שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה ז
נשאל נשאלתי מהקהל הקדוש קהל מיסיני יצ"ו על ראש חדש אלול שחל להיות בשבת מה מפטירין אם עניה סוערה משום שבעה דנחמתא או והיה מדי חדש בחדשו משום ר"ח ושבת דע שאין זה תלוי אלא במנהג לפי שענין ז' דנחמ' לא הוזכר בתלמוד הבבלי כלל וענין שבת ור"ח הוזכר בפי' שמפטירין והיה מדי חדש בחדשו אבל בפסיקתא שנינו דמבראשית עד י"ז בתמוז מפטירין בענין הפרשה דומה בדומה משם ואילך הכל לפי הזמן ולפי המאורע ג' דפורענותא דש"ח וז' דנחמתא נוע"א דק"ש וב' דתיובתא ד"ש והביאה בעל המנהיג לפני ט"ב ונראה מדבריו ז"ל שאין משנין בדנחמתא כלל אפילו כד איקלע ריש ירחא דאלול בשבת כיון שהביאה ולא חלק וכן פסק המרדכי פרק בני העיר אע"פ שכתב שבשבילייא נהגו לומר השמים כסאי אך שאין משנין הביאו לפסק וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בספר אהבה שכתב שמנהג פשוט בעירנו שאומרים אחר ט"ב ז' דנחמתא ולא חלק ובעל הטורים שכתב בהפך נראה לו שדבר הבבלי עקר ואין נראה שדבדי התלמוד אינו אלא בשאר שבתות אבל בז' דנחמתא שלא דבר בו התלמוד כלל סמכינן אפסיקתא שלא חלק לפיכך הנראה נכון כמנהג שלא ישנו בז' דנחמתא כלל ופוק חזי מאי עמא דבר דרובא דעלמא הכי הוא דנהיגי ואין משנין מפני השלום ושלום על כל ישראל מה שכתב ואינו נראה כן שדברי התלמוד אינן אלא בשאר שבתות דמשמע דסבירא ליה שהתלמוד אינו חולק על הפסיקתא הוא שבוש גמור בלי ספק שהרי כל ההפטרות שנזכרו בתלמוד אינן אלא מענין הקריאה שקראו בתורה אם מענין פרשת השבוע בכל שבתות דעלמא ואם מענין פרשת החדש כשחל ר"ח בשבת ואם מענין פרשת שקלים כשחל ר"ח אדר בשבת ואם מענין פרשת החדש כשחל ר"ח ניסן בשבת ואם מענין פרשת חנוכה כשחל ר"ח טבת בשבת אבל שיפטירו בהפטרה שאיננו מענין הקריאה לא אשכחן בשום דוכתא אלא בהפטרת מחר חדש ותו לא משום דאותו שבת הוי יום ההכרזה כדאמר רב הונא ד"ח שחל להיות בא' בשבת מקדים ומפטיר ויאמר לו יהונתן וכן כתב הרמב"ם ז"ל בנוסח ההפטרות כדעת התלמוד כל הפטרה והפטרה מעין פרשת השבוע אפילו בשבתות דלאחר ט"ב דכתב באחרונה ונהגו העם להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחד ט"ב עד ראש השנה וכן כתב בפרק י"ג מהלכות תפלה ומנהג פשוט בעירנו להיות מפטירין בנחמתא וכו' ואם היו דברי התלמוד אינן אלא בשאר שבתות אבל בז' דנחמתא לא א"כ התלמוד ס"ל כמו הפסיקתא ומאי נהגו הא כולי עלמא מודו בהו ועוד האיך כתב בנוסח ההפטרות שלאחר ט"ב ההפטרות של ענין הפרשה מאחר שהתלמוד ס"ל כפסיק או אפילו אם לא התברר לנו דעת התלמוד אם הוא נוטה לדעת הפסיקתא או לא מכיון שיש לפרש שהתלמוד ס"ל כפסיקתא אלא ע"כ לומר שדעת הרמב"ם הוא שהתלמוד חולק על הפסיקתא כי לדעת התלמוד כל ההפטרות אינן אלא מענין הקריאה כדפרישינא ומשום הכי כתב בנוסח ההפטרות כדעת התלמוד ובתר הכי כתב ונהגו כפי הפסיקתא וליכא לאקשויי היאך הניחו התלמוד ונהגו כדעת הפסיקתא משום דבהני איכא טובא כמו שכתב הסמ"ג והאשר"י והמרדכי ז"ל וכן כתב המרדכי בהדייא ובשפירא נהגו לדלג שבעה דנחמתא מפני השמים כסאי ומפני ויאמר לו יהונתן שהם כתובים בתלמוד ומשמע מהכא דתלמוד דידן פליג אפסיקתא דאם לא כן מאי שהן כתובים בתלמוד נימא דתלמודא לא מיירי אלא בשאר שבתות בלבד לא בשבעה דנחמתא כמו שכתב הוא אלא על כרחך לומר דסבירא ליה לחכמי שפירא דתלמודא פליג אפסיקתא ומעתה אין זה הדבר תלוי במנהג כמו שכתב אלא צריך ללכת על פי התלמוד שהוא העקר שהרי זה החכם לא פסק שנלך על פי המנהג אלא מפני שהוא סובר שהתלמוד לא הזכיר מז' דנחמתא אם לאומרם אם שלא לאומרם ומשום הכי סמכינן אפסיקתא אבל לפי מה שהוכחנו שהתלמוד חולק אפסיקתא צריך לומר לפי דעתו שנפטיר במדי חדש בחדשו כדעת התלמוד לא בעניה סוערה כפי הפסיקתא כל זה לפי דעתו אבל לפי דעתינו אינו מחוייב זה שהרי מצינו הרבה שאנו מניחים התלמוד והולכים על פי המדרש כמו שכתב המרדכי והאשר"י והסמ"ג ז"ל זהו הנראה לעניות דעתי. הטרוד והעלוב אליא מזרחי.