אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה מז

שאלה מו

טופס פסק החכם הרב יעקב ן' חביב ז"ל על יבמה שזקוקה ליבם משומד והוא אוסר בראיות תלמודיות גם הגיוניות עצמיות:

תורת אמת היתה בפיהו ומפיה אנו חיים להורות את בני ישראל לשמור את דרך עץ החיים האמתיים בכל הדברים פרטיים תמיד כל היום מתחדשים ולא תקיף בהם הידיעה הדרך ישכון אור להביט אל השרשים הכוללים מזה ומזה הם כתובים משפטים ישרים חקים ומצות טובים וכי יפלא ממנו דבר למשפט יען וביען נפל מחלוקת בין החכמים מפרשי המשניות והתלמוד הללו אוסרין והללו מתירין נשא עינינו אל היתד התקועה במקום נאמן אשר כתב משה בתורה מפי הגבורה אחרי רבים להטות כן הדבר הזה אשר אנחנו בו והוא לפסוק הדין ביבמה שיש לה יבם משומד בעת קדושי אחיו וגם בעת פטירתו אם היא אסורה או מותרת ויש פני ההוראות לכאן ולכאן ודברי גאוני עולם אלה מזה ואלה מזה, לא בעבור זה יעלם ממנו דרך האמת כדת מה לעשות בזמנינו זה וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם ללכת מן הקודם אל המאוחר ולחפש במשנה ובתלמוד אם יש שום זכר או רמז לדין זה ואם לפרש כונת אמיתת הגמרא נצטרך לאורה הלא לנו נר ה' נשמת אדם הגדול שמעניקים חמה מחכמתם רבינו הגדול מאיר אורנו מגלה עמוקות ספקותינו הרב אלפסי ז"ל אשר הנחנו בדרך אמת ודרך תבונות הודיענו בדרך קצרה וארוכה מה רב טובו הצפון לנו בסייג לחכמה שתיקה ומשם נפרד אל הנחלים הגדולים הולכים עליהם הלא המה ספרי הפוסקים ז"ל והראשון בסדר דברים ובזמן אחרון הגאונים הר"ם במז"ל ואחריו סמ"ג להר"ם מקונצי ז"ל גם בספרי מפרשי התלמוד שלמים וכן רבים ועוד ספרי פוסקים אחרונים קרובים אלינו אשר תלמידיהם אנחנו ומימיהם אנו שותים ובפרט פסקי הרא"ש ז"ל אולם בתשובת הגאונים אין ספק שיש בהם תילי תילים של הלכות אבל כבר נלקט הסולת הנמצא מחודש בהם והועתק בספרי רבותינו הפוסקים הנזכרים ומה שלא נזכר שם היה להיות פשוט אצלם שאיננו מסכים לאמת וכאשר דאינו בעינינו כי יש מחלוקת בפסק דין זה כתוב בספרים הנזכרים אין צריך לומר כי אם רבו האוסרים עלינו לקיים אחרי רבים להטות אלא אף על פי שיהיו האוסרים והמתירים שקולים בחכמה ובמנין אית לן תרי טעמא לאיסורא האחד דספיקא דאורייתא לחומרא השני שנאמר שב ואל תעשה שאני כי אם ראינו שחכמינו זכרם לברכה העמידו דבריהם לבטל דברי תורה בשב ואל תעשה כל שכן שאנחנו חייבים לבאור בדרך זה ונעמוד בשב ואל תעשה רוצה לומר ישאר הדרך כמות שהוא והעמד אשה על חזקתה היכא דקימא קימא ולא תהיה לאיש בלא חליצה עד יבא מורה צדק. והלא טוב לדרוש ולתור אם נמצא מקום להכריע אל האסור בטעם וטעמים מוכרחים אמתים והנני צריך לזכור בקוצר הנמצא כתוב בספרים הנזכרים הנחמדים מזהב ומפז רב מבואר נגלה לדרדקי דבי רב ואף על פי שהדרך הנכון היה לזכור ראשונה הנמצא במשנה ובגמרא כדי לילך מן הקודם אל המאוחר כמו שזכרתי ראיתי לחקור ראשונה בלשון הגאונים ז"ל בדין זה ויהיה הצעה מה שאכתוב בהבנת כוונת דבריהם לזכור מיד לשון משנה ותלמוד ואחר כך לשון הרי"ף ז"ל ואף על פי שדברי רב יהודאי העתיקום רבים בפנים שונים ראיתי לזכור פה דבריו ודברי רב שרירא גאון ז"ל בלשון שכתבום הרב בעל העטור והרב בעל הטורים והמרדכי ז"ל וכלם העתיקום בסגנון אחד. כתב רב שרירא גאון יבמה שנפלה לפני משומד כיון דהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבום ומתעגנא עד דחליץ לה אותו המשומד וכתב ר'. יהודאי גאון ז"ל אי כד נסבא בעל היה יבם משומד לא בעיא חליצה מיניה ואם היה הבעל משומד וישבה תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא בנים אינה זקוקה ליבם דהאי לאו אחיו הוא ואינה זקוקה נמי לחליצה ז"ל הרב בעל העטור. עוד במרדכי, כתוב בתשובת הגאונים יבמה שנפלה לפני משומד דפטור מן החליצה ומן היבום היכא דליכא יבם אחר אלא הוא ולא הביאו שום ראיה לדבריהם וכתב רש"י ז"ל בתשובה דלא סמכינן עליהו כלל וכו' ונראה להר"ם ז"ל להביא ראיה לדברי הגאונים מדפריך בפרק הגוזל וכו' עד לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י ז"ל וכו' וקולר תלוי בצואר כל תלמיד מעיין לדקדק בסברות הרים הגבוהים האלה ולהגיע עד סוף כוונתם ולידע עד שורש ויסוד מחלקותם במאי קא מיפלגי וכדי ליכנס בדרך ישר להגיע התכלית הזה ראוי לעיין בראשית הכל אם נחשוב דברי הגאונים האלה כמו דינים אחרים רבים אשר חדשו מדעתם הרחבה אף על פי שלא נזכרו בתלמוד להיותם פרטים מתחדשים בכל יום לא תקיף בהם הידיעה ובשכלם הזך פסקו הדין כאשר ראו בעיניהם מציאות אותו דבר ויש בו דמיון מה לדינים כוללים סוברים בתלמוד ובסברה ישרה, ורבים כאלה כתבו הר"ם במז"ל ופוסקים אחרים הורו הגאונים וכו' או אם נאמר שגם לדעתם הדין הזה נרמז במשנה ובתלמוד ולא בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר ושורש מחלקותם בהבנת לשון המשנה והגמרא ואני בתומי תמכתי בסברא אחרונה הזאת שהיתה כוונת הגאונים לידע אם נכלל דין זה מהמשומד בלשון המשנה לאסור או להיתר כי איך יעלה על לבנו שנאמר כי חכמי המשנה והתלמוד אשר פעמים רבות זכרו דין משומד כמו בתחלת מסכת חולין לענין שחיטה ובמקומות אחרים לא שתו אל לבם זכרון מציאותו ובנדון הזה יתחייב מזה שנאמר היות סברת רב שרירא ז"ל שדין המשומד בכלל בלשון המשנה אף על גב דלאו בפירוש איתמר ורב יהודאי חולק עליו בהבנת המשנה והתלמוד ואחרי זאת הפתיחה הנני הולך בדרך אשר יעדתי לזכור ראשונה הבנת המשנה והגמרא ואחריהם אלך לזכור כונת הרי"ף והרא"ש ז"ל בפסקיהם כי דרך אחד להם וגם כונת הפוסקים האחרונים כי מפיהם אנו חיים.

שנינו בפרק כיצד מי שיש לו אח מכ"מ זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ואמרינן עלה בגמרא מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר פשיטא אחיו הוא מהו דתימא לילף אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן כשרין ולא פסולים אף כאן וכו' קא משמע לן ואימא הכא נמי כיון דלענין יבום מפטר נפט' מזקק נמי זקיק ובתוספות הקשו אמאי דאקשו בגמרא פשיטא אחיו הוא וז"ל תימא אמאי פשיטא ליה הא איצטריך שפיר לאשמועינן עינן דמחיבי כריתות הוי אחיו ולא ממעיט ליה דנימא למי שיש לו אשות לאביך כדפריך לקמן לרבי יוסי ב"ר יהודה ואימא למי שיש לו אישות לאביך בה למעוטי חייבי כריתות ויש לומר דהזה מצי לשנויי הכי אלא דניחא ליה לשנויי דאצטריך משום דהוה ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דמשום האי טעמא אצטריך בן אין לו עין עליו דממזר פוטר מן היבום דלא נימא דנילף אחוה אחוה מבני יעקב דלא זקיק מפטר נמי לא פטר ע"כ לשון התוספות. וכאן מקום עיון אם נאמר שכמו שדין ממזר נכלל בלשון המשנה שאמ' מכל מקום הוא הדין נמי בכלל משומד אפי' התחיל שמדותו קודם קדושי אחיו ונמשך עד מות אחיו והשכל יחיב שנאמר שכמו שנכלל ממזר כן נכלל כל משומד שיהיה משום דאית ביה תרתי לטיבותא לשנאמר דאית ביה זיקת יבם וחליצה מה שאין כן בממזר האחד שאינו בלא יבא בקהל ה' כמו ממזר' והשני מה שהזכירו בתוספות שאינו בן חייבי כריתות כמו ממזר והריני דן קל וחומר ומה ממזר הקל רצוני לומר שאינו נושא מוכן לזיקת חליצה משום דאית ביה תרתי לריעותא דאמרנא ואפילו הכי יבמתו אסורה בלא חליצה משומד החמור רצוני לומר שהוא מוכן לזיקת חליצה כיון דאית ביה תרתי לטיבותא לא כל שכן שיבמתו אסורה עד שיחלוץ הדין קל וחומר דלית עליו פרכא, ובר מן דין ראוי לכל מעיין לדקדוק לשון המשנה כמנהג תלמודיי ומשם יתקיים מה שאמרתי וזה בשני פנים האחד קתני זני רישא מי שיש לו אח מכל מקום זוקק וכו' וקתני סיפא מי שיש לו בן מכל מקום פוטר וכו' וכיון דתרוייהו תננהי בגוונא חדא אית לן לפרושי רישא דומיא דסיפא וכי היכי דמי שיש לו בן מכל מקום פוטר ואפילו משומד הכי נמי האח זוקק ואפילו משומד דאי לא תימא הכי איבעי ליה לתנא לפרושי דלא מיתינן בגוונא חדא. השני מדיוקא דמתניתין קמיתא דאית בה רישא וסיפא אית לן לדיוקי ולמדין משומד כדין ממזר הנכלל ברישא דאי לא תימא הכי קשיא רישא לסיפא שהרי ברישא חייב חליצה לממזר יושבת עגונה יש לה תקוה כך ראינו שזאת הארוסה שנפלה לפני יבם משומד מתעגנת ויושבת לעולם ואין לה תקוה ולא אפשר לה להנשא עד שיחלוץ לה משום דכיון דהורתו ולידתו בקדושה היתה היא זקוקה לייבום ולא משתריא ההיא עגונה עד שיחלוץ לה עד כאן. עוד שנית מצאתי בספר ישן על שם רב סעדיא גאון ז"ל ועם היות שאין נדון שלנו ממש עם כל זה יש ויש בה ידים מוכיחות כי בכל דבר שבערוה משומד הוא כישראל גמור כיון שהורתו ולידתו בקדושה והדבר תלוי בזה וזה לשונו: וששאלתם אשת איש שהלך בעלה למדינת הים ובא ישראל משומד וכנסה כמנהג גוים והולידה בן ואח"כ בא בעלה ונתן לה גט ואותו משומד מחלל שבת בפרהסייא עכשיו אותו בן כשר כי אביו נחשב כגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר או דילמא כיון שאם חזר בו ישראל גמור הוא והולד ממזר כך ראינו שהולד ממזר לא מטעם שאם חזר משומד הרי הוא כישראל לכל דבריו אלא שהיתה הורתו ולידתו בקדושה ואין הולכין בדין זה אחר שמירת שבת ולא אחר חלולה לפי שבשני מקומות צריך לדעת משפטי משומד ושתי בחינות יש להם מקום ראשון לעניין לברך ולזמן ולבטל רשות וכדומה להם מן המצות בחינתו בכל אלה לראות השומר שבת הוא אם מחללה כדתניא ישראל משומד המשמר שבת בשוק הרי הוא כישראל לכל דבר שמבטל רשות ושאין משמר שבת בשוק הרי הוא כגוי ואינו מבטל רשות ומקום שני יש לענין קדושין וגטין וחליצה ומיאונין וממזרו' וכדומה להן מכל המצות בחינתו בכל אלה לראות אם היתה הורתו ולידתו בקדושה קדושיו קידושין וגטו גט וחליצתו חליצה ובניו מחייבי כריתות ממזרים כמו ששנינו לענין גרים היתה הורתם ולידתם בקדושה הרי הם כישראל לכל דבריהם כללו של דבר במצות הלך אחר שמירת שבת בעריות הלך אחר הריון ולידה אף כאן כיון שנתייחד ונולד בקדושה ובא על אשת איש הולד ממזר גמור ואין בדבר זה ספק וכך הוא הדין ואין לשנות עד כאן. גם לא קצרה ידינו מלעתיק תשובות בעלי הוראה חכמים גדולים קרובים אל הדור הזה ושאלה זו עצמה נשאלה לחכם מסוים שבימי השמד בארצות קטלוניי' ברח לברבריאה ונתקים בהם לא ימושו מפיך ומפי זרעך והחכם בעל זאת התשובה חתם שמו שמשון בן הרב רבי שלמה נ"ע בן הרב ר"ש ז"ל והיא ארובה לפי שהאריך בראיות בקיומו של אסור ופה אקצר. מעשה שהיה כך היה שיש תשעים שנה ויותר שבארץ הנוצרים מרוב הגזרות נשתמדו רבים והולידו בנים ובנות בגיותם הם ובניהם ובני בניהם אחר כך קמו דור שלישי ונתעוררו לשוב אל ה' וברחו לארץ ישמעאל לשמור דת ישראל ובעודם בגיותם נשאו רבים מהם נשים משומדות כמותם ועכשיו בא לכאן אחד מדור שלישי או רביעי ונתגייר ואחרי גרותו נשא אשה ומת בלא בנים ועתה שואל אני אם האשה הזאת זקוקה ליבם שנשאר לו אח משומד בארץ הנוצרים לאותו הבעל ונולד בגיות הוא ואביו או נאמר שאינה זקוקה. מה שראוי לומר בזה תחלה דהלכה רווחת בישראל משומד אף על פי שחטא ישראל הוא כדאיתא בבכורות ובסנהדרין וקדושיו קדושין ובנו כמוהו אם נולד לו ממשומדת כדאיתא בפרק האומר בקדושין וביבמות פרקא קמא ובפרק שני ובפרק החולץ וכו' והאריך בזה וכתב אחר כך לשון זה ואחר שנתברר זה שקדושי בני אלו האנוסים אפילו עד כמה דורות כשבאין מהאנוסות קדושיו קדושין לפי שבקדושין קיימי ונקראים אחים אם כן הוא הדין והוא הטעם לענין יבום וחליצה שתהא אשת אח המשומד זקוקה לו וכן כתוב בהלכות גדולות בהלכות יבום וחליצה בלשון הזה שומרת יבם שנפלה קמי משומד לא משתריא לעלמא עד דחליץ לה דהא קיימא לן דאי קדיש תפסי ליה קדושין עד כאן לשונו ואדוני זקני הרא"ש ב"ר צמח ז"ל הוציא שהיא זקוקה ליבום וכו' דהמשומדים אית להו חייס דאחוה בהדי הדדי וכיון דאית להו אחוה אשתו זקוקה היא ומה שכתב הרשב"א ז"ל בשם רב יהודאי גאון ז"ל שהוא מחלק בזה שאם כשנשאה אחיו היה משומד לא בעיא חליצה ועוד כתב משמו שאם הבעל משומד וישבה תחתיו באונס כו' הרב ז"ל חילק על שני דינים הללו ותמה הרבה וכתב כנגד הדין הראשון דהא לא מפקינן ממתניתין אלא ולד שפחה ונכרית ועוד משומד אף על פי שחטא ישראל הוא וכנגד הדין השני הקשה וכו' עד כאן לשונו וכבר הראה פנים הרשב"א ז"ל בראיות ברורות לסתור דברי הגאון מר רב יהודאי גאון ז"ל נמצא שדברי הגאון ז"ל בטלים הם במעוטן ולעולם לא מצינו ולא שמענו מי שעשה הלכה למעשה על פיו אדרבא הגדולים אשר מעולם קמאי דקמאי לא היו מתירין אשה כזו אלא בחליצה אם לא אפשר ביבום ואם לא תשב עד שילבין ראשה והאריך בזה. עוד כתב בסוף דבריו וזה לשונו וגם אין לפטור אשת אח משומד מן החליצה ומן הייבום מטעם דהוה הורתו שלא בקדושה שלא נאמר זה אלא לענין גר בלבד דהכי תנן ביבמות בפרק נושאין גיורת שנתגיירה וכו' והאריך קצת עד שאמר אלה הדברים ומצינו למדין מכל צדדין אלו שבני אלו האנוסים ישראל הם נקראים אפילו עד כמה דרי לענין קדושין וגטין ויבום וחליצה ולא שמענו לאחד מן הגדולים אשר קדמונו להקל בזה וכל המקל בדבר שבערוה צריך להתיישב בדבר ולא יסמוך על סברתו שהרי ראשונים שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם לא מלאם לבם להקל כל שכן אלו שאין להם יחס לראשונים כקוף בפני אדם כי דבר הערוה לא נתן לתשלומין עד כאן לשונו בענין זה.

ולכאורה יש לתמוה נגד הרב הזה איך ולמה הפריז על המדה שהדי רב שרירא גאון ראש המחמירים נתן טעם לדבריו ואמ' כיון דהורתו ולידתו בקדושה כו' הא לאו הכי כגוי בעלמא והרב בעל זאת התשובה כתב דאפילו עד כמה דרי דינם כישראלי' גמורים לענין יבום וחליצה אעפ"י שהם בני ערלים ומאין ומהיכן למד לומר כן והתשובה בזה מבוארת כי טבע חלוק הנושאים כך חייב והאמת יורה דרכו. כי דברי הגאון ז"ל הם במשומד ברצונו בלי שום אונס רק כי טבעו הרע וזדון לבו השיאו לכפור בעיקר ולעבוד עבודה זרה ובמשומד כזה ראוי לומר שכל מי שהורתו ולידתו בקדושה לעולם הוא כישראל אך אמנם זרעו שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה דינו כגוי אבל מי שנשתמד לאנסו כאשר קרה בימים ההם שבו חכם בזה השיב זאת התשובה וכן בדור הרע הזה כי ראינו בעינינו וגם באזנינו שמענו כי כל המשומדים או רובם רובא דרובא היו לאונסם ראוי לפסוק הדין ככתוב בתשובה הזאת שהם וזרעם וזרע זרעם לעולם דינם כישראלים והלא מט"ו שנים עד היום בקרוב התחילו ימי השמד והאונס כי רבים מבני עמנו הביאם הכרח אונס גוף או ממון להראות עצמם משומדים גמורים כופרים בעקר ובתורת משה בפרהסיא, ובימים מועטים השתדלו בחזקת היד לצאת מתוך ההפכה ורבים אשר אתנו באים מארץ מרחק מקצה השמים לעבוד את השם וגם רבים מעמי הארץ אשר נתערבו עד היום בארץ אוביהם מי יודע מה בלבם וראוי לדונם לכף זכות כאנוסים גמורים ומחר הם באים אצלינו ועכשיו אנו מחרפים אותם לדונם כמו משומדים גמורים רחמנא ליצלן מהאי דעתא ויש לנו על מה נסמוך לאמת החלוק הזה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בפר' שלישי מהלכות ממרים כשהעתיק דין המינים והאפיקורוסים והמשומדים מורידין ולא מעלין פירש אחר כך אאהכןך ואמר במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו והלך אחרי דעתו הקלה ואחרי שרירות לבו, אבל בני הטועים ובניהם וכו' יעויין שם והרב בעל העטור ז"ל כתב שגוים בזמן הזה לאו בני עבודה זרה נינהו ואם כן אין משומד גמור בזמן הזה ודי בכל מה שנכתב בקיומו של אסור והאריכות על זה מותר".

ועדיין לא יצאתי ידי חובתי עד שאשלם נדרי אשר יעדתי בפתח דברי שראוי לעיין מי הביאו לרב יהודאי גאון ז"ל להקל על דין הנהוג בתלמוד לתת מציאות לקא סלקא דעתין מעיקרא עם היות שכפי המסקנא היא סבדא נפסדת ואחשוב כי עקר כוונת הגאון רב יההדאי ז"ל היתה להקל דוקא כשהבעל היה משומד ומת בשמדתו נתחייב לו מזה להקל גם כן ביבם משומד ועלי לבאר ההבדל שבין שני הדינים הללו לקיים דברי אלה ואען ואומר מבואר נגלה שמצות יבום וחליצה היא כדי לזכות נפש המת ולהקים שמו בישראל, ולמי נאה שנחוש לתשועת נפשו למי שנפטר מן העולם הזה מאמין ומקיים תורת משה וישראל אבל מי שמת בשמדות: ולא התודה על חטאו לא בסתר ולא בגלוי מה לנו לעגן אשתו בעדו והלא השרש אמתי אצלינו מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת והאיש הזה שמת בשמודתו הנה אחיו הכשר הנשאר בחיים אין לו להתאבל עליו כיון שנפטר. תשובה אחרי מותו כבר ננעלו לו שערי תשובה הרי נתבטל האחוה ואין כאן יקום על שם אחיד המת כי כיון שמת בשמודותו דל מהכא שם אחיו המת מה שאין כן כשהיבם משומד כי אין בנו לפטור אשת אחיו המת שהיה מקיים בת ישראל כשנאמר הרי אין לה יבם כיון שהוא משומד נתבטלה האחוה והרי הוא כמאן דליתיה אין ראוי לומר כן מי עדיין יש שהות ביום כל זמן אפשר שישוב בתשובה ותשאר האחוה במקומה וייכל לקיים מצות יקום על שם אחיו המת ויזכה נפש אחיו הכשר וכאשר נדקדק לשון הגאון יתחייב בהבנת כוונת רב יהודאי גאון ז"ל כי כשהיבם משומד דלא פטר את האשה מחליצה אלא השכמשך שמדותו מקודם קדושי אחיו עד אחר פטירתו אמנם כשהבעל משומד אין אנו צריכים רק תנאי אחד רצוני לומר שימות בשמדותו אף על פי שבעת קדושיו לאשתו זאת היה כשר וזה מחוייב בדקדוק לשון הפוסקים שזכרתי מעתיקי דעת הגאונים ולא אאריך בזה כי הוא מבואר מעצמו ומי יודע אם דברי רב יהודאי סדרם על הדרך הזה כי ראשונה הודיענו מי שמת בשמדותו אין מקום לחוש לנפשו ולהקים שמו שהרי נתבטלה האחוה בינו ובין אחיו, וסמך אל דין זה הדין האחד הדומה לו קצת והוא היות היבם משומד והוכרח להתיר בו מצד הדמוי שיש ביניהם ועם כל זה החמיר בו קצת וכוונתו לבטל סברא מוטעת ושלא נחשוב על פי דרכו כי כמו שמי שהוא משומד בעת מותו נתבטלה אחותו אף על פי שהיה כשר בעת הקדושין דהוא הדין נמי כשהיבם משומד די לנו שאז הוא משומד ולא נצטרך שיתחיל זמן שמדותו טרם קדושי אחיו, אלא האמת שצריך שקודם הקדושין היה משומד וגם ימשך שמדותו עוד אחר מות הבעל אחיו, ומהכרח הדין הראשון שאמרתי והוא בטול האחוה כאשר המת הוא משומד נתחייב לו לגאון רב יהודאי ז"ל להקל גם כן כשהיבם משומד אבל הוצרך להוסיף בו תנאי אחר והוא שיתחיל זמן שמדותו קודם קדושי אחיו, ואין קושייא עלי בסדר הזה אשר בדיתי בלבי במה כשדברי הפוסקים מעתיקי דברי הגאונים ז"ל הוא בהפך כי זה נתחייב אל סדור דבריהם אשר עקר כוונתם להודיענו סברת רב שרירא גאון ז"ל ביבמה שנפלה לפני יבם משומד וכו' וכל פוסק מסדר דברי בר פלוגתיה שהוא רב יהודאי גאון ז"ל ראוי לו להקדים המאוחר בדברי רב יהודאי ז"ל על כן הוצרך לומר וכתב רב יהודאי ז"ל אי כד נסבה בעל הוא יבם משומד ואחר זה הודיע הדין האחר באופן כי במקרה נשאר המוקדם מאוחר והמאוחר מוקדם ולא נעלם ממני כי נתתי מקום לתלמידים שישחקו עלי ויאמרו כי איך נתקררה דעתי בנביאות של שטות, אבל אגיד את הרשום בכתב אמת כי בתחלת עיוני חשבתי כן ויראתי לזכרו בראשית דברי ובין כך ובין כך הקרה השם לפני ספר ישן מתשובות הגאונים ז"ל ומצאתי כי תשובה אחת מקיימת דברי אלה וזה נוסחה.

וששאלתם שמענו שכל יבמה שנפלה לפני משומד, אינה משתריא לעלמא עד דחליץ לה דהא בקדושתיה קאי אבל כגון שיהא בעל משומד וישבה אשתו תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא זרע צריכה חליצה מן האחים או יבום יורינו רבינו, ודאי הוא כמו ששמעתם ושהוצרך לכם לידע כגון שיהא בעל משומד וישבה אשתו תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא זרע הוו יודעים דיבום ודאי פטודם בן שפחה משום דכתיב קרא בהדייא האשה וילדיה תהיה לאדוניה, ובן נוכרית אינו קרוי בנך מדכתיב כי יסיר את בנך מאחרי וכו' הא לאו הכי היו זוקקים אעפ"י שבן הנכרית עובד עבודה זרה ימשך מזה שהמשומד דלא כתיב ביה כי יסיר את בנך וכו' זוקק אפילו שיהיה עובד עבודה זרה ולקיים בה יתחייב אצלינו לידע איכות המשומד בערך אל הממזר וזאת החלוקה הכרחית שנאמר מה נפשך או משומד הוא יותר חמור מממזר רוצה לומר שהוא יותר מוכן להיותו זוקק או שניהם שוים או שהמשומד יותר קל. אם נאמר שהוא יותר חמור או שוה לו הרי נתקיימה כונתינו. ואם נאמר שהוא יותר קל אפילו אם נודה זאת ההנחה אשר כפי האמת היא כוזבת כמו שבארנו דאית ביה תרתי לטיבותא נאמר לבעל ריבנו אם האמת אתך קשיא רישא אסיפא דהא לפום הך אוקמתא מרישא שמעינן דמשומד אינו זוקק. והא דאיקנא מסיפא דדוקא בן שפחה ובן נכרית אינו זוקק הא משומד זוקק וקק והמביא אל השקר שקר יתחייב מזה שנאמר שדין משומד כדין ממזר להיות זוקק לחליצה. וכל זה היה גלוי וידוע לפני הרב רבינו שרירא ומשום הכי כתב סתם דכיון דהורתו ולידתו בקדושה זקוקה לייבום ומתעגנא עד דחליץ לה. וכונתו להוציא בזה מלב התלמיד הטועה החושב שכיון שלא נזכר משומד במשנה בפירוש שאינו זוקק וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיעהו כי כמו שנכלל ממזר בלשון המשנה באמרו מכל מקום הכי נמי נכלל משומד.

עוד למדתי מדברי הגאון ז"ל ממה שהאריך בלשונו ואמר ומתעגנ' עד דחליץ לה שלכאורה יראה הלשון מיותר אחרי שכתב זקוקה ליבום, היתה כונתו הראשונה במאמר הזה לתרץ הקושיא הנראית בתחלת העיון נגד מה שהנחנו והיא כי אחרי ההשקפה באיכות הממזר ואיכות המשומד יש להפלא מה טעם יהיו שניהם שוים כי הנה הממזר הוא בעל תורה ומצות כאומרם ז"ל ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ וכו' שאף על פי שאסור לישא ישראלית ציית דינא לכל דברי התורה וכאשר עלתה יבמתו השערה וכו' ויאמרו לו בית דין הנך חייב לקיים מצות יבום מטעמא דאתמר אתי עשה ודחי לא תעשה אבל גזרו רבותינו ז"ל ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה על כן עליך לגמור המצוה ושמע בקולנו וקיים מצות חליצה בודאי שישמע לקולינו לקיים מצות חליצה ביבמתו ולא יסרב אך אמנם משומד הוא סורר ומורה איננו שומע בקולינו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו קיום מצות לא יבום ולא חליצה אם כן איפה יש מקום לאומר שיאמר כי לא נכלל עם בן ממזר הנזכר במשנה כיון שכפי רשעתו לא שייך לא במצות חליצה ולא במצות יבום לבטל זאת הסברא הוצרך רב שרירא לזכור דין זה וסיים דבריו באמרו ומתעגנא עד דחליץ לה כלומר הנה המשומד הוא הוא בעל בחירה ואפשר אצלו שיבחר בטוב ויהיה בעל תשובה ויקיים מצות יבום או חליצה ואמנם אם זדון לבו השיאו ויקשה את עורפו ועודנו מחזיק ברשעתו הרי נסתחפה שדה יבמתו ומתעגנא עד דחליץ לה ולעולם יהיה דין משומד לחליצה כמו ממזר ושניהם נרמזו בלשון מכל מקום כפי דעת הגאון רב שרירא ועלי לתת טעם לדברי רב יהודאי גאון אף כי אין האמת אתו הריני מחוייב לבאר מה עלה על לבו בפירוש המשנה ומי הביאו לצאת מן הדרך הישרה אשר הלכו רב שרירא ז"ל וגאונים רבים אחרים והדבור בזה ראוי להיות על דרך הנהוג בתלמוד באמרם ודקרי לה מאי קארי לה וגם כן באמרם ולמאי דקא סלקא דעתין מעיקרא מאי וכו' וראיתי לקשר עם מה שכתבתי בפירוש רב שרירא גאון לשון הרי"ף ז"ל להראות שהוא מסכים לדברי רב שרירא ופסקנים דבים אחריהם יבא בסוף נתינת טעם למה שכתב דבי יהודאי אף כי אין האמת אתו וזה לשונו ושמע מינה דחייבי לאוין מדאוריתא בני יבום נינהו דקיימא לן בכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה אלא מאי טעמא אמור רבנן חייבי לאוין חולצין ולא מייבמין גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה עד כאן לשונו. הנה הרב ז"ל בא לתקן מה שזכרתי בקל וחומר אשר בניתי כי הוקשה לו היאך אפשר שיהא בן יבום וחליצה שהוא בכל מקום בלא יבא בקהל יי ולזה תקן ואמר דקיימא לן בכל מקום שאתה מוצא עשה וכו' למדנו מזה שאם ממזר זוקק עם היות שכל ביאותיו עד יום מותו הן הנה באיסור כל שכן משומד כי ברגע יוכל להרהר תשובה בלבו ומיד ולעולם הוא יוכל לבוא על יבמתו שזוקק לחליצה בלי ספק וכדי לברר וללבן האמת יניח פני ההראות מדברי הרי"ף ז"ל לקיים הסברא המנגדת כי יש לאומר שיאמר. והלא ממקום שבאת יחוייב שמשומד אינו בן חליצה דטעמא מאי ממזר זוקק לחליצה לפי שביאה ראשונה היא לו מצות עשה ואתי עשה ודחי לא תעשה הא משומד שביאתו אפילו הראשונה היא אסורה לפי שהוא כגוי בעת שמדתו ויש מקום לומר עליו קנאין פוגעין בו אינו זוקק לחליצה אבל אלו דברים בטלים כי אפשר בכל משומד שיהא בעל תשובה ואפילו ביאה ראשונה תהא בהיתר ולקיום מצוה כי ברגע יוכל להרהר תשובה בלבו ואם כן בכל עת הוא מוכן לקיים מצות יבום אם יחפוץ לשוב מדרכו הרעה אבל ממזר ביאה ראשונה דוקא היתה ראויה לו ולא ביאה שניה אף על פי שיהא צדיק תמים נתבאר מזה היות כונת הרי"ף ז"ל מה שאמרתי למעלה שכיון שממזר זוקק כל שכן משומד ואם יטעון עלי טוען ויאמר אם זאת היתה כונת רבינו הגדול ז"ל למה לא זכר דין זה בפירוש להשיב לזה כונתי במה שאמרתי בפתח דברי מה רב טובו הצפון לנו בסייג לחכמה שתיקה כי פעמים רבות נתחדש לנו מדברי הרי"ף מציאות גמור מההעדר המוחלט רצוני לומר שכל מה שנראה לו בתלמוד ערוך אשר לפניו דלא איתמר אליבא דהלכתא לא חשש לזכר כלל ודרך ישר לא יכשלו בו כל הבאים אחריו לומר רב אלפסי לא כתב זה בפסקיו ובזה הודיענו בטול הדבר אשר לא זכרו וכן בנידון זה די לו במה שכתב משנתינו מי שיש אח מכל מקום ומאי דאיתמר עלה בגמרא מכל מקום לאתויי מאי וכו' ועוד הוסיף פירוש באמרו ושמע מינה דחייבי לאוין מדאורייתא ודי בזה להודיע שגם משומד נכלל ברישא דמתניתין כמו ממזר דאי לא תימא הכי איבעי ליה לפרושי ולזכור דין משומד כדברי רב יהודאי וגם מפסקי הרא"ש ז"ל נלמוד זה כי הנה בנה כל ענינו על יסוד חזק מדברי הרי"ף ז"ל והדברים מחודשים מרבנים אחרים או משכלו הרחב מאשר נתחדש בזמנו חברם על היסוד הנזכר וגם הוא לא הזכיר בפסקיו דברי הרב יהודאי גם מדברי הרמב"ם ז"ל והר"ם מקוצי ז"ל נתבאר מה שאמרתי כי העתיק דין המשנה בבן ואח ודרך פירוש הוסיף שני דברים האחד שהוסיף בשניהם אפילו עובד ע"ז והרי זו ראיה אמיתית שכיון בזה לרמוז גם אל המשומד עובד ע"ז עוד ב' הוסיף בפירוש אח ואמר ואם היה לו מן השפחה או מן הנכרית אינו אחיו ואינו זוקק את אשתו ואף על פי שהיתה לידתו בקדושה הואיל והיתה הורתו שלא בקדושה אינו אחיו עד כאן הרי מסכים לשונו זה לדברי רב שרירא ז"ל שנתן טעם למה שאמר משומד זוקק כיון שהורתו ולידתו בקדושה ונתחבר לזה מה שכתב למעלה הרב בהלכות אישות במשומד שקדש וכו' והכל הולך אל מקום אחד ובעל מגיד משנה האריך בקיום זה והעתיק דברי הרשב"א ז"ל ומה שאמר עליו שהניח הדבר בצריך עיון רוצה לומר שצריך לעיין לתת טעם לדברי רב יהודאי ומי הביאו לאמר דין כזה הוראה הפך האמת ועל כל פנים לענין מעשה אין להורות רק כדברי רב שרירא גאון ז"ל וכן הרישב"א ז"ל כתב על זה וראוי להחמיר והרב רבינו ירוחם ז"ל בעל אדם וחוה העתיק דין זה בקוצר וז"ל נפלה לפני יבם משומד כגון שהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבום ומתעגנא עד דיחלוץ עד כאן אלה הם דברי רב שרירא ולא חשש לכתוב אפילו זכר בעלמא מדברי רב יהודאי להיותם בטלים אצלו ולמדתי מקשר וסדור דבריו דבר מחודש אצלי כשהודיענו מה שראוי לחשוב בטעם ההיתר אף כי איננו נכון בעיניו כיון שלא כתבו וזהו קשר דבריו, ראה לחלק דיני יבום וחליצה לשלשה חלקים האחד דין ט"ו נשים וכל שאר נשים שיש מקום ספק בהם אם אסורות משום ערוה ובעבור זאת הן פטורות מן החליצה ומן הייבום וזה החלק הראשון נשלם בזכירת דין משומד כמו שהעתקתיו אחר כך סדר חלק שני וחלק ג' ובתחלת חלק שלישי סדר דין מי שיש לו אח מכל מקום ואפילו ממזר וכו' ולכאורה נראה שכאן מקום להזכיר דין אח ומשומד ולמה סדרו בסוף חלק ראשון ולבי אומר לי כי בזה גלה לנו הרב הזה על אי זה יסוד ראוי שיבנה בנינו החושב לפטור מן החליצה למשומד והוצרכנו לזה לפי שאפשר לחשוב אחד משני טעמים אף כי לפי דעתו שניהם בטלים אמנם האחד הוא בטל יותר והם אלה האחד שכיון שהאח הזה נשתמד קודם קדושי אחיו ועודנו מחזיק ברשעתו עד מות אחיו הרי נתבטלה אחוה ודל מהכא כי ישבו אחים יחדיו הטעם השני שכל מי שאינו בתורת ייבום אינו בתורת חליצה וכל משומד מחזיק בשמדתו הרי זה כגוי וביאתו על כל בת ישראל דומה לאסור ערוה כמו בועל ארמית שפוגעים בו קנאים וכיון שאינו בר ייבום אינו בר חליצה ושני אלה הטעמים היו ידועים אל המחבר הזה ושניהם בטילים בעיניו אמנם הורה לנו שאם יש שום ממש בהם הוא דוקא בטעם השני שזכרתי ולא בראשון בעבור זה סדר דינו בסוף החלק שחבר בו דין הנשים האסורות כמו ערוה וכתב אחרי כלם דין זה לבטל סברת החושב שיבמה עם המשומד דינה דומה לערוה בא להודיענו שאינו כן אלא לעולם זוקק ומתעגנא עד דחליץ ואם היה סובר המחבר הזה שהיה מקום לפטור משום שאין כאן אחוה היה ראוי שיקשר דין זה בחלק שלישי סמוך לדין מי שיש לו אח מכל מקום וכיון שלא סדרו כן הורה לנו כי הטעם ההוא בטל מצד עצמו ואפילו על דרך מחשבה. ומכאן תשובה למי שחשב לקיים ההיתר והביא סעד לדבריו ממה שכתב הר"ם מקוצי ז"ל בדיני ריבית שהמשומד מותר להלוותו בריבית משום דלאו אחיך הוא וללמוד מזה לנדון שלנו דכתיב בזה כי ישבו אחים יחדיו ובטול זאת הטענה מבואר נגלה כי הבדל גדול יש בין אחוה הכולל לכל איש ישראל ובין אחות אחים בני אב אחד כי ודאי כל ישראל אחים זה לזה אולם זה בעושה מעשה אחיך עמך ונוהג כאח ובזה ראוי לקיים ולאחיך לא תשיך ואם לא ינהג כמנהג ישראל אין ראוי לכנות לו שם אח כמו משומד דפקר טפי ובידים הוא רוצה להסתלק מאחות ישראל ובזה ראוי שיאמר הרב שאין בו משום ולאחיך לא תשיך אך אמנם בשני אחים אשר אב אחד הולידם הלא אבינו שבשמים יכול על כל לא דצה להשאיר יכולת שנוכל לומר כי מה שנעשה לא נעשה ובודאי הלא אב אחד הולידם מה תאמר שמפני מעשיו הרעים נתבטלה האחוה והיתה כלא היתה כיון שהיא אחוה פסולה הרי נתבטלה בגמרא זאת הסברא במאי דאיתמר מהו דתימא נילף אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן כשרין ולא פסולין וכו' קא משמע לן ובזה נתבטל מעצמו הטעם הזה שחשב בקיומו של היתר. והאמת לא ראיתיו כתוב בספר רק לבי אומר לי כי זה חלוק אמיתי. אחר כך הוגד לי כי בספר תרומת הדשן אומר כדומה לזה והביא ראיה מהפסוק שאמר הלא אח עשו ליעקב שהיה משומד ולעולם קראו אח הלא כתבתי דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בספרי חמשה רבנים גאונינו עמודי גלותינו מחזיקי בדקנו אשר מפיהם אנו חיים כל ימי חיותינו היותינו בגלות החל הזה ומי הוא זה ואי זהו שום חכם מורה אשר מלאו לבו להורות להיתר עם היות בידו ספרי תשובות חדשים גם ישנים אשר חתרו לבקש טעם להיתרא ואם באו לסמוך על תשובות רבנים אחרונים המודים להתיר גם אנחנו חפשנו בספרי תשובות הגאונים ומצאנו שנים או שלשה שהשיבו לאסור וזה לשונם:

וששאלתם שני אחים אחד יהודי ואחד משומד עמד אותו האיש וארש אשה ונפטר ואחיו המשומד בארץ ברבריים ויש לו בנים ונשתקע שם בין הגוים והמקום רחוק ואין השיירות מצויות והארושה אינה צריכה דרחמנא אמר יקום על שם אחיו המת והאי לאו אחיו וכיון דאינה זקוקה ליבום אינה זקוקה נמי לחליצה דכיון דבעיא למימר מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל והאי אח לאו בר מקים שם בישראל הוא איפטרה לה נמי מחליצה אלא משום דקימא לן דזיקא דאוריתא וקימא לן דנשואין הראשונים מפילים ושגרו ממתיבתא הקדושה דצריכה חליצה לחומרא הלכך אם בא המעשה הזה לידכם יחלוץ לה יבם ובכך תפטר להנשא עד כאן הנה נתבאר מזאת התשובה מה שכתבתי כי עקר הקולא היה כשהבעל עצמו מת בשמדותו כמו שכתוב בזאת התשובה דאשתו לאו בת יבום וחליצה היא רק על דרך החומרא אולם בדין יבמה שנפלה לפני משומד ודאי הוא אמת כמו ששמענו בשם הגאונים ז"ל דלא משתריא לעלמא עד דחליץ לה אמנם הקולא ראשונה הכריע לרב יהודאי לומר קולא שניה כמו שנתבטלה האחוה כשהבעל משומד כן ראוי שתתבטל כשהיבם משומד וזה הביאו לפרש המשנה דדוקא ממזר נכלל בלשון מכל מקום ולא משומד ובטול זאת הסברא מבואר נגלה בעיני כל הפוסקים אשר כתבו בהפך כמו שכתבתי כבר כי אינו מספיק טעם השמדות לבטל האחוה לגמרי כיון שכל משומד ישנו בתורת קדושין ואפשר אצלו להיות בעל תשובה ואפילו בבעל שמת בשמדותו לפי ראות עינינו הלא בוחן לבות הוא מורשי לבבינו ולזה צדק מה שכתב על זה הרב בעל התוספות באמת ולא ידענא למה לא תהיה אשת משומד זקוקה ליבם וראה כי כנגד זאת החלוקה צריך להקשות ראשונה לפי שלכאורה יראה שיש בה ממש אבל כפי האמת אין לנו טעם אמיתי לסמוך עליו לסלק האחוה מטעם השמדות עוד היתה לי כונה אחרת עצמית בהעתקי זאת התשובה והיא שממנה יתקיים מה שאמרתי אני עם לבבי כי אף על פי שראינו גאונים מזכירים בענין זה הפלוגתא דמיתה מפלת וכו' או נשואין מפילין הוא בדרך העברה ודרך דמוי קצת ולא שתהיה ראיה מוכרחת לקיים זיקת המשומד או בטולה לפי שעקר מחלוקת זה נאמר על ענינים אחרים ובפרט בפרק בית שמאי על משנת המגרש את האשה וכו' והחזירה וכו' ואמרינן ספוקי מספקא ליה אי נשואין מפילין או מיתה ורבא אמר לעולם פשיטא ליה דמיתה מפלת וכו' ואפילו אם נראה מי שפוסק דמיתה מפלת לא יתחייב מזה מה שהעלו לדברי רבינו חננאל שהם לדברי רבים מהפוסקים ומפרשים דין משומד הוא כישראל לכל דבר שבערוה אפשר להם שיורו דמיתה מפלת ואפילו הכי אין כח בשמדות לבטל זיקת יבום וכן מוכיח לשון זאת התשובה שכתב בסוף דבריו דצריכה חליצה לחומרא רצוני לומר ולא משורת הדין הגמור אלא שראוי להחמיר וכבר תלה הדין באמרו דקימא לן נשואין הראשונים מפילים ואם אמת היה הדבר הזה כי זה תלוי בזה ושיתחייב ממאי דקימא לן נשואים הראשונים מפילין דבר חליצה הוא היה ראוי לפסוק כן מתורת דינא ולא על דרך החומרא.

הנה נא ידעתי כי מן השורה יצאתי ויותר מדאי הארכתי לבאר המבואר מצד עצמו מפי ספרים ומפי סופרים כי מעיד אני עדות נאמנה כי מנעורי עד היום הזה אשר שמשתי וראיתי חכמים הרבה לא שמעתי בארץ ספרד שום מורה הוראה קטון וגדול שיתן אל לבו להורות הוראת היתר בדבר הזה וגם בארץ הזאת לא שמעתי שום היתר בדבר זה עד כי זה לי ימים רבים מספר נשאלתי על הדבר הזה וגם שאלו לחכמים ראשונים בעלי הוראה יושבי העיר הזאת ודברי הנביאים פה אחד בקיומו של אסור לולא כי הגד הוגד לנו כי היה ביד החכם הר' אליעזר השמעוני ישמרהו אל מרביץ תורה ק"ק קטלאניש יצ"ו טופס הוראת הרב ס"ל כמה"ר ר' יהודה מיץ ז"ל אשר הורה להתיר בכל עוזו אז אמרנו ראוי לעיין בהוראת חכם שלם רשום מסויים כזה כי מפיו תצא תורה וימים רבים היה ראש ישיבה בעיר גדולה של חכמים והעמיד תלמידים שלמים וכן רבים ואחרי ראותי הקונטרס ההוא כי הוראתו היתה על יבמה שכבר נשאת לזר בהוראת חכמי ראשי ישיבות מפני שבבית דינם הצדק קבלו עדות מפי עדים שכבר מת היבם ועל פי עדות זה הורו דין אמת שתנשא לזר וכן עשתה ויהי מקץ שנתים ימים לנשואיה באו עדי אמת והכחישו את הראשונים והעידו שהיבם משומד עודנו חי ובעבור זה הוצרכו לשאול לרבנים בעלי הוראה ז"ל ואז הורה האב הזקן בתורה ובימים הנז' ז"ל ההוראה הנז' על אותו דבר שנעשה כבר בכונה רצויה ואעפ"י ששורש הפסק מיוסד על ההיתר לכתחילה כמו שנראה בתחלת דבריו מכל מקום יספיק לי שהמעשה היה כשנשאת אז אמרתי גם בכל זה אין ראוי להורות היתרא גם רוב החכמים בעלי הוראה אשר בעיר הזאת כלם הסכימו להשיב לשואל שאין מקום להתיר ובמאמר החכמים הנזכרים ושליחותם דבי דינא קא עבידנא הוצרכתי לכתוב אל המעולים חכמים ונבונים מנהגי בק"ק קלבריסי יצ"ו אשר בעיר הזאת אשר היו צריכים לדין זה לבעבור נמצאת בתוכם יבמה זקוקה ליבם משומד מעת קדושי אחיו כי אין מקום להתירה והם שלחו אלי קונטריס הוראת החכם הכולל אשר בו הראה עוצם פלפולו והפלגת בקיאתו בתלמוד מוהר"ר דוד בן הרב הגדול כמוהר"ר יהודה זכרו לברכה וכלל כונתו להורות היתר לכתחלה לכן הוצרכתי לחבר כל הראיות אשר בקונדרס הזה ק בקיומו של איסורא והלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרות לבי שאני חייב בכבוד הקהל הקדוש הנזכר כי בימים הראשונים עבודתם עבודת הקדש בכתף נשאתי וגם היום שאלו ממני אחוה דעי בדבר הזה ולאהבת האמת והשלום בחרתי בטוב שיהיה זה ענין מיוחד בפני עצמו במאמר קצר וראיתי לחתום הקונדריס הזהב אלה הדברים:

סוף דבר הכל נשמע אליכם המעולים המנהיגים גליתי את לבי בפסק דין זה כי לאהבת האמת ולא לעשות סניגרון לדברי על משמרתי עמדתי ובצדקתי החזקתי בקיומו של אסור ולא מתורת מנהג גם לא על דרך חומרא יתרה רק כי האמת תעיד לעצמה בשורת הדין ובשפה ברורה כי זאת האשה לגמרי אסורה והשם יתברך ברחמיו בנתיב מצותיו ידריכנו ואמר לקבץ נדחינו ישים מחשך לפניניו לאור ומעקשים למישור אלה הדברים אשר דבר המר והנבהל אשר ביעתוהו בלהות סביב יעקב ן' חביב.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה