שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה סז
(א.ה נשמא הציון 'שאלה סז' בדפוס, והשלמתי ממקור כלשהוא)
וששאלתם על אודות הגט הבא מהעיר הנקרא' בארצו' יון אפשטו ובארצות לועז ליפנטו ושנו שמו וכתבוהו בשם ליפונט גם שנו שם אבי המגורשת וכתבו בת תאני' במקום בת יוסף מנס אם ראוי להכשירו משום דאתא מארץ מרחקים וגם המגרש משומד ושמא לא יתרצה עוד להתיר' ואיכא עגונה דאתתא ואין ראוי לדקדק בהן בשעת הדחק או אין השנויים הללו מאותן שאמרו חכמים ז"ל אין מדקדקין בהן בשעת הדחק וראוי לפוסלו.
התשובה יראה דבתחלה צריכנא לבאר הנך שנויי דלפונט במקום ליפנטו ותאניס במקום תנס אם נקראים שנויים או אינם נקראים שנויים בכה"ג כיון דאותיות ליפונט הן אותיות ליפנטו אין כאן כי אם הפוך סדר האותיות בלבד גם שם תאניס אינו נקרא שנוי מכיון דלפעמים כותבים הסופרים תיו במקום טית ואלף נחה אחר האות הקמוצה אפילו באמצע התיבה גם לפעמים כותבים יוד נחה אחר האות הפתוחה באחריה נח נראה כמו יחדיו עליו ודומהן ואין אלה בכלל שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה דמתני' ובתר הכי נבאר משפט שאלתנו אם הגט נפסל בשנוי שם העיר ושם אבי המגורשת אי לא. שנינו בפרק השולח בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון העולם וכתבו בעל התרומות והסמ"ג ז"ל פירושה של משנה זו כדאיתא בבריתא דמיתי לה בגמרא היו לו ב' נשים אחת ביהודה ואחת בגליל וגירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ואשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיכתוב לאשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו ולאשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו פי' שיעשה שם של מקום הנתינה עקר ומעמיד שם התלמוד והוא דאתחזק בתרי שמי פי' שהוחזק בשני שמות משוני' שבני גליל אינם מכירים שם איש זה בשם יוסף ובני יהודה אינם מכירים אותו בשם שמעון וכשהוא ביהודה ובא לגרש אשתו שבגליל או להפך אם לא יכתבו שני השמות יחד יאמרו אותם שאינם מכירים אותו באותו שם שאין זה בעלה של זו המתגרשת ויוציאו לעז על בניה מהשני וכן פרש"י ז"ל גבי מפני תקון העולם שלא יוציאו לעז על בניה מן השני לומר לא גרשה בעלה שאין זה שמו וכתבו התוספות בפרק הזורק שנה שמו ושמה לא ששנה ממש כדאמר בפרק שני וכן שם עירו ושם עירה לא ששנה ממש אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות וכתב האחד מהם בלבד וכן כתב בעל התרומה ז"ל והסמ"ג דבכה"ג הוי שנה שמו ושמה ולא בשנה ממש שהרי זה דבר פשוט שהגט פסול מכיון שלא נכתב בשם בעלה אלא בשם איש אחר וכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה בפרק השולח במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה שזה שאמר ד"ג הזקן כששנה שמו ושמה וכתב כל שיש לו שהוא כשר לא יתקיים אלא א"כ היו לאדם שני שמות שנודע בשניהם אז כשכתב אחד מן השמות ובתנאי שיכתוב המפורסם מהם ואמר וכל שם שיש לו היה הגט כשר וכמו כן האשה אבל אם היה שמו על ד"מ יצחק וכתב בגט אני אברהם וכל שום שיש לי הרי הגט בטל ודע זה עכ"ל, מכל הני משמע דמשנת בראשונה חיה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה לאו בשנוי ממש קא מירי אלא שקורא שנוי מה שאינו כותב אלא שם א' משמות שני המקומות לפי שאינם מכירים אותו במקום האחד ודומה להם שנוי שמו ושמה וכן יש לפרש מתני' דפרק הזורק דקתני שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה כמו שכתבו התוספות בפרק השולח גבי והוא דאתחזק בתרי שמי ומעתה יש לנו לומר כיון דאפילו בכה"ג דליכא שנוי כלל לא באותיות עצמן ולא בסדרן ולא בתוספ' וחסרון פסלינא ליה לגיטא מפני שאינם מכירים שמו האחד שיאמרו שאין זה המגרש בעלה של זו ובניה מן השני הם ממזרים כל שכן בנדון דידן דאיכא שנוי שם ממש שהרי נשתנה עניינו בזה השנוי כי שם ליפנטו הוא שם העיר ושם ליפונט הוא שם הגשר ואיכא לעז טובא שבודאי יחשבו כל הרואים שאין המגרש בעלה של זו שהרי בעלה של זו עומד בעיר ליפנטו והמגרש עומד בגשר, ואין זה דומה אלא כמי שכתב שולמית במקום שלומית דכ"ע מודו דהוי שנוי אעפ"י שאין שם כי אם הפוך סדר אותיות מכיון דהוי שולמית שם לאשה אחרת ושולמית שם לאשה אחרת ואיכא לעז וכה"ג דייק רבינו יצחק ב"ר משה בא"ז הגדול להיכא דלא נכתב בגט שם האיש או שם האשה ז"ל תנן בפרק השולח התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שם שיש לה מפני תיקון העולם ופרש רש"י שלא יוציאו לעז על בניה מן השני לומר לא גרשה בעלה שאין זה שמו ומעתה היכא דלא הזכיר שמה כלל הרי איכא לעז שיאמרו לאחרת נכתב ולא לזו עד כאן לשונו. כל שכן בנדון דידן דהוי שנוי טפי דודאי איכא לעז טובא. ועוד ראיה אחרת מחא דגרסינן פרק האומר ההיא דהוו קרו לה נפתה אזול סהדי כתבו טפאתא ואמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן ואין יכולים לכתוב גט אחר בלא רשות הבעל וסותר שם רבא דבר זה היאך עשו שליחותם וכי צוה אותם לכתוב חספא בעלמא אלא מאי אם היה כתוב כהוגן ואבד עשו עדים שליחותן ורב נחמן סתר גם זה ואמר שמאחר שנאבד הגט היאך עשו עדים שליחותן וכי צוה אותם הבעל לכתוב הגט להניחו בכיסיהו אלא אמר רב נחמן כותבים ונותנים אפילו מאה פעמים עד כאן לא מפלגי אלא באם עשו עדים שליחותן אבל בגט כ"ע מודו דפסול דהוה ליה שנה שמו ושמה. והשתא קל וחומר ומה הכא דליכא שנוי אלא באות אחת בלבד שהוא בקל שיטעה בו הסופר והיה ראוי לתלות הדבר בטעות סופר וגם שאין הפת' שם לאשה אחרת כדמשמע מדברי רש"י ז"ל שהרי גבי נפאתה פירש כך שמה וגבי תפאתה פירש שטעה בשמה ולא קאמר שהוא שם לאשה אחרת ולא היה ראוי לפסול הגט בשנוי כה"ג מכיון דלא שייך ביה לעז כולי האי כיון דאין להם לתלותו בשום אשה אחרת ומוכחא מלתא שפיר דאין זה אלא טעות סופר בלבד ותפאתה היינו נפאתה אפילו הכי משום דאיכא מקצת מהרואים שחושבים שאולי יש שום אשה אחרת שנקראת תפאתה והיא המגורשת לא זאת הנקראת נפאתה וינציאו לעז על בניה מן השני כדמפרש רש"י ז"ל קחשיב ליה שנוי והוי בכלל שנה שמו ושמה כנדון דידן דשם ליפנטו הוא שם העיר ושם ליפונט הוא שם הגשר ואין כאן למתלי הגרושין באותו המגרש הדר בגשר וגם אינו בקל שיטעה הסופר שתי טעיות בתבצ אחת שישמיט וו' מסוף התיבה ויוסיף אותה באמצע התיבה ובודאי מוכחא מילתא טפי דאין זה טעות סופר אלא שכתבו כן בכוונה בעד הגשר דהשתא כל הרואים יאמרו דאין זה המגרש בעלה של זו ויוציאו לעז על בניה מהשני אינו דין שיהא זה בכלל שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה.
ועוד ראיה אחרת מתשובת ריצב"א מייתי לה המרדכי ז"ל בפרק המגרש ז"ל יען אשר עגמה נפשי על עלבון האיש הזה ועגון הבת דקדקתי בגט אשר הובא לפנינו מארץ הגר ועמדתי על בוריו של דבר וכן אני בעיני שאעפ"י שלא נעשה כמנהג מקומנו כי דיקא בה שפיר מנהג כשר הוא וח"ו שלא להוציא לעז על גיטיהן. ומה שכתוב בורייש ואנו קורים אותו באורייש נראה בעיני כיון דמתוך מקום דירת האיש ומקום כתיבת הגט מוכיח כי מארץ הגר בא והוא לשונם לדבר בלישנא קלילא אין להקפיד כלל, וכן נהר שיינא שכתבו שנה בלא יוד אין להקפיד כי גם בלשוננו קוראים אותו לפעמים בלא יוד וכתב אח"כ והנה צויתי לאיש הזה להרצות הדברים לפני אחי הרשב"א ז"ל ולפני רבותי שבפריש כי איני כדי שאסמוך על דברי עד יבואו דבריהם דברי צדק עד כאן לשונו שמעינן מהכא דאם לא היה מנהג לשון הגר לדבר בלישנא קלילא ולקרות עיר באורייש בשם בורייש ונהר שיינא בשם שינא לא היה מכשיר הגט ההוא משום דהוי בכלל שנה שם עירו ושם עירה ואעפ"י שאין זה השנוי אלא בחסרון אלף שאין זה שנוי מורגש ויש תיבות הרבה חסרות אלף כמו לא יהל שם ערבי ותזרני חיל שאין הכתוב מקפיד על חסרונה מפני שאין הברת האלף נכרת כמו שכתב רש"י ז"ל בפירוש דחומש גם לא היתה עיר אחרת נקראת בשם בורייש עד שיחשבו הרואים שהמגרש הוא האיש הדר בעיר בורייש אפ"ה היה פוסלו משום שנה שם עירו ושם עירה ואפילו אחר שידע שהובא מארץ הגר ומנהג דמקום ההוא לדבר בלישנא קלילא עדין לא היה רוצה לעשות מעשה עד יבואו דברי אחיו הרשב"א ז"ל כ"ש וק"ו בנדון דידן דאית ביה תרי שנויי שהשמיט הוו מסוף התיבה וכתבה באמצעה ושניהם מורגשים בתנועה אעפ"י שאינם מורגשים בהברה ונשתנית בזה צורת התיבה בכתיבתה ובקריאתה גם השנוי הזה מורה על מקום אחר מתחלף שהוא גשר וכל הרואה זה השם יחשוב בלא ספק שהמגרש הזה אינו הדר בעיר ליפנטו אלא איש אחר הוא הדר בגשר דפשיטא הוא דאין לך שנוי גדול מזה ואין בזה גמגום כלל. וגדולה מזו כתבו ההגהות המימוניות בשם התוספות שיש להכשיר אותן גיטין שכותבין בעירות היושבות על מי בארות נובעות דיתבא על מי בורות ואין לפסול אותן מטעם שינה שם עירו ושם עירה כיון דאשכחן בארות נובעות דאיקרו נמי בורות כדאיתא גבי בור היחיד בפרק עושין פסין. וכן בתשובת ריצב"א דלעיל על נהר שינא שכתבו שנה בלא יוד שכתב שאין לחוש שכך הוא לשונם לומר שנה בלא יוד גם כי בלשוננו קורים אותו לפעמים בלא יוד שמעתה לא נשאר מקום לבעל דין לחלוק כלל דהשתא אם כשכתב שם העיר כמשפטו ולא טעה אלא בסימנים דידה בלבד שכתב דיתבא על מי בורות במקום על מי בארות דלא שכיח כולי האי דלהוו שתי עידות בשם אחד אלא מיעוטא דמיעוטא ולא היה צריך לכתוב הסימנין אלא לרוחא דמילתא בעלמא שאם יארע שיהיה שם עיר אחרת כשם עירו או שם עירה יהו הסימנים מוכיחים עליהן ולכן נוהגין לכתוב דיתבא על מי בורות או על מי בארות או על מי נהרות כמו שכתבו התוספות בפרק הזורק גבי שם עירו ושם עירה שהעיר שנולד בה אין צריך לכתבה כלל אלא שהקדמונים הרגילו לכתבה משום שאם יארע שיש שם יוסף בן שמעון אחר יהיה בו סימן על ידי מקום הלידה אפילו הכי היו רוצים לפסלו מטעם שנה שם עירו ושם עירה אי לאו דאשכחן בבארות דאיקרו נמי בורות בנדון דידן שהטעות היה בשם העיר שכתבו שם הגשר במקום שם העיר ושם העיר אינו נזכר כלל אינו דין שיהיה בכלל שנה שם עירו ושם עירה. וכל אלו הראיות אינם אלא בעד ליפנטו וליפונט שהם דומים בקריאתן ואותיות השם האחד הן הן עצמן אותיות השם האחר ואין בזה הבדל כלל אלא בשנוי האותיות וחושבים קצת שאין בזה קפידא ואינו נחשב שנוי כלל אבל שכתבו תאנים במקום טנם לית דין ולית דיין דהוי שנוי גמור מפני היוד הנוסף שכתבו בין הנון והמם שאין אחר האות הפתוחה שאחריה נח נראה יוד בשום מקום כלל אלא אם כן היה אותו הנח הנראה אות וו אבל אם היה מם סתומה לא ימצא לא במקרא ולא במשנה ולא בתלמוד ואפילו באגרות הסופרים כלל ולא אחרי האות הפתוחה שאחריה מם סתומה בלבד אלא אפילו אחר האות הנקודה בצרי או בסגול שאחריה מם סתומה לא מצאנו יוד נחה כלל לא במקרא ולא במשנה ולא בתלמוד. ומסתמא כל הרואה יוד אחר נון ואחריה מם סתומה לא יקרא הנון אלא בחירק ואין לך שנוי גדול מזה שהרי אפילו כשלא שנה כלל אלא שכתב הוו קצרה ודומה ליוד קצת כתבו התוספות בפרק המגרש דמיתי תינוק דלא חכים ולא טיפש ורואין אם קורא אותו וו או יוד. ומעשה בגט שלא היה ניכר הטיב בין וו ליוד שבא לפני רבי אליהו והביא תינוק דלא חכים ולא טפש לקרות אותה התיבה כדאמרינן במנחות גבי תפילין זיל איתי תינוק דלא חכים ולא טפש אי קרי ויהרג כשר ואי לא ייהרג הוא ופסול וכן כתב ספר מצוות הגדול מעשה היה לפני רבינו אליהו בגט שהיתה הדלת של כדת משה וישראל קטנה והיתה דומה קצת ליוד והורה רבינו אליהו להביא תינוק שאינו לא חכם ולא טפש וקרא אותו כדת משה וישראל בדלת, והכשיר אותו ומשמע דלולי זה היה פוסלו אעפ"י שאין במלת כית ביוד שום משמעות כלל ומסתמא טעות סופר היה כל שכן כשכתב יוד נוספת שנשתנית בו קריאת התיבה בכללה אפילו לחכמים הקוראים אותה וכ"ש וק"ו כשמובן מתוספת היוד ענין מתחלף מענין אותה התיבה כשהיא זולת יוד כנדון דידן דהכא פשיטא ופשיטא הוא דאין לך שנוי גדול מזה מכל הני משמע דהא דכתבו ליפונט במקום ליפנטו ותאנים במקום טנם שהם שנויים גדולים בלי ספק ואין זה צריך לפנים. ומעתה נחקור אל שאלתינו לבאר אם שנוי שם העיר ושם אבי המתגרשת הוא מהדברים הפוסלי' את הגט אי לא.
ונראה לי לעניות דעתי דאין להכשיר זה הגט מכמה אנפי חדא משום דשנה מקום עמידת הסופר והעדים שהרי מקום עמידתם היה בעיר ליפנטו והגט כתוב בו למנין שאנו מונים בעיר ליפונט שפירוש בעיר הגשר ואילו היה גשר בעיר ליפנטו היינו יכולים לומר שלא חששו להזכיר שם העיר שהיו עומדים בה משום דחניכת אותה העיר היא נקראת בשם הגשר שבה ונשתמשו עם חניכת העיר לבדה והיינו מכשירים אותו במכל שכן דהשתא גבי שמו ושמה דלא סגי בלא כתיבת שמייהו בגט סגי בחניכתייהו לחודיה כדתנן בפרק המגרש כתב חניכתו וחניכתה כשר גבי שם עירו ושם עירה דרובא דרבותא סברי דאין עכוב בכתיבתן מבעיא. אבל השתא דאין גשר בליפנטו פשיטא הוא דפסלינן להאי גיטא שהרי שנינו בפרק המגרש היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה והולד ממזר ובעי תלמודא היה במזרח וכתב במערב מאן אילימא בעל הינו שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא לאו סופר כדאמר ליה רב לספריה וכן אמר ליה רב הונא לספריה כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע"ג דממסרן לכו בהיני וכי יתביתו בהיני כתובו בהיני ואע"ג דממסרן לכו מילי בשילי ולאו דוקא בנדון דידן דליכא גשר סמוך לעיר ליפנטו אלא אפילו אם היה גשר סמוך לה שהיינו יכולים לומר שהסופר והבעל והעדים הלכו בגשר באותו היום וכתבו שם הגט שאינו דומה כל כך לשיקרא אפילו הכי הוה פסלינן ליה כדכתבו התוספות בשם ר"י גבי כי יתביתו בהיני דאלו שני מקומות סמוכים הן זה לזה כדאמרינן בפרק דביצה רב הוו מכתפי ליה משילי להיני ומהיני לשילי אלמא קרובות הן ולרבותא נקטינהו הכא דאף על גב דלא דמי כל כך לשיקרא כיון שיכולים לבא מזה לזה ביום אחד יש להחמיר בו ופסלינן ליה לגיטא ואף על גב דאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר ומיירי אשלום מלכות כדפירש רש"י ורבינו חננאל ז"ל, וכדמשמע נמי ברי"ף ז"ל שלא הביא דברי שמואל והביא דברי רב דמשמע דס"ל דרב דהלכתא כותיה באיסורי פליג אדשמואל דאמר אבל חכמים אומרים אפילו לא כתב אלא לשון סנטר שבעיר הרי זו מגורשת ותנשא בו לכתחלה וקאמר איהו דחכמים לא אמרו אלא הולד כשר אבל לא שתנשא בו לכתחלה ומשמע דדוקא גבי שלום מלכות הוא דקאמרי רבנן הולד כשר אבל לא שתנשא בו לכתחלה אבל גבי היה במזרח וכתב מערב דלא קאמרי מידי שרו להנשא בו אפילו לכתחלה והלכתא כחכמים דאף על גב דסתם לן תנא כותיה דר' מאיר מיהו מדמתמה תלמודא במילתיה וקאמר ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר ומשני אין ר' מאיר לטעמיה דאמר רב המנונא משמיה דרב אומר היה רבי מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטי הולד ממזר משמע דלית הלכתא כותיה אלא כחכמים מ"מ שאני הכא דאשכחן בהדיא לרב ורב הונא דחיישי למילתיה דר' מאיר וקאמרי לספדיהו כי יתביתו בהיני כו' הלכך אף על פי דלגבי שלום מלכות לית הלכתא כר' מאיר כדאמרן גבי היה במזרח וכתב במערב הלכתא כותיה ותצא מזה ומזה והולד ממזר וכן כתב ר"ת ז"ל ודבריו דברי קבלה הן כמו שכתב האשר"י בפרק כל השופרות גבי נקב יסתמו אבל ליכא לשנויי דמדפליגי רבנן עליה דר' מאיר לגבי שלום מלכות וקאמרי בה הולד כשר ש"מ דלגבי היה במזרח וכתב במערב מודו ליה לר' מאיר דהולד ממזר דאם כן כי קאמר רב ומודים חכמים לד' מאיר שאם שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר לערבינהו לכלהו ולימא ומודים חכמים שאם היה במזרח וכתב במערב ואם שינה שמו ושמה שהולד ממזר ועוד אדרבה דוק לאידך גיסא דמדקאמר רב לגבי שלום מלכות אבל חכמים אומרים הולד כשר שר"ל אבל לא תנשא בו לכתחלה משמע אבל גבי היה במזרח וכתב במערב תנשא בו אפילו לכתחלה דהשתא אתי שפיר דלא מצי לערובי הא דהיה במזרח וכתב במערב לא בהדי שלום מלכות ולא בהדי שנה שמו ושמה ומה שכתב האשר"י שמה שפסק ר"ח כר' מאיר משום דרב ורב הונא חיישי להכי אינו נ"ל ראיה דגם רבנן מודו דלכתחלה איכא למיחש אבל אין ראיה דהולד ממזר לא זכרתי דבריו כלל דמנ"ל לומר דרבנן נמי מודו דלכתחלה איכא למיחש גבי היה במזרח הא ליכא למימר הכי אלא אליבא דר"ת ז"ל דמפרש ההיא דר' אבא אמר רב הונא אמר רב אהיה במזרח אבל לר"ח ורש"י ורי"ף ז"ל דמפרשי להא שלום מלכות איכא למימר דלגבי היה במזרח שרו רבנן אפילו לכתחלה כמו שכתב האשר"י ז"ל עצמו בסוף דבריו אבל היה במזרח וכתב במערב לדברי רבינו תם ז"ל הולד כשר אבל לא תנשא בו לכתחלה ולרבינו חננאל הולד ממזר ולשאר המפרשים רבנן לא מודו ליה לרבי מאיר אלא בששנה שמו ושמה אבל היה במזרח וכתב במערב מכשרי רבנן לגמרי ותנשא בו לכתחלה. הא קמן דכל המפרשים ובכלל רבינו חננאל ורש"י ורבינו יצחק אלפסי זכרם לברכה כלהו סבירא להו דדוקא גבי שנה שמו ושמה מודו ליה לרבי מאיר אבל גבי היה במזרח וכתב במערב שרו אפילו לכתחלה והכי משמע טפי דאי כפרוש רבינו חננאל דמפרש מילתיה דרבי אבא אמר רב אהיה במזרח וכו' אבל אשלום מלכות תנשא בו לכתחלה כדאמר רב יהודה אמר שמואל אבל חכמים אומרים אפילו לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת דמשמע תנשא בו לכתחלה קשה מהא דפרק בתרא דגיטין דפריך אמתניתין דשלשה גיטין פסולין ותו ליכא והא איכא שלום מלכות ומשני התם הולד ממזר הכא הולד כשר והדר פריך הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן דאמרי הולד כשר מאי איכא למימר אלמא שמע מנה דלגבי שלום מלכות לרבנן דוקא בדיעבד הולד כשר אבל לכתחלה לא תנשא בו אלא על כרחך לומר דדברי רש"י ורבנו חננאל ושאר כל המפרשים דמפרשי מלתיה דרב אשלום מלכות אבל אהיה במזרח וכתב במערב מכשרי להנשא בו אפילו לכתחלה הן עקר ולא נצטרך מעתה לשבש הגרסאות דפרק שני דגיטין ולגרוס והא איכא שלום מלכות וכו' כי היכי דפריך מבבא שאחריה דהיה במזרח וכתב במערב כדמתרצי לה התוספות אליבא דרבינו תם ז"ל הלכך קושית האשר"י ז"ל לא קשיא ולא מידי. אך יש לתמוה מדברי הרי"ף ורש"י ז"ל דסבירא להו דמילתיה דרב קאי אשלום מלכות אבל בהיה במזרח וכתב במערב מכשרי ביה רבנן אפילו לכתחלה היאך מניחין דברי רבי מאיר ופסקו כרבנן והא קא חזינן ליה לרב ולרב הונא דחישי לה למילתיה דרבי מאיר גבי היה במזרח וכתב במערב וקאמרי לספריהו כי יתביתו בשילי וכו' הלכך דברי רבינו חננאל הן עקר וכל שכן שדבריו דברי קבלה ואין לזוז מהן. וכל זה לפי מה שכתב הטור בסימן קל"ב ולפרש"י תנשא בו לכתחלה וכך היא דעת רב אלפס ז"ל ואני לא יכלתי לדעת מנא ליה הא אי משום דמפרשי מילתיה דרב אשלום מלכות דמשמע אבל היה במזרח וכתב במערב מכשרי רבנן לגמרי אפילו לכתחלה כדכתב האשר"י ז"ל הא איכא למימר מדחזינן להו לרב ורב הונא דחישי לדר' מאיר שמע מנה דהלכתא כר' מאיר כדכתב רבינו חננאל ז"ל והרמ"ה ז"ל כתב שאם נשאת תצא והולד כשר ודבריו צריכים עיון רב ונ"ל לעניות דעתי שהוא סובר ג"כ דמילתיה דרב אשלום מלכות קאי כרבינו חננאל ורש"י והאלפסי פסי ז"ל אלא שהוא סובר שהיה במזרח וכתב במערב גרע טפי משלום מלכות הלכך אי אפשר לומר דדוקא גבי שלום מלכות קאמרי רבנן לא תנשא בו לכתחלה אבל גבי היה במזרח וכתב במערב תנשא בו לכתחלה גם א"א לומר דוקא גבי שלום מלכות קאמרי רבנן לא תנשא בו לכתחלה ואם נשאת לא תצא אבל גבי היה במזרח וכתב במערב אם נשאת תצא והולד ממזר דא"כ לערבינהו בהדי שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ולימא ומודים חכמים שאם היה במזרח וכתב במערב או אם שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שלא תנשא ואם נשאת תצא והולד ממזר אלא עכ"ל דגבי שלום מלכות דקיל אמרינן לא תנשא בו לכתחלה ואם נשאת לא תצא והולד כשר וגבי היה במזרח וכתב במערב דחמיר מיניה עלו מדרגה אחרת ואמרו לא תנשא בו לכתחלה ואם נשאת תצא והולד כשר וגבי שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה דחמיר טפי עלו עוד מדרגה אחרת ואמרו לא תנשא ואם נשאת תצא והולד ממזר. מעתה אין להוכיח מרב ורב הונא דחיישי להו וקאמרי לספריהו כי יתביתו וכו' דס"ל כרבי מאיר כמו שסובר ר"ח ז"ל דאיכא למימר אליבא דרבנן הוא דחיישי ולא אליבא דר' מאיר דהא קי"ל דלית הלכתא כרבי מאיר ואע"ג דסתם לן תנא כותיה מיהו מדקא מתמה תלמודא וקאמר ומשום שלום מלכות אם נשאת תצא והולד ממזר ומשני אין רבי מאיר לטעמיה משמע דלית הלכתא כותיה אבל הרמב"ם ז"ל הלך לשטת ר"ח ז"ל וכתב שאם כשכתב הגט היה בירושלים וטעה וכתב בלוד וכתב בפירוש שכל מקום שאמר בחבורו הגט פסול הרי הוא פסול מדברי סופרים ונפסלה מן הכהונה מדין תודה ולא תנשא בו לכתחלה ואם נשאת לא תצא והולד כשר וכותבים לה גט אחר כשר ונותנים לה והיא תחת בעלה אם אין לה בנים ואם כן בנדון דידן נמי דשנו בו מקום עמידת הסופר והעדים בעת הכתיבה שהם היו עומדים בליפנטו וכתבו שמקום עמידתם היה בעיר הגשר דאין לך שנוי גדול מזה כדאוכחנא לעיל הוי דינא הכי דלרבינו חננאל לא תנשא בו ואם נשאת תצא והולד ממזר ולהרמ"ה לא תנשא בו ואם נשאת תצא והולד כשר ולהרמב"ם ז"ל וד"ת ובעל העטור ורבינו האיי גאון ז"ל בתשובה הביאה האשר"י פרק המגרש לא תנשא בו לכתחלה ואם נשאת לא תצא וכותבין גט אחר כשר ונותנין לה והיא תחת בעלה אם אין לה בנים מלבד רש"י והרי"ף שכתב הטור משמם שאמרו שתנשא בו לכתחלה ולא ידעתי אנה מצא זה.
ועוד בר מדין אין ראוי להכשירו מפני שכתוב בו אני פלוני מעיר ליפונט זו העומד היום בעיר ליפונט במקום שהיה להם לכתוב אני פלוני העומד היום בעיר ליפנטו והוה ליה שנו שם עירו דבהא ליכא מאן דפליג שהגט פסול לגמרי והולד ממזר כמו ששנינו בפרק הזורק שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב ומודים חכמים שאם שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר ואמר רב אשי אף אנן נמי תנינא שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה מאן קתני לה אילימא ר' מאיר לערבינהו ולתנינהו אלא לאו ש"מ רבנן היא כדאמרינן. וליכא למימר דשם עירו ועירה דנקט כדי נסבה אגב שמו ושמה נקט לה כדאמרינן גבי עובדא דהמביא תניין דפריך והא בעינא שמו ושמה שם עירו ושם עירה דעירו ועירה כדי נסבה כדכתב בעל העטור ז"ל דהא גבי היה במזרח וכתב במערב בעי תלמודא מאן קתני לה אילימא בעל היינו שנה שם עירו ושם עירה אלמא שם עירו ועירה דנקט דוקא קתני לה וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ע"ש. ואע"פ שכתב אחר כך וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי כדעת קצת מרבוותא דס"ל דההיא דפרק השולח דהתקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון העולם מיירי נמי אשם עירו ועירה מדנקט ברישא דמתניתין שנוי שם עירו ושם עירה כמו שכתב הרב בעל העטור אפ"ה פסול דתקנת ר"ג לא קא מיירי אלא היכא דהוו לה לאותה העיר שני שמות שנודעת בשניהם וכתב האחד מהם היותר מפורסם ואחר כך כתב וכל שום שיש לו שאין זה שנוי שם ממש כדאמרן לעיל אבל אם היה שם העיר ליפנטו וכתב ליפונט דהוי שנוי שם לגמרי כדאמרינן אע"פ שכתב אחר כך וכל שום שיש לו הרי זה פסול כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כדלעיל וכן כתב בהלכות גירושין מי שהיו לו ב' שמות וכן אשה שיש לה ב' שמות כשמגרש כותב שמו ושמה שהם רגילים בו יותר ואומר איש פלוני וכל שום שיש לו גירש אשה פלונית וכל שום שיש לה וכתב השם שאינם יודעים בו יותר וכתב אחר כך וכל שם שיש לו פסול והיינו מתניתין דפרק השולח ואחר כך כתב שנה שמו או שמה שם עירו או שם עירה אף על פי שכתב כל שם שיש לו וכל שם שיש לה אינו גט והיינו מתניתין דפרק הזורק דהדמב"ם ז"ל סובר שאין פירוש שנה שמו ושמה דפרק הזורק כפירוש בראשונה היה משנה שמו ושמה דפרק השולח כדפרשו התוספות ובעל התרומה והסמ"ג ז"ל אבל הוא סובר דמתניתין דפרק השולח מיירי כשהיו לו שני שמות וגירש באחד מהם שאז הוא פסול מדרבנן משום לעז שהרואים יאמרו אין זה בעלה של זו המגורשת כדפירש רש"י ז"ל בשכותב שמו המפורסם ביותר וכל שם שיש לו דהשתא ליכא לעז הוא כשר כדקתני התם התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו ומתניתין דפרק הזורק מיירי כשהיה שמו יצחק בלבד והוא כתב בגט ששמו אברהם או כשהיה שם עירו ליפנטו בלבד והוא כתב בגט ששם עירו הוא ליפונט המורה על הגשר שאז אינו גט כלל ואם נשאת תצא והולד ממזר ואפילו אם כתב אחד כך וכל שום שיש לו אינו כלום דתקנת ר"ג לא היתה בזה ואף על פי שהתוספות כתבו בשם ר"י בפרק הזורק גבי שנה שם עירו דאם שנה שם העיר שנולד בה כשר כיון דאין צריך לכתבו כלל שהרי כמה פעמים כותבים מקום הלידה על פי הבעל או האשה ואם שנה פסול לא היה נדון לכתבו רק על פי העדים, ולא דמי לאש תמודעינוהי דאפילו מפי קרוב או אשה נאמן כדאיתא בהחולץ דהתם קל מאד לברר הדבר ומילתא עבידא לאיגלויי הוא ועוד דאש תמודעינוהי צריכי להעיד כדי שלא תתעגן אבל הכא מה לנו לתקן לכתוב מקום הלידה בחנם כיון שעל ידי כך יבא לידי פסול אם ישנה אלא ודאי אם שנה כשר וכתב דבינו יצחק שכמדומה לו ששמע בשם רבינו תם שהיה מביא ראיה לדבר זה מהא דאמרינן בפרק שני דכתוכות למאן דאמר אין מעלין משטרות ליוחסין שטר שכתוב בו אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני וחתימי ביה סהדי אין מעלין מאותו שטר ליוחסין משום דלאו אכלא מילתא קא מסהדי אלא אמנה שבשטר ולא על מה שכתוב בו שהוא כהן אלמא אפילו אינו כהן השטר כשר דסברא הוא ד דעדים לא חתימי אלא על עקר המעשה, ומעשה באחד ששנה בגט מקום לידתו והכשירו רבינו יצחק וכתב אחר כך דמקום עמידה נמי אין צריך לכתבו דהא כל הגיטים הבאים ממדינת הים אין כותבים בהם מקום עמידת האשה דהיאך ידע הסופר המקום שהאשה עומדת בו באותה שעה או המקום ש שתהא עומדת בשעת קבלת הגט והוא הדין נמי באיש אינו צריך לכתוב מקום עמידתו ביום הכתיבה וראיה על זה מדקאמר היה במזרח וכתב במערב מאן אילימא בעל היינו שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא לאו סופר ולא קאמר לעולם בעל ומאי עירו היינו מקום דירתו והיה במזרח וכתב במערב היינו מקום עמידתו ביום הכתיבה דומיא דהא דמוקי לה בסופר שמע מנה דאין צריך לכתוב מקום עמידת הבעל והאשה ביום הכתיבה ואם כן אם שנה בו כשר כיון דאין צריך לכתבו כמו בשנוי מקום הלידה מכל מקום בנדון דידן דעקר מקום דירתו הוא ולא מקום שהלך שם לפי שעה הוא שהרי הלך לדור שם כולי עלמא מודו דאם שנה פסול וכן כתב רבינו יצחק עצמו גבי שנה שם עירו ושם עירה היינו עיר שדרים בה ואף על פי ששנינו בפרק השותפין כמה ישהא בעיר ויהיה כאנשי העיר שנים עשר חדש קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד אלמא לא מקרי עיר דירתו אלא כששהא שם שנים עשר חדש ובנדון דידן נהי שלא הלך שם לפי שעה אלא לגור שם מכל מקום שמא לא שהא שם שנים עשר חדש ואין זה מקום דירתו מיהו כבר פרשה רבי יוחנן לההיא מתניתין דלא קא מיירי אלא לפייסי העיר בלבד אבל לשאר מילי אם שהא שם שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר וכן כתב המרדכי משם ראבי"ה בפרק השולה, ז"ל מקום הדירה אין לכתוב אלא אם כן נתישב בעיר ושלשים יום כדמפרש בפרק השותפין ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אחר אחרון אני בא ואף על פי שהטור חולק בזה וכתב ואם רגיל בשני מקומות כותבים שם מקום עקר דירתו והוא אותו שדר בו שנים עשר חדש מכל מקום דברי ראבי"ה הן עקר בכל מקום דבעל הוראה הוא כמו שכתב המרדכי בכמה דוכתי וה"נ משמע מסוגיא דתלמודא שהרי מעקרא כי הוה פריך מבריתא דהחמרת והגמלת תירץ רבא הא לבני מתא הא ליתבי מתא ופירש רשב"ם ז"ל מתניתין דקתני י"ב חדש מיירי לבני מתא פירש להיות כאנשי העיר לשאת עמהם בעולי העיר ומקמי הכי לא יהיב מידי עם בני העיר ובריתא דקתני ל' יום מיירי ליתבי מתא וגבי עיר הנדחת יושבי העיר כתיב וכי הדר פריך מבריתא דל' יום לקופה ג' חדשים לתמחוי ו' לכסות ט' לקבורה י"ב לפייסי העיר דהשתא ליכא לתרוצי מתניתין דקתני י"ב חדש לכל מילי כדשני רבא מעיקרא אתא רבי יוחנן ותרץ כי תנן נמי מתניתין י"ב חדש לפייסי העיר תנן ולא לכל מילי אלמא י"ב חדש דקתני במתניתין לאו לכל מילי קתני ש"מ. ועוד שהסמ"ג ובעל התרומות כתבו משם ר"י דאין צריך לכתוב המקום שהבעל עומד שם בשעת כתיבת הגט רק מקום עיקר דירתו ולא מקום שהלך שם לפי שעה מאחר שלא הלך לגור שם וי"ל שהם סוברים שאם הלך לגור שם נקרא מקום דירתו מיד ובריתא דל' יום מיירי בשלא הלך לגור שם אלא לפי שעה ושהא שם ל' יום. ועוד י"ל שמא מאחר שהלך לגור שם קנה בית דירה או קרקע כל דהו שאז הוא נחשב כאנשי העיר מיד דתרי תנאי אליבא דרשב"ג ועוד מאן לימא לן דלא עברו עליו שם י"ב חדש ואם כן אין להכשיר זה הגט אלא אחר הברירה מכל הני דאמרן דכל ספק דאוריתא לחומרא וכל זה לדברי ר"י והנגררים אחריו כגון בעל העטור והסמ"ג ז"ל דס"ל דאין לחוש כי אם בשנוי מקום עקר דירתו אבל בשנוי מקום עמידתו ביום הכתיבה או בשנוי מקום לידתו לא משום דכל דבר שאין לכתבו אם שנה בו כשר. אבל לדברי רבינו יואל הלוי שפוסל הגט אף בשנוי מקום הלידה ואעפ"י שאין צורך לכתבו דר"ת שהצריך לכתוב דירה ולידה אינו אלא לשופרא בעלמא כדאיתא במרדכי פר' השולח ולדברי ריצב"א שהיה רוצה לפסול הגט על שנוי שם הנהר כדאיתא במרדכי פרק המגרש ולדברי ההגהות בשם התוספות בענין כתיבת מי בורות במקום מי בארות דאי לאו דנובעין מיקרו שפיר בורות הוה פסלינן לגיטא אע"ג דאין צורך לכתבן אלא לסימן בעלמא ולדברי בעל התרומה שכתב ושמא אפילו איכא מקום עמידתו פסול כיון שאין צריך לכתבו כלל אין להעמיד המשנה אלא בדבר שהיו רגילים לכתוב פירש וא"כ אין להוכיח דממיל' מוקי למתניתין דהיה במזרח וכתב במערב בבעל ובמקום עמידתו ש"מ דאם שנה מקום עמידתו כשר דש"מ אפילו אם שנה מקום עמידתו פסול והא דלא מוקי לה בבעל ובמקום עמידתו אינו אלא משום דאין מנהג לכתוב בגיטין מקום העמידה ואין להעמיד המשנה אלא בדבר שהיו רגילין בו ובנוסח אחרת ושמא אפילו אם שנה מקום עמידתו כשר כיון שאין צריך לכתבו ואפילו אם היה פסול אין להעמיד המשנה אלא בדבר שהיו רגילים בו ולהרשב"א ז"ל שכתב בתשובה דמקום הלידה נמי בכלל עירו ועירה הוא ואם שנה בו פסול דמשמע דכל הני רבוותא ס"ל דאף במקום שאין צריך לכתבו אם שנה בו פסול ולא ס"ל הא דכתב ר"י דכל דבר שאין צריך לכתבו אם שנה בה כשר מעתה אין לחלק בין מקום עקר דירתו וביו מקום עמידתו דבכל אופן פסול ואף הרא"ש ז"ל שסובר כדברי ר"י דקאמר דכל דבר שא"צ לכתבו אם שנה בו כשר מ"מ הוא סובר שזה אינו אלא בשטרות בלבד דפסולייהו אינה אלא משום דמחזי כשיקרא והלכך אם שנה בו בדבר שאינו צריך לכתבו כשר כיון דעדים לא חתימי אלא על עקר המעשה בלבד כדמשמע מפ"ב דאין מעלין משטרות ליוחסין שאף על פי שכתב בו אני פלוני הכהן לויתי מנה מפלוני אין מעלין אותו לכהונה מאותו שטר משום דעדים לא חתמי אלא אמנה שבשטר ותו לא אבל בגיטים דבעינה בהו תרתי חדא דלא תחזי כשקרא ותו דלא יהא בו משום לעז לא מכשרינא ליה לגיטא דאית ביה שנוי שם אלא היכא דאיכא תרתי לטבותא, חדא שיהא אותו דבר ששנו בו מהדברים שאין צריך לכתבן דתו ליכא למפסליה משום מחזי כשיקרא כיון דעדים לא חתימי אלא אעקר מעשה ועוד שלא יהא נופל בו שום לעז כגון ששנו בו מקום הלידה שאין זה מהדברים שצריך לכתבן ולית ביה משום מחזי כשיקרא כיון דעדים לא קיימי אלא אעקר מעשה וגם לית ביה משום לעז כיון דאין האדם נקרא על שם מקום לידתו ואין הרואים מכירים אם יש בו שנוי אם לאו, אבל אם שנה השם במקום דאיכא לעז אעפ"י שאותו דבר הוא מהדברים שאין צריך לכתבן ולית ביה משום מחזי כשיקרא אפ"ה פסול וגם ר"ת עצמו שהביא הראיה מההיא דכתובות לא קא מיירי אלא בשטרות בלבד מדקאמר שאין השטר נפסל כשלא נכתב בו דבר שאינו צריך כדאמר בפ"ב דכתובות כו' ולא קאמר שאין הגט נפסל בו ואע"ג דאשכחן שטר נמי דאיקרי גט כדאמרינן גט חוב שאין בו אחריות, אב שכתב גיטין לבניו, כל הגט שיש בו עד כותי מיהו לא אשכחן בשום דוכתא דגט אקרי שטר. וא"כ גם הרא"ש ז"ל מודה שאם שנה מקום עמידתו ולא היה לו מקום דירה אחרת שאז הוא נקרא בוודאי בשם מקום עמידתו שהוא פסול כיון שהוא נקרא על שמו והרואה אותו המקום בשנוי שם אומר שאין זה המגרש בעלה של זו וכיון דאיכא לעז פסילנא ליה לההוא גיטא אף על פי שאין זה מהדברים שצריך לכתבן ולית ביה משום מחזי כשקרא.
אם כן התברר לנו מכל הני דאין לחלק בין עקר דירתו ובין מקום עמידתו אלא לדעת ר"י ובעל העיטור וספר מצוות הגדו' ז"ל אבל לדברי רבי' יואל הלוי והריצב"א וההגהות מימוניות בשם התוספות ובעל התרומה זכרו לברכה דסבירא להו שאף על פי שאין צריך לכתבו אם שנה בה פסול משום דריע טפי דהוי כמזויף מתוכו ואפילו להרב רבינו אשר והטור זכרם לברכה דסבירא להו כרבנו יצחק דאמר כל דבר שאין צריך לכתבו אם שינה כשר בנדון דידן מודו דפסול דע"כ לא מכשרי אלא כששנה מקום לידתו דמסתמא אינו נקרא על שמו אבל כששנה מקום עמידתו או אפילו מקום לידתו והיה נקרא על שמה כנדון דידן מודו דפסול ואף על גב דלכאורה משמע דרש"י זכרו לברכה נמי סבר כרבינו יצחק מדמפרש בההיא עובדא דהמביא תניין גבי והא בעינא שמו ושמה כו' דמדתנן לקמן שנה שמו ושמה פסול אלמא צריך לכתוב שמו ושמה מיהו מצינן לפרושי למילתיה דהכי קאמר דמדתנן לקמן שנה שמו ושמה פסול מכלל ד דצריך לכתבן דאם לא כן מאי שינה דקתני במתניתין אם אינן כתובין בגט כלל וכתב ספר מצות הקטון וצריך לכתוב שם העיר שהסופר והעדים עומדים שם בשעת כתיבת הגט כשכותבים למנין שאנו מונים כו' גם מקום דירת בעל האשה ועכשיו שאין אנו יודעים מקום עקר דירתן כותבים מקום עמידת רגליהם בשעת כתיבת הגט אלמא לא סגי בלא כתיבת מקום עמידתו בשעת כתיבת הגט כשאין אנו יודעים מקום עקר דירתו וכל שכן בנדון דידן שאין לו מקום עקר דירה אחרת חוץ ממקום עמידתו בשעת כתיבת הגט דפשיטא דבעינא לכתבו וכיון דדבר הצריך הוא מעתה לכולי עלמא אם שנה בו פסול מידי דהוה אם שנה מקום עקר דירתו דאפילו רבינו יצחק זכרו לברכה עצמו מודה בו דפסול כדמשמע מדבריו בפרק הזורק. וליכא לאקשויי לר"י ולבעל העטור ולספר מצוות הגדול זכרם לברכה הנגררים אחריו דסבירא להו דכל דבר שאין צריך לכתבו אם שנה בה כשר ממתניתין דהכותב טופסי גיטין דפרק כל הגט דקתני צריך שיניח בו מקום האיש והאשה והזמן ואילו מקום עירו ועירה לא קתני אלמא דאין צריך לכתוב אפילו מקום עקר דירתו ואפילו הכי אם שנה בה פסול כמו ששנינו בפרק הזורק שינה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים הללו בה ואמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב ומודים חכמים שאם שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר ואמר רב אשי אף אנן נמי תנינה כו' דאיכא למימר לעולם אימא לך צריך לכתבן והא דלא הזכירן בהדי שמו ושמה והזמן משום דעירו ועירה אין צריך שיניח בה מקום דמסתמא אין הסופר מזמין טופסים להיות מוכנים לו אל' לבני עירו ואינו משים על לבו שמא יבואו מעיר אחרת דמילתא דלא שכיח היא לכן כותב שם עירו ושם עירה עם שאר הגט אבל שם האיש ושם האשה והזמן צריך להניח בם מקום מפני שאינו יודע אי זה מבני העיר יצטרכו בו ובאיזה זמן יצטרכו בו כדפירש הרב רבנו ישעיה האחרון זכרו לברכה אם כן רישא דמילתא נקט ושם האיש והאשה וכל מה שמשירין קאמר דהינו שם עירו ושם עירה כדפירש הרשב"א זכרו לברכה בתשובה אבל ליכא למימר דמתניתין דהכותב טופסי גיטין אירי לעיכובא ומשום הכי לא הזכיר עירו ועירה בהדייהו משום דעירו ועירה אינו צריך לכתבן אלא לכתחלה אבל בדיעבד כשר ואפילו הכי אם שנה עירו ועירה פסול משום דאף על גב דאין עכוב בכתיבתן לכתחלה מיהו צריך לכתבן מה שאין כן מקום הלידה והעמידה דאפילו לכתחלה אין צריך לכתבן הלכך אם שנה בהם כשר דהא זמן דנקט בהדי שמו ושמה לא מצית לאוקומיה לעכובא דהא שנינו בפרק המגרש ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים או יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד מדקאמר ואם נשאת הולד כשר שמע מינה לא פסילי אלא לכתחלה וכן פירש רש"י זכרו לברכה בפרקא קמא גבי והא שלשה גיטיך פסולים דרבנן ואם כן על כרחך לומר דמתניתין דהכותב לא קמיירי אלא בלכתחלה ומדלא הזכיר עירו ועירה בהדייהו אלמא דאין צריך לכתבו אפילו לכתחלה אלא מחוורתא כדשנינן מעקרא ולפי זה ליכא לאקשויי לבעל העטור זכרו לברכה דקאמר ולכתחלה הוא דבעינא שם עירו ושם עירה ואי חסרי לא פסלינן ליה דמשמע דסבירא ליה דמתניתין דהכותב טופסי גיטין מיירי לעכובא ואנן אוכחנא לעיל דמתניתין לא קמיירי אלא לכתחלה דיש לומר אין הכי נמי דמיירי לכתחלה והא דלא הזכיר עירו ועירה בהדיהו לאו משום דלא צריך למכתבינהו לכתחלה אלא משום דאין צריך להניח בם מקום דמסתמא אין הסופר מזמין טופסים להיות מוכנים לו אלא לבני עירו ועירה אם כן רישא דמילתא נקט שם האיש והאשה וכל מה ש משיירין קאמר כדשנינן מעיקרא. ואם תאמר אי הכי קשיא מההיא עובדא דפרק המביא תנין דההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ספר תורה ויהב לה לדביתהו ואמר לה הא גיטיך ואמר רב יוסף למאי ליחוש לה אי משום מי מילין אין מי מילין על גבי מי מילין אי משום כריתות דאית ביה הא בעינא שמו ושמה ושם עירו ושם עירה וליכא וכרש"י זכרו לברכה מדתנן לקמן שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פסול ש"מ צריך לכתוב שמו ושמה שם עירו ושם עירה דמשמע דאם לא כתב שם עירו ושם עירה פסול דהא בעכובא קמיירי ע"כ יש לומר דשם עירו ושם עירה כדי נסבה איירי דנקט שמו ושמה כדכתב בעל העטור זכרו לברכה. וכתב בסוף דבריו וכן מצוי אצלנו בתשובת אבי זכר קדוש לברכה וכן מצאתי בא"ז הגדול זכרו לברכה ורבי יואל הלוי הביא ראיה מההוא גברא דעל לבי כנישתא כו' ופריך והא בעינא שמו ושמה אלמא אפילו בדיעבד פסלינן היכא דלא כתב שמו ושמה מיהו אינה ראיה דאיכא למימר מדרבנן הוא דפסול תדע דהא פריך נמי מעירו ועירה והא ודאי מדרבנן הוא אם לא נאמר כדי נסבה אגב שמו ושמה מיהו על כרחך מעירו ועירה נמי פריך דהא קימא לן שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה הולד ממזר אפילו לחכמים אם לא נאמר שיותר הוא רע כששנה השמות משום דהוי כמזויף מתוכו עד כאן לשונו ואף על פי שדבריו זכרו לברכה דקאמר כדי נסבה אינם אלא לענין מדרבנן ומדאורייתא דשמו ושמה הוי מדאוריתא ושם עירו ועירה הוי מדרבנן והא דנקט שם עירו ועירה בהדי שמו ושמה אגב גררא הוא וכדי נסבה מיהו משם יש לדקדק דהוא הדין נמי דאיכא למימר דלא פריך התם אלא משמו ושמה והא דנקט שם עירו ועירה כדי נסבה.
וכן כתב הרב רבינו אשר זכרו לברכה בתשובה דע כי אין חשש בכתיבת שם הנהר דאפילו לא נכתב העיר והשליח מביאו ואומר נכתב וניתן לי באותו מקום לא פסלינן ליה דלא פסלינן אלא בשנה שם עירו ושם עירה אבל לא נכתב שם עירו ושם עירה כשר דלא גרע מההוא דיהב ספר תורה לדביתהו להתגרש בו דבעי תלמודא למימר שהיא מגורשת בכריתות דכתיב ביה לולי שלא נכתב לשמה עד כאן לשונו משמע דעירו ועירה כדי נסבה או שמא לא היה כתיב בנוסחתו ורק והא בעינא שמו ושמה ותו לא ואיך שיהיה אין להוכיח מההיא עובדא דאם לא כתב שם עירו ושם עירה פסול אבל ליכא לשנויי דרבינו יצחק סבר כהראב"ד זכרו לברכה דפוסל הגט בלא נכתב בו שם עירו ושם עירה וכרבנו תם זכרו לברכה שכתב המרדכי בשמו בפרק חשולח דאף על גב דאמרינן לעיל שאם דלג שם העיר לגמרי שהוא כשר מכל מקום אנו לא נעשה מעשה מפני שרבינו תם זכרו לברכה פוסל ואם מת בעלה חולצת ולא מתיבמת ודיק מההוא עובדא דההוא דעל לבי כנישתא וכולי דפריך והא בעינא שמו ושמה שם עירו ושם עירה פסול ומתניתן דהכותב טופסי גיטין דלא קתני שם עירו ועירה בהדי שמו ושמה והזמן לא משום דאין צריך לכתבם הוא אלא משום דאין צריך שיניח מקום בעדם דסתמא דמילתא אין הסופר מזמין טופסים להיות לו מוכנים אלא לבני עירו ולבנות עירו בלבד כדאמרן אבל לעולם אימא לך אם לא כתב שם עירו ושם עירה פסול ומשום הכא אם שנה שם עירו ושם עירה פסול אבל אם היה סובר שאם לא כתב שם עירו ושם עירה כשר לא היה פוסל בשנה שם עירו ושם עירה דכל דבר שאם לא נכתב כשר אף על גב דצריך לכתבו לכתחלה אם שינה בו כשר הא ליכא למימר דהא אשכחן בהדיא לרבינו יצחק זכרו לברכה שסובר שאם לא כתב שם עירו ושם עירה שאינו נפסל בכך כדכתב במרדכי זכרו לברכה בשמו פרק השולח.
אם כן התברר מכל הני דאמרן דהיכא דשנו בגט שם מקום עקר דירתו בשנוי ממש כנדון דידן שהיה שם העיר ליפנטו והם כתבו ליפונט שמשמעו גשר לא מבעיא היכא דלא כתבו אחר כך וכל שום וחניכא שיש לו אלא אפילו כשכתבו אחר כך וכל שם שיש לו הרי זה בטל ל לגמרי ואם נשאת תצא והולד ממזר אפילו לחכמים דתקנת דר"ג לא מהני אלא כשהיו לו ב' שמות והוחזקו בהן וכתבו השם היותר מפורסם שאין זה שנוי ממש אבל בשנוי ממש לא מהניא כלל כדאמרן והיכא דשנו שם מקום עמידתן בשעת כתיבת הגט ולא היה אותו מקום מקום עיקר דירתם בזה נפלה מחלוקת בין הגאונים רבינו יצחק והנגררים אחריו כבעל העטור וספר מצוות הגדול זכרם לברכה כתבו שהוא כשר כיון שאין זה מהדברים שצריך לכתבן דכל דבר שאין צריך לכתבו אם שנה בו כשר ורבנו יואל הלוי וריצב"א וההגהות ובעל התרומה זכרו לברכה כלם פוסלים דלית להו הא דאמרינן כל דבר שאין כו' והרשב"א זכרו לברכה כתב בתשובה דאם שינה מקום הלידה הוי בכלל שינה שם עירו ועירה ופסול וכל הגאונים הללו לא חלקו כלל בין אית ביה משום לעז ובין לית ליה פסלו בכל אופן אבל האשר"י והטור זכרם לברכה חלקו בזה ואמרו דהיכא דאית ביה משום לעז לא שנא אם הוא מהדבר שאין צריך לכתבו לא שנא אם הוא מהצריכים אם שנה בו פסול והיכא דלית ביה משום לעז אם הוא מהדברים שאין צריך לכתבן אם שנה בו כשר ואם לאו פסול שכן כתב האשר"י בפרק הזורק והטור בסימן קל"א שאם שנו מקום הלידה זה היה מעשה והכשירו רבינו תם דדוקא בעיקר דירתן הוא דאיכא חשש מפני שהיא ידועה וכל אדם נקרא על שם מקום עיקר דירתו וכשרואים שינוי איכא לעז שאומרים שזה המגרש אינו בעלה של זו המתגרשת אבל מקום לידת האיש שאינה ידועה וגם אינו נקרא על שם מקום לידתו ליכא חששא כיון דליכא לעז וגם אין לפוסלו משום דסהדי חתימי אשיקרא כיון ד דאין זה צריך לכתבו דלא חתימי אלא על עקר המעשה כדמשמע מפרק שני דכתובות ומשמע מדברים אלו דאף לדידהו אם היה האיש ההוא נקרא על שם מקום הלידה או העמידה כנדון דידן אם שנו בו פסול אף על פי שאיננו מהדברים הצריכים לכתבן משום דנהי דלית בהו משום טעמא עמא דסהדי חתימי דחתימי לשיקרא כיון דאין צריך לכתבן כדמשמע מפרק שני דכתובות מיהו כיון דאית בהו משום לעז פסול ודברים הללו דברים של טעם הם שהרי בראשונה שהיה משנה שמו ושמה דאוקימנא התם בשהיו לו שני שמות וכתב האחד מהם בלבד לית ביה משום חתימי לשקרא ואפילו הכי היה פסול מפני הרואים שהיו מוציאים לעז והיו אומרים שאין זה המגרש בעלה של זו המתגרשת מפני שלא היו מכירים אותו בזה השם הכתוב בגט אלמא אף על גב דלית ביה משום סהדי חתימי לשיקרא כיון דאית ביה משום לעז אבל הרמב"ם והרי"ף ז"ל ורבנו ישעיה האחרון ז"ל כתבו שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה סתם כלשון המשנה ולא חלקו בין מקום עקר דירתן ובין מקום עקר עמידתן או לידתן ואין שום הכרע בדבר כלל אלא מלשון עירו ועירה בלבד דסתם עירו ועירה אינו אלא על עקר מקום דירתם כדכתב האשרי ז"ל יש לומר דהא דנקט עירו ועירה לישנא דמתניתין הוא דנקט אבל הוא הדין נמי אם שנה מקום עמידתו או לידתו משום דהוי כמזוייף מתוכו כדכתב רבינו יואל הלוי וריצב"א וההגהות בשם התוספות וכדמספקא ליה לבעל התרומות ז"ל וכדמשמע מדברי האשר"י והטור ז"ל וכל שכן הרשב"א ז"ל שסובר ששינה מקום הלידה נמי הוי בכלל שינה שם עירו ושם עירה כמו שכתב בתשובה ותנא דמתניתין נמי דנקט עירו ועירה אינו אלא משום דרגילי בהו אינשי למכתבינהו בגיטא אבל מקום הלידה והעמידה דלא רגילי בהו אינשי למיכתבינהו בגיטא לא נקט להו כדכתב הרב בעל התרומות ז"ל אי נמי יש לומר דס"ל כהרשב"א ז"ל דקאמר דמקום הלידה נמי בכלל עירו ועירה הוא כמו שכתב בתשובה ומעתה מי הוא זה ואי זה הוא שירצה להכניס ראשו בין ההרים הגבוהים להכריע בדבר וכל שכן באסור אשת איש דחמיר טפי הלכך לא שנא מקום עקר דירתן ל"ש מקום עמידתן לא שנא מקום לידתן אם שנה בהם אין להכשיר הגט ההוא כלל וכל שכן בנדון דידן שהוא מקום עקר דירתו ממש דבהא לית דין ולית דיין דאין ראוי להכשירו כלל.
ועוד שאין ראוי גם כן מפני ששינה שם אבי האשה המתגרשת וכתב בת תאנים במקום בת יוסף טנם ואף על פי שהגאון רב צמח ז"ל פסק שאין צריך לכתוב בגט לא שם אבי האיש ולא שם אבי האשה כדכתב בעל העטור בשמו ומשמע שאם שנה בו כשר כיון דאין צריך לכתבו מכל מקום כבר כתב הרא"ש ז"ל בתשובה כמו שכתב הטור בשמו בסימן קל"ב שאם שנה שם אבי האיש הגט פסול מפני שהרואה אומר אחר גרשה שהרי אין זה שם בעלה ושמא גם הגאון ז"ל יסבור כהרא"ש בזה דאע"ג דאין צריך לכתבו כיון דאית ביה משום לעז פסול אי נמי שמא יהא דעת הגאון כהני רבוותא דלעיל דאף על פי שאין צריך לכתבו אם שנה בו פסול משום דהוי כמזויף מתוכו ועוד שכבר כתב הרא"ש ז"ל בתשובה אחרת כמו שכתב הטור בסימן קל"ב שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא בכנויו או אפילו לא הזכירו כלל כשר, ומשמע דנהי דאין עכוב בכתיבתו מיהו לכתחלה צריך לכתבו דבכי האי גוונא דיקא התוספות פרק הזורק גבי זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר וכן דקדק גם הרי"ף ז"ל שהרי לא הביא דברי שמואל דקאמר זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים מגורשת אבל הביא דברי רב דקאמר זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר ומשמע דסבירא ליה דרב פליג אדשמואל דקאמר מגורשת ותנשא בו ל לכתחלה והלכתא כותיה באסורי וכיון דלכתחלה צריך לכתבו הוה ליה כשם עירו ועירה שבזה הכל מודים שאם שנה בו פסול כיון דלכתחלה צריך לכתבו אף על פי שהוא כשר אם לא נכתב כלל שהרי ר"י עצמו שסובר שכל דבר שאין צריך לכתבו אם שנה בו כשר ומזה הטעם הכשיר הגט ששנו בו מקום הלידה בהלכה למעשה מודה גבי שנה שם עירו ושם עירה דפסול אף על פי שאם לא נכתב כלל כשר כדכתב המרדכי בפרק השולח במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה ז"ל נראה לר"י דאפילו אם לא נכתב שם העיר כלל שהיה טוב ודוקא אם שנה הוא דפסול משום דהוי כמזויף מתוכו ועל כרחך לומר דטעמיה דר"י הוא דגבי מקום עקר הדירה אף על פי שאם לא נכתב כלל כשר כיון דלכתחלה בעינן למכתביה אם שנה בו פסול וגבי מקום הלידה דאפילו לכתחלה אין צריך לכתבו אם שנה בו כשר דאי לא תימא הכי תיקשי ליה מדבריו אדבריו והכי נמי בעינא לפרושי לבעל העטור זכרו לברכה דכתב ואבי האיש והאשה לא חזינא דצריך למכתבינהו הלכך לא מפסיל וכתב אחר כך ודוקא שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אבל לא נכתב בו שם עירו ושם עירה ואשה ובעלה בעיר אם יש שם עדי מסירה הלך אחר עדי מסירה ואם לאו אם הבעל מודה ואינו מערער כשר דאם לא כן קשיא מדבריו אדבריו ואף על פי שבעל העטור ז"ל כתב גרסינן בפרק הזורק ומודים חכמים לרבי מאיר בשנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר ואבי האיש והאשה לא חזינן דצריך הלכך לא מפסיל וכן אמר רב צמח גאון דלא צריך ומשמע מהכא שהוא סובר כרב צמח דקאמר דלא צריך למכתב שם אבי האיש והאשה כלל והוא סובר גם כן כר"י דקאמר דכל שאין צריך לכתבו אם שנה בו כשר ואף על גב דאית ביה משום לעז ופליג עם רבי אשר ז"ל בתרתי מכל מקום דברי ר' אשר ז"ל הן עיקר גדול בכל מקום משום דבתראה הוא וראה כל פסקי הגאונים ובחר בהם הסולת הנקיה ופסק מה שפסק כל שכן שהטור ז"ל שהוא אחרון האחרונים מסכים לדבריו ז"ל וראוי לפסוק כמותו כמו שכתב מהרר"י אבן ז"ל בתשובה מכיון שכן הוא לא נוכל אנחנו לעזוב דברי הרא"ש והטור ז"ל דפסקו בהדיא שאם שנה שם אבי האיש והאשה שהוא פסול ( וללכת אחר דברי בעל העטור מכמה אנפי חדא דהאוסרים רבים מהמתירים שהרי רבנו יואל הלוי והריצב"א וההגהות בשם התוספות והרשב"א ובעל התרומות והרא"ש וטור ז"ל כלהו סבירא להו דאם שנה בו פסול שהרי אפילו בשנוי שם מקום לידתו ושנוי שם הנהר דלית בהו משום לעז כלל כדכתב האשר"י ז"ל פוסלים את הגט כל שכן בשנוי שם אבי האיש או האשה דאית בהו משום לעז כדכתב האשר"י בתשובה הביאה הטור בסימן קל"ב והמתירים אינם כי אם בעל העטור לבדו כי הגאון רב צמח זכרו לברכה שפסק שאין צריך לכתוב שם אבי האיש והאשה אינו מחוור אם הוא סובר כרבינו יצחק זכרו לברכה דקאמר כל שאינו צריך לכתבו אם שנה בו כשר ואף על גב דאית ביה משום לעז או שמא סובר כהרב רבינו אשר זכרו לברכה דסבירא ליה דהא דאמר כל דבר שאינו וכולי אינו אלא היכא דלית ביה משום לעז או שמא סובר כהני רבוותא דלעיל דסבירא להו דכל שנוי שם בגט פוסל משום דהוה ליה כמזויף מתוכו לא שנא אם הוא מהדברים שצריך לכתבו לא שנא אם הוא ממה שאין צריך לא שנא אית ביה משום לעז לא שנא לית ביה ורבינו יצחק וספר מצות הגדול זכרו לברכה שסוברים גם כן שכל דבר שאין צריך לכתבו אם שנה בו כשר אינו מחוור גם כן אם סוברים כדעת הגאון רב צמח זכרו לברכה שפסק שאין צריך לכתוב שם אבי האיש ושם אבי האשה ואם כן אם שנה בהם כשר או אם סוברים כדעת הרב רבינו אשר זכרו לברכה והטור זכרו לברכה שפסקו שאם לא הזכיר שם אבי האיש והאשה כלל כשר דמשמע אבל לכתחלה צריך לכתבן ואם כן אם שנה בהן פסול מידי דהוי אשנה שם עירו ושם עירה.
והרב רבינו משה בר' מימון והרב רבינו יצחק אלפסי זכרם לברכה ורבינו ישעיה האחרון זכרו לברכה גם כן אינו מחוור מדבריהם כלל אם הם סוברים כרב צמח גאון זכרו לברכה שאומר שאין צריך לכתוב שם אבי האיש ושם אבי האשה כלל או כרבינו אשר דקאמר שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא בכנויו או אפילו לא הזכירו כלל כשר כמו שכתב הטור בשמו גם אינו מחוור מדבריהם כלל אם הם סוברים כרבינו יצחק וספר מצות הגדול זכרם לברכה ובעל העטור זכרו לברכה שאומרים שכל דבר שאין צריך לכתבו אם רבוותא לא קא מיירי אלא בהני דקדוקי דאביי דפרק המגרש בלבד אבל בשאר שנויים דגיטא לא קמיירי וכל דיינא דמסריך במילתא ולא מפליג בין שאר שנויי ובין הני דקדוקי דרבא ומחתינא לכלהו בחדא מחתא עתיד הוא ליתן את הדין בלי ספק מפני שלא כל מי שירצה ליטול את השם יטול כי מאד מאד צריך ליזהר שלא יתעסק בעניין הגיטין אם לא שיהיה בקי בטיב גיטין מפני שרבו בהן הדקדוקים ובקל יכול אדם לטעות בהן והחרבה גדולה מאד מפני שהוא פסול ממזרות ושנינו בפרק קמא דחגיגה אי זהו מעוות לא יוכל לתקון זה שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר צור ישראל יצילנו משגיאות, ומשום הכי אמר ליה רב יימר לרב אשי בפרק קמא דקדושין הא דאמר רב יהודא אמר שמואל כל שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם אפילו לא שמיע ליה הא דרב הונא אמר שמואל הלכה כרב יוסי דאמר דיו א"ל אה"נ ופרש"י והתוספות אדם שנתמנה אגיטין וקדושין צריכים אנו להודיעו הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כדי שלא יכשל בה דשכיח או דילמא ליכא למיחש להכי דלא שכיח כולי האי, ומשני אה"נ דאפילו במילתא דלא שכיחא כולי האי צריך שיהיה בקי בו כ"ש בנדון דידן שהסופר לא כתב שם אבי אשתו אלא מפי הבעל שהרי לא ידע שם אבי האשה שום איש מאנשי אותה העיר זולתו ויש לחוש שמא כיון לקלקל ואעפ"י שהוא בעצמו קרא הסופר והעדים וצוה שיכתבו לו גט ויחתמו בו ומסתמא לא מחזקינן ריעותא שאני הכא דריע חזקתיה שלא בחנם שנה שם אבי אשתו דלא מסתבר לומר שהסופר לא שמע קול הבעל וטעה בו ושנה מעצמו, וכהאי גוונא אמרינן בפרקא קמא דמציעא גבי מצא שטרי חוב אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר שבית דין נפרעים מהם אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין בית דין נפרעים מהם ומוקי לה התם משום דחיישינן שמא בא ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ופריך אי הכי כל שטרי דאתו לקמן נמי ניחוש להו הכי ומשני כל שטרי לא ריעי הני ריעי ופרש"י הואיל ונפל איתרעי דיש לומר אם היה כשר היה נזהר בו הוא הדין נמי בנדון דידן יש לומר אם לא היה מכוין לקלקל לא היה משנה שם חמיו וגרע טפי מההיא דמציעא דהתם אין פסלות בנפילתו והכא יש פסול בשנויו. וכן מצאתי לרבינו מאיר הלוי ז"ל שכתב דהיכא דידעינא דהוה כתיב ביה בגיטא מידי דפסיל לגיטא איכא לפלוגי אי פסולא דשיך בכל עניינא דגיטא הוא כגון דהיה שיורא או תנאה או שנוי שם דכי איכתיב גיטא אדעתא דההוא ענינא איכתיב לא מבעיא אי איכתיב ההוא פיסולא מדעת דבעל דפסיל אלא אפילו אי לא איכתיב אלא מדעת הסופר דטעה וסבר דהכי אמר ליה הבעל כיון דאי איכתיב כלה גיטא אדעתא דההוא שיורא או אדעתא דההוא תנאה או אדעתא דההוא שמא איכתיב פסול ולית ליה תקנתא ואי פסולא דלא שייך בכולא גיטא הוא כגון הנהו מילי דאביי דפרק המגרש ומאי דדמי ליה אף על גב דטעה בהו סופר וכתבינהו דלא כתקנתא דרבנן לא להאי ענינא דפסיל לגיטא איכוין ואשתכח דכי כתביה לההוא גיטא לאו אדעתא דפסיל ליה כתביה והוא הדין נמי גבי שנה שמו ושמה אם נתכון לכתוב ראובן וכתב שמעון או נתכון לכתוב שמעיא וכתב שמע לבד דלאו פסולא דשיך בשאר גיטא הוא שהרי נתכוין לכתוב כל שאר הגט לשם ראובן או לשם שמעיא כל כי האי גוונא אי איתקן במחק ובתלייה ואי קיים בעדי חתימה או אפילו לא איקיים ואיתיהיב בעדי מסירה דמסהדי דהכי הוה כתיב בשעת מסירה כשר הדין סברא דילן, וחזינן לבעל העטור שכתב משם הגאונים מחק שמו ושמה פסול אע"פ שמקויים ושאר מחקים אם נתקים כשר בדיעבד אבל לכתחלה לא ולא הוה בריר ליה לדידיה אלא לכתחלה כשר אפילו בשמו ושמה ולדידן מסתבר טעמא דגאונים דכיון שכתב שמו ושמה על המחק מוכחא מילתא טפי דשמא אחרינא הוה אמקום מחקא מעיקרא ואיכא למיחש דילמא כי איכתיב גיטא לאו אדעתא דשם המקויים איכתיב אלא אדעתא דשם המחק והוה ליה שלא לשמה דאפילו גבי של בעל שייך שלא לשמה דאי הוה כתיב ביה מעיקרא שרה אשת נחור והשתא כתיב שרה אשת אברהם אשתכח דהאי גיטא מעיקרא לאו לשם שרה אשת אברהם איכתיב ואף על גב דקימא לן סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ואי לא דהוה כתיב מעיקרא אדעתא דשם המקויים לא הוה חתמיה עליה סהדי הני מילי בסתמא דלא איתחזק ריעותא אבל הכא דאיתחזק ריעותא בשמו ושמה חיישינן דשלא לשמה איכתיב וטעם דשאר מחקין דגזרו בהו להתחלף אטו שמו ושמה ומספקא חיישינן לממרינהו בשמו ושמה ולא מורינן ביה הלכה למעשה לאכשורי עד כאן לשון הרמ"ה ז"ל, והשתא שמעינן מהכא כמה מילי מעליתא חדא דאיכא לפלוגי בין שינויי דשם עירו ושם אבי האשה ובין שנויי דהני דקדוקי דאביי כדפרישנא לעיל דגבי שנויי דשם עירו ושם אבי האשה דפסולו שייך בכוליה גיטא דכי איכתיב אדעתא דההוא שמא איכתיב אין לחלק בין אם כתבו הבעל בעצמו ובין אם טעה בו הסופר וכתבו מעצמו דבכל אופן פסול ולית ליה תקנתא ואילו בהנהו דקדוקי דאביי דפרק המגרש דפסולייהו לא שייכי בכוליה גיטא אף על גב דטעה הסופר וכתב דלא כתקנתא דרבנן לא להאי ענינא דפסיל ליה ל לגיטא איכוין וכשר. ועוד שמעינן מהכא דאפילו בהנהו דקדוקי דאביי דפסולייהו לא שייכי בכוליה גיטא ' אי תקנינהו במחק או בתלייה ואיקיים בעדי חתימה או אפילו לא איקים ואיתיהיב בעדי מסירה דמסהדי דהכי הוה כתיב בשעת מסירת הגט כשר ואי לא לא. ועוד שמעינן מהכא דאיכא למיחש לדעות הגאונים ז"ל דקאמרי דהיכא דכתב שמו או שמה או שם עירו או שם עירה על המחק אף על גב דאיקיים מוכחא מילתא דשמא אחרינא הוה כתיבא אמקום מחקא מעיקרא ואיכא למיחש דילמא כי איכתיב גיטא לאו אדעתא דשם הכתוב על המחק איכתיב אלא אדעתא דשם המחוק והוה ליה שלא לשמה ופסול. ועוד שמעינן מהכא דאפי' במקום דאיכא חזקה אי איכא ריעותא איתרע ליה חזקתיה כדפריש' לעיל דהא אף על גב דקימא לן דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי וחזקה גדולה היא ואין לחוש לשמא אד אדעתא דשם המחוק איכתיב מיהו כיון דאיכא ריעותא דשמו ושמה כתובין על המחק חיישינן דילמא שלא לשמה איכתיב. וליכא למימר שאני הכא דאיכא עגונאה דאיתתא שהרי הגט הזה בא מארץ מרחקים והמגרש גם כן הוא משומד ויש לחוש שמא לא יתרצה לחזור להתירה פעם שנית והיכא דאיכא עגונא דאתתא ויש לחוש שמא לא ירצה לחזור להתירה פעם שנית והיכא דאיכא עגונא דאיתתא אקילו רבנן טפי ואין לדקדק בזה כדכתב הרב רבינו אשר בתשובה דהיכא דאיכא תקנת עגון כגון גט שהובא ממקום דחוק יאריכו הווין במקום שראוי להאריך דמסתמא הבעל צוה לכתבו כתקון חכמים ואם לא כתבו הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק וכדכתב הטור בשמו גבי אם הקדים הזמן פסול ז"ל ומכל מקום נכתב ביום ונחתם בלילה של אחריו או אפילו מכאן ועד עשרה ימים פסק אדוני אבי הרא"ש ז"ל שהוא כשר בשעת הדחק כשא"א על גט אחר וכן אמרו בכמה מקומות בתלמוד משום עגונא דאתתא אקילו בה רבנן ויש לומר דהא דאקילו בה רבנן משום עגונא דאתתא הני מילי בהנהו דקדוקי דאביי בפרק המגרש דמצינן לפרושי בהו בלשון גירושין ולא נפקא מינה חורבא אלא דרבנן הוא דאחמרו חומרא יתירתא ופסלינהו משום דאיכא לפרושינהו נמי בלישנא דשלא לשם גירושין דבהכי קא מיירי ההיא תשובה דהרא"ש ז"ל כדאמר יאריכו הווין א"נ כי נכתב ביום ונחתם בלילה ואפילו מכאן ועד עשרה ימים דאמרינן בגמרא בתרא כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש"י ז"ל כגון שהלך לדרכו או אם נשאת כבר בגט זה והוא הדין נמי בכל מקום שהזכירוהו בתלמוד בהדיא כההיא דפרקא קמא דגיטין דקאמר רוב ישראל בקיאין הן לשמה ואפילו לרבי מאיר דחייש למעוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא דאתתא אקילו בה רבנן וכן גבי קיום שטרות דאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי ורבנן הוא דאצריך והכא משום עגונא דאתתא אקילו בה רבנן אבל בשאר מיני פסלות דנפיק מניהו חורבא ופסוליהו הוא מדינא כגון גבי שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ודכוותיהו טובא דהוה מזויף מתוכו לא מקלינן בהו משום עגונא דאתתא. תדע דהא מתשובת ריצב"א דלעיל משמע דבשנוי שם העיר ושם הנהר היה רוצה לפסול הגט אף על גב דאיכא עגונא דאתתא כדכתב הוא עצמו יען שעגמה נפשי על עגון הבת אי לאו דאתא מארץ הגר שלשונם לדבר בלשון קלילא ואין זה שנוי אצלם ואפילו הכי לא סמיכא דעתיה לאכשורי לההוא גיטא עד יבואו דברי הרשב"א אחיו ורבותיו שבפריש כמו שכתב והנה צויתיו וכו' וכן מצאתי בתשובה להרא"ש ז"ל וזה לשונו ענייה אחת היתה עגונא יותר משבעה עשר שנה כי בעלה הרחיק נדוד ולא נודע מקומו ושכרה שליח לחפש אחריו ומצאו בדרך רחוקה והביא לה גט שיש בו גמגום כי לא כתב שם אבי האשה אלא שם כנויו בלבד וכתב למנין אנו מונין בו כאן ולא כתב שאנו וכתב ברביעי עשרים יום לירח שבט ודילג בשבת וגם יום רביעי היה אחד ועשרים לשבט ותרתי בלבי אולי אוכל למצוא התר לעגונא זו ואומר אני שאין לפוסלו בשביל שלא כתב שם אביה אלא שם ' כנויו בלבד מהא דתנן בפרקא בתרא דגיטין כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו עושים נקיי הדעת שבירושלים ותניא בגמרא חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות פירוש אם יש שם כנוי לאדם וכתבו אחד מזרעו עד י' דורות ולא כתב שמו הגט כשר. ובשביל דלג דשאנו אין לפסלו כיון שאנו מבינים סיגנון הדבר בשביל דלוג אות אחת אין לפסלו. וכן בשביל שדלג בשבת אין י לפסלו כי ברביעי אין בו פירוש אחר אלא בשבת כיון שכתב בתריה עשרים יום לחדש כו' וגם אין לפסלו בשביל שהוא אחד ועשרים בשבט והוא כתב בעשרים ונמצא שהקדים זמן הגט יום אחד ואיכא למיחש לרבי יוחנן משום בת אחותו ולריש לקיש משום פירות דכיון דידע הוא דר"ח שבט היה ביום חמישי ורביעי בשבת אי איפשר להיות עשרים לחדש אלא אחד ועשרים תלינן בטעות סופר שלא היה זכור קביעת החדש ולא הוי מוקדם כו' ואין לפסלו משום דנכתב טעות בגט ואמרינן מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו דפסול דהיינו דוקא כההיא דפרקא קמא דגיטין דתנן כל השטרות העולות בערכאות של גוים אף על פי שחותמיהם גוים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רבי שמעון אומר אף אלו כשרים וקאמר בגמ' דרבי שמעון סבר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי הלכך אף על גב דחותמיהם גוים מכשרינא להו בעדי מסירה ופריך והאמר רבי אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שפסול משום דחיישינן שמא ימסרנו לפני העדים החתומים על השטר כי יהיה סבור שישראל הן ומוקי לה בשמות מובהקין שהכל יודעים ששמות גוים הם ולא אתינא לממסרי קמייהו וכן ההיא דסנהדרין פרק זה בורר ההיא מתנתא דהוו חתימי עליה תרי גיסי ואמר רב יוסף זיל אקניה בעדי מסירה ופריך והאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר עזר במזויף מתוכו שהוא פסול משום דחיישינן שמא ימסרנו לפני העדים החתומים על השטר ואם היום או מחר יבא ערעור על השטר יקים אותו בחתימת העדים ולא ידעו בית דין שהם קרובים דוקא כה"ג מיקרי מזויף מתוכו אבל אם יש טעות סופר בגט שאין ריעות וקלקול יכול לבוא ממנו לא מיפסיל בהכי עד כאן לשונו, הרי לך בפירוש גמור שהרא"ש ז"ל דהוא בתראה וראה כל דברי הגאונים הראשונים ופסק מה שהכריח דעתו מכלל דבריהם וראוי לפסוק כמותו ולסמוך על הכרעתו כתב בהדיא שאין לפסול הגט בשביל שלא כתב שם אבי האשה אלא בשם כנויו בלבד מהא דתנן בפרק שני דגיטין כתב חניכתו וחניכתה כשר משמע שאם לא היה כתוב בגט לא שמו ולא חניכתו וכל שכן אם היה משנה שמו או שם חניכתו דריע טפי משום דהוי כמזויף מתוכו וכל שכן אם שנה שמו ושמה או שם עירו ושם עירה דהוי דומיא דשנה שמו ושמה כדתנן שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה היה פוסל הגט ההוא אף על פי שהיתה עגונה עגון של שבע עשרה שנה וגם המגרש היה דר בארץ רחוקה כמו שכתב הוא עצמו. ואף על גב דלכאורה משמע דתשובתו זאת סותרת תשובתו האחרת שהביאה הטור בסוף סימן קל"ב ז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה שאם לא הזכיר שם אבי האשה והאיש אלא בכנויו או אפילו לא הזכירו כלל כשר מיהו כי דיקת בה שפיר מצינן לפרושי דהכי קאמר שאין לפסלו בשביל שלא כתב בו שם אבי האשה דק שם כנויו דהא אפילו שמו ושמה שהם מתורף הגט כדתנא במתניתין דהכותב טופסי גיטין בפרק כל הגט כשכתב כנויים ולא כתב שמם כשר כדתנן בפרק שני דגיטין כתב חניכתו וחניכתה כשר שם אבי האיש או האשה שאינם (א)לא מתורף הגט ולא מטופס דלא אשכחן בשום דוכתא להצריך לכתוב אלא שם האיש והאשה בלבד ותו לא אינו דין שאם כתב חניכתו בלבד שיהא כשר, אבל שמעתי שרבנו ישעיה האחרון ז"ל כתב בתשובה ששאלו ממנו גט שלא חתמו בו העדים אלא על ידי סופר אחד שחתם שמותם שזו החתימה אינה כלום כיון שאינו יכול להתקים בחותמיו ואפי' רבי אלעזר דסבר עדי מסירה כרתי זהו כשאין עדים חתומים כלל אבל זה הגט נראה כמזויף מתוכו ופסול אפילו לרבי אלעזר משום דגזרינן שמא יבואו לסמוך על עדי החתימה והשיב כיון שאין הבעל בכאן והוא המקום רחוק וכל שכן שנשתמד ואינו שומע לדברי חכמים ראוי להכשירו כדי שלא תשב האשה עגונא עד כאן ולקחו קצת מחכמי העיר ראיה להכשיר הגט בנידון דידן אף על פי שפסולו הוא משום שנוי שם עיר ושנוי שם מקום עמידת הסופר והעדים ושנוי שם אבי האשה מפני שהמגרש במקום רחוק ומשומד שאינו שומע לדברי חכמים ולא חלקו בין חתימת העדים על ידי הסופר ובין פסלות העדים החתומים בו רק חשבו שכמו שנפסל הגט בפסלות העדים החתומים בו אפילו אליבא דרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי כדאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול ופירש רש"י זכרו לברכה שחתום בו קרוב או פסול או שלא לשמה כמו כן הוא נפסל בחתימת העדים בו על ידי הסופר מכיון דאי אפשר להתקיים בחותמיו והוי כמזויף מתוכו ולקחו ראיה מזה ואמרו שכמו שהכשיר הרב רבינו ישעיה האחרון זכרו לברכה הגט שעדיו חתומים בו על ידי הסופר משום עגונא דאתתא אף על גב דהוי כמזויף מתוכו ופסול לרבי אלעזר הוא הדין נמי יש להכשיר הגט ששנו בו שם עירו ושם מקום עמידת הסופר והעדים ושם אבי האשה משום עגונא דאתתא אף על פי שהוא מזויף מתוכו ופסול אליבא דרבי אלעזר ודברים הללו דברים תמוהים הם מאד דמה ענין חתימת העדים על ידי הסופר למזויף מתוכו שחתומים בו פסולין או קרובים התם בדין הוא שיהו פסולים משום דילמא אתו למסמך עליהו להשיאה על פיהם אבל בחתימת העדים על ידי הסופר מה תקלה יש בכך אם נסמוך עליהם להשיאה על פיהם הרי העדים כשרין הם ואין בכך כלום וכן מצאתי בהדיא באור זרוע הגדול שכתב משום רבינו שמחה בר רבינו שמואל שהעדים החתומים בגט על ידי הסופר שהוא כשר אפילו היכא דליכא תקנת עגון וזה לשונו השיב מורי רבנו שמחה זכר צדיק לברכה גט שלא חתמו בו עדים בכתב ידם אלא הסופר חתמו אומד אני שאינו מזויף מתוכו וכשר אפילו אליבא דרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי דמדרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי נשמע לרבי מאיר וכי היכי דלרבי אלעזר דאמר כי כתיב וכתב אגופו של גט כתיב ובבעל משתעי קרא דאיהו בעי למכתביה כדתנן בגט פשוט והבעל נותן את השכר ומפרש בגמרא דכתיב וכתב ואמדינן בפרק שני אמר רב יוסף יכילנא למפסלינהו לכלהו גיטי דעלמא אמרו ליה רבנן מאי טעמא אלימא משום דכתיב וכתב והא איהי כתבא ודלמא אקנויי אקנו לה רבנן וכו' אפילו הכי בעל משוי שליח לכתיבה ואומר לסופר כתוב גט לאשתי לרבי מאיר נמי דאמר וכתב אעדי חתימה קאי דגופו של גט אפילו מצאו באשפה חותמו ונותנו לה וכשר אם יאמרו לסופר חתום שמינו חותם והבעל נותנו לאשה בפניהם וכשר כיון דלאו לראיה קאי שאם תעבירנו באש לאחר שקבלתו לאלתר מגורשת ולא דמי לשטר ראיה שאי אפשר לקימו מתוך כתב יד העדים ואם העדים בפנינו ומעידים אנו עדי חתימה והסופר חתם אותנו כשר והמביאו ממדינת הים כשם שיכול לומר על כתב הסופר שלא כתבו הבעל בפני נכתב כך יאמר בפני נחתם אף על פי שלא נחתם ביד העדים אלא בכתב יד הסופר והא דתניא עדים שאינם יודעים לחתום מקרעים להם את הניר והם ממלאים את הקרעים דיו רבותא קמשמע לן דאפילו בכי האי גוונא פסול בשאר שטרות וכל שכן היכא דלא חתמו כל עיקר וחתימת סופר לעדים דשמותיהן מפורשים על הגט עדיף יותר מצורת כוורא ומצורת חרותא ויש בזה תקון העולם שאם ימותו העדים יכולים לקימו בפנינו צוו העדים לסופר לחתום וכיון שאין חתימת סופר לעדים מזויף מתוכו כשר לרבי אלעזר דקימא לן כותיה, ואפילו אם תמצא לומר הואיל ולא חתמו הן בעצמן אין כאן תקון העולם אפילו הכי כשר דאמר רבי אלעזר אף על פי שאין עליו עדים ונתנו לה בפני עדים כשר שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם וקימא לן כרבי אליעזר בגיטין ואפילו פסולא דרבנן ליכא לרבי אליעזר הכי מוכחא סוגיא דשמעתא עא קמא דגיטין וקימא לן כרבי יוחנן דאמר פרק המגרש תנשא בו לכתחלה דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן וכל שכן הכא דלא קאי כותיה. אבל היכא דמזויף מתוכו דפסל רבי אליעזר מדאורייתא הוא דפסיל ליה דליכא למימר דסבר רבי אלעזר עזר כרבי שמעון ותנא קמא דידיה דירדי לשיטתיה דלא קאמר רבי שמעון סבר לה כרבי אלעזר אלא ירד לשיטתיה איהו ותנא קמא דידיה. מיהו לא נ"ל דאהדרי דאינהו בשמות מובהקין פליגי אי גזרינן דילמא אתי למסמך עלייהו ולית להו מזויף מתוכו פסול דאין לך מזויף, וכן פרק מי שמת נמצא עד אחד קרוב או פסול ושלא לשמה דחתמי ישראל כשרים ואפילו הכי פסול ליה לרבי אלעזר משום מזויף מתוכו אף על גב דליכא למגזר דילמא אסמיך עליהו ומסר קמייהו אלא טעמיה דרבי אלעזר דסבר דלא צריך עדי חתימה ואי חתימי בעינא לשמה דקסבר וכתב לה לשמה קאי אכל מאי דכתיב בגיטין וכל מזויף מתוכו חספא בעלמא הוא כדפרש"י אחותמיהן גוים דלא דמי חתימה לטופס דלא בעי רבי אלעזר לשמה מן התורה דמילי דטופס לאו עקר הגט הוא אבל עידי חתימה מודה רבי אלעזר דכרתי אפילו בלא עדי מסירה דעדי חתימה או עדי מסירה כרתי לרבי אלעזר עזר עד כאן לשונו. וכן נראה לי לעניות דעתי אני ההדיוט להכשיר הגט שלא חתמו בו העדים אלא על ידי הסופר בממה נפשך דאי משוית ליה לחתימת העדים דעל ידי הסופר חתימה מעליא משום דשליחותיהו קא עביד ושלוחו של אדם כמותו דכתיבת הגט דאף על גב דכתיב וכתב הבעל אפילו הכי אם צוה הבעל לסופר וכתב אותו בשליחותו כשר משום דקימא לן בכל התורה כלה דשלוחו של אדם כמותו כדאיתא בקדושין אם כן גם הגט הזה שציוו העדים לסופר וחתם שמם בגט הרי הוא כאלו חתמוהו העדים בעצמם וכשר, ואי לא משוית לה לחתימת העדים על ידי הסופר חתימה כלל משום דלא אמרינן שלוחו של אדם אלא בדברים שהם גזרת הכתוב בלבד בלא שום טעם כלל דומיא דכתיבת הגט דמה לי שיכתבנו הבעל מה לי שיכתבנו אחר בשם המגרש והמתגרשת אבל בדברים שיש להם טעם ואם יעשה אותו השליח יבטל טעמו דומיא דחתימת עדים שנתקנה לתקון העולם דזימנין דמיתי סהדי אי נמי אזלי למדינת הים ואתי בעל ומערער לומר שלא גרשתיה והשתא דחתימי בגיטא יבואו העדים המכירים חתימתן ויבטלו דברי המערער ותנשא בו וקרא דכתוב בספר וחתום עצה טובה קא משמע לן כדאיתא בפרק השולח אע"ג דשלוחו של אדם כמותו מ"מ כיון דבחתימת העדים על ידי הסופר אי איפשר לקימו על ידי הכר חתימתן א"כ הרי נתבטל טעם תקנת ר"ג שאין כאן תקון העולם והוה ליה כשטר שאין בו עדים כלל אף על פי כן אין בכך כלום משום דרבי אלעזר דקימא לן כותיה בגיטין אמר בהדיא בפרקא בתרא אף על פי שאין עליו עדים כלל אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ופרש רש"י ז"ל אפילו לכתחלה ולא שייך הכא מזויף מתוכו כלל כיון דלא נפיק מיניה חורבא דומיא דקרובים או פסולים החתומים בו דא"נ מסריה להאי גיטא קמייהו דהני סהדי דלא חתימי ביה אלא על ידי הסופר שפיר דמי דלא גרעי משאר אינשי דעלמא מכיון דלית בהו פסלות או קורבא או שום אחד משאר הפסליות, וליכא לאקשויי מחתימת העדים שלא לשמה דקרינא ביה מזויף מתוכו אף על גב דלא נפיק מינה חורבא שהרי אי מסריה ליה להאי גיטא קמייהו שפיר דמי משום דכבר תרצו התוספות על זה משום ר"י דאיכא למגזר חתימה שלא לשמה אטו כתיבה שלא לשמה דאם אינם עושים החתימה לשמה לא יכתבו גם הכתיבה ל לשמה אבל בעדים החתומים על ידי הסופר דליכא למגזר ביה מידי לא מיקרי מזויף מתוכו כלל והוא כשר אפילו לכתחלה. ורבי ישעיה הרב האחרון ז"ל שהכשירו משום עגונא דאתתא לא תידוק מיניה הא אי לאו עגונא דאיתתא הוה פסלינן ליה אלא הכי תידוק אי לאו משום עגונא דאתתא הוה מצרכינן למחתם ביה סהדי בחתימת ידיהו מפני תקון העולם אבל השתא דאיכא עגונא דאיתתא סגי בלא חתימה, והא דתנן בהשולח התקין ר"ג שיהו העדים חותמים על הגט לא שצריך לעשות כן אלא פירוש תקן שלימד להם לעשות כן בדרך עצה טובה שלא יצטרכו לעדי מסירה כשירצו להראות הגט לראיה אבל אם הם באים לסמוך לכתחלה אעדי מסירה סומכים כך פרשו התוספות בפרקא קמא ואפילו אם תמצא לומר שרבינו ישעיה ז"ל סובר כר"י שחולק על רבינו שמחה ופסלו אכתי איכא למימר דאין הפסלות הזה דומה לפסלות הגט שעדיו קרובים או פסולים או שחתמו בו שלא לשמה וכל שכן לנדון דידן דנפיק מיניה חורבא משום דגבי קרובים או פסולים איכא למגזר דילמא אתי למסמך עלייהו וגבי חתימה שלא לשמה נמי איכא למגזר חתימה שלא לשמה אטו כתיבה שלא לשמה כדכתבו התוספות אבל בחתימת העדים על ידי סופר ליכא למגזר כה מידי. ור"י ז"ל נמי שפוסלו אינו פוסלו אלא מטעם דבעינא עדות ברורה שלא יוכל להזדיף ומפני שאינו כתב ידם אין כאן עדות כלל.
והואיל שכן הוא מעתה אין לקחת ראיה ממנו להכשיר הגט שפסולו משום שנוי שם עירו ושנוי שם אבי האשה ושנוי שם מקום עמידת הסופר והעדים דהוי מזויף מתוכו משום עגונא דאתתא כי היכי דהכשיר רבינו ישעיה ז"ל הגט שחתום בו העדים על ידי הסופר משום עגונא דאתתא משום דפסלות הגט החתום על ידי הסופר אינו אלא משום דליכא עדות ברורה וכאלו אין שם עדות כלל והדבר קרוב לגט שאין עליו עדים כלל דכשר אפילו לכתחלה היכא דמייתי עדי מסירה או היכא דאזלי למדינת הים אבל פסלות דקרובים ופסולים או פסלות דשנוי שם פשיטא דאין להכשירו אפילו במקום תקנת עגון שהרי ריצב"א דלעיל רצה לפסול הגט בשנוי שם העיר והנהר ואפילו במקום עגונא דאתתא. וכן הרא"ש ז"ל בתשובה דלעיל רצה לפסול הגט בשנוי שם אבי האשה אעפ"י שהיה שם עגון של שבע עשרה שנה. וכן מהרר"י ז"ל כתב בתרומת הדשן מעשה בא לידי בגט אחד שסדרו אחד מחברי שכאשר רצה העד לחתום שמשון בן משה עד וטעה ורצה לדלג בן ולחתום משה ומשך בקולמוס כזה ורצה להשלים המם וגערו בו בהרגישו את טעותו ונתבהל ונשמט קולמוסו והדביק כמין רצועה בצורה דלעיל עד שנעשה כזה והמתין עד שנתיבש וגירר הרצועה עד שנעשה כבתחלה והיה כעין נון ועוד הוסיף באותה צורה ועשאה בית גמורה וגמר חתימתו בן משה עד והכשרתי הגט ההוא בדיעבד כי כבר ניתן וגם המגרש היה משומד ונתן הגט קצת על ידי עשוי והיה לי לירא אולי לא היה נותן גט אחר ונתתי כמה פנים להתירו ונחלק עלי חד מרבותא ושלחתי הדבר לכל מופלגי הדור והסכימו כלם על ידי והאריך הרבה בראיות החולקים עליו ובראיותיו אין צורך להזכירם פה הרי לך בפירוש גמור שבדבר מועט כזה שמשך הקולמוס על דעת לכתוב מם במקום שיכתוב בית וחזר ותקנו ורצו לפסול הגט אף על פי שכבר ניתן וגם המגרש היה משומד וגם נתנו ע"י עשוי דמוכחא מילתא טפי שלא היה מתרצה לחזור לתת לה גט אחר והוצרך מהרר"י ז"ל לשלוח הדבר לכל מופלגי הדור שבכל מקום ומקום שיעיינו בענינו ולולא זה לא היה רוצה להכשירו אף על פי שכבר ניתן וגם המגרש היה משומד ולא נתנו רק על ידי עשוי כל שכן וקל וחומר בנדון דידן שעדין לא ניתן הגט וגם המגרש אף על פי שהוא משומד בחזקת אדם כשר הוא ושומע לדברי חכמים שהרי הוא מעצמו קרא הסופר והעדים וצוה להם לכתוב ולחתום גט לאשתו ועשה שליח להולכה שבודי הגמור יתרצה לשלוח עוד גט כשר אפילו מאה גיטין זה אחר זה וכ"ש שהוא אנוס שהעלילוהו והוציאוהו מדתו בעל כרחו כמו שהעיד השליח שהביא הגט שהיה המשומד ההוא בוכה על מה שעבר עליו וחומל על אשתו ורוצה שלא תתעגן ואין לך אדם כשר יותר מזה זהו הנראה לי דעתי.
ומעתה אני נקי מי"י ומישראל והשם הוא היודע שלא הייתי רוצה להכניס עצמי לכתוב מה שכתבתי אלא מפני שהגט הזה הובא לידי תחלה קודם שיראה אותו שום אחד מחכמי העיר ישמרם צורם ופלפלתי בו קרוב לעשרים יום ולא יכולתי למצוא לו פנים להכשירו והחזרתי אותו לשליח ולאשה המתגרשת שהביאוהו לידי לעיין בו לעיני כל נכבדי קהל זיטון ישמרם צורם ושאלוני הנכבדים הנזכרים לעיל למה אני מחזירו ואמרתי מפני שהוא פסול מכמה אנפי וגם דברתי עם קצת מחכמי העיר בהיות הגט בידי והסכימו עמדי בפיסולו וחזרו ונתחברו עם קצת החכמים אחרים והכשירוהו ונתנו הגט לאשה המתגרשת ולי אני ההדיוט שהיה בידי והסכמתי בפסולו לא הגידו לי מאומה וכל שכן שלא רצו לפלפל עמדי כלל על הדבר ההוא לכן הוצרכתי לכתוב דברי אלה למעיינים בעלי תריסין ומעתה נשאר הדבר לקהלות ישמרם צורם והם יעשו כרצונם והטוב בעיניהם כי מה לי להכניס עצמי ביותר מזה השעור. נאום העלוב והטרוד אליא בכ"ד אברהם מזרחי זכרו לחיי ה העולם הבא.