אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה נב

שאלה נא

נדרי אשלם נגד יראי יי וחושבי שמו ואיש על דגלו המשרה על שכמו להצדיק רבים ככבים הלא המה החכמים שלמים וכן רבים מרביצי תורה בקהלות הקדש אשר באדרנופולא יצ"ו ואנכי פציתי פי לה' ואמרתי אשנה פרק זה לפני כבוד תורתכם לחוות דעי בתשובת שאלה.

נשאל נשאלתי מאת החכם הר' יעקב פיירו ומאת החכם הר' אברהם סבע יצ"ו על דברי שבועת האיש הכהן שלא ישחוט ולא יבדוק וכו' ואחר עד עתה לשלוח תשובתי לבעבור כי מי ששאל התשובה ממני היה דברו נחוץ לסבה ש שעכב בידו או ביד אחר השאלה ימים רבים ולא ראיתיה רק שנים או שלשה ימים קודם שאמר לי שאשיב ולא היה לי פנאי לכתוב טעם לדברים ואף כי ידעתי מפי השמועה כי בימים ההמה הגיעה אליכם תשובת החכם הרב רבי שלמה טייטצק י"א והחכם הרב רב ברגליון י"א וכבר הורו זקנים וישישים על פי התורה כדת מה לעשות גם אני לא אחשוך פי ואשר נדרתי אשלמה ואם כבר נגמר הדין על ידי כבוד תורתכם אינני מדבר וכותב לענין מעשה, כי אם למעלת הנושא תתענג בדשן נפשי לסדר מכתבי ולא מפי המעט אשר מצאה ידי מאשר בינותי בספרים ומשא ומתן של הלכה והיא בידי להבין שמועה לפני מורי דעה ראיתי קונדרס החכם ר' יעקב נראה מתוכו כי אחרי שהשקיף והקיף בדקדוקי שרשי דינים האלה במקומות בתלמוד ובספרי הפוסקים ז"ל חשך עצמו מן הדין ומנע עצמו מלהורות הוראה לעשות מעשה, אך אמנם הראה דעתו נוטה להיתר מכמה טעמים, וכמעט ראיתי בהם כוונות מתחלפות כי פעם רוצה בקיומו של היתר לגמרי ושאפילו התרה אינו צריך מפני שנדמה לו נדון שלנו לדין נדר שהותר מקצתו הותר כולו ופעם אומר שצריך התרה אולם הרשות נתונה לו לבדו להתיר שבועת הכהן אשר נשבע לקים דברי הרב ר' יצחק והרב ר' יעקב ומשמעות זה או שניהם כאחד או כל אחד בפני עצמו בפלוגתא דרבי יאשיה ורבי [יו]נתן וכו' ובסוף דבריו בקש ממנו ברוב ענוותנותו אנחנו נתיר שבועתו שלא בפניו והביא ראיה לזה ומה ראיתי על ככה אכתוב בראשונה בקצרה אחר כך אודיע טעם לכל חלק מדברי, בקשתי והבאתי שורש דין נדר שהותר מקצתו הותר כולו וראיתיו כי איננו כלל לנדון שלנו וא"כ שבועת הכהן לא הותרה לענין שחיטה ובדיקה אעפ"י שהרשוהו על ההליכה לבית המטבחיים ואם החכם הרב ר' יצחק אמריליו ז"ל היה עודנו בחיי בשרים הקצרים אשר אנחנו חיים אין ספק כי הרשות נתונה אליו ואל הרב רב יעקב י"א לצוות על הכהן את הדרך ילך בה ושניהם כאחד יוכלו להרשותו על השחיטה ובדיקה ויגזרו אומר ויקם להם ורשותם איננו מכונה בשם התרה רק קיום שבועה שלא ישחוט אלא ברשות שני החכמים אך עתה אחרי עלות לישיבה עליונה החכם הרב ר' יצחק ז"ל מי יביא לנו תמורתו לענין זה רצוני לומר מי הוא זה ואי זה הוא הנכנס במקומו להתחבר עם החכם רב יעקב להרשות לכהן על השחיטה ובדיקה אין זה דומה לחכם שנדה ומת וכו' וימשך מזה כי אין מקום להרשות לכהן שישחוט ויבדוק רק כשנתיר שבועתו ונעקר אותה לגמרי ועלינו לברר וללבן מי ומי המתירים הלא כי הלא זה ספק שקול וחזק לחקור ולידע אם יש מקום להתיר שבועה כזאת שנעשה על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת רבים פורשים ככתוב בטופס השלוח אלינו וזה לשונו, ועל סמך זה נתקבצו כל חכמי העיר בבית הכנסת קאטלניש כו' דברו על ענין הכהן וכו' עוד שם והעבירוהו כל החכמים כולם בהסכמת כל פרנסי ומנהיגי הקהלות הן מענין השחיטה הן מענין הבדיקה וכול' וגזרו שהכהן יקבל עליו חומרא שלא יצא ממאמר הרב רבי יעקב פיירו וממאמר הרב רבי יצחק אמרילייא בכל הענינים וגזרות ותקונים אשר יגזרו עליו שני החכמים הנזכרים וכו' וגם יקבל עליו חומרא באלות התורה שלא יעבוד עוד לא בשחיטה וכו' עד שיראו החכמים הנזכרים שעשה תשובה מעלייתא וכו' ומיד בא הכהן ונטל ספר תורה בחיקו ונשבע לדעת המקום ברוך הוא ולדעת כל החכמים הנזכרים ולדעת כל אחד ואחד מהם שלא יעבור על גזרתם חלילה לא בכל ולא בחלק לא בשחיטה וכו' עד כאן, הנה נראה מבורר מלשון זאת ההסכמה כי זאת השבועה לא היתה על דעת שני החכמים לבד רק על דעת כל חכמ הקהלות ולפחות היו שלשה או יותר ואיך נעמוד אנחנו ונתיר זאת השבועה אף על פי שהנשבע יבא לפנינו כיון שזאת השבועה היתה על דעת רבים רוצה לומר שלשה ואם יש מקום למצוא צד היתר הוא כי אתם נצבים היום כלכם התירו לו כי אתם הרבים חכמי הקהלות אשר על דעתכם נשבע וגם בזה יש ספק כמו שגלוי וידוע לפני תורתכם כי בדבר הזה נתחבטו מפרשי זאת השמועה.

ואחרי שהגדתי דעתי הקצרה בדרך זו קצרה וארוכה עלי לזכור שרשי הדינים אשר הביאוני עד הלום ואבאר הענין ואציב הבנין על ארבע יסודות מדברי החכמים כדרבונות. היסוד הראשון לזכור דין נדר שהותר מקצתו במקומו ושרשו ומשם יתבאר כי אין נדון שלנו. היסוד השני לברר וללבן כי אין כח ביד החכם רבי יעקב להרשות לכהן הוא לבדו ושאין לו סעד וסמך מפלוגתא דרבינו יאשיה ורבי [יו]נתן וגם אין לו כח להתחבר עם חכם אחר שיכנס במקום הרב רבי יצחק ז"ל. היסוד השלישי לזכור שורש דין הנשבע על דעת רבים אין לו התרה ולבאר אם אותם הרבים אשר על דעתם נשבע הם יכולים להתיר שבועה כזאת ואגב זה נזכיר דין נשבע על דעת המקום ברוך הוא. היסוד הרביעי לקיים כי אין ראוי לשום חכם להתיר שבועה כזאת שלא בפני הנשבע אף על פי שנניח שלא היתה השבועה על דעת רבים.

היסוד הראשון בדין נדר שהותר מקצתו הותר כלו' שנינו במסכת נדרים פרק שני ד' נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין נדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין, נדרי שגגות כיצד אמר קונם אם אכלתי אם שתיתי ונזכר שאכל ושתה וכו' אמר קונם אשתי נהנית שגנבה את כיסי וכו' ראה אותם אוכלי תאנים ואמר להם הרי הם עליכם כקרבן ונמצאו אביו או אחיו מותרין היו עמהם אחרים בית שמאי אומרים הם מותרים ומה ש שעמהם אסורים ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרים, פירוש אלו ואלו מותרים משום דנדר שהותר מקצתו הותר כלו כדאיתא בגמרא ומותרים אפי' בלא שאלה קאמר דכלהו ארבעה נדרים אין צריכים שאלה לחכם וטעמא דמילתא משום דכיון דאילו היה יודע שאביו או אחיו היו עמהם היה מוציאן מן הכלל הרי זה מוטעה בעקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוים ובטל מעצמו עד כאן פירוש המשנה ועלה הביאו בגמרא תנן התם פותחים בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותם הימים מותרים ושאר כל הימים אסורים עד שבא רבי עקיבא ולמד שהנדר שהותר מכללו הותר כלו פירוש פותחין נשבע שלא יאכל בשר חדש או שנה מתירים לו מטעם שאומרים לו שיש בזה ביטול עונג שבתות נדר שהותר לשבתות וימים טובי' הותר לגמרי דסבר לה כבית הילל דמתניתין ומיהו אינן שוות לגמרי דאלו במשנתינו כיון שלא היה יודע שאביו ואמו ביניהם דהוו נדרי שגגות לגבי אביו ואמו וכאלו לא נשבע עליהם כלל מה שאין כן בזו דיודע היה שיש שבתות וימים טובים בינתים היה סבור שאין בזה אסור ביטול עונג, וכיון שכן התרה בעי כשאר נדרים והיינו דקתני פותחים בשבתות וימים טובים ואשמעינן תלמודא דאפילו בנדר שהותר מקצתו על ידי חכם אמרינן נמי הותר כלו מאליו דהא סוף סוף חכם עוקר אותו מקצת מעיקרו עד כאן הפירוש, עוד בגמרא אמר רבה הכל מודים באומר אלו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר שכלכם אסורים חוץ מן אבא דכולי עלמא אסורין כלהון ואביו מותר. לא נחלקו אלא באומר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר בית שמאי כרבנן ובית הילל כרבי עקיבא וכתב עלה הרא"ש ז"ל בפסקיו וזה לשונו וצ"ע לרבה אדם שנדר משני נדרים בשר ויין שלא היו לפניו והזכיר שניהם בין בשעת הנדר בין כשבא לפני החכם ומצא חרטה על אחד מהם מי אמרינן הכא מודה דהותר כלו כיון דלא שייך כאן החלפה דדוקא במידי דשיך כלכם וגם זה וזה בהא קאמר רבה דבעינן החלפה או דילמא לא אמרינן הותרו כולם אלא היכא שמחליף ואין חלוק עד כאן לשון הרא"ש ז"ל ובנמוקי יוסף כתב זה בדרך פשוטות וזה לשונו על מאמר רבה ודוקא בה"ג שאינו מעמיד דבריו הראשונים דמו לנדרי טעות ואמרינן הותר מקצתו הותר כלו שהרי אמר לא הייתי נודר אותו נדר כלל שלא היה כולל בלשונו אביו ואחיו ולא שבתות וימים טובים והיה משנה הלשון אבל אסר על עצמו בשר ויין ונשאל לחכם על אחד מהם ומתחרט ממנו לא הדר מגופיה ומה שנשאל עליו והתירוהו מותר והשאר לא הותר אלא עומד באיסורו כבתחלה כיון שמעמיד דבריו כן עד כאן לשונו עוד הביא הרא"ש ז"ל בפסקיו דברי הרמב"ן ז"ל דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו אלא גבי נדרי שגגות דמתניתין כבית הילל וגבי האחר דתנן פותחין בשבתות וימים טובים שבא רבי עקיבא ולמד נדר שהותר מקצתו הותר כלו וכל דדמו להו דפתיח להו פיתחא דכל נדרי דמשתרי בהכי דמי לנדרי טעות בהכי כיון דאמר אלו הייתי יודע וכו' אבל נדר שהותר מכללו בחרטה הך דמצא ליה היתר בחרטה מותר ואידך עומד באסורו עד כאן וכתב בנמוקי אחרי שהעתיק לשון הרמב"ן ז"ל וזה לשונו ואע"פ שהתוספו' מתירין דאמרו נדר שהותר מקצתו על ידי חכם מותר כלו משום דחכם עוקר הנדר מעקרו אנן להחמיר אזלינן והרבה מן המפרשים ז האחרונים כן סוברים כהרמב"ן זכרו לברכה ע"כ.

הנה נתבאר מכל זה כי מה שאמרו חכמינו ז"ל נדר שהותר מקצתו הותר כלו היינו דוקא כשיש בעיקר הנדר שום טעות או שגגה, ובזה אמרו שכמו שטעה בקצת טעה בכל אבל כשאין טעות בתחלה ואחר כך הותר קצת הנדר לסבה מה אין מקום לומר בזה הותר מקצתו הותר כלו ואפילו לדעת החולקים על הרמב"ם ז"ל היינו מטעמא דחכם עוקר הנדר מעקרו מה שאין בנדון שלנו כי זאת השבועה לא הותרה ולא נעקרה עדיין לא מינה ולא מקצתה אלא עיקרה היתה לקיים כל מה שיצוו עליו שני החכמים כפי ראות עיניהם. ובראשונה החמירו עליו ושלא יכנס כלל בבית המטבחיים אחר כך ראו להקל ציווים כנגדו בקצת אבל לא התירו השבועה כלל כי לא היו צריכים להתרה רק יגזרו אומר ויקם להם, ואפילו כי האמת יעיד לעצמו בזה ואין צורך להוסיף בראיה אעתיק פה מה שמצאתי במשפטי החרם להרמב"ן ז"ל ומשם יתבאר כי אפילו לדעת החולקים עליו אין מקום לומר בכיוצא בזה הותר מקצתו הותר כלו, וזה לשונו מעתה נלמוד שהמתירים מקצת החרם וסבורים שהותר כלו טעות גדולה טעו שאין הדין נותן אלא בהיתר הנדר והשבועה שהחכם פותח להם פתח ועושה את הנדר מעקרו כנדר של טעות וכדאמרינן בנדרים לא שאנו אלא דאמר אלו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר דלא ניחא ליה בנדר ראשון לכל אבל חרם שהם לעצמם מתירים ברצונם אין בו דרך לומר הותר מכללו הותר כלו הרי שנדו ב"ד את השנים עלה על דעת שאם הותרו לזה שיהא השני מותר עד כאן לשונו הנה הארכתי יותר מדאי לקיים זה על אשר ראיתי כי כל אחד משני החכמים הנזכרים למעלה אשר שאלו ממני את השאלה יראה כי בונים יסוד חזק מזה השרש נדר שהותר מקצתו הותר כלו על כן הוצאתי לעמוד על עיקר טעמו במשנה ותלמוד ולבאר כי אין לנו פסק בו כלל לנדון שלנו והלא נראה כי הרב בעל הטורים ז"ל כשהעתיק דין זה אף על פי שלא פירש דעתו גלה דעתו שראוי לפסוק כדברי הרמב"ן ז"ל וזה לשונו סימן רכ"ט נדר שהותר מקצתו הותר כלו כגון שנדר להתענות זמן וכו' וכן אם אמר לחבורת אנשים קונס שאני נהנה לכלם או אפי' אומר קונס שאני נהנה לך ולך ולך הוי כלל ואם הותר אחד הותרו כלם אבל אם אמר קונם שאני נהנה לך הוי כל אחד נדר בפני עצמו ואם הותר אחד לא הותרו האחרים ואפילו היכא שכולל לא אמרינן שהותר כלו על ידי שהותר מקצתו אלא כשהותר על ידי פתח שנעקר הנדר מעקרו אבל אם הותר קצתו על ידי חרטה לא הותר כלו עד כאן לשונו, נתאמת מה שכתב בלי שום ספק ודי בזה לקיים היסוד הראשון וגם העתקתי פה זה הלשון קצר כתוב בטורים על כוונה שנית כי מכאן תשובה אל היסוד השני:

היסוד השני שאין כח ביד החכם ר' יעקב לבדו להרשות לכהן כלל ואיך יעלה על הדעת אפי' על דרך מחשבה גוברת במי שנשבע לקיים מאמר החכם פלוני והחכם פלוני שהאחד מהם יהא רשאי לבדו להתיר או להרשות ולבטל את המחשבה זכרתי פה בקצרה זה הדין לבעל הטורים כי האומר קונס שאני נהנה לך ולך ולך הוי כלל, כי הואו קושרת לכלם כאחד כל שכן שמי שמקבל עליו לראובן ושמעון שידונו ויצוו עליו כי אין מקום לאחד מהם להקל עליו כלל ופלוגתא דרבי יאשיה ורבי [יו]נתן אינה דומה כלל לנדון שלנו ואין צורך להאריך בזה והלא כלל גדול אצלנו בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ופוק חזי מאי עמא דבר שמי שמקבל עליו שני דינים כי אין דן יחידי מהם עליו מכל שכן בנדון זה כפי מה שראיתי במעשה שהיה כאשר קמו כנגד אחד מהנאמנים האחרים ויוציאו דבה כנגדו כי גם הוא לא טוב עשה ונמשך מזה קטטה בקצת ואז הקלו קצת על הכהן והסכימו לחזור ולקיים ישאר פסק דינו על צואר הרב ר' יצחק והרב ר' יעקב ואז הבטיחו בדברים הרב רבי יצחק להרב רבי יעקב שלא ישנה דברו ושהוא יסכים עמו בעת הצורך לעשות מה שיאות לטוב הכהן וכל זה יורה כי לא היה רשאי כלל הרב רבי יעקב להרשות ולהקל כלל בענין הכהן ולזה הוצרך להבטחת הרב רבי יצחק שהוא יסכים עמו ורחמנא ליצלן מהאי דעתא מלאמר בנדון הזה משמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו עד שיפרש יחדיו כי לא זה הדרך ישכון אור אפילו להחמיר כל שכן להקל, ואם יש מקום לספק הוא אם נאמר כיון שהר' רבי יצחק הלך לו לישיבה עליונה נלך אצל חכם אחר שיעמוד במקומו וישב בחברת הרב רבי יעקב ושניהם יצוו על הכהן מה יעשה ויש מקום כפי העיון הראשון לדמות זה למה ששנה רשב"ג אחד מן התלמידים שנדה ומת חלקו אינו הופר ומפרש תלמודא דלאו אינו מופר כלל קאמר אלא אינו מופר עד דאתו תלתא אחריני ושרו וצריך שיהיו חשובים וחכמים כמו השלשה שנדוהו וכן מוכח טפי מההוא עובדא דההוא צורבא מדרבנן דאיתמר עליה אמרו ליה רבנן גברא רבא כר' יהודא ליכא הכא דלישרי לך זיל לגבי רב יהודא נשיאה דלישרי לך אמנם כפי דעתי אין נדון שלנו דומה לזה כלל לפי שהרב רבי יצחק לא נדה את הכהן כלל כדי שנאמר יכנס חכם חשוב במקומו ויתיר חלקו רק הכהן קבל עליו שני חכמים לדינים שיורוהו הדרך הישרה ילך בה, וקודם פסק דינם נפטר מבינינו האחד ולענין זה מי מביא תמורתו, הלא ראיתי תשובה להרא"ש ז"ל וזה לשון הקצר הכתוב בחזה התנופה:

קהל שמנו שלשה או ארבעה אנשי' לתקן תקנה ושלא נגמר דבר זולתי בהסכמת כלם או אפילו הרוב ומת אחד מהם בטל כל הברירה עד כאן, וכן בנדון שלנו פרנסי הקהלות מנו ובררו לדיינים על הכהן הזה לשני החכמים הנזכרים ומת אחד מהם בטלה הברירה וגם הכהן קבלם לדיינים עליו ונשבע שלא ישחט ולא יבדוק שלא ברשותם וזה הרשות לא נתנה אליו בחיי הרב רבי יצחק אם כן יראה דבר נמנע אל הכהן לשחוט ולבדוק כל זמן ששבועתו קיימת ולא תהיה נעקרת מעיקרה הלא זאת היא החקירה עצמית אמתית בזה הנושא אם יש מקום להתירה והלא זה דברי לבארם.

היסוד השלישי לזכור שורש דין נדר על דעת רבים אין לו התרה וגם על דעת המקום ברוך הוא וזה אזכור ראשונה כי ביאורו יותר קל וללכת מן הקל על הכבד. גרסינן בפרק שבועות בתרא ולטעמיך לימא להו על דעתי על דעת המקום למה לי אלא כי היכי דלא תהוי התרה לשבועתיהו כלל כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וזה לשונו יש רוצים לדקדק מכאן דנדר על דעת רבים היינו על דעת שנים כי הכא הקדוש ברוך הוא ומשה וליתא דרבים בכל מקום הם שלשה כדאמרינן ימים שנים רבים שלשה ומהתם גמרינן לנדר שהודר לרבים בפרק השולח אלמא לא הוי דעת רבים בלא תלתא אלא על דעת המקום שאני שצוה המקום להשביעם על דעתו כדי שלא תהיה להם הפרה הילכך חרמות שאנו מחרימים אף על פי שאנו אומרים על דעת המקום יש להם התרה דשאני התם שצוה המקום כן ואין אנו אומרים על דעת המקום אלא כדי שינהגו בה חומרא יותר עד כאן לשון הרא"ש ז"ל ובנמוקי פירש זה יותר וזה לשונו והכא דעת המקום יתברך כדעת רבים הוי לענין דלא תהוי להו הפרה שהדבר ברור שדעת השם יתברך שלא תהא להם הפרה לעולם לדבר מצוה ועל דעתי דקאמר תו לפי שהיה שליח ביניהם ובין הקדוש ברוך הוא להודיעם דעתו שאמר להם דעת הקדוש ברוך הוא ושיהיו נשבעים דעתו כן והיינו שנהגו צבור בכל מקום להתיר חרמות ונדרים אף על פי שאסרום על דעת המקום ברוך הוא משום דבדבר מצוה דוקא דלא הוי הפרה אבל בדבר הרשות כשם שנסכם לשבועה כך נסכם בהפרה עד כאן לשונו ובמשפט החרם להרמב"ן ז"ל כתב תשובת הראב"ד ז"ל בענין זה וזה לשונו דכל שבועה ואלה שנזכר בה על דעת המקום אין לה התר עולמית אלא לדבר מצוה שהרי דעת המקום מתרצה בכך דכתיב עת לעשות ליי הפרו תורתך עד כאן לשונו ודי בזה לענין דין הנשבע על דעת המקום ברוך הוא.

והיותר קשה בנדון שלנו הוא שנשבע לדעת כל החכמים שהיו שלשה או יותר והשורש אצלינו על דעת רבים אין לו התרה ובדין זה יש חלוק הרבה בין המפרשים ז"ל ואזכור בכאן קצת ולבסוף עלינו לברר הצודק מהבלתי צודק כפי טבע הנושא.

כתב בעל הטורים וזה לשונו ונדר שעל דעת רבים אין לו התרה בלא דעתם אלא אם כן יש מצוה בהתרתו עד כאן. הנה הרב הפוסק הזה הרחיב לנו את הדרך במאמר קצר ולמדנו מדבריו קולא גדולה מחודשת הויא חדא דאית ביה תרתי והיא שאם על דעת רבים אין לו התרה בדבר הרשות היינו דוקא שלא מדעתם אבל על דעתם יש לו התרה כי הם אסרו והם יתירו וילוה לזה קולא שנית שמה שאמרו כי לדבר מצוה יש לו התרה יהיה אפילו שלא לדעתם ומן ההכרח אצלנו לומר כן שאם לא כן אין הפרש בדבר מצוה לדבר הרשות פליאה דעת ממני מאין לו לרב הפוסק הזה שתים הנה ובפרט הראשונה ואיך בזה הפריז על על מדותיו ויעקב לא הלך לדרכו ישכון אור אשר בחר בו כי ברוב ספריו אינו זוכר דין פסוק רק לעולם זוכר סברות החולקים וכאשר כותב דין סתמיי הוא מפני שאין עליו חולק ובדבר הזה רבו החולקים כנגד מה שכתב הלא המה גדולי האיכות אשר מפיהם אנו חיים כמו רבינו תם והרמב"ן והרשב"א ז"ל וגם הרמב"ם במלות קצרות כדרכו בלי זכירות שום חולק כתב כנגד הקולא הראשונה וזה לשונו נשבע על דעת רבים או שנדר על דעת רבים אין מתירין לו לעולם אלא לדבר מצוה, כיצד נשבע ותלה שבועתו בדעת רבים שלא יהנה בפלוני לעולם והוצרכו בני אותה העיר ללמוד תורה או למי שימול את בניהם ולא נמצא אלא זה בלבד הרי זה נשאל לחכם או לשלשה הדיוטות ומתירין לו שבועתו ועושה להם מצות אלו ונוטל שכרו מאותם האנשים שנשבע שלא יהנה מהם עד כאן לשונו. הרי כתב אין מתירים לו לעולם ובזה כולל שאין לו התרה לעולם לא על ידי שום חכם ואפילו על דעת הרבים וזה מבואר ומוכרח אבל בקולא השניה יראה מסכים לדברי בעל הטורים כמבואר בלשונו, ורבינו תם פירש אותה סוגייא דפרק השולח בדין זה להחמיר תכלית החומרא כמו שגלוי וידוע לפני תורתכם והרמב"ן נמשך אחר סברתו, וגם כן ראיתי בשנים או שלשה תשובות להרשב"א ז"ל ובמשפטי החרם להרמב"ן ז"ל אשר הורה הלכה למעשה זכר הקולא הראשונה לבעל הטורים כדי לבטלה ולסתרה וזה לשונו, הריני מפרש לך דעת המתיר, הוא סובר שאנו אומרים בגמרא על דעת רבים אין לו הפרה דוקא שאמר סתם הריני נודר על דעת רבים והטעם לפי שאין אותם רבים ידועים כדי שיהיו מתחרטים בשעה שהוא רוצה להתיר את נדרו ותהא דעתם מסכמת בהתרו על פי שהסכימו מתחלה לאסור לפי שאין רבים עשויים להתחרט ולחזור בהם ממה שהסכימו עליו אבל אם נדר על דעת רבים ידועים והסכימו בהתר יש לו הפרה ולא עוד אלא אפילו הם עצמם מתירים לו בלא חכם ובלא פתח התר הואיל והשוה כולם להתיר הנדר והאריך קצת ואמר לבסוף ודאי שהדברים רחוקים מן הדעת ועמוקים מן השכל ומוקצים מחמת איסור מן המחשבה שהרי רבינו שלמה ז"ל מאור עיני הגולה פירש נדר כשהודר על דעת רבים כגון שהיה ברבים והדירו על דעתם וכן מצינו בתשובת רבינו האיי גאון ז"ל ועל זה פסקו בגמרא הלכה שאין לו הפרה אלמא אף אותם הרבים עצמם אינם יכולים להתיר וכן משמע מדאמרינן עלה הני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה כי ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא כלומר הדירו על דעת רבים שלא ילמוד תנוקות ואהדריה רבינא משום דלא אשכח דדייק כותיה ודאי על דעתם אהדריה וטעמא משום לדבר מצוה הא לדבר הרשות אפילו על דעתו כלומר שנמלכו כל אנשי העיר להתיר אינו מותר וכן פירש רבינו תם ז"ל בתשובה והוסיף ואמר דוקא כי ההוא מקרי דרדקי שעל דעתם הותר לפי שיצא הפסדם בשכרם באותו הדבר בעצמו אבל משום מצוה אחרת אין לו הפרה כיון שעל דעת רבים נשבע דמשמע לן שכך היה דעתם להתחרט משעה ראשונה משום מצוה זו, ואם תאמר יהיו נשאלים איהו למיסר עליה שוינהו שליח ולא למשרי ליה הילכך אין חרטתם כלום להתיר לו עד כאן, והר"ן ז"ל הביא אלה דברי רבינו תם ז"ל והאריך להביא ראיית רבינו תם לקיים דבריו שאמר שלצורך מצוה אחרת אין לו הפרה והקשה כנגד ראייתו זאת והראה דעתו שכל מצוה יכולים להתיר אמנם בעקר הדין שעל דעת רבים הותר אפילו לדבר מצוה כמו שכתוב בדברי הרמב"ן בשם רבינו תם אינו חולק כנגדו ויתחייב מזה כי לדבר הרשות אפילו לדעת הרבים שאסרו אין לו התרה וכן מצאתי בבירור בתשובת הרשב"א ז"ל וזה לשונו אחר שהביא השמועה הנזכרת ואהדריה רבינא, ודאי על דעתם אהדריה וטעמא משום דבר מצוה הא לדבר הרשות ואפילו על דעתם כלומר שנמלכו כל אנשי העיר להתיר אינו מותר וכן פירש רבי יעקב ז"ל בתשובה והוסיף ואמר וכו' ככתוב בדברי הרמב"ן ז"ל, עוד כתב הרשב"א ז"ל בתשובה אחרת על ששאלוהו מי שנשבע על דעת רבים ויצא אחר הפסח מלירד"ה כתב לבסוף וזה לשונו, ואל יתן לבו להתיר הנדר שנדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה והוא הדין לשבועה עד כאן, הרי שדעת כל מורי צדק הללו הפך דברי בעל הטורים בקולא הראשונה ואין מחזיק בידו רק המתיר אשר רמז הרמב"ן והכה על קדקדו.

הכלל העולה בדין זה כי אין לזוז מדברי הרמב"ם ז"ל במה שאמר שלדבר הרשות אין לו התרה לעולם וכוונה האמיתית בזה שאפילו על דעת הרבים אין לו התרה, ואם לדבר מצוה יש התרה אפילו שלא לדעת הרבים יש ספק כנגד דברי הרמב"ן כמו שיראה מדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל עוד למדנו מדברי הרמב"ם ז"ל כי לכל דבר מצוה יש התרה ולא כדברי רבינו תם ז"ל וגם מצאתי תשובה להרשב"א ז"ל מסכים לזה בשעת הדחק וזה לשון התשובה בקוצר, נשאל מי שנדר מתוך הכעס על דעת רבים שלא יהנה שום הנאה מאביו ועכשיו מתחרט אם יש לו פתח, והשיב מסתברא שבזה נשאל ומתירים לו ואפילו לדברי רבינו תם ז"ל דזו דבר מצוה הידועה לכל היא שהכעס גורם להחציף עצמו לכעוס ולגדור מאביו ובמקום כזה ראוי להתיר וכל שכן שיש לסמוך בשעת הדחק על הגדולים המתירים עד כאן.

הארכתי ביסוד השלישי להיותו עקר כמו שכתבתי למעלה שכיון שהיו כל חכמי הקהלות במעמד ההוא ונשבע הכהן על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת כל החכמים הרי זה נדר על דעת רבים, ואין מקום לפקפק עתה כנגד התרתו מפני שנשבע על דעת המקום כמו שכתבתי והעתקתי דברי הרא"ש בזה ופוסקים אחרים ואין צורך לשנות הדברים אולם עקר הספק הוא מפני שנשבע על דעת רבים, ומה שראוי לפסוק בזה כפי קוצר דעתי כי עליכם החכמים לברר וללבן אם זאת התורה היא לדבר מצוה או לדבר הרשות כי אם דבר הרשות היא אין לה התרה כלל אפילו שיהיו מצויין עתה לפנינו כל החכמים אשר נשבע על דעתם והם יסכימו בהתרה כי כבר כתבתי כי רבו האוסרים בזה, אמנם אם היא לדבר מצוה הדרך הישר והראוי להתיר היה אם יהיו נמצאים ביחד כל החכמים אשר על דעתם נשבע אבל זה נמנע כי האחד איננו כי לקח אותו אלהים ואחשוב גם כן שהחכם הרב רבי שמואל לאנידו היה אז במעמד ואיננו עתה, עם כל זה לאהבת האמת והשלום ראוי להתיר ולעקור מעיקרא שבועת הכהן על ידי כל חכמי הקהלות הנמצאים עתה בעירכם ובהסכמת כל החכמים אין צורך להסכמת פרנסי שום קהל בענין אחרי שאתם החכמים גבירי ואחי תחקרו ותדרשו הדבר היטב אי זה הדרך ישרה להביא שלום הקהלות אם בקיום השבועה או בהתרתה ואשר יראה לכבוד ת ורתכם כי הוא טוב וישר לקיים מאמר הנביא עליו ה שלום אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם זהו הטוב ב עיני השם יתברך ואדם, ואיני רואה בנידון שלנו שום דרך אחר להיותו בשום דבד מצוה כי אם האמת והשלום כי מה שראיתי בקונדרס הרב רבי יעקב כי הכהן יש לו בן ללמוד וכו' אין זה מספיק בעיני כפי מבע הנושא והאריכות על זה מותר.

וגם בזה די להשיב אל היסוד הרביעי והוא אם נתיר אנחנו שלא בפני הנשבע, ובעיקר הדין יש מחלוקת בין הפוסקים אף כי רבו המתירין, וכן כתוב בנמוקי וזה לשונו פרקא קמא דנדרים על ההיא עובדא דרבינא הוי ליה נדרא לדביתהו רבינו שמשון הורה דאם שלח אדם חרטות נדרו בכתב לחכם מתיר לו שלא בפניו והביא ראיה מההיא דסוף קדושין וכן מהא דירושלמי מתירין על פי תורגמן וכן בדעת הרשב"א והרא"ש ז"ל אף על פי שאין כן דעת הרמ"ה והריטב"א תלמידו ז"ל שהם סוברים דדוקא שליח לאשתו שהיא כגופו ולא דמי לתורגמן עד כאן וגם אחדים חולקים על זה אמנם אפילו לדעת המתירין היתכן בנושא כזה להתיר שלא בפניו כיון שהשבועה היתה על דבר עבירה כי הכהן עשה שלא כשורה ראשונה, ולזה נתמנו שני חכמים אשר יורוהו דרך התשובה, ואיך נעמוד אנחנו וכל איש חכם לב אשר לא ראה בעיניו איכות הענין ויוכל להתיר זה ולמי נאה לגדור הפרץ הלא לכם החכמים עיני העדה אחר הדרישה והחקירה כראוי אי זה הדרך ישכון אור, להגדיל שלום הקהלות ובאהבה רבה מקלקלת השורה אצא ממחיצתי כמזהיר ולא כמזכיר אדמוז לפני כבודכם מאמרם ז"ל בשני דרב קילי נדרי ופעמים רבות הצריכו ז"ל התרה להמון העם אף כי אין אנו צריכים לה בפירוש עקר הדין ומה גם עתה בדורנו זה כי שבועות וחרמות קלים בעיני קצת ההמון, קולר תלוי על כל צוארי לומדי התורה להחמיר אף כי ימצא מקום להקל וכל שכן אם הוא בהפך כי הגד הוגד לי כי נמצאו בין קהילותיכם עשרה אנשים או יותר אשר הסכימו בחברה או להיות קהל אחד ונשבעו לדעת כולם ואחר כך נתפרדה חבילה וכל יחיד מהם הלך לקבל התרה שלא מדעת האחרים אשר על דעתם נשבעים ולא ידעתי סמך לזאת ההתרה לא במשנה ולא בגמרא וכל שכן בפי הפרסום ההמוני, לבי אומר לי כי הדבר אשר עליו נשאלה השאלה כבר תקנתם אותו כראוי ותשובתי זאת היא בבלתי צורך אפילו קודם מעשה כל שכן אחר מעשה, עם כל זה שמח לבי ויגל לחוות דעתי לפני כבוד תורתכם ואם לא יצטרך לענין מעשה יהיה דבר הלכה בידינו נדרוש ונקבל שכר.

המשלם שכר טוב למהלכים לפניו ינחנו בדרך אמת, ולמען צדקו יגדיל תורה ויאדיר את שלום תורתכם כנפשכם החכמה העולה היא למעלה.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה