שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה סה
אלו הם ההשגות שהשיג כמוהר"ר אליא מזרחי על החכם השלם כהר' יוסף פאסי על קונדרס ששלח לו במנורה במה שפירש הרב ברש"י,
כתב ואלו קסבר דאפילו אליבא דמאן דאמר מזרח ומערב שהיו פונים אל האמצעי כשהזכיר בראש דבריו דעת האומר מזרח ומערב עליו הוה ליה למימר דהוי חדושא טפי כמבוארים.
תשובה הא דלא קאמר ליה אלא גבי דעת האומר שצפון ודרום אינו אלא משום דלדידיה לא משכחת שהיה האמצעי מערבי יותר מכל הנרות או יותר מקצתן אלא כשיהיה פיו של זה כלפי מערב ופי כל האחרים כלפי האמצעי ולא כלפי המערב דאלו נרות גופייהו אינן לא לצד מזרח ולא לצד מערב אלא אם הראשון לצד צפון האחרים כלם לצד דרום בערך אל הראשון ואם הראשון לצד דרום האחרים כלם לצד צפון בערך אל הראשון כשם שאתה אומר למאן דאמר מזרח ומערב שהראשון לצד מזרח וכל האחרים מערבים בערך אל הראשון ולא אמרו שהם כלם צפוניים או דרומיים ואם כן בהכרח שנאמר שלדעת האומר צפון ודרום לא היה הנר האמצעי רק מצד הפה וכיון שהדבר תלוי בפה צריך לומר שפיו של זה לבדו כלפי מערב ושאר כל הנרות פיותיהן כלפי האמצעי ולא כלפי מערב דאם לא כן יהיו כלם מערביים אבל לדעת האומר מזרח ומערב היו מונחים הוי נר שני מערבי בערך אל הראשון בין מצד גוף הנר בין מצד פיו ואם כן אין צורך להזכיר עתה פיות הנרות להיכן היו נוטות דאיך שיהיה לעולם הנר השני הוי נר מערבי אפילו אם יהיו כל הנרות פונות לצד מערב מכיון שהוא הנר המערבי הראשון שבו פגע ברישא ואין מעבירין על המצות.
עוד כתב ומדלא מייתינן בגמרא בריתא דשהיו מצודדים פניהם אל האמצעי כי אם אליבא דראב"ש דאמר צפון ודרום היו מונחים שמע מינה דאליבא דידיה לבד היו הנרות מצודדין אל האמצעי ולא אליבא דרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים. תשובה, הא דלא איתי בריתא דשהיו מצודדים אליבא דרבי לא משום דלית ליה דמצדד אצדודי אלא משום דמעיקרא אכתי לא אסיק אדעתיה סתמא דתלמודא הא אלא בתר דאקשו ליה לראב"ש והכתיב יערוך אותו לפני י"י ואז הוכרח לתרץ דבריו במצדד אצדודי והביא הבריתא לעזרו ומדהביא ראיה מבריתא דתניא אל מול וכו' משמע דעד השתא לא סבירא ליה אי נמי אפילו אם תמצא לומר דאסיק אדעתיה מכל מקום כיון דמצי לפרושי למילתיה דרבי בלא מצדד אצדודי אין צורך להזכיר זה והתלמוד מלא מזה המין.
עוד כתב דאי אפי' אליבא דרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים היו מצודדים כלפי האמצעי א"כ מה ראיה מייתי לר' מקרא דאמר יערוך אותו לפני י"י דקאמר אליביה ואי סלקא דעתך צפון ודרום היו מונחים כלהו נמי לפני י"י הא לאו כולהו לפני י"י כיון שהם מצודדים אל האמצעי אפילו אליביה. תשובה, הרי כבר בארנו דמעיקרא אכתי לא אסיק אד אדעתיה הא דמצדד אצדודי ואם כן לא קשיא ולא מידי מאי אית לך למימר סוף סוף לפי המסקנא מה ראיה מייתי לרבי מקרא דיערוך אותו דילמא צפון ודרום היו מונחים לא קשיא דכולהו נמי לפני י"י נינהו כיון שהם מצודדים כלפי האמצעי אפילו אליביה יש לומר דרבי סבירא ליה דאותו לפני י"י לא על פיו לחודיה קמיירי אלא גם על הנר עצמו ואם כן אי אפשר לומר שהוא האמצעי שהרי האמצעי אינו מערבי רק מצד פיו לחודיה.
עוד כתב ותו דמעיקרא מאי קסבר דקא מקשי ליה ואי סלקא דעתך ולבסוף מאי קא סבר דקא ניחא ליה. תשובה, כבר בארנו דמעיקרא לא אסיק אדעתיה הא דמצדד אצדודי ולפי המסקנא סבירא ליה דמצדד אצדודי אי נמי אפילו אם תמצא לומר דאסיק אדעתיה מכל מקום הוה קא מקשי ליה ואי סלקא דעתך וכו' משום דסבירא ליה דאותו לפני י"י לא על פיו לחודיה קמיירי אלא גם על הנר ורבי אלעזר סבירא ליה דאותו לפני י"י בפיו לחודיה קמיירי ומשום הכי קא משני ליה במצדד אצדודי.
עוד כתב אלא משמע דדוקא אליבא דראב"ש אמרינן שהיו מצודדין ולא אליבא דרבי תשובה, ליכא לאוכוחי מכל טענותיו דלעיל אלא דמעיקרא לא הוה ס"ד הא דמצדד אצדודי כדפרשנו לעיל אבל לאחר שתרץ אליבא דראב"ש דמצדד אצדודי ואיתי ראיה מהבריתא דמפרש קרא דאל מול במצדד אצדודי מאן לימא לן דלא סבר ליה הכי ואדרבא טפי עדיף לומר הכי מלומר דפליג עלה משום דאין לנו לומר דפליג עלה כיון דלא אשכחן בהדיא תנא דפליג עלה דאם לא כן הא דפריך תלמודא בכמה דוכתין אתנא דמתניתין מתנא דברייתא והתניא הכי אמאי לא קמשני ליה תנאי קא שקלת מעלמא תנא הוא ופליג אלא על כרחך לומר דכל היכא דלא אשכחן בהדיא דפליגי בה תנאי לא מצינן למימר הכי ולפיכך כל מקום שתמצא בתלמוד תנא הוא ופליג מייתי ברייתא דפליגי בה בהדיא משום דבלאו הכי לא מצי לאוקומינהו בפלוגתא וכל שכן הכא דקרא דאל מול פני המנורה ליכא לפרושי לה אלא במצדד אצדודי כדפרישית.
עוד כתב והכי נמי משמע מסיומא דברייתא דקאמר שהיו מצודדים פניהם כלפי נר מערבי ולא קאמר כלפי נר האמצעי דמשמע דדוקא למאן דאמר שהאמצעי מערבי היו מצודדים פניהם כנגדו ולא למאן דאמר דסבר שהאמצעי אינו מערבי. תשובה, הא דמצי לדיוקי מהא אינו אלא שהצדוד שצריך שיהיה כלפי האמצעי הוא מפני שהוא מערבי ולא מפני שהוא אמצעי ונפקא מינה דלמאן דאמר שהשני הוא המערבי יהיה הצדוד כלפי השני לא כמו שדקדק זה דדוקא למאן דאמר שהאמצעי מערבי היו מצודדים אבל למאן דאמר השני הוא המערבי לא היו מצודדים כלל לא אל האמצעי ולא לא השני אבל לפי דעתי אינו לא זה ולא אותו אלא כדי להודיע מעלת האמצעי שהוא לבדו מערבי ופונה כנגד קודש הקדשים מה שאין כן שאר הנרות שהן פונין למול האמצעי ולא למול קדש הקדשים וזהו שהוציא רבי נתן ואמר מכאן שהאמצעי משובח כדלקמן.
עוד כתב נקט לישנא דמערבי ולא לישנא דאמצעי דלא הוה קפיד ליה מידי בין הכי ובין הכי למאי דצריך לאשמועינן התם דאמצעי משובח מצד שהוא אמצעי לא מצד שהוא מערבי. תשובה, נראה לי טעות סופר יש כאן וצריך להיות נקט לישנא דאמצעי ולא לישנא דמערבי כו' כדי לאשמעינן עינן דאמצעי משובח מצד שהוא אמצעי לא מצד שהוא מערבי ואדברי רבי נתן קאי ולא אבריתא וכל זה אינינו שוה לי דאם כן לא יוציא מזה מה שרצה להוציא שלמאן דאמר השני הוא המערבי לא היו הנרות פונים אל האמצעי דאדרבא איפכא מסתברא דמכיון דאין השבח לאמצעי מצד שהוא מערבי רק מצד שהוא אמצעי אם כן אין הפרש אם יהיה המערבי השני או האמצעי שלעולם האמצעי משובח ויהיו הכל פונים אליו וכל זה לפי סברתו אבל לפי סברתינו שאנו סוברים שהשבח של האמצעי אינו מפני שכל הנרות פונים אליו אלא מפני שהוא לבדו מערבי שפונה לצד קדש הקדשים והיינו אליבא דמאן דאמר צפון ודרום היו מונחים אי אפשר לומר אלא לישנא דאמצעי מפני שכל עצמו של רבי נתן לא היה רק לחייב מהבריתא הזאת שהאמצעי היה שסוברת שהאמצעי הוא המערבי הפונה לצד קדש הקדשים שהאמצעי לעולם הוא היותר משובח ולכן נתנו לו המעלה הזאת ל לעשותו מערבי יותר מהכל ואם כן לא היה אפשר לומר מכאן שהמערבי משובח אלא מכאן שהאמצעי משובח.
עוד כתב והכי נמי משמע לי בפירוש מפירש הר"ן שפירש על ההיא דרבי נתן וכו' עד דמדברי הר"ן משמע דרבי נתן דאמר האמצעי משובח סבר לה כמאן דאמר צפון ודרום היו מונחים ולדעתו ימצא האמצעי משובח ולא אליבא דר' דאמר מזרח ומערב היו מונחים. תשובה, אפילו אם תמצא לומר שיהיה פירוש הר"ן כפי מה שמשמע לו עדיין אין לו לדקדק מה שדקדק אלא לפי סברתו שסובר שהשבח הוא לאותו הנר שהכל פונות אליו ואז יתחייב שכיון שלא יהיה האמצעי משובח אלא לדברי האומר צפון ודרום ולא לדברי האומר מזרח ומערב אם כן אין הנרות פונות כלפי האמצעי אלא לדברי האומר צפון ודרום ולא לדברי רבי האומר מזרח ומערב אבל לפי סברתינו שאנו סוברים שהשבח הוא לאותו הנר הפונה לצד קדש הקדשים הנקרא מערבי יותר משאר כל הנרות הבלתי פונות לצד קדש הקדשים לא יוציא מזה אפילו לפירושו רק דרבי נתן דאמר מכאן שהאמצעי משובח סבר ליה כמאן דאמר צפון ודרום ולדעתו דוקא ימצא האמצעי משובח מפני שהוא מערבי שפונה לצד קדש הקדשים אבל לא אליבא דרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים משום דלדידיה הנר המערבי הפונה לצד קדש הקדשים הוא הנר השני לא האמצעי.
עוד כתב ואם תאמר דלא מכרעא דרבי נתן אפילו אליבא דמאן דאמר מזרח ומערב אפשר ליה לאשמעינן שהאמצעי משובח פירוש מצד שכלם פונים אליו כמו שכתוב בספרי שבזה הכל מודים שהאמצעי היו מביאים הכל אלא דהכא אליבא דתנא דברייתא מיירי פירוש שסובר שהשבח הוא מצד שהוא מערבי שפונה לצד קדש הקדשים מדקרי לאמצעי מערבי ותנא דבריתא סבירא ליה כמאן דאמר צפון ודרום היו מונחים וזה שכתב הר"ן סבירא ליה כמאן דאמר צפון ודרום אתנא דבריתא קאי ולהכי קאמר עליה רבי נתן מכאן שהאמצעי משובח דאלו סבירא ליה לתנא דבריתא דנר שני הוא המערבי פירוש אלו סבירא ליה לתנא דבריתא דמזרח ומערב היו מונחים שאז יחוייב לדעתו שיהיה הצד השני הוא המערבי לא הוה אפשר ליה לרבי נתן למילף אליביה דאמצעי משובח אף נודה בכך יש מכאן ראיה דתנא דהא בריתא דאל מול פני המגורה שהיו מצודדים וכו' אליבא דמאן דאמר צפון ודרום אתיא דאליבא דמאן דאמר מזרה ומערב ליכא לפרושי קרא הכי אלא שהנר המערבי דעליה קאמר קרא לפני י"י וקרא דאל מול פני המנורה תרוייהו בחד נר קא מיירי. תשובה, גם זאת הטענה אינה אלא לפי שרשו שסובר שהשבח הוא לאותו שכל הנרות פונות אליו וחייב מזה דכיון דאלו סבירא ליה לתנא דברייתא דנר שני הוא המערבי לא הוה אפשר ליה לרבי נתן למילף אליביה דאמצעי משובח אם כן לתנא דסבירא ליה דנר שני הוא המערבי לית ליה שהנרות פונות אל האמצעי אבל לפי סברתנו שאנו סוברים שהשבח הוא לאותו שהוא פונה לצד קדש הקדשים שהוא הנר המערבי אין להוציא מכאן ראיה דאליבא דמאן דאמר מזרח ומערב ליכא לפרושי קרא דאל מול פני המנורה בנר האמצעי דלעולם אימא לך דאפילו למאן דאמר מזרח ומערב איכא לפרושי הכי והא דכתב הר"ן סבירא ליה כמאן דאמר מזרח ומערב אין להוציא ממנו שהאמצעי משובח היינו טעמא משום דלמאן דאמר מזרח ומערב הנר המערבי הפונה לקדש הקדשים אינו האמצעי אלא השני ואם כן לדבריהם אין האמצעי משובח כי אם השני ולכן לא היה יכול רבי נתן לומר אליביה מכאן שהאמצעי משובח ומפני שפירוש הר"ן אינו לא כפי מה שפירש הוא ולא כפי האמת שלו רציתי לפרש אותו כפי הנראה לי דסבר ליה לרבי נתן כמאן דאמר צפון ודרום דלדידיה הנר האמצעי הוא הנר המערבי ואם כן דעתו כדעת הברייתא הזאת מכיון שגם הברייתא הזאת כדעת האומר צפון ודרום דאם לא כן לא היה הנר האמצעי מערבי ולפי שרבי נתן סובר כמו הברייתא הזאת והברייתא הזאת סוברת שהנר המערבי הוא המשובח מדקרי לאמצעי מערבי שכונתו בזה לומר שהוא לבדו פונה לקדש הקדשים וכל שאר הנרות פונים כלפי האמצעי לא כלפי קדש הקדשים לפיכך הוכיח מהבריתא הזאת מכאן שהאמצעי משובח אכל אי הוה סבירא ליה כמאן דאמר מזרח ומערב דלדידיה הנר האמצעי אינו הנר המערבי שאז היה חולק עם הבריתא הזאת ולא היה מוכיח מהבריתא הזאת שהאמצעי משובח מפני שאף על פי שזהו המתחייב ממנה מכל מקום מאחר שהוא חולק עליה אין לו לומר מה שיוצא ממנה וכן אם לא היתה הברייתא הזאת אומרת מערבי במקום אמצעי אלא שהנר המערבי הוא המשובח אף על פי שרבי נתן סובר צפון ודרום היו מונחים כמו הבריתא הזאת לא היה יכול להוכיח ממנה שהאמצעי משובח אבל בספרי שנו אליבא דמאן דאמר מזרח ומערב אמר ר' נתן מכאן שהאמצעי משובח מצד שכל הנרות פונות אליו אף על פי שלא היה פונה כלפי קדש הקדשים מפני שהנר שהכל פונים אליו הוא יותר מכובד מכל שאר הנרות ואי אפשר לפרש גם כן הברייתא הזאת דאם כן למה קרא האמצעי מערבי אי לאו משום דבעי לאורויי לן שהעלוי שיש לו יותר מכל שאר הנרות היא מפני שהוא מערבי שפונה לצד קדש הקדשים ולא כן שאר הנרות.
עוד כתב ואף כי הוא דקדוק יפה וחקירה נאה כפי הדרוש אפילו הכי דחוק הוא בעיני שאם כן לא לישתמיט גמרא או רש"י להראותנו ככה אם הגמרא כדרכה לומר בתר דאסיקנא או השתא דאתיית להכי או כיוצא בזה ואם רש"י לומר בתחלה קא סלקא דעתין דנר מערבי הוא הפנימי כמנהגו או בסוף לומר והשתא לרבי נר מערבי הוא נר שני ולא הפנימי. תשובה, הרי מצינו כיוצא בזה בכמה מקומות ובזה בטלו כל הטענות ואחת מהנה אזכיר והיא במס' יומא בפרקא קמא ומזה מי הנדה יכבס בגדיו מאי מזה נוגע והכתיב מזה והכתיב נוגע ועוד מזה בעי כבוס בגדים נוגע לא בעי כבוס בגדים אלא מאי מזה נושא ונכתוב רחמנא נושא מאי טעמא דכתיב מזה הא קא משמע לן דבעינן ש שעור הזאה הא קמן בהדיא דאפשטא דהאי שמעתתא משמע דנוגע לא שנא יש בו שעור הזאת לא שנא אין בו שעור הזאה לא בעי כבוס בגדים ואילו נושא אם יש בו שעור הזאה בעי כבוס בגדים והרמב"ם ז"ל פסק בפרק ט"ו מהלכות פרה שאם היה במי חטאת שעור הזאה הנוגע בהן או הנושא בהן שלא לצורך מטמא בגדים בשעת מגעו או בשע' משאו על כרחך לומר דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל דמעיקר' אכתי לא אסיק אדעתיה סתמ' דתלמודא דהאי דקרייה רחמנא מזה הוא מפני שיש בו שעור הזיה ומשום הכי דחה התרוץ הראשון של מאי מזה נוגע מתרי אנפי חדא דהא כתיב מזה והכתיב נוגע ועוד דמזה בעי כבוס בגדים ונוגע לא בעי כבוס בגדים ותרצו מאי מזה נושא וכשהקשו ונכתוב רחמנא נושא מאי טעמא כתב מזה והוכרחו לתרץ מכח הקושיא הזאת הא קא משמע לן דבעינן שעוד הזאה הנה נתרצו בזה הקושיא הזאת וגם הקושיות הראשונות שבעבורן נדחה התרוץ הראשון והועמד התרוץ הראשון במקומו כאלו אמרו השתא דאתיית להכי אפילו תימא מאי מזה נוגע ודקשיא לך הא כתיב מזה והכתיב נוגע ועוד מזה בעי כבוס בגדים נוגע לא בעי כבוס בגדים ועוד נכתוב רחמנא נוגע מאי טעמא כתב מזה הא קא משמע לן דבעינן שיעור הזיה לכבוס בגדים ולא שנא נוגע לא שנא נושא אבל מדברי רש"י בפירוש התורה שכתב ומזה מי הנדה רבותינו אמרו שהמזה טהור וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו מה שאין כן בנוגע וזה שהוציאו הכתוב בלשון מזה לומר לך שאינן מטמאין עד שיהא בהן כשיעור הזאה משמע שהוא מפרש ההלכה כפשטה וחולק בזה עם הרמב"ם ואינו משים הפרש בין הקא סלקא דעתין ובין המסקנא הפך מה שקרה להם בפי' ההלכה של מנחות דרש"י ז"ל מפרש ההלכה ההיא על פי השטה הזאת והרמב"ם ז"ל חולק עליו ומפרש אותה כפשטה דמשתמע מינה דלא דרשינן ההיא דמצדד צדודי אלא אליבא דראב"ש ולא אליבא דרבי והסבות המכריחות לרש"י ולהרמב"ם לפרש כל אחד לפי דרכו כפי מה שהתבאר ולמה נשתנה ענינה בהלכה דמנחות מההלכה כה דיומא שהמפרש ההלכה דיומא כפשטא מפרש ההלכה דמנחות לפי השטה הנזכרת והמפרש ביומא לפי השטה מפרש דמנחות לפי פשטה צריך עיון בלי ספק, ועוד שנית מה שכתב הראב"ד בר"ה גבי אמר אביי בהא ודאי פליגי מר סבר גנוחי גנחא ומר סבר ילולי יללה והלכך תו לא איצטריכא לפרושי מתניתין דתקיעות דכולהו בבי קחשיב ולאפוקה מפשטא אלא שזהו גורם לשנות הלשונות תנא דמתניתין סבירא ליה דתרועה דאוריתא יבבות נינהו דהינו ילולי שהם שלשה קולות הקטנים ומשום הכי קתני שעור תקיעה כשלש תרועות שהם תשעה טרמוטי ותנא דבריתא סבר גנוחי גנח והיינו שברים גדולים ויש בכל שבר ושבר כדי שלשה יבבות והוי נמי שעור תקיעה לדידיה תשעה טרמוטי ובשעורא עורא דתקיעא לא פליגי כלל ואם כן לפי פירוש זה יהיה כאלו אמר השתא דאתית להכי אפילו תימא דתנא דמתניתין בחד בבא קמיירי כאן בתרועות קצרות כאן בתרועות ארוכות וכאלה רבות.
עוד כתב ועוד שלא יתחייב שיודה רבי שהנר המערבי איננו הפנימי כמבראשונה אף אם נודה שפרוש כתוב אל מול פני המנורה הוא כדאמר בבריתא שהוא האמצעי ושהששה הנרות הנשארים פונים אל האמצעי לפי שאותו טעם שממנו באת למאי דקס"ד לומר שהשביעי האחרון הוא לפני י"י אותו טעם עצמו קיים למאי דאסיקנא ואמנם לקס"ד אמרת שהשביעי יקרא לפני י"י לפי שגופו לפני י"י אף על פי שפיו יפנה אל הצפון או אל הדרום גם עתה לדאסיקנא שיפנו אל האמצעי גופו שם קרוב אל המערב ולא שנא יפנה אל המזרח ולא שנא יפנה אל הצפון או אל הדרום שניהם שוים שהשינוי ביניהם רוצה לומר בין פנייתם אל הצפון או אל המזרח הוא מעט שהפניה אל הצפון היא פניה ישרה וכל נר פונה אל פניו ונוכחיותו הישר אמנם הוא בפנייתם אל האמצעי לקיים מקרא שכתוב אל מול פני המנודה אינה פנייה ישרה אל המזרח שאם כן נמצא פי נר זה לאחוריו ממש של זה וזה נראה דחוק וכו'. תשובה, תמהתי מאד על החכם הזה היאך לא השגיח בהבדל אשר בין הפניות אבל קא מחתנהו לכולהו בחדא מחתא והא ודאי פשיטא הוא כשאין פניית פי הנר כלפי מערב אלא כלפי צפון או דרום או כלפי מזרח דבר ברור הוא אפילו לבד בי רב דחד יומא שהנר נקרא אז מערבי אינו אלא הנר שגופו יותר קרוב לפרכת שהוא צד המערב מכיון שאי אפשר להקרא בשם מערבי או מצד פנייתו שהוא פונה אליו שהרי פנייתו אינו אלא לשאר הפאות לא לפאת מערב ומכיון שפנייתן איני לפאת מערב הוו להו כל הנרות לגבי הפאה המערבית כדמות כלים בעלמא ולא כדמות נרות דאחר שאינן לאורה כנגד הפאה ההיא והדברים ידועים שהכלים המונחים זה אחר זה על הסדר דרך מזרח ומערב הנה בהכרח היותר קרוב לפאת מערב הוא היותר ראוי שיקרא בשם מערבי מאחר שאין לכלים המונחים על הסדר הזה בחינה אחרת חוץ מבחינת המצב אבל כשפניית הנרות היא כלפי מערב שאז יתכן שיקרא הנר מערבי מצד שהוא פונה אל הפאה המערבית או מצד שגופו יותר קרוב אל הפאה המערבית הנה בהכרח שלא יקרא מערבי אלא מצד שהוא פונה אל הפאה המערבית לא מצד שגופו יותר קרוב אל הפאה ההיא מפני שהנר אינו נקרא בשם פאה או בשם צד אלא מצד פנייתו אליו ולא מצד קרבתו אליו מפני שהנר אינו אלא לאורו וכפי המקום שאורו יותר מבהיק ויותר מאיר שם ככה יקרא שמו וכיון שכן הוא והדבר ידוע שבמקום פנייתו שם יהיה תוקף אורו וזהרורו הנה יחוייב מזה בהכרח שהנר לא יקרא אלא בשם הפאה שהוא פונה אליה שאם הוא פונה לפאת מזרח יקרא מזרחי ואם הוא פונה לפאת מערב יקרא מערבי וכן לכל פאה ופאה לא בשם הפאה שהוא יותר קרוב אליה והמשל בזה אלו הונח שיהיה הנר מונח על הפרכת עצמה או סמוך לה ויהיה פיו נוטה כלפי השולחן שיהיה מאיר לה הנה לא יקרא הנר ההיא נר הפרכת רק נר השולחן אשר הוא מאיר לה ולכן יחוייב מזה בהכרח שאם יהיו הקנים מונחים מזרח ומערב והנרות פונות כלפי צפון או כלפי דרום או כלפי מזרח שאז אין שם המערבי נופל בהם מצד פניותם כלפי מערב שלא יקרא אז מערבי אלא מפני קרבת גוף הנר אל הפאה המערבית ושהנר היותר קרוב אל הפרכת שהיא הפאה המערבית הוא יותר ראוי שיקרא בשם המערבי ואם יהיו הקנים מונחים צפון ודרום ויהיו הנרות פונות לפאת מערב אז יהיו כלם נקראים מערבים בשוה מפני שכלם פנייתם שוה לפאת מערב ולכן לפי הקס"ד שחשבו שר' היה סובר שהקנים שהיו מונחים מזרח ומערב היתה נטייתם לצפון או לדרום כמנהג המנורות אשר לפני השרים חייבו מזה שהנר המערבי הוא הנר היותר קרוב אל הפרכת שהוא לפאת מערב משום דא"א שיקרא מערבי מצד נטייתו ופנייתו שהרי כלם היו פונות לצפון או לדרום ולא לפאת מערב ואלו לרבי לפי הקס"ד שהיו חושבים שהוא היה סובר שהקנים שהיו מונחים צפון ודרום היתה נטיתם כלפי מערב שאז ראוי שיקרא עליהם שם המערבי מצד פנייתם ונטיתם כלפי מערב חייבו שיקראו כל הנרות מערביים בשוה ולפיכך אמרו ואי ס"ד צפון ודרום כלהו נמי לפני י"י נינהו ופירש"י דאי צפון ודרום מונחים אשתכח דכולהו נרות פי הפתילות שוות למערב ולא אמר דכולהו נרות שוות למערב, אבל לפי המסקנא דמצדד אצדודי די שרבי סובר שהקנים מונחים מזרח ומערב והנרות השלשה המזרחיות פונות כלפי מערב והג' מערביות פונות כלפי מזרח יחוייב בהכרח שיהיה הנר המערבי מאותן שלשה נרות מזרחיות הפונות כלפי מערב לא מן הג' מערביות הפונות כלפי מזרח מפני שהג' נרות מערביות אעפ"י שהם יותר קרובות אל הפרכת שהיא הפאה המערבית וראויות מזה הצד שיקראו מערביות יותר מן השלשה מזרחיות שהם יותר רחוקות ממנה מ"מ מאחר שפנייתן של מזרחיות כלפי מערב ראוי שיקראו מערביות יותר מהשלשה מערביות שפנייתן כלפי מזרח מפני שפניית הנרות לצד מן הצדדים היא יותר סבה חזקה שיקראו בשם שהוא מן קריבתן אל הצד שהוא משום דנר לא עבידא אלא לאורה וכל היכא דאורה מבהקת שם יותר משאר הפאות היא נקראת על שמו יותר משאר הפאות ומכיון שאורה יותר מבהיק ויותר מאיר אל הפאה שפי הנר נוטה אליה יותר מן הפאות האחרות ומן הפאות אשר היא מונחת בה יחוייב מזה בהכרח שלא יקרא שם פאה על הנר אלא הפאה אשר היא פונה אליה לא הפאה אשר היא מונחת בה או אשר היא קרובה אליה וזה מבואר מאד ואין לטוען מקום לטעון בו רק שהארכתי בו מפני שראיתי על זה סברות הפוכות, וכן מצאתי בפירוש בספר ישן נושן מחדושי הקדמונים ומה שבחרו הנר השני מהשלשה מזרחיות הוא מפני שהחיצון אי אפשר משום דכתיב יערוך אותו לפני י"י דמשמע שיש אחר חוצה לו ואי לא לא קרינא ביה לפני י"י כמו שפירש רש"י בהדיא בפרק במה מדליקין שנראה שהוא סובר שפירוש לפני י"י במקום הזה כמו לפנים למעוטי חצון אף על פי שמההיא דמנחות דכלהו נמי לפני י"י לא משמע כן ששם פירש רש"י דכולהו נרות פי הפתילות שוות למערב משמע דאותו נר שפיו לצד מערב קרי לפני י"י.
עוד כתב ועוד דאפילו לדבריו האמצעי למה לא נקרא גם כן מערבי כיון שלא זז ממקומו לא גופו ולא פיו כאשר בתחלה. תשובה זה תימה על תימה דמדבריו אלה משמע שהוא סובר שלפי הקא סלקא דעתין היה הנר האמצעי נקרא מערבי ואחרי המסקנא נשתנה עניינו ונתן שמו על הנר השני ולכן תמה ואמר מדוע לא נשאר עליו שמו הראשון מאח' שלא זז ממקומו לא גופו ולא פיו כאשר בתחלה ואין הדבר כן שהרי לפי הקא סלקא דעתין הנר המערבי היה הנר האחרון ולפי המסקנא הנר המערבי הוא הנר השני מכיון שאי אפשר שיאמר על הנר האחרון אבל הנר האמצעי לא היה מערבי נקרא עליו לא לפי הקא סלקא דעתין ולא לפי המסקנא ולפי דעתי שלא הביאהו לכל זה אלא דברי הרמב"ן ז"ל שבפרק במה מדליקין שכתב שחזר בו רש"י מההיא דמנחות ופירש שהוא השני של מזרח כדתניא בספרא ואני תמיה על הרמב"ן ז"ל מדוע לא אמר כדתנן במסכת תמיד שהיא משנה וראוי לחזור רש"י ממנה יותר מהבריתא או וכדתנן שחזר גם מהמשנה ושמא מפני שקשה בעיניו לומר ששכח המשנה השגורה בפי הכל וכל שכן הבריתא והמשנה יחד כי דבר תימא הוא ולכן תמהתי על הרב היאך לא נדחק לפרש דברי רש"י ז"ל אפילו בפנים דחוקים וכל שכן בפנים כאשר פרשנו אנחנו שכיוצא בזה מצאתי בכמה מקומות בתלמוד וכבר הבאתי כיוצא בזה שהוא ביומא פרק' קמא כדלעי' שעל כיוצא בזה אמרו דרוש וקבל שכר.
עוד כתב והמוסיף ואומר שמא תאמר שמול פני המנורה אליבא דר' הוא הפרכת שהוא לפני פירוש דאי אפשר לומר שמול פני המנורה הוא מול הנר השביעי שהוא הנר המערבי הנקרא פני י"י משום דכיון שהוא מחויב מזה שיהיו כל הנרות נוכח פני י"י למה תלה הדבר בנכחיות הנר השביעי ולא תלה הדבר בנכחיות פני י"י שהוא העקר קשיא מקרא דיערוך אותו וכו' דמשמע אותו לפני י"י ולא אחר לפני י"י פירוש ואם כן מכיון שאי אפשר לרבי לפרש המקרא הזה לא מול הנר השביעי ולא מול הפרכת הנה בהכרח שיפרשהו למול האמצעי הנקרא פני המנורה מצד שהוא בגוף המנורה עצמה ולא על הקנים לא חש לקמחיה שהרי הוא חושב להתיר הדבר בדבר המעמידו והמעמיד לרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים הוא כתוב דאותו לפני י"י אם הנר המערבי העומד לפני י"י הוא השביעי האחרון הוא לבדו לפני י"י שגופו בהכרח וגם פיו הם פונים לשם ואפשר גם כן שנקראו לפני י"י וכמו שפרשה הרמב"ם ז"ל והיא פשטה דשמעתתא באמת, תשובה נראה שלא הבין דברי המוסיף ולפיכך כתב עליו דלא חש לקימחיה ואיפכא מסתברא שהרי המוסיף אלו רצה לסתור ולומר שאין הקנים מונחים מזרח ומערב כדברי ר' משום דקשיא קרא דאותו לפני י"י דמשמע אותו ולא אחר אז היה לו לטעון שהוא סותר הדבר בדבר המעמידו שהרי המעמיד לרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים הוא קרא דאותו לפני י"י והוא סותר לרבי דאמר מזרח ומערב מקרא דאותו לפני י"י אבל המוסיף לא רצה לסתור שלא יהיו הקנים מזרח ומערב אלא שרצה להוכיח שאף לדעת האומר מזרח ומערב היו מונחים יחוייב שיודה שפירוש קרא דאל מול פני המנורה אינו אלא למול האמצעי שהשלשה המזרחיים פונים לצד מערב והשלשה מערביים פונים לצד מערב שאם לא כן היכי מצי לפרושי להאי קרא דאל מול פני אם תאמר למול הנר המערבי שהוא לפני י"י שנמצא לפי זה שכל הנרות פונות לפני י"י למה תלה הנכחיות בצד השביעי ולא תלה אותו בפני י"י שהוא העקר. ועוד קשיא אותו לפני י"י דמשמע אותו ולא אחר ואם תאמר שמול פני המנורה הוא הפרכת שהיא לפני י"י קשיא מאותו לפני י"י דמשמע אותו ולא אחר הלכך על כרחך לומר דאף לדעת האומר מזרח ומערב היו מונחים צריך לומר דסבירא ליה דקרא דאל מול פני המנורה בנר האמצעי קמיירי שכל הנרות מצודדות כלפי הנר האמצעי והשת' שמעינן מקרא דאותו לפני י"י תרתי חדא דמזרח ומערב היו מונחים דאי סלקא דעתך צפון ודרום מאי אותו דמשמע אותו ולא אחר כלהו נמי לפני י"י נינהו, ועוד דמקרא דאותו לפני י"י דמשמע אותו ולא אחר למדנו דקרא אל מול פני המנורה אל מול הנר האמצעי קא מיירי דאי סלקא דעתך אל מול הנר המערבי שהוא הנר השביעי או אל מול של הנר המערבי שהיא הפרכת קשיא אותו דמשמע אותו לפני י"י ולא אחר.
אלו הן בטול הטענות שרצה להוכיח מהן נגד מה שכתב מורי הרב נר"ו בקונטרס הפירושים ומעתה התחיל בביטול דבריו אשר בהם כיון לתקן דברי רש"י שלא יסתרו דבריו את דבריו.
כתב שיותר הוא ראוי שיקרא בשם מערבי הנר שגופו קרוב אל המערב אף על פי שפיו פונה כלפי מזרח מהנר שפיו פונה כלפי מערב וגופו רחוק מהמערב שעקר הדבר הוא הגוף ולא הפה. תשובה, כבר בארנו במה שכתבנו כל ההפך וכן מצאתי כתוב בספר חדושי שבת ישן נושן לא נודע שם המחבר זה לשונו והינו טעמא דסבירא ליה דשני קרוי מערבי ולא שביעי של צד מערב אי נמי ראשון דלהדי מזרח משום דראשון על כרחך מזרחי הוא וכשהגיע לשני בדרך כניסתו מן המזרח להדליק הנרות לא היה לו ל לעבור על השביעי דאין מעבירים על המצוות ועוד שהשביעי היה פונה למזרח אל מול פני המגורה ואי אפשר להקרא מערבי.
עוד כתב שהשכל נותן שהנר שקראו הכתוב שהוא לפני י"י הוא עצמו ראוי שיקרא פני המנורה שפני הדברים בלתי חיים ראוי שיהיה החלק הפונה אל המקום המבוקש ואל התל שהכל פונים בו ושהכל חיבים לפנות אליו כי ממנו תוצאות חיים ואם ימצא שפני י"י הוא חלק אחד ופני המנורה חלק אחר דחוק הוא. תשובה הנה הדברים הללו צודקים לדברים הבלתי חיים שחלקיהם מתדמים ושווים במצע ובענין כמו אלו היו כל הנרות על הקנים היוצאים מצדי המנורה כי אז אין הנר האחד ראוי בשם הפנים יותר מהאחרות רק מצד שהאחד מהם פונה אל התל שהכל פונים בו ושהכל חייבים לפנות אליו אבל כשהדבר הבלתי חי חלקיו בלתי שוים כמו נרות המנורה שהששה מהם על הקנים היוצאים מצדי המנורה והאחד מהם על גוף המנורה עצמה הנה בהכרח שיהיו פני המנורה הנר שעל גופה שהוא הנר האמצעי שהוא נבדל בעיניינו מכל שאר הנרות ואף על פי שאינו פונה אל המקום שהכל פונים בו יותר מהנר הפונה אל מקום הקדש שהכל חייבים לפנות בו כי אין הנר האמצעי נקרא פני המנורה אפי' למאן דאמר צפון ודרום היו מונחים ופיו של זה לבדו פונה אל קדש הקדשים מצד שפיו פונה אל קדש הקדשים שהכל חייבים לפנות בו רק מצד שהוא עומד על גוף המנורה בעצמה ולא על הקנים היוצאים מצדיה וזה שכתב רש"י בפרשת בהעלותך אל מול פני המנורה נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף המנורה עצמה ולא אמר נר האמצעי הפונה כלפי קדש הקדשים מפני שאינו נקרא פנים אלא מפני שהוא בגוף המנורה עצמה ולא על הקנים וכן כתב בפרשת ויקחו לי תרומה גבי והאיר אל עבר פניה מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה שענין המערבי לחוד וענין הפנים לחוד כל אחד לפי ענינו.
עוד כתב הוה ליה למבעי ולרבי קשיא קרא וקשיא בריתא. תשובה, היכי מצי לאקשויי ליה לרבי מהא בריתא דאתיא אליבא דראב"ש דהוי בר פלוגתיה ומאי אולמא דהא בריתא מר' אלעזר עזר גופיה דפליג עליה הא ודאי אין זה דומה אלא כאלו אמר הוה ליה לאקשויי לרבי מדברי רבי אלעזר בר פלוגתיה דמוקי להו לקני המנורה בין צפון ודרום ולא בין מזרח למערב ומקרא נמי לא קשיא אי משום דאיכא למימר דרבי מפרש ליה לקרא דאל מול פני המנורה על הנר המערבי שהוא השביעי ולא על הנר האמצעי ואי משום דאיכא למימר דרבי נמי מודה בהא דכלן פונין אל האמצעי אף על גב דנר האמצעי אינו הנר המערבי דאיך שיהיה ליכא לאקשויי מינה ממילתיה דרבי.
עוד כתב לראב"ש דאמר מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה אם כן אמאי לא גמיר מינה שהשלחנות צפון ודרום היו מונחות והא גמיר מארון שפיר הוה ליה למילף שולחן ממנורה שהוא חוץ מחוץ ולא מארון שהוא חוץ מפנים. תשובה, איכא למימר דמנורה גופה מארון נפקא ולא קשיא ולא מידי ועוד מאן לימא לן דמנורה צפון ודרום הוה מנחה הא לא אשכחן בשום דוכתא שיאמר ר' אלעזר עזר שהמנורה היתה מונחת צפון ודרום אל הכנ' הוא דרך דחוי בעלמא שכשהקשו בגמרא ליגמר ממנורה שהוא מזרח ומערב תרצו בזה אמר לך מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה שפירושו שיש לו לר' אלעזר לומר שהוא אמר זה וזהו דרך דחוי בעלמא כאלו אמרו דילמא גם המנורה עצמה צפון ודרום הוה מנחה תדע דאלו לא הוה זה בדרך דחוי בעלמא הוה ליה לתלמודא ל למבעי ממנורה גופה דהוה צפון ודרום מנא ליה כדבעי אליבא דרבי.
עוד כתב נראה מדקדוק דבריו שרש"י חולק על הרמב"ם ז"ל ומסכים לבריתא דספרי שתפשה הרב לפירוש הכתוב כפי מה שכתבנו. תשובה, עכשיו חזר הוא עצמו וסותר את ראיתו שאמר שרש"י ז"ל סובר שלא אמרו שכל הנרות היה פונות אל האמצעי אלא אליבא דראב"ש דאי אפילו אליבא דר' דאמר מזרח ומערב היו מונחים אם כן כשהזכיר בראש דבריו דעת האומר מזרח ומערב היו מונחים הוה ליה לאדכורי עלי' דכל הנרות היו פונים אל האמצעי דהוי חדושא טפי למה לא הזכיר רק אחר שהזכיר דברי האומר צפון ודרום היו מונחים עתה חזר ואמר שנראה מדקדוק דברי רש"י ז"ל שהוא חולק על הרמב"ם ומסכים לבריתא דספרי שאמרו שאף למאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים הנה כל הנרות היו פונות אל האמצעי ולא מצי לתרוצי למילתיה לומר דרש"י חזר בו מההיא דפרק במה מדליקין שלא מצינו לו להרמב"ן שיאמר שרש"י חזר בו אלא לענין נר מערבי אם הוא השביעי או השני אבל לא לענין אחר. גם הוא סותר בזה את ראיתו שאמר והכי נמי משמע מסיומא דבריתא דקאמר שהיו מצודדים פניהם כלפי מערבי ועתה חזר בו ואמר שנראה מדקדוק פירוש רש"י דההיא דמנחות שרש"י מסכים לבריתא דספרי שאמרו שאף למאן דאמר האמצעי אינו מערבי היינו למאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים היו מצודדים פניהם כלפי האמצעי ולא מצי לתרוצי למילתי' לומר שרש"י לא אמר זה שאני אומר שהוא מסכים לבריתא דספרי אלא בההיא דמנחות למה שאמרתי בראשונה והכי נמי משמע מסיומא דבריתא היא כההוא בריתא דמגלה האומרת כלפי מערבי ולא כלפי האמצעי מפני שהבריתא השנויה במגלה היא היא עצמה הבריתא השנויה במנחות כצורתה וכלשונה אות באות וכמו שאמרה הבריתא דמגלה כלפי נר מערבי במקום כלפי נר אמצעי כן אמרה גם הבריתא דמנחות כלפי נר מערבי במקום כלפי נר האמצעי. גם הוא סותר בזה את ראייתו שאמר נקט לישנא דאמצעי ולא לישנא דמערבי למאי דצריך לאשמעינן דאמצעי משובח מצד שהוא אמצעי לא הצד שהוא מערבי גם הוא סותר בזה את ראייתו שאמר והכי נמי משמע לי בפירוש הר"ן וכו' שאם הדבר כן יחוייב מזה שנאמר שזו היא סברתו של רש"י שכך הוא מקובל אצלנו וכן נראה גם כן מפרושיו שהוא נמשך תמיד לדעת רש"י ז"ל ואם כן צריך לומר שדעת רש"י ז"ל בזה כדעת הר"ן שאמר לפי סברתו של זה החכם שלא היו הנרות מצודדות כלפי האמצעי אלא אליבא דמאן דאמר צפון ודרום אבל לא אליבא דמאן דאמר מזרח ומערב ועתה חזר ואמר שרש"י ז"ל מסכים לבריתא דספרי שאמרה שאף למאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים כולם היו פונים אל האמצעי כמבוא' מפירוש רש"י בההיא דמנחות וכבר קדם שהבריתא של מנחות היה היא עצמה הבריתא של מגלה שעליה פירש הר"ן מה שפירש.
עוד כתב לכך פירש רש"י השלשה קנים למזרח והשלשה קנים למערב והאמצעי פונה אל הצפון או אל הדרום וחברותיה פונות אליו תשובה אין לדקדק מדברים הללו שהנרות שעל השלשה קנים מזרחיים היו פונות לצד מערב והנרות שעל השלשה קנים מערביים היו פונות לצד מזרח דהינו שכלן היו פונות למול האמצעי דדילמא אף על פי שהשלשה קנים היו למזרח והשלשה קנים היו למערב מכל מקום פיות כל הנרות לא היו פונות רק לצד אחד שהוא הצד שהאמצעי פונה אליו.
עוד כתב ואם מצורף לזה האמצעי פונה אל מקום אחר והוא צפון או דרום והשאר פונים אל מקום אחר כמו שלשה מערביים למזרח ושלשה מזרחיים למערב אז יצדק עליו לומר יותר שחציה אל המזרח וחציה אל המערב ודיקא לישנא דקאמר מזרח ומערב ולא קאמר בין מזרח למערב שיש חלוק גדול בין זו לזו. אף על פי שהלשון מבולבל נראה לי שכונתו בזה לומר דלשון הבריתא האומרת אליבא דר' מזרח ומערב היו מונחים מוכיח שהג' נרות שעל הג' קנים היו פונים למזרח והשלשה האחרים היו פונים למערב והאמצעי פונה אל צפון או אל דרום מפני שלשון זה מורה שחציה עומדת בצד המזרח וחציה עומדת בצד המערב ואין זה אלא כשנאמר שהג' נרות העומדות במזרח כלן נוטות ומאירות לפאה אחת כאלו היו מנורה לעצמה שאלו היו כולם פונות לפאה א' שאז נחשבות כל הנרות למנורה אחת לא היה ראוי לתנא דבריתא לומר מזרח ומערב היו מונחים אלא בין מזרח ומערב שהוא מורה שהמנורה בכללה היתה מונחת במה שבין מזרח ומערב. תשובה, אין הפרש בין לשון מזרח ומערב היו מונחים ובין לשון בין מזרח ומערב היו מונחים אלא לענין זה שלשון בין מזרח ומערב מורה שהקנים כלם היו מונחים בין מזרח העולם למערב העולם ולשון מזרח ומערב מורה שקצתן מונחים בפאת מזרח וקצתם מונחים בפאת מערב ובעבור שלא יתכן לומר שנקרא שום מקום מהמקומות פאת מזרח או פאת מערב אלא בהקש אל דבר מה כי בזולת זה כל המקומות שוות ואין דבר בענין הקנים שיהיו כל הקנים מוקשים אליו אלא הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה ושאר כל הקנים אינם מגופה לפיכך כתב רש"י בפירוש מזרח ומערב היו מונחים השלשה קנים במזרח והשלשה קנים במערב כלומר הג' קנים שבפאה האחת של הנר האמצעי היו במזרח רוצה לומר בפאת מזרחי והג' בפאת מערבי שנמצא שכל הקנים יחד היו מונחים בין מזרח העולם למערב העולם אבל פיות הנרות אפשר שהיו פונים הכל לצד א' והראיה על זה שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא שרבי שאמר מזרח ומערב היו מונחים סובר שכל הנרות פונות לצד מערב ולא חלק בין לשון מזרח ומערב ובין לשון בין מזרח ומערב ולפי דעת זה החכם לא דקדק הרמב"ם בלישנא דרבי וחשב שפרושו כמו בין מזרח ומערב.
עוד כתב וכן נראה מרש"י שאמר ג' קנים למזרח וג' למערב כזה. תשובה, אין מלת כזה מוכחת שהוא מכוין בזה שהיו פונות כלפי האמצעי דדילמא האי כזה אינו אלא לומר שיהיו הג' קנים שמכאן והג' קנים שמכאן כזה רוצה לומר שיהיה הראשון יותר מזרחי מהשני והשני יותר מהשלישי וכן המערביים לא כזה שכל הג' קנים המזרחיים אין האחד יותר מזרחי מהאחר וכן המערבים.