אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה לז

שאלה לו

מעשה היה בשנת הרס"ג ליצירה נכנסו בנמל הסמוך לברוסא כמו עשרה יהודים עם תוגרמים בספינה ואומרים שנטבעה ברוח סערה ואחר הטביעה כמו עשרה ימים בא גוי ומסיח לפי תומו והגיד שראה על שפת הים אדם מת ובראשו כעין טבעת בלא שום שער ולמעלה ולמטה מהטבעת הראש מלא שער וכן שהיה חסר ברגלו הימני אצבע פלוני חסרון מימים קדומים ויש עדים כשרים שמעידים פלוני יהודי בעל פלניתה שהיה בספינה היה לו אלה הסמנים ולכן ראוי לראות אם נסמוך על זה להתיר האשה שלא תהיה עגונא או לא.

התשובה ראשונה צריך שתדע כי כפי מה שנראה מסוגיית הגמרא בפרק אלו מציאות מתניתין אף השמלה בכלל היתה יש שלשה מינים מסמנים חד נקרא סמנים מובהקים בהחלט כגון נקב יש בצד אות פלוני וכיוצא וחד שהוא סימן בלתי מובהק בהחלט כגון שהבגד שמצא לבן או שחור שהם סמנים שנמצאו בדברים רבים ואינם מיוחדים וחד אמצעי ביניהם והביאו בגמרא מימר אמר בעל אבידה דכולי עלמא לא ידעי סמן מובהק דידה ואנא יהיבנא סמנים מובהקים דידה ושקלא לה ופירשו התוספות לא סמנים מובהקים ממש אלא מובהקים מסמני חבירו כמו זה אומר מדת ארכו וזה אומר מדת רחבו נותנים למדת ארכו שהוא יותר מובהק מסימני רחבו אשר נראה שיש סימנים בהחלט מובהקים ויש בהחלט שאינם מובהקים ויש אמצעיים וכפי הנראה מסוגיית הגמרא בפרק בתרא דיבמות הסמנים צריכים שלא ימצאו לאדם אחר כלל וכן שלא ישתנו אחר המיתה כי שומא פליגי בה תנא קמא סובר אין מעידין על השומא ורבי אליעזר בן דהבאי סובר דמעידין על השומא וכאביי וקאמר דמפלגי אם שומא מצויה בבן גילו או אם עשוי להשתנות אחר מיתה ואז אינו סימן מובהק ופסק בעל אדם וחוה בנתיב כ"ג חלק שלישי כתב כיון דמספקא לן אם סמנים דרבנן או דאוריתא לא סמכינן אסמנים אפילו מובהקים לעדות אשה אלא בדבר ברור שאינו נמצא כך בגוף אחר עכ"ל עוד צריך שתדע שנית שבפרק אלו מציאות נשאל אם סמנים דאוריתא או דרבנן למאי נפקא מנה לאהדורי גט אשה כשנאבד מן השליח בסמנים אם הם דאוריתא ולא איפשטא אבל כל הפוסקים מסכימים שהסמנים שאינן מובהקים בהחלט כמו שאמרנו שאינם מועילים לאסורא להתיר אשת איש אבל קצתם מועילים לממונא גם שאינן מובהקים בהחלט כמו שהביא הרב המרדכי בפרק ההוא דע ששלשה מיני סמנים איכא חד סימן מובהק מכל חסמנים דמהדרינן ביה אפילו גט אשה כמו נקב יש בצד אות פלונית דאפילו אי אמרינן סימנין דרבנן מהדרינן ביה וחד דלא מהדרינן ביה אפילו בממונא כגון כלים לבנים או שחורים דלא הוי סימן כולי האי וחד בינוני דמהדרינן ביה ממונא מיהו נקרא סימן מובהק כדאמרי בשמעתין שהוא מובהק בערך הסמנים שנותן חבירו עכ"ל וכן נראה מדברי הרב הגדול הרי"ף ז"ל שהסמנים שאינן מובהקים בהחלט לא יועילו לאסורא אבל כבר יועילו לממונא שהוא חזרת האבידה ולכן הביא לישנא בתראה אמר רבא לכולי עלמא סמנין דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קמפלגי רבנן סברי שומא לאו סימן מובהק הוא ור' אלעזר סבר שומא סימן מובהק ופירש עליו הרב ר' יונתן ז"ל ומסכים עם רש"י ז"ל אף על פי שמצינו במציעא (שאינם) שאם מחזירים אבידה אפילו בסמן שאינו מובהק וסמכינן אקרא דאף השמלה בכלל היתה ויצתה להקיש מה שמלה שיש לה סמנים אף כל דבר שיש לו סמנים ושמא תאמר שמע מינה דסמנים שאינם מובהקים חשיבי כמובהקים אפילו לגבי אסורא כי הכא לזה בה רבא ואמר דכולי עלמא כשאנו מחזירים אבידה בסמנים בלתי מובהקים תקנתא דרבנן הוא דניח ליה לבעל אבידה כיון שאין כל העולם יודעים סימן מובהק בכל אשר להם ואם נצטרך לסימן מובהק לא תהא אבידה יוצאת מתחת מי שמצאה לעולם ולכן תקנו רבנן אפילו בסימן שאינו מובהק להחזירה לו דקימא לן דהפקר בית דין הפקר ומשום הכי בממונא דוקא הוא דתקון דמהנו סמנים שאינם מובהקים אבל לגבי אסורא אקמוה אדאוריתא דבעינן סמנים מובהקים אשר כלל דבריהם שלא יועילו בסמנים הבלתי מובהקים לגבי אסורא וצריך שתדע שלישית אשר התוספות מביאות דעת ר"ת אשר פירש דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כתב ר"ת דוקא כשאינו שם אלא הפרצוף עם החוטם שאז אין מעידים אבל אם כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטיב על ידי סמני הגוף ועוד דשמא דוקא בסמנים הוא דקאמר דאין מעידים אבל על ידי טביעות עינא ניכר הוא היטב כיון שיש שם כל גופו עד כאן לשונו אשר נראה שיש כח לסמנים להיישיר הכח המכיר שיכירו זה האיש המת גם שאין לו פדחת ולא חוטם אבל לא פירש ר"ת אלו הסמנים המיישרים לכח המכיר אם הם מובהקים בהחלט או בלתי מובהקים דלא אמר [אלא] סמנים סתם אבל באבן העזר בסמן י"ז הביא לשון ר"ת ופירש שהם סמנים מובהקים שיש להם כח להיישיר הכח המכיר להכרת זהו האיש שהוא נחבל בפניו וכאשר תראה רמזי התלמוד שחבר בעל אבן העזר תמצא דבפרק בתרא מיבמות שכתב אין מעידים על אדם שמת להשיא אשתו אלא אם כן ראו פרצוף פנים עם חוטמו שלם והני מילי שלא ראו אלא ראשו אבל אם ראו כל גופו אפילו אין כאן פרצוף פנים עם חוטם יכולים להכירו על ידי סמנים שיש לו בגופו ובכליו ואין מתירים עד יהיו מכירים בטביעות עינא ולא הזכיר שם תאר מובהקים עד כאן לשונו אשר יש לתמוה על בעל אבן העזר מהיכן ראה לומר שהסמנים המיישרים להכרת המת צריכים היות מובהקים כי התוס' לא אמרו אלא סמנים סתם וכן כתבו הרב האשרי בפסקיו וכל שכן שהוא ברמזים אמר יכולים להכירו בסמנים שיש לו בגופו או בכליו ומבואר הוא שסמני הכלים אינם סמנים מובהקים והכלל העולה כי ר"ת לא הכשיר אשה על ידי סמנים אלא בתנאי שיהיו הסמנים תנאי להכירו או מצד הסמנים המובהקים כשהוא נחבל בפנים או מצד שאר הסמנים המדריכים לכח המכיר לטביעות עינא באופן שלעולם העדים מעידים שמכירים לזה האיש המת ומצד זאת ההכרה סמכינן עליהו להתיר אשתו אבל אם אלה ראו הסמנים אפילו שהם מובהקים ואינם מכירים אותו לא שמו ולא שם עירו גם שימצאו אחדים שמ שמעידים שאלה הסמנים היו לאיש פלוני אין הוכחה מדברי רבינו תם להתיר לאשתו דאולי יחשוב דאין מצטרפין עידי ראיה בלי הכירה עם עידי הכירה בלי ראיה וכן הביא בעל אדם וחוה שהסימנים הם אמצעיים להכיר הרואים המת ולהעיד שהוא פלוני אבל אין להם כח להתיר האשה מאומדנת השומעים עד כאן וצריך שתדע רביעית שהרא"ש והר"ן הגדילו כחן של הסמנים מובהקים כפי מה שנמצא בתשובתם כתב הרא"ש וששאלת על היהודים שנהרגו בדרך ולסוף ימים מצאום והכירום ראשו של אחד מהם שהיה עדין שלם בסמנים מובהקים ושאר הגוף אכלוהו חיות תשובה דע כי אינו עדות להתיר אשתו דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידים אלא עד שלשה ימים כי המת משתנה כשעברו שלשה ימים ואותו שמצאו רגלו והכירו הבתי שוקיים שהיו שלו סימן מלבושים לא הוי סימן דלפעמים משאיל אדם מלבושיו לאחרים והגוי שאמר שהוא וגוים אחרים הרגום וספר סימנים שהיו בכל אחד ושמותם לא ידע הא תנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים ולא על סימנים שבגופו מיהו אם היה סימן מובהק כההיא דתניא אין מעידין על השומא ואמר רבא דכולי עלמא סימנים דרבנן והכא בסימן מובהק קא מפלגי רבנן סברי שומא לאו סימן מובהק הוא וד' אלעזר בן דהבאי סבר שומא סימן מובהק דהא קחזינן אף על פי דסמנים דרבנן סימן מובהק הוא דאוריתא הילכך סימני גופו כגון ארוך וגוץ חיור או סומק לא הוי סימן מובהק אבל אם היה חסר אחד מאיבריו או יותר בידו או ברגלו או שום שנוי באחד מאיבריו אותו הוי סימן מובהק נאום הכותב אשר בן החכם ר' יחיאל זצ"ל אשר נראה שהכריח שהסמנים המובהקים שבגופו יש להם כח להתיר גם שהעדים לא יכירו את המת כמו שאמר וספר הסמנים אשר בכל אחד ושמותם לא ידע והכריח זה מכח ההלכה דתנן ואף על פי שיש סמנים בגופו ובכליו אין מעידין וזאת המשנה אליבא דת"ק דבריתא דתניא אין מעידין על השומא ופירש רבא טעמא מפני ש שומא אינה סימן מובהק ודייק הרא"ש הא אם שומא היה סימן מובהק מעידים עליו ונתיר את אשתו אף על פי שהעדים לא יכירו אותו אלא כשמספרים אלו הסמנים נמצאו שם אנשים שמאומדנא אומדים פלוני ופלוני הם אלו ופירוש זאת ההלכה דחוק כפי שתראה תשובת שאלה להר"ן מסכמת עם דעת האשרי כתב מה שאמרו בתוספתא שאין מעידים עד שיכיר שמו ושם עירו לא בא אלא למעט שאין סומכין לאומד הדעת מאמתלאות כגון שמעידים על ארוך וגוץ או תוארים אחרים שנמצאים בהרבה מבני אדם וכן נמי למעט שאין סומכים על עדות שמו בלא שם עירו דאיכא למיחש לאחר שכך שמו והוא מעיר אחרת אבל כל שמעיד בדבר ברור שאי אפשר לספק באחר משיאין את אשתו אף על פי שלא יזכיר שמו ודבר ברור הוא זה מדאמרינן בפרק האשה שלום אלא היכי דמי כגון דקאמרי אסקניהו קמן וחזנהו לאלתר וקאמרי סימנין דאנן לאו עליהו קא סמכינן אלא אסימנין הוא דקא סמכינן כלומר דאינהו סהדי לא ידעי באינהו אינשי מאן נינהו שלא היו מכירין אותם לא בשמם ולא בשם עירם אלא שהעידו שראינו אות פלוני וסימן פלוני היה בו וכל שנותנין סימן מובהק ואנו יודעים שאותם האנשים היו בעליהם של אלו מאותם הסימנים מתירין את נשותיהם וזה הוא פירוש של אותה שמועה דוק ותשכח אלמא אף על פי שאין העדים מכירים שמו ושם עירו כל עוד שהם מתארים אותו בענין שאי אפשר להסתפק בו באחר משיאין את אשתו וכן נמי כל הך סוגיא דפרק האשה וצרתה שהלך בעלה למדינת הים אם מת דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם בהכי ריהטא שאין צריך לעדים שיעידו על שמו ועל שם עירו ודבר ברור ופשוט הוא עכ"ל אשר נראה שיש כח לסימנים המובהקים להתיר באמצעותם גם שלא יכירו המת וכן נראה בספר ח זה התנופה נופה בשאלת מכלוף בן מלוט ובספר תרומת הדשן בשאלת איש אחד שיש לו עורון בעיניו וצלקת ושם ג"כ שגבשושית החוטם הוא סימן מובהק לסמוך עליו להתירה וצריך שתדע חמשית כי הרמב"ם ובעל העטור ורבים מהגדולים החמירו בדבר זה ולכן סוברים שאין מעידים ולא נסמוך על עדות אלא כשהעדים עצמם מכירים את המת בהיכרה אמיתית וברורה שהיא כשראו אותו בפרצוף פנים עם החוטם ולא סמכינן לסימנים שבגופו אפילו שיהיו מובהקים וכל שכן דלא סמכינן אפילו במובהקים כשאינן מכירים אותו ולזה כתב הרמב"ם בפרק אחרון מהלכות גרושין מצאו הרוג או מת ופדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קימין והכירוהו בהם שהוא פלוני מעידים עליו ואם ביטל אחד מאלו אף על פי שיש בו סמנים בגופו ובכליו ואפילו שומא אין מעידין עליו דשמא אחר הוא עכ"ל ולא תחשוב שמה שאמר בכאן אע"פ שיש להם סימנים בגופו ובכליו שהם סימנים בלתי מובהקים אבל כשהיו מובהקים נסמוך עליהם שכבר פירש בהלכות נחלות פרק שביעי אם באו עדים שנפל לגוב אריות ונמרים או שנהרג ולא הכירוהו בפניו אבל היו לו סמנים מובהקים בגופו והכירו אותו בכל אלה הדברים וכיוצא אם אבד זכרו נוחלין בעדות זו אף על פי שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת עכ"ל ובזה חולק הרמב"ם עם ר"ת שגזר שסימני הגוף בלי פרצוף פנים אמצעיים להכיר המת וכן חולק הרמב"ם עם הרא"ש והנלוים אליו במה שהתירו בתשובתם שיעידו הרואים בלתי מכירים למכירים ובלתי רואים ונסמוך על שניהם ולזה כותב בפרק ההוא ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכן סימניו אין אומרים מאומד הדעת פלוני הוא עד שיכיר העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו אבל אם אמר אחד יצא מעמנו מעיר פלוני מחפשים באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו וזה הדין מבואר הוא בתוספתא תנא אין מעידים אלא כשיכירו שמו ושם עירו ומסכים עם דעת הרמב"ם בעל מצות הגדול וכן בעל העטור אשר כלל דבריו מסתברא דליכא סימן מובהק בגופו אלא הכרת פניו דהא קיימא לן סימנים דרבנן עכ"ל שנראה שהוא סובר שאפילו הסימנים המובהקים דרבנן ולזה סים דלא סמכינן בשום סימן אחרינא אלא על פרצוף עם החוטם לבד וכן דעת ר' חננאל והרי"ף ז"ל כפי מה שהביא בעל העטור אשר העולה בדבריהם דלא סמכינן להתיר א"א אלא כשהעדים היו מכירים אותו ואחר מיתתו ראוהו בפרצוף פנים עם החוטם שאז יוכלו לומר בביאור שהוא זה לא באופן אחר וצריך שתדע ששית הפירוש שפירש הרמב"ם בהלכה וכן הסרת הדוחקים שיש לו אשר על המאמרים ההם סמכו המקילים אמנם הרא"ש כפי הנראה בתשובתו סמך על משנה אין מעידים אלא על פרצוף פנים וכו' ואף על פי שיש סמנים בגופו ובכליו אשר הנראה כפי סוגיית הגמרא בפרק בתרא דיבמות שמוקי' זאת המשנה לדעת ת"ק דברייתא דסובר דאין מעידים על השומא פירש רבא טעמא משום דשומא לאו סימן מובהק ודייק הרא"ש הא אם היה סימן מובהק בגופו מעידים עליו סמכינן להתיר הנשים בשוק הפך ממה שגזר הרמב"ם והנלוים אליו וכפי הנראה דיוק הרא"ש הוא דיוק מוכרח והאי לישנא טעמא הביא הרי"ף ז"ל בהלכותיו וכן נראה שסמך הר"ן להתיר על ידי סימנים דאמרינן בפרק האשה שלום כגון דקאמר אסקינהו קמן וחזנהו וכו' ופירש הר"ן דאנהו סהדי לא הוו ידעי באינהו אינשי מאן נינהו לא בשמם ולא בשם עירם שהעידו ראינו איש פלוני וסמן פלוני היה בו הלכך כל שנותנין סימן מובהק ואנו יודעים שאותם הסמנין ואנו יודעים שאותם האנשים הם בעליהן של אלו מאותם הסמנים מתירים את נשותיהם עד כאן לשונו אשר נראה פשט השמועה הזאת סותר לפסק הרמב"ם אבל דעת הרמב"ם שסימנים הם דאוריתא ונסמוך עליה לא לבד בממונא אלא גם כן באיסורא מדין תורה ולכן כתב בהלכות גזילות ואבידה בפרק יג הסמנים המובהקים סמכינן בכל מקום דין תורה עכ"ד אשר נראה שבכל מקום חסמנין המובהקים כדאים הם לסמוך עליהם וגם שבפרק אלו מציאות בעיא סמנין מדאוריתא או מדרבנן למאי נפקא מינה לאהדורי גט אשה בסמנין דלא אפשיטא זאת הבעייא סובר הרמב"ם שהסוגיא מוכחת טפי שסמנים דאוריתא משמלה ומכתוב עד דרוש אחיך אותו וכיוצא ולא ניחוש לדחיות בעלמא ולזה אמר שהסמנין המובהקים מדין תורה ראוי לסמוך עליהם ובהלכות נחלות פירש שמצד חומרא שהחמירו רבותינו באסור כרת אין משיאין אשה שנטבע בעלה במים שאין להם סוף על פי סמנין מובהקים אבל מנחילין ליורשים על פיהם ולזה כוונתו שמשנת אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם הכוונה שזהו תקנת רבנן משום חומרא דכרת שאין מעידים להשיא אשה עד שיכירו המת בעדות אמיתי וברור שהיא פרצוף פנים עם החוטם ששאר הדברים המביאים להכירה כמו טביעות עינא בלי פרצוף או סמנים מובהקים לעולם יש לחוש שמא אחר הוא ולזה אף על פי שיש סמנים בגופו אין מעידין ורמינהי מצאו קשור לגט שנאבד בגט בכיס או בארנקי וכו' כשר אמר אביי לא קשיא הא רבנן והא ר' אלעזר בן דהבאי דתניא אין מעידין על השומא רבי אלעזר בן דהבאי אומר אין מעידין אשר משנתינו בפ"ק ובריתא כר' אלעזר ולפי מאי דשקליא וטריא גם שהסמנים הם דאוריתא חולקים אלה התנאים בשומא אשר נראה שהיא סימן מובהק שלא ימצא באדם אחר ואומר תנא קמא דאינה סימן מובהק כיון שאפשר להמצא בבן גילו ולזה אין מעידין על השומא גם שהיא חששא רחוקה להמצא באחר וכל שכן דלא סמכינן על שאר הסמנים דאם בשומא נחוש כל שכן בשאר אלא סמכינן אפרצוף פנים עם החוטם לבד במכירים את המת שהוא עדות ברורה ואין כאן חשש שמא אחר הוא וא"ת אם באסורא לא סמכינן אסמנין איך בא רב אשי ואוקים מתניתין המביא גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר אמר רב אשי כגון דאמר שליח נקב יש בצד אות פלוני דהוה ליה סימן מובהק אשר נראה שסימן מובהק מועיל לאסורא וכן פסק הרמב"ם פרק ג' מהלכות גרושין היו לעדים בגט סימן מובהק כגון שאמרו נקב יש בצד אות פלוני או שאמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד שיש בו שמות כשמות אלו הרי זה בחזקתו ותתגרש בו ואמר דלא קשיא אשר לעולם סובר הרמב"ם שלא להתיר אשת איש אלא בהכירה בדבר העדות ברור ואמתי נקב יש בצד אות פלוני הוא דמות פרצוף עם החוטם שזהו הכירה אמיתית ונקרא סמנים מובהקים באמת ולכן כתב רש"י כגון דקאמר האי שליח שאבדו נקב יש בצד אות פלוני ודוקא נקט רב אשי נקב בצד אות פלוני דהוי סימן מובהק דאין עדות ברורה מזה עכ"ד אשר נראה שרש"י התנה שהשליח שאבד הגט ומכירו הוא עצמו נותן הסמנים שנקב יש בצד אות פלוני והוא עדות ברור בבחינת הכרת השליח דמות פרצוף פנים עם החוטם ולכן כתב הרמב"ם היה לעדים בגט סימן מובהק כגון שאמרו נקב יש בצד אות פלוני או שאמרו וכו' הרי זה בחזקתו ותתגרש בו אשר כונתו שהעדים היו מכירים אותו מקודם ועכשיו באו והעידו בו דנקב יש בצד אות פלוני שהיא הכירה אמתית והוא אמרו הרי זה הוא בחזקתו ולא קשיא מידי להרמב"ם וכן מה שהביא הר"ן מפרק האשה שלום להכריח סברתו שיסמוך על הסמנים אפילו שאלה העדים אינן מכירים את המת ממעשה שקרה בב' תלמידי חכמים שהשיא רבי נשותיהם על פי הנשים המעידות ואסיק בגמרא אנן לאו עלייהו קא סמכינן אלא אסמנין קא סמכינן דע כי הרמב"ם והנלוים אליו סוברים שאלה הנשים המעידות היו מכירות לאלה המתים בחייהם ועכשיו הכירו אותם במיתתם בפרצוף פנים עם החוטם שהוא הכירה אמיתית ולכולי עלמא סמכינן לזה להתיר אשת איש לעלמא אבל מפני שהמעידים היו נשים ומאה מהם כעד אחד דמי ומים שאין להם סוף אסיק דכמלחמה דמיא ולזה נחוש שגם שאמרו אלה הנשים התם שמכירות המתים יש לחוש בעד אחד בדדמי וגם שאמרו שהכירו נחוש אולי חשבו שהכירו ואינו כן דומיה דמלחמה שעד א' אינו נאמן לומר הכרתיו לבד ולהסיר זה החשש חפשו אותם ואמרו סימנים מובהקים באופן שמצד הסמנים ההם הכירו השומעים דאין לחוש בדדמי ולזה אמר התלמוד כגון דקאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר רוצה לומר שהעלום מהים ומיד ראום והכירום בפרצוף פנים שזהו עדות אמיתי ומפני שלא נחוש לומר בדדמי הוסיפו עוד לומר סמנים שיש להם בגופם ומכירים השומעים אותם מצד הסמנים [ו] בית דין עכשיו לא עלייהו קא סמכינן מצד ההכירה לבד אלא על הסמנים קא סמכי אשר בזה יש שני דברים בבחינת העדות צריכים הכירה מפרצוף ובבחינה היו שהם מים שאין להם סוף שיש לחוש בדדמי צריכים סמנים כדי שידע בית דין דליכא בדדמי אלא מה שאמרו פלוני ופלוני מה שכן הוא ולפי זו לעולם בכאן התיר הנשים מצד שהכירו המתים בפרצוף פנים דאי לא אלא שלא היה כאן אלא סמנים לבד מה צורך לאומרם מדם אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר בשלמא לאלתר הראיה הוא מוכרח להכרת לפנים אבל לסמנים שהוא התכת יד או רגל וכיוצא מה לנו לאלתר ומסכים עם זה הפירוש בהלכה הרב רבי ישעיא בפרק קמא דיבמות אשר נראה שהרמב"ם והנלוים אליו שפרשו שסמנים מובהקים מדאוריתא ושרבותינו בעלי המשנה החמירו שלא יועילו הסמנים בלי הכירה להתיר אשת איש לשוק והוא דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם שזאת המשנה היא תקנת רבותינו להחמיר באסור כרת וכבר ראית הסוגיא אשר עליהם נשענו המתירים מוכחות יותר כפי דעת האוסרים והם רבים וגדולים הרי"ף ז"ל ובעל העטור ורבינו חננאל והרמב"ם ובעל המצות הגדול אשר מי האיש כמוני היום שיחזיקני לבבי להורות התרה על דבר חמור כזה שהוא אסור אשת איש בראותי שאלה האנשים לבם כפתחו של אולם מחמירים וברוב הדברים על פיהם אנו חיים אמנם החכם אשר לבו אמיץ בגבורים ונכמרו רחמיו על עגונא דאשה ורואה בחכמתו הנולד שדעתן של נשים קלה פעם בחוץ פעם ברחובות ואולי החומרא מביאה לידי פרצה כפי הזמן והשעה וכפי שכלו הטהור לשמוע דברי המתירים ולהתיר בנדון כזה ראוי לשבחו כיון שכוונתו רצויה ומעשיו מסכימים עם דברי הרבנים המצוינים בהלכה הם בעלי דגלים ברבבות קדש הוא הרב האשרי המאושר בדבריו והר"ן שכל דבריו בחונים ומנוקים והנלוים עליהם חכמים מחוכמים ואלו ואלו דברי אלקים חיים אמנם צריך לעיין בנדון שלנו כיון שהאומר הוא גוי ופסול לעדות אם לא כשמסיח לפי תומו דנראה אם כיון להעיד או להתיר וגם השומעים אשר שמעוהו אם הם חשודים בדבריהם ואלה הדברים הם אמתיים שראה זה הגוי לזה האיש באלו הסמנין צריך כח גדול להתיר כל שכן אם הם דברים בלתי ברורים הלא תראה ההגהות המיימוניות כתבו שאם הגוי ידבר בסמנין כבר נראה שהביט בהם להעיד וכל גוי שמתכוין להעיד אין עדותו עדות ולזה כיון שבדברים האלה ענן וערפל סביבו זחלתי לבא לתוכם ואשרי המזכך ומטהר כדי שיעמדו הדברים על אמיתתם ובוריים ויהיה הכל דבר נבחר ומסויים. כנהר שלומו וצדקתו כגלי הים וה' יגלה מצפונות חדרי תורה וידריך במקל תפארה לפליטת בית יהודה הנשארה נזכה לבניין ולשתות ממעיין כתאותם וחזקם העמיד תלמידים ויאיר אלינו לשון למודים אמן נאם דוד בן יחייא אלה דברי הרב האחרונים אשר השיב למהר"ר דוד ן' יחייא.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה