שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה עו
השגות על הצרפתי
ראה ראיתי ההתנצלות אשר התנצלת על תמיהתי במה שכתבת ואפילו לא היו אומרים וקברנום בנדון דידן היה נראה להתיר מאחר שאמרו כל כך סימנים וכו' עד דבודאי כי האי גונא אפילו בלא קברנום אפילו הרמב"ם מודה באמרך שאין התמיהא הזאת עליך כי אם על רבינו ישעיה והמגיד משנה ז"ל שכתבו בזה והוספתי תמהון על תמהון כי יראה מדבריך מזה שמאחר שרבינו ישעיה והמגיד משנה כתבו זה אין להשיב דאין בודקין מן המזבח ולמעלה ואין הדבר כן כי כבר ידעת כמה דברים נדחו מדברי הגאונים מפני שנראה שאין הדברים ההם מיוסדים על פי שרשי התלמוד אף על פי שמדרגת הגאונים גדולה מאד ומפיהם ומפי תורתם אנו חיים וכתב הרב רבינו יצחק אלפסי זכרו לברכה בענין שומרת יבם שנשאת בלא חליצה שדברי הגאונים בזה לאו מילי דסמכא אינון דלא שבקינן תלמוד ערוך ואזלינן בתר סברא דידהו והרא"ש כתב בענין הגט שכרכוהו בבגד ונתנו הבגד לגוי וכולי שהם דברים תמוהים ואין לסמוך בהם ורבינו ישעיה הראשון כתב בתשובה על היבמה שנפלה לפני משומד שאין לסמוך בדברי הגאונים להניח דברי התלמוד שהוא העיקר דבכמה מקומות מקילין ומחמירים ואין ה העולם סומכי' עליהם כאשר מצינו שאסרו הים בטבילה לנדה בזמן הזה וחצי הכבד שנקב טרפה וכאלה רבים והשתא אם על הגאונים כך על האחרונים על אחת כמה וכמה כל שכן שהרב בעל המגיד משנה עצמו שהביא זה המאמר כפי מה שכתבת כבודך כי אין לי מגיד משנה חזר וכתב ואפילו אם תמצי לומר שיש להשיב על זה מכל מקום ודאי כך הוא כונת רבינו ופרשת בזה משום דיש לתמוה בו כתמיהתי אף על פי שאין זאת דעתי כמו שאפרש לקמן בעזרת האל ומה צורך להאריך בזה והרי כבודך בעצמך כתבת שאף על פי שרבינו ישעיה והמגיד משנה נבאו ולא ידעו מה נבאו מכל מקום הניחו לך להתגדר בו הרי שאפילו לדבריך אין בדבריהם ממש מאחר שהם עצמם לא כיונו בזה שום אחד מהפרושים שפרשת על דבריהם ואם כיונת בזה ההתנצלות על הפרושים שפרשת על דבריהם אף על פי שהם לא כוונו בזה אלא שיצאו הדברים מפיהם על דרך ניבא ולא ידע מה ניבא והוא מה שכתבת כי כשאינו מזכיר שמו חיישינן דילמא משקר ואם יבא הישרא' ההוא מצי הגוי לאשתמוטי מיניה לומר שישראל אחר היה שיצא עמי אבל כשאומר קברתיו נראה כי אמת אומר דלכולי האי לא חיישינן דאולי יאמרו לו הראנו קברו א"נ והאי טעמא עדיף דמה לו להצריך לומר מת וקברתיו לימא מת סתמא אלא שמע מינה קושטא קאמר אבל כשמזכיר שמו אינו צריך לומר קברתיו דלא מצי לאשתמוטי מיניה לומר ישראל אחר הוא שיצא עמי והיה שמו כשם זה דלכולי האי לא חיישינן דעביד לאחזוקי שקריה בלתי אמתלא עד כאן לשונך, אתמהא טובא מכמ' אנפי חדא דממתניתין פרק שני דיבמות משמע דגוי מסיח לפי תומו שאינו מתכוין להעיד הוי כישראל המתכוין להעיד אליבא דרבי יהודה בן בבא או כישראל סתם בין מתכוין בין אינו מתכוין אליבא דתנא קמא כדתנן בין מתכוין בין שאינו מתכוין רבי יהודא בן בבא אומר בישראל עד שיהיה מתכוון בגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכון להעיד עדותו עדות איתמר נמי אמר ריש לקיש לא שאנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות אמר ליה רבי יוחנן לא כן היה מעשה באושעיה ב"ר שהתריס עם שמנים וחמשה זקנים ואמר להם לא שאנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים אלא מתניתין דקתני אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא לא נתכון להעיד עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו היכי דמי נתכוון להעיד היכי דמי נתכון להתיר אמר רב יוסף בא לבית דין ואמר איניש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר מסתמא זהו נתכוון להעיד והשתא איכא למידק מהכא טובא חדא דמדקתני גוי מסיח לפי תומו דומי' דישראל משמע מה ישראל לא חלקת בו בין הזכיר שמו ללא הזכיר שמו אף גוי מסיח לפי תומו לא תחלוק בו בין הזכיר שמו ללא הזכיר שמו ועוד מדקא פסילי ליה לגוי המתכוין להתיר או להעיד ומכשרי ליה במסיח לפי תומו שמע מינה דבגוי המסיח לפי תומו ליכא למיחש ביה בעדות אשה לשמא משקר דאי סלקא דעתך דחיישינן ביה נמי לשמא משקר ומשום עגונא דאתתא אקילו בה רבנן אף על גב דאחמור בה בתחלתה כדאיתא בריש יש בכור לנחלה אי הכי במתכוין להתיר או להעיד נמי נימא הכי דלא מסתבר מילתא למימר דגוי המתכוין להתיר או להעיד דיש לחוש בו דשמא משקר יותר ממסיח לפי תומו אין עדותו עדות אפילו בהזכיר שמו דלא מצי לאשתמוטי וגוי המסיח לפי תומו שאינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד דאין לחוש בו כל כך לשמא משקר כמו במתכוין נהי דאין עדותו עדות בשלא הזכיר שמו משום דמצי לאשתמוטי מכל מקו' היכא דהזכיר שמו דלא מצי לאשתמוטי הויא עדותו עדות דלא אשכחן בשום דוכתא לחלק בין משקר למשקר דכל היכא דאיכא למיחש ביה לשמא משקר יש לחוש בו בכל ענין שאפשר בו לשקר וא"כ בשהזכיר שמו נמי כיון דשייך ביה משקר דאם לא כן במתכוין להתיר או להעיד אמאי לא ניחוש לשמא משקר אפילו במסיח לפי תומו כיון דחיישינן ביה לשמא משקר ועוד כיון דמסיח לפי תומו נמי איכא זימנין דחיישינן ביה לשמא משקר לא הוה ליה לתנא למיתני ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות כיון דאיכא למידק מינה אבל אם לא היה מתכוין עדותו עדות אלא הוה ליה למיתני ובגוי אם היה מתכוין או אפילו לא היה מתכוין ולא הזכיר שמו אין עדותו עדות ור' יוחנן נמי דקאמר אלא מתניתין דקתני אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא לא נתכון עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו הוה ליה לפרושי ובמסיח לפי תומו נמי לא אמרן אלא בהזכיר שמו אבל בלא הזכיר שמו אין עדותו עדות דאין לומר דמההוא דמסיים בה כי ההוא דהוה אמר ואזיל מאן איכ' בי הואי שמעינן מינה דבעינן שיזכיר שמו דההי' עובדא אינה אלא לפרושי היכי דמי מסיח לפי תומו וכן פירש רבינו ישעיה הראשון ז"ל פי' שלא בא לבית דין להעיד אלא היה מספר לבני אדם לפי תומו וכן משמע נמי מההוא דפרק הגוזל בתרא דאמר רב אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד ומסיק התם וכן בשבויה שהקילו בה רבנן וכן בכל איסורין דרבנן ולא אשכחן בשום דוכתא לחלק בעדותו ולומר שהוא נאמן בזה ולא בזה אלא בכל דבר שהאמינוהו בו הוא מהימן בכל ענין אפילו במילי דמצי לשקורי בהו דאם לא כן דאוריתא אמאי לא. והראיה הגמורה לזה מההיא דפרק גיד הנשה דאמר רבי יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה ואמר רבא אמור רבנן בטעמא אמור רבנן בקפילא אמור רבנן בט' ופירש רש"י ז"ל קפילא ארמאה נחתום גוי ואשמעינן דנסמוך עליו לפי תומו שלא יודיעוהו שצריכים לו לדבר אסור והיתר וכתבו התוספות על זה אף על גב דגוי הוא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנותו פי' א"ת היאך סומכים על פי המסיח לפי תומו האמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד יש לומר דשאני הכא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנותו הא קמן בהדיא דמסיח לפי תומו דמהימן גבי עדות אשה אפילו במקום שיש לחוש בו שמא משקר קאמר ומשום הכי גבי אסור והיתר לא סמכינן עליה אלא במסיח לפי תומו וקפילא אבל זה בלא זה לא דחיישינן בו לשמא משקר, וכן משמע נמי מההיא דפונדקית דתנן בפרק שני דיבמות ולא תהא כהנת כפונדקית א"ל לכשתהא הפונדקית נאמנת פי' פונדקית נמי לא מהימנא אלא מפני שהיתה מסיח' לפי תומה משמ' דרבי עקיבא נמי דקאמר דאין משיאין את האשה על פי עדות אשה מודה בגויה מסיח' לפי תומה דמשיאין את האשה על פיה ואם כן נהי דלדידן משיאים את האשה על פי עדות אשה דקימא לן כרבנן דאמרי והוחזקו להיות משיאים על פי עד אחד ועד מפי עד ומפי אשה מכל מקום אין סברא לומר ד דעדיפא מגויה מסיח' לפי תומה והוא הדין נמי דאין סברא לומר דעדותו של ישראל המתכוין להעיד עדיפא מגוי המסיח לפי תומו וכיון דבישראל לא חיישינן בזה לגבי עדות אשה לשמא משק לא שנא בהזכיר שמו ושם אביו לא שנא היכא שאמר סתמא אחד עמנו מעיר פלוני ומת הוא הדין נמי בגוי מסיח לפי תומו לגבי עדות אשה לא חיישינן ביה לשמ' משקר לא שנא בהזכיר שמו ושם אביו לא שנא סתמא, ועוד אי חיישינן ביה במסיח לפי תומו בעדות אשה בלא הזכיר שמו לשמא משקר אם כן היאך אנו מקבלים עדותו כשאמר וקברתיו אילימא משום דמתוך יראתו פן יאמרו לו הראנו קברו לא משקר כדקאמרת תינח היכא דקאמר להו שמת במקום קרוב היכא דקאמר להו שמת במקום רחוק כסתם כל הנשים העגונות שאינן עגונות אלא מפני שמתו בעליהן במקום רחוק שאין שיירות מצויות משם לכאן דלא שייך התם לומר הראנו קברו ואפילו אם תמצא לומר שירצו הקרובים להכניס עצמם בסכנות ללכת עמו באותו מקום שמת שם כדי להראות להם קברו מה שאין השכל סובל זה עדין מי מעכב בידו להראות להם אי זה קבר שירצה מקברי אנשי המקום וכי מכריזין הן שיבואו כל אנשי המקום להראות כל אחד קבר קרובו עד שירא להראות איזה קבר שירצה לומר זהו קברו שלא יכחישהו בעל הקבר ההוא דכי האי גוונא מצאתי להרא"ש ז"ל בתשובה שהשיב להר' שלמה שטען על פסקו וכתב לו ועוד דקאמר ההוא דהוה אזיל מקורטובא לאספמיא שאני דבאותו פרק לא היה שם מי שהולך מקורטובא לאספמיא זולתו ולפיכך לא חיישינן לאחר תמהנו היאך פה קדוש יאמר דבר כזה וכי הושיבו שומרים על כל הדרך או סגרו שערי קורטובא שלא בא משם אדם כל זמן היות זה בדרך דליכא למיחש למידי. ואי משום דהוה ליה להאריך ולאמר מת וקברתיו לימא מת סתמא אלא שמע מינה קושטא קאמר כפי הפירוש השני דעדיפא טפי תמהני מאד על חריף ומפולפל כמוך היאך נכנסת בכל אלו הדחקים למיעל פילא בקופא דמחטא להפך סוגיא דתלמודא דמשמע מינה בהדיא דכל היכא דחיישינן לשמא משקר אפילו אם אמר מת וקברתיו לא מהימן והלא בפירוש אמרו גבי אשה בקטטה דאפילו אם אמרה מת וקברתיו אינה נאמנת משום דחיישינן בה לדילמא משקרא ואם כפירושך אמאי לא מהימנא התם נמי נימא מדהוצרכה להאריך לומר מת וקברתיו ולא אמרה מת סתמא שמע מינה קושטא קאמרה וכן נמי גבי גוי המתכוין להעיד או להתיר אמאי קפסיק ותני שאין עדותו עדות לא שנא אם אמר מת סתמא לא שנא אם אמר מת וקברתיו התם נמי נימא מדהוצרך להאריך לומר מת וקברתיו ולא קאמר מת סתמא שמע מינה קושטא קאמר דלא מסתבר למימר דדוקא גבי מסיח לפי תומו דהוי בחזקת בלתי משקר סגי בהאי מילתא דאמרן מדאיצטריך להאריך שמע מינה קושטא קאמר לבטל חזקת שקרות דכיון דגבי לא הזכיר שמו ושם אביו יש לחוש אפילו במסיח לפי תומו לשמא משקר משום דמצי לאשתמוטי הוה ליה לגבי הא מילתא כגוי המתכוין להעיד או להתיר בין לגבי לא הזכיר שמו ושם אביו בין לגבי הזכיר שמו ושם אביו כי זהו ההפרש שביניהם ומכיון דגבי גוי המתכוין להעיד או להתיר לא מהניא ליה הא דהוצרך להאריך לומר וקברתיו לאפוקי מספקא דשמא משקר הוא הדין נמי גבי גוי מסיח לפי תומו לא מהניא ליה הא דהוצרך להאריך לומר וקברתיו לאפוקי מספקא דשמא משקר הוא הדין נמי גבי גוי מל"ת לא מהני' ליה הא דהוצרך להאריך לומר וקברתיו להוציאו מספקא דשמא משקר.
ועוד מאי איריא מת וקברתיו אפילו בדברים אחרים כגון אם אמר כך וכך צוה לי בשעת מיתתו וכיוצא בזה נימא מדהוצרך להאריך שמע מינה קושטא קאמר דאם לא כן מה לו להאריך ועוד מה ראיה היא זו לומר דמדהוצרך להאריך שמע מינה קושטא קאמר אדרב' דרך המשקרים הוא ליפות הדברים ולהאריך בהם יותר מאנשי האמת. ועוד היכא אשכחן כי האי גוונא לומר דמדהוצרך להאריך שמע מינה קושטא קאמר עד שנאמר כזה גבי מסיח לפי תומו והלא רבותינו בעלי התוספות שמימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים אינם מפרשים שום פירוש ולא מחלקים שום חלוק ולא מקשים ולא מתרצים כלל אם לא שיאמרו ובכי האי גוונא אשכחן דפריך או דמשני או דמחלק תלמודא במקום פלוני ואשר נתעוררת בזה וכתבת וזהו דומיא דהאשה שאמרה בשעת מלחמה מת וקברתיו דנאמנת לדעות מה דהוי נמי במה לה לשקר איבעיה אמרה וכולי אף על גב דלהרמב"ם אינה נאמנת וכונת בזה להנצל מהטענה דהיכא אשכחן כי האי גוונא הנה לא הועלת כלום משום דהאשה שאמרה בשעת מלחמה מת וקברתיו דנאמנת לדעות מה ולא להרמב"ם אינו אלא בשלום בינו לבינה ומלחמה בעולם והתם לא שייך ביה טעמא דמה לה לשקר אי בעיה אמרה שלום בעולם שכבר הוחזקה מלחמה בעולם גם אין הטעם דומה לטעם מה לו לשקר דבשלמא התם איכא מיגו אבל הכא מאי מיגו איכא, אבל מה ש תביאך להכנס בזאת המחשב' ל לעניות דעתי אינו אלא מפני מלת מה לו האמור' בשניהם כי כמו שאנו אומרי' מה לו לשקר כך אתה אומר מה לו להאריך ואין הדברים דומים זה לזה כלל דמה ענין זה לזה, ועוד אי טעמא דוקברתיו הוא משום דבלא קברתיו איכא למיחש לשמא משקר מכיון דלא הזכיר שמו ושם אביו ומצי לאשתמוטי אם כן על כרחך לומר דלאו דוקא גוי אלא אפילו ישראל דהא מתלמודא משמע דכל היכא דיש לחוש בו שמא משקר לא מהימן אפילו אם היה ישראל דהא בעיא היא בגמרא בשלשה מקומות בטעמא דעד אחד דמהימן אי משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה הוא או משום דהיא גופה דיקא ומנסבא הוא דוקא גבי עד אחד ביבמה ואידך גבי עד אחד במלחמה ואידך גבי עד אחד בקטטה ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא חוץ מעד אחד ביבמה דאמרי רבוותא כיון דרב ששת ורבא פשטו דעד אחד נאמן ביבמה הלכה כותיהו דהנך דיחיית' דגמרא לאו דסמכא אינון כדכתב הרי"ף וכיון שכן הוא אם כן בהכרח שנחוש לשני הטעמים דהיכא דמצי לאשתמוטי אף על גב דאית ביה טעמא דאשה דיקא ומנסבה, אי נמי היכא דלית ביה טעמא דאשה דיקא ומינסבא אף על גב דלא מצי לאשתמוטי לא מהימן והרמב"ם ז"ל שכתב בסוף הלכות גירושין אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה בעדות אשה או עבד או שפחה או גוי המסיח לפי תומו וכולי עד שכל דבר שאיפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה תורה עליו שדבר רחוק הוא שיעיד בו העד בשקרא לפיכך הקלו החכמים בדבר זה והאמינו בו עד אחד וכולי ופרק שנים עשר מהלכות גירושין כתב וכן אם בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה תנשא על פיו שהדבר עשוי להגלות לכל ואי אפשר להכחיש ולא לטעון טענה צריך לדקדק בזה הרבה איך הכריע בדבר שנשאר בגמר' בתיקו וליכא למימר דמפשיטותא דעד אחד ביבמה דפשטו ביה רב ששת ורב' דמהימן אי פשיטא לן נמי דטעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקר הואיל דאיכא למימר לעולם אימא לך טעמא דעד אחד משום דהיא גופה דיקא ומנסבה הוא והכא הינו טעמא דמהימן משום דזימנין דמרחמא ליה ליבם לא חיישינן כי היכי דלא חיישינן לה לאינש דעלמא אף על גב דאיכא לפלוגי בין יבם לאינש דעלמא דהכא ידיע מילת' דליבם בעיא לאנסובי ואיכא למיחש בה לדילמא מרחמא ליה אבל לאינש אחרינא דעלמא דלא ידיע מילתא כולי האי לא חיישינן דאל"כ גבי עד אחד בקטטה היכי קאמר בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו והא האי טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקר הוא תו ליכא למיחש לשמא שכרה אותו דבהדיא קאמר בגמרא עד אחד בקטטה מהו טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הוא והכא נמי לא משקר או דילמא כו' אלמא אי טעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הוא תו ליכא למיחש לשמא שכרה אותו ואין כאן מקומו ומ"מ למדנו מכאן דדוקא היכא דעבידא לאגלויי ולא מצי לאשתמוטי הוא דעד אחד מהימן אבל היכא דמצי לאישתמוטי אינו נאמן אפילו אם היה ישראל ואם כן אפילו אם נתן לך במתנה דטעמא דוקברתיו אינו אלא משום דאיכא למיחש בה לשמא משקר כיון דלא הזכיר שם המת ומצי לאשתמוטי וכי קאמר וקברתיו תו לא חיישינן ביה לשמא משקר משום דירא פן יאמרו לו הראנו קברו ואי משום דמה לו להאריך מ"מ תצטרך בהכרח להודות דהאי יצא ישראל וגוי מעמנו לאו דוקא גוי אלא אפילו ישראל דאע"ג דגוים חשידי בשיקרא דכתיב אשר פיהם דבר שוא ולא כן הישראלים דכתיב שארית ישרא' לא יעשו עולה ולא ידברו כזב מ"מ כיון דלא האמינה תורה לעד א' אפילו ישראל דחייש ביה לשמא משקר וגבי עדות אשה היינו טעמא דמהימן משום דהוי מילתא ד דעבידא לאגלויי ולא מצי לאשתמוטי צריך לומר דאפילו ישראל לא מהימן אלא היכא דלא מצי לאשתמוטי מעתה הקושיא הראשונה שהקשית לנגדי על מאמר דאי לא תימא הכי א"כ הא דכתב עד אחד שאמר ראיתי שמת במלחמה וכולי ואמרת מה ענין זה לזה דעד א' במלחמה מיירי בישראל והכא דמצריך לומר וקברתיו מיירי בגוי נתבטלה לגמרי והקושיא השנית שהקשית לי ואמרת דאי איפשר לומר דהא דנקט הרמב"ם גוי רבותא אשמעינן וכו' דאם כן ה"ל להרמב"ם לומר אף גוי שבא ואמר א"ג סתמא מי שאמר ישראל שיצא עמי הנה אעפ"י שאין זאת קושיא תלמודית שהרי כל התלמוד מלא מזה המין מ"מ לדידך נמי קשיא דהא אוכחנא לעיל דלאו דוקא גוי אלא אפילו ישראל נמי לא סגי בלא קברתיו כיון דמצי לאשתמוטי ויש לחוש בו לשמא משקר ואדרבא לדידך קשיא טפי דאפילו ברבותא לא מצית לאוקומי דאדרבא איפכא מסתברא דגוים חשידי טפי בשקרא יותר מישראל וה"ל למנקט ישראל וכ"ש גוי, והקושיא הג' ג"כ שהקשית לאמר ועוד הרי בהדיא כתב אח"כ ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו וכו' הרי בהדיא דבישראל לגבי דרך לא בעינן קברתיו שהרי לא הזכיר הכא כלל וקברתיו ועוד מדפלגינהו לתרי בבי ש"מ אין דינם שוה והחזקת בזה קושיתך הראשונה דמה ענין שעת מלחמה דמיירי בישראל לדין זה דמיירי בגוי אף על פי שאין זאת קושיא כלל דהא במת במקום פלוני קמיירי ולא במת בדרך כדלעיל שהרי כתב כאן ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני ועלה קאמר אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת שפירושו ומת במקום פלוני ולא הוצרך לפרש זה משום דמלשון אבל אם אמר דקאמ' משמע ארישא דמילתא קאי ופירש ואמר במקום פלוני דלא סגי אלא בשיכיר שמו ושם עירו אבל לא בשם עירו לחודיה ולא בחפוש היינו דוקא כשאמר איש יהודי שממקום פלוני מת במקום פלוני ולא אמר שיצאתי עמו ממקומו שיש לחוש בו שמא יצא משם היום כמה שנים מאחר שלא נודע זמן יציאתו ואז אין החפוש מועיל שם כלום כי מי יודע מתי היתה יציאתו משם אבל אם לא אמר אחר יצא עמנו ממקום פלוני ומת במקום פלוני אף על פי שלא הכיר שמו אלא שם עירו לחודיה מחפשין באותה העיר ואם לא יצא משם באותו זמן שאמר העד שיצא עמו משם אלא הוא תנשא אשתו ואם כן אין כאן קושיא כלל מכל מקום אפילו אם היתה קושיא דל אנא מהכא לדידך מי ניחא הא כבר אוכחנא לעיל דההיא דיצא גוי וישראל מעמנו על כרחך לומר דלאו דוקא גוי אלא אפילו בישראל נמי ואדרבה לדידי איכא לתרוצי דהא דיצא גוי וישראל מיירי במת בדרך והא דאמר אחד יצא עמנו מיירי במת במקום פלוני כדפרישית אבל לדידך דאין חלוק ביניהם אלא לענין גוי וישראל בלבד תו ליכא לתרוצי ולא מידי דהא כבר אוכחנא לעיל דהא דיצא גוי וישראל לאו דוקא גוי אלא אפילו ישראל נמי ואם כן מאי שנא התם דלא סגי בלא קברתיו ומאי שנא הכא דסגי בלא קברתיו, והקושיא הרביעית שהקשית לומר למה הוצרכת להוכיח מדיוקא דשעת מלחמה ולא מיניה וביה מאי שנא גוי מישראל כבר נתבטלה לגמרי דלדידי אין חלוק בזה בין גוי לישראל וכן כל הנך וכי תימה שכתבת לנגדי כלם בטלים מעצמם ומעתה אין צורך להשיב בהם כלל ואף על פי שהיה לנו לפלפל אפי' כפי הקא סלקא ד דעתין שלך מכל מקום מאחר שאין כונתינו בזה רק לשם שמים לא להראות פלפולינו וחריפתינו ולפרסם כבודינו די במה שהשיבונו על זה שהוא ההכרחי לענינינו להודיע דעתנו ושלא נכשלנו בדבר הלכה חס ושלום אבל דברינו המה בתכלית השלימות והיושר לכל דורשי אמת אשר אין כונתם לנצח ולקפח ואין למו מכשול. נאם הטרוד והעלוב אליה בה"ר אברהם מזרחי זכרו לחיי העולם הבא.
(א.ה. שאלה עז חסר/דולג בדפוס)