שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה מו
אלו הן שני המעשים שנעשו תוך שבוע אחת וטעו בהם עשר טעיות גדולות כי השבושים שנשתבשו במעשה הגט שרצו להכשירו הם אלו.
ראשונה שלא ידעו פירוש התקבל והולך וקאמר מה רוצה לומר וחשבו שפירושו התקבל וגם הולך הפך פירוש ההלכה והפך הדין שהרי אין הבעל יכול לעשות שליח לקבלה ואיך יהיה פירוש התקבל והולך התקבל וגם הולך דמשמע שיש כח לבעל לעשות שליח לקבלה.
שנית שלא ידעו ההפרש שבין שטרי המכר והקדושין והגיטין ובין שטרי מעשה ב"ד ושטרי הודאות והלואות וכיוצא בהן אבל חשבו שענינם אחד ולפיכך טעו וחשבו שפירוש ותרוכית יתיכי הכתוב בשטר הגט הוא כפירוש בפנינו גרש פ' לאשתו הכתוב בשטר המעשה ב"ד שכמו שפירש ותרוכית הכתוב בגיטין הן דברי הבעל לאשתו בעת נתינת הגט בידה כמו שדי מכורה לך הכתוב בשטר המכר וכמו הרי בתך מקודשת לי הכתוב בשטר הקדושין כן פירוש לפנינו גרש פלוני לאשתו רוצה לומר בעת שיגיע הגט שנמסר לשליח ההולכה ביד האשה המתגרשת ולא הבדילו בין דברי הבעל לאשתו ובין דברי הב"ד שהן דברים שעברו בניהם כמו שטרי ההלוואות וההודאות וכיוצא בהם.
שלישית שטעו וחשבו שהיום הכתוב בגט הוא מורה על יום הגרושין לא על יום כתיבת הגט בלבד ופירוש ותרוכית הוא קאי על אותו יום שנכתב וקורא אותו ותרוכית כאילו נתגרשה מאז ודומה בזה לגרש את אשתו הכתוב בשטר המעשה ב"ד ולא ידעו שהיום הכתוב בגט אינו דבק עם ותרוכית הכתוב בו אבל ותרוכית הן דברי הבעל לאשתו בעת נתינת הגט ליד אשתו והיום הכתוב בגט הן דברי העדים החתומים שמעידים שנכתב הגט ביום פלוני אי בעית אימא משום בת אחותו ואי בעית אימא משום פירות.
רביעית שטעו וחשבו שמסירת הגט ליד שליח ההולכה הוא על ידי בית דין ולפיכך פירשו שכיון שאמר על ידי שלוחו ולא אמר על ידו שלוחה שהוא שליח להולכה שאילו היו יודעים שהשליח להולכה אינו נעשה על פי בית דין לא היו יכולים לפרש אותו בשליח להולכה מפני ששם היה כתוב במותב תלתא וכו' ואחר כך חתמו פלוני הדיין פלוני הדיין פלוני הדיין.
והשיבושים שנשתבשו בענין אותו שעבר ונשא אשה על אשתו הם אלו.
ראשונה שטעו וחשבו שכיון שהוא מנהג הקהילות שלא לגרש האשה בעל כרחה וזה עבר וגרש בעל כרחה הרי זה עבריין והמורה לו לעשות הורה שלא כדין ולא ידעו שאפילו במקום שנתפשט החרם של רבינו גרשום אשה בעל כרחה יש להתיר בכי האי גוונא משום דחרם רבי גרשון במקום דהוו מצוה או במקום עבירה לא נתקנה וכל שכן במנהג הקהלות.
שניה שטעו וחשבו שכיון שתלתה אשתו הראשונה השבועה שהשביעתו שלא ישא אשה עליה בלתי רשות בית דין אם כן כשיתנו בית דין לו רשות לישא אשה עליה הרי הוא נקי מהשבועה אף על פי שאין הדין גוזר בו שישא אשה עליה מכיון שתלתה הדבר בידם ולא ידעו שמה שתלתה בידם אינו אלא בדבר שהדין גוזר בו דומייא דשהתה עשר שנים וכיוצא בו אבל לא בדברי הרשות שאין הדין מכריחם אבל חשבו שפירוש לא ישא אשה עליה בלתי רשות בית דין כפרוש שלא יאכל בשר בלתי רשותו של ראובן כשיתן לו ראובן רשות לאכול בשר לא שנא על פי הכרח הדין לא שנא שלא על פי הכרח הדין הוא מותר לאכול בשר וזה שבוש גדול בלי ספק דאם כן עד שתלתה הדבר ברשות בית דין היה לה לתלותו ברשות אי זה אנשים שתבחר אלא ודאי לא תלתה הדבר בבית דין אלא בדבר שהדין מכריח עליו.
שלישית שטעו וחשבו שאיזה מספר אנשים שיתנו לו רשות לישא אשה עליה הוא רשאי לעשותו ואין זה אמת דאנן סהדי דלא תלתה היא הרשות בשבועתה שהשביעתו אלא לבית דין חשוב שהם היותר מפורסמים שבמדינה לא לאיזה אנשים שיהיו.
רביעית שטעו וחשבו שיש להם כח לקנוס אפילו בדבר שיש בו בטול אסור תורה להוראת שעה ומפני זה קנסו אותו שעבר על שבועתו ונשא אשה על אשתו שתהיה לו לאשה ולא יוכל לשלח אותה אף על פי שנשאה בעבירה ועובר עליה על כל ביאה וביאה ואין הדבר כן שאפילו הבית דין הגדול שבלישכת הגזית לא היו יכולין לבטל אסור תורה בידים אפילו להוראת שעה אלא במקום שב ואל תעשה אבל (במקום עבור) [בקום ועבור] לא אלא אם כן היה גביא שיצא שמו בכל ישראל כאליהו בהר הכרמל והוא שיהיה סייג לתורה שאז אותו הביטול של תורה אינו בטולו של תורה אלא קיומו אבל בדבר שאינו סייג לקיום התורה אלא לתיקון העם וכיוצא בו אין יכולת לשום בית דין בעולם אפילו לנביא שיבטל מאיסורי תורה אפילו להוראת שעה ואפילו בדברים של קנס שיכולים בית דין לקנוס להוראת שעה אינו אלא בגדול הדור כמו רב נחמן חתניה דביה נשיאה או טובי העיר שהניחום רבים עליהם אבל דייני דעלמא לא כמו שכתב הטור בחושן המשפט בראשו וגם שיהיה הקנס ההוא גדר שהוא צורך לרבים לא בדבר שהוא גדר ליחיד כמו שכתב הטור בחושן המשפט בסופו.
חמישית שטעו וקנסו אותו בדבר שהוא נשכר בו שאם כן מצינו חוטא נשכר שהרי החוטא הזה לא חטא אלא מרוב יצרו הקשה ורוב תאותו על אותה האשה עד שגבר יצרו ולא די שעבר על שבועתו אלא שהביא עליו מעלילי הדת כדי לקחת אותה בעל כרחה והם החזיקו את רשעתו בזה הקנס וגזרו עליו שיחיה מחזיק בה ויהיה נשכר באותה העבירה ובפעולתו הרעה שגזם עליה ולקחה בעל כרחה הרצח וגם ירש.
ששית שטעו וחשבו שעל ידי הקנס הזה יהיה תקון לבנות ישראל שלא יהא כל אחד הולך ועובר על שבועתו ומגזם על ידי האומות לכל בת ישראל שירצה לקחת אותה ואדרבה איפכא מסתברא שאילו היו קונסים אותו שיגרשנה היה תיקון לנשים הראשונות ששוב לא יעשו כזה ותיקון לשניות ששוב לא יגזם לשום אשה מאחר שיכפוהו לגרשה אבל עכשיו יהיה קלקול לראשונות שכל אחד יעבור וישא אשה על אשתו ויחזיק בה וקלקול לשניות שכל אחד יגזום ויחזיק בה ואם בעבור שלא תשתמד השניה מפני רוב עלבונה שגזם עליה ונשאה שלא ברצונה ועכשיו הוא מגרשה שלא ברצונה הא קיימא לן אין אומרין לו לאדם חטוא בשביל שיזכה חברך והיאך נתיר לו לבעל שעבר ונשא אשה שלא ברצון אשתו הראשונה שהשביעתו על השבעעל זה וגרשה כדי להנצל מן העבירה שיחזור ויקחנה בעבירה כדי שלא תשתמד השנית מרוב עלבונה השתא באסור שבות דרבנן לא התיר לו לעבור כדי שיזכה חבירו שלא יעבור על אסור דאורייתא באיסור שבועה דאורייתא מבעיא ועוד מה שתחושו לאשה זו תחושו לכל בנות ישראל הנשואות לבעליהן שכל אחד ואחד ילך ויגזום עלי איזו אשה שירצה וישא אותה על אשתו הראשונה וגם תחושו על בנות ישראל הפנויות שלא יהיה הולך כל אחד לגזם על כל בת ישראל שירצה כדי לישא אותה בעל כרחה וכשתגזרו עליו שלא לקחת אותה שוב לא ישתדל שום אדם על הפעל הזה ותורתינו הקדושה שגזרה ולו תהיה לאשה אינו אלא כשנעשה בהתר בלתי שום עבירה ולא חששה על קלקלת בנות ישראל אחרות שיאנוס כל אחד לאיזו שירצה משום דאונס אשה כשרה מילתא דלא שכיחה היא ואם בעבור תקנת בנות ישראל עשו זה אדרבה איפכא מסתברא שאילו היו גוזרים עליו שלא לקחת אותה מאחר שלקחה בעבירה ובגזומין אשר לא כדת שוב לא היה שום אדם משתדל לקחת אשה על אשתו שלא ברצון הראשונה ולא שיגזום על שום בת ישראל לקחת אותה שלא ברצונה ואיכא תקנה לכל בנות ישראל בין אותן הנשואות להן בתחלה בין לשניות שרוצין אותן על נשותיהן שלא ברצונן אבל השתא אדרבא פתחו דלת לקלקלת בנות ישראל הנשואות להן בתחלה ובשניות הנלקחות עליהן שלא ברצונן שכל אחד ישתדל לקחת אשה על אשתו שלא ברצון הראשונה ושלא ברצון השניה והוא הפך כוונתם ממש שהם כוונו בזה הפעל לקונסו ואדרבא הם מחזיקים רשעתו ומשמחים אותו ומתפלל ואומר להוי רעוא מן שמיא דכל כי הא ריתחא לרתח רחמנא עליה ואל תשיבני מאונס דקנסיה רחמנא ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו דכי קאמר רחמנא באינו רוצה אותה קאמר דעל כרחו לישא אותה אפילו חגרת או סומא וכיוצא בזה אבל אם רוצה אותה אין זה קנס לו ולא הוצרכה התורה על זה דמאחר ששניהם רוצים מי אומר להם הרי אין שם עבירה כלל ועוד איך איפשר לשום בית דין שיתנו רשות שיחזיק האשה שנעבדה בה עבירה והלא משנה שלמה היא בפרק כיצד הנטען על השפחה ונשתחררה על הגויה ונתגיירה אסור לו לישא אותה והטעם בזה אינו אלא מפני שנשאה בעבירה והשתא דברים קל וחומר ומה בשפחה ונשתחררה ובגויה ונתגיירה דהוו בתרי גופיה דמעיקרא שפחה והשתא משוחררת מעקרא גויה והשתא גיורת דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אפילו הכי אמרינן כיון שאותו הגוף כבר נעשה בו עבירה אינו רשאי לישא אותה אף על גב דהשתא התר גמור בנדון דידן דמעיקרא ישראלית והשתא ישראלית ולא נשתנה גופה מעולם על אחת כמה וכמה ואף על גב דיש לחלוק בין אסור הגוף לאסור הפועל מכל מקום מאן לימא דמשום אסור הוא דקפדי רבנן דילמא משום דנעשה בו עבירה היא ומי הוא זה שיכניס ראשו בזה להתיר אסורא באלה החלוקים שהוא מחלק מעצמו אם לא בראיה ברורה והלא המתיר אינו יכול להתיר אלא בראיה ברורה וליכא למימר אף על פי שיש כח לבית דין להתיר על פי שעה אפילו אסורי תורה משום דאין כח ב"ד אלא היכא דנפיק מינה מגדר מילתא וחזוק הדת וסייג לתורה אבל בנדון זה דליכא הכא לא סייג לתורה ולא חזוק הדת אלא אדרבא פרצה לדורות שכל אחד ילך ויגזים ויאנוס לכל בת ישראל שירצה ויחזיק בה לאשה ובהדייא אמרו אמר רבי אליעזר מכין ועונשין שלא כדין מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה ועוד שאין בזה שום קנס לעושה הפועל הרע הזה שעבר בשבועתו וגם שיגזם לבת ישראל בגזומים של שמדא אלא אדרבא החזיקו את רשעתו ואת כוונתו שיחזיק בעבירה שלו ובאה לו הנאה על ידם שאילו לא היה מגזם ואונס אותה אלא על ידי פתוים בלבד היו גוזרים עליו שיגרשנה מפני ש שעבר בשבועתו כמו שעשו בזה כמה מעשים וגם שיהיה זה תקנה לבנות ישראל שלא יעברו הבעלים על שבועותיהם וישאו נשים עליהן ועתה מפני שהוסיף על חטאתו פשע ומרה והפליג בעול שלא די שנשאה בעבירה אלא שגזם עליה בגזומים של שמדות ועלילות הדת גזרו עליו שלא יגרשנה אלא שיחזיק בה אין זה אלא כמאמר האומר פלוני מרה והפליג בעול והושם כוכב בשמים ואם כן מצינו חוטא נשכר אי שמים איה חכמתם ועצתם הזאת עצת זקנים ויושבי על מדין אוי לעינים שככה רואות ולאזנים שככה שומעות.
ועל אודות האיש שעבר על שבועתו שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה והוא הלך וגזם על אשה אחת באמצעות האומות שאם לא תרצה להנשא לו שישמדו אותה בעל כרחה והיא מרוב פחדה נתדצת להנשא לו ועבר על שבועתו ונשאה ואחר כך נתחרט ורצה לגרשה בעל כרחה להנצל מן העברה של שבועת אשתו הראשונה והאשה השניה לא שמעה לקבל גטה אבל הלכה וצעקה לפני כמה אנשים מהקהילות לאמר למה תהיה כזאת בישראל שיקום פלוני ויגזם עלי בכמה מיני גזומים להנשא לו ואחר שנשאתי לו עתה הוא רוצה לגרשני בעל כרחי ונתקבצו על זה ונמנו וגמרו שלא יורשה ל לגרשה בעל כרחה מפני שהמנהג של הקהילות הוא שלא יגרש שום אדם אחד בעל כרחה של אשתו אלא ברצונה וכל שכן האיש הזה בפרט שנשאה בעל כרחה שלא יהא רשאי לשלחה כל ימיו עד שתתפיס היא להתגרש ממנו שהרע לעשות לישא אותה בעל כרחה אשר לא כדת וכן לא יעשה ואנכי כששמעתי דבריהם וגזרתם עמדתי מרעיד וצעקתי אמרתי לא זו הדרך ולא זו העיר כי מה שגזרתם שאינו רשאי לגרשה בעל כרחה מפני שמנהג הקהלות הוא שלא לגרש האשה אלא ברצונה הוא שבוש גמור מפני שאין מנהג הקהלות גדול מחרם רבנו גרשון מאור הגולה במקום שקבלו החרם שלו ואם החרם של רבינו גרשון איננו יכול לעמוד במקום דחוי מצוה או במקום עברה כל שכן מנהג הקהלות ובן בנו של קל וחומר כשלא נתקן המנהג ההוא על פי עצה וזקנה ולא על פי שום חכם מהחכמים אלא שהתנהגו בו מעצמם והראיה על זה שאמרנו שאין חרם רבינו גרשון עומד תשובה מההיא שהביאה המרדכי בפרק החולץ אם הזקנה מותרת אליכם אם לאו וכתב שם שבא הדבר לפני רבותינו בוועד הקהלות רבני שפרא וכפאוה שתתן ר' זקוקי' ליבם שהיתה תובעת לחלוץ והם רצו ליבם ואע"פ שהיו להם נשים והיבמים היו אומרים תקנת רבינו גרשון לא הי' במקום דחוי מצוה ולא שמעתי שהיה פוצה פה שהיה אוסרה להתיבם מפני זקנתה ומסים בה שאלו היה בדבר אסור יבום לא היתה נותנת כלום כי קרוביה קרוב למלכות היו עכ"ל ש"מ דטענת היבמים נמי שאמרו שתקנת רבינו גרשון לא היה במקום דחוי מצוה טענה מעלייתא היא דאם לא כן היה בדבר אסור יבום ולמה כפאוה לתת ר' זקוקים ליבם כדדיק איהו גופיה לענין זקנה ובפרק המדיר כתב בשם הר"ם שהאשה העוברת על חרם או שבועה עוברת על דת משה היא דהוה ליה נודרת ואינה מקיימת ויכול לגרשה בלא הסכמת הקהלות דהינו בעל כרחה ומסיים בה דאדרבא פשיטא שלא תקן רבנו גרשון תקנתו לעכב על ידו שלא יעשה מצוה וכן מצאתי בהלכה למעשה שאמר ליבם זאת יבימתך העומדת אצלך אם תרצה ליבמה גם אם יש לך אשה רשאי אתה ליבמה דתקנת רבינו גרשון לא נתקנה על כך מכל הני משמע שתקנת רבינו גרשון החרם שלא היתה במקום דחוי מצוה ושאין צריך בזה אפילו התרה כל שכן מנהג הקהלות שאין שם אלא מנהגא בעלמא: