אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה מ

שאלה לט

אלה דברי הה"ר משה אלשקר ששלח למהר"ר אליא מזרחי זלה"ה

נס התעודה ודגלה קרית עוזה ומגדלה קצין הדור וגבירו ומופת הזמן והדרו ושמש השכל ומאורו חכמתו נודעת וישיבתו נקבעת למי הפאר והמגבעת למי האדרת עם לשון זהב השכל והטבעת למי חכמה מאב לנין נוסעת הוא הרב היקר למעלה ולכבוד עטרה כמהר"ר אליא מזרחי יזרח בחשך אורו וירום הדרו כנפשו נפש חכמה ורמה ונפש לשון יקרתו המתעלס באהבתו ושוגה בתורתו המודיע להדרתו כי הובאו בכאן קצת מספרי הדפוס ובכללם ספר נותן אמרי שפר קטון הכמות ורב האיכות תוכו רצוף בהרבה חדושים ודקדוקים על קצת הלכות עצומות וסתומות מספר מצות הגדול לגלות הסתרן ולבאר ונתיבתו להאיר מעשה ידיך להתפאר פתחתי אותו להשתעשע בפניניו וביושר עניניו בעניני דיומא בהלכות ראש השנה ובפתחי עמדתי מרעיד כי ראיתי נפלאות מתורתך מעשה אצבעותיך ואשתומם אל המראה ואין מבין לנפשי עיקרן של אותן דברים שכתב שם כבוד תורתך בתחילת דבריו וראש אמירי אמריו לכן אמרתי אלך לי אל מריה דשמעתא לשאול את פיו מה טיבן של אותן דברים שכתב שם על דברי הרמב"ם דמה שכתב מצות עשה לשמוע קול שופר וכו' לאו היינו טעמא משום דבשמיעה תליא מילתא כדכתב הטור אלא משום אותו הטעם שכתב כבוד תורתך שם וזה פלא גדול בעיני דהא בהדייא כתב הרמב"ם שם גבי שופר הגזול שאין המצוה אלא בשמיעת הקול וכן כתב בבירור שאין אחריו בירור בתשובת שאלה בלשון ערב על ששאלוהו מה הפרש יש בין לשמוע קול שופר ובין על תקיעת שופר והשיב זה לשונו הפרש גדול יש ביניהם וזה שהמצוה שנצטוינו בה אינה התקיעה אבל היא שמיעת התקיעה ונפקא מינה שאם היתה המצוה התקיעה כמו שחייב כל איש לישב בסוכה וליטול לולב יתחיב מזה שהשומע שלא תקע לא יצא והתוקע שלא שמע יצא וכגון מי שסתם אזניו יפה יפה היה יוצא לפי שכבר תקע ואין הדבר כן אלא שהמצוה היא השמיעה לא התקיעה ואמנם אנו תוקעים כדי שנשמע כמו שהמצוה ישיבת הסוכה לא עשיתה ואמנם נעשה כדי שנשב ולפיכך מברכים לישב ואין מברכים לעשות ומברכים לשמוע קול שופר ואין מברכים על תקיעת שופר וכתב משה עכ"ל.

ומה שהוקשה לכבוד תורתך מיום הכפורים של יובל שכתב שם מצות עשה לתקוע בשופר וכו' כבר נתעורר הוא ז"ל לדבר זה בספר המצות הקטון שלו וכתב שם גבי יובל במצות מאה ושלשים ושבעה ההפרש שיש בין ראש השנה ליובל וזה לשונו וידוע כי זאת התקיעה אמנם הוא לפרסם החירות והוא מין מההכרזה וכולי וזהו שאמר הכתוב וקראתם דרור בארץ ואין ענינו ענין של ראש השנה לפי שזאת זכרון לפני השם וזאת להוציא העבדים כמו שנתבאר עד כאן לשונו הילכך גבי יובל שהדבר תלוי בתקיעה כדי להכריז על הדבר ולפרסמו והיא עיקר המצוה כתב מצות עשה לתקוע ראש השנה דאין המצוה אלא בשמיעה כתב לשמוע.

עוד ראיתי שכתב כבוד תורתך לקמן בענין נוסח הברכה שכתב הסמ"ג דמברכים על תקיעת שופר וכולי שאין כן נוסח הברכה ומאי דקאמר על תקיעת שופר לאו למימרא דצריך לברך כך אלא לומר שמברך על התקיעה ולא על השמיעה ולאפוקי מדברי הרמב"ם ז"ל וכולי ומה מאד נפלאתי מדברים אלו איני יודע מה דחיקא ליה למר דקא משנה מטבע הברכה שלו ומוציא את דבריו מפשטן וממשמעותן דאי הכי הוה ליה למימר דמברך על התקיעה אי נמי לימא לתקוע בשופר דהוי קושטא דמילתא ולשון יותר קצר וקא משתמע הא והא ועוד איני יודע מה שייכות איכא הכא להר"ם במז"ל דאצטריך לאפוקי ממילתיה הנה בתחלת דבריו שכתב מצות עשה לתקוע וכולי הוציא מדברי הרמב"ם ומדברי זולתו הסוברים כמותו דאחד הסיבה ימשך המסובב והמשך דבריו כאן אינן אלא להודיע מטבע הברכה ושהחיינו וכל שכן דגם רבינו תם כתב בפירוש דמברך על תקיעת שופר וכן כתב הרא"ש והמפרשים בשמו. עוד כתבו מן המפרשים זכרם לברכה שכך היו נוהגים בארצם לברך על תקיעת שופר וכן דעת הסמ"ג כדעת רבותינו וכמנהג ארצות. ומאי דקשיא ליה למר מההיא כללא דכלל הרמב"ם וקאמר זה לשונו הייתה חובה עליו ונתכוון להוציא את עצמו מידי חובה ולהוציא את אחרים מברך לעשות וכולי משמע דסבירה ליה לסמ"ג כותיה זה יותר פלא בעיני דהא מילתא מצדה תברה וממקום הספק עצמו משם הראיה הברורה דמברכין לדעתו בעל ושאין דעתו כדעת הרמב"ם באותו חלק כי הוא זכרו לברכה הביא בספרו הכלל ההוא ותולדותיו ומה למעלה ומה למטה מדבר זה ודבר זה השמיט אותו מכל וכל משום דלאו אדעתיה דלדידיה כל מצוה שעושה לאחרים או לו ולאחרים מברך בעל כדברי הרמב"ם אבל לחלק בין חובה לשאינה חובה לא סבירה ליה אלא לא שנא היתה אותה מצוה חובה עליו או לא היתה מברך בעל תדע דהא לעיל נמי גבי ערוב לא כתב אלא וכן ערוב כמו מעקה ומזוזה וכולהו בחדא מחטא מחטינהו ולא כתב אותו החילוק שכתב הרמב"ם שם אם היתה מצוה שאינה חובה וכולי משמע דלא מסתבר ליה לחלק כדאמרן והשתא לא תקשה ליה לא מקרא מגילה ולא זולתה וגדולה מזאת אני אומר דאפילו אי הוא הסמ"ג גופיה בעל זה הכלל כלו כמו שכתבו הרמב"ם לא הוה משנה נוסח הברכה שלו ועושין אותו חולק על מנהג ארצו משום האי כללא דהוה מצינן למימר בכהאי גוונא אין למדין מן הכללות או לתרוצי מלתיה כפי האפשר דאפילו בעל הכלל עצמו הנה הותר מכללו מקרא מגילה ודברים אחרים והבאים אחריו נתחבטו בזה אלו מקשין ואלו מתרצין הילכך נוסח הברכה הוא כמו שכתב בפירוש ודברים נכוחים הם אם יתן כבוד תורתך את רוחו עליהם וכבר דברנו בזה יותר מדאי וידעתי מענותנותיה דמר ומהמפורסמים מיושר מדותיו התמימות כי לא יקשה עליו החקירה בדבריו כדי שיצא הדבר לאמתו וכמה גדול הונה של תורה ומטבותיה דמר יושיט לנו שרביטו ויצוה ליד עטו לכתוב לנו מענה לשון ואם יש מילים השיבני דבר כי חפצת צדקני ואם באולי מן הדרך נטיתי וסיגים מכסף לא הגיתי אתי תלין משוגתי והנה מצרף הכסף נמצא אתך וכור הזהב אשר בו יותך ותשמיענו את הוד קולך ודברות פיך מלהבות אש תורתך וסברתיך ואומר אמרתך תבינני וממעון בינתך תשקיף ותופיע ומהוד תורתך תשפיע והנטבעים בים הסכלות בחכמתך תמשוך ותהי להם למושיע, ובצורות יאורים תבקיע, ואשרת הספקות תגדיע, וסלע המחלוקות בכברת שכלך תניע וצורי האתקפתות בשלח תבונתך תקריע והרי הקושיות תעתיק ותסיע ונפש נענה תשביע, ולכף הזכות תכריע, אשרי המחכה ויגיע, לראות תמונת נוצר תעודה, במראה ולא בחידה, ופה אל פה ידבר ויביע, את מלכים לכסא תתנשא וקמיך תחתיך יכריע, כנפש השוגה באהבתך ועוסק בתורתך בטעם כעיקר משה ן' אלשקר עד כאן דברי הרב כבוד רבי משה אלשקר יצ"ו ואלה דברי תשובת הגאון זלה"ה.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה