אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה סד

שאלה סב

אלה הם הספיקות אשר נסתפק החכם השלם כמהר"ר יוסף פאסי על הגאון כמהר"ר אליא מזרחי בדברי רש"י על המגורה.

בלומדי לפום ריהטא דברי רש"י הכתובים על פסוק יאירו שבעת הנרות זה לשונו ששה שעל ששת הקנים שלשה מזרחיים פונים למול האמצעי ראשי הפתילות שבהם וכן שלשה מערביים ראשי הפתילות למול האמצעי ולמה כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך תמהתי עליהם כי זכרתי מה שכתב הרמב"ם ז"ל על ההיא דסוף פרק שלישי דתמיד דתנן נכנס ומצא נרות מזרחיים מדשן את השאר ומניח את אלו דולקים במקומם שכתב זה לשונו והנני מצייר לך כאן צורת סדר השבעה נרות איך היו בין המערב והמזרח ואכתוב אות על כל נר כדי שיהיה ניכר במהרה בשעת הפירוש וזאת היא צורתם א' מערב ופיות כל הנרות לצד מערב זה לאחור זה כמו שהוא מצוייר והוא נר שכתוב עליו א' הוא נר המערבי שלא כבה זמן הרבה כמו שהוא מפורסם ואל הסדר הזח נתכוון הכתוב אל מול פני המנורה יאירו רוצה לומר שיהיו פיות כל הנרות לנכח קדש הקדשים ע"כ לשונו.

גם מה שכתב רש"י ז"ל עצמו בפ' במה מדליקין וזה לשונו נר מערבי למאן דאמר במנחות מזרח ומערב מונחים סדר הקנים קרי מערב נר שני שבצד החיצון שהוא במזרח ולמ"ד צפון ודרום מונחים אמצעי קרי מערבי על שם שהיה פיו כנגד מערב וכל שאר הנרות כלפי האמצעי שנאמר אל מול פני המנורה יאירו דהיינו אמצעי יאירו של צפון היו פונים לדרום ושבדרום פונות לצפון עד כאן לשונו נראה מדברי הרמב"ם בפירוש דלמ"ד קני המנורה מזרח ומערב היו מונחים לא היו פונים הששה נרות שבששת הקנים אל מול האמצעי וגם זה מוכח מדברי רש"י ז"ל ומבואר וכאן כתב שלשה ושלשה דמשמע שהששה פונים אל האמצעי וזה אינו כי אם למאן דאמר צפון ודרום היו מונחים והוא כתב שלשה מזרחיים ושלשה מערביים עד שמתוך קושיא זו חזרתי על ספרי רש"י אולי טעות סופר הוא וכלם מצאתים על הנסחה הנזכרת זולת דפוס איטליא מצאתי בו שלשה צפוניים ושלשה דרומיים ולא נתקררה דעתי בו כי הוא יחיד אצל רבים גם לא מלאני לבי להגיה הספרים ואף על פי שהייתי מצייר בדעתי שאולי שני דברים מחולפים ונבדלים הם והא לא בהא תלייא ושאפשר דאליבא דכולי עלמא היו פונים אל האמצעי אלא שיתר האמצעי אליבא דמאן דאמר צפון ודרום שנקרא מערבי היה דחוק אצלי להאמין ששני שנוים היו במנורה למאן דאמר מזרה ומערב אם לא בראייה ברורה כל שכן בראותי דברי הרמב"ם ז"ל על ההיא דתמיד ודברי רש"י בפרק במה מדליקין כדכתיבנא והייתי מצטער על דבריו אלה עד שהודעתי צערי לרבים ועמדו ולא ענו עוד עד שבקשו עלי טעמים וספרים והרב רבי אליא המזרחי יצ"ו בקש ומצא כתוב בספרי פרשת בהעלותך דברי רש"י ככתבם זה לשונו למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה שומע אני יהיו נרות דולקים על פני כל הנרות תלמוד לומר אל מול פני המנורה שיהיו נרות מקבילין את המנורה והמנורה את הנרות הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחד באמצע נמצאו כלם מקבילין את האמצעי מכאן היה רבי נתן אומר שהאמצעי מכובד עד כאן לשונו אז אמרתי עזבתי את דברי רש"י ודאגתי על דברי הרמב"ם שבפירוש חולקים על דברי ספרי שהם דברי רש"י באמת גם על דברי רש"י שבפרק במה מדליקין ולהוציא לאור משפט נתתי את לבי לתור ולעיין במקום המחלוקת כי אמרתי הנה תנחמני סוגיית הגמרא ופירושה כי משם אראה במאי קא מיפלגי הרמב"ם ז"ל והרש"י שהם דברי ספרי גם שם יד המבוכה הנחני כי מצאתי סוגיית הגמרא לכאו' מסכימים לדעת הרמב"ם וחולקים על רש"י וספרי בפירוש הכתוב הזה גם מצאתי שדברי רש"י שם סותרים את דבריו הכתובים בפרק במה מדליקין.

ולברר הדבר ראיתי להעלות הנה סוגיית הגמרא עם פרש"י תנו רבנן מזרח ומערב היו מונחים דברי ר' רבי אלעזר בר' שמעון אומר צפון ודרום מאי טעמא דרבי גמר ממנורה מה מנורה מזרח ומערב אף הני מזרח ומערב ומנורה גופה מנא לן מדכתיב בנר מערבי לפני י"י מכלל דכולהו לאו לפני י"י ואי סלקא דעתך צפון ודרום כולהו נמי לפני י"י נינהו ורבי אלעזר בר' שמעון מאי טעמא גמר ליה מארון מה ארון צפון ודרום אף הני צפון ודרום ורבי נמי ליגמר מארון דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים ורבי אלעזר עזר בר' שמעון ליגמר ממנורה אמר מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה אלא הא כתיב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני י"י דמצדד להו אצדודי דתניא אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצודדים פניהם כלפי נר מערבי אמר רבי נתן מכאן שהאמצעי משובח עד כאן לשונו ופירש רש"י מזרח ומערב מונחים השולחנות ראשן אחד למזרח וראשן אחד למערב דהינו ארכו לארכו של בית. מה מנורה מזרח ומערב השלשה קנים במזרח והשלשה במערב כזה. מדכתיב בנר מערבי לפני י"י דכתיב יערוך אותו לפני י"י דמשמע אותו לפני י"י ולא אחר לפני י"י אלמא חד הוא דהוי כלפי מערב לצד בית קדש הקדשים אלמא מזרח ומערב היו מונחים והפנימי של צד מערב קרי ליה נר מערבי דאי בצפון ובדרום מונחי אשתכח דכולהו נרות פי הפתילות שוות למערב. מה ארון צפון ודרום צפון ודרום ארכו לרחבו של בית כדאמד לעיל וצדיו מונחים מחוץ מנורה ושלחן שניהם בהיכל. לפני י"י דמשמע אחד ותו לא. דמצדד להו אצדודי לעולם צפון ודרום מנחי ואפילו הכי ליכא אלא חד כלפי מערב והיינו אמצעי שפי הפתילה כלפי המערב ושאר הפתילות מצדדות פיהם כלפי האמצעי שלש של צד צפון מצודדות כלפי דרום ושלש של צד דרום מצודדות כלפי צפון. אל מול פני המנורה אמצעי עומד על גופה של מנודה והשאר על הקנים ומשמע קרא דאותן שעל הקנים היו מצודדות כלפי אות' של מערב מכאן שהאמצעי משובח לגבי שלשה שקורין בספר תורה בשני ובחמישי ואמר במסכת מגלה דאין פוחתין מעשרה פסוקין ואמר רבי נתן מכאן שהאמצעי משובח וקורא ארבעה והשאר שלשה עד כאן לשונו ומדלא מייתינן בגמרא ברייתא שהיו מצודדים פניהם אל האמצעי כי אם אליבא דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר צפון ודרום היו מונחים דאי אליבא דרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים שמע מינה דאליבא דידיה היו הנרות מצודדין אל האמצעי לא אליבא דרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים מצודדין כלפי האמצעי אם כן מה ראייה מייתי לרבי מקרא דאמר יערוך אותו לפני י"י דקאמר בגמרא אליבי' ואי סלקא ד דעתך צפון ודרום כלהו נמי לפני י"י הא לאו כלהו לפני י"י כיון שהם מצודדין אל האמצעי אפילו אליביה ותו מעיקרא מאי קסבר דקא אקשי ליה ואי סלקא דעתך ולבסוף מאי קסבר דקא ניחא ליה כדמתרצינן אליבא דרבי אלעזר בר' שמעון דמצדד להו אצדודי אלא דמשמע דדוקא אליבא דרבי אלעזר בר' שמעון אמר שהם מצודדים אל האמצעי ולא אליבא דרבי והיינו כהרמב"ם בפירוש המשנה וכדמשמע מרש"י פרק במה מדליקין והכי נמי משמע מסיומא דבריתא דקאמר שהיו מצודדים פניהם כלפי נר מערבי ולא קאמר כלפי נר אמצעי דמשמע דדוקא למ"ד שהאמצעי מערבי היו מצודדים פניהם כנגדו ולא למ"ד דסבר שהאמצעי איננו מערבי ובהאי לישנא מתני האי בריתא גופא בכל דוכתא ולא אחד בהם פרק הקורא את המגלה גבי ההיא דאמר רבא ראשון שקרא ארבעה משובח וכו' ואמצעי שקרא ארבעה משובח דתניא אל מול פני המנורה מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי אמר ר' נתן מכאן שהאמצעי משוב' נקט לישנא דאמצעי ולא לישנא דמערבי דלא הוה איקפד ליה מידי בין הכי ובין הכי למאי דצריך לאשמועינן התם דאמצעי משובח מצד שהוא אמצעי לא מצד שהוא מערבי והכי נמי משמע לי בפי' מפירוש הר"ן שפירש על ההיא דר' נתן ז"ל אמר רבי נתן מכאן שהאמצעי משובח ס"ל כמאן דאמר במנחות דנרות צפון ודרום היו עומדים ואמצעי הוי נר מערבי לפי שפונה כלפי קדש הקדשים שהוא במערב ושאר הנרות פונים כלפי צד נר מערבי והיינו דכתיב אל מול פני המנורה ונמצא האמצעי משובח מדברי הר"ן משמע דר' נתן דאמר דאמצעי משובח ס"ל כמ"ד צפון ודרום היו מונחים ולדעתו ימצא אמצעי משובח ולא אליבא דמאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים וא"ת דלא מכרעת דר' נתן אפילו אליבא למ"ד מזרח ומערב אפשר ליה לאשמועינן שאמצעי משובח אלא דהכא אליבא דתנא דברית' מירי ותנא דבריתא ס"ל כמ"ד צו"ד היו מונחי' וזהו שכתב הר"ן ס"ל כמ"ד צפון ודרום היו מונחים אתנא דבריתא קאי ולהכי קאמר עליה ר' נתן מכאן שאמצעי משובח דאילו ס"ל לתנא דנר ב' או נר אחרון הוא המערבי לא הוה אפשר ליה לר' נתן למילף אליביה דאמצעי משובח אף אם נודה בכל יש מכאן ראיה דתנא דהאי בריתא דאל מול פני המנורה שהיו מצודדים וכו' אליבא דמ"ד צפון ודרום אתי' דאליבא דמ"ד מזרח ומערב ליכא לפרושי קרא הכי אלא שהנר המערבי דעליה קאמר קרא לפני י"י וקרא דאל מול פני המנורה תרוייהו בחד נר קמיירי.

נמצינו למדין לפי זה דכולא סוגיא מוכחא כהרמב"ם בפי' המשנה ורש"י בפרק במה מדליקין לא כרש"י בפירוש התורה ולא כספרי שהוא מקור דברי רש"י בפירוש הכתוב ההוא ולומר כן קשה חדא שנא' שספרי חולק על תלמוד שלנו, ב' שאפילו שנאמר שיהיה חולק שנאמר שרש"י תפס דברי ספרי החולקים על התלמוד ועזב דברי התלמוד אעפ"י שזה העיקר בפירוש כתוב לא לענין הלכה וזו קשה מן הא' שלא די לרש"י שדבריו סותרים דברי התלמוד לפי הנאמר אלא שדבריו סותרין זה את זה ש שבכאן במנחות כתב למ"ד מזרח ומערב היו מונחים והפנימי של צד המערבי קרי ליה נר מערבי ואילו בפ' במה מדליקין כתב בפי' שהנר הב' הוא המערבי מטעם דאין מעבירין על המצות אף על פי שאין לו עסק בקושיא זו בפירוש הכתוב ראוי להתבונן בו אגב הראשונה כיון ששתיהן במקום אחד ולתרץ ולומר שמה שכתב כאן במנחות והפנימי של צד המערב קרי לה נר מערבי הוא השני דבר בטל הוא שלא קצרה יד לשונו לומר שהשני הוא המערבי ולהאריך בטעם כמו שעשה בפרק במה מדליקין ועוד שמכללות לשונו במלות רבות משמע שעל הפנימי ממש שכתב דמשמע אותו לפני י"י ולא אחר אלמא אחד הוא דהוי כלפי מערב ועל כרחיה דמשמע אחד ותו לא וכהנה רבות בלשונו.

ויותר קרובין נראין דברי האומר שמה שאמר שם רש"י שהפנימי של צד המערב קרי ליה נר מערבי הוא לפי קא סלקא דעתיה דסבירא ליה לתלמודא דנרות המנורה היו פיותיהם כמנהג מנורות המלכים שאם היו מזרח ומערב היו פיותיהם אם לצד צפון ואם לצד דרום שאז אי אפשר שיהיה הנר לפני י"י רק הנר השביעי מהחיצון שהוא סמוך לפרכת לא זולתו מפני שכל הנרות האחרים אינם לצד מערב לא גוף המנורה ולא פיותיהם אבל לפי המסקנא שהביאו המקרא של מול פני המנורה וחייבו ממנו שהששת נרות שבצד גוף האמצעי כולם היו פיותיהם לצד גוף האמצעי הנה בהכרח שלא יוכל רבי לחלוק על המקרא הזה ואז עליו יתחייב בהכרח שיודה שהנר המערבי הכתוב לפני י"י אינו מדבר על הנר השביעי הקרוב לצד הפרכת מפני שפיו היה נוטה לפאת הנר האמצעי שהוא לפאת מזרח ולא הנר הששי והחמישי לזו הסבה בעצמה ולא הנר האמצעי שהרי פיו אינו נוטה לצר מערב ולא הנר הראשון שהוא החיצון מפני שהנר עצמו אף על פי שפיו נוטה למול האמצעי שהוא לפאת מערב נשאר אם כן נר מערבי מסופק אם שיהיה השני או השלישי ועכשיו נשאר לנו להודיע שהוא השני ולא השלישי מפני שאין מעבירין על המצוות עד כאן דברי התירוץ הזה ואף כי הוא דקדוק יפה וחקירה נאה כפי הדרוש אפילו הכי דחוק הוא בעיני שאם כן לא לישתמיט גמרא או רש"י להראותינו ככה אם הגמרא כדרכה לומר בתר דאסיקנא השתא דאתיא להכי או דומה לו וגם רש"י לומר בתחלה קא סלקא דעתין דנר מערבי הוא הפנימי כמנהגו או בסוף לומר והשתא לרבי נר מערבי הוא נר שני ולא הפנימי ועוד שלא יתחייב שיודה רבי שהנר המערבי איננו הפנימי כבראשונה אף אם יודה שפירוש כתוב אל מול פני המנורה הוא כדקאמר בברייתא שהוא האמצעי והששה הנשארים פונים אל האמצעי לפי שאותו טעם שממנו באת למאי דקא סלקא דעתין לומר שהשביעי האחרון הוא לפני י"י אותו טעם קיים למאי דאסיקנא ואמנם לקא סלקא דעתין אמרת שהשביעי לפני י"י יקרא לפי שגופו לפני י"י אף על פי שפיו יפנה אל הצפון ואל הדרום גם עתה לדאסיקנא שיפנו אל האמצעי גופו שם קרוב אל המערב ולא שנא יפנה אל המזרח ולא שנא יפנה לצפון ולדרום שניהם שוים שהשנוי ביניהם רוצה לומר בין פניהם אל הצפון או אל המזרח הוא מעט שהפנייה אל הצפון הוא פניה ישרה וכל נר פונה אל פניו ונכחיותו הישר אמנם בפניתם אל האמצעי לקיים מקרא שכתוב אל מול פני המנורה אינה פנייה ישרה אל המזרח שאם כן נמצא פי נר זה באחוריו ממש של זה וזה נראה רחוק דקיימא לן בפרק במה מדליקין שהאחת היתה נדלקת מחברתה בפתילות ארוכות ואלו היה פי זה בצד זה נראה רחוק ודייקא נמי לישנא דקאמר במנחות דמצדד להו אצדודי ולא קשה דמהפכי להו אהפוכי כל שכן שאפי' שיהיו זה באחורי זה לא שנא הכי ולא שנא הכי כיון שגופו לא זז ממקומו שהגוף הוא העקר לא הפה כאשר אפרש. ועוד דאפילו לדבריו האמצעי למה לא נקרא גם כן מערבי כיון שלא זז ממקומו לא גופו ולא פיו כאשר בתחלה אבל דעתי שאפילו הכי האחרון הוא היותר מערבי מכולם אף על פי שפיו יהיה פונה אל האמצעי ולא שנא מסקנא מקא סלקא דעתין לענין זה ובודאי שמעין תרוץ זה היה עולה על דעתי לישב דברי רש"י.

ולפי שלא ישרה נפשי בו לא שלותי עד שחקרתי אולי חזר בו רש"י כאשר מצינו במקומות רבים שאומרים עליו התוספות ולא מלאני לבי לומר כן עד שבקשתי ומצאתי להמב"ן ז"ל שכתב עליו בפרק במה מדליקין שחזר בו וזה לשונו זה נר מערבי פירש רש"י ז"ל במסכת מנחות דלמאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים קרי נר מערבי האחרון שהוא סמוך למערב יותר מן הכל וכאן חזר בו ופירש שהוא השני של מזרח כדתניא בספרא וכן הוא באמת אבל קשה לי בההיא בריתא דתניא התם נכנס ומצא שלשה נירות מזרחיים דולקים מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליק את המנודה בין הערבים אלמא אינו מדליקו למזרחי ובמסכת תמיד תנן בפרק שלישי מי שזכה בדשון המנורה נכנס ומצא נרות מזרחיים דולקין מדשן את השאר ומניח את אלו דולקים במקומם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ואחר כך מדשן את השאר ומשמע דבריתא דספרא מש משבשתא היא סמי בריתא מקמי מתניתין וטעמא דמילתא לפי שאין השני שבמנורה נקרא מערבי לעולם אלא אם כן דולק אחד מזרחי שהוא עושה לזה שבצדו מערבי לפיכך הוא דולק את המזרחי כדי שיהא השני לפני השם עד כאן לשונו.

ראיתי להעתיק ראש דבריו כי הוא ההכרחי גם סוף דבריו כי ראיתי מועיל אל העניין וכדקא חזינא גברא רבא דקא מסהיד על רש"י שחזר בו לא הרהרתי עוד על דבריו אלו אף על פי שדברי הרמב"ן ז"ל אינם צריכים חיזוק דכמאה עדים דמי כבר אפשר להחזיקם מנה ליה דהדר בה ומהי הדר ביה וכבר הביא הוא ראיה דמההיא שכתב במנחות הדר ביה מטעם שהאמת שהנר השני הוא המערבי דלמאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים כדמוכח בבריתא דספרא ובמתניתין דפרק שלישי דתמיד, ומינה משמע שהכרח הוא לומר שחזר בו דאלו באתי לפרש דבריו שבמנחות ולכוונם למה שכתב בפרק במה מדליקין אי אפשר כדכתיבנא וכבר הותרה הקושייא הזאת השנית ונשאר לנו הקושיא הראשונה איך חולקת ברייתא דספרי על סוגיין דמנחות, על כן ראיתי לפרש ההיא דמנחות לדעת רש"י ולדעת הרמב"ם ז"ל בקדימה שלשה הצעות קצרות ושנים הערות ונמצאת שמעתתא ממילא משתמעא.

הצעה ראשונה שמה שאמר הכתוב אותו לפני י"י ודקדקו עליו בגמרא מכלל דכולהו לאו לפני י"י אפשר לפרשו בשני פנים הא' והוא היותר צודק על לשון המקרא והגמרא שהוא ל לבדו לפני השם ואין אחר מבלעדו מכל הששה הנשארים לפני השם מזה הפירוש מלת אותו מיעוט אמיתי ומלת כולהו הוא כל חלקיו.

השני שאינו מיעוט החלטי אלא שהוא אחד מהעומדים לפני י"י לאפוקי שאינו מאותם ש שאינם לפני י"י שעל כל פנים מוכרחים אנו לומר שיש קצת ולפחות אחד שאינו לפני י"י ולזה הפירוש מלת דכולהו לאו לפני י"י הוא כולל שהנר המערבי יקרא מערבי אם מצד שגופו ופיו שוים לצד המערבי ואם מצד שגופו אל המערב אך שפיו יפנה לאי זה צד שיהיה ואם מצד שפיו אל המערב לבד וגופו יהיה באי זה מקום שיהיה קרוב אל המערב וגם פיו פונה אל המערב הוא המערבי האמיתי שכגופו כן פיו והקרוב אליו בקריאת שם מערבי הוא שגופו קרוב למערב יותר מכל חביריו שאין דבר מפסיק בינו ובין המערב אף על פי שפיו יפנה לאי זה צד שיהיה בין שיפנה לצפון או לדרום ואפילו שיפנה אל המזרח מכל מקום יותר הוא על חביריו שגופו קרוב אל המערב והיותר קרוב מהם שפיו לבד יפנה למערב ואינו יותר אל חביריו כי אם בפניית הפה שבאופן זה לא יצדק עליו שם מערבי באמת ויותר טוב צודק מערבי על אותו שגופו לבד אל המערב אף כי פיו אל המזרח יותר מבזה שאין כחו אלא בפיו שעיקר הדבר הוא הגוף ולא הפה.

השלישי שהשכל נותן שהנר שקראו הכתוב לפני י"י הוא עצמו ראוי שיקרא פני המנורה שפני הדברים בלתי חיים ראוי שיהיה החלק הפונה אל המקום המבוקש ואל התל שהכל פונים בו והכל חייבים לפנות אליו כי ממנו תוצאות חיים ואם ימצא שפני י"י הוא חלק אחד ופני המנורה חלק אחד דחוק הוא ואם אינו נמנע אלה הן שלשה הצעות ואלו הערות, האחת למאי דאסיקנא בגמרא אליבא דרבי אלעזר עזר ברבי שמעון שלפני י"י יתקיים על הנר האמצעי מפני שהאחרים מצודדים אליו והביאו ראיה מהא דתניא אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצודדים פניהם כלפי נר מערבי, הוה ליה למיבעי ולר' קשיא קרא וקשיא בריתא דהא בהדיא תניא שהנר המערבי הוא האמצעי אם כן משמע דמנורה צפון ודרום הוא מנחה דלא כרבי דאמר מזרח ומערב. השנית לראב"ש דאמר מנורה גופה צפון ודרום הוא מנחה. אם כן אמאי גמיר מיניה שהשולחנות צפון ודרום היו מונחים וקא גמיר מארון שפיר הוה ליה למילף שולחן ממנורה שהוא חוץ מחוץ ולא מארון שהוא חוץ מפנים ועל זה אומר דפשטה דשמעתה מוכחת דעת הרמב"ם שכוללת שני דברים למאן דאמר מנורה מזרח ומערב הוה מנחה, האחר שהנר המערבי הוא הנר הז' האחרון והשני שפיו פונה אל המערב עליו ועליו כתב הכתוב יערוך אותו לפנו י"י שהוא הוא פני המנורה שכתב עליו הכתוב אל מול פני המנורה יאירו אם מטעמא שהנר השביעי הוא המערבי זהו מבואר ממה ש שאומר בגמרא אליבא דרבי מדכתיב בנר מערבי לפני י"י מכלל דכולהו לאו לפני י"י כפי הפירוש הראשון שהוא מיעוט אמתי שאין שום אחר מבלעדו שיצדק עליו לפני י"י ואם מה שאמר שפיו גם כן אל המערב זהו כפי ההקדמה השניה שהמערבי באמת הוא שיהיו גופו ופיו שוים אל המערב וגם זה נכלל במה שאמר אותו לפני י"י ולא כולהו לפני י"י רוצה לומר שאפשר לומר למאן דאמר מזרח ומערב הוה מנחה שגם פיו אל המערב כשיצדק עליו באמת לפני י"י מה שאי אפשר שיצדק באמת לפני י"י לרבי אלעזר בן שמעון דאמר צפון ודרום הוה מנחה כולהו נמי לפני י"י והשיבו בגמרא שגם לרבי אלעזר בן שמעון אפשר שיקרא האמצעי מערבי יותר מכל חביריו מטעם שהוא פונה נכח ישר אל המערב מה שאין כן הששה שהיו מצודדין אל האמצעי ואף על פי שהיתרון הזה שיש לאמצעי על חביריו הוא מועט שכלם פונים שוים אל המערב, וגם היתרון בפה הוא מועט אפילו הכי יקרא לפני י"י והחזיק דבריו החלושים מתנא דברייתא שפירוש כתוב אל מול פני המנורה והוא המערבי אלמא משמע דתנא דברייתא סבירא ליה כרבי אלעזר בן שמעון דאמר צפון ודרום הוה מנחה והשכל נותן שפני המנורה ופני י"י הכל דבר אחד כפי ההקדמה השלישית וליכא למקשא מינה לרבי דאמר מזרח ומערב דלדידיה שהוא מפרש לפני י"י על השביעי האחרון שהוא לפני י"י פשיטא שגם פני המנורה עליו יתקיים ותנא דבריתא לאו אליבא דידיה קא אתי ונסתלקה ההערה הראשונה וגם השני' נסתלקה דאיך לא יליף רבי אלעזר בן רבי שמעון שולחנות ממנורה כיון שכתוב של לפני י"י אשר יליף הנר המערבי אינו צודק באמת לפי דעתו ואלמלא מקרא דאל מול פני המנורה שזמנו ומעמידו לא היה יכול לעמוד זו היא שטת הרמב"ם לפי הנראה לי והיא מיושבת אל הלשון ואל השכל.

אמנם לרש"י לא מצאנוהו מסכים להרמב"ם בהלכה הזאת למאן דאמר מזרח ומערב הוה מנחה כי אם בדבר אחר והוא שהפנימי הוא השביעי האחרון מטעם שכתבנו שמלת אותו מיעוט לגמרי משמע, אבל אם פי המערבי למערב גם אם הוא הנקרא פני המנורה נראה מדקדוק דבריו שהוא חולק על הרב רבינו משה בר מימון ומסכים לברייתא דספרי שתפשה הרב לפי הכתוב כפי מה שכתבנו ולדעתו כך הוא פירושא דהלכתא תנו רבנן מזרח ומערב היו מונחים דברי רבי פירוש השולחנות היו מונחים מזרח ומערב ומה טעם קרי להו מזרח ומערב יותר מצפון ודרום לפי שראשן האחר למזרח והאחד למערב, וראוי שיוחס מצב הדבר למצב ארכו ממצב רחבו וגמר לה ממנורה שכן היתה בין מזרח למערב, ומהו הדבר המגביל מצבה הוא אורך מצב הקנים, ולפי שהדבר מתיחס החלק האחד אל המזרח והחלק השני אל המערב בערך הקו האמצעי והקו האמצעי בכאן הוא הנר האמצעי לכך פירש רש"י השלשה קנים למזרח והשלשה למערב האמצעי פונה אל הצפון או לדרום וחברותיה פונות אליו ואם מצורף לזה האמצעי פונה אל מקום אחד והוא הצפון או דרום והשאר פונים במקום אחר כמו שלשה מערביים למזרח והשלשה מזרחיים למערב צדק עליה יותר לומר שחציה אל המזרח וחציה אל המערב ודיקא לישנא דקאמר מזרח ומערב ולא קאמר בין מזרח למערב שיש חלוק גדול בין זה לזה, וכן נראה מדברי רש"י שאמר שלשה קנים למזרח ושלשה קנים למערב כזה אלמא משמע שרבי עצמו אמר מזרח ומערב היו מונחים כדבריו אלא הוא עצמו אומר ששלשה מזרחים פונים אל האמצעי וכן שלש מערבים ואפילו הכי לא יתקיים נר מערבי כי אם על השביעי שהכתוב אומר יערוך אותו לפני י"י מכלל שאין שום אחר לפני י"י ומי הוא זה הנר השביעי שגופו קרוב אל הפרוכת ואף אם פיו אל המזרח יפה יצדק עליו לפני י"י כיון שגופו קרוב אל המערב וכל חבריו רחוקים בערכו ואי סלקא דעתך צפון ודרום כולהו נמי לפני י"י בין שיהיו כולם פונים לקדשי הקדשים בשוה בין שיהיו הששה מצודדים אל האמצעי סוף סוף גופם גם פיותיהם אל המערב והחלוק בין הפיות הוא דבר מועט כמו שכתבתי ופריך ורבי אלעזר ב"ד שמעון ליגמר ממנורה דהא ודאי משמע דבין מזרח ומערב היו מונחים מד מדכתיב אותו לפני י"י משמע דדוקא האחד קרוב אל המערבי ומשני מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה ופריך אלא הא כתיב יערוך אותו לפני י"י דמשמע דדוקא אחד לפני י"י ולא אחר ומשני דמצדד להו אצדודי פירוש אף על פי שאין גופו קרוב אל המערב יותר מחביריו פיו פונה אל המערב פניה מה יותר מחביריו ובהכי חשיב מערבי ואל תתמה דמשום שיטה מועט כזה יקרא מערבי יותר מכל חביריו שהדעת הזו תסיע ותתחזק עם הכתוב שאמר אל מול פני המנורה ומשמעות המקרא באמת הוא על הנר האמצעי לדברי הכל וכיון שנתקיים עליו כתוב אל מול פני המנורה מצד משמעותו האמיתי ראוי שיתקיים עליו אותו לפני י"י אף על פי שאינו צודק יפה יפה דלא מסתבר למימר שיהיו שני חלוקים במנורה שהרי השביעי יקרא מערבי ועליו אמר הכתוב לפני י"י והאמצעי יקרא פני המנורה כדקאמר רבי אלא שפני המנורה ופני ה' הכל דבר אחד.

נמצא שלדברי הכל הששת נרות פונים אל האמצעי אלא שלרבי פונים מטעם אחד לבד והוא לקיים עליו מקרא שכתוב אל מול פני המנורה שהוא משמעות המקרא באמת והמוסיף ואומר שאם תאמר מול פני המנורה אליבא דרבי היא הפרכת שהוא לפני י"י קשיא מקרא דיערוך אותו דמשמע אותו לפני י"י ולא אחר לפני י"י, לא חש לקמחיה שהרי הוא חושב לסתור את הדבר בדבר המעמידו והמעמיד לרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים הוא כתוב אותו לפני י"י, ואם הנר המערבי העומד לפני י"י הוא השביעי האחרון הוא לבדו לפני י"י גופו בהכרח וגם פיו הוא פונה לשם ואפשר גם כן שנקראו לפני י"י וכמו שפירשה הרמב"ם והיא פשטא דשמעתא באמת לפיכך אומר אני שאין לרבי טעם אחר לפרש פני המנורה על האמצעי אלא שהוא משמעות המקרא באמת וכן דקדק רש"י שכתב ומשמע קרא דאותן שעל הקנים היו מצודדות לו ומטעם אחד לבד לאמצעי פונים השש נרות ולרבי אלעזר עזר ב"ר שמעון משני טעמים מטעם זה ומטעם שני יותר מחויב והוא כדי שיצדק עליו אותו לפני י"י שאי אפשר לקיימו לדעתו דאמר צפון ודרום היו מונחים באופן אחר ונמצינו למדין שדעת רבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים רחוקה מצד ומרווחת מצד, רחוקה מצד משום שלדעתו לפני י"י הוא דבר אחד ופני המנורה דבר אחד, ומרווחת מצד שלדעתו יצדק יפה יפה לפני י"י שהוא הנר שגופו קרוב אל המערב ואם פיו פונה אל המזרח וכמו כן דעת מאן דאמר צפון ודרום רחוקה מצד שלא יצדק לדעתו יפה לפני י"י על פיות המערבי לבד אל המערב מרווחת מצד שלדעתו פני י"י ופני המנור' הכל אחד והוא האמצעי כך היתה דע' רש"י מעיקר' מכח פשטא דההיא דמנחות אבל לבסוף בראותו הברייתא המובאת בפרק במה מדליקין ואת מקורה תורת כהנים הוכרח לחזור בו ולומר שהנר המערבי הוא השני ולא הפנימי ולזה האריך להביא שם דעות רבי ור' אלעזר בן שמעון אשר במנחות להודיענו ולומר דע שמכח בריתא זו השנויה בספרי חוזרני בי והזכיר בראש דבריו הנר המערבי לשני הדעות ואחר כך נתן טעמן וזהו מה שאמר נר מערבי למאן דאמר במנחות מזרה ומערב מונחים סדר הקנים קרי מערבי נר שני שבצד החיצון שהוא במזרח רוצה לומר ואם זר אצלך ליקרא מערבי השני אני אפרש טעמן לקמן גם למאן דאמר צפון ודרום קריאת מערבי זר הוא ביותר שלדעתו האמצעי הוא המערבי ואין לו טעם אחר ליקרא מערבי כי אם על שם שהיה פיו כנגד המערב מה שחביריו אינם כן שאינם פונים ביושר אל המערב אלא היו מצודדים ופונים בנטייה מה אל האמצעי ואם הוא טעם חלוש תחברהו לפירוש הכתוב אל מול פני המנורה דהיינו האמצעי כפי משמעותו האמיתי ומצד זה היה חזק שנמצא שפני המנורה ופני האמצעי הכל דבר אחד.

ודברי רש"י בכאן הלא המה דברי הגמרא בההיא דמנחו' שאמרו לרבי אלעזר בן שמעון דאמר הא צפון ודרום הא כתיב יערוך אותו לפני י"י ומשני להו אצדודי דתני' אל מול פני המנורה מלמד שהיו מצודדים פניהם כלפי נר מערבי כאשר פירשתי לשם שזו היא כוונת הגמרא להחזיק שהאמצעי תקרא מערבי על שם פיו מהא דתניא אל מול פני המנורה מלמד שהיו מצודדים וזהו מה שאמר ולמאן דאמר צפון ודרום מונחים אמצעי קרי מערבי על שם שהיה פיו כנגד מערב וכל שאר הנרות כלפי האמצעי דכתיב אל מול פני המנורה דהיינו האמצעי יאירו וגומר של צפון היו פונים לדרום ושבדרום פונים לצפון על כרחך לומר שלדעת זו הוצרך להביא פירוש הכתוב אל מול פני המנורה שהוא האמצעי כפי משמעות המקרא באמת וזהו שדקדק בלשונו ואמר דהיינו האמצעי להחזיק טעם קריאת המערבי אמצעי על שם פיו לבד מה שאין צורך להביאו לדעת מאן דאמר מזרח ומערב אפילו שקורא מערבי השני ולזה האחרון שיותר יצדק עליו מערבי מצד שגופו קרוב אל המערב יותר מהמזרח ממה שיצדק קריאת מערבי על האמצעי על שם פיו לבד ואם הוא צודק ביותר על כל אחד מהחמשה הנשארים ובפרט על האחרון אני אפרש לקמן האי טעמא משום אין מעבירין על המצות. כתב עוד ובה היה מסיים הטבת הנרות שדולק כל היום ואינו מטיבו עד הערב פירוש לפירוש לא תאמר ובה היה מסיים ההדלקה ונמצאו כולם דלוקים בשעה אחת כההיא דיומא דסדר אביי הטבת חמש נרות קודמות לדם התמיד ודם התמיד קודמת להטבת שתי נרות תדע לך דהאי בריתא לא סברה הכי אלא שכל היום היה דולק שמלבד כן מאי רבותא דהכי תניא לעיל מיניה להעלות נר תמיד שתהא נר מערבי תמיד שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים ומדלא כתיב להעלות נרות שמע מינה הוקבע נר אחד להתחיל בו בכל יום רוצה לומר שיהא דולק כל היום כדי שלא יהא נר אחד להתחיל ממנו ההדלקה לעת ערב.

כתב עוד וזהו נר מערבי השני של מזרח והכי תניא התם וכו' רוצה לומר אם תאמר מה טעם קראו בספרי לשני מערבי כל הקרב הקרב אל המערב הוא היותר מערבי מצד שגופו יותר קרוב אל המערב אף על פי שפיו יהיה פונה אל המערב והאחרון יותר מכלם וכמו שפירשתי שם לזה אומר ונראה בעיני וכו' רוצה לומר כפי השכל כך היה נראה שכל הקרוב הוא המערבי אבל נראה בעיני דאמור רבנן קביעותא בנר שני משום דאין מעבירין על המצות וכי עייל בהיכל בקמא פגע ברישא פירוש מהאי טעמא אפילו הראשון לכך אמר וביה לא מצי לאתחולי דכתיב יערוך אותו לפני י"י והוא מיעוט ואף על פי שלא יהיה מיעוט החלטי על כרחך הוא מיעוט קצתי שיהא צריך אחד חוצה לו דאי לא לא קרינן ביה לפני י"י ולזה כיוונו במנחות במה שאמרו מכלל דכולהו לאו לפני י"י רוצה לומר שלא יהיו כולם לפני ה' שלפחות יהיה אחד שאינו לפני י"י ומלת כולהו כל כולל כפי הפירוש השני ולא כמו שפירשתי שם שהוא מיעוט החלטי שמאחר שאני רואה תורת כהנים שקורא לשני מערבי מוכרח אני לחזור בי ולכוין ההיא דמנחות לספרא וזה מה שאמר והכי אמדינן במנחות מדכתיב בנר מערבי לפני י"י מכלל דכולהו לאו לפני י"י.

כתב עוד והא דאמר הטבת חמש נרות קודם וכו' עתה בא לתרץ מה שנמשך אליו מהקושי מתוך פירושו שפירש לעיל בההיא דממנה היה מתחיל ובה היה מסים ואמר דקרא לא סמיך אניסא מהטעם הזה נראה לי שהפסיק בדבריו רש"י ואמר לעיל והכי תניא לעיל מיניה רוצה לומר מוכרח אני בזה שכך היא שנוייא בתורת כהנים ואם תקשה לך ההיא דיומא דע דקרא לא סמיך אניסא ואפשר שבהבאת הלשון ההוא כיון לתרץ מה שהוקשה להרמב"ן על ההיא דספרא שכתב עלה אבל קשה לי ככתוב לעיל בשמו ואמר שברייתא זו של ספרא שאמר זו נר מערבי דמשמע שאחת לבד היתה דולקת מה שאינו נראה כן מההיא דתמיד אלא ששתים היו דולקות יש לה ראיה מן הכתוב שכן דקדקו שם להעלות נר דלא כתיב נרות אם כן משמע שאחת לבדה תהיה דולקת ואפילו הכי תקרא השני מערבי בערך גוף הראשונה אף על פי שתהיה כבויה. ואפשר שמה שהצריכו בתמיד שתהא גם המזרחית דולקת הוא למצוה מן המובחר ועל צד היותר טוב שתהיה הוראה שלימה המזרחית על השנית שהיא מערבית ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ואי פליגי לפחות יש לספרא טעם על מה שיסמוך והוא דקדוק הכתוב באמת להעלות נר תמיד חדא משמע זו היא שיטת רש"י לעניות דעתי.

נמצאו דברי רש"י בפי' הכתוב מכוונים אל דבריו האמורים בגמרא במנחו' ובשבת על ענין של דברי הכל הששה נרות פונים אל האמצעי והוא דעת ספרי ולזה כיון רש"י בפרשת ויקחו לי תרומה על פסוק והאיר אל עבר פניה שכתב שם זה לשונו עשה פי ששת הנרות ש שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסובין כלפי האמצעי כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה עד כאן לשונו דבריו מדוקדקים כאן שכתב שפי הששת הקנים הנרות מסובין אל האמצעי ולא כתב לא מזרחיים ולא דרומיים לומר לך שלדברי הכל כך הוא, וזה שכתב על ההיא דמגלה זה לשונו אל מול פני נר שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה הופך פני ששת הנרות שבששת הקנים ולא הזכיר מזרחיים ולא דרומיים והאמת עד לעצמו ומוסכם מכל צדדיו, גם ביארנו דברי רש"י שבפרק במה מדליקין שחזר על ההיא דמנחות שהנר המערבי הוא השני ולא הפנימי וזו שנאה בילדותו וזו בזקנותו ומשנה לא זזה ממקומה וכל זה לשטת רש"י אחר שבארתי דעת הרמב"ם כפי פשטה דההיא דמנחות ועדיין צריך אני עייון למה לא הכריח רש"י שהנר השני הוא המערבי למאן דאמר מזרח ומערב מההיא דפרק שלישי דתמיד דתנן נכנס ומצא שני הנרות מזרחיים וכו' וגם מההיא דפרק ששי ואפשר דמשום דלא מכרעו משום דאפשר לפרשן כמו שפירשן הרמב"ם אבל העיון ההכרחי איך אפשר ליישב ההיא דפרק ששי להרמב"ם כפי נוסחת הספרים והספק הזה אצלי כעת בתיקו עד שאעשה לי רב או יערה עלינו רוח ממרום. תם יוסף פאסי.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה