שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה סו
[תשובה זו חסרה בכל הספרים ונתפרסמה ע"י ר"א ברלינר ב"קובץ על יד" כרך שביעי והחזרתיה למקומה] הפסק ששלח מהר"ר אליא מזרחי בקנדייא בעד בנו מהר"ר גרשן.
קול שאון סואן ברעש קול מלחמה במחנה העברים קול ענות אנכי שומע מאיש ריקא בר ריקא איסתרא בלגינא קיש קיש קרייא לא קרא ולא שנה עלה ברוחו עם מיעוט שמוש מלאכת הרפואה שבידו לפסוע על ראשי עם קודש להשתרר עליהם גם השתרר בקש להתנאות בטליתן של תלמידי חכמים ונתרחק ממחיצתו של מקום כי אינו מהם כאשר העידו כל רואיו יודעיו ומכיריו שלא ראה מאורות מימיו ולא ידע צורתא דשמעתתא ורצה להרים ראש ולענה וראש ולנהוג נשיאותו (בדמים) [ברמים] כמו שאמר נשיאים ורוח וגשם אין וירא כי לא יוכל לו וכי לא נעשה עצתו ורוע מחשבתו ויבחר מחנק נפשו למסור הקהל בכמה מיני מסירות והרים ידו על חבירו בתוך מקדש מעט ולא ירא אלהים כאשר ראינו באגרת חכמי קנדייא והמכתב מכתב אלהים שופטים חכמים ונבונים אשר מעולם אנשי השם בתורה ובחסידות ובענוה בעושר ובכבוד ובכל מיני חמדה ושם ראינו והנה מגלה עפה כתובה פנים ואחור מלאה חרופים וגדופים נגד יוסף אלגזי על אדות המרד שמרד במה שהתרו בו פעם ופעמים ושלש שלא יורשה למסור שום יאודי מהקהל קהל אקשייא יצ"ו כמשפט הראשון ושלא ירים יד על שום בר ישראל ולא לבישו בשום אונאת דברים כמנהגו הקדום והוא כחכם (?) רמות רוחא דאית ביה לא נכנע לקול מוריו אבל הקל ראשו לנגדם ושנה ושלש וכסיל שונה באולתו וגזרו עליו נח"ש שלא יוסיף עוד לחטא ושישוב מדרכו הרע ולא יפנה אל [רחבים] (רהבים) ואם לא ישמע לקול מלחשים ישלחו בו הנחשים השורפים וישרפוהו בגחלתם וישלחו כתבים לכל אנשי הישיבות ולכל החכמים אשר בכל המקומות להכריז מעשיו הרעים ולפרסם מדותיו המכוערים עד (תעלו) [תעלה] צחנתו אצל כל חכמי ישראל אשר בכל מקומות גלותם ויבדילוהו מעדתם והיה למשל ולשנינה בכל גלות ישראל.
גם ראינו הכתב אשר שלח הרב מהר"ר משה קפסלי הישיש והחסיד והגזרה אשר גזר על הקהל הקדוש הנזכר לעיל שלא יורשו לקבל תורה מפיהו כוונתו בזה משום דסאנו שומעניה וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך י"י צבאות הוא ודרשו רבותינו זכרם לברכה בחגיגה אם דומה למלאך י"י צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו ודלא כרבי מאיר דאמר אגוז מצה) ( רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק ודריש קרא דהט אזניך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעת' לא נאמר אלא לדעתי ושלא יקבלו שום (הודאה) [הוראה] מפיהו ושהערוב אשר נשתדל בתקונו לא יסמכו בו כוונתו בזה שהוא מאותם שאמרו עליהם רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה עליו כתב הרמב"ם ז"ל אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצים ויושבים לדין בראש ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבים נרה של תורה והמחבלים כרם י"י צבאות עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים והוא ברוב תחבולותיו וערמותיו (כסא) [כסה] קלונו והעלים ממני כל אלה הענינים אשר עברו עליו שלא נודע לי רק אחר זמן רב כאשר חזרו וכתבו למהר"ר משה קפסלי זלה"ה כמתאוננים עליו על שפסק לנגדם ובוכים לפניו להפוך הקערה על פיה וטרם הודע אלי נוסח הגזירות אשר גזרו עליו מהר"ר משה קפסלי ז"ל וחכמי קנדייא יצ"ו ראיתי והנה מגלה עפה כתובה פנים ואחור מלאה (הצאות) [הצעות] והקדמות מאותן הצפצופין השגורים בפי התלמידים רמות לאויל חכמות ואחר (ההצאות) [ההצעות] החמורות החל להתאונן על הקהל הנזכר לעיל.
זה נוסח לשונו באתי להודיע למעלת כבוד תורתך איך אני אחד מן הקטנים שבכת ההמון לקטתי בין העומרים שני גרגרים והשגתי מעט בתורה כפי כחי ובזה המעט שהשיגה ידי הורגלתי בה לקיים גם להיות זוכה במה שאיפשר ועל זה השתדלתי מיום נפלי הנה ואם באתי לברר מה שקרה לי לסבת זה יכלה הזמן וספר לא יכלה אבל רובם כתבתי אל מהרר"ם קפסלי נר"ו ומשם יתפרסם הדבר וכתב בסוף דבריו על זאת יצאתי אחר מעלת כבוד תורתך לשחר פניו, כי מעולם החכמים וכל מגביר בדעותיו לא שעו אל דברי השקר ורוב כזב וצריך שתפנה מחשבותיך, מול אלה השקרים אשר באו לאזניך, ומן החשד אשר ברעיוניך, כי כל דבריהם הם כזב ושקר, והם טעו בהם לאין חקר, ולעולם מנהג זה לא יעקר, כי אין להם תורה, לא חוקים ולא מצות ולא מורה, ועליהם לא שכן שכינת האורה, והשעה נחוצה ולהאריך אין בידי כי אם להשליך יהבי על מעלת גודל חכמתיך שיועלני על כל אופני צרכי הנהגתי, ואחר שמתי מגמתי, (להתתופף) [להסתופף] בצל גודל חכמתיך, ולהשיב רגלי אל אמיתת נועם מעלתך ירצה מלפניו יזכיר אלי אני עבדו שורה או שורותיי' ממעון קדשך הביטה ובזה אדע כי מצאתי חן בעיניך וכבר הנחתי כל עניני אל גזרתו הקיימת והנהגתו העליונה ואם אשאל ממנו מה שאינו טוב ואבקש ממנו מה שאין תקוה בחירתו העליונה טובה מבחירתי ובטחוני בו בכל דבר להתגדל בנפשו ולהתחמם בחסד בוראו והשגחתו ואף כי אנכי תולעת ולא איש ענותי אל תבזה חס ושלום ואל תסתיר פניך ממני אף כי לרדוף צדקה וחסד לעשות משפט כי למען זאת ערכתי תחנות והנני הנני נרצע נאמן לאדוני כאחד מן הילדים אשר חנן אלהים לאדוני להפק רצון מעלתו משליך יהבי בחבלי עבותות אהבתו אשר מעולם מלבי לא תמוש ולקיים גזרתך תבחנני ולרגעים תפקדני כי מעשי יסכימו לדברי (ברצון) [כרצון] נפש אדוני המשתחוה מרחוק רצוץ ועלוב תולעת ולא איש הכותב באי אקשיא בפרשת ועתה יגדל כח י"י העלוב נרצע למאמרו יוסף אלגזי בן לאדוני אבי כבוד רבי יצחק אלגזי נ"ע ספרדי עד כאן דבריו.
ואני ברוב יושרי ותום לבבי חמלתי עליו כי אמרתי בלבי איך יתכן לאיש נכרי שבא מארץ מרחקים גולה ונדח (להתתופף) [להסתופף] בצלם להרים ראש על אנשים תושבים האיש אחד בא לגור וישפוט שפוט אין זה כי אם רוע לב התושבים כי כולם או רובם בעלי אומנות אין ביניהם תורה כפי מה שכתב עליהם ואולי מוכיחם על קיום הדת ואינם מקבלים דבריו ורצים להקל בו כי כך הגיד לי רבי משה קוסרו יצ"ו.
ואנכי לא ידעתי כי חתנו הוא וקבלתי כל דבריו וכתבתי לקהל שלא יזלזלוהו ושיקבלו תוכחתו בחושבי כי תוכחתו תוכחה מגולה תוכחת שם שמים לקיום המצוות ולשמירת הדת לא זולתה ויהי כאשר השיג זה הכתב מידי גבה לבו עד להשחית ואמר מושב אלקים ישבתי אעלה על במתי עב אדמה (לאליון) [לעליון] חשב כי אין האלקים שופטים בארץ לית דין ולית דיין לית פורעניתא לרשעייא וזכותא לצדיקיא עזב י"י את הארץ למקרים (וילח) [וילך] אחרי שרירות לבו ויעש כל הישר בעיניו וכל אשר שאלו עיניו לא אצל מהם ולא זכר את כל החסדים ואת כל האמת אשר עשיתי אתו להוכיח קהל קדוש בעד איש נכרי אשר לא ידעתי מה טיבו ומה ענינו (ויש כח) [וישכח] לי כל הנדרים אשר נדר לי בכתבו הנזכר לעיל ויהי בראותו כי הקהל יצ"ו כבדו את (כח') [הח' ?] בני בכורי יצ"ו שלח ויבז בגאות לבו את החסיד העניו הקדוש מבטן ומהריון מהר"ר ר' גרשון מזרחי נר"ו בני בכורי ישראל לו משפט הבכורה בתורה ובמעשים אשר הוא ידוע לכל קהלות קוסטדינא ישמרם צורם. ולעיני כל הקהל הקדוש הנזכר לעיל הוא ואחיו ויוציאו דבה רעה עליו לאמור האיש הזה אשר נשתמד ועמד ארבעה שנים בשמדא בפולי לעיני כל הקהלות יקרא שמו בשם רב או בשם חכם שבישראל והלא המשומדים אין להם וכו' אפי' באלף תשובות הלבינו פניו ברבים עם דבות ושקרים עד דאזיל סומקא ואתי חיורא אשר הוא נחשב לשפיכות דמים כדאיתא בפרק הזהב דתני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חברו ברבים כאלו שופך דמים דהא חזינן דאזיל סומקא ואתי חיורא אמרו ללשוננו נגביר שפתנו (אתנו) [אתנו] מי אדון לנו ויחפאו עליו דברים אשר לא כן לשון מדברת גדולות ומלין לצד עילאה ימללו ויצו להשפיל הגבוהים ולהטיל מומין בקדשים והנה עם הפעולות האלו מקיימים מה שכתבו עליהם חכמי קנדייא יצ"ו ומודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו על מי בטחו ואת מי נועצו כי פערו פיהם לבלי חק ויוציאו מפיהם מילין וילעיגו ואין מכלים העל (משנעת) [משענת] הקנה הרצוץ אשר הם משתמשים במלאכת רפואתם או תפלצתם השיאם זדון לבם הביאם לכל אלה כאשר אמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע שמעו שמעו שמים והאזיני ארץ שפטו נא ביני ובין כרמי מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים מי שמע כזאת ומי ראה כאלה תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה כי טוב קיויתי ויבא רע ולא זכר את כל הכבוד אשר עשיתי לו אבל לא די שלא כבד את בני בכורי אשר היה ראוי לכבדו ולפארו יותר מן כל הקהל אם מצדו כי הוא מכיר ערכו יותר מכל התושבים שם כפי מה שכתב הוא עליהם שכולם עמי הארץ אין עוד מלבדו ואם מצר שגמלתי אני לו כל כך כבוד שאביו או רבו לא היה יכול לעשות בעדו מה שעשיתי לו אבל אדרבה עמד וחרפו וגדפו וביזהו והלבין פניו ברבים עד דאזיל סומקא ואתי חיורא והוציא עליו שם רע ודברים אשר לא היו ואם לא חשש לכבוד החסיד הנזכר לעיל ולא לכבודי אשר כל אנשי הגירוש קבלו כבוד מידי כפי יכולתי ועשיתי להם כמה טובות כאשר יגידו הם בעצמם אם בגופי כי נצטערתי עליהם קרוב לשנה אחת בקבוץ הממון אשר קבצתי בפדיון כמה מאות פרחים מהם ונכנסתי במחלוקות גדולות עם כל הקהלות וקבצתי להם שלשה או ארבעה פעמים קרוב שלשה אלפים פרחים ונדיתי והחרמתי לכמה בעלי בתים מעשירי הארץ בעבור שלא רצו ליתן מה שבקשנו מהם ואם בממוני כאשר ידוע לשם יתברך מה שיצא מידי ממוני ומה שפיזרתי בעבורם ואם בנפשי כי נסתכנתי מרוב הצער והיגון יומם ולילה ואם בשכלי כי בטלתי למודי ועיוני קרוב שנה אחת בעבורם ואם לא חשש לכל אלה מדוע לא חשש בנפשו אם הוא בעל דת ומאמין בדברי רבותינו ז"ל כאשר הוא מראה את עצמו בדבריו ובכתביו ממה שאמרו רבותינו ז"ל בפרק הזהב אמר רבי חנינא הכל יורדים לגיהנום ועולים חוץ משלשה שהם יורדים ואינם עולים המכנה שם לחבירו והמלבין פני חבירו ברבים והבא על אשת איש ופריך התם היינו מכנה היינו מלבין ומשני אף על גב דדש ביה בשמיה ואמר ר' יוחנן נוח לו לאדם שיבעול ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים אפילו בדברי אמת וכל שכן בדברי שקר וכ"ש לאיש קדוש כזה האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע לקדושת שמו יתברך וכל שכן כשאני עומד ורואה ומתבזה על כל הקלון אשר הוא מבזה את בני בכורי מחמד עיני אשר גדל בחקי מעודו עד היום הזה ולא יצא ממדרש שלי ומפלפול למודי כל ימיו כאשר יעידו על זה כל יודעיו ומכיריו כי רבים הם מאד היודעים והמכירים אותו ואת דרכיו ואת מעשיו ואת מדותיו התרומיות ועוד אם (היה) [היו] דבריו אמת חס ושלום מדוע לא חשש משום מום שבך אל תאמר לחבירך כי אפילו אם תמצא לומר שלא עבר עליו השמד הכללי אשר עבר לרוב אנשי הגירוש של ספרד ולרוב קהלות פורטוגאל מכל מקום היה לו לזכור את משה אלגזי שהיה משומד להכעיס ומחלל שבתות בפרהסיא לעיני כל ישראל בהיות קהלות ספרד על ישובם ועל שלוותם ונתפש כמה פעמים (בזאת) [בזנות] עם הגויות ודנוהו בשריפה לולי ממון קרוביו שהצילתו ממנה ורצה לפסול איש קדוש וחסיד כל ימי חייו באותו המין מן הפסלות אשר הם נפסלים בו אבל זאת מאמת דברי האומר כל הפוסל פסול ואמר שמואל ובמומו הוא פוסל וסימנך וטמא טמא יקרא כההוא (בפרק) [דפרק] עשרה יוחסין ההוא דהוי קרי לאינשי עבדי ואישתכח דהוה אתי מבית חשמונאי ואמר שמואל כל האומר מבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא ואכריזו עליו דעבדא הוא ואיך לא חשש על כבוד קרוביו שכיניו ומיודעיו אשר (קרא) [קרה] להם השמד הגדול והנמד' שמד של עבודה זרה שהוא על שיהרג ואל יעבר או על כבוד קהלות פורטוגאל אשר נאנסו לעבודה זרה אבל עמד זה וביזה את החסיד הנזכר לעיל תוך כל הקהל הנ"ל בגאוה ובוז בפסלות שהם וקרוביהם ושכניהם ומיודעיהם ראשיהם ושופטיהם נגועים בו וחשב בעבור היות מקומו רחוק שאין מי יגיד את מומיהם ומומי משפחתם ורצו להקים ראש וכל זה אפילו אם נניח מה שאמר על בני בכורי אמת כי עדיין היה לי להתרעם עליו אם מצד שלא חשש לכבוד החסיד הקדוש הנזכר לעיל אשר הניח אב ואם אשה (ובניה) [ובנים] אחים וקרובים האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע והניח ממון רב קרוב שני אלפים פרחים מהם פיזר לשרים ולסגנים קרוב ארבע מאות פרחים על אודות העלילה אשר העלילוהו ומהם שללו השוללים ומהם פיזר בדרכים ומהם הניח לכתובת אשתו ושם נפשו בכפו (להכן) [לסכן] עצמו בדרכים מסוכנים אשר לא נוצל אחד מאלף מרוב השוללים ולא ניסה בימיו בהליכ' דרכים כי הם בעי' קסטמוני לבדה אשר קרה לו זאת העלילה הנזכרת וגם מצד ששלחתיו שמה מרוב פחדי מהדבר הגדול אשר היה בעיר ויהי אך יצא יצא והנה טרף ולא ראיתיו עד הנה אוי לי על שברי והיה ראוי אם היה ירא את השם שיחבקהו וינשקהו ויכבדהו אם לכבוד מי שאמר והיה העולם אשר נתקדש על ידו ואם לכבודי אשר הייתי לו (לו) לאב ולפטרון וכיבדתיו כבוד גדול לא לקבל כבוד ממנו ולא לקבל שום טובה כי מה טיבו ומה עניינו אך על צד החסד וחחנינה לא זולתו ואם מצד שאני מפורסם לכל העולם לאיש מרביץ תורה לישראל היום ל"ה שנה ויש לי אנשים תלמידים גם הם מרביצי תורה ואנשים ראוי' להוראה להנהיג קהלה וקהלות והיה ראוי לחלוק כבוד לבני כי כבודו הוא כבודי ובזיונו הוא בזיוני ואם מצד שהטיבותי כמה מיני טובות לכל גירושי ספרד ועדיין אין שמנה חדשים שבא הנה קרובו אלגזי הדר באי שיאו על דבר עלילה אחת שהעלילוהו על אודות אשה משומדת שברחו משיאו ואמרו הוא הגורם והשליכו עליו כמה פרחים ובא לפני ודברתי הרבה בעדו והשתדלתי למלא רצונו לולי המות שקרה לבני רבי אלעזר נוחו עדן בימים ההם אבל הייתי ממלא רצונו כרצוני ואם על כל אלה לא פקח את עיניו (מדוע) [מדוע] לא חשש על ההלבנה אשר הלבין פני הצדיק הנזכר לעיל תוך מעמד כל הקהל עד דאזיל סומקא ואתי חיורא אפילו אם היה אמת שהרי אסור ההלבנה נוהג אפילו בתוכחות כמו שדרשו רבותינו ז"ל בערכין מקרא דלא תשא עליו חטא כלומר לא תוכיחנו בדברים קשים שיהיו פניו משתנות ותשא עליו חטא ועונש המלבין גדול מאד שהרי הוא אחד מהיורדים ואינם עולים אלא נדונים בה לדור דורים ותולעתם לא (תמוש) [תמות] ואשם לא תכבה והיו לדראון עולם גהינם כלה והם אינם כלים ועונש המשומד קל מעונשו שהרי המשומד עונשו מפורש בתורה כל אחד לפי ענינו שאם היה העברה שנשתמד בה בעונש מלקות לוקה ויש לו חלק לעולם הבא ואם היתה בעונש מיתה מקבל עונש ואז הוא בן עולם הבא והמלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא לעולם ולעולמי עולמים כדאשכחן בפרק הזהב מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקדוש ב"ה רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאילו היו מקרעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא בשעה שהם יושבים ועוסקים בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני משיב להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא והמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא וכל השערים (נגע לו) [ננעלו] חוץ משערי אונאה שנאמר והנה י"י נצב על חומת אנך והנה זה ההדיוט הקופץ בראש אילו היה לו שום למוד אפילו מעט מן המעט לא היה טועה בדבר שהתינוקות של בית רבן יודעים אותו לומר בתוך קהל ועדה שאין ראוי לכבדו ולקרותו רב בשם רב ולא בשם חכם מפני שנשתמד והמשומדים אין להם תקוה עוד שהרי אפילו היה לבר מינן כן והיתה השמדא ודאי שמדא דעבודה זרה מכיון שחזר בתשובה הרי זה גדול מצדיקים גמורים דקימא לן כרבי אבהו דאמר במקום ש שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים ואף ר' יוחנן לא פליג עליה אלא בפחות ויתר דר' אבהו סבר בעלי תשובה הם גדולים יותר מצדיקים גמורים ור' יוחנן סבר איפכא אבל לענין שיהיו בעלי תשובה גדולים וחשובין ומקובלים למקום כולי עלמא מודו ביה והרמב"ם ז"ל פסק כרבי אבהו ונתן טעם לדבר מפני שהם כובשים יצרם יותר מצדיקים גמורים שאינו דומה מי שטעם טעם האיסור ופירש הימנו למי שלא טעם כלל וכתב באחרונה אף על פי שכפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא ומאחר שמעלתן גדולה לפני השם יותר מצדיקים גמורים ואיך יעלה על הדעת לומר שאינו ראוי לכבוד אדרבא להם לבדם נתנה הארץ ולהם ראוי הכבוד יותר מצדיקים גמורים מאחר שהם חביבים למקום יותר מהם והרי בהדיא אמר בפרקא קמא ד דעבודה זרה אמר על רבי אלעזר בן דדודיא שלא הניח זונה שלא בא עליה ולבסוף חזר בתשובה וכשיצאת נשמתו יצאה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דדודיא מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר אשריכם בעלי תשובה לא די שמקבלים אותם אלא שקוראים אותם בשם רבי ומעתה איך לא יקראו אותם בשם רב שהוא יותר קטן משם רבי דגדול מרב רבי וכל מה שאמר על החסיד הנזכר לעיל (הם) [הוא] שקר מעקרו ושלא עבר עליו שמד מעולם לא ריחו ולא ריח ריחו כלל ושאין שם בעל תשובה נופל על החסיד הנזכר לעיל כלל מאחר שלא היה שם שמד מעולם אלא שברח משם כדי לשמור דתו בפרהסיא שלא יאנסו אותו כלל שנמצא (על) [כל] מה שאמר אותו האיש על החסיד הנזכר לעיל אינו כי אם דבה ושם רע בעלמא כאשר יראה מהמכתב החתום מידי כל חכמי קוסטנדינא ישמרם צורם בין מחכמי התושבים בין מחכמי ספרד יצ"ו היתכן לאיש כזה מעתה שיהיה לו מחילה כלל והלא דברים קל וחומר ומה כשהדברים דברי אמת אפילו הכי מפני ההלבנה בלבד אמרו אין לו חלק לעולם הבא אבל הוא מהיורדים לגיהנום ואינם עולים אלא נדונים שם לעולם ולעולמי עולמים גיהנם כלה והם אינם כלים כדאמרן כל שכן שהדברים דברי שקר ואין שם אלא בדיאה ודיבה ושקר בלבד על אחת כמה וכמה ואפילו במקום דליכא הלבנה אלא הוצאת שם רע בלבד אמר בתוספתא על שלשה עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא גלוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה ולשון הרע כנגד כולם שהרי בעבודה זרה כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שפיכות) [ובשפיכות] דמים הוא אומר גדול עונ' מנשוא ובלשון הרע הוא אומר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ועוד אמר הכתוב לשון מדברת גדולות ללמדך שהיא שקולה כנגד כולם (כנדון) [בנדון] דידן דאיכא תרתי לריעותא שם רע והלבנה (אל) [על] אחת כמה וכמה תמיה אני עליו לא (יגופינו) [יגיפנו] הש' שימות במהרה במיתה משונה שהרי שנינו בערכין אמר רבי אלעזר בן פרטא בא וראה כמה גדול עונש של לשון הרע ומה מרגלים שלא הוציאו שם רע אלא על עצים ועל אבנים בלבד אמרה תורה וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה ודרשו רבותינו ז"ל באותה מיתה ההגונה להם מיתה כנגד מיתה מדה כנגד מדה הם חטאו בלשון ונשתרבבה לשונם על טיבורם ותולעים יוצאים מלשונם ובאים לתוך טבורם המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה וידוע כי בנדון דידן לא יפול לא שמד ולא ריח שמד מעולם שהרי לא היה שם לא פועל ולא דבור כלל אלא עדות בעלמא שקמו עליו הישמעאלים שהיו שכנים לו בבית שהיה דר בד בהיותו חולה מוטל במטה והעידו במלכות איך שאלוהו בהיותו מסוכן מאד מי יקברנו ומי יתעסק לקברו כי לא נמצא שם שום יאודי בעת ההיא כי כשלשה סוחרים שהיו שם הלכו להם ואמרו שהשיב להם אתם התעסקו בקבורתי והשיבוהו אתה יאודי ואנחנו ישמעאלים ולא יתכן זה אמרו שענה להם גם (אנו) [אני] כמותכם זאת היא נוסח העדות שהעידו עליו בקומו מן החולי שהיה מוטל בו קרוב ארבעים יום והחסיד צעק ובכה לפני השרים והמלך ואמר חלילה לי מלומר כדברים האלה ולא שמעו בקולו כי אמרו כבר העידו עליך לא נוכל לעשות חלוף מה שהעידו כאשר שמע החסיד הדבור הרע הזה צעק ואמר (אם) אפילו אם תמצאו לומר שאמרתי גם אני (כמוכן) [כמוכם] כאשר הם מעידין עדין אין בזה כלום כי דברי החולה המסוכן לא מעלים ולא מורידין וכדי שיפייסו את המלך הנ"ל שיסכים להמתין עד שיבואו פסקים מהלומדים המפורסמים שלהם מעיר קוסטנדינא שהיא רחוקה מאותה מקום קרוב למהלך חמשה עשר יום נתפזרו יותר מארבע מאות פרחים ונצייני וכאשר לקחו הפסקים מכל הלומדים שלהם וכולם הורו להתר כי אמרו דברי החולה שנסתכן בזו המדרגה שיהיו שואלים אותו מי יתעסק בקבורתו וכל שכן שהעידו שהיה פרנישי רוצה לומר שיצא מדעתו בחליו לא מעלין ולא מורידין וכשראה אותם המלך כעס על כל שריו ועבדיו שהסכימו על הבאת הפסקים ההם גם על הלומדים אשר פסקו להתר ולא (רצא) [רצה] לקבל דבריהם וכשראה החסיד הנ"ל שלא קובלו הפסקים ההם ושנגמר העדות עליו בעדות העדים שהעידו עליו מה שהעידו ולא הוצרכו לשאול אותו אם הוא מסכים או אינו מסכים מיד השתדל ליקח רשות ללכת באנגורי שהוא קרוב לאותה העיר מהלך חמשה ימים וכיון לברוח משם והמלך פחד פן יברח ונתן לו עבד אחד מעבדי המלך ללכת... (ע"כ נמצא בדפוס והשאר חסר וחבל על דאבדין).