדון דידן שהוחזקו כמה אנשים בשם עזריאל יש לחוש שמא עזריאל אחר היה שהלך שם מקושטנדינא ומת ואינו בעלה של זו דאף על גב דקימא לן כרבא דאמר לא חיישינן לתרי יצחק הני מילי בלא הוחזקו אבל בהוחזקו רבא גופיה מודה דחיישינן ביה שכן פירש רש"י בהדיא גבי לתרי יצחק לא חיישינן והני מילי שלא הוחזקו אבל היכא דהוחזקו מודה וכן הדעת נוטה דאי בלא הוחזקו ולא שכיחי שייראתא מאי טעמא דאביי דפליג עליה ואמר דחיישינן והא תנן בפרקא קמא דמציעא עא וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר ולא אמרינן שמא מאחר נפל ואי בהוחזקו ושכיחי שיירת' מאי טעמא דרבא דאמר לא חיישינן אלא על כרחך לומר דבלא הוחזקו ושכיחי שייראתא קא מפלגי ובפלוגתא דרבה ורבי זירא דרבא סבירא ליה כרבה דלא חייש אלא בתרתי לגריעותא דהיינו בשכיחי שיירתא והוחזקו ואביי ס"ל כרבי זירא דחייש אפילו בחדא לגריעותא דהיינו בשכיחי שירתא אע"ג דלא הוחזקו וכלישנא בתרא דר' זירא וכדמשמע נמי מההוא גיטא דאשתכח בסורא דהוה כתיב ביה בסורא מתא ענן בר חייא נהרדעא פטר ותריך ית פלניתא איתתיה ובדקי מסורא עד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחגרא דהוה בנהרדעא ואמר רבא אפילו לדידי דלא חיישנא הכא חיישינא דילמא בגמלא פרחא אזל אי נמי בקפיצה משמע דרבא גופיה מודה דהיכא דהוחזקו ושכיח' שייראתא חיישינן וכן כתב הרמב"ם זכרו לברכה בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכולי עד הרי אשתו מותרת ואין אומר' שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת והשיג עליו הראב"ד ז"ל אמר אברהם והוא שלא הוחזקו והשיב בזה הרב בעל המגיד משנה כפי מה שראיתי מדברי הרב רבינו יצחק בר ששת כי אין בידי מגיד משנה שגם הרמב"ם ז"ל מודה בזה דאם הוחזקו כאן שנים ואינו ידוע באחד מהם שהוא חי שבודאי אין משיאין את אשתו של האחד מהם ואם נשאת תצא דהויא לה ספק אשת איש אלא שהרמב"ם ז"ל סתם דבריו לפי שאף בהוחזקו יש תקנה להשיאה אם ידענו שהוא חי שהרי על כרחנו בעל האחרת הוא אותו שמת ופשוט הוא עד כאן דבריו וכן נראה ממה שכתב בהדיא בפרק שלישי מהלכות גירושין שאם אבד הגט במקום שהשיירות מצויות והוחזק באותו מקום איש אחד ששמו כשמו שבגט חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הוא הואיל ועבר אדם שם אף על פי שלא שהה ואם נתגרשה הרי זו ספק מגורשת אבל אם לא עבר אדם שם הרי זה בחזקתו אף על פי שהוחזקו שם שנים ששמותיהם שוים עד כאן לשונו ולפיכך לא הוצרך לפרש כאן מכיון שכבר נתפרש שם ואם כן בנדון דידן שהוחזקו בעיר קושטנדינא כמה אנשים בשם זה מאן לימא לן שאותו עזריאל מקושטנדינא שהלך במלכו' עג'ם שהוא בעל האשה הזאת דילמא עזריאל אחר הוא אותו שהלך מקושטנדינא לעג'ם אבל עזריאל בעל האשה הזאת לא הלך לעג'ם כלל ואפילו אם תמצא לומר שהלך שם שמא הלך בעיר אחרת מאותו המלכות ולא ראה זה העד אלא אותו האחד שהלך שם בעירו וליכא למימר שאני הכא דליכא שיירות מצויות מקושטנדינא לעג'ם ואנן שיירו' מצויות בעינא דמאן לימא לן דמקושטנדינא הלך למלכות עג'ם דילמא למלכות אחרת או לעיר אחרת שהשיירות מצויות הוא דאזל מאותה העיר או מאותו מלכות לעג'ם דשכיחי שייראתא ואזל משם לעג'ם אבל ליכא למימר משום דחיישינן לדברי הרי"ף דפסק לחומרא אפילו בשכיחי שיירתא ולא הוחזקו כלישנא בתרא דרבי זירא והוא הדין נמי דאיכא למיחש בהוחזקו ולא שכיחי שיירתא דמה לי זה מה לי זה וכדכתב הטור בסימן קל"ב המביא גט ממקום למקום ונפל ממנו במקום שהשיירות מצויות או אפילו במקום שאין השיירות מצויו' ובעיר שנכתב הגט הוחזקו שנים ששמותיהם ושמות נשותיהם שוים אם מצאו לאלתר וכולי כשר ולא חיישינן שמא אחר הוא ואם לאו פסול דעד כאן לא פסק הרי"ף לחומרא למיחש בהוחזקו אף על פי שאין השיירות מצויות או בשיירות מצויות אף על פי שלא הוחזקו אלא גבי גט שאם שאפשר לו לבעל לכתוב גט אחר אבל לענין עדות אשה שאם תבוא לחוש בו תתעגן כל ימיה גם הרי"ף עצמו מודה דליכא למיחש עד דאיכא תרתי לרעותא הוחזקו ושכיחי שייראתא שכן פסק בהדיא גבי עדות אשה והלכה כרבא דלא חייש עד דאיכא תרתי לריעותא והרא"ש ז"ל נתעורר בזה וכתב בפרק כל הגט ורי"ף פסק גבי עדות אשה לקולא וגבי גט שאבד לחומר' כר' זירא משום דלא מהדרינא גט לבעל לגרש בו כיון דאפשר שיכתוב גט אחר אבל בעובדא דיצחק ריש גלותא דאם נחוש לתרי יצחק תתעגן האשה כל ימיה פסק לקולא כמו שמצינו שהקלו בכמה קולות בעדות אשה אפס נראה לי לעניות דעתי דיש להתירה על ידי חפוש שנחפש כל עיר קושטנדינה ונחקור עליה אם יצא משם שום אחד ששמו עזריאל ושוב לא חזר עד היום הזה ואם לא נמצא שום אחד חוץ מבעל האשה הזאת ראוי להתירה בעדות זו אף על פי שהוחזקו באותה העיר כמה אנשים בשם בעל האשה הזאת דבכי האי גוונא אפילו אביי דחייש לתרי יצחק מודה דבבדיקת העיר לחודה סגי כדמשמע מההוא דפרק האשה שלום דאמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב ביה וכולי ושלחה אבוה דשמואל קמיה דרבי יהוד' נשיאה ושלח ליה תבדק כל נהרדעא כולה ורבא נמי דחייש היכא דהוחזקו שני אנשים בעיר אחת בשם אחד בנדון דידן מודה ליה לאביי בהא דסגי בבדיקת העיר לחודה דהא לא הוחזקו לאביי הוי כהוחזקו לרבא וכיון דלאביי די בבדיקת העיר לחודה לרבא נמי די בבדיקת העיר לחודה וליכא למימר דאף על גב דבלא הוחזקו לאביי הוי כהוחזקו לרבא מכל מקום לענין הבדיקה איכא למימר דלאביי די בבדיקת העיר לחודה דלא חייש דילמ' יצחק אחר היה באותה העיר ואזל ליה לעלמא אבל לרבא לא סגי בלא בדיקת כל העולם דחייש דילמא יצחק אחר היה באותה העיר ואזל ליה לעלמא כדמשמע מהא דאמר אביי מנא אמינא לה וכולי ואמר רבא ההוא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה הכי דאם איתא יבדק כל העולם כולו מיבעי ליה דאם כן בההוא גיטא דאשתכח בסורא מתא ענן בר חייא נהרדעא פטר ותריך ית פלניתא איתתיה ובדוק רבנן מסורא עד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא בר מענן בר חייא מחגרא דהוה בנהרדעא ואתו סהדי ואמרי דההוא יומא דאיכתיב גיטא ענן בר חייא מחגרא גבן הוה בנהרדעא ואמר רבא אפילו לדידי דלא חיישנא הכא חיישינא הואיל והוחזק איש אחד בעירו ששמו כשמו דדילמא בגמלא פרחא אזל אי נמי בקפיצה אי נמי מילי מסר להו כדאמר להו רב לספרי' וכולי אדחייש לגמלא פרחא וקפיצה דהוו מילי דלא שכיחי ורבא גופיה הדר ביה מההיא דגמלא פרחא כדאיתא בהדיא בפרקא קמא דמכות דאמר רבא באו עדים שנים בצפרא ואמרו בחד בשבא בסורא הרג פלוני את הנפש ואחר כך באו שנים ואמרו להם בפנינו בההוא יומא הייתם עמנו בנהרדעא עא חזינא אי מצפרא לפניא מצו אזלי מסורא לנהרדעא לא הוו זוממין ואי לא הוו להו זוממים ופריך התם תלמודא פשיטא ומשני מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא ונקטלינהו קמ"ל אף על פי שאין מזה ראיה גמורה לחודה דיש פנים לפרש בו כדפירש רבינו ישעיה האחרון ז"ל ליחוש לדילמא ענן בר חייא אחר הוה בנהרדעא ואזל ליה לעלמא ואיהו הוא דכתב ליה לההוא גיטא ולא סגי בלא בדיקת כל העולם כלו לחפש אם יש ענן בר חייא אחר בעולם אלא על כרחך לומר דרבא דאמר אם איתא יבדק כל העולם כלו מבעי ליה אליבא דאביי דחייש לתרי יצחק אפילו בלא הוחזקו הוא דקאמר לה אבל לדידיה דלא חייש אלא אם כן הוחזקו על כרחך לומר דלא חייש אלא לאותם שבאותה העיר בלבד שכבר הוחזקו באותו השם אבל לשאר כל העולם לא דהא לא הוחזקו והיכא דלא הוחזקו אפילו באותה העיר לא חייש בה כל שכן לשאר עיירות דעלמא.

ועוד מאחר שהבדיק' הזאת שאמרנו לעשות בנדון דידן אינה כדי לדעת אם יש בעיר קושטנדינא אד' אחד ששמו עזריאל כשם בעל האשה הזאת אלא אם יצא עזריאל אחד מקושטנדינא ושוב לא חזר עד היום הזה חוץ מבעל האשה הזאת וכיון שכן הוא תו לא שייך למימר דילמא עזריאל אחר הוה בקושטנדינא ואזל ליה לעלמא שהרי כבר בדקנו כל העיר אם יצא משם עזריאל אחר ושוב לא חזר חוץ מבעל האשה הזאת ולא מצאנו וזה דומה ממש למה שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות גירושין ישראל שאמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו דמה לי לא יצא משם אלא הוא מה לי לא יצא משם איש ששמו פלוני אלא הוא וכן כתב רבינו ישעיה השני ז"ל כדלעיל וליכא למימ' שאני נדון דידן דאישתהי טובא מאותו זמן שהלך עד היום ויש לחוש שמא יצא גם כן איש אחד ששמו כשם בעל האשה הזאת ושוב לא חזר ומרוב הזמן נשתכח הדבר ואין איש שם על לב דאם כן גבי ישראל שאמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר נמי נימא הכי מי לא עסקינן אפי' בשעבר זמן רב מאותו זמן שיצא עד אותו זמן שבא ואמר אחד יצא עמנו ומת ואפילו הכי סגי בחפוש אלמא לשכחה לא חיישינן הכא נמי לא חיישיגן ומעתה אפילו אם תמצא לומר דבשמו ושם עירו לחודיה לא סגי בלא שם אביו וכל שכן הכא דהוחזקו כמה אנשים בשם בעל האשה הזאת מכל מקום בחפוש זו שחפשו כל העיר כלה אם יצא שום אחד ששמו עזריאל ושוב לא חזר עד היום ולא נמצא אלא בעל האשה הזאת נראה לי לעניות דעתי דראוי לסמוך עליו להתיר את האשה הזאת שכן כתב בהדיא רבינו ישעיה הרב השני ואם הזכירו שמו ושם עירו ולא שם אביו מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא תנשא אשתו ומה לי לא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא מה לי לא יצא משם מי ששמו כך ולא חזר אלא הוא ואם תאמר תינח אם היה העד מכיר שמו ושם עירו על ידי אחרים אבל הכא שלא הכיר שמו ושם עירו אלא מפי המת עצמו מאן לימא לן שלא היה משקר כמנהג הולכי הדרכים שמשנים שמם ושם עירם מפני כמה דברים כדלעיל יש לומר דכולי האי לא חיישינן דאם כן היאך התירו חכמים את האשה בעדות אותו שהעיד על מיתתו של יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחרא שלא הכירו אותו אלא על פי מה שהגיד לו הוא עצמו כדאיתא בשילהי יבמות ולא חששו לשמא הוא משקר.

ועוד נראה לי לעניות דעתי דאפילו בלא בדיקה מצינן למשרי להך איתתא לעלמא מאחר שהעידו עליו שהיה אשכנזי שהדי שם האשכנזי במקום זה אינו רוצה לומר שבא ממלכות אשכנז אלא שהוא מקהלת האשכנזים הדרים בקושטנדינא שכל הקהלות שבקושטנדינא הן מתיחסין על שם המלכות או העיר שבאו משם והוה ליה כמו שם יחוסן במקום הזה וכיון דהוי כשם יחוסו הוה ליה כשמו ושם אביו וסגי להתיר בו את האשה כדמשמע מההיא תשובה דרבינו יצחק בר ששת דלעיל שרצה להתיר את האשה בעדות שמו ושם יחסו בלבד בלא שם אביו לולא שלא הכיר העד שם עירו אלא שם המלכות בלבד וכבר הוחזקו באותה מלכות כמה אנשים בשמו ושם יחוסו דהשתא אף על פי שהוחזקו בקושטנדינ' כמה אנשים בשם בעל האשה הזאת מכל מקום מכיון שלא הוחזקו באותו השם ויחוסו שום אחד מיושבי קושטנדינא חוץ מבעל האשה הזאת הרי זו מותרת בעדו' זו אפילו בלא חפוש כלל דקימא לן כרבא דאמר לתרי יצחק לא חיישינן אלא אם כן הוחזקו שם שני אנשים בשם אחד ובנדון דידן דלא הוחזקו בעיר קושטנדינא שני אנשים בשם עזריאל אשכנזי אלא בעל האשה הזאת בלבד הרי זו מותרת. ואם תאמר מאי שנא הא מענן בר חייא מחגרא דהוה בנהרדעא דחייש ביה רבא שמא זהו ענן בר חייא מנהרדעא אף על פי ששם האחד מהם ענן בר חייא מחגרא ושם האחד ענן בר חייא מנהרדעא כי היכי דלא מפלגינן בין מחגרא למנהרדעא משו' דתרויהו מיקרו בשם ענן בר חייא ותרוייהו הוו מיתבי בנהרדעא הם הכי נמי לא ניפלוג בין. עזריאל מאשכנז לעזריאל מאסדירה מכיון דתרוייהו מיקרו בשם עזריאל תרוייהו מיתבי קושטנדינא הוו יש לומר דהתם נמי אי הוה כתיב ביה בההוא גיטא בסורא מתא ענן בר חייא מחגרא דיתיב בנהרדעא פטר ותריך וכולי לא הוה חייש ביה רבא שמא זהו ענן בר חייא האחר שהוא מנהרדעא עא מאחר שאותו האחר לא היה מחגרא וזה היה מחגרא אבל השתא דלא הוה כתיב ביה אלא ענן בר חייא מנהרדעא סתם ותרוייהו ענן בר חייא מנהרדעא הוו יש לחוש בו שמא זהו ענן בר חייא מחגרא דיתיב בנהרדעא ולא הוצרך לכתוב בגט אלא שם מקום דירתו בלבד ולא מקום מולדתו מכיון דבמקום דירתו לחודיה סגי אבל בנדון דידן שהעידו עליו שהיה שמו עזריאל מקושטנדינא האשכנזי ולא הוחזק בעיר קושטנדינא עזריאל אשכנזי אחר חוץ מבעל האשה הזאת פשיטא ופשיטא דליכא למיחש ביה שמא זהו עזריאל האחר שמאסרידא.

ועוד נרא' לי לעניו' דעתי דיש להתיר האשה הזא' גם כן מאותו סימן של שפתו העליונה אפילו בלא שמו ושם עירו דודאי סימן מובהק הוא וראוי לסמוך עליו להתיר בו את האשה דבהדיא כתב הרא"ש ז"ל בתשובה והביאה הטור בפסקיו שאם אמר הגוי המסיח לפי תומו שהוא ואחרים עמו הרגוהו ואומר הסימנין שלו ושמו לא ידעו הא תנן אין מעידין על סימגים ש שבגופו הלכך סימני הגוף כגון ארוך וגוץ חיור וסומק לא הוו סימנים אבל אם אמרו סימנים מובהקים כגון שאמרו שהיה חסר אחד מאיבריו או יתר או שום שנוי באחד מאבריו סומכין עליו עד כאן לשונו והכי איתא בפרק שני דיבמו' דתנן אף על פי שיש סימנים בגופו או בכליו אין מעידין עליו ואיכא תרי לישני בגמרא אליבא דרבא ללישנא קמא דאמר דכולי עלמא סימנים דאוריתא מוקי לה למתניתין גופו בארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה אי נמי בחיורי וסומקי דשכיחי טובא וליכא למסמך עליהו דלאו שם סימן עליהו כלל ורבנן דאמרי אין מעידים על השומא אינו אלא משום דסבירא להו שהיא מצויה בבן גילו או מפני שהיא עשויה להשתנות וללישנ' בתרא דאמר רבא דכולי עלמא סימנים דרבנן ולא סמכינן עליהו אלא לגבי ממונא דהפקר בית דין הפקר אבל לגבי אסורא לא מוקי ליה לרבי אלעזר בן דהבאי דאמר מעידין על השומא דסבירא לי' שומא סימן מובהק הוא אלמא אפילו למאן דאמר סימנים דרבנן ולא סמכינן עליהו לגבי אסורא בסימן מובהק מודה דסמכינן עליה אפילו לגבי אסורא מכל הני משמע דהיכא דאיכא סימן מובהק סמכינן עליה אפילו לגבי אסורא בין למ"ד סימנים דאורייתא ובין למ"ד סימנים דרבנן ומכי' שכן הוא א"כ בנדון דיד' שהעי' שהי' שפתו העליונ' מוגבה באמצעו והי' נרא' שנו משם אפי' כשהי' פיו סתום שהוא סימן מובהק יותר משנוי אבריו ואפי' מחסרון אבריו ראוי לסמוך עליו להתיר בו את האשה אפי' בלא הכרת שמו כ"ש בנדון דידן שהוכיח שמו ושם יחוסו ושם עירו והסימן שבשפתו ובן בנו של קל וחומר שחפשו כל הקהל של האשכנזי' אם יצא מקושטנדינא שום איש שהיה שמו עזריאל ושוב לא חזר עד היום ולא נמצא אלא אותו שהיה בעל האשה הזאת ותו לא דבהא לית דין ולית דיין דסמכינן עליה להתיר בו את האשה ואף על פי שהרמב"ם ז"ל כתב בסתם אף על פי שיש להם סימנים בגופו ובכליו ואפילו שומא אין מעידים עליו שמא אחר הוא וכתב עוד ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומדים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו על כרחך לומר דבסתם סימנים קמיירי שהם סימנים בינוניים אבל בסימני' מובהקים ודאי סמכינן עליהו ואפי' למאן דאמר סימנים דרבנן כדאוכחנא לעיל מתוך הגמרא עצמה וכדמשמע מלישנא דהרמב"ם עצמו שכתב ואפילו שומא אין מעידים עליו דהשתא על כרחך לומר דבסימני' סתם קמיירי דאי במובהקים נמי קאמר דאין מעידים עליו מאי ואפילו שומא דקאמר השתא בודאי סימנים מובהקים אין מעידים בשומא דפליגי בה אי הויא סימן מובהק אי לא מיבעיא אלא על כרחך לומר דבסתם סימני' שהם סימנים בינוניים קמיירי אבל בסימני' מובהקים סומכין עליהם בכל מקום דין תורה כדכתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות גזילה ואבידה הסימנין המובהקין סומכים עליהם ודנים על פיהם בכל מקום דין תורה וכן גלה דעתו בהדיא בזה בפרק שלישי מהלכות גיטין גבי גט שאבד ונמצא אחר זמן מרובה והיה מקום שהשיירות מצויות וגם הוחזקו שם שנים ששמותיהם שוים דהוו תרתי לריעותא אם היה ל לעדים באותו הגט סימן מובהק כגון שאמרו נקב יש בו בצד אות פלוני הרי זה בחזקתו ותתגרש בו עד כאן דבריו אבל מה שכתב בפרק ש שביעי מהל' נחלות אם באו עדים והעידו שראינוהו שנפל לגוב אריות ונמרים או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו או שנדק' במלחמ' ומת או שנהרג ולא הכירו פניו אבל היו לו סימני' מובהק' בגופו והכירו אות' בכל אלו הדברי' וכיוצ' בהם אם אבד זכרו אחר כך יורדין לנחלה בעדות זו אף על פי שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברי' אלו אלא מפני איסור כרת אכל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה וכולי הרי אלו נוחלין על פיהם כבר פרשתי זה בתשובת הטבועים בשלשה אופנים אם בשהכירו אותו מתחלה בעודו חי דאיכא למיחש בדדמי דעביד כי האי גוונא לדמויי בדבר מעט כדפרש מהר"י ז"ל בספר תרומת הדשן ואם בשנאמר דמובהקים דהכא לאו דוקא מובהקים ממש קאמר אלא כדכתב גבי סימני אבידה וכתב על זה וא"כ לאו דוקא סימנים מובהקים וכדפרשו התוספות גבי סימני אבידה דקאמר מימר אמר כולי עלמא לא ידעי סימנים מובהקים דידה ואנא יהיבנא סימנים מובהקים דידה דלאו סימנין מובהקים ממש קאמרי אלא א מובהקים מסימני חברו אי נמי מובהקים דהכא משבשתא היא ולא קמיירי אלא בסימני' בינוניים והראיה על זה מטור חושן המשפט שהביא לשון הרמב"ם בזה ולא כתב שם אלא ולא הכירו פניו ותו לא אבל אין לפרש דהאי או שנהרג אמלחמה דרישא קאי וטעמא משום דאיכא למיחש ביה בדדמי ולפיכך אין משיאים את אשתו בעדות זו אפילו בסימנים מובהקים ופירוש ולא הכירו אפילו לא הכירו ומשום נחלות קאמר לה לאשמעינן דאפילו בלא הכירו פניו אלא שהכירו בו סימנים מובהקים אפילו הכי יורדים לנחלה אבל לגבי עדות אשה אפילו בהכירו פניו אין משיאים משום דאיכא למיחש ביה בדדמי ואכולהו קאי בין אנפל בגוב אריות בין בצלוב בין בנדקר בין בנהרג דאם כן גבי מי שטבע נמי נימא הכי להודיענו דאפילו בלא הכירו פניו יורדים לנחלה כמו שהודיענו זה גבי נפל לגוב אריות וחבריו ועוד קשיא רישא דמילתיה אסיפא דמילתיה דמרישא משמע דאפילו היכא דאיכא תרי ספקי כגון שהעידו שנהרג במלחמה ולא הכירו פניו דאיכא למיחש ביה לתרי מיני בדדמי בין לענין מיתה שסוברים שמת ושמא לא מת מאחר שהיה עת מלחמה ובין לענין מורישם שסוברי' שהוא מורישם של אלו ושמא לא היה הוא אלא אחר מאחר שלא הכירו פניו אפילו הכי יורדים לנחלה ואסיפא קאמר אבל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקת' למיתה וכולי הרי אלו נוחלין דמשמע דוקא בספיקא דמיתה אבל בתרי ספקי לא וליכא למימר כיון דאית ליה סימנים מובהקים בגופו והכירו אותם תו ליכא לספוקי ביה שמא לא היה הוא מורישם של אלו דאם כן מאי רבותיה דקאמר ואפילו לא הכירו פניו מה לי הכרת פניו מה לי הכרת סימניו המובהקים, ועוד דההיא דבכורות פרק יש בכור דמינה מייתי הרמב"ם ז"ל להאי לישנא דנהרג ולא הכירו פניו בסתם קא מיירי ולא במלחמה דאמר ריש לקיש פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה ורבי יוחנן אמר אף לנחלה ופירש רש"י פדחת פוטרת דחשיב לידה מיציאת פדחת שהיא המצח חוץ מן הנחלה דהבא אחריו בכור לנחלה אלא אם כן יצאו פניו של ולד דכתיב יכיר והכירא ליתא אלא בפרצוף פנים ורבי יוחנן אמר אף לנחלה דסבירא ליה דפדחת נמי הוי הכר, מיתיבי פדח' בלא פרצוף פנים פרצוף פנים בלא פדחת אין מעידים עד שיהו שניהם עם החוטם ואמר אביי מאי קראה הכרת פניהם ענתה בם ופירש רש"י אין מעידים באדם שמת להשיא את אשתו אלא אם כן ראו פרצוף פנים והפדחת עם החוטם דשמא לא זה הוא אלמא הכר בהכי הוי וקשיא לרבי יוחנן ומשני שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן מפני אסור כרת שבה אבל לענין ממונא דהיינו לנחלה אפילו לא הכירו פניו שלא הוציא אלא פדחתו בלבד יכיר קרינא ביה ומזה הוציא הרמב"ם ז"ל דהוא הדין נמי אם העידו על אדם אחד שנהרג ולא הכירו פניו אלא פדחתו בלבד דלא הויא הכר טבעא דעינא אלא כמו סימנים שבגופו בלבד היורשין יורדים לנחלה בעדות זו אף על פי שאין משיאים את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו להצריך שיכירו פניו דהיינו הפדחת והחוטם עם הפרצוף שהוא הכר טבעא דעינא דעדיפא מסימנים כדאיתא בפרק גיד הנשה אלא מפני אסור כרת שבה והוא הדין נמי אם העידו על אדם אחד שטבע בים או שנפל לגוב אריות ונמרים או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו או שנדקר במלחמה ומת שאין זו עדות ברורה על מיתתו אלא שהם דברים שחזקתן למיתה היורשי' יורדים לנחלה בעדו' זו דמה לי ספקא דמיתה מה לי ספיקא דגברא כי היכי דלגבי ספקא דגברא אזלינן בתר רובא לגבי ממונא דרוב הכרה דעל ידי סימני' מובהקים הויא הכרה מעלייתא הכי נמי לגבי ספקא דמיתה אזלינן בתר רובא לגבי ממונא דרוב הנטבעים והנופלים לגוב אריות והצלובין והעוף אוכל בהם והנדקרים במלחמה הם מתים, הא קמן בהדיא דהאי לישנא דהרמב"ם ז"ל דהכא דלא הכירו פניו לאו דוקא במלחמה קאמר אלא בסתם אפילו בנמצא מת או הרוג ולא הכירו פניו. ועוד מנא ליה להרמב"ם ז"ל לומר דאפילו היכא דאיכא תרי ספקי כגון ספקא דמיתה וספק' דגברא יורדים לנחלה הא לא אמרו בגמרא שהיורשין יורדין לנחלה אף על פי שאין שם עדות ברורה אלא בספקא דגברא לחודה ומינה איכא למילף אפילו בספקא דמיתה לחודה דמה לי הא מה לי הא אבל בספקא דגבר' וספקא דמיתה יחד מאן לימא לן דיורדים לנחלה, ועוד הרי הסמ"ג שהביא המאמר הזה לא הזכיר שם מלחמה כלל אלא אם ראו עדים שהוא צלוב או נהרג ולא הכירו פניו ותו לא שמע מינה דהאי ולא הכירו פניו דהרמב"ם ז"ל לאו אמלחמה דרישא קאי אלא מילתא באנפי נפשה, הנראה לי לעניות דעתי כתבתי אני הטרוד והעלוב, אליה מזרחי.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה