אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה מח

שאלה מז

אלה הם הטענות שטען מוהר"ר אליא מזרחי נר"ו על מה שפסק החכם רבי יעקב חביב נר"ו.

בגט יבמה למשומד כתב, האחד שאינו בלא יבא בקהל יי כמו ממזר תשובה אין זה סיבה מונעת במצות יבום דהא קימא לן בכ"מ שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה ועוד אם זו סבה מונעת כי פריך בגמרא פשיטא אחיו הוא אמאי לא משני ליה כיון שהוא בלא יבא הא איצטריך אפילו במקום מצוה והתוס' נמי דאקשו אמאי פשיטא ליה הא איצטריך שפיר לאשמועינן דמחייבי כריתות הוי אחיו ולא מעטינן ליה דנימא למי שיש לו אשות לאביך אמאי לא אקשו נמי הא איצטריך שפיר לאשמועינן דאף על גב דהוא בלא יבא אפילו הכי זוקק ליבום אלא על כרחין לומר דאין זו סבה מונעת ביבום מכיון דאתי עשה ודחי לא תעשה בכל מקום שאין אתה יכול לקיים שניהם. עוד כתב, הדין קל וחומר לית ליה פירכאי. תשובה איכא למיפרך מה לממזר שכן הוא בכלל ישראל גמור שתלמיד חכם ממזר קודם לכהן גדול עם הארץ תאמר במשומד המחלל שבתות בפרהסיא או העובד עבודה זרה שהוא כגוי גמור לכמה עניינים ועוד עליך אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם שיש להם ישיבה אחת בעולם מה ומת אחד מהם ביהדות אף יבמה יבא עליה ביהדות כדכתב מהרר"י ז"ל בתרומת הדשן בשם א"ז שזהו טעם הגאונים הפוטרים היבמה מזיקת המשומד שהרי בגמרא דרשו מהאי קרא כי ישבו אחים יחדו שהיתה להם ישיבה א' למעוטי אחיו שלא היה בעולמו ושקול הוא ויבואו שניהם או נילף אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן כולן ביהדות אף כאן כלן ביהדות דכי האי גוונא משני בגמרא גבי הא דפריך פשיטא אחיו הוא ומשני הוה אמינא נילף אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן כשרין ולא פסולין אף כאן כשרין ולא פסולין ואף על גב דנתבטלה ההיא גזירה שוה וזוקקין אפילו פסולין שאני גבי ממזר דאיכא למימר מדמפטר פטר מזקק נמי זקיק אבל במשומד דליכא למימר הכי משום דאין כאן אחוה כלל לא דבשלמא נבי בן משומד אתא קרא דובן אין לו עיין עליו מכל מקום ורבייה אלא הכא מאן קא מרבי ליה. עוד כתב, אית לן לפרושי רישא דומיא דסיפא גבי היכי דמי שיש לו מכל מקום פוטר ואפילו משומד הכי נמי האח הזוקק זוקק אפילו משומד. תשובה הא לא ארייא דפירוש לעולם חוא לאתויי דברים שיש בהם פקפוק בענין שהוא עסוק בו ואפילו הכי הם מתרבין בו ולפי שהדברים שיש להם פקפוק בענין הוא והם מתרבים בו אינו כי אם ממזר לבד ולא נכלל שם במלת מכל מקום אלא ממזר לבד ולפי שהדברים שיש להם פקפוק בענין האסור והם מתרבים בו הם ממזר ומשומד נכללו שניהם במלת מכל מקום אבל לעולם פירוש מכל מקום אחד הוא בין אם יכלל בו אחד או שנים או יותר דומיא דסוכה שבאחד מהם נכללו בו רקב"ש ובאחד נכללו בו גנב"ך ופירוש מכל מקום בכלם אחד הוא ומה שאמרו בתלמוד קתני רישא דומיא דסיפא אינו אלא בפירוש המאמר עצמו בדברים הנכללים בו ועוד בהדיא אמרו בגמרא בתרוייהו לאתויי ממזר ואם כן רישא דומיא דסיפא הוא דאף על גב דבן פוטר אפילו משומד מכל מקום לא מיירי תנא אלא בממזר לחודיה והא דלא קא מיירי אלא בממזר ולא במשומד אף על פי שגם הוא פוטר כמוהו איכא למימר משום דברישא לא שייך לאתויי אלא ממזר דאלו משומד כבר מיעטיה קרא מכי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם כדלעיל נקט בסיפא נמי ממזר לחודיה כדי להשוות סיפא לרישא וכן הא דקתני ברישא חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית נקט ברישא נמי חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית כדי להשוות רישא לסיפא דכל עצמו של תנא דמתניתין אינו כי אם להשוות רישא לסיפא וסיפא לרישא לכל מילי ועוד מנה ליה לומר דכל מי שיש לו בן מכל מקום פוטר דסיפא דאפילו משומד קא מיירי דילמא רב יהודאי גאון סבירא ליה דוקא בן ממזר הוא דפוטר משום דישנו בכלל ישראל אבל בן משומד שיצא מכלל ישראל והרי הוא כגוי ואינו פוטר דהרי הוא כמו שאינו. עוד כתב, דאי לא תימא הכי קשיא רישא אסיפא שהרי ברישא חייב חליצה לממזר ובסיפא פטר בן שפחה ונכרית. תשובה לא קשיא ולא מידי דאיכא למימר רישא ממזר אין משומד לא בסיפא נקט בן שפחה ונכרית והוא הדין נמי משומד אלא משום דבסיפא דסיפא ליכא למעוטי אלא בן שפחה ונכרית בלבד נקט בסיפא דרישא נמי בן שפחה ונכרית בלבדה. עוד כתב, אף על פי שבן הנכרית עובד עבודה זרה. התשובה מנה ליה הא דילמא בבן נכרית שאינו עובד עבודה זרה קמיירי ומשום הכי אמר בגמרא בן נכרית מנה ליה דפוטר מן היבום ומפיק ליה מקרא דכי יסיר את בנך ולא כתיב כי תסיר את בנך אבל בן גירית העובד עבודה זרה לא צריך קרא דבלאו קרא כיון דעובד עבודה זרה הוא והרי הוא כגוי לכמה עניינים חשיב נמי כגוי לענין זיקה, אי נמי אפילו אם תמצא לומר דבן נכרית דהכא בעובד עבודה זרה קמיירי מפיק ליה מקרא דכי יסיר ולא כתיב כי תסיר את בנך משום דבלא קרא הוה אמינא דחשיב כישראל לענין זיקה מכיון דמקטנותו גדלוהו על כך והוה ליה כתינוק שנשבה לבין הגוים אבל משומד שהוא בעצמו פקר לעבודה זרה ומחלל שבתות בפרהסיא ופרק עול התורה והמצות מעליו בשאט בנפש הרי הוא כגוי ולא שייך כלל במני' הזיקה לא ביבום ולא בחליצה:

עוד כתב שדין משומד כדין ממזר מקום דמתניתין כולל את שניהם כמו שנראה מכל דבריו הראשונים.

התשובה אם כן על כרחו לומר דואחיו לכל דבר דקתני בסיפא בשניהם קמיירי וזה אי איפשר שהרי בגמרא אמרו ואחיו לכל דבר למאי הלכתא ליורשו וליטמא לו ומשומד אינו מטמא לו וא"כ על כרחו לומר דמתניתי' בממזר לבדו קמיירי ורש"י ז"ל וכל הנגררים אחריו ורב שרירא גאון נמי כולהו מודו בהא אלא שאומרים שהתנא מיירי במשומד מפני שהוא כישראל גמור לכל דברי אסור והיתר ופשיטא שהוא זוקק:

עוד כתב היתה כונתו הראשונה במאמר הזה לתרץ הקושיא הנראת בתחלת העיון:

התשובה לא ידעתי מאין נראה לו כל החלום הזה אם מפני יתור הלשון איכא למימר שכוונתו בזה לומר לך שאף על פי שהוא משומד ולא ציית דינא לחלוץ והוה לן לאקולי בה לפוטרו מזיקתו משום עגונא דאיתתא אפי הכי לא מקלינן בה אלא היא זקוקה לו ותתעגן כל ימיה עד דחליץ לה שאין כאן ייתור לשון כלל דאיכא למימר משום דמלשון זקוקה ליבום משמע שאם ירצה ליבם מיבם הוכרח לומר ומתעגנא עד דחליץ לה לומר דוקא לחליצה ולא ליבום אבל מדנקט לשון עגון בלישניה ולא אמר זקוקה ליבום עד דחליץ לה ר"ל כפי מה שפרשתי שאף על פי שלא ישמע לקול בית דין מפני שהוא משומד והיה לנו להקל בה לפוטרא משום עגונא דאיתתא אפילו הכי לא מקלינן בה אלא תתעגן כל ימיה עד דחליץ לה:

עוד כתב הנה הרב זכרו לברכה בא לתקן מה שזכרתי בקל וחומר אשר בניתי:

התשובה לא ידעתי מאי האי דקאמר מה שזכרתי בקל וחומר אם במה שאמר שהממזר הוא בלא יבא הא מקרא מלא הוא והדבר צריך תקון דאם לא היאך זוקק ליבום מאחר שהוא בלא יבא.

עוד כתב כל שכן משומד כי ברגע יוכל להרהר תשובה בלבו ומיד ולעולם הוא יוכל לבא על יבמתו שזוקק לחליצה בלא ספק.

התשובה אדרבה איפכא מסתברא דדוקא ממזר דביאתו ראשונה בהיתר זוקק ליבום אבל משומד דאין ביאתו ראשונה בהיתר לא דשמא לא יהרהר לא בראשונה ולא בשניה.

עוד כתב אבל אלו דברים בטלים כי אפשר בכל משומד שיהא בעל תשובה ואפילו ביאה ראשונה תהא בהיתר.

התשובה הא ליתא דאיפשר נמי שלא יהרהר תשובה כל ימיו ויהיו כל ביאותיו באסור ולא יהיה בו קיום מצות יבום לעולם מה שאין כן בממזר דבודאי ביאתו ראשונה לשם מצוה היא ויותר טוב הוא הממזר שיש בו ודאות בקיום מצות יבום בביאתו ראשונה ושאר ביאותיו בודאות באסור מן המשומד שכל ביאותיו באפשרות האיסור ועכשיו עומד בחזקת משומד שביאותיו באסור,.

עוד כתב נתבאר מזה היות כונת הרי"ף מה שאמרתי למעלה שם שכיון שממזר זוקק כל שכן משומד. התשובה זהו לפי מחשבתו וכבר יחשב הפכו ואז לא יתבאר מדברי הרי"ף אלא ההפך וז"ל ודי בזה להודיע שגם משומד נכלל ברישא דמתניתין כמו ממזר דאי לא תימא הכי איבעי ליה לפרושי ולזכור דין משומד כדברי רב יהודאי, אדרבא מתוך דברים אלו שאמר שבמקום שאין הדין כהלכה לא הזכירו הרי"ף בפסקיו יש להוכיח קצת דמדלא הזכיר המשומד כפי המובן מהמשנה לפי דעת זה החכם שמע מנה שהוא סובר שאין הדין כזה אף על פי שאין זו הוכחה גמורה דאיכא למימר דכמו שמובן המשומד מלשון המשנה מק"ו דממזר כפי מחשבת זה החכם כך מבין הרי"ף עצמו ואין כאן השמטה ומכל מקום אין להוכיח מכאן דמדלא הזכיר המשומד כדברי רב יהודאי שמע מנה שהוא סובר שאין הדין ככה כי דברי רב יחודאי אינם תלמוד ערוך שנאמר מדלא הזכירם שמע מנה שאין הדין ככה כפי מנהג הרי"ף בפסקיו שאינו מחויב הרי"ף ז"ל להזכיר דברי כל הפוסקים עד שנאמר מדלא הזכיר דברי הפוסק הפלוני שמע מנה שאין דבריו כהלכה שאם תאמר זה אף על פי שאין זה אמת דוק לאידך גיסא מדלא הזכיר דברי רב שרירא גאון לומר שהמשומד זוקק שמע מנה שאין דבריו כהלכה.

עוד כתב והרי זו ראיה אמיתית שכיון בזה לרמוז גם אל המשומד העובד עבודה זרה.

התשובה נראה שהוא סובר שעובד עבודה זרה לחוד ומשומד עובד עבודה זרה לחוד ואנה מצא זה החלוק והלא בפרקא קמא דחולין משמע בהדייא דמשומד לעבודה זרה הוי משומד לכל התורה כלה ואם כן אין הפרש בין ישראל משומד לכל התורה בלבו ועובד עבודה זרה ובין משומד לכל התורה כלה ועובד עבודה זרה.

עוד כתב הרי מסכים לשונו זה לדברי רב שרירא שנתן טעם למה שאמר שמשומד זוקק כיון דהורתו ולידתו בקדושה.

התשובה טעה בזה טעות מפורש וחשב שאחר שכל שאין הורתו ולידתו בקדושה אינו ישראל יחוייב מזה שכל שהורתו ולידתו בקדושה שיהיה ישראל ולכן חייב מזה שיהיה המשומד כישראל מכיון שהורתו ולידתו בקדושה ואין הענין כן שהרי אף על פי שכל שאינו מאמין בשם אינו ישראל לא יחוייב מזה שכל שהוא מאמין בשם שיהיה ישראל שהרי יש הרבה מאומות העולם שמאמינים בשם ואינם ישראלים ולכן איפשר שהרב זכרו לברכה מסכים לדברי רב יהודאי שאומר שהמשומד אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה אינו כישראל.

עוד כתב ואם היה סובר המחבר הזה שהיה מקום לפטור משום שאין כאן אחוה היה ראוי שיקשר דין זה בחלק שלישי סמוך לדין מי שיש לו אח מכל מקום וכיון שלא סדרו כן הורה לנו כי הטעם הזה בטל מצד עצמו ואפילו על דעת המחשבה.

התשובה כמה תמוהים הם הדברים הללו דאדרבה מסתברא שמפני שאין למשומד אחוה ראוי שלא יקשור דין זה בחלק שלישי שמדבר בדיני האחוה ועוד לו שאומר שלא יהיה שום טעם אחר אם כן הטעמים הנזכרים הם מקובלים אצל זה המחבר כלל כמו שהוא טעם נתבטל האחוה בטל אצלו לגמרי כפי דעת זה החכם היאך היה ראוי שיתנהג המחבר הזה בהנחת זה הדין אם יקשרהו עם דין העריות יש לדקדק דמדקשרו שם שמע מינה שהוא סובר שאין מקום לפטור משום שאין כאן אחוה כלל ואם יקשרנו עם דין אחוה יש לדקדק דמדקשרו שם שמע מינה שהוא סובר שאין מקום לפטור משום שהוא דומה לאסור ערוה.

עוד כתב כי הבדל גדול יש בין האחוה הכוללת לכל איש ישראל ובין אחות האחים בני אב אחד כי ודאי כל ישראל אחים זה לזה אולם זה בעושה מעשה אחיך ונוהג עמך כאח.

התשובה אם כיון זה החכם בפירוש האחוה הכוללת על הקורבה הכוללת המשתפת כל זרע יעקב אבינו עליו השלום הנה זה המשומד הוא בכלל זה כמו שהוא בכלל כי ישבו אחים יחדיו שהיא הקורבה הפרטית הנה אינו בכלל זה ומה שרצה לתקן במשומד במה שאמר אולם זה בעושה מעשה אחיך ונוהג עמך כאח אין לו לזה סמך כלל מאחר שפירוש האחוה הזאת קורבה כללית ואם כיון בזה אחוה דתיית שהיא משתפת כל בעלי האמונה הזאת שהיא אמונת ישראל הנה כבר יצא המשומד מכלל האחוה הזאת ומותר להלותו ברבית כגוי ומה צורך היה לו לומר אולם זה בעושה מעשה אחיך ונוהג עמך כאח.

עוד כתב הלא אבינו שבשמים יכול על כל לא רצה להשאיר יכולת שנוכל לומר כי מה שנעשה לא נעשה ובודאי הלא אב אחד הולידם.

התשובה מאן לימא לן דהיבום נוהג באחים מן האב בכלל דילמא אינו נוהג בהם אלא בשיש להם ישיבה אחת ביהדות כדכתיב יחדיו וכשכפר בעיקר בטלה אותה אחוה אף על גב דלא בטלה האחוה דמן האב.

עוד כתב מה תאמר שמפני מעשיו הרעים נתבטלה אותה אחוה והיתה כלא היתה כיון שהוא אהבה פסולה הרי נתבטלה בגמרא זאת הסברא במאי דאתמר עלה מהו דתימא נילף אחוה אחוה וכו' קא משמע לן.

התשובה אין זה אמת שהרי בגמרא לא נתבטלה רק הפסולת שאין בה מיעוטה דיחדיו שיש להם ישיבה אחת ביהדות וכשכפר בעיקר הרי הוא כמת אבל בשמדא דאית בה מיעוטא עוטא אין כח מגו דמפטר פטר מזקק נמי זקיק מועיל אלא מפני שהיא עוקרת האהבה בכללה,.

עוד כתב ולכאורה יש לתמוה וכו' דאפילו עד כמה דרי דינם כישראלים גמורים.

התשובה הא ליתא דהא בני המשומד נמי אף על פי שנשתמד ברצונו הורתן ולידתן בקדושה קרינן בהו כיון דמשומד לא פקע קדושתיה מיניה אפילו אם נשתמד ברצונו ובלבד שתהיה אמו ישראלית או משומדת שהיא מזרע ישראל תדע דהא הרשב"א ז"ל כתב בתשובה במשומד שחזר בו שאינו צריך טבילה אף על פי שעבר על כמה עבירות עשה ולא תעשה וכריתות ומיתות בית דין משום דטבילת הגר אינו אלא לעלוייא מלידתו והורתו שלא היתה בקדושה אבל משומד בר ישראל לידתו והורתו בקדושה היא ולא בעי טבילה ולכך אין צריך לתשובתו כלל ולא לחלוק הנושאים כמו שכתב הוא.

עוד כתב ויש לנו על מה לסמוך לאמת החלוק הזה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מהלכות ממרים.

תשובה אין ספק בזה שיש חלוק ביניהם אך לענין הורתו ולידתו בקדושח הם ובניהם הבאים אחריהם שוים מן המשומד בר ישראל לא שנה אנוס לא שנה ברצונו אם חזר בו אינו צריך טבילה משום דקדושת לידתו והורתו דמעיקרא לא פקע מיניה ועדיין בקדושתו הוא עומד אף על פי שעבר על כל עבירות שבתורה כדכתיב העולה על רוחכם היו לא תהיה אתם אומרים נהיה כגוים וכו' לכן קידושיו קידושים וזוקק ליבום לדעת רב שריראי גאון ז"ל ולדעת רבינו שלמה בר יצחק והרב רבינו משה בר מיימון זכרו לברכה ושאר כל הנמשכים אחר זה.

עוד אבל מי שמת בשמדותו ולא התודה על חטאו לא בסתר ולא בגלוי מה לנו לעגן את אשתו בעדו.

התשובה מהכא משמע דטעם פטור אשת המשומד מזיקת אחיו ישראל אינו אלא משום דאין לחוש לתשועת נפש המת הזה שמת ברשעותו ולמטה כתב מפני שבטלה אחותו ואין כאן מקום יקום על שם אחיו המת.

עוד כתב ואחרי מותו כבר ננעלו לו שערי תשובה והרי נתבטלה האחוה ואין כאן יקום על שם אחיו המת.

התשובה דמי האי צורבא מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא כי אם השמדא מבטלת האחוה אם כן אין הבדל אם היבם משומד או הבעל ואם כן למה היה עיקר כוונת הגאון רב יהודאי להקל דוקא כשהבעל משומד ולא כשהיבם משומד והלא בשעה שמת הבעל והיבם היה משומד אינה זקוקה לו מפני ש שבאותה שעה אינו אחיו וכיון שבאותה שעה אינה זקוקה לו היאך תהיה חוזרת להזקק לו כשישוב היבם בתשובה אחר כמה ימים והאמר רב אדא בר אהבה משמיה דרב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה דאין סברא לומר שהמשומד תלוי ועומד בענין האחוה שאם ישוב יהיה כאחיו ואפילו בעת שהוא משומד ואם לא ישוב לא יהיה כאחיו משום דגורם בטול האחוה היא השמדא בעלמא לא העדר תשובתו. בתו.

עוד כתב והוכרח להתיר לו מצד הראוי שיש ביניהם.

התשובה אין זה אמת שאם סבת הפטור באשת המשומד היא מצד שאין לחוש לתשועת נפשו אם כן באשת הצדיק שראוי לחוש לתשועת נפשו ראוי שלא תפטר דדילמא נפיק מיניה זרע כשר או שמא ישוב הוא בעצמו ואם סבת הפטור באשת משומד הוא משום דבטלה האחוה אין חילוק כלל בין זו לבעלה לפני משומד ולמה חלקו והתנה האחד מהם שני תנאים ובאחד לא התנה רק תנאי אחד בלבד ותו לא נאום אליא מזרחי.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה