אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה מט

שאלה מח

תשובה למה"ר כבוד רבי אליא מזרחי על אחד שנשבע שלא ישחוק בקובייא אם יש לו היתר או לא.

שלמא רבא לגברא רבא בוצינא דנהורא' רבא דעמיה מדברנא דאומתיה החכם השלם כבוד רבי גרשון ישמרהו צורו האח היקר והמעולה אשר בכתם טהור לא תסולה אתת שאלתך קודמנא אשיבך את אשר בלבבי הגם כל רז לא אניס מינך.

כבר פסק רבינו תם בהדיא דנדר לשחוק בקוביא לית ליה התרה' ומיתי ראיה מההיא דירושלמי דההוא דאתא לפני חכם להתיר לו נדרו אמר ליה היכי נדרת אמר ליה נדרי דלא ארווחנא אמר ליה מי עבדין כדין אמר ליה בקובייא קא אמינא אמר ליה ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו צריך לפרוט הנדר ולא רצה להתירו כן מצאתי פרקא קמא דשבועות והכי משמע בהגהות המימוני זכרו לברכה אהובי ידידי כבוד רבי מנחם יצ"ו לענין נדרך שנדרת לעלות לארץ ישראל אפילו על דעת רבים יש לו התרה אחרי שאשתך הרה דאין לך דבר עומד לפני פקוח הנפש וכו' ואל תשיבני שאין זה פקוח הנפש שתוכל ללכת בלא אשתך זה הבל דאסור לעגנה ומצוה מרובה יש לה התרה עד כאן לשונו הרי משמע מהכא דכיון דהוי נדר על מצוה יש לה התרה אלא משום דהוי סכנתא או עגונא והוי מצוה גוררת עבירה כדמשמע בתשב"ץ דלפעמים הוי מצוה הגוררת עבירה וטוב לפרוש המינו וכו' וניחא לן להתיר לו שלא יקיים המצוה מלעשות המצוה על ידו אבל הכא בנידון דידן דהוי היתר לדבר עבירה פשיטא דלית ליה היתר כלל דהא שחוק בקובייא גזל איקרי אף על גב דמחלו חד לחבריה מכיון דלקח הממון באונס וכן פסק הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה בספר נזיקין הלכות גזילה פרק ששי אלו שמשחקים בעצים ובצרורות או בעצמות וכיוצא בהן ועושים תנאי ביניהם שכל מי שינצח את חבירו באותו השחוק יקח ממנו כך וכך הרי זה גזל מדבריהם אף על פי שברצון הבעלים לקח הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק והתול הרי זה הוא גזל ולא לשחוק עם היהודים לבד הוי אסורא אלא אף עם הגוים דלית לן משום גזל אפילו הכי אסור משום שעוסק בדברים בטלים ודברים שאינם מיישובו של עולם וכן כתב הר"מ בסמוך והמשחק ק עם הגוי אין בו משום גזל אבל יש בו אסור משום דברים בטלים שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדבר חכמה ובישובו של עולם עד כאן לשונו הרי משמע מכל הני דלית ליה התרה כלל ומשום חששא דשמא יעבור אין להתיר דהא אפילו היה עובר בהדיא אפילו הכי אין מתירין לו וכל שכן משום חששא כדאיתא באשרי בנדרים פ' ואלו מותרין תניא מי שנדר בגזירות ועבר אין נזקקין לו עד שינהיג אסור כימים שנהג בהם היתר דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר במה דברים אמורים בנזירות מועט אבל בנזירות מרובה דיו שלשים יום ודוקא בנזירות קאמר רבי יוסי שלשים יום לפי שיש לו קצבה לסתם נזירות שלשים יום אבל בנדרים שאין להם קצבה מודה רבי יוסי שצריך לנהוג אסור כימים כו' ומעשה באחד שנדר מכל הפירות חוץ מדגן ועבר על נדרו ימים רבים והתירו לו ולא החמירו לו לנהוג אסור כימים הראשונים שהיה בא לידי מכשול ולא היה יכול ליזהר וכיון שאינו אלא קנס ובא לישאל עליו אין נזקקין לו עד שינהוג אסור כימים הראשונים שנהג בהם היתר ומיהו אם אינו יכול לעמוד עליו מותר שיתירו לו ואל יבא לעבור אסור בל יחל דאוריתא עד כאן לשונו, שמע מנה שאין להתיר לו אלא במקום קנס בעלמא דאין ראוי להחזיק הקנס אבל הכא בנדון דידן דלית ליה התירא מדינא לא אמרינן יתירו לו שמא יעבור דהא לית לן רשות להתיר לו ולעבור איסורא, ואף על גב דמדאוריתא שרי לשחוק בקובייא כדאמרן דאינו אלא מדברי סופרים מכל מקום איסור דרבנן חמיר לן טפי דהעובר על דברי חכמים חייב מיתה ובכמה דוכתי משמע דחיישינן בשל סופרים ולא חיישינן בשל תורה וכן בנדרים אמרינן הנודר שיצום שני וחמישי כל ימיו ופגעו בו ימים טובים חייב לצום שהנדרים חלים על דבר מצוה פגע בו חנוכה נדחה נדרו מפני הימים האלו הואיל ואסור הצום מדבריחם הרי הם צריכים חזוק וידחה נדרו מפני גזירת חכמים וכן מחלק בפרקא קמא דראש השנה בין חנוכה ופורים לשאר ימים טובים מטעם זה, וכן מצאתי באשרי בנדרים פרק רביעי דנדרים השאלה ששאלו לרב האי גאון ז"ל על אחד שנשבע בתורה המונחת בארון אם רשות לחכם להתיר שבועה זו אם לאו והשיב רבינו האיי גאון ז"ל שאין לה היתר וכתב רבינו אשר שזו חומרא בעלמא הוא לגדור פרצה ולאו דינא הוא דקימא לן בפרק שני דנדרים שהנשבע בתורה לא אמר כלום במה שכתב בה וכו' כדאיתא התם ואמר שבעברי באלו הארצות וראיתי שהם פרוצים מאד בנדרים ובשבועה ופרצי טפי שאם לא יתירו להם לא יבאו עוד לבקש התרה אלא יעברו בלא יחל כי נשבעים בנדר שאי אפשר לקיימו אמרתי להתיר להם עד כאן לשונו, שמע מינה דוקא בדבר הרשות שאי אפשר לקיימו והוי אסור ההתרה חומרא בעלמא חשש שמא יעברו והתיר להם הא במלתא דאסירא מדינא לא אמרינן יתירו לו שמא יעבור דהא אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך כל שכן שיחטא גם הוא דהא אף על גב דמן התורה זוכה הוא שלא יעבור בלאו דלא יחל מכל מקום מדרבנן מיהא הוא אסיר כדאמרן דצוחקי קוביאות אסורין מדרבנן.

וכל שכן בנדון דידן דאית ליה ה שנים עומד בקיום שבועתו ומסתמא יותר היה קשה לו לעמוד על שבועתו בקרוב ממה שקשה לו עתה אחר ה' שנים כי אז היה מורגל וקשה להפריש מההרגל אבל השתא לא צריכא למימר דודאי קיימא לן דיכול ואף על גב דאיהו צווח ואומר לא יכילנא למיקם בשבועתי לאו מילתא היא ולא אשגחינן ביה כההוא דפרקא קמא דפסחים דאיבעיא להו המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק מהו מי הוי כמקח טעות אי לא ופשיט תא שמע דאמר אביי לא מבעייא באתרא דלא יהבי אגרא ובדקי דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בגופיה אלא אפילו באתרא דיהבי אגרא ובדקי ניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה דאף על גב דהוא צווח ואומר לא ניחא לי בהאי מצוה ולא בעינא ליה ומקח טעות הוא אפילו הכי אין שומעין לו דאנן קים לן דניחא ליה וכו' אלא משום דלא בעי ליה לההוא בית ובעי לבטולי לההוא קיומא קאמר הכי וכן פרש"י ז"ל אם כן היכא דקים לן במילתא חדא כגון הכא דודאי קים לן דיכול לעמוד אחר שעברו עליו חמש שנים ועמד בקיומו אף על פי שהוא אומר שאינו יכול לעמוד בקיומו לא מהימן ומההיא דערובין פרק בכל מערבים דקאמר התם דלדברי רבי ניחא ליה לחבר דלעביר עבירה זוטא ולא לעביד עם הארץ עברה רבה ליכא למפשט מינה הכא בנדון דידן משום דההיא מיירי בעברה שבאה בידו דסבור עם הארץ דחבר עשרן מכיון דעליה רמיא ואם כן עובר החבר משום ולפני עור לא תתן מכשול וכן משמע לישנא דמוטב יחשדו חברים בתורמים שלא מן המוקף ולא יאכילו לעם הארץ טבלים אבל הכא לא וכך נמי התם מיידי כשעם הארץ עובר בשוגג דהוא סובר שחבר עשרן ומשום הכי אוכל אבל אי אמר ליה חבר לעם הארץ דאינו מעשר אותן תאנים אלא כשיבואו בידו אבל טרם בואם בידו לא משום דאין תורמין שלא מן המוקף אע"ג דברירה ליה לחבר דעם הארץ אכיל להו בטבליהו לית להו רשות לחבר לתרום שלא מן המוקף דלעביד עברה זוטא ומוטב שיעשה עם הארץ עברה רבא ולא לעביד איהו אפילו עברה זוטא דהכא כולי עלמא מודו כי פליגי היכא דלא גלה לעם הארץ אם מעשרן אם לאו וכו' כדמשמע התם.

כל זה אם היתה שבועתו בשם או בכינויו או בתורה סתם כשהיתה בידו וכל שכן במה שכתוב בה או במה שכתוב בה אם היתה מונחת כלישנא בתרא ולחומרא, דאיכא תרי לישני בגמרא בנדרים פרק ואלו מותרים דתניא הנודר בתורה לא אמר כלום במה שכתוב בה דבריו קימים בה ובמה שכתוב בה צריכה למימר ומתרץ אמר רב נחמן לא קשיא הא דמחתא אוריתא על ארעא הא דנקיט לה בידיה מחתא על ארעא דעתיה אגוילי נקיט לה בידיה דעתיה על ההזכרות שבה והכי פרושא הא דקתני בה ובמה שכתוב בה דמשמע דלא סגי בחדא אלא בתרתיה בדמחתא אארעא הוא דקאמר כלומר שלא לקחה בידו אלא נשבע כשהיתה מונחת בארון ואמר בזו התורה או במה שכתוב בה אז איננה שבועה ולא אמר כלום דודאי כיון שלא לקחה בידו לא חשיבה עליה לקדושה ואיכא למימר דעתיה על הגוילים שספר נמי במה שכתוב בה משמע נמי בדבר שהיא כתובה בו אבל אם נשבע ואמר בה ובמה שכתוב בה על כרחך על ההזכרות הכתובות בה קאמר והוי שבועה דליכא לאוקמי למילתיה השתא אגוילים כדאמרן משום דקאמר נמי ועל כרחך חד אגוילים וחד אאזכרות שבה והא דקתני במה שכתוב בה גרידא אסור כיון דנקיט לה בידיה דכיון דחשיבא עליה בההיא שעתה ונקיט לה בידיה ודאי מודים הדברים שלדברי קדושה נתכוון אם כן לפי האי שינויא יהיה הפסק שאם נשבע הבחור ההוא על התורה כשהיתה מונחת בארון ולא נקיט לה בידיה ואמר בזה התורה או במה שכתוב בה לא אמר כלום ומשום שלא יקלו בשבועות צריך להתירו אם הוא עם הארץ על ידי שאלה לחכם ואם צורבא מרבנן הוא לא בעי לא שאלה ולא התרה ואם אמר בה ובמה שכתוב בה דהיינו תרתי הוא שבועה ואי נקיט לה בידיה ואמר במה שכתוב בה לחודה הוי שבועה אבל אי אמר לה לחודה לא הוי שבועה אע"ג דנקיט לה נמי זהו לפי לשנא קמא ולקולא וקשיא על זה מרישא אסיפא דרישא קתני הנשבע בתורה לא אמר כלום משמע הא במה שכתוב בה דבריו קימים וסיפא קתני בה ובמה שכתוב בה דבריו קימים משמע הא במה שכתוב בה לא אמר כלום במאי אוקמת אילימא אמחתא לארעא קשיא רישא דמשמע במה שכתוב בה לחודא דבריו קימים ואי בנקיט לה בידיה קשיא סיפא דקאמר בה ובמה שכתוב בה דבריו קימים ומשמע הא במה שכתוב בה לחודא לא אמר כלום אלא על כרחך רישא וסיפא בדנקיט לה בידיה וסיפא דסיפא במחתא לארעא והשתא אתייא שפיר, ואי בעית אימא דמחתא על ארעא ואמר במה שכתוב בה לחודה מהני פירוש הא דקתני במתניתא במה שכתוב בה דבריו קיימים במחתא על ארעא ואפילו הכי הוי שבועה דלישנא דבמה שכתוב בה משמע על ההזכרות שבה ולא על הגוילים וסיפא דקתני בה ובמה שכתוב בה הכי פירושא בה הרי הוא במה שכתב בה פירוש אי נקיט לה בידיה אפילו אם אומר דמשמע בדמחתא אארעא על הגוילים הכא כיון דנקיט לה בידה ודאי על ההזכרות שבה נשבע וכאילו אמר במה שכתוב בה דודאי על ההזכרות שבה נשבע והשתא לפי האי שינוייא יהיה הפסק שאם נשבע הבחור בתורה אפילו בהיותה בארון ואמר במה שכתוב בה יעבור בשבועה אבל אם נשבע ואמר בזה התורה אין כאן שבועה כדאמרן ואי נקיט לה בידיה אפילו אם אמר בה לחודא הוי שבועא והיינו לישנא בתרא ולחומרא והשתא רישא וסיפא בא לארעא וסיפא דסיפא בדנקיט לה בידיה אבל אם אמר בזה הספר לפי דעתי שאין שם שבועה אפילו אי נקיט לה בידיה ואפילו ללישנא בתרא דהא פירוש ספר אגויל לבד מורה ולא אאזכרות שבה, כדתניא בקדושין פרקא קמא ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר וכתב לה מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר ספר כספר מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל דבר שאין בו רוח חיים ורבנן אי כתב בספר כדקאמרת אמרת השתא דכתיב ספר לספירת דברים הוא דאתא אם כן הרי שמלת ספר תורה על הגויל ואפילו רבנן לא פליגי עליה דת"ק אלא משום דכתיב ספר ולא כתב בספר דליהוי משמע וכתב לה בגויל אבל ספר לא יתכן לומר עליו וכתב אבל בספר כ"ע מודו דאגויל קאמר.

ולזה תמהתי מאד על הפרש בחכמות איך לא דק בלישניה מלכתוב וכתב שני ענינים המורים שאין שם שבועה כלל וא"כ אין צורך לשאלה כלל אם יפול שם התרה אם לא אחר שאין שם שבועה וזהו שכתב בתחלה בחור אחד מעיר קוטרון היה שוחק בקוביא והפסיד ממונו כך וכך וקם בחימה גדולה ובכעס גדול ונשבע מתוך הכעס על ספר תורתנו הקדושה וכו' ומשמע מזה שלא תפש התורה בידו אלא בהיותה מונחת במקומה עמד ונשבע, ועוד אמר שהבחור אמר אני נשבע על זה הספר וא"כ לא נשבע בה ולא במה שכתוב בה אלא בספר והוא הגויל כדפרישית וא"כ הרי כאן שתים רעות חדא דלא נשבע במה שכתוב בה וא"כ ללישנא קמא איננה שבועה אפילו אם אמר במה שכתוב בה אלא א"כ אמר שניהם וללישנא בתרא צריך שיאמר במה שכתוב בה השני שאמר בזה הספר וזה י ורה על הגויל ול"ש נקיט לה בידיה ול"ש מחתא אארעא אין כאן שבועה כלל, אלא שאני דנתי דברי השואל לכף זכות כפי מה שאני מצווה מרבותינו ז"ל ואמרתי אולי לא רצה להאריך ולומר שתפש הספר בידו ומה שכתב שהבחור נשבע ואמר שאני נשבע על זה הספר יהיה פי' על התורה ונשתמש זה השואל בלשון תלמוד כותבי ספרים תפלין ומזוזות אבל הבחור לעולם לא הזכיר בלשונו ספר אלא תורה ולזה הוכרחתי לענות כיד אלהי הטובה עלי.

זהו אשר יכולתי למצוא לפום ריהטא כי השם היודע כי אין לי פנאי מהבחורים הלומדים עמי קצתם בתלמוד וקצתם בשאר הלמודים והימים ימי חורף השם הוא היודע כי בעיוני על זה המאמר חצי עיוני היה על הבחורים וחציו על זה הדרוש כאשר אינו נעלם מכבודך ענין התלמידים וכבר ידעת כי אלה הענינים וכיוצא בהם צריכים ישוב רב והתבוננות בדברים לדקדק בהם ולפלפל עליהם ולחלק הענינים לחלקים דקים עד כי מרוב דקותם יבחן האמת מכל מקום הכל כפי הזמן ולזה אין ראוי למעיין בדברי וימצא דבר בלתי נכון לדונני לכף חובה אבל ראוי שידינני לכף זכות כי עם היות שטרדותי רבות לא נמנעתי מלהצטער עוד ולהגיד דעתי על זה לא כקופץ להורות אלא כמצווה בפרט מאחי היקר אשר אני מחוייב להפיק רצונו בכל יכולתי ואין להאריך יותר רק השם ירבה שלומו כחפצי וכחפץ כל דורשי שלומך ואויביך ילבשו בשת ויכלמו כל מבקשי רעתיך ואוהביך יזהירו כזוהר הרקיע ובכללם אוהבך הנאמן אליא מזרחי זלה"ה.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה