שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה מד
ילמדנו רבנו על מאי דגרסינן בפרק כל שעה תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה וכו' וכתב הר"ן ז"ל אפה בו את הפת בתנור חדש שלא נתצו ובישן שלא צננו כמו שכתוב בדפוס בארוכה ויש ספרים מכתיבת יד שכתוב בהם בחדש שלא צננו ולא גריס בישן כלל ויש ספרים אחרים שכתוב בהן בישן שלא צננו ולא גריס בחדש כלל ונחלקו קצת מהלומדים בעיר הזאת על איזו גירסא ראוי לסמוך יש מי שאומר דסבירא ליה להר"ן דלא פליגי רבי וחכמים בפת שנאפה בתנור ישן דכיון דאית ביה זה וזה גורם דינו תלוי בפלוגתא דהנהו תנאי דפליגי בזה וזה גורם אם הוא אסור או מותר דלדעת האומר זה וזה גורם אסור הפת אסורה ולמאן דאמר זה וזה גורם מותר הפת מותרת כי פליגי בחדש דלית ביה גורם דהיתרא כלל אי אמרינן יש שבח עצים בפת אם לאו ומשום הכי אומר דלא גרסינן בהר"ן אלא אפה בו את הפת בחדש שלא צננו ולא גרסינן בישן ויש מי שאומר דאדרבא לא פליגי רבי וחכמים בפת שנאפה בתנור חדש כלל דכיון דלית ביה שום גורם דהיתר לדברי הכל אסור אפילו שלא באבוקה כנגדו ופלוגתייהו אינה אלא בישן שלא צננו ואבוקה כנגדו דרבי סבר יש שבח עצים בפת וחכמים אומרים אין שבח עצים בפת ומשום הכי אומר דלא גרסינן בהר"ן אלא בישן שלא צננו על הכל יבא נא דבר רבינו הגדול ויורינו איזה דרך ישכון אורה.
התשובה נראה לי לע"ד דהא לא צריכא רבא זיל קרי בי רב הוא שהנוסחא האמיתית אינה אלא הנוסחא שכתוב בה אפה בו את הפת בישן שלא צננו בלבד דהא מדברי הרי"ף ז"ל דקאמר והא דתניא יוצן רבנן היא דסבור זה וזה גורם מותר משמע דסבירא ליה דרבנן אעפ"י דפליגי עליה דרבי ביש שבח עצים בפת בשאבוקה כנגדו והוה ליה כאלו האסור עצמו מעורב בו מ"מ מודו ליה דהא הסק דעצי אסור גורם מיהא הוי דאי ס"ד גורם נמי לא הוי מכיון דמקלא קלי אסורה א"כ מנא ליה להרי"ף לומר דסבור רבנן זה וזה גורם מותר דילמא זה וזה גורם אסור הוא דסבירה להו והא דקא שרו אינו אלא משום דלא חשיבא להו הנאת הסק כלל דאפילו כגורם נמי לא הוי אלא על כרחך לומר דהאי הסק גורם מיהא הוי וכיון דגורם הוא א"כ על כרחך לומר דאפה בו את הפת דשרו רבנן אינו אלא בישן שלא צננו דהוי זה וזה גורם וסבירה להו זה וזה גורם מותר אבל בחדש שלא צננו דליכא התם אלא גורם של אסור אף רבנן מודו שהפת אסורה וא"כ הנוסחא שכתוב בה אפה בו את הפת בחדש שלא צננו פשיטא דמשבשתא היא אבל הנוסחא אחרת שכתוב בחדש שלא נתצו או בישן שלא צננו שאחר שלא נתצו משמע שאפה בו לאחר הצינון אע"ג דלפום ריהטא נראה דגרסינן לה דהא בחדש לאחר הצנון נמי זה וזה גורם הוא וכן מצאתי זה בהדייא בחדושי הרשב"א ז"ל מכל מקום כי דיקת בה שפיר לא מצית למגרס לה דאם כן היכי פריך תלמודא אימור דמשמעת ליה לרבי משום דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם אסור מי שמעת ליה הא מדקא אסר הפת אפילו בחדש לאחר הצנון שמע מינה דסבירא ליה זה וזה גורם אסור דאל"כ אמאי אסור הא ליכא למימר הכא דלא יש שבח תנור בפת ולא יש שבח עצים שקיימו את התנור בפת וכאלו האסור מעורב בו דהא לא מינכר אסור שבח התנור בפת כי היכי דמינכר ביה אסור שבח העצים וכן נראה נמי מדברי רש"י ז"ל שכתב וגבי תנור חדש נהי דיש שבח עצים בו מיהו הוא עצמו אינו נאכל אלא להסק אחר עומד שיאפה בו ונמצאת פת הנאפת בו נגמר על ידי אסור והתר עצי אסור שגמרו את התנור ועצי התר שגמרו את הפת והא היכא שמעת ליה דאסר אבל לגבי ולענין אפה בו את הפת שפירש בו הר"ן בקצת נוסחאות בחדש שלא צננו ובקצתן בישן שלא צננו שניהם נכונים משום דהתם אליבא דרבי קא מיירי דאסר את הפת בין בחדש שלא צננו בין בישן שלא צננו ואיפשר שהמעיינים לא הבדילו בזה וכתבוהו אף גבי אפה בו את הפת דמיירי בפלוגתא דרבי ורבנן או משום דמדברי רש"י ז"ל משמע דפירוש אפה בו את הפת אתרוייהו קאי בין אחדש שלא צננו בין אישן שלא צננו ופירש בו אהסק קאי דהכי פירש בהדיא אפה בו בהסק זה היינו הסק דקתני ברישא דברייתא תנור שהסיקו בו דמיירי בין בחדש בין בישן כדקתני התם חדש יותץ ישן יוצן.
ועוד דמכיון דלרש"י ז"ל טעמייהו דרבנן דקא שרו אינו אלא משום דלא חשיבא להו הנאת הסק כלל ואפילו בגורם אחד לבדו משום דליתא לאסוריה בעיניה א"כ מה לי בחדש שלא צננו מה לי בישן שלא צננו בין בזה בין בזה הפת מותרת והמעיינים חשבו שכיון שהר"ן ז"ל נמשך תמיד בפירושיו אחר פירוש רש"י ז"ל צריך להמשך גם פה אחריו ולפיכך כתבו בקצת הנוסחאות כך ובקצתן כך ולא חששו בין כך ובין כך ולא היא דהא מדברי רש"י משמע דטעמייהו דרבנן דשרו בפת אינו אלא משום דלא חשיבא להו הנאת הסק כלל ואפילו בגורם אחד לבדו ולא משום דסבור זה וזה גורם מותר כדפירש הרי"ף ז"ל וכיון שכן הוא על כרחך לומר דאליבא דרש"י ז"ל אם אפה את הפת בין בחדש שלא צננו בין בישן שלא צננו לרבנן הפת מותרת משום דאין כאן גורם אסור כלל דהא לא חשיבא להו לרבנן הנאת הסק כלל ואליבא דהרי"ף ז"ל אם אפה את הפת בישן שלא צננו לרבנן הפת מותרת משום דסבור זה וזה גורם מותר ואם אפה את הפת בחדש שלא צננו הפת אסורה משום שבגורם אחד של אסור לבדו לכולי עלמא אסור זהו הנראה לי ואין זה צריך לפנים.
אך מה שראוי לדקדק בזה הוא על דברי הריף ז"ל דקאמר והא דתניא יוצן רבנן הוא דסבור זה וזה גורם מותר דמינא ליה הא דילמא הא דשרו רבנן אינו אלא משום דאין שבח עצים בפת דלא חשיבא להו הנאת הסק כלל ואפילו בגורם א' לבדו אבל היכא דחשיבא להו גרם אסורא זה וזה גורם אסור דכי האי גוונא פריך תלמודא אמילתיה דרבי אימור דשמעת ליה לרבי משום דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם אסור מי שמעת ליה וה"ה נמי איכא למיפרך אמלתיהו דרבנן אימור דשמעת להו לרבנן משום דאין שבח עצים בפת זה וזה גורם מותר מי שמעת להו ואין לדקדק דמדלא פריך תלמודא אמלתיהו דרבנן כדפריך אמילתיה דר' שמע מינה דסבור רבנן זה וזה מותר דאיכא למימר משום דשנוייא דהא רבי והא רבנן לא אתיא אליבא דרבי אלא אם נאמר דסבירא ליה לרבי זה וזה גורם אסור שאז התנור שהסיק בקליפי ערלה אין לו תקנה אפילו בצנון מפני שהפת שיאפה בו אחר הצנון הוא נגמר על ידי אסור והתר זה וזה גורם אסור אבל אם נאמר דסבירא ליה לרבי זו וזו גורם מותר אם כן התנור שהסיקוהו בקליפי ערלה יש לו תקנה בצנון מפני שהפת שיאפה אחר הצנון הוא נגמר על ידי אסור והתר זה וזה גורם מותר דההיא דיותץ אתיא אליבא דרבי משום דהכי פריך תלמודא אמילתיה דרבי אימור דשמעת ליה לרבי וכו' אבל במלתייהו דרבנן ליכא נפקותא בין אם נאמר דסבירא להו לרבנן דזה וזה גורם מותר בין אם נאמר דסבירא להו לרבנן זה וזה גורם אסור והא דקא שרו אינו משום דלא חשיבא להו הנאת הסק כלל ואפילו בגורם אחד לבדו דאיך שיהיה לא בעי נתיצא ומשום הכי לא פריך תלמודא אמילתינו דרבנן אלא אמילתיה דרבי.
גם אין לדקדק דמדקאמר הא רבי אליעזר והא רבנן וטעמא דרבי אליעזר דקסבר זה וזה גורם אסור שמע מינה דטעמא דרבנן דפליגי עליה אינו אלא משום דסבור זה וזה גורם מותר דאיכא למימר לעולם אימא לך לכולי עלמא זה וזה גורם אסור והכא ביש שבח עצים בתנור ואין שבח עצים בתנור קמפלגי דר' אלעזר סבר יש שבח עצים בתנור ואסיר וכיון דאסיר אין תקנה אלא שיותץ משום דפת הנאפה בו לעולם הוא נגמר על ידי אסור התנור והתר דהסק העצים זה וזה גורם אסור ורבנן סברי אין שבח עצים בתנור דאף על גב דאוקימנא דבאבוקה מנגדו קא מיירי מכל מקום כיון דמקלא קלא עצים דאסורה לא חשיבא הנאת הסק דידהו ואין כאן אסור כלל לא לבדה ולא עם ההתר עד שנאמר זה וזה גורם אסור והיה ראוי שיהיה מותר לאפות אפילו בהסק דעצי אסור כיון דלא חשיבא הנאה דידהו אלא דלכתחלה אסור ולפיכך הצריכוהו צינון.
ועוד אם איתא דטעמייהו דרבנן דשרו הוא משום דסבור זה וזה גורם מותר כדפירש הרי"ף אם כן הא דפריך תלמודא אלא עצים דאסירי לרבנן היכי משכחת לה ומשני אמר רמי בר חמא בשרשיפא דמשמע דבהסק לא משכחת לה אמאי לא הא בחסק נמי משכחת לה בגורם אחד לבדו אליא מזרחי.