שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה מה
שלום האדם הגדול בענקים לגרגרותיו וחן הם לראשו דברי התורה והחכמות הפטיש החזק החכם הכולל כמוהר"ר אליא מזרחי יצ"ו.
אחרי כתבי לכבוד חכמתך על ידי הנכבד כבוד רבי מיכאל יצ"ו עוד נשאלה אלי שאלה על אודות קהל קדוש ירושלם שיש ביניהם קצת שהם סוחרים מבגדים ופלפל וקצתם מפלפל לבד וקצתם אינם עושים שום אחד מאלו הסחורות רק מלוים ברבית או מתפרנסים באופן אחר וגזרת אותו המלך שלא יקנו להסתחר שום כרכום רק הסחורה ההיא תהיה לצורך המלך וקצתם או רובם קונים בהחבא נגד רצון המלך גם אם יביאו גנבים למכור סחורות מהרוגים קונים ומאותם הסוחרים של הבגדים והפלפל היו ביניהם שנים או שלושה שהיו מסבבים בעיר למכור סחורת הבגדים והפלפל וסבבו בעיר כך יותר משנה ויהי היום קמו אותם הסוחרים שאינם מסבבים בעיר מאי זו סבה שתהיה לעת כזאת כי גם מהם היו מסבבים בעיר מקודם קמו ועשו תקנה שלא יסבב בעיר שום סוחר בגדים ופלפל וכתבו הסכמתם וז"ל בששי בשבת בשנים עשר ימים וכו' נתקבצו סוחרי הבגדים והפלפל מק"ק ירושלם ובאו בבית הכנסת ונתרעמו קצתם מקצתם לפני נכבדי הקהל על שהיה מהם מי שהיו הולכים עם סחורותיהם בבתים וברחובות והיו מסתחרים ונהנים והנשארים בחנות בסבת זה לא היו יכולים לעשות שום הנאה ולא שום משא ומתן והסכימו כולם עם עצת הקהל ורשותם שלא יהיה רשאי שום סוחר מהם ולא מי שיבא לשבת ביניהם לא נער ולא בחור ללכת עם סחורות בתוך העיר לא בשוקים ולא בבתים למכור דבר מסחורותיהם לבד שכל אדם ישב בחנותו אם ירצה ויעשה משאו ומתנו לשם ואם באולי ישלחו לשם בעד שום סחורה ישלחנה אם ירצה על יד השואל ומחנותו יעשה משאו ומתנו היותר טוב שיוכל לבד שלא ילך הוא עם הסחורה ולא שלוחו ונכבדי הקהל בראותם כי מזאת ההסכמה לא היה מגיע לכלל שום נזק ולא צער אבל בהפך כי ראו כי בזאת ההסכמה יהיו מרוחקים מסכנות ומרבות רעות שהיה אפשר בר מינן וגם ראו כי בקהילות גדולות מזו המלכות מנהיגי המדינות מהאומות שמו על היהודים גדר וקנס שלא יהיה שום יהודי רשאי ללכת בבתיהם עם סחורות ויותר טוב שנסדר עצמינו משנמתין ש שעבוד ועול האומות עלינו וככה שמענו שעשו ק"ק חברון יצ"ו ובזאת ההסכמה הסכמנו כל הקהל ומי שיעבור עליה יהיה מנודה ומוחרם ונהיה כולנו מחויבים לנהוג עמו כמו מנודה ומוחרם ושלום על ישראל מבלעדיו וזאת ההסכמה יהיה מקויימת עד ראש השנה הבא ראשון ואז אם לא יבטלוה כל הקהל או רובם יהיה קיומה עד ראש השנה הבא אחריו וככה מדי שנה בשנה כל זמן שלא יבטלוה רוב הקהל ערב ראש השנה ע"כ"ל ואותם המסבבים לא רצו להסכים עמהם גם היה לשם ראובן שהוא קצת יודע ספר לפי דברי השואל וגם למד תורה לכל הקהל או לרובם ואמר להם כי כל הספרים מלאים מזה הדין שאינם יכולים לעכב מלסובב בעיר רק לנכרי שבא ממדינה אחרת וגם שלא יהיה פורע מנת המלך עמהם ענה אחד מהקהל ושמו לוי ואמר בחרם יהיו הספרים עוד ביזה הספרים האלה מהדינים וקראם ספרים חצונים ומילתא דאית ביה קדם אמרה שכל למוד אותו לוי אינו אלא בספרים חיצונים אבל בתורה לא ידע לא קרא ולא שנה ולא שמש לפי דברי השואל ועל זה בפרט הוא שונא לאותו ראובן וקודם שעשו זאת ההסכמה ענה אי זה מאותם שאינם סוחרים מה לנו ולצרה להסכים עמהם שאין מגיע לנו היזק אם יסובבו גם ראובן הנזכר ענה אותם ואמר כך עשיתם פעם אחרת לעני אחד שהיה פה ונכרי היה ושמו יאודה שגזרתם עליו שלא יסבב בעיר ולא היה לו במה להתפרנס והלך בחברת הגנבים ונתפס ללסטים גם קלקל בעניניו הרבה מהקהל גם אמר ראובן אם כונתכם לשמים כמו שאתם אומרים היה לכם לעשות תקנה שלא יקנו כרכום שהיא גזלת המלך ודינא דמלכותא דינא גם מלקנות גנבות שהוא איסור גם גורמים להרוג נפשות מישראל ואפילו מן הגוים אינם מעלים ולא מורידים לבד בשעת מלחמה גם בזה מסתכנים בנפשם ובממונם הקונים וגם כל הקהל שמא יעשו גירוש ולא הסכימו בזה ומ"מ עשו הסכמתם ולא שאלו גם כן לכל הקהל רק לסוחרים ואותם המסבבים בעיר הלכו כפעם בפעם ומסבבים בעיר עתה ישיבני כבוד תורתך בזה כי במה שיגזור כבודך אשלח להם כאשר עשיתי בפסק ההרוגים אף כי כתבתי לכבוד תורתך אי זה שאלות בקונטריס על ידי כבוד ר' מיכאל יצ"ו לא שלחתיו להם חי ה' וברוך צורי ועתה יודיעני כבוד תורתך אם אותם המסבבים הם בנדוי גם אם היה שום אחד מהם משיב אדרבא או אותו ראובן אם היו אותם שעשו ההסכמה הם בנדוי גם כי התרעמו אותם המסבבים לאמר היותר רעה שעשיתם לאמר שאם יקראו הסוחר בבית א' שלא יוכל ללכת לשם גם כי אמר השואל כי הדברים מראים שלא עשו זה אלא כדי לגרש מן העיר אותם הסוחרים שמסבבים כי אין שנתים ימים שבאו לדור שם גם כי הם שונאים אותם ועל זה לא עשו התקנה רק עד ראש השנה ואז אם יראה בעיניהם לבטלה יבטלוה ואם לאו יקיימוה וכונתם לפי דברי השואל היא שאם ילכו מזאת העיר אותם השנים או שלשה המסבבים יבטלו ההסכמה ועליהם יאמר והושבתם לבדכם בקרב הארץ ומצינו בכמה מקומות בתלמוד שדנים על פי אומדנא דדעתא ואין להאריך גם כי מה שאמרו שבקהלות גדולות וכו' אינו אמת כי בכל המקומות מסבבים חוץ ממקום אחד לסבת מה שאמר להם הדיין ואדרבא במקומות מה שרצה הדיין לעשות כך קמו היהודים ופייסו הדיין ובטלו הגזרה גם מה שכתבו וז"ל וככה שמענו שעשו ק"ק חברון אין אמת לפי דברי השואל שגם לשם לא תקנו רק בפלפל לא בבגדים ומ"מ אין מביאין ראיה מנוהגים מנהג של שטות דמפרשים פירשו הא דאמרו מנהג מבטל הלכה היינו כשיש לו עקר מן התורה אבל אם אין לו עקר מן התורה אין זה אלא מנהג של שטות כמו שאמרו במציעא לא נחרבה ירושלם אלא מפני שה שהעמידו דבריהם על דין תורה ס"ד אלא דינא דמגיסתא לידינו אלא אימא וכו' ומה שאמרו בבתרא רשאין בני העיר וכו' וכיוצא בזת נראה דמיירי בתקנות שאין סותרין דין תורה ואין להאריך ואלו היו דברי ראובן שנראים לי אמתיים וא"כ מאחר שיש בהקדמות של ההסכמה דברי שקר יודיעני כבוד תורתך שאשיב לשואל אם יש ממש באותו חרם ונדוי שלהם או אפילו אם היו כל ההקדמות אמתיות אם אין דין תורה אם הוא נגד דין תורה אם יש בו ממש גם שעשו נגר רצון אותו ראובן שלמד להם קצת תורה לכולם או לרובם גם כי יש בזאת התקנה תקלה שאם יקראו סוחר להוליך סחורות בבית הדיין או אי זה אדם גדול מהאומות ולא ילך יעשו לו רושם ואם יאמר כי כך עשו חרם היהודים אולי יקרה להם רעה ורוב קצף גם אם היה משיב שום אחד מהם המסבבים או ראובן והיה אומר אדרבא אם היה נהפך החרם על העושים התקנה גם אם יוכל ראובן להכריחם לעשות חרם שלא יקנו כרכום ולא גנבות כי זו היא תקנה כדין תורה ומשום סכנה גם מה דינו של אותו לוי שאמר בחרם יהיו הספרים ויתר הדברים אם הוא מנודה מעצמו או צריך לנדותו ובמה יכופר עונו הגדול מנשוא על הכל ישיבני כבוד תורתך על ידי זה הנושא כתבי בלתי אריכות ראיות רק הדין לבד כי לא יאחר זה הישמעאל הנושא כתבי שם רק כמו שלשה או ארבעה ימים בזה אדע כי מצאתי חן בעיני כבודך להשיבני דבר וכל ימי צבאי הנני מוכן למאמר חכמתך ובזה ישכון כבוד מעלת תורתך על תוקף השלום על שם כל היוצקים מים על אצבעות תורתך וכתבי זה יהיה לאדון לבדו ואין לזרים אתו כי כך א"ל השואל אני הוא המדבר הנני תושיה נדחה ממני זעירא דמן חבריא מיתב יתיב בטולא דאיתכליא אברהם יצ"ו בן האשל הגדול כמהר"ר שלמה טרייבש צרפתי זלה"ה הנשמע למאמר כללות כבוד חכמתיך הכותב על הלחץ ובחפזון נמרץ יום ב' ט"ו בשבט פר' והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך ושלום.
עוד שאל לי השואל אם אחד מהאומות קרא ליהודי אחד מאותם שהסכימו בהסכמה שיוליך לו בגדים ופלפל בביתו ואמר לו אותו היהודי איני יכול כי כך עשו חרם ואמר לו הראני מי עשה זאת התקנה שאוליך אותו בדין ולא רצה היהודי להראות מי ומי רק הלך ללוי שהוא השתדל בתקנה ואמר לו מה אעשה עתה אמר לו לוי לך ואני נותן לך רשות והלך כי פחד לוי בעצמו שלא יעשו לו שום בושת באי זו מכה אם עבר לוי על חרם ההסכמה שהסכימו ביניהם כי אצלם נראה שהוא הדם ומאחר שעשו החרם בסתם מי שם אותו לאיש שר ושופט לתת רשות לשום אדם ללכת עם הסחורות משדם בית ואם צריכים לנהוג בזה האיש לוי כמנודה מחמת דבורו או נאמר דמצי אמר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ויהיה אותו היהודי שהלך עובר על החרם הוא לבדו ולא שלוחו או נאמר כי המשלח נקרא מזיד והשליח שוגג או נאמר שיהיה לו ללוי שום עונש לדעת מה דינו או נאמר שלוי וכל המסכימים עוברים על החרם מאחר שהם אין נוהגים עם אותו שהלך כדין מנודה כמו שכתבו בהסכמתם נא אדוני אל ישליך כבוד תורתך דברי אלה וישיביני אדוני הדין לבד על ידי זה הישמעאל והיה זה שלום ואין לומר כי בטעות הוא החרם שעשו כי כבר אמרו שהם יודעים שאין בדין ויק רק הם רוצים להסכים בזה א"כ לגבי דידהו נדאה שהוא חרם ולא לגבי מי שלא הסכים אם לא נאמר שחשבו שיכולים לכוף המועטים אם לא יהיה פנאי לכבוד תורתך להשיב על ידי זה על כל השאלות ישיב כבוד תורתך תשובה על חרם הסכמתם אם הוא חל אם לא ולפום ריהטא מצאתי בס' כל בו תשובת שאלה בס' קמ"ב המתחלת שאלה זו שאלו רבני טרייויש לר' יאודה כהן יצ"ו וכו' וכמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מינה ממה יכולים לעשות הסכמה ואם עושים מחמת שנאה גם כתב שם וז"ל אבל אם ח"ו עוברים בני עיר אחרת על התורה או על הדין או שהורו על א' מכל המצוה שלא כהלכה רשאים הם בני עיר אחרת לכופם ולהחרימם כדי להחזירם למוטב ואין יכולים לומר אנו בשלנו ואתם בשלכם וכו' עכ"ל וכי האי גוונא כתב הרמב"ם יש לב"ד להלקות למי שאין חייב מלקות וכו' ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג וכו' וכן לאדם ששמועתו רעה וכו' ולא יהיה לו אויבים שמוציאים עליו דבה רעה וכו' עכ"ל וגדולה מזאת כתב הרא"ש שאסור לנדות בחוצה לארץ על דיני קנסות אף על פי שבדין גובין הקנס מן התורה באורץ שהם מומחין שאין לך גוביינא גדולה מזו דמשמתינן ליה דלינקטיה בכובסיה עד דשבק לגלימיה ורב שרירא גאון כתב לא מצינו בתלמוד לנדותו אלא דמסלק היזיקא ע"כ כל שכן שלא יחול הנדוי שעשאוהו נגד דין המשנה הגמרא והפוסקים וגדולה מזו איתא בטור בהלכות נדוי וז"ל ירושלמי זקן שנדה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נדוי וכתב אבי העזרי לא ידענא מאי פירושא דהא מנדין לכבוד הרב ושמא הכי פירושא שנדה כהלכה ומיהו לא נתכון אלא לריוח שלו שישתכר בהתרת הנדוי הילכך אין נדוי עכ"ל אם כן הוא הדין בנדון דידן לעניות דעתי דאפילו אם היו מנדים כהלכה מאחר שבהקדמתם הראו שלתועלתם עשו אינו נדוי כל שכן שהוא נגד הדין ומזה נראה לפום ריהטא שאם השיבו המסבבים בעיר אדרבא או ראובן שנהפך הנדוי על עושי ההסכמה כל שבן שלוי המחרף כתב ההסכמה. ועל מה שביזה ספרי הדינין לא גרע לעניות דעתי מהא דכתב הרמב"ם ז"ל בדברים שמנדים עליהם ואחד מהם המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים ואין צריך לומר מדברי תורה וכיוצא בדברים דלעיל הביא הטור בחושן משפט בסימן צ"ט וז"ל כתב הרמב"ם מי שהוחזק עני וכשר וכו' אלא אם יש כח לדיין וכו' או לנדותו עד שיתן יעשה כללו של דבר כל מה שיעשה מדברים אלו וכונתו לרדוף אחר הצדק ולא להעביר את הדין על כל אחד מבעלי הדינין הרי זה מורשה לעשותו ומקבל שכר והוא שיהיו מעשיו לשם שמים ע"כ ובודאי בעינן שיהיו מעשיו לשם שמים לא לתכלית אחר וגם שלא להעביר הדין גם כיוצא בזה הביאו בסימן ס"א וז"ל ששאלת מלוה שירד מעצמו לנכסי לוה וכו' תשובה אמת הוא שנהגו הסופרים לכתוב וכו' שיש לנהוג על פי מה שנהגו לכתוב ומיהו בנדון זה נראה דלאו כל כמיניה וכו' וכיוצא בזה דנתי וכו' על מה שנהגו לכתוב בין בדיני האומות ואמרתי חלילה וחס וכו' מחייבינן למלוה וכו' ואי לא ציית משמתינן ליה והא דכתבינן בין בדיני אומות העולם יש לפרשו שלא לעקור דברי תורה כגון בגברא אלמא וכו' וכן בנדון זה וכו' מכל מקום אין לעבור על דברי תורה וכו' ויש לפרש מה שנהגו לכתוב וכו' כגון שלא מצא וכו' אלמא לא נהיגי לדון בלשון הכתוב בשטרות כל שכן בדברים הללו שיש עבירה בדבר ויש לפרש הלשון בענין שלא יהא בו עבירה עד כאן לשונו גם מכל זה משמע דאין מנהג מבטל הלכה כשאין לו עיקר מן התורה גם משמע דמשמתינן להו על הנוהגים מכן כההיא דכל דמחרימים בני עיר אחרת להחזירם על התורה ועל הדין ועל המצות כהלכה ובפרק הרואה איתא באתר דלית גבר תמן הוי גבר אמר אביי שמע מינה באתרא דאית גבר תמן לא תהוי גבר פשיטא לא נצרכה אלא בששניהם שוין ופרש"י פשיטא שלא יורה אדם הלכה בפני רבו למה ליה לאביי למשמעה מכללא בששניהם שוין אם באת במקום ת"ח ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו עד כאן לשונו ודקדקתי מזה לע"ד כי אם ראובן יותר גדול משמעון אף על פי ששמעון לא למד לפני ראובן נקרא תלמידו דאי לא תימא הכי מאי פריך לאביי פשיטא שלא יורה הלכה בפני רבו דילמא אביי הא קמ"ל דרבו מיקרי אף על פי שלא למד לפניו אלא ודאי הא נמי פשיטא ליה ועוד אי לא פשיטא ליה הא אמאי מתרץ בששניהם שוים ובדלא למד לפניו כדמשמע מלשון רש"י הוה ליה לתרוצי דבשאין שוין מיירי וסלקא דעתך אמינא מאחר שאינו תלמידו שהרי לא למד לפניו יטול עטרה במקומו קמ"ל אלא ש"מ דהא נמי פשיטא ליה דאם אין שוה לו תלמידו הוי ומורה לפני רבו מקרי אף על פי שלא למד לפניו אם כן הוא הדין לאותו ראובן דראוי לקרות כל ק"ק ירושלים תלמידיו אפילו אותם שלא למדו ממנו שאין שוים מכ"ש שאמר השואל כי דרש להם ברבים כמה פעמים והורה להם כמה הוראות ואיך יעשו חרם נגד רצונו ואף כי הוא נגד הדין לע"ד.
המאור הגדול כמהר"ר אליא מזרחי יצ"ו אחרי כתבי כל דברי כתבי זה בא אלי משאלוניקי פסק שהביאו שואל אחד ורצה שאחתום גם אני באותו הפסק והוא כמעט דומה לנדון שלי והנה העתקתי אותו הפסק והנני שולחו לכבוד תורתך ותאזין גם כבודך אליו ועל זה באותם הענינים של אותו הפסק אין צורך לכבוד תורתך להשיב רק על יתר הדברים אשר שאלתי ושלום. כתבתי זה ביום ד' ר"ח אדר. המודיע את חוקי האלהים ואת תורותיו חוצה יפוצו מעינותיו בצל דליותיו ישכונו במקדש ידי ה' כוננו ה"ה החכם הכולל הפטיש החזק כמהר"ר אליא מזרחי יצ"ו אשר אור חכמתו בקושטנדינא זורח ושלום לכבוד חכמתו מנובידדו ופורץ גדר ישכנו נח"ש זולתו ואין עוד מלבדו התשובה לא נמצאת כעת לפי שהשעה היתה נחוצה ובעזר האל אביא אותה במקום אחר ושם ארמוז מקומה.