אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה כג

שאלה כב

נשאל נשאלתי על הגט שנתן לשליח בתנאי שאם לא יבא עד זמן כך יהא גט ואם לא לא יהא גט ונתן אותו השליח ביד האשה אחר זמן שקבע לה המגרש אם הגט ההוא גט מאחר ש שבזה ליכא קפידא שהרי אף אם היה נותנו לה בתוך הזמן כבר נתגרשה בו אחר הזמן ואין שום נפקותא אם נתנו לה השליח בתוך הזמן או לאחר הזמן או שמא י"ל כיון שהוא לא עשאו שליח אלא שיתן הגט בתנאי אינו יכול לתת אותו לאחר הזמן מפני שאז יהיה גט מוחלט ושנה מדעת הבעלים הוא שהרי לא עשאו שליח אלא בגט על תנאי ולא על גט מוחלט.

התשובה נראה לי לעניות דעתי שאינו גט משום דאיכא למימר אע"ג דמשום גרושי אשה ליכא קפידא בין אם נתן אותו השליח לאשה תוך הזמן או לאחר הזמן מאחר שכבר עבר הזמן ולא בא הבעל והרי כבר נתגרשה אף אם היה נותנו לה תוך הזמן מ"מ לענין הכבוד והבזיון איכא קפידא שאם היה נותנו לה בתוך הזמן עם התנאי היה נשמע הקול שהוא גט של מצוה שחשש שמא ימות ותשאר אשתו זקוקה לאחיו או פן ימות בשום מקום שלא יהיו שם עדים על מיתתו ותשאר עגונה כל ימיה ויש לו בזה כבוד מכל העולם ואלו עכשיו שנתן לה לאחר הזמן בלי שום תנאי יחשבו העולם שעתה בעת נתינת הגט ליד האשה שלחו לה כדי לגרש אותה בגט מוחלט והוא גנאי גדול שיגרש את אשתו בגט מוחלט בלתי שום סבה דלבית שמאי אינו מגרש אלא אם מצא בה ערות דבר ולבית הלל אפילו הקדיחה תבשילו שפשעה כנגדו אבל בלתי שום סבה לא וכיון דאיכא בזיון דבעל בגט מוחלט אין קפידא גדולה מזו כדאיתא בפרק כל הגט במתניתין דהמביא גט בארץ ישראל וחלה ואמר אביי התם טעמא מאי משום בזיון דבעל דאיכא קפידא ופרש"י שעליו לכותבו את הגט ואינו רוצה שידעו רבים שאינו יודע לכתוב ומזה הטעם עצמו שנינו בפ' המקבל האומר תן גט לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול ופרש"י דאין רצונו שילעיזו עליו שם וקפידא היא ואפילו אם תמצא לומר שיתנהו לה השליח לאחר הזמן הקבוע ויאמר לה הרי זה גיטך ששלח ליך בעליך על תנאי שאם לא יבא עד הזמן שקבע לך שתהיי מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וכבר עבר הזמן שקבע ולא בא והרי את מגורשת ממנו מעכשיו עם כל זה כיון שאין לו לזה הגט שום זמן אלא היא מגורשת מיד הקול יוצא בעולם שהוא גט מוחלט ויש לו גנאי בזה ואלו כשיש לו זמן ואינה מגורשת מיד הקול היוצא הוא שהוא גט זמן ואין לו בזה שום גנאי אלא כבוד ועוד מכיון שכשנתנו לה השליח לאחר הזמן שקבע לה הבעל א"א שיתן אותו לה בתנאי ואם אבא ולא אבא אלא בסתם אין לך שנוי דעת הבעל יותר מזה שהרי הבעל לא עשאו שליח אלא בגט על תנאי וכאלו אמר לו אל תתנהו אלא בתנאי אם לא אבא מכאן עד שנים עשר חדש שהרי אין קפידא גדולה מזו שהוא רוצה לגרשה בתנאי שיהיה רשותו בידו עד סוף שנים עשר חדש שאם ירצה שיבא ולא יגרשנה שיהיה הרשות בידו ואלו בסתם היא מתגרשת מיד ומכיון שהוא מקפיד בין גט על תנאי ובין גט סתם על כרחך לומר שכשאמר לשליח שיתן זה הגט על תנאי הוא כאלו אמר לו שלא יתנהו אלא בתנאי ש שבזה אין שום פוסק שיאמר שהוא גט מקל וחומר דימין ועלייה וכיון דאיכא קפידא כשנתנו לה בלתי תנאי שנה דעת הבעל בזה וכיון שמאמר תנהו לה בתנאי הוא ממעט שלא יתנהו לה בלתי תנאי והבלתי תנאי כולל בין אם נתנו לה בתוך הזמן שקבע לה בלתי תנאי בין אם נתנו לה לאחר הזמן בלתי תנאי איך נוכל לחלק בין הבלתי תנאי דתוך זמנו ובין הבלתי תנאי דלאחר זמנו עד שיהיה הבלתי תנאי דתוך זמנו גט בטל והבלתי תנאי דלאחר זמנו גט כשר הא לא דמי לתנהו לה ביום פלוני שאנו אומרים אם נתנו לה קודם אותו יום אינו גט ואם נתנו לה לאחר אותו יום הוא גט משום דאותו יום מורה על א' מחלקי הזמן וקודם אותו יום ואחריו מורים על חלקים אחרים מחלקי הזמן ומצינן לפרושי שמאמר ביום פלוני בא למעט החלק שקודם אותו יום בלבד או החלק שאחר אותו יום בלבד או שניהם יחד אבל המאמר של תנהו לה על תנאי שממעט הבלתי תנאי לא מצינן לפרושי שבא למעט הבלתי תנאי דתוך זמנו ולא הבלתי תנאי דאחר זמנו שהרי הבלתי תנאי שממעט ממאמר תנהו בתנאי כולל שניהם יחד ואם תאמר ולמה לא יתן אותו השליח לאחר הזמן שקבע הבעל בתנאי שיאמר לה הרי זה גיטיך ששלח ליך בעליך בתנאי שאם לא יבא עד י"ב חדש שיהא גט ואם יבא לא יהא גט והרי כבר עבר הזמן שקבע ולא בא ואת מגורשת מהיום ומותרת לכל אדם י"ל דהא לאו גט של תנאי הוא אלא גט מוחלט מכיון שלא נשאר בו שום תנאי ושום זמן והתנאי שהזכיר בלשונו אינו אלא ספור דברים בעלמא מכיון שאינו אלא ספור מה שעבר לא שהגט הזה עכשיו יש בו שום תנאי ולכן אינו נקרא אלא גט מוחלט או גט סתם. ולפי ששמעתי שקצת מהלומדים לא הרגישו בזה וחשבו להכשיר זה הגט מאחר שלא פירש לומר שאם יתן הגט לאחר הזמן אינו גט שכל זמן שלא פירש אין חוששין לומר שמא מקפיד הוא והביאו ראיה מההיא דפ' כל הגט אל תגרשנה אלא בבית וגרשה בעלייה אל תגרשנה אלא בימין וגרשה בשמאל דפרש בהדיא הקפדתו אבל אם לא פירש הקפדתו אלא שאמר סתם תגרשנה בבית והוא גרשה בעלייה או תגרשנה בימין והוא גרשה בשמאל לית לן בה משום דאין רוב העם מקפידים בהם הכא נמי בנידון דידן מאחר שכל המגרשים בתנאי זה אינם מקפידים אלא שלא תתגרש קודם הזמן שהם סבורים לבא אבל אם יתאחרו אינם מקפידים צריך לפרש בהדייא שלא יתן אותו אחר הזמן שקבע לה ואם לא פרש הגט כשר והוסיפו לומר שגדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי מהלכות גירושין אמר לשליח תנהו לה ביום פלוני ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט אל תתנהו אלא ביום פלוני ונתנו לה מלפניו או מלאחריו אינו גט שהרי הקפיד על עצמו של יום ופרש הטור משמע מדבריו תנהו לה ביום פלוני יכול לאחר ובלבד שלא יקדים משמע מהכא שאין דרך רוב בני אדם להקפיד אם אחר והלא דברים ק"ו אם כשאמר בהדייא לשליח תנהו לה ביום פלוני דמשמע לכאורה שהקפיד הבעל שיתן לה הגט באותו יום עם כל זה יכול השליח לאחר את הגט כ"ש בנדון זה שלא אמר לשליח רק הולך גט לאשתי סתם דמשמע כל זמן שירצה ואע"פ שאפשר להבין מדברי התנאי שהוא חפץ שיתנהו לה בתוך הזמן זו היא חששא רחוקה ויכול השליח לאחר את הגט ואין בכך כלום עד כאן דבריו הוכרחתי לפרש ההפרש שבין המאמרים ההם לנדון דידן כי היכי דלא לאסרוכי מלתא למלתא והוא כי הטעם שאמרו גבי תנהו לה במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר אינו גט ואלו גבי תנהו לה בימין ונתנו לה בשמאל תנהו לה בעלייה ונתנו בבית הוי גט כל זמן שלא אמר אותו בשלילה אל תתנהו לה בימין אל תתנהו לה בעלייה אל תתנהו לה אלא ביום פלוני ואלו גבי תנהו לה ביום פלוני אם נתנו לה קודם אינו גט לאחר הוי גט אינו אלא מפני שלגבי תנהו במקום פלוני מצינן לפרושי למלתיה בקפידה שאין רצונו שילעיזו עליו כדפרש"י ז"ל ואע"פ שלא גלה דעתו בזה כלל כיון דמצינן לפרושי למלתיה בקפידא מפרשינן ליה בקפידא כדי להחמיר בענין הגט שהוא ספיקא דאשת איש ואלו גבי תנהו לה בימין תנהו לה בעלייה דלא מצינן לפרושי למלתיה בשום קפידא אם שנה ונתנו לה בשמאל או בבית הוי גט כל זמן שלא אמר לו בשלילה וגבי תנהו לה ביום פלוני דמצינן לפרושי למלתיה בקפידא בקודם יום פלוני ולא מצינן לפרושי ליה למלתיה לאחר זמנו בשום קפידא אמרו אם נתנו קודם זמנו אינו גט ואם נתנו לאחר זמנו הגט גט כיון דלא מצינן לפרושי ביה שום קפידא אלא אם כן אמר אותו בשלילה אל תתנהו לה אלא ביום פלוני דומייא דאל תתנהו לה אלא בימין אל תתנהו לה אלא בעלייה וזהו שתפס הרמב"ם בלשונו תחלה תנהו לה במקום פלוני בחיוב שלא בשלילה לומר שאפי' בחיוב מצינו לפרושי ליה למלתיה בקפידא מכל צד כ"ש בשלילה ואחר כך אמר אל תתנהו לה אלא בימין אל תתנהו לה אלא בבית שהוא בשלילה לומר שאלו אמר אותו בחיוב שהוא תנהו לה בימין תנהו לה בעלייה ליכא לפרושי להו בקפידא משום צד ואם נתנו לה בשמאל או בבית כשר ואח"כ חזר ואמר כבתחלה תנהו לה ביום פלוני בחיוב ולא בשלילה משום דמצינן לפרושי למלתיה לצדדים דלגבי קודם יום פלוני איכא קפידא ולגבי אחר יום פלוני ליכא קפידא שהם שתי קצוות ואמצע תחלה הביא הלשון שיש בו קפידא מכל צד ואחר כך הביא הלשון שאין לו קפידא משום צד ואח"כ הביא הלשון שיש לו קפידא מצד אחד ואין לו קפידא מצד אחר ואם כן בנדון דידן דמצינן לפרושי למלתיה בתרי קפידי קפידא דזמן וקפידא דבזיון דלגבי קפידא דזמן קפידא דידיה אינה אלא שלא להקדים אבל שלא לאחר לא דומייא דתנהו לה ביום פלוני ולגבי קפידה דביזיון קפידה דידיה אינה אלא שלא לאחר מי הוא זה שירצה לגזור ולומר שאין הקפדתו דבעל אלא בזמן אבל בבזיון לא והלא מכל הני מילי משמע שכל עוד שנוכל לפרש דבריו בהקפדה אמרינן אע"פ שלא גלה דעתו בלשונו כלל כדי להחמיר באסור דאשת איש ואיך לא נחוש בזה לפרש למלתיה בתרי קפידי כדפרישית והלא בההיא דפרק כל הגט ופרק התקבל אמרו בהדייא דחישינן לבזיון דבעל ואינו גט והשתא מצינן למימר דההיא דתנהו לה ביום פלוני ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט ואחריו הוי גט הוא משום דקפידא דידיה בקודם אותו יום הוא משום דבעי למהוי רשותא בידיה לגרש ושלא לגרש עד אותו יום אבל לאחר אותו זמן שכבר הוציא רשותו מידו תו ליכא קפידא אם ירצה השליח לאחר דמאי נפקא מנה וכיון דקפידא דאותו יום אינו אלא לפניו אבל לא לאחריו אם נתן אותו בתוך הזמן שנה מדעת הבעלים הוא ואינו גט ואם נתן אותו לאחר אותו זמן כיון דליכא קפידא לא שינה מדעת הבעלים הוא וכשר אבל בנדון דידן שאין הקפידא בעד קדימת הזמן ואחורו בלבד אלא גם בעד הכבוד והבזיון דבגט על זמן ליכא בזיון לבעל אלא אדרבא כבוד ובגט מוחלט איכא גנאי ובזיון לבעל אם נתן השליח את הגט ביד האשה לאחר הזמן שקבע לה הבעל שאז אינו נותנו לה בתנאי שכבר עבר זמנו אלא לגט מוחלט שיש בזה בזיון דבעל אינו גט מכיון דשינה מדעת הבעלים דאיהו לא שווייה שליח להכי דומייא דאל תגרשנה אלא בבית וגרשה בעלייה אל תגרשנה אלא בימין וגרשה בשמאל אל תתנהו לה אלא ביום פלוני ונתנו לה מלפניו או מלאחריו דאינו גט ופרש"י משום דלא שוייה שליח להכי ולפי שהלומדים ההם לא די שלא הרגישו בהבדל שבין המאמרים ההם לנדון דידן אלא שהוסיפו לומר שלבם אומר להם אפילו אם לא אמר השליח התנאי אין הגרושין תלויין באמירת השליח והביאו ראיה מההיא דפרק כל הגט אמר ליה טול ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר וכו' וגרסינן התם לכולי עלמא היכא דנפקא לאפיה ויהבה ליה חפץ והדר שקלה מיניה גיטה כולי עלמא לא פליגי דגיטא מעלייא הוא והבינו מזה שאע"פ שהשליח הב' לא אמר התנאי אלא שנתקיים מאליו די רציתי לבאר שבושם שלא הבינו בין בתנאי התלוי באמירה לתנאי שאינו תלוי באמירה אלא במעשה שהתנאי שתלוי במעשה כההיא דפרק כל הגט דלעיל שהביאו לראיה אינו צריך אמירה ואילו התנאי התלוי באמירה אי אפשר שלא לאמרו מאחר ששלחו להיות פיו כפיו והשליח במקום הבעל הוא עומד וכמו שהבעל לא נתן הגט בלא אמירת שום תנאי הוי גט מוחלט כן השליח כשנתן הגט לאשה בלא אמירת שום תנאי הוי גט מוחלט ושינה דעת הבעלים שהרי לא שלח אותו אלא לתתו בתנאי וכיון ששינה דעת הבעלים אינו גט כלל אפילו אחד הזמן שקבע הבעל מאחר ששינה שליחותו ולאו דוקא אם לא אמר התנאי אלא אפילו אם אמרו שלא כתנאי בני גד ובני ראובן אינו גט משום דאז הוי התנאי בטל והמעשה קיים והוי גט מוחלט ושנה בזה דעת הבעלים ואינו גט כלל אבל גבי לא תתנהו לה אלא בבית אל תתנהו לה אלא בימין או שיקח החפץ תחלה ואח"כ יתן לה הגט שאינו תלוי באמירה אלא במעשה כיון שנתקיים התנאי די ואינו צריך בזה שום אמירה ואפי' בתנאי התלוי באמירה נמי עדין יש הפרש בין האומר לאשה הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר זמן כך ובין המגרש על תנאי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי מהלכות גירושין שהמגרש את אשתו לאחר זמן קבוע הרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי דומה לתנאי שהיא מתגרשת כשיגיע הזמן ואינו תנאי שהמגרש על תנאי הרי גרש וזה עדין לא גרש עד שיגיע הזמן לפיכך המגרש בתנאי צריך לכפול תנאו וכל שאר משפטיה ותנאיה וזה אינו צריך לכל אלה וכו' ואף בזה אני אומר אם הבעל נתן הגט לשליח שיתנהו לה שלא תתגרש בו אלא לאחר זמן קבוע והשליח נתנו לה בסתם ולא אמר לה אלא הרי זה גיטיך ששלח לך בעליך ותהיי מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם אינו גט כלל אפילו לאחר זמן מאחר ששינה מדעת הבעלים שהרי הבעל לא עשאו שליח אלא שלא תתגרש בו אלא לאחר זמן כך והוא שינה דעת הבעל ונתנו לה בסתם כגט מוחלט לא כמו שחשבו אותם הלומדים שאע"פ שהשליח לא אמר כלום הרי נתקיים מאליו רחמנא ליצלן מהאי דעתא אבל ליכא לדיוקי ממה שנתן הגט לשלוחו ואמר לו שיתנהו לה בתנאי אם לא אבא עד זמן כך שהוא כאלו אמר לו תנהו לה בתוך הזמן שבין מסירת הגט לידך ובין סוף הזמן שקבעתי לה שאינו למעוטי שלא יתנהו לה קודם זה הזמן, דומייא דתנהו לה ביום פלוני שהוא למעוטי קודם יום פלוני משום דהכא לא שייך למעוטי קודם זה הזמן ועל כרחך לומר שלא בא למעט אלא לאחר זה הזמן משום דאיכא למימר בשלמא גבי תנהו לה ביום פלוני על כרחך לומר שלא אמר ביום פלוני אלא למעט שאם לא כן למה הוצרך לומר ביום פלוני אלא הכא בנדון דידן מאן לימא לן שבא למעט שום זמן דלמא לא בא למעט מידי אלא לומר שיתנהו לה בתנאי ולא במוחלט ומ"מ כיון דקפידא דבעל הוא שיתנהו לה בתנאי ולא במוחלט איכא למימר דילמא קפידא דידיה הוא מתרי טעמי חדא משום דבעי למהוי רשותיה בידיה עד סוף הזמן שקבע לה לגרש ושלא לגרש שאם ירצה לבא שלא יהיה גט ועוד משום דבעי למהוי האי גיטא גט של כבוד שכל העולם יכבדנו על זה באומרם שלא שלח לאשתו זה הגט שהוא גט זמן אלא מפני שחשש שמא תזקק ליבום אם היה לו אח או שמא יקרה לו מקרה מות במקום שאין שם עדים כמו שיקרה להולכי הדרכים ותשאר עגונה כל ימיה ואין כבוד גדול מזה מה שאין כן בגט מוחלט שהוא גנאי גדול למגרש בלתי סיבה ועילה שהדי נקרא שנואי בקרא דשנא שלח ואם ינתן ביד האשה אחר הזמן הקבוע אז צריך שינתן לה במוחלט בלתי שום תנאי ויש לו גנאי בזה כי יחשבו העולם שבעת נתינת הגט לידה שלחו לה וכיון שיש לחוש לזה מי הוא זה שרוצה להכניס ראשו בזה לומר שאין זה מקפיד אלא כדי שלא תתגרש קודם הזמן ההוא אבל בשאר מילי דכבוד ובזיון לא חייש להו מידי כאלו בתוביינא דליבא יתבי לגזור ולומר קים לו שהבעל הזה לא הקפיד בזה באסור אשת איש שהוא חיב חנק ואתי לידי מעוות לא יוכל לתקון זהו הנראה לע"ד אנכי הטרוד והעלוב אליא מזרחי.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה