שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה נא
מעשה שהיה כך היה שראובן נדר ואמר הריני נזיר שמשון אם יהיה שמעון דיין ואותו ראובן נגיד ויש בידו יכולת למנוע שמעון מלהיות דיין ואחר זה בקש הנגיד למנות דיין אחר תחת שמעון ולא מצא ונתחרט על הנדר שנדר ונתקבצו כל החכמים שבמצרים כדי לבקש היתר לאותו נדר ואחר שנשאו ונתנו בדבר הסכימו קצת מהם שהנדר אינו כלום וראיה מדתנן במס' נזיר בפרק קמא הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה וכמי שעקר דלתות עזה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו, עד כבעל דלילה גרסינן בלא וו, ומשם ואילך בוו, זו היא גרסת הראש ז"ל ויש גרסה אחרת שאומרת כך הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה או כשמשון בן מנוח שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון ופרשו המפרשים ז"ל וזה לשונם הריני כשמשון בן מנוח כבעל דלילה פירוש שאם אמר שלש לשונות הללו דוקא הוי נזיר אבל חד מיניהו לא שאם אמר הריני כשמשון כבן מנוח לא אמר כלום שיש הרבה בני אדם שהם קרויין בן מנוח עד שיאמר כבעל דלילה ובגמרא מפרש טעמא אמאי צריך לומר שלשתם, כמי שעקר דלתות עזה וכמי שנקרו פלשתים עיניו הרי זה נזיר שמשון אלו הן שמות מובהקים ובלא שמשון הוי נזיר וכן אם אמר הריני כבעל דלילה אינו צריך לומר הריני כשמשון עד כאן לשונם והוצרכו לפרש המשנה בזה האופן שאינו נזיר שמשון עד שיאמר אלו השלשה שמות או אחד מהשמות המובהקים ממה שאמר בגמרא למה לי למתני כל הלין צריכי דאי אמר כשמשון הוה אמינא איכא שמשון אחרינא קא משמע לן כבן מנוח ואי תנא כבן מנוח איכא דאיתקרי הכי קא משמע לן כבעל דלילה וכמי שעקר דלתות עזה וכמי שנקרו פלשתים שתים את עיניו, וכתב הרא"ש וז"ל הכי גרסינן הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה וכמי ש שעקר דלתות עזה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו כשמשון וכבן מנוח וכבעל דלילה לא גרסינן ואמרינן דאפילו אמר כשמשון בן מנוח לא אמר כלום דהרבה אנשים נקראים כך עד שיאמר אחד מאלו שלשה סמנים מובהקים עמו ובאחד מהם סגי ולא בעינן כל שלשתן דבגמרא עביד צריכותא עד בעל דלילה ותו לא ונראה דאם אמר אחד משלשה סמנים הללו אין צריך להזכיר שמשון כיון דלא עבוד צריכותא מבעל דלילה ואי אמר כבן מנוח פירוש ואם אמר נמי כבן מנוח עד כאן לשון הראש ז"ל, ונמצא מפרש אחר שפירש על זה הלשון של הגמרא וזה לשונו למה לי למתני כל הלין דהינו כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה ואמאי לא הוי נזיר בשמשון גרידא ופרקינן צריכי דאי אמר הריני כשמשון הוה אמינא כשמשון אחרינא קא משמע לן כבן מנוח, ואי אמר כבן מנוח הוה אמינא דאיכא אינש דאיתקרי חכי שמשון בן מנוח קא משמע לן כבעל דלילה. ויש אומרים דבעל דלילה לחודיה סגי וכן כמי שנקרו פלשתים את עיניו בלחודיה סגי עד כאן לשון המפרש, וגם נמצא בחדושי נזיר וזה לשונו למה לי למתני כל הלין צריכי דאי אמר הריני כשמשון ותו לא הוה אמינא כשמשון אחרינא ואי אמר כבן מנוח ותו לא הוה אמינא איכא אינש דמתקרי הכי בן מנוח קא משמע לן כבעל דלילה דליכא לספוקי באחרינא אלא הוי נזיר שמשון עד כאן לשונו ורבי ברוך ז"ל פירש וזה לשונו הריני כשמשון בן מנוח וכו' ואקשינן עלה למה לי למתני כל הלין פירוש למה הוצרך לשנות הריני כשמשון בן מנוח בעל דלילה ואהדרנא צריכי דאי אמר הריני כשמשון הוה אמינא איכא שמשון אחרינא דלא הוי נזיר ובשבילו אמר קא משמע לן בן מנוח, ואי תנא בן מנוח הוה אמינא איכא דמתקרי הכי פירוש שמשון בן מנוח כל שכן בן מנוח לחודיה קא משמע לן בעל דלילה שפירושו ודאי בשביל אותו שהיה נזיר אמר ואי אמר כמי ש שעקר דלתות עזה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו גרידא הוי נזיד, וראינו במקצת פירושים איצטריך למימר הני כשמשון בן מנוח כבעל דלילה דלא סגי כשמשון לחוד עד דאמר נמי כבעל דלילה או נמי שאמר ש שעקר דלתות עזה דפשיטא לן ודאי היינו שמשון דהוה נזיר ואי אמר כבעל דלילה וכמי שעקר לחוד אכתי לא ידעינן אי אמר כשמשון בן מנוח מאי דיניה ולהכי צריך כל הני עד כאן לשונו וכתבנו כל אלו הפירושים אף על פי שנראה שהענין לדעת כולם הכל אחד אלא שפירשו במילות שונות להורות שכל אלו המפרשים הסכימו שהאומר הריני כשמשון בן מנוח לחוד אינו נזיר עד שיאמר כבעל דלילה ומה שצריך לדקדק אם אמר הריני כשמשון ואמר נתכונתי לשמשון עצמו אם יהיה נזיר או לא דכי אמרינן כשאמר הריני כשמשון אינו נזיר היינו דוקא מן הסתם שאינו יודע מי הוא שמשון אבל אם יאמר אני נתכונתי לשמשון בן מנוח בעל דלילה אפילו לדעת אלו הפוסקים יהיה נזיר ואפילו שלא אמר אלא הריני כשמשון לבדו.
עוד יש לספק אם יש הפרש בין מי שאמר הריני נזיר כשמשון ובין מי שאמר הריני כשמשון דדילמא כשהצריכו במשנה אלו השלשה שמות היינו כשלא הזכיר נזיר אלא שאמר הריני כשמשון מפני זה צריך לומר שלשתן אבל אם יאמר הריני נזיר אפילו לא יאמר אלא כשמשון לחודיה סגי או נאמר שאין הפרש ביניהם והתשובה בזה והיא תלויה באותו השורש שכתוב במסכת נדרים ובמסכת קדושין ובכמה דוכתי בתלמוד אי ידים שאינן מוכיחות הוין ידים או לא וקיימא לן דלא הוין ידים אלא שיש הפרש בין ידים שאינן מוכיחות בקדושין וגיטין לנדרים שבקדושים ובגיטין יש אומרים שהיא מקודשת מספק אפילו הידים שאינם מוכיחות וגם מגורשת מספק ונפקא מינה אי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שהיא מקודשת וכמו שכתוב זה בארוכה להרמב"ן ולהרשב"א ז"ל ושאר הפוסקים אבל בנדרים לכולי עלמא ידים שאינן מוכיחות לא הוין ידים ואפילו בגיטין ובקדושים יש אומרים דלא חיישינן להו כלל, ועם זה השורש יתבארו אלו הספיקות שמי שאמר הריני נזיר כשמשון הוא התפיס גופו כשמשון ואם יתברר שזה שמשון שנדר בו אינו נזיר גם הוא אינו נזיר וזה פשוט בכמה דוכתי ודמי למי שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי שלא אמר כלום שאפשר שלא כיון על עצמו כלל אלא לאחר ואפילו אם אמר לי נתכונתי אינו כלום כיון שהם ידים שאין מוכיחות שאין הוכחה אם קידשה לעצמו או לאדם אחר הכא נמי כיון שאמר הריני נזיר כשמשון ויש הרבה שנקראים שמשון אינו נזיר ואפילו אם יאמר על בעל דלילה נתכונתי כיון שבאותו הדבור אין בו הוכחה יותר שאמר על שמשון בעל דלילה משמשון אחר שאינו נזיר וכו' ונראה לי שיש ראיה לזה ממה שאמרו בגמרא על אותה משנה דתנן האומ' אהא הרי זה נזיר ואקשינן ודילמא אהא בתענית קאמר אמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו וכתב הרא"ש ז"ל ודילמא אהא בתענית קאמר והיכי משויית ליה נזיר ודאי להביא קרבנותיו לעזרה כיון דאיכא למימר לתענית נתכוין ועוד אפילו נזיר ספק לא הוי דכיון דאיכא למימר הכי והכי הא אמרינן ספק נזירות להקל עד כאן לשונו אם כן נראה מכאן שבדבר שהוא שקול אם כוון לכך או לכך דאינו כלום ואפילו אם אמר בלבי היה כך וכן כתב הרא"ש ז"ל בעצמו על מה שהשיבו בגמרא על זאת הקושיא אמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו והקשו לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוו ידים וכו' ומשני לא בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי במילתא אחריתי וכו' ואקשינן דילמא לפטור מקרבנותיו הוא דקאמר ומשני דקאמר בלבי ואקשינן אי הכי מאי למימר, ומשני מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוים קא משמע לן ופירש הוא ז"ל וזה לשונו לימא קסבר שמואל ידים שאינם מוכיחות לא הוין ידים דאי קסבר הוין ידים אפילו אין נזיר עובר לפניו נמי דנהי דלא הוין ידים מוכיחות מאי שנה יד לנזירות דהוי טפי משמעותיה לשון נזירות מלשון תענית דאהא משמע דקאי אגופו לשנותו לשם חדש והיינו שיהא נקרא נזיר אבל היושב בתענית אין שמו משתנה אמרינן בזמן שיהא נזיר עובר לפניו ליכא לספוקי במילתא אחריתי כלומר לעולם קסבר ידים שאינם מוכיחות הוין ידים ובזמן שנזיר עובר לפניו הוו ידים שאינם מוכיחות ומכל מקום מוכיח טפי לנזירות מלתענית כיון דנזיר עובר לפניו הילכך ליכא לספוקי במלתא אחריתי כיון דמוכח טפי לנזירות אבל אם היה הדבר שקול לזה כמו לזה הא אמרינן ספק נזירות להקל אבל אם אין נזיר עובר לפניו דילמא אהא בתענית קאמר והדבר שקול ולא הוי נזיר. ודילמא לפוסלו מקרבנותיו קאמר והכי קאמר אהא בחיובו של זה מהו דתימא בעינא פיו ולבו שוים קא משמע לן דלא אין לפרש דלא בעינן פיו ולבו שוים דהא אמרינן בפרק שני דשבועות עד שיוציא בשפתיו דבעינן פיו ולבו שוים ועוד אי לא בעינן פיו למה לי נזיר עובר לפניו בלבו לחודיה סגי, אלא הכי פירושו מהו דתימא בעינן שיפרש בפיו בהדיא קא משמע לן כיון דנזיר עובר לפניו קרי ביה פיו ולבו שוין אבל אם אין נזיר עובר לפניו אפי' אמר דלבו היה כך כיון דלא מוכח מילתא לא קרי ביה פיו ולבו שוין, הנה בפירוש נראה שבנזירות אם נדר בלשון שהוא משותף ואין בו הוכחה לזה יותר מזה אמרינן לא הוי נזיר אף הכא נמי כשהוא תופש בשמשון גרידא ואפילו כבר מנוח כיון שאין הוכחה אם אמר על שמשון בעל דלילה או על אחר אינו כלום ואפילו אמר בלבי היה כך וכמו שכתבו בשם הרא"ש ז"ל, ואל תשיבני ממה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ראשון מנזירות אין אומרין בנזירות עד שיוציא בשפתיו דבר שמשמעו אצל כל אדם כענין שבלבו אלא כיון שגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים שעניינם שיהיה נזיר אע"פ שהם ענינות רחוקות ואע"פ שאין במשמען לשון נזירות הרי הוא נזיר, כיצד הרי שהיה נזיר עובר לפניו ואמר אהיה הרי זה נזיר הואיל ובלבו היה שיהיה כמו זה ואף על פי שלא פירש עד כאן לשונו שאם תדקדק בלשונו תראה שאין זה קושייא משם שהוא אמר אין אומרין בנזירות עד שיוציא בשפתיו דבר שמשמעו אצל כל העם כענין שבלבו נראה שאצל כל העם אין לו משמעות נזירות אבל אצל היודעים משמעותו לשון נזירות ועוד גם כן שאצל כל העם כמו שאין בזה הלשון משמעות נזירות כמו כן אין בו משמעות אחר ואם כן מפני זה כיון שמי שיפרש בלשון אהא כשנזיר עובר לפניו לא יפרש אלא לנזירות ואין בו הוכחה אלא לנזירות כיון שהוא דבר בזה האופן ויש בו הוכחה לנזירות לקצת בני אדם יותר מלדבר אחר ואין בו פירוש אחר אפילו לשאר העם כיון שאמר בלבי נתכוונתי להיות נזיר והמשמעות שיש בו אע"פ שהוא דוחק הוא נזיר ואין בו משמעות אחר שיסבול אותו הלשון אלא בדוחק ראוי הוא שיהיה נזיר וכבר פירשנו שהוא יותר קרוב הוא לנזירות מלדבר אחר וכמו שכתבנו בשם הרא"ש ז"ל וכן נראה מלשון הרמב"ן ז"ל שכתב במסכת קדושין פירקא קמא ואמר שמואל והוא שיהיה נזיר עובר לפניו כלומר אלמא ידים שאינם מוכיחות לא הוין ידים תימא הוא וכיון דאין נזיר עובר לפניו היכי הוו ידים כלל בשלמא גבי הרי את מקודשת מדלא קאמר למי משמע דלדידיה קאמר והוו להו ידים אלא שאינן מוכיחות מתוך דבריו אבל אם אין נזיר עובר לפניו היכי הוו ידים כלל דלא משמע נזירות טפי מתענית וכל היכא דלא משמע טפי לא הוו ידים לכ"ע והשיב מה שהשיב ואחר כך כתב וזה לשונו ואפשר שלשון אהא עצמו משמעותו לנזירות יותר מתענית מפני שהוא אמר אהא אני עצמי נזיר והוא תאר השם אבל אינו יכול לומר אהא אני עצמי תענית וזה שאמר אהא ולא פירש יותר שעל עצמו הוא אומר שיהיה כך אף על פי כן נקראו ידים שאין מוכיחות כנזכר לעיל עד כאן לשונו אם כן נראה מכאן שהמשמעות מעות היותר מוכיח דלשון אהא הוא לנזירות וכל שכן בנזיר עובר לפניו ומפני זה אם אמר אהא ונזיר עובר לפניו ואמר בלבי היה כך יהיה נזיר אעפ"י שמשמעותו ללשון נזירות רחוק כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ואם תאמר כבר יש ידים מוכיחות כשיאמר הריני נזיר כשמשון שסתמא לשמשון בעל דלילה קאמר ועל כרחך המשנה כשאמרה שצריך שיאמר כשמשון בן מנוח בעל דלילה כשיאמר הריני בלא נזיר וכמו שאמרנו לאו מילתא היא מכמה טעמים, הראשון שכבר אמרו במשנה שלמעלה מזאת שמי שאמר הריני כזה שהוא נזיר ואוקימנא בנזיר עובר לפניו והוי כאומר הריני נזיר כזה אם כן מי שאמר הריני כשמשון הוה ליה כאילו אמר הריני נזיר כשמשון ואין הפרש ביניהם בין מי שיאמר הריני נזיד כשמשון ובין מי שיאמר הריני כשמשון ועוד מה יעשה זה החולק שאומר שיש הפרש ביניהם לקצת מהמפרשים שפירשו שמי שאומר הריני כזה שצריך שיתפוש בשערו ושיעבור לפניו נזיר וזה לשון אחד מהם, הריני כזה אקשינן נהי נמי דתפוס בשערו הריני כזה לא אמר כלום כלומר שאין דבורו חשוב להיות נזיר משום זה, ופרקינן הכא במאי עסקינן כשהיה נזיר עובר לפניו פירוש ואפילו הכי בהריני גרידא לא אמר כלום ותימא כיון דבנזיר עובר לפניו ואמר הריני כזה למה צריך שיהיה תפוס בשערו עכ"ל נראה מלשונו שמי שאמר הריני כזה צריך ב' תנאים הא' שיעבור נזיר לפניו והב' שיהא תופס בשערו וא"כ מה יעשה מהמשנה שאמרה הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה ואפי' יאמר כל הדברים שאירע לשמשון כיון שאינו תפוס בשערו אינו כלום ועוד כשזה המפרש הקשה ואמר ותימא כיון דנזיר עובר לפניו למה צריך שיהא תופס בשערו והיה לו להקשות מהמשנה שאמרה בהפך ולא מסתברא אלא ודאי כשאמרה המשנה הריני כשמשון לא באה להורות אלא באי זה אופן יאמר שיהא מובן על שמשון בעל דלילה אבל לעולם אם יהיה צריך לומר הריני נזיר או הריני כשמשון ויהיה תופס בשערו בזה לא דברה המשנה כמו שכבר הורתי לך בפירוש שהריני כשמשון הוא הריני נזיר כשמשון.
עוד יש לי ראיה ממה שאמרו במסכת נזיר פרק ב' כמשה בז' באדר ונשאר בתיקו ופירשו המפרשים וז"ל אמר כמשה בז' באדר מהו פירוש בעיא באנפי נפשה היא אם יש בלשון הזה לשון קבלת נזירות או לא כי בז' באדר מת מרע"ה ומחמת צערו רבו הנזירים בישראל או שמא אין בדבריו כלום שג"כ בז' באדד נולד והוי יום משתה ושמחה וזה מדבר בגמ' כשאמר הריני נזיר כמשה וכן פי' המפרש שמדבר כשאמר הריני נזיר כמשה אלא שקצתם משוו צדדי הבעיא באופן אחר אבל רוב המפרשים פירשו בזה האופן שפירשתי וזו השאלה נשארה בתיקו ואינו נזיר דקי"ל ספק נזירות להקל א"כ בפירוש נראה שמי שאמר הריני נזיר כפלוני אם יש באותו פלוני להקל ולהחמיר נפסוק להקל וכן פסק הרמב"ם באותם הבעיות הסמוכות לזו שנשארו בתיקו להקל.
וא"ת אותה הבעיה דהריני נזיר כמשה למה לא פשטוה ממתניתין דקאמר הריני כשמשון דאמרינן דלא אמר כלום כיון דאיכא שמשון אחרינא הכא נמי מי שאומר הריני נזיר כמשה כיון דאיכא למימר שלא נתכוון אלא על יום שיש בו משתה ושמחה לא אמר כלום וי"ל דשאני הכא דמי שאמר הריני נזיר כשמשון כיון שיש שמשון אחר וקי"ל דספק נזירות להקל הדין נותן שלא אמר כלום אבל מי שאמר הריני נזיר כמשה בז' באדר ויש צד כמשה עצמו של נזירות וצד של שמחה יותר ראוי שנאמר שכיון לצד נזירות מלצד שמחה כיון שהוא תפסה כמשה בלשון נזירות אנן סהדי דלנזירות נתכוין. ומכאן תשובה לאומר שיש הפרש בין האומר הריני נזיר כשמשון ובין האומר הריני כשמשון שהאומר הריני נזיר כשמשון הוי נזיר והאומר הריני כשמשון לא הוי נזיר עד שיאמר כבעל דלילה ואם איתא דמי שאמר הריני נזיר כשמשון לא חיישינן שמא נתכוין לשמשון אחרינא הכא נמי כשאמר הריני נזיר כמשה למה לא נאמר שנתכוין על יום המיתה שהוא יום נזירות ולא על ימי השמחה ולכן נשארה בתיקו בעיא זאת עוד קשה לבעלי אותה הסברא כיון שאמרה המשנה כינויי נזירות כנזירות ואמרינן בגמרא דה"ה ידות נזירות כנזירות וא' מהידות הוא הריני כפלוני אם בשמשון יש הפרש בין היד לנזירות ה"ל לפרש המשנה ולומר מי שאמר הריני כשמשון בן מנוח צריך שיאמר עד בעל דלילה אבל אם אמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר כדי שלא נטעה שמה שאמרה המשנה למעלה שמי שאמר הריני כזה ונזיר עובר לפניו ה"ל כאלו אמר הריני נזיר כזה ואע"ג דאפילו אמר הריני כזה ונזיר עובר לפניו איפשר לומר דהריני כזה בעושר ובגבורה קאמר. ע"ק לבעלי אותה הסברא ממה שהקשו בגמרא למה לי למתני כל הלין והשיבו צריכא ואם כל הלין לישני לא צריכי אלא משום דלא נקטי בהדיא כך היה לו להשיב צריכי דכיון דלא אמר הריני נזיר הוי אמינא לשמשון אחרינא קאמר ועוד לא לישתמיט מכל המפרשים לומר דלא צריכי כל הני לישני אלא כשאמר הריני כשמשון אבל אם אמר הריני נזיר כשמשון לחודיה סגי אלא סתם אמרו מי שנדר כשמשון גרידא ואפילו בן מנוח עמו לא אמר כלום ונראה מלשונם בין אמר הריני כשמשון ובין אמר הריני נזיר כשמשון לא אמר כלום, ומכאן ראייה גם כן שאפילו אמר לשמשון בעל דלילה נתכוונתי שאינו נזיר שכבר אמרנו שבנדרים ונזירות צריכי אמירה ולב אעפ"י שאין צריך אמירה גמורה וכיון שאמרו שלא אמר כלום אם כן כיון שאין שם שום אמירה שיוכיח יותר לשמשון בעל דלילה מלשמשון אחר אפילו אמר לשמשון בעל דלילה נתכוונתי אינו כלום כיון שצריך פיו ולבו, והתימא הגדול על הרמב"ם ז"ל שכתב וזה לשונו שמשון לא היה נזיר גמור שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה וכיצד היה דינו היה אסור ביין ואסור לתגלחת ומותר ליטמא במתים ודבר זה הלכה מפי קבלה לפיכך מי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר מן התגלחת וכו', וסוף דבריו ואם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו שמשון אינו נזיר נראה מדבריו שמן הסתם הוי נזיר עד שיאמר לשמשון אחר נתכונתי וזה נראה הפך סוגיית הגמרא ש שבגמרא אמרו בפירוש שאם אמר כשמשון לחודיה לא הוי נזיר ומן המפרשים נראה שאפילו אמר בלבי היה לשמשון בעל דלילה נתכונתי לא אמר כלום כמו שפירשתי אם כן איך אפשר שיאמר הרמב"ם שמן הסתם יהיה נזיר הפך המשנה וסוגיית הגמרא ומפני זאת הקושיא אמרו בעלי אותה הסברא שאמרו שיש הפרש בין האומר הריני כשמשון לאומר הריני נזיר כשמשון שהגמרא שאמרה שצריך ג' שמות מדברת כשאמר הריני כשמשון וכבר הוכחנו בראיות גמורות שאין ביניהם הפרש, ועוד שיש כמה נוסחאות מדויקות שאומרות כלשון הרמב"ם שבסוף הפרק כשהביא לשון המשנה הריני נזיר כשמשון בן מנוח וכו' וכן נמצא כתוב ברבינו משה קונצי שהביא לשון הרמב"ם בעצמו כמנהגו ואומר הריני נזיר בשני ההלכות, ועוד שאם סברת הרמב"ם שיש הפרש בין הריני נזיר כשמשון להריני כשמשון כך היה לו לומר מי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר מן התגלחת וכו' אבל מי שלא אמר אלא הריני כשמשון צריך לומר בן מנוח או בעל דלילה לפיכך נראה לי שסברת הרמב"ם היא כסברת כל המפרשים שמי שאמר הריני כשמשון לא אמר כלום אלא שבהלכה ראשונה בא לפרש לנו מה דינו של נזיר שמשון אם מותר ליטמא למתים אי לא ואמר שהאומר הריני נזיר כשמשון שדינו כך וכך ולמטה פירש באיזה אופן יאמר לשיהיה נזיר שמשון ופרש שצריך לומר כשמשון בן מנוח כבעל דלילה וכו' ובזה אין מחלוקת בין הרמב"ם לשאר המפרשים זהו מה שנראה לנו בהתר נדר זה ולמעלתכם משפט הגאולה להיות הדבר נגמר על ידי כבוד תורתכם ושלום.