אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה כד

שאלה כג

על אודות הקונטרס אשר שלחתם לי על דבר הקול אשר הוציא חיים על הבחורה עזיזא בת ר' משה מסכוט שאמר שנתקדשה לו לפני פלוני ופלוני והיא צועקת ובוכה ואומרת שלא היו דברים מעולם ובקשתם ממני להודיע דעתי בזה אם היא צריכה גט אם לא.

ראיתי הדברים מועתקים בו ובם כל מיני העדויות שקבלו שם מהם העדויות שהביא חיים הנ"ל על קדושי עזיזא הנ"ל ומהם העדויות על חזרת העדויות ההם וביטולן ומהם העדויות אשר הביא אבי עזיזא הנ"ל על פסלות העד הא' ומהם העדויות אשר הועדו בב"ה בכח החרם על פסלות הדיין האחד שפסלו חברו הדיין ומהם העדויות שהועדו על חיים הנ"ל שהיה מחזר אחר עדים שקרנים ומהם העדויות שהעידו על דיין העד האחד שהעידו שהוא עצמו הודה שבעל כרחו צריך לעזור את חיים מאחר שמעותיו בידו ומהם העדויות שהעידו על דייני העד האחד שלא היו יודעים בטיב קבלת העדות ולא בדרישות וחקירות וזהו נוסח העדויות אות באות בלתי תוספת ומגרעת.

חיים הוציא קול שקדש לעזיזא בת רבי משה מסכוט ואמר שעדיו על זה רבי שמואל הכהן וגרשום איטלייאנו ובקש ממנו אנחנו חתומי מטה שנקבל עדות גרשום על זה שהיה אז במדינה ואז הלכנו בבית רבי משה מסכוט והודענו הענין לו ולחתנו רבי יהודה פרנסי והם השיבו שלא היו דברים מעולם ובקשו ממנו שנברר זה הענין ושנשאל לעדים איך היה ואז באו לפנינו חיים הנזכר וגרשום והשבענו לגרשום בתפילין ושאלנו לו מה יודע מזה הענין ואז אמר שכשהיה חולה מזרועו הלכו לבקרו בבקר הוא ושמואל הכהן ושלא מצאו אותו בביתו אבל בדפקם על דלת ביתו בא חיים מבית פרנסי ואמר להן היו עדים שאני רוצה לקדש לפניכם לעזיזא בת ר' מסכוט והם הודו לו על כך ואז חזר הוא ונכנס בבית פרנסי ודבר עם הנשים והכניס לשם העדים הנזכרים והמה ראו לשם לעזיזא עם אמה ואז הוציא חיים טבעת זהב ונתן אותה לעזיזא בתורת קדושין והעדים שאלו לה אם קבלה הטבעת ההיא בתורת קדושין והיא הרכינה בראשה והלכה לה ואמרה הן וזה היה פה תירייא בעשור האחרון של חדש שבט מאיר ן' גבאי יוסף גאקון.

ואחר כך לפי ששמואל הכהן שהוא העד האחד היה אז בנזלי הלכו לשם חיים הנזכר ורבי יהודה פרנסי וכתבו מפה קצת מחשובי הקהל יצ"ו ליושבים שם והן אשר שאלו לשמואל כהן שיגיד עדותו בפניהם וזהו טופס הכתב ששלחו אלינו מקבלי העדות מנזלי אות באות תיבה בתיבה חזות קשה הוגד לי בעדים ומכאן ואילך היה כתוב בלשון לעז והעתיקוהו לי והוא זה דעו לכם איך בא בכאן חיים השוטה ובפני רבי שמואל מקנז ורבי מנחם יצ"ו ואני ביום ששה הימים לחדש אדר ור' יהודה אלפרנסי עמו ושניהם יחד שאלו לר' שמואל הכהן יצ"ו שמה היה יודע על עניין המעשה מהקדושין ואמר ככה שיום אחד היה הולך לבקר לר' חיים בביתו כשהיה זרועו שבור וזכר לו איך היה עומד בביתו של רבי יהודה פרנסי בין שני הפתחים ואשתו של ר' משה מסכוט ובתו עזיזא ואמר להם חיים ראו איך אני נותן לזאת הבחורה קדושין עם זאת הטבעת של זהב וראיתי איך היה מזהב והבחורה לקחה הטבעת מידו והלכה לה מיד ואמר לאמה של הנערה זה הדבר הוא ברצונך ואמרה כן ועוד אמר שהיה חבירו עמו וקרוב לעשרה יהודים היה שם שלמה צבע מנחם בר' משולם זלה"ה ואנו הגהנו זה יוסף גאקון מאיר ן' גבאי.

ואחר כך בא גרשום לבית הכנסת הי"ג בעוד חיים שם ובכה והתחנן ושאל מחילה מהאל יתברך ומהקהל יצ"ו ואמר שהעיד עדות שקר ושלא היו דברים מעולם ולא ראה ולא ידע כלל מקדושי חיים ואמרו לו אז קצת מאנשי הקהל יצ"ו ואיך נשבעת בתפילין על שקר והשיב חיים רמני שאמר לי כבר התפשרתי עם החכם יצ"ו שלא ישביעך בתפלין כי אם ברצועות ואיך שיהיה כבר העיד כה"ר מאיר יצ"ו שהיה אחד ממקבלי העדות שהוא ראה התפילין במה שהשביעוהו ושידע שהיו תפילין כשרים מאיר ן' גבאי משה ישראל יוסף גאקון.

ואחר ימים או עשור בא ש שמואל כהן מנזלי ושאלו לו בבית דין לפני חיים והשביעוהו והחרימו עליו שיאמר האמת ואז אמר שלא היו דברים מעולם ולא ראה ולא ידע כלל מקדושי חיים ואז אמרו לו אם כן למה העדות על ככה והשיב ש שעשה כן להיות שנשבע קודם זה לחיים שיתן עדות זה ולקיים שבועתו עשה כן עם היות שהיה בדעתו לחזור בו אחר קיום שבועתו ועוד אמר שאמר לו חיים הנזכר תדע לך שבנתינת עדות זה אתה מונע אותי מבא בדמים ואם לא תתן אותו הריני הורג שתים או שלוש נפשות ועוד נודע לנו שזה שמואל כהן קבל מלקות על מה שהעיד שקר והרמה עצמו שב בתשובה ומתענה על מה ש שעשה מאיר ן' גבאי משה ישראל שמואל אלעורי.

אחר זה הביא רבי משה מסכוט אבי הנערה לפנינו דיינים חתומי מטה שני עדים לפסול לגרשום שהוא א' מעדי הקדושין הנזכרים ואז שלחנו בעד חיים הנזכר לשיבא בבית דין עד שיקובלו העדיות האלו בפניו ובא לפנינו וכשידע שרוצים העדים ההם להעיד על פסול גרשום לא רצה לעמוד שם בשום פנים והלך לו אחר שהתרנו בו שאם לא יעמוד שם שנקבלה שלא בפניו ואז העיד ר' יצחק ן' גטן על פי שבועה שראה את גרשום הנזכר בגליפולי שהיה אוכל נבלה בחנות ישמעאל אחד ומה שהיה אוכל היה בשר צלי אש עשוי בכדורים והתרה בו על כך ולא חשש לדבריו ושאלנו לו מניין אתה מכיר לגרשום זה ואמר הלא ראיתיו בתירייא ובמגנשייא והוא אדמוני ועיניו זרקוש והיה זה בחצי שנה קודם בא האחויל ובאותו מעמד בא רבי יצחק פישאנט והעיד שראה בגליפולי את גרשום הנזכר שהיה אוכל סופגנין נילושין בחלב או שומן של גויים ואמר שהתרה בו ולא חשש לדבריו ואמר עוד שהיה אז גרשום כבן י"ד שנה מאיר ן' גבאי יוסף גאקון וכ"ר יהודה אבוראביע יצ"ו היה א' ממקבלי העדות זהו מה שנודע אצלנו באמתות ממה שנוגע בזה העניין עם היות שהרבה מאנשי הקהל יצ"ו לפי מה שראו וידעו מפרטי זה העניין חושבים שלא היו דברים מעולם ושלא קדש חיים לעזיזא נכתב ונחתם פה העירה תירייא היום יום ב' כ"ז למספר בני ישראל משה ישראל יוסף גאקון מאיר ן' גבאי.

אחר כל אלה הדברים בהסכמת כל הקהל יצ"ו הסכמנו בבית הכנסת יוחרמו כל הרשעים המחזיקים בידיהם וגזרנו מכח החרם שיגיד כל מי שיודע איזו עדות לחייבו או לזכות בזה העניין וענה אז בפני כל הקהל יצ"ו כרבי שמואל מקנז ואמר לר' שלמה צבע שהוא א' מהדיינים אשר קבלו עדות שמואל כהן בנזלי ואמר לו הנני יודע בברור שאתה אמרת לשמואל כהן אחר כי שקר ענה התחזק בעדותך אף אם יהיה שקר ואם תפחד שמא רבי שמואל מקנז יתפרד ממך מלהיות שותפך הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך יותר ממנו משה ישראל אפרים.

מה שעבר בפנינו אנו חתומי מטה כן היה כי ביום שבת זכור החרימו הקהל יצ"ו וחזר בו אחד מהעדים שהעיד על קדושי חיים שמו גרשום אשר כל איש ואשה אשר ידע אי זה עדות על ענין אלו הקדושין לחייב או לזכות שיבא ויגיד לפנינו החתומים ואז העיד בפנינו איש אחד כשר מתושבי קהלנו שמו ר' ששון ן' עכו וכן אמר דעו רבותי כי היום כמו שני חדשים בא אלי זה חיים ובקש ממני שאעיד לו זה העדות רוצה לומר שקדש לעזיזא בת רבי משה מסכוט ונדר לי מאתים לבנים ובשמעי זאת השלכתי אותו מעלי וחרפתי וגדפתי אותו ולא רציתי להעיד שקר משה ישראל מאיר ן' גבאי שמואל אלעורי אפרים.

עוד העיד לפנינו החתומים מטה מכח החרם הנז' כ"ר שלמה ן' נעים כי יום אחד ספר לו חיים הנזכר איך פתה לאחד מעדי הקדושין שמואל כהן שמו על שיעיד העדות הנז' ושהשיב הכהן הנזכר ואמר לחיים איך אעיד שקר עתה והנני עתיד להשתתף בחברה עם כ"ר שמואל מקנז ואם ידע כן לא יאבה להשתתף עמי הנח הענין עד שאשתתף עמו כדי שלא יוכל לחזור בו כשידע שאני מעיד עדות שקר. משה ישראל אפרים מאיר ן' גבאי שמואל אלעורי.

אנו חתומי מטה שאלנו את פי מקבלי עדות שמואל כהן אשר העיד בנזלי שהם ר' מנחם ברבי משולם ז"ל ורבי שלמה צבע ושניהם פה אחד אמרו כי כששאלו משמואל כהן הנז' שיעיד בפניהם מה שהיה יודע מענין הקדושין הנז' השיב ואמר העד הנזכר אל תפצירו בי כי איני רוצה להעיד עד שיחרימו הקהל יצ"ו וכשיחרימו אז אומר האמת ולא הניחוהו לזוז משם עד שהעיד עוד אמר בפנינו ר' שמואל מקנז שותפו של כהן שאמר לו הכהן הנז' קודם שיעיד מה שאני מעיד עתה אינו אלא לקיים שבועתי אשר השביעני להעיד משה ישראל מאיר ן' גבאי.

מה שעבר בפנינו אנו החתומים למטה כן היה כי יום א' היינו קצת מאנשי קהלנו יצ"ו מתוכחים עם כ"ר יוסף גאקון על אודות קדושי חיים עד שהיה כ"ר יוסף הנזכר טוען בעדו ותומך בידו בכל מאמצי כח ויגש אליו אחד מהעומדים שם ויאמר לו למה יעשה אדוני כדבר הזה שאתה מחזיק ידי זה הרשע שזה אינו אלא חסרון כבוד לך אז ענה כר' יוסף גאקון ואמר בכעס ומה יכולתי עשות ומעותי בידו משה ישראל מאיר ן' גבאי.

בפנינו אנחנו החתומים למטה העידו בפירוש אנשים כשרים להעיד ר' יוסף בן ברוך ורבי שמואל ן' חומיט ורבי יצחק זוקולון ואחרים מלבד אלה ששמעו מפי חיים דוטול שהיה מתהלל ומתפאר כי בהיותו בבית ר' משה מסכוט שבא על אשתו של רבי משה הנז' ועל בתו עזיזא וכזה שמעו ממנו הרבה פעמים מתהלל ומתפאר שבא על אמה ועל בתה משה ישראל מאיר ן' גבאי.

עוד שאל מאתנו ר' משה מסכוט הנזכר שנחקור הדיינים אשר קבלו העדות השני בנזלי האם הם יודעים בטיבו של עדות אם לאו ואם עשו דרישה וחקירה לעדים כראוי ולפי שלא נמצא מהם בעיר כי אם רבי מנחם ברבי משולם שהוא אחד ממקבלי העדות בנזלי והוא אחד מהחתומים בכתב אשר בא לנו משם והוא גם הוא יודע וירא שמים יותר מחבריו ואנחנו החתומים למטה שאלנו את פיו ונודע לנו מדבריו שאינו יודע בטיב קבלת העדות ולחקור ולדרוש וכן הודה הוא בפנינו ואמר אנחנו לא שאלנו לעד אלא מה שהודה הוא אמר מאליו מאיר ן' גבאי אפרים.

העיד רבי יוסף גבאי ואמר מעיד אני שראיתי יום אחד שיצאתי מבית הכנסת סמוך ליציאת סוכות משנת הרע'"ו את גרשום שהעיד על קדושי חיים ושמעתי שהזכיר שם השם הזכרה עצמית לבטלה ועל זה קללתי אותו ובאותה שעה נשבע בהזכרת השם שלא לעשות דבר אחר ועשאו באותה שעה וכפר על שבועתו שנשבע לפני והתרתי בו ועם כל זה לא חשש. עוד העיד ר' דוד ברודו שאותו שאומרים עליו שהוא עד בקדושי חיים דוטול היה פועל באומנות הצמר וראהו מצחק בקובייא ושמע מפיו הרבה שבועות בהזכרת השם לשוא ולשקר.

במותב תלתא בבי דינא כחדא הוינא והעידו לפנינו הנזכרים לעיל על העדיות הנזכרות ושמענו הכתוב לעיל מפיהם בפנינו חותמי מטה הודה כר' יוסף גאקון בבית הכנסת בשעת ערבית כי הוליכו את שמואל כהן שהוא אחד מהעדים של הקדושין להעיד לפניו ולא השיבו על ענין העדות כרצונו רוצה לומר שלא היה העדות מסודר והשליכו מעליו בחרון אף וזה היה הרבה קודם שיצא הקול בענין הקדושין כי אחר זה העיד שמואל לזה בנזלי פעם יראה מכאן כי ר' יוסף גאקון היה יודע כי היה מבקש חיים עדי שקר מאיר ן' גבאי משה ישראל.

אלו הם הדברים הכתובים בקונטריס השלוח לי על ענין הקדושין אשר הוציא חיים הנזכר לעיל קול על עזיזא הנזכרת לעיל ובקשתם ממני להודיע דעתי בזה אם היא צריכה גט אם לא.

התשובה הא מלתא צריכא רבה ובעיא צלותא רבה והתיישבות גדולה ודקדוק מאד ובפרט בענין האישות שצריך להמשך אחרי המחמירים ואין כל אדם רשאי להכניס עצמו בדיני גיטין וקדושין אע"פ שיהיה חכם כדאמרינן בפ"ק דגיטין בהדיא בעא לאיתויי גיטא אתא לקמיה דר' אחי דהוה ממנא אגיטא אמר ליה צריך אתה לעמוד על כל אות ואות ופרש"י דהוה ממנא אגיטי דקיימא לן כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם והוו ממנו גברא רבה לאורויי היכי נעביד וכמה חכמים גדולים היו בזמנו שהיו בקיאים בכל התורה כלה ועם כל זה לא היו סומכין אלא על אותו הממונה על הגיטין מפני ששמושא עדיף מלמודא והוא היה בקי ומורגל בשמושן והאחרים לא היו רשאים להתעסק בם ובפרקא קמא דקדושין אמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם ופרש"י לא יהא לו עסק עמהם להיות דיין בדבר שמא יתיר אסור ערוה וזהו עוות שאינו יכול לתקן ושם אמרו אפילו לא שמיע ליה הא דרב הונא אמר שמואל דאמר הלכה כרבי יוסי דאמר דיו ופרש"י כלומר מי שכיחא הא או לא שכיחא שיהא אדם נותן גט או קדושין לאשה ואינו מפרש לה אמר ליה אין הכי נמי דאי לא שמיע ליה הא דרבי יוסי אין לו להיות מתעסק עמהם אע"פ שהוא בקי ומומחה בכל הלכות גיטין וקדושין מלבד זה עוד אמרו שם כד נח נפשיה דר' אסי יתבי רבנן וקאמרי בשמעתתיה דר' אסי דהא דאמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם אמר ר' אסי עליה אמר ר' יוחנן וקשין לעולם יותר מדור המבול שנאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו ופרש"י קשין לעולם דיינים המורים בעריות ואינן בקיאים יותר מדור המבול דכתיב בתריה על זאת תאבל הארץ אומלל כל יושבי בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו וגו' ואלו בדור המבול לא נגזרה גזרה על דגים שבים שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים מאי משמעה פירוש היכי משתמע מקרא דאלה וכחש וגומר דקאי על אסור עריות ואמרו כדמתרגם רב יוסף מולידין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין והרבה מנעתי את עצמי מלהכנס בהוראה הזאת כי רבו הדקדוקין ובקל אדם יכול לטעות בהן והוא פסול ממזרות אך לא יכולתי להמלט מרוב הנכבדים המעולים המפצירים אותי ובפרט הנכבד המעולה הרופא המובהק הה"ר יוסף המון ואשא את כפי אל ה' לחשכני משגיאות שלא אכשל בדבר הלכה ובזה אתחיל ואומר דהך אתתא דנדון דידן לכאורה משמע דאין לפטרה בלא גט משום דמאי זה טעם אתה בא לפטרה אי משום דקבלת העדות שבתירייא ושבנזלי היו שלא בפני בעל דין דהיינו בפני עזיזא הנזכרת דאנן יבא בעל השור ויעמוד על שורו בעינן וליכא שהרי לא קבלו העדות הזאת לא בפני עזיזא הנז' שהוא הבעל דין דנדון דידן ולא בפני המורשה שלה שצריך להיות בעדים ובשטר כדין וכהלכה וכל שכן בנדון דידן שהיא צועקת ואומרת שלא ידעה מעולם שהם היו רוצים לקבל עדות בעדה ואם הם מעידים שאביה הסכים שיקבל העדות מה בכך הרי אין לאביה רשות עליה כלל וכבר פסקו ריב"א ומהר"ם בהדיא שאפילו בדיעבד אין קבלת עדותן קבלה וכיון שהעדים חזרו בהם ובטלו עדותן הרי היא בטלה ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הרי כבר נחלקו עליהם ראבי"ה וראב"ד ואמרו נהי דלכתחלה אין לקבל עדות שלא בפני הבעל דין מ"מ אם קבלו אותה בדיעבד עדותן עדות גמורה ודנין על פיה כדכתב המרדכי בפרק שני דכתובות ובפרק הגוזל בתרא ומי הוא זה שיכניס את ראשו בין ההרים הללו ואף על פי שיש לי לטעון עליהם שהרי הראיה שממנה פסקו ראבי"ה וראב"ן שקבלת עדות שלא בפני בעל דין בדיעבד הויא עדות אינה אלא מההיא דפרק שני דכתובות דאמר רבי אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישים את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהא הויא ודקדקו מכאן ראבי"ה וראב"ן דמדקאמר הכחשה מיהא הויא משמע דקבלת עדות שלא בפני בעל דין בדיעבד הויא עדות דאם לא כן למאי הויא הכחשה הרי שלא בפני העדים הראשונים היתה הכחשה של אלה האחרונים אלא על כרחך לומר דעדות שלא בפני בעל דין בדיעבד הויא עדות גמורה וזו אינה ראיה כלל דהא הכחשתן של העדים אינה מחייבת את העדים אלא את הטוען שהביאן לעזרו וכשהוכחשו הפסיד הוא את תביעתו אבל העדים עצמם אינם מפסידים בהכחשתן זו כלום ואם כן הבעל דין דהכחשת העדים הוא התובע ולא העדים ואיכא למימר שהתובע שהוא הבעל דין שם היה בעת ההכחשה אבל מה שדקדקו ריב"א ומהר"ם דמדקאמר הזמה שלא בפניהם לא הויא הזמה מכלל דקבלת העדות שלא בפני בעל דין לא הויא אפילו בדיעבד דאם לא כן הזמת העדים שלא בפניהם אמאי לא הויא הזמה אתיא שפיר שהרי הבעל דין דהכא הם העדים עצמם שבהזמתן הם מפסידים כדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות וכיון שהעדים עצמן הן הבעל דין בהזמה אם איתא דעדות שלא בפני בעל דין בדיעבד הויא עדות הזמה שלא בפניהם אמאי לא הויא הזמה אלא על כרחך לומר דעדות שלא בפני בעל דין אפילו בדיעבד לא הויא עדות מ"מ אין לסמוך על טענתנו דאנן לא חשבינן לגבייהו דאי אנון מלאכי אנן אינשי ואי אנון אינשי אנן חמרי והלואי כחמורו של רבי פנחס בן יאיר ועוד שאין משיבים את הארי אחרי מותו וכ"ש שיש דוחים גם דברי ריב"א ומהר"ם ואומרים דכל ענייני הזמה חדוש הוא שחדשה תורה ומחדוש לא גמרינן ואי משום דעדות גרשום לא קובלה בפני שלשה אלא בפני שנים בלבד ואמר רבי אבהו שנים שדנו אין דינם דין וכאלו לא קובלה עדותן בבית דין כלל וכיון שהעדים חזרו בהם ובטלו עדותן ראשונה הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הרי כבר נחלקו בזה ההלכות גדולות והשאלתות שפסקו כשמואל דאמר שנים שדנו דינם דין אלא שנקראו בית דין חצוף וכ"ש שהמחלוקת שבין שמואל ור' אבהו אינה אלא בדלא קבלינהו עלייהו דאי בקבלינהו עלייהו למאי נקראו ב"ד חצוף הרי ברצונם דנו אותם ועד כאן לא קמפלגי אלא בדלא קבלינהו עלייהו אבל בקבלינהו עלייהו כנדון דידן שהלכו בבית ר' משה מסכוט והודיעו לו ולחתנו הענין ובקשו מהם שיבררו זה הענין ושישאלו לעדים איך היה הענין כולי עלמא מודו שדינם דין ואי משום שהאחד מן הדיינים שקבלו עדות גרשום בתירייא הוא אהובו של חיים התובע ושותפו במשא ומתן ומעותיו בידו ותנן בפרק זה בורר שהאוהב והשונא הם מכלל הפסולין לדין ונמצא שנשאר האחד לבדו ואלו לא היה הוא בחבורו של האחד היה דינו דין מכיון שקבלוהו עליהם אבל עכשיו שהוא בחבורו של האוהב ואינו נחשב לכלום אצלו מפני שהוא חכם הקהל ומגדר גריר אבתריה פשיטא שאין דינו דין כלל וכאלו לא קובלה עדותן בבית דין וכיון שחזרו בהם ובטלו עדותם ראשונה הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הרי כבר פירשו בגמרא בפ' זה בורר אי זהו אוהב זה שושבינו ואמר רבינא אמר רבי יהודה ב"ר אבא אמר רבא כל שבעת ימי המשתה אלמא לא מיקרי אהובו שיהא פסול לדונו אלא כי האי גוונא אבל לשאר מילי לא ואי משום דעדות שמואל כהן שהוא העד הא' קובלה בפני אנשים הדיוטים שאינם בקיאים בטיב קבלת העדות ולא בחקירות ודרישות ונמצא שאין קבלת עדותם לפניהם קבלת עדות כלל מאחר שלא חקרו העדים בחקירות ובדרישות ולא איומים באיומים הנהוגים בקבלת העדות ולא ידעו לדקדק בדבריהם שמתוכם יוכלו להבין שקריהם וכיון שחזרו ובטלו עדותם ראשונה הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הרי כבר כתבו קצת מהגדולים שעדות אשה אינה צריכה דרישה וחקירה והביאו ראיה מההיא דשילהי יבמות דתניא אין בודקים עידי נשים בדרישה וחקירה ומפרש תלמודא בדרבי חנינא קמיפלגי דאמר ר' חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומפני מה אמרו דיני ממונות לא בעו דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין ובהא קמיפלגי מר סבר כיון דאיכא למשקל כתובה כדיני ממונות דמיא ומה סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא הרי מכאן בהדיא דלתנא קמא אין בודקים עידי אשה בדרישה וחקירה ואפילו לרבי עקיבא נמי דמצריך בעדי אשה דרישה וחקירה הני מילי כשבאין להתירה שהיתה בחזקת אסור אשת איש ועכשיו באין להתירה לעלמא כמו שאמרו שם ומר סבר כיון דשרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא אבל בעידי קדושין אע"ג דעל ידי עדותן זו מביאים את כל הבא עליה תחת בעלה במיתה השתא מיהא לאו בנפשות קא מסהדי כדכתב הרשב"א בתשובה וכיון דבעדות אשה לא בעינן דרישה וחקירה אם כן אע"פ שקובלה עדותם בפני הדיוטות שאינם בקיאין בדרישה וחקירה לית לן בה והרי היא כאלו קובלה בבית דין הבקיאים בדרישה וחקירה ושוב אינו יכול לחזור ולהגיד ואי משום דכל שלא נחקרה עדותם בב"ד לעולם חוזרים ומגידים אפילו הם העידו בדברים שאינם צריכים דרישה וחקירה כדמשמע מההיא דריש לקיש דאמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ושוב אינם חוזרים ומגידים דמשמע דבחקירה תליא מלתא וטעמא דעידי השטר הוו כמי שנחקרה עדותם בב"ד לפיכך אינם חוזרים ומגידים הא אלו לא הוו כמי שנחקרה עדותם בב"ד אלא כמי שהוגדה עדותם בב"ד בלבד היו חוזרים ומגידים וכן משמע נמי מההיא דירושלמי דאמרי העדים שהעידו בין לאסור בין להיתר בין לקרוב בין לרחוק ושוב חזרו בהם ואמרו מבודים היינו אם עד שלא נחקרה עדותם בב"ד נאמנים וכו' משמע דבחקירה תליא מלתא שכל זמן שלא נחקרה עדותם בב"ד חוזרים ומגידים וכיון שחזרו ובטלו עדותם ראשונה הרי היא בטלה ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הרי הרשב"א כתב בתשובה על זה שבאותם דברים שאינם צריכים דרישה וחקירה כיון שנגמרה עדותם בב"ד הגדה שלמה היא וכל שלא נגמרה עדותם בב"ד שעדין אינה נקראת הגדה שלמה הרי הוא יכול לחזור בו ואין כאן משום חוזר ומגיד והא דקאמרי בירושלמי אם עד שנחקרה עדותם בב"ד ואם עד שלא נחקרה לאו דוקא נחקרה אלא אפילו לא נחקרה לא כיון שנגמרה כגון בדיני ממונות שאינם צריכים דרישה וחקירה שוב אינם חוזרים ומגידים אבל מפני שכל העדיות מן הדין צריכים דרישה וחקירה תפשו בלשונם הלשון השוה בכלן ועוד דאפילו בדיני ממונות גופייהו שתקנו בהם שלא יהיו צריכים דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין הא צריכים דרישה וחקירה היכא שהדין מרומה כדאיתא בסנהדרין ואע"פ שיש כמה מהגדולים שהם חולקים עליו בזה כמו (ו) רבינו ישעיא הרב הראשון שכתב בפ"ב דכתובות גבי הא אמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד פירוש משום הכי אמר כמי שנחקרה ולא אמר כמי שהוגדה עדותם בב"ד משום דאם הגידה ולא נחקרה עדותם עדין יכולים לחזור בהם ולומר שקר העדנו כדתניא בפרק שני דתוספתא דכתובות העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה נתין ממזר אם עד שלא נחקרה עדותם אמרו בדאין אנחנו נאמנים ואם משנחקרה עדותם אמרו בדאין אנחנו אינם נאמנים כללו של דבר העדים שהעידו לטמא ולטהר לרחק ולקרב אם עד שלא נחקרה עדותם אמרו בדאין אנו נאמנים ואם משנחקרה עדותם אמרו בדאין אנו אינם נאמנין וכן נראה גם מדברי הרמב"ם ז"ל ממה שכתב בפרק שלישי מהלכות עדות אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אין עדי ממון צריכים דרישה וחקירה כיצד אמרו העדים וכו' ואחר כך כתב כל עד שנחקרה עדותו בב"ד בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אינו יכול לחזור בו כיצד וכו' כללו של דבר כל דברים שיאמר העד אחר שנחקרה עדותו שיבא מכללן בטול העדות או תוספת תנאי בה אין שומעים לו וכתב אחר זה מיד עדים החתומים על השטר הרי זה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ואין יכולים לחזור בהם משמע דוקא החתומים על השטר אבל עדי על פה שאין עדותם כמי שנחקרה בב"ד יכולים לחזור בהם אף על פי שבדיני ממונות אינם צריכים דרישה וחקירה מ"מ באסור אשת איש בנדון דידן אין להקל אלא שצריך להחמיר בכל עוז אפילו אם יהיו החולקים רבים ואי משום דראובן הוא רשע גמור ודמאי גדול שנודעו בשערים מעשיו הרעים עד שהעידו עליו שהיא משתבח שבא על עזיזא ועל אמה שהיא אשת איש וכבר הועד עליו שהיה מבקש עדי שקר לזה הענין בעצמו ואחר שדחו אותו ולא עלה בידו מצא אלה העדים ומכיון שהוחזק לבקש עדים שקרנים בפרט על הדרוש הזה שוב אין לסמוך על עדותם של אלו דאיכא למיחש שמא השכירם להעיד כמו שאמרו בפ' האשה שלום קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ואמרו בגמרא היכי דמי קטטה בינו לבינה אמר רב יאודה אמר שמואל באומרת לבעלה גרשתני בפני פ' ופ' ושאילנא להו ואמרו לא היו דברים מעולם וכיון דהוחזקה שקרנית לא מהימנה איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו תיקו ופרש"י קטטה בינו לבינה והלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד ואמר מת מי מהימן אי לא וכתב הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות גירושין האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותם העדים והכחישוה ואח"כ הלכה היא ובעלה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו הרי כבר אמרו בפרקא קמא דמכות ההיא אתתא דאיתא סהדי ואישתקור איתא סהדי ואישתקור איתא סהדי אחריני אמר רבי שמעון בן לקיש הוחזקה זו שקרנית אמר ליה ר' אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו והלכתא כר' אלעזר והדברים מוכיחים כוותיה דרבי אלעזר שהרי אפילו האוהב והשונא כשרים להעיד ואין זה אלא מפני שאינן חשודים להעיד שקר בעד האהבה והשנאה לעבור על אזהרת לא תענה ברעך עד שקר והא דפסילי לדון לא מפני שהם חשודים להטות הדין אלא מפני שעיון הזכות והחובה מבצבץ באדם בלא כיוון רשע שאפילו באהבה מועטת לבו נוטה לזכות ובשנאה מועטת לבו נוטה לחובה כמו שפירש הרא"ש ומה שחששו גבי הוחזקה שקרנית שלא יהיה העד שהעיד לה שמת בעלה נאמן דמכיון שהוחזקה שקרנית חיישינן שמא שכרה אותו לשקר אינו אלא בעד אחד שהתורה לא האמינתו לכל עון ולכל חטאת אלא לענין שבועה בלבד משום דעד א' עביד לשקר ולא סמכינן עליה אלא בעדות אשה בלבד אי משום דאשה דייקא ומינסבא אי משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי והיכא דאיכא קצת ריעותא כי האי גוונא לא סמכינן עליה אבל בשני עדים שהאמינה אותם התורה לכל דבר אין לנו לחשוד אותם שקרנים מטעם שהוחזקה היא שקרנית שאם היא הוחזקה שקרנית כל ישראל מי הוחזקו ואי משום דגרשון שהוא העד הא' עליו שהיה אוכל נבלות בפרהסייא שהוא פסול מדאורייתא ואע"פ שלא היו שני עדים מעידים עליו בכל מאכל ומאכל שהיה אוכל הנבלה אלא עד א' על אכילת הבשר הצלי אש של הכדורים ועד א' על אכילת הסופגנין דנילושים בחלב או בשומן של נבלה מ"מ תרוייהו באכילת נבלה קא מסהדי והרי הם מצטרפים לפסלו וראיה מההיא עובדא דפרק זה בורר דבר חמא קטל נפשא א"ל ריש גלותא לרב אחא בר יעקב פוק עיין לדיניה אי ודאי קטל לכהיוה לעייניה אתו תרי סהדי אסהידו ביה דודאי קטל אזל איהו ואייתיה תרי סהדי ואסהידו בחד מהנך חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר לדידי גנב קתא דבורטייא א"ל רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כר' יוסי ורבי יוסי אמר הוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות א"ל רב פפי הני מילי היכא דלא סתם לן תנא כר' מאיר אבל הכא סתם לן תנא כרבי מאיר הרי העדות שהעידו עליו שלא בפניו היתה ואין עדותם עדות להפסל על ידו ואי משום דחזרו העדים בהם ואמרו בדאין אנחנו ולא היו דברים מעולם הרי כבר קובלה עדותם בב"ד ושוב אין בחזרתם זו ממש דכיון שהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים.

מיהו אע"ג דלכאורה משמע דמכל הני דלעיל אין ראיה כלל לפטרה בלא גט מכל מקום כי דייקינן בהו שפיר אשכחנן שהן ראיות גמורות בריאות וחזקות כראי מוצק וכל הני בטולי דאייתינן עלייהו לבטולינהו לא הוו בטולי אלא לפום ריהטא דהא ראיה קמייתא דאייתינן לפטרה בלא גט מפני שקבלת עדותם של עדים הללו לא היתה בפני הבעל דין שהיא עזיזא בנדון דידן שכבר היא בוגרת ואינה ברשות אביה גם לא בפני המורשה שלא כדין וכהלכה שיהיה בעדים והרשאה והעדות שקובלה שלא בפני בעל דין אינה עדות כלל לדון על פיה אפילו בדיעבד לא נתבטלה אלא מפני שיש קצת מהגדולים שחולקים ואומרים שנהי דלכתחלה אין לקבלה שלא בפני בעל דין מ"מ אם קבלו אותה בדיעבד עדותם עדות ודנין על פיה ומי הוא זה שיכניס ראשו בין ההרים וכל שכן באסור אשת איש שהיא עוות שאין לה תקנה וכי מעיינן בה טובא אשכחנא דעד כאן לא קמיפלגי אלא היכא דליכא רגלים לדבר דכוונתייהו לשקר כגון שלא היה הבעל דין באותה העיר שהעידו בה וכיוצא בזה אבל בנדון דידן שהיה הבעל דין שהיא עזיזא הנזכרת באותה העיר שהעידו בה ולא שלחו לה לקרותה בבית דין להעיד בפניה ולא אפילו להודיע לה שהם רוצים להעיד עליה רגלים לדבר הוא שאין כוונתם רק לשקר ולפי שהם בושים ממנה להוכיחה בדברים שלא היו מעולם כי אין החי יכול להכחיש את החי הוכרחו להעיד שלא בפניה. מה שכתבו הדיינים שהלכו בבית אביה רבי משה מסכוט והודיעו לו ולחתנו רבי יהודה פרנסי הטענה שטוען חיים על בתו ושאומר שיש לו עדים עליה והם השיבו לו שלא היו דברים מעולם ובקשו מהם שיבררו זה הענין ושישאלו לעדים איך היה הנה הדברים הללו מורים שלא ידעה עזיזא הנזכרת מכל אלה הדברים כלום שהרי הדיינים הללו כשהלכו והגידו הדברים לאבי הנערה ולחתנו לא נכנסו להגיד לעזיזא מכל אלו הדברים כלל אלא הם מעצמם השיבו מיד וגם מה שאמרו שיבררו זה הענין ושישאלו לעדים איך היה אלו הדברים מורים שלא בתורת דיינים אמר להם שיבררו הענין וישאלו לעדים איך היה שהרי אלה האנשים שהלכו להגיד להם לא בתורת דיינים הלכו אלא בדרך אהבה וחבה בלבד שרצו להודיע לו הקול שהוציא חיים על בתו והעדים שאומר שיש לו עליה כדי לדעת מה לעשות כמנהג האהובים ולפיכך ענו להם גם כן דרך אהבה שיבררו מעצמם הענין הזה ושישאלו דרך שאלה בעלמא לעדים ההם באיזה אופן הם מעידים או אומרים כדי לדעת מה לעשות דאם לא כן היה להם לומר המתינו מעט לשאל את פי הנערה ואז נשיב לכם ועוד היה להם ללכת מיד אחריהם לברר עמהם הענין הזה לא שיאמרו להם שהם ילכו לברר.

ועוד שמלשון ישאלו לעדים איך היה הענין משמע שהוא דרך שאלה בעלמא דאם לא כן תחקרו העדים מבעי ליה מכל הנז' משמע שלא היתה כוונת האב וחתנו למנות אותם דיינים שיעמדו לקבל עדות אלא דרך שאלה בעלמא ועוד אפי' אם תמצא לומר שמנו אותם דיינים מה שאי אפשר להיות זה מכל מקום לא אמרו להם שלא יקראו הבעל דין להעיד העדים לפניו ואפילו אם תמצא לומר שאמרו להם זה אין בדבריהם כלום מאחר שהבחורה היא בוגרת והיה להם לומר לאב ולחתנו תלכו תשאלו את פי הבחורה אם היא מסכמת לדבריכם או שיאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה מכל הני משמע שלא רצו לא הדיינים ולא העדים לדון ולהעיד אלא בסתר באופן שלא תהיה עזיזא לפניהם כדי שיוכלו לדון ולהעיד כרצונם כי הם לא היו יכולים להעיד בפניה דברים שלא היו כי אין אדם יכול להעיז כל כך כי אין החי יכול להכחיש את החי ובפרט בנדון זה שהבחורה צועקת ובוכה במר נפש ואומרת שלא היו דברים מעולם והם יודעים בברור גמור שהבחורה לא תתרצה כל ימיה להתנשא לו ולא חיים המעליל יתרצה לעולם לתת לה גט ויחוייב שתצא מזה חורבה בלי ספק אם מיתה ואם המרת דת כי היא תעמוד כל ימיה בעגון ותבכה על בתוליה כבת יפתח ואף על פי שנודר אותו חיים המעליל שאם יצריכוה גט תכף יתנהו לה אין זה אלא עוקבה ומרמה כדי שיהא נקל בעיניהם לבקש ממנו גט אע"פ שאין בדין נותן כדי להנצל מכמה בלבולים וכשישמע שהם מצריכים אותו גט תכף יתחזק בו ולא ירצה ותהיה מאז בחזקת אשתו וכיון שכן אין זה אלא דיני נפשות ואיך הורשו להעיד שלא בפניה ובדבר גדול כזה אלא שעל כל פנים הדברים מוכיחים שלא עשו זה להעיד שלא בפניה אלא מפני שידעו שלא יוכלו להעיד בפניה להוכיחה שקבלה קדושין מחיים בהיות שלא היו דברים מעולם ואין לך רגלים לדבר גדול מזה דבכי האי גוונא כולי עלמא מודו שקבלת העדות הזאת שלא בפניה אפילו בדיעבד אינה עדות ואין לדון על פיה וכאלו לא הועדה כלל בבית דין וכיון שחזרו ובטלוה הם בעצמם הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום חוזר ומגיד שהרי אפי' בדיני ממונות דתקינו להו רבנן דלא לבעו דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אמרו שאם ראו הדיינים שהוא דין מרומה חייבים לחקור ולדרוש את העדים כמו בדיני נפשות בקבלת עדות שלא בפני בעל דין דפליגי בה אי קריא עדות בדיעבד אי לא.

ומעתה אפילו אם תמצא לומר שעדות אשה שלא בפניה הויא עדות כמו שכתוב בתשובה שאני הכא דאיכא רגלים לדבר דבכי האי גוונא כולי עלמא מודו דאין עדותן שקובלה שלא בפניו עדות כלל אפילו בדיעבד והראיה מההיא דפרק כיצד הרגל בבעיא דליעודי תורא או ליעודי גברא כו' דבעי תלמודא מודא למפשט לה ואמר אי אמרת ליעודי תורא שפיר אלא אי אמרת ליעודי גברא למרו הנך קמאי אנן מי ידעינן דמתרי ותלתא יומי מתו הני ומייעדי ליה וכתב שם רבינו שמעיא תלמידו של רש"י ז"ל והכא לא מצינן לאוקומי בשהביאן ניזק שלישי שלושה ימים לבית דין להעיד על השור ליעודי גברא דאם כן היאך עדותם מקובלת כלל בפני בית דין הא לא מייעד גברא כלל שלא היה לו לניזק ג' לבא ביום ראשון שלא היה לו נזק עדין עד יום שלישי לאחד שהעידו שתי כיתי עדים בשני ימים על שתי נגיחות שנגחו זו ביום זה ושניה ביום אחר וכיון שבא ניזק שלישי עם כת ראשונה ביום ראשון רגלים לדבר דעדי שקר הם שייעץ אותם ניזק ג' שיעידו בג' ימים ליעודי גברא עד כאן דבריו הרי דכתב בהדיא דאין עדותן מקובלת כלל ולא מייעד גברא כלל כיון דאיכא רגלים לדבר דעדי שקר הן ועוד ראיה מפרק קמא דמכות דתנן באו אחרים והזימום אחרים והזימום אפי' מאה כלם יהרגו רבי יהודה אומר איסטיסיס היא זו אינה נהרגת אלא כת ראשונה בלבד ופירש הרי"ף דהכי פירושה שאותה כת שהזימה כת ראשונה הזימה כל הכתות האחרונות בשביל זה אמר ר' יהודה איסטיסיס היא זו כלומר זו העדות שהזימה כל הכתות יורה של איסטס הוא בתמיהא שכל הנוגע בה יצטבע ולהכי אין להאמין להרוג כל הכתות אלא הכת הראשונה בלבד הא קמן בהדיא דכל היכא דאיכא רגלים לדבר שהיא משקרת לא מקבלינן סהדותא הורה אליבא דרבי יהודה דהיינו טעמא דרבי יהודה דמשום דאיכא רגלים לדבר לא מהמנינן לה דאמרינן כולי עלמא גבי הני הוו קיימי כדמפרש התם תלמודא ולפיכך אינה נהרגת רק הכת הראשונה ורבנן נמי לא פליגי עליה אלא התם דאין מחשבתה נכרת מתוך מעשיה והא לא עבדא מעשה כלל כדאיתא התם ולהכי אמרינן אפשר דמקרי הכי דהוו כל הני גבה אבל בנדון דידן שמחשבתו נכרת מתוך מעשיהם שהרי הבעל דין הצועק שלא היו דברים מעולם וגם היה שם בעיר ולא רצו לקרותה להעיד בפניה אלא העידו בסתר שלא בפניה וגם שהדברים מוכיחים שהם עדי שקר מאחר שלא נתקדשה בגלוי בקבוץ נכבדים ולא בתוך קרוביה שאפילו אביה לא היה שם כל כי האי גוונא אפילו רבנן מודו דגריע טפי מאיסטסיס ולא מהניא עדותם כלל וכיון שחזרו ובטלו עדותם הראשונה הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום חוזר ומגיד.

וכן הראיה השנית שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שעדותו של גרשום לא נתקבלה בפני שלשה אלא בפני שנים בלבד שאין דינם דין והויא לה כאלו קובלה חוץ לבית דין ויכולים לחזור מעדותם ראשונה לומר כי אין אנו ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לא נתבטלה אלא משום דפליגי בה שמואל ורבי אבהו בפרקא קמא דסנהדרין שרבי אבהו אמר שנים שדנו אין דינם דין ושמואל אמר דיניהם דין אלא שנקרא בית דין חצוף ונחלקו בזה השאלתות וההלכות גדולות עם שאר כל הפוסקים שהשאלתות וההלכות גדולות פסקו כשמואל ושאר כל הפוסקים פסקו כרבי אבהו וכרבי יוחנן דאמרי אין דינם דין ואין לנו להכניס ראשנו בין ההרים הללו וכ"ש באסור אשת איש.

ועוד שהמחלוקת שבין שמואל ורבי אבהו אינה אלא היכא דלא קבלינהו עלייהו כדלעיל אבל בקבלינהו עלייהו כולי עלמא מודו דדינם דין ואם כן הכא בנדון דידן שהלכו הדיינים בבית אבי הנערה הנז' ואמר להם הוא וחתנו שיבררו זה הענין וישאלו העדים איך היה הענין כולי עלמא מודו שדינם דין ועדותו של גרשון שקובלה בפניהם קבלה בבית דין היא ושוב אינו יכול לחזור ולהגיד דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד הא נמי כי מעיינא בה טפי משכחנא דלא איפלוגו בה היכא דלא קבלינהו עלייהו וגם לא מודו בה היכא דקבלינהו עלייהו אלא לענין דיניהם בלבד שלא יוכלו אחר הגמר דין לא התובע ולא הנתבע לחזור בהם ולא להחליף טענותיהם שטענו בפניהם אבל לא לענין שיקראו בית דין כבית דין של שלשה שתהיה ההודאה בפניהם כהודאה בבית דין וקבלת העדות בפניהם כקבלת העדות בבית דין של שלשה שלא יוכלו העדים לחזור בהם משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא אף ע"פ שדיניהם דין ולא יוכלו לא התובע ולא הנתבע לחזור בהם וגם לא יוכלו להחליף טענותיהם שטענו בפניהם אף על פי כן העדים יכולים לחזור בהם ואין כאן משום חוזר ומגיד דהגדת עדותם בפניהם לאו הגדה בב"ד היא והסברא מוכחת כן שאלו היה מתחייב לומר שמכיון שדיניהם דין גם הגדת העדים בפניהם היא הגדה בב"ד ולא יוכלו לחזור בהם משום חוזר ומגיד אם כן היכא שהתובע והנתבע קבלו עליהם רועה בקר א' לדיין עליהם שדינו דין ואינם יכולים לא התובע ולא הנתבע לחזור בהם היתכן בזה לומר שגם קבלת העדות בפני הרועה ההוא היא הגדת עדות בבית דין שלא יוכלו העדים לחזור בהם דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והדבר זר מאד ורחוק מן השכל מאד שאין השכל יכול לסובלו דנהי דהתובע והנתבע קבלוהו עליהם כבית דין של שלשה שכל מה שידון להם שיהיה דינו דין ולא יוכלו לחזור בהם מכל מקום העדים לא קבלוהו עליהם ואיך תהיה עדותם לפניו הגדה בבית דין שלא יוכלו לחזור בהם מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והלא הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא בפרק חמשי מהלכות סנהדרין יחיד שהוא מומחה לרבים אף על פי שהוא דן דיני ממונות יחידי אין ההודאה בפניו הודאה בבית דין אפילו אם היה סמוך הרי לך מכאן שהיחיד מומחה לרבים אף על פי שדינו דין אין ההודאה בפניו הודאה בבית דין אפילו היה סמוך אלמא דיניו דין לחוד והודאה בפניו כהודאה בבית דין לחוד ואין האחד מתחייב מהאחר ועוד שיש להוכיח מכאן שאפילו לשמואל שאמר שנים שדנו דיניהם דין נהי שדיניהם דין מכל מקום ההודאה בפניהם אינה הודאה בבית דין שהרי אפילו היחיד המומחה לרבים שמותר לו לדון לכתחלה כמו שכתב הרמב"'ם ז"ל בפרק שני מהלכות סנהדרין אחד שהיה מומחה לרבים או שנטל רשות מבית דין הרי זה מותר לו לדון יחיד אפילו הכי כתב שאינו חשוב ב"ד קל וחומר לשנים שדנו שאינם רשאים לדון לכתחלה כדמשמע מלישנא דשדנו ומלישנא דנקרא בית דין חצוף דודאי פשיטא שהודאת העדים בפניהם אינה הודאה בב"ד ואפילו היכא דקבלינהו עלייהו למידן להו נהי שהם דנים אותו לכתחלה ודינם דין מכל מקום אינם חשובים ב"ד מקל וחומר דיחיד מומחה לרבים שמותר לו לדון יחידי לכתחלה ועם כל זה אינו חשוב בית דין ואף על פי שהרא"ש ז"ל חולק על הרמב"ם בזה ואומר שאין חלוק בין יחיד מומחה לשלשה הדיוטות לכל דבר שכמו שהג' הדיוטות חשובים בית דין כך היחיד מומחה חשוב ב"ד מכל מקום ביחיד שאינו מומחה או אפילו בשנים שאינן מומחים מודה שאף על פי שקבלום עליהם ויכולים לדון לכתחילה אליבא דכולי עלמא אינם חשובין בית דין שאם היו חשובים ב"ד אם כן כשכתב הטור בשם הרא"ש שאין חלוק בין יחיד מומחה לשלשה הדיוטות הוה ליה למכתב שאין חלוק בין יחיד מומחה ליחיד שאינו מומחה שקבלוהו עליהם או לשלשת הדיוטות אף על פי שלא קבלום עליהם דלמה הוצרך להודיע החלוק שבין הרא"ש להרמב"ם ביחיד מומחה ולא ביחיד הבלתי מומחה שקבלוהו עליהם היה לו להודיע גם כן החלוק שבינו לבין הרמב"ם ביחיד הבלתי מומחה שקבלוהו עליהם לומר שלהרמב"ם אינו חשוב בית דין ולהרא"ש חשוב בית דין אלא על כרחך לומר שגם הרא"ש מודה להרמב"ם ביחיד שאינו מומחה שאף על פי שקבלוהו עליהם ודיניו דין מכל מקום אינו חשוב ב"ד ואם כן בנדון דידן אף אם תמצא לומר שקבלום עליהם התובע והנתבע שאז לכולי עלמא דיניהם דין מ"מ אין הודאת העדים בפניהם הודאה בבית דין ויכולים העדים לחזור בהם ואין כאן משום חוזר ומגיד כל שכן שלא קבלו אותם רק התובע לבדו אבל לא הנתבע כדאוכחנא לעיל דכי האי גוונא יש להסתפק אפילו בדינם אם דינן דין כשמואל או אין דינם דין כרבי אבהו ורבי יוחנן דאמרי אין דינם דין אבל לענין חשובים בית דין לכולי עלמא אינם חשובין בית דין וקבלת העדות בפניהם אינה הגדה בבית דין וכיון שחזרו ובטלו עדותם ואמרו בדאים אנו עדותם בטלה לגמרי ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואין לטעון מההיא תשובה דהר"ן ז"ל שכתב שבעדות אשה אין צורך שיעידו בבית דין ולומר שאם כן עדותם חוץ לבית דין הויא כעדותם בבית דין וכיון שכשהועדה בבית דין שוב אינם חוזרים ומגידים הכי נמי בעדות זו שקובלה בפני השנים אף על פי שאין ההודאה בפניהם חשובה הודאה בבית דין לגבי עדות אשה הרי הוא כאלו קובלה בבית דין ושוב אינם חוזרים ומגידים שכבר השיב הר"ן ז"ל בתשובה ההיא בעצמה שאף על פי שבעדות אשה אינו צריך בית דין מכל מקום אם קובלה העדות חוץ לבית דין חוזרים ומגידים אף על פי שמכחישים דבריהם הראשונים והביא ראיה מאותה ששנינו העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לזכות בין לחייב אם עד שלא נחקרה עדותם בבית דין אמרו מבודים אנו הרי הם נאמנים ואם אחד שנחקרה עדותם בבית דין אמרו מבודים אנו אינם נאמנים הרי שכללו כאן כל מיני עדיות אפי' אותם שאין צריכים שיהיו נעשים בית דין שהרי שנינו בין לאסור בין להתיר ואפילו הכי אמר שאף על פי שהעידו בבית דין כל שלא נחקרה עדותם עדין יכולים לומר מבודים אנו לפי שאין העדים מעידים עד שעת גמר עדותם בבית דין וזו ראיה שאין עליה תשובה עד כאן דבריו הרי לך בפרוש שאף על פי שבעדות אשה אינם צריכים שיעידו בבית דין מכל מקום אם קובלה עדותם שלא בבית דין חוזרים ומגידים.

וכן הראיה השלישית שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שהדיין האחד משני הדיינים שקבלו עדות גרשום הוא אהובו של חיים התובע דנדון דידן ושותפו במשא ומתן ומעותיו בידו כמו שהודה הוא בעצמו לפי מה שהעיד עליו ותנן בפרק זה בורר והאוהב והשונא מכלל הפסולין לדון ויותר האחד לבדו ומסתמא מגרר גריר בתר חבריה שהוא חכם הקהל ונהיה גם הוא כמוהו ואין דינם דין ולא קבלת עדות העדים בפניו קבלת בית דין וכיון שחזרו העדים בהם ובטלו עדותם הראשונה הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום חוזר ומגיד לא נתבטלה אלא ממה שאמרו בגמרא בפרק זה בורר אי זהו אוהב זה שושבינו ואמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב כל שבעת ימי המשתה אלמא לא מקרי אהובו שיהא פסול לו לדונו אלא כי האי גוונא אבל באופן אחר לא כדלעיל וכי מעיננא בה טפי אשכחנא שאהבתו של זה עם חיים התובע בנדון הזה היא יותר גדולה מאהבת שושבינו והוא פסול לדונו אפי' בדיעבד שהרי מה שאמרו איזהו אוהב זה שושבינו לא אמרו אותו אלא לפוסלו אפילו בדיעבד אבל לכתחלה אפי' אינו שושבינו רק שיש לו קצת אהבת הלב עמו אינו יכול לדונו וזהו שאמרו בפרק בתרא דכתובות אמר רב פפא לא לדון איניש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה ופרש הרא"ש שאינו רוצה לומר בשושבינו דוקא כההיא דהאוהב והשונא דפ"ב דסנהדרין דהכא אפילו אינו אוהבו כל כך לכתחלה לא לדייניה משום דכיון דרחים ליה לא חזי ליה זכותא כי עיון הזכות והחובה מבצבץ באדם בלא כיון רשע ובלא כיוון זכות לפיכך באהבה מועטת לבו נוטה לזכות ובשנאה מועטת לבו נוטה לחובה וכיון שכן לא היה לו להיות דיין לכתחלה אף אם היה בית דין של שלשה ושהיה גם בפני בעל דין אבל כי האי גוונא שלא היה דיין אלא הוא וחבירו בלבד וגם שלא בפני בעל דין אף על פי שהבעל דין היה באותה העיד והוא לא קרא לא הבעל דין שהיא עזיזא הנזכרת ולא את אביה ואמה וקרוביה שהיו כלם בעיר ובפרט את אמה שהעדים מעידים עליה שהיתה היא עם בתה בעת קבלת הקדושין וששאלו אותח אם היה ברצונה ואמרה הן והוא לא חשש להביאם וגם לא חשש להביא עמו כמה אנשים מהקהל לאפושי גברי כי היכי דלמטייה שיבא מכשורא כמצות חכמים ז"ל וכמו שהוא המנהג אפילו בדיני ממונות אבל אפילו שלשה שהיה מחוייב לקרוא כדי שיהיו בית דין לכתחלה לא רצה להביא אלא הוא וחברו בלבד דלא כמאן שהרי מלכתחלה כולי עלמא מודו דבעינן שלשה ואלו היה במדבר מקום תוהו אשר לא עבר בה איש עדין לא היה לו לדון דבר גדול כזה אלא להמתין עד שימצא אנשים רבים והגונים ודי לפחות שלשה שיהיו בית דין של שלשה ועוד שלא היה לו לכתחלה להיות דיין לשותפו שמעותיו בידו כמו שהעידו עליו שהוא בעצמו הודה על זה אם כן מכל הני מוכחא מלתא אפילו לתנוקות של בית רבן שלא עשה כל אלה אלא מרוב חבתו וגודל אהבתו לעזור לשותפו בכל מאמצי כחו ואם כן מוכחא מלתא שפיר שאהבתו של זה עם שותפו היא יותר גדולה מאהבת השושבינות ואם בשושבינו שנינו שהוא פסול לדונו אפי' בדיעבד כדפרש הרא"ש כל שכן באהבה זו שהיא יותר גדולה ממנה דפשיטא ופשיטא שהוא פסול לדונו אפילו בדיעבד וכל שכן וקל וחומר לפי מה שהעידו עליו שהוא בעצמו גלה דעתו ואמר שעל כרחו הוא צריך לעוזרו מאחר שמעותיו בידו ואם הדבר כן מי הוא זה שיחשוב אותו לדיין בדין הזה מעתה פשיטא ופשיטא שהוא פסול להיות דיין בדינו של חיים זה ולית דין צריך בשש ויכול הטוען והנטען והעדים לחזור בהם ומעתה לא תועיל לו הקבלה שקבלוהו עליהם הקהל להיות חכם ודיין שלהם שאפילו אם קבלוהו עליהם שני הבעלי דינים להיות להם לדיין שכל מה שידין עליהם שיהיו מקבלים אותו עליהם בכי האי גוונא שגלה דעתו ואמר שעל כרחו הוא מחוייב לעוזרו ולתמוך את ידו מאחר שמעותיו הם בידו לא קבלוהו עלוהי והנה נשאר חברו הדיין לבדו ואלו היה לבדו ולא היה האחר עמו היה דינו דין אפילו לא קבלוהו עליהם להיות להם לדיין לבדו אליבא דשמואל דאמר ב' שדנו דיניהם דין אלא שנקרא ב"ד חצוף דלאו דוקא ב' אלא אפילו א' והא דנקט שנים רבותא קמ"ל דאפילו שנים נקראים ב"ד חצוף כדכתב הרא"ש וכל שכן אלו קבלוהו עליהם התובע והנתבע שבזה כולי עלמא מודו שדינו דין אבל עכשיו שהיה הוא בחבורו של הדיין האחד שהוא היה מתאמץ בכל כחו לעזור לשותפו לקיים תביעתו כמו שהוכחנו לעיל מסתמא גם הדיין האחר נגרר אחר דעותיו של האחד ובפרט שהוא החכם מהקהל והאחר אינו נחשב אצלו אלא להדיוט דפשיטא ופשיטא שאינו סומך על דעתו אלא על דעת חברו ושניהם יחד פסולים לדינו של חיים הנזכר לעיל ועוד אפילו אם תמצא לומר שדינו של אותו יחיד אע"פ שחבורו עם הדיין המסייע והעוזר לשותפו דינו דין ואף על פי שלא קבלוהו עליהם שני הצדדים אליבא דשמואל מה שאי אפשר זה מכל מקום כולי עלמא מודו שאין ההודאה בפניו הודאה בבית דין כדאוכחנא לעיל ויכולין העדים לחזור בהם ואין כאן משום חוזר ומניד וכיון שחזרו בהם ובטלו עדותם הרי היא בטלה לגמרי וכן הראיה הד' שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שעדות שמואל הכהן שהוא העד האחד לא קובלה בבית דין ליודעים בטיב קבלת העדות ולא בטיב דרישות וחקירות באו שהעידו בהם שהיותר חשוב שבהם הודה שלא היו יודעים הן אלא מה שהעד העיד מעצמו ונמצא שאין קבלת עדותם לפניהם קבלה בבית דין אם מפני שלא נחקרה עדותם בבית דין ואם מפני שלא איימו בהם בכל אותם האיומים הנהוגים בקבלת העדות ולא חקרו בדבריהם שמתוכן ילמדו הדיינים להוציא לאור את שקריהם ואם כן יכולין העדים לחזור בהם ומאחר שבטלו עדותם ראשונה הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד שכן כתב הרא"ש בהדיא בפ"ק דסנהדרין דאי לית בהו בהנהו ג' שקבלו העדות חד דגמיר פסילי לדינא כדמוכח בפרק זה בורר לא נתבטלה רק מההיא תשובה מהרשב"א שכתב שבעדות אשה אין צריכים דרישה וחקירה וכיון שאין צריכים דרישה וחקירה אע"פ שקובלה עדותם בפני הדיוטות שאינם בקיאים בדרישה וחקירה לית לן בה והרי הוא כאלו קובלה בבית דין בקיאים בטיב קבלת העדות ובטיב דרישות וחקירות ושוב אינן יכולים לחזור ולהגיד לבטל עדותם ראשונה דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכי דייקינן בה שפיר אשכחן דלא אמרו זה אלא היכא דאין האשה מכחישתו אלא שבאו העדים לקיים הקדושים מפני שבלא עדים אף על פי שהמקדש והמתקדשת מודים בהם אין קדושיהם קדושין כדאיתא בפרק האומר ובאותם עדים אמרו שאין צריכים דרישה וחקירה אבל בנדון דידן שהאשה מכחישתו וצועקת ובוכה ואומרת שלא היו דברים מעולם מי הוא זה שיאמר שאינם צריכים העדים הללו דרישה וחקירה והלא בהדיא כתב ר"י כמו שכתב המרדכי בשמו בפרק זה בורר דלא סגי בלא דרישה וחקירה וזה פשוט נשאל לר"י על אחד שהטעה להעיד עדות שקר והשביעם בטעות להעיד מה שיאמר ואמר להם להעיד שקדש אשה אחת ולבסוף חזר בו אחד מן העדים והשיב ר"י להצריך גט להסיר הלעז ולולי כן לא היתה מזוקקת לכך כי מן הדין יש לפטרה בלא גט כי העדים שבאים לאסרה צריכים דרישה וחקירה הואיל והיא מכחישתן וכל זמן שלא נחקרה עדותם יכולים לחזור בהם לומר מבודים היינו דמאי שנא מעדים שהעידו שהוא בן גרושה וחלוצה דתניא בתוספתא יכולים לומר מבודים היינו לבטל עדותם כל זמן שלא נחקרה עדותם בבית דין ועוד כי בעדות הודאות והלואות צריך ודרישה וחקירה עכ"ד הא קמן בפרוש גמור שכשהאשה מכחישתו כנדון דידן צריכים העדים דרישה וחקירה וכשלא עשו דרישה וחקירה יכולים העדים לומר מבודים היינו לבטל עדותם ומה שכתב הרשב"א שאין עדי קדושין צריכים דרישה וחקירה אינו אלא כשאינה מכחישתו שצריכים להעיד שנתקדשה לפניהם מפני שאין האשה מתקדשת אלא בעדים אף על פי שהבעל והאשה מודים בהם כדאיתא בפרק האומר אבל היכא שהאשה מכחישתו כנדון דידן מודה הרשב"א בזה שצריכים דרישה וחקירה שהרי אפילו בדיני ממונות שתקנו בהם שלא יצטרכו דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין כשראו הדיינים שהוא דין מרומה מצריכים דרישה וחקירה וליכא למימר שמה שכתב ר"י כשהיא ממחישתו צריכים דרישה וחקירה אינו אלא משום דסבירה ליה שבעדות אשה צריך דרישה וחקירה כשהיא מכחישתו בלבד אבל כשהיא מודה בו מה צורך לדרישה וחקירה והרשב"א ז"ל שאמר שבעדות אשה אין צריכין דרישה וחקירה שאפי' במכחישתו אינם צריכין דרישה וחקירה דהא בסיפא דמלתיה דר"י דלעיל כתב ועוד כי בעדות הודאות והלואות צריך דרישה וחקירה וכבר ידוע שההודאות והלואות הם מהדברים שאינם צריכים דרישה וחקירה שהרי חכמים ז"ל תקנו בהם שלא יהו צריכים דרישה וחקירה כדי שלא ינעלו דלת בפני לוין ועם כל זה כתב ועוד כי בעדות הודאות והלואות צריך דרישה וחקירה ועל כרחן לומר שאין זה אלא בדין מרומה ומכיון שהביא זה הדמיון לעדות אשה המכחישתן על כרחן לומר ששניהם שניהם ממין א' הם שכמו שעדי ההודאות וההלואות שהם מאותם שאינם צריכים דרישה וחקירה אפי' במכחישן אלא אם היה מרומה אף עדות אשה אין צריך דרישה וחקירה אלא במכחישתו שהוא נחשב בה כדין מרומה ואם תאמר סוף סוף הרי ר"י הצריכה גט מפני הלעז אף על גב דמדינא לא בעיא גיטא יש לומר שאני התם שקובלה עדותם בבית דין של שלשה ובפני בעל דין שכל העם חושבים שעשו שם דרישה וחקירה דלא חישינן לבית דין טועין אי נמי כולי עלמא לא גמירי דינא וחושבים דאין צריכים דרישה וחקירה אלא בדיני נפשות בלבד אבל בקדושי אשה אף על פי שמכחישתו אין בדין דרישה וחקירה והויא לה קבלת עדות זו קבלה גמורה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והעדות הראשונה במקומה עומדת ואם יפטרוה בלא גט איכא לעז טובא אבל בנדון דידן שלא היה בית דין של שלשה בקבלת עדות גרשון וגם האשה שהיא הבעל דין בנדון דידן צועקת בשוקים וברחובות על שקבלו העדות שלא בפניה בהא ודאי כולי עלמא ידעו דליכא מששא בעדותו זו ויכול לחזור בו להכחיש עדותו ראשונה ואין בזה לעז כלל ולפיכך אין להצריכה גט מפני הלעז מאחר שאין כאן לעז ועוד דבכי האי גוונא דנדון דידן כולי עלמא מודו דצריכים דרישה וחקירה כדמשמע מההיא דרב פפא דפרק אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה דפריך בגמרא ודיני ממונות מי בעו דרישה וחקירה ורמינהו שטר שזמנו כתוב באחד בניסן וכו' ותנן נמי שטרי חוב המוקדמים פסולים והמאוחרים כשרים ואיס"ד בעו דרישה וחקירה מאוחרים אמאי כשרים ומשני אמר רב פפא לא קשיא כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה ופירש רש"י בית דין מרומה כגון שב"ד מכירין בתובע זה שהוא רמאי או מבינים טענת רמאות בדבריו ופרשו התוספות בלא שיודעים שהוא רמאי דאם כן אין לדונו כלל כדדרשינן בפ' שבועת העדות מקרא דמדבר שקר תרחק אלא כגון שחוששין בו שהוא מרומה וכן כתבו גם הרא"ש והמרדכי ז"ל כמו שתרץ מהר"ם שכתב דהיכא שהנתבע טוען טענה רמאית בעי דרישה וחקירה אבל היכא דהתובע טוען טענה רמאית לא ישתדל הדיין בדין זה כלל וכן דן הוא הלכה למעשה ואחר שכן הוא לא היה מן הראוי בשום צד להטפל שום דיין בדין התובע הזה שהוא בחזקת רמאי לכל העולם אלמלא שזה הוא אסור אשת איש שאין ראוי להסתלק ממנו לגמרי אך מכל מקום אי אפשר מבלי דרישה וחקירה וכיון שלא נעשתה בהם דרישה וחקירה הרי הם יכולין לחזור בהן להכחיש עדותם ואין כאן משום חוזר ומגיד דכל שלא נחקרה עדותו בבית דין חוזר ומגיד ואין בו משום חוזר ומגיד שבזה אין שום פוסק שחולק על זה שכלם מודים דהיכא שהרגישו הדיינים שהדין מרומה צריכים לחקור יפה יפה לבטל רמאותם ועוד מכיון שהדיינים הללו לא בקיאי בטיב קבלת העדות אין בקבלת העדות שקובלה לפניהם דין קבלת עדות כלל שכן כתב בעל העטור בהדיא תשובה מהרי"ף ז"ל שאם בא לפני בית דין שטר קבלת עדות אם בקיאים בדקדוק קבלת העדים ובחקירותם הולכים אחר השטר ואין חוששין לעדות העדים ואם: אינם בקיאים אין סומכין על קבלת העדות וכתיבתן אלא סומכין על העדים דקבלת עדות צריכה ג' דיינים מומחים היודעים הלכות העדים הפסולים והכשרים וזהירים בקבלתן לעיין עדות כל אחד ואחד כדתנן הוו זהירין בדבריכם שמא מתוכם ילמדו לשקר משום דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ומחדש התחילו ההדיוטות לקבל עדות ומטים עקלקלות וכל המקבלים. ואינן ראוים לקבל עדות כאלו מקבלים עדות שקר ואין ראוי לדון על פי אותו שטר קבלת העדות שקובלה לפניהם עכ"ד ומכאן אנו דנין ופשיטא לן כביעתא בכותחא שהדיינים הללו שלא היו בקיאים בקבלת עדות כלל דבר פשוט היא שכבר נתבטל מושב הוועד של בית דינם וכאלו לא קובלו עדותם כלל ויכולין העדים לחזור להכחיש עדותם ואין כאן משום חוזר ומגיד וכיון שכבר חזרו בהן ואמרו בדאין אנו כבר נתבטלה עדותם לגמרי וכן הראיה החמשית שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שכל שלא נחקרה עדותם בבית דין לעולם חוזרים ומגידים אפילו העידו בדברים שאינם צריכים דרישה וחקירה כדמשמע מההיא דריש לקיש דאמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין ושוב אינם חוזרים ומגידים דמשמע דחזרת ההגדה ולא חזרתה בחקירה תליא מלתא וכן נראה גם כן מההיא דירושלמי דאמרי העדים שהעידו בין לאסור בין להתיר בין לרחק בין לקרב כו' כדלעיל חזרו ואמרו מבודים אנו אם עד שלא נחקרה עדותם בבית דין נאמנים ואם כן בנדון דידן שלא נחקרה עדותם בבית דין אפילו אינה מכחישתו שאינם צריכים דרישה וחקירה יכולים לחזור ולהגיד ואין כאן משום חוזר ומגיד לא נתבטלה אלא מדברי הרשב"א שכתב בתשובה על זה שבאותם דברים שאינן צריכין דרישה וחקירה כיון שנגמרה עדותם בבית דין הגדה שלמה היא וכל שלא נגמרה עדותם בבית דין שעדין אינה נקראת הגדה שלמה הרי הוא יכול לחזור בו ואין כאן משום חוזר ומגיד והא דקאמרי בירושלמי אם משנחקרה עדותם בבית דין ואם עד שלא נחקרה דמשמע דבחקירה תליא מלתא לאו דווקא נחקרה אלא אפילו לא נחקרה אלא כיון דנגמרה כו' כדלעיל וכי דייקינן בה שפיר משכחנא דההיא תשובה דהרשב"א לא שייכא הכא בנדון דידן כלל אי משום דבנדון דידן האשה מכחישתו דבכי האי גוונא מודה גם הרשב"א ז"ל דבעינן דרישה וחקירה כמו שכתב ר"י בהדיא כדלעיל ועוד מכיון שהוא דין מרומה שהרי התובע הזה הוא רמאי גדול שמכירין בו כל העולם וגם הכל מכירין בטענתו זאת שהוא רמאות שאלו היתה טענתו אמתית מדוע לא קדשה לפני קבוץ נכבדים מהקהל ולפני אביה שהוא זקן נכבד ולפני חתנו אבל הלך וקדשה בסתר בין שתי הפתחים של בית רבי יהודה פראני ורבי יהודה עצמו לא ידע מאומה מזה הענין כאלו היתה נפקת ברה היתכן שתהיה רמאות גדולה מזאת וכיון שהוא כן אפילו בדיני ממונות צריכין דרישה כל שכן בדיני אישות שהוא קרוב לדיני נפשות שעל ידי העדות הזאת נאסרה לכל והבא עליה במיתה וכיון שהעדים הללו דנדון דידן צריכים דרישה וחקירה בבית דין ולא נחקרה עדותם הרי הם חוזרים ומגידין ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכיון שבטלו הם עצמם את עדותם ראשונה הרי היא בטלה ואין לדון על פיה כלל וליכא למימר דמסתמא עשו דרישה וחקירה כיון דסתם ב"ד עושים דרישה וחקירה וקי"ל דלא חישינן לב"ד טועין דשאני הכא שכל א' מהבתי דינין שקבלו עדותו של גרשון ועדותו של שמואל הכהן כתבו קבלת עדותם ולא הזכירו בשם אחד מהם שום אחת מן הדרישות והחקירות ועוד דהא דאמרינן בפרק יש נותנין דלא חישינן לב"ד טועין היינו דוקא בב"ד קבוע שהם בקיאים בדינין בהללו שיושבים בדין לפי שעה בלבד לא תדע שהרי בפרק זה בורר ובפרק שני דכתובות גבי שלשה שישבו לקיים את השטר אמרו ודלמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דאמר שנים שדנו דיניהם דין ומשני דכתיב ביה ואמר לנא רבנא אשי אלמא לבית דינו בלבד אלו לא היה שם רב אשי היינו חוששים שיטעו ויסברו כשמואל קל וחומר בן בנו של קל וחומר בהללו שנתפרסם שהם טועים ואינם בקיאין בטיב קבלת עדות ולא בחקירות ובדרישות וכיון שלא נחקרה עדותם הרי הם חוזרים ומגידים ואין כאן משום חוזר ומגיד וכן הראיה הששית שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שחיים הנזכר לעיל התובע דנדון דידן הוא רשע גמור שנודעו בשערים מעשיו הרעים עד שהיה מנבל פיו לומר שבא על עזיזא ואמה עם היותה אשת איש ושהיה מבקש עדי שקר לזה הענין בעצמו ואחר שדחו אותו ולא עלה בידו מצא את אלו העדים שהם אנשים ריקים ופוחזים ומכיון שהוחזק חיים זה התובע לאיש רשע מבקש להשכיר עדים שקרנים לתביעתו זאת איך נסמוך על עדותם של אלו היה לנו לחוש שמא השכירם להעיד כמו שחששו בפרק האשה שלום כדתנן קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ואמרו בגמרא היכי דמי קטטה בינו לבינה אמר רב יהודה אמר רב שמואל באומרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא להו ואמרו לא היו דברים מעולם וכיון דהוחזקה שקרנית לא מהימנא ואיבעיא להו עד אחד בקטטה מהו תיקו ופרש"י קטטה בינו לבינה והלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד ואמר מת מי מהימן אי לא וכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותם העדים והכחישוה ואחר כך הלכה היא ובעלה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה בא עד א' והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו לא נתבטלה אלא מההיא דפרקא קמא דמכות מההיא אתתא דאתייא סהדי ואישתקור אתייא סהדי ואישתקור אתייא סהדי אחריני אמר רבי שמעון בן לקיש הוחזקה זו שקרנית אמר ליה רבי אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו והלכתא כרבי אלעזר והדברים מוכיחים כותיה דר' אלעזר שהרי האוהב והשונא שכשרים לה להעיד אינו אלא מפני שאינם חשודים להעיד שקר בעד האהבה והשנאה וכו' כדלעיל וכי מעייננא בה שפיר אין זה בטול כלל משום דאיכא למימר נהי שהעדים אין לפוסלן מחמת שחיים התובע המביא אותם להעיד בעדו הוא מוחזק להביא עדים שקרנים מכל מקום לא היה להם לדיינים לקבל עדותם של אלו אלא באיומים רבים ובדרישות וחקירות רבות מאחר שהתובע המביאם להעיד הוא בעל החכולות וחשוד להשכיר עדים שקרנים שאין לך דין מרומה יותר מזה וכיון שלא נעשו בם התנאים הצריכים לעדים הללו ולא נחקרו בדרישה וחקירה הרי עדין לא עמדה קבלת עדותם וצריכים לחזור ולהעיד עם התנאים הצריכים להם ולחקור ולדרוש בהם בחקירות ובדרישות ובבדיקות יפה יפה ואם לא ימצאו דבריהם מכוונים בחקירות ובדרישות או בבדיקות תבטל עדותם לגמרי שאף על פי שאמרו שבדרים שאינם צריכים דרישה אם לא נמצאו דבריהם מכוונים בחקירות עדותם בטלה ובבדיקות אין בכך כלום מכל מקום באלה העדים דנדון דידן שהם צריכים דרישה וחקירה כדאוכחנא לעיל אפילו בבדיקות ואם לא נמצאו העדים בם מכוונים עדותם בטלה לגמרי כמו שהיא בטלה בדיני נפשות ובשאר כל הדברים הצריכים דרישה וחקירה וכיון שכן יכולים העדים לחזור בהם לבטל עדותם ראשונה מאחר שעדין לא נגמרה קבלת עדותן שהרי עדין לא נחקרה עדותם בבית דין וכיון שחזרו ובטלו עדותם הראשונה קודם שנגמרה קבלת עדותם הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום חוזר ומגיד.

וכן הראיה השביעית שהבאנו לפוטרה בלא גט מפני שגרשון שהוא העד האחד פסול לעדות שהרי העיד עליו עד אחד שבגליפולי היה יושב בחנות הישמעאל והיה אוכל מאותם הכדורים של בשר נבלה שהיו צלויים באש ועד אחד העיד עליו ששם בגליפולי היה אוכל סופגנין נילושין בחלב או בשומן של גויים והתרה בו ולא חשש לדבריו ועד אחד אדם חשוב ומפורסם בחסידות העיד עליו שביציאת חג הסוכות של שנת הדע"ו הזכיר לפניו שם השם בהזכרה עצמית לבטלה וקללו ובאותה שעה עצמה נשבע בהזכרת השם שלא לעשות דבר אחד ועבר ועשאו באותה שעה וכפר על שבועתו שנשבע לפניו והתרה בו ועם כל זה לא חשש ועד אחד העיד עליו שבהיותו בבלוקאסיר פועל באומנות הצמר ראהו מצחק בקובייא ושמע מפיו הרבה שבועות בהזכרת השם לשוא ולשקר והנה גם עתה בקבלת העדות הזאת השביעוהו ביעוהו בתפילין להגיד האמת ואחר כך חזר הוא עצמו והודה ששקר הגיד מה שהגיד וכשאמרו לו ואיך נשבעת בתפילין השיב שחיים דמני ואמר לי שכבר נתפשרתי עם החכם שלא ישביעך כי אם ברצועות והדיין האחד חברו של החכם מעיד שתפילין כשרים היו ולא רצועות דמסתמא תלינן קלקול במקולקל וכיון שדרכו להשבע לשקר בכל יום גם זה אחד מהם ואף על פי שלא היו שני עדים מעידים עליו בכל מאכל ומאכל מאכילת הנבלות ולא בכל שבועת שקר שבכל פעם ופעם אלא עד אחד בכל עברה ועברה מ"מ כיון דתרויהו מאכילת נבלה קא מסהדי ותרוייהו בשבועת שקר קא מסהדי הרי הם מצטרפים וראיה מההיא עובדא דפרק זה בורר דבר חמא קטל נפשא וכו' כדלעיל לא נתבטלה אלא מפני שהעדים שהעידו עליו לפוסלו לא העידו בפניו ואינו נפסל בעדות זו וכי דייקת בה טפי תמצא שלא מתורת עדות נגעו בו אלא מתורת חזקה ש שבאמצעות העדיות הללו יצא הקול עליו שהוא איש עבריין אוכל מאכלות אסורות בכל יום ומשחק בקוביאות ונשבע על שקר שכבר הוחזק למשומד שאינו נכנע לדת אלא פורש עצמו מדרכי צבור והולך אחרי שרירות לבו אדם שהוא מוחזק באכילת מאכלות אסורות ובש ובשבועות שקר בכל יום בהזכרת השם אחרי ההתראות אין צורך להעידו בבית דין או בפניו שהרי מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות ואדם כיוצא בזה איך תקבל עדותו ומאחר שעדותו של זה בטלה לגמרי אם מפני רוע חזקתו ואם מפני שעד כזה היה צריך לכמה איומים ולכמה חקירות ובדיקות פשיטא ופשיטא שאין בעדותו של זה ממש כלל והיה כלא היה.

וכן הראיה השמינית שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שהעדים חזרו בהם ובטלו עדותם ואמר גרשון הנז' שהוא העד האחד בתוך הכנסת לפני חיים התובע ולפני כל הקהל שכל מה שהעיד על קדושי עזיזא כלו היה שקר וכזב ולא היו דברים מעולם ואמרו לו קצת מהקהל ואיך נשבעת בתפילין והשיב חיים זה התובע רמני שאמר לי כבר נתפשרתי עם החכם שהוא אחד מן הדיינים שלא ישביעך בתפילין אלא ברצועות ואחר ימים בא שמואל הכהן שהוא העד האחד מנזלי ושאלו אותו הקהל לפני חיים התובע והחרימו עליו שיאמר האמת ואז ענה ואמר שלא היו דברים מעולם ולא ראה ולא ידע מאומה מקדושי עזיזא הנזכרת ואמרו לו קצת מהקהל אם כן למה העידות והשיב שעשה כן מפני שכבר נשבע קודם זה לחיים זה התובע שיתן עדות בעדו ולקיים שבועתו עשה כן והיה בדעתו שאחר קיום שבועתו יחזור בו להגיד האמת ועוד שהיה חיים מגזם שאם לא אתן העדות הזאת שיהרוג שתים או שלש נפשות והעידו עליו רבי מאיר ן' גבאי ור' משה ישראל ורבי שמואל אלעורי שקבל מלקות על מה שהעיד שקר והראה עצמו ששב בתשובה ומתענה על מה שעשה וכבר העיד רבי שמואל מקנז לפני רבי משה ישראל ולפני ר' מאיר ן' גבאי שאמר לו זה ש שמואל הכהן קודם שיעיד העדות הזאת מה שאני מעיד עתה אינו אלא לקיים שבועתי אשר השביעוני להעיד לא נתבטל אלא מפני שכבר קובלה עדותם בבית דין ושוב אינם יכולים לחזור ולבטל עדותם שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וזה הבטול אינו כלום שהרי כבר הוכחנו לעיל בראיות חזקות שרירות וקיימות שאין קבלת העדות הזאת נקראת הגדה בבית דין אם מפני שקבלת עדותם זו לא היתה בפני הבעל דין עם היותו שם בעיר בעת קבלת העדות ואמה ואביה וכל קרוביה שם ולא הודיעום שהם רוצים לקבל עדות על קדושיה שבדבר כזה דאיכא רגלים לדבר דבעו לשקר לא מיבעיא לריב"א ומהר"ם שאמרו שבכל אופן אם קבלו עדותם שלא בפני בעל דין אפילו בדיעבד אינו כלום ואין דנין על פיה שכל הפוסקים כלם הראשונים והאחרונים כגון הרא"ש ובעל הטורים וכיוצא בהם כלם פסקו כמותם אלא אפילו לראבי"ה וראב"ן שאמרו שבדיעבד הויא קבלת עדותם עדות ודנין על פיה מכל מקום בכי האי גוונא דאיכא רגלים לדבר אפילו הם מודים בזה שאין בקבלת העדות הזאת כלום ואין דנין על פיה שאין בקבלה זו ממש ויכולין לחזור בהם ועוד ש שעדותו של גרשון לא קובלה אלא בפני שנים שהאחד מהם פסול לדון את התובע הזה כד כדמוכחנא לעיל וכאלו לא קובלה בבית דין.

ועוד דעד כאן לא קמיפלגי שמואל ורבי אבהו אלא אם דיניהם דין שלא יוכלו התובע והנתבע לחזור בהם ולא להחליף את טענותיהם או אין דיניהם דין ויכולים לחזור בהם ולהחליף טענותיהם אבל לענין שיהיו חשובין בית דין עד שתהיה קבלת העדות בפניהם הגדה בב"ד שלא יוכלו העדים לחזור בהם כולי עלמא מודו דלא הויא הודאה בבית דין כדאוכחנא לעיל.

ועוד שהדיינים שקבלו עדותו של שמואל הכהן כבר העידו עליהם שלא היו יודעים בטיב קבלת העדות ולא בדרישות וחקירות ואין בקבלת עדותו לפניהם קבלה בבית דין ויכול לחזור בו לבטל עדותו ועוד שלא נחקרה עדותם בבית דין וכל שלא נחקרה עדותם בבית דין עדין לא נגמרה קבלת עדותם ויכולים לחזור בהם ואין כאן משום חוזר ומגיד ואף על פי שהרשב"א ז"ל סובר שבעדות אשה אין צריכין חקירה בבית דין ויש לנו לחוש לדבריו באסור אשת איש אף על פי שחולקים עליו רבים מכל מקום בכי האי גוונא שהאשה מכחישתו וכ"ש שהוא דין מרומה שהרי התובע הוא מפורסם ברשע ובתחבולות ובעקבות ובמרמות ולמבקש עדים שקרנים ושטענתו זאת מורה שהוא רמאות דאם לא כן למה לא קדשה לפני קבוץ נכבדים כמנהג ולמה לא קרא את אביה לפחות שהוא זקן ונכבד ואת חתנו רבי יהודה פראנסי להיות שם בעת הקדושין אבל קדשה בסתר בלתי ידיעת קרוביה כנפקת ברה וכשהדין מרומה אע"פ שאינו ודאי מרומה אלא שת מרומה בלבד לא סגי בלא דרישה וחקירה וכיון שלא נחקרה עדותם כדין וכהלכה מי הוא זה שיחשוב שקבלת עדותם זו תהיה קבלה והגדה בבית דין עד שלא יוכלו לחזור בהם משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.

לפיכך מכל אלה הראיות דלעיל שהן ראיות חזקות כראי מוצק אליבא דכולי עלמא פסקתי שהאשה הזאת ששמה עזיזא בת רבי משה מסכוט היא מותרת להנשא לכל מי שתרצה כשאר כל בנות ישראל הפנויות שלא נתקדשו מעולם מפני שהקול שהוציא עליה זה חיים הרשע אין בו ממש כלל והיה כלא היה וראוי לקהל הקדוש קהל תירייא יצ"ו לנהוג בו נדוי על שהוציא קול של לעז על הבחורה הצנועה ולא יצא מנדויו עד שישוב מחטאתו אשר חטא שיבא בתוך הכנסת במעמד כל הקהל הקדוש שיודה על חטאתו וקש מהשם יתברך ומתורתו הקדושה מחילה וכפרה ומכל הקהל הקדוש בכלל ושב ורפא לו ואם לא ירצה לקבל מה שיגזרו עליו הקהל אז נכריז עליו בכל קהלה וקהלה מכל הקהלות הקדושות היושבות תחת ממשלת אדונינו המלך ירום הודו ותפארתו וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד לעשות כדבר הרע הזה ושומע לי ישכון בטח שאנן ושלו. זהו הנ"ל לעניות דעתי אנכי הטרוד והעלוב אליא בן לאדוני אבי בכ"ר אברהם מזרחי זלה"ה.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה