שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה ו
אהובי ידידי ידיד נפשי היקר המעולה בכתם אופיר טהור לא תסולה החכם כר' יצחק קבלתי כתב היקר ושמחתי בו מאד שמחה גדולה וגדלה מעלתך בעיני לרוב זריזותך על הדרישה בחקירות התוריות וחוזק תשוקתך בדברים הנכונים וראיתי דרושיך והם נחלקים לשלשה חלקים החלק הראשון מהם הוא אם יש לענות אמן בסוף ברכה אחרונה דקרית שמע דשחרית כמו בערבית או לא החלק השני מהם אם יש לברך ברכת התורה בכל עת שהוא עסוק בה אחר הטרדות והעסקים הגדולים ואחד השינה הקבועה דיום ואף על פי שאין לו קבע בלימודו אלא על צד המקרה וההזדמן על דרך כש אפנה אשנה או כבר נפטר באהבה רבה ובברכת התורה דשחרית החלק השלישי מהם אם הלכה כרבי מאיר דאמר פותח ורואה גולל ומברך או כרבי יהודה דאמר פותח ורואה ומברך אולם החלק הראשון מהם הוא נחלק עוד לשני חלקים האחד מהם להכריע זה מהתלמוד והשני הוא להכריע דברי הרמב"ם ז"ל באחד מן הדעות ועתה אשיב את אשר בלבבי לעניות דעתי דע כי על הדרוש הראשון בחלק הראשון ממנו והוא ההכרעה מהתלמוד הנה כמו כן נפלה ביניהם החלוקה בשלשה אופנים מתחלפים במספר חלקי החלוקה ההכרחית הנופלת על שינוייא דגמרא דפרק שלשה שאכלו דהתם פריך תלמודא תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה ומשני לא קשיא הא בבונה ירושלם הא בשאר ברכות וזה המאמר יסבול שיפורש באחד משלשה אופנים נבדלים אם שנאמר הא דנקט בונה ירושלם דוקא נקט אבל סוף שאר ברכות לא ואם שנאמר לאו דוקא בונה ירושלים אלא הוא הדין נמי בסוף כל ברכות דעלמא וזה יחלק עוד לשני חלקים אם נאמר הוא הדין נמי בסוף כל ברכות דעלמא לא שנא בסוף ברכה אחרונה שקדמה לה ברכה אחרת דהיינו סוף כל הברכות ולא שנא בסוף ברכה אחרונה שלא קדמה לה ברכה אחרת ואם שנאמר בסוף ברכות ברכות בלבד דהיינו בסוף הברכה האחרונה שקדמה לה ברכה אחרת בלבד דומייא דברכת בונה ירושלם אבל בסוף ברכה אחרת שלא קדמה לה ברכה אחרת לא ובזה נפלה החלוקה בין הגדולים קצתם פירשו הא בבונה ירושלם דוקא הוא בשאר ברכות והכי פירושה הא דתניא הרי זה משובח מיירי בבונה ירושלם דוקא כדי שיתן הבדל והכר בין ברכות דאורייתא לברכות דרבנן והא דתניא הרי זה מגונה מיירי בשאר ברכות דהוו כולהו דאורייתא או כולהו דרבנן אי נמי הא דתניא הרי זה משובח מיירי בברכת בונה ירושלם דוקא שצריך להפסיק בינו ובין ברכת הטוב והמטיב בענית אמן להכירא דפועלים וכד אביי דעני לה בקלא כי היכי דלישמעו פועלים וליקום והא דתניא הרי זה מגונה מיירי בשאר ברכות דעלמא דעניית אמן דהתם הוי דבר שאינו צריך לו וקיימא לן כל העושה דבר שאינו צריך לו נקרא הדיוט ומשום הכי הוי מגונה ורבינו האי גאון ורב יהודה גאון וגדולי המפרשים כגון רבינו חננאל ובעל הלכות גדולות ורש"י והרמב"ם ז"ל פירשו דבונה ירושלם דנקט לאו דוקא אלא הוא הדין נמי בסוף כל ברכות דעלמא והא דנקט בונה ירושלם מלתא אגב אורחא קא משמע לן דברכת בונה ירושלם הויא לה סוף כל הברכות אף על גב דברכת הטוב והמטיב באה אחריה דברכות דאורייתא לחוד וברכות דרבנן לחוד ולאפוקי ממאן דאמר הטוב והמטיב דאורייתא אי נמי משום דמיירי התם בברכת המזון נקט בונה ירושלם אבל הוא הדין נמי שאר ברכות פירוש סוף כל הברכות דומייא דברכת בונה ירושלים והוייא סוף כל הברכות דאורייתא דברכת הטוב והמטיב דהויא דרבנן איננה נחשבת לכלום גבי ברכות דאורייתא וכאלו אין שום ברכה אחר בונה ירושלם והביאו ראיה על דבריהם דהא דנקט בונה ירושלם לאו דוקא נקט מההיא דירושלמי פרק אין עומדין דקאמר התם תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה בור ותניא אידך הרי זה חכם ומשני אמר רב חסדא מאן דאמר הרי זה בור בעונה אחר כל ברכה וברכה ומאן דאמר חכם בעונה בסוף ולא קאמר התם בונה ירושלם שמע מינה דבונה ירושלים דנקט לאו דוקא נקט ואין סברא לומר דפליג תלמודא דידן עם תלמוד ירושלמי בהא מכיון דאפשר לפרשם בלא פלוגתא כדמפרשי לה בלאו דוקא אלא שזה האופן מהבאור נחלק עוד לשני חלקים והם אם נאמר לאו דוקא ברכת בונה ירושלם אלא הוא הדין גמי בסוף כל ברכות דעלמא לא שנא בסוף הברכה האחרונה שקדמה לה ברכה או ברכות ולא שנא לא קדמה לה ברכה אחרת כגון ברכת הפירות דלאחר אכילתן מכיון שהן סוף הענין וכן רבי יהודה הגאון ורבי האי גאון והראב"ד ז"ל ונראה לי שכן הוא הענין שכן הוא דעת רש"י ז"ל גם כן שהרי פסק בהדיא שעונין אמן אחר ברכה אחרונה דקרית שמע דשחרית שהיא ברכה אחת בלבד אע"פ שאין זה ראיה כל כך דיש לפרש דהיינו טעמא דעונין אמן אחר ברכה אחרונה דקרית שמע דשחרית אע"פ שהיא ברכה אחת בלבד משום דמצטרפת עם הברכות הראשונות דקודם קרית שמע כדמשמע קצת מדבריו ממה מפירש מברייתא דכל הברכות כולן פותח בהן בברוך חוץ בברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה דקרית שמע ופרש"י ז"ל פ שאע"פ שק"ש מפסיק בנתים אברכות שלפניה סמוכה והוייא לה סמוכה לחברתה ואם שנאמר לאו דוקא בונה ירושלם אלא הוא הדין נמי בסוף כל ברכה שהיא אחר ברכה שקדמה לה ברכה אחרת או ברכות אחרות בלבד דומיא דבונה ירושלם אבל בסוף ברכה אחרונה שלא קדמה לה ברכה אחרת אין לענות אחריה אמן וכן פסק הרמב"ם ז"ל אלו הן חלופי הדעות הנופלות על זה המאמר א"כ כללא דמלתא הכי הוא שלפי דעת הראשון אין לענות אמן אחר שום ברכה שבירך הוא בעצמו לא שנא בסוף ברכה שאחריה ברכה לא שנא בסוף ברכה אחרונה לא שנא אם הברכה האחרונה קדמה לה ברכה אחרת או ברכות אחרות לא שנא לא קדמה לה ברכה אחרת כלם כלל אין עונים אחריהם אמן אלא בברכת בונה ירושלם בלבד ולפי הדעת ה השנית שהיא דעת רב יהודאי גאון ורבי האיי גאון ורש"י והראב"ד ז"ל ראוי לענות אמן אחר כל ברכה אחרונה שאין אחריה ברכה ל"ש קדמה לה ברכה אחרת ול"ש לא קדמה לה ברכה אחרת כלל ולפי הדעת הג' שהיא דעת הרמב"ם ז"ל אין עונין אמן אלא בסוף הברכה האחרונה שקדמה לה ברכה אחרת אבל לא בסוף הברכה האחרונה שלא קדמה לה ברכה אחרת וא"כ בנדון דידן דהיינו ענית אמן בסוף הברכה האחרונה שלא קדמה לה ברכה אחרת דהיינו עניית אמן בסוף הברכה האחרונה דק"ש דשחרית שהיא ברכה אחר' בלבד אחר ק"ש לפי הדעת הראשונה אין עונין אחריה אמן ולפי הדעת הב' צריך לענות אמן ולפי הדעת הג' יש להסתפק בו אם הברכות האחרונות דק"ש מצטרפות עם הברכות הראשונות והויא לה ברכה אחרונה דק"ש דשחרית מצטרפת עם הברכות הראשונות והויא לה ברכה אחרונה שלא קדמה לה ברכה ואין עונין אחריה אמן ולכן מה שנשאר עלינו לחקור מהדרוש הא' הוא בחלק הב' ממנו בלבד והיא ההכרעה בדברי הרמב"ם ז"ל שהיא הדעת הג' מג' דעות ואומר שהנראה לע"ד הוא שאין הברכות האחרונות מצטרפות עם הברכות הראשונות מכמה טעמים חדא ממה שכתב הרב בעצמו למה לא יענה אמן אחר אהבת עולם שהוא סוף ברכות ראשונות מפני שלא יפסיק באמן בין הברכות ובין הדבר שבירך עליו משמע לולא ההפסקה היה ראוי לענות אמן בסוף הברכות הראשונות דקרית שמע ואי סלקא דעתך שהברכות האחרונות דקרית שמע מצטרפות עם הראשונות והוו סמוכות זו לזו אם כן היאך אפשר לענות אמן בסוף הברכות הראשונות דקרית שמע הא אין עונין אמן אלא בסוף כל הברכות דהיינו אחר הברכה האחרונה כדאמרן כדי להודיע לעם שכבר השלים כל ברכותיו כמו שכתב הרב בעצמו אלא לאו שמע מינה דברכות אחרונות דקרית שמע אינן מצטרפות עם הראשונות והוי להו ראשונות לעצמן ואחרונות לעצמן שמע מינה הרי הוכחנו מכאן שדעת הרב הוא שאין ראוי לענות אמן אחר ברכה אחרונה דקרית שמע דשחרית משום דהויא ליה ברכה אחרונה שלא קדמה לה ברכה אחרת ואין עונין אחריה כדאמרן ואמן דכתיב בספר הדפוס להרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי מהלכות תפלה שכתוב שם והיודע לברך ולקרות עמו קורא עד שמברך גאל ישראל אמן (עד כאן) [ע"כ] שבוש הוא ובלי ספק ולא מצאתיו כן בשום אחד בספרי הקולמוס ש בדקתי ולכן אין לטעון בו עוד יש להביא ראיה אחרת על זה דמלשון הרב בעצמו דקאמר והעונה אמן אחר ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות משמע שצריך שתהיינה הברכות האחרונות יותר מאחת דאם לא כן סוף ברכה אחרונה מבעי ליה אפס ראיתי בסמ"ג שכתב והעונה אמן אחר ברכה שהיא סוף ברכה אחרונה הרי זה משובח ואפשר שיחשוב חושב שכן היא גרסת הרמב"ם ז"ל אלא שנפל טעות בספרים וזה שבוש בלי ספק כי מאחר שהוא סוף ברכה אחרונה על כרחך לומר שהוא ברכה אחרונה שהזכיר למעלה באומרו העונה אמן אחר ברכה ופירש ואמר שהברכה ההיא היא סוף הברכה האחרונה וזה שקר כי סוף הברכה אינינה ברכה אבל הגירסא המעולה היא כן שהיא סוף הברכות האחרונות כלומר באי זה ברכה אמרתי לך שהעונה אחריו אמן הרי זה משובח בברכה שהיא סוף הברכות האחרונות לא בברכה שהיא באמצע הברכות האחרונות שמע מנה דברכה אחרונה ש שצריך לענות אחריה אמן צריך צריך שתקדים לה ברכה אחרת בהכרח ותהיה מכלל הברכות האחרונות עד שתקרא הברכה שאחריה סוף ברכות אחרונות אבל הברכה האחרונה שקדמה לה ברכה אחרת ואינינה מכלל הברכות האחרונות כגון ברכה אחרונה דקרית שמע דשחרית אין לענות אחריה אמן ועוד דמלשון ואחר ברכה אחרונה של קרית שמע דקאמר משמע שאין ראוי לענות אמן אחר הברכה האחרונה של קרית שמע דשחרית ולאפוקי אחר ברכה אחרונה של שחרית איצטריכא ליה דאי סלקא דעתך דהוא הדין נמי דשחרית א"כ למה ליה לישנא יתירה דשל ערבית דנקט לומר ואחר ברכה אחרונה של קרית שמע ותו לא וליכא למימר דלגופיה איצטריכא ליה דאי סלקא דעתך אמינא שלא יענה אמן בברכות של ערבית אלא ברכת יראו עינינו שנתקנה לבסוף שהיא סוף כל הברכות קא משמע לן אבל לא לדיוקי מניה דשל שחרית לא דממה נפשך קשיא מיהו סליקא להו להרמב"ם ז"ל דברכת יראו עינינו לגבי ברכות דקרית שמע כברכת הטוב והמטיב לגבי שלש ברכות דברכת המזון אם כן למה ליה ואחר ברכה אחרונה של קרית שמע של ערבית דנקט לימא כגון אחר בונה ירושלם בברכת המזון ותו לא ומינה שמעינן דהוא הדין נמי אחר ברכת אחרונה דקרית שמע דערבית ואי סליקא להו דאין ברכת יראו עינינו לגבי קרית שמע כברכת הטוב והמטיב לגבי שלש ברכות דברכת המזון משום דברכות דברכת בונה דאורייתא וברכת הטוב והמטיב דרבנן ואילו הכא כולהו דרבנן אי נמי למה הוצרך הרב לתת טעם אברכת בונה ירושלים ולא נתן טעם בברכה אחרונה דקרית שמע מאחר שאין הטעמים שוים והיה ראוי ולמה יענה אחר ברכה אחרונה דקרית שמע דערבית והרי אחריה ברכת יראו עינינו כמו שאמר ולמה לא יענה אמן אחר בונה ירושלים והרי אחריה ברכת הטוב והמטיב אחר שאין הטעם הנתון בברכת בונה ירושלים מספיק גם לברכה אחרונה דקרית שמע אלא לאו שמע מינה דטעם אחד לשניהם ואין לחלק בין כולהו לרבנן לקצתם דאורייתא וקצתם דרבנן מכיון שאין ברכת יראו מתקנת אנשי כנסת הגדולה שתקנו שאר ברכות דקרית שמע אלא אחרונים תקנוה מפני העם ש שבשדה, ודין היה שלא לאומרה עתה דליכא עם שבשדות כלל אלא שנהגו העם לאומרה משום כיון דאיתקן איתקן ואדרבא במכל שכן דהשתה ומה ברכת הטוב והמטיב שאנשי המשנה תקנוה והיא חובה עלינו לאומרה כמו שאנו חייבים בברכות דאורייתא ואי אפשר שלא לאומרה ומטעם זה לא היה ראוי לענות אמן אחר בונה ירושלים דלאו ברכה אחרונה מקריא אפילו הכי אמרת לא מכיון ד דברכות ראשונות דאורייתא וברכת הטוב והמטיב דרבנן ברכת יראו עינינו דלא תלייא מלתא אלא במנהגא וסוף הברכות לא מקריא ברכה אחרונה דאחרונו' דקרית שמע אף על גב דכולהו דרבנן מיבעיא שמע מינה ועוד ברכת יראו עינינו לא הביאה ז"ל בפסקיו כלל אלא בנוסח התפלה שמצאתיו בספר הדפוס לבד והיכי תסיק אד אדעתך לומר שענית אמן היה ראוי שיהיה אחר ברכת יראו עינינו והרב לא הזכירו כלל ואיך הוצרך למעטו באמרו אחר ברכה אחרונה של קרית שמע דערבית ולא אחר ברכת יראו עינינו ולפי קא סלקא דעתיך אלא לאו שמע מינה דשל ערבית דנקט לאפוקי של שחרית הוא דאתא שמע מינה ועוד הרב פסק בהדיא שאין עונין אמן אחר ברכת הפירות מפני שהיא ברכה אחת בלבד ואם כן מזה הטעם עצמו ראוי שלא לענות אמן אחר ברכה אחרונה דקרית שמע של ערבית שהיא ברכה אחת בלבד וליכא למימר דברכה אחרונה דקרית שמע מצטרפת עם הראשונות שהרי כבר הוכחנו בראיות ברורות דלא מצטרפות ועוד אם איתא היה לצרף ג"כ ברכה אחרונה דברכת הפירות עם הברכה הראשונה ולענות אמן אתר אכילתן ואין סברא לחלק ולומר דאכילת פירות הוי הפסקה ועשיית המצוה לא הוי הפסקה דברכות לחוד ומצוה לחוד ואין לדקדק מההיא דתניא כל הברכות כולן פותח בברוך וכו' חוץ מברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבק"ש ופירש רש"י ז"ל ברכה אחרונה של ק"ש אמת ואמונה אמת ויציב שאף על פי שקרית שמע הפסיק בנתים מברכות דלפניה סמוכה והויא ליה סמוכה לחברתה משמע דברכות אחרונות דק"ש סמוכות לברכות ראשונות דקרית שמע ומטעם זה ראוי לענות אמן אחר ברכה אחרונה דקריאת שמע דשחרית אף על פי שהיא ברכה אחת מפני שהיא סמוכה עם הראשונות והוי להו יותר מאחת דיש לומר דרש"י ז"ל הלך לשטתו שפסק ש שראוי לענות אמן אחר ברכה אחרונה דקרית שמע סמוכה לברכות ראשונות דקרית שמע אבל הרמב"ם ז"ל פירש הבריתא הזאת בתרי טעמי חוץ מברכה הסמוכה לחברתה מפני שדי בפתיחת ברוך דברכה שלפניה שהוא עונה לכאן וחוץ מברכה אחרונה דק"ש מפני שאין ראוי להפסיק בברוך בין אלהיכם לאמת משום וה' אלהים אמת כמו ששנינו פרק היה קורא רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ואמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה ומסיים התם תלמודא מטעם דרבי יהודה דכתיב וה' אלהים אמת וכן פסק הרב בפרק י"א מהלכות ברכות חוץ מברכה הסמוכה לחברתה וחוץ מברכה האחרונה דק"ש וחוץ חוץ דנקט תרי מילי משמע ומהתימה על רש"י ז"ל לתניא כרבי למתני חוץ מברכה הסמוכה לחברתה ותו לא וליכא למימר דברכה אחרונה של ק"ש ותו לא דהשתא משמע מיניה תרתי חדא דק"ש לא הוי הפסקה בין ברכות ראשונות לאחרונות ועוד דסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך כמו שתפש תלמודא כלישניה ברכת בונה ירושלם במקום סוף הברכה האחרונה לאשמועינן תרתי כדאמר לפי הדעת השניה והשלישית וא"ת שמא חשש הכא להאריך בלישניה כדי שלא נטעה לפרש טעם ברכות אחרונות דק"ש משום טעמא אחרינא ולא משום דסמוכה לחברתה אי הכי השתא נמי נימא במסכת ברכות דמייתי אותה שנויא דגמרא דהא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות לישנא דהרמב"ם ז"ל ופי' ואמר מה שלא פסק הרב ל לענות אמן אלא ברכה אחרונה דק"ש דערבית בלבד ולא בשחרית היינו משום דאין להפסיק באמן בין גאולה לתפלה מש"כ בסוף ברכות אחרות דק"ש דערבית דאיכא פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל ע"כ וכ"ש שכבר ק"ל כרב דתפלת ערבית רשות ואין לדקדק עליו כל כך ומפני זה (אין) אנו נוהגים להפסיק בערבית בפסוקים ויראו עינינו וקדיש ואין לומר דמר דס"ל לרב תפלת ערבית רשות ומשום הכי שרינן להפסיק בפסוקים וקדיש מכלל דלרבי יוחנן דס"ל דאין להפסיק בין גאולה לערבית לתפלה דערבית ס"ל שהיא חובה וא"כ היכי פסקינן דתפלת ערבית רשות כרב הא ק"ל רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן דאי משום הא לא אריא דדילמא בתפלת ערבית רשות רבי יוחנן ס"ל כרב אף על גב דמחייב לסמוך גאולה לתפלה דערבית כמו של שחרית וכן נראה מהאשדי ז"ל ומצאתי במרדכי שרבינו עמרם ז"ל כתב דמה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלה דערבית כדי להודיע דלא בעינן למסמך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית רק בגאולה של שחרית לתפלה של שחרית בלבד ואולם הדרוש השני והוא אם אלה הסוחרים הטרודים במלאכתם שלפעמים עוסקים בתורה בעתות הפנאי ואחר שנת הצהרים על דרך כשאפנה אשנה אם הם מחוייבים לברך בה בכל פעם שעוסקים ברכת התור' ולא יפטרו עם ב"ה דשחרית מאחר שהסיחו דעתם ממנה מרוב העסקים וכל שכן אחר השינה דאין לך הסח הדעת יותר מזה אי לא כבר פסק רבינו תם שאפילו תלמוד תורה דלמחר שנוהגין לעסוק בין קודם שעלה עמוד השחר שהיא אחר עסקי היום ואחר שנת הלילה שהיא שינת קבע שאין צריך לברך עליו שמפני ברכת התורה של שחרית דאתמול פוטרת עד דלמחר וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפירוש מהלכות תפלה המשכי' לקרות בתורה קודם שיקרא קרית שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו ומבדך שמע מינה דדעת הרב הוא דוקא קודם שקרא קרית שמע אבל קרא קרית שמע נפטר באהבה רבה ועד כאן לא פליגי אדברי רבינו תם אלא בתלמוד תורה דקודם קרית שמע דשחרית דקסבר שינת לילה דקביע טפי מפסקת אבל בתלמוד תורה דקודם שינת הלילה לא שנא אחר עסקיו לא שנא אחר שנת הצהרים לא שנא רגיל לעסוק בה לא שנא בלתי רגיל לעסוק בה בכל ענין נפטר באהבה רבה וכל שכן בכרכת התורה דשחרית והכי איתא בהגהת מימוני ואף על פי שחלק בדברי בקצת מכל מקום מאחר שהוא מסכים בדיוקא הזאת שדקדקתי אני אין לחלק כלל דמדיוקא דלישניה שניה הכי משתמע ודלא כירושלמי דאמר דאינו נפטר באהבה רבה אלא בששנה לאלתר אבל לאחר הפסק העסקים לא דהואיל ותלמודא דידן לא הזכיר בזה שום תנאי כלל אלא קא פסיק ותאני דקורא אחר קרית שמע נפטר באהבה רבה תלמודא דידן עקר וכל שכן שיש לישב גם הירושלמי שהוא מסכים בנדון דידן דע"כ לא פליג אתלמודא דידן אלא דוקא משום פטור דאהבה רבה אבל בברכת התורה של שחרית כולי עלמא מודו בה והכי איתא בתוספתא של ברכות וכן כתב האשר"י והמרדכי וההגהות כולהו סבירא להו מיהו בברכת התורה דצבור מברכין לפניה ולאחריה ואינו נפטר לא באהבה רבה ולא בברכת התורה דשחרית משום ברכות נתקנו לקרוא בתורה בצבור ואפילו בירך מיד ברכת לעסוק בתורה ולא הפסיק כלום חוזר ומברך בקריאת הצבור מפני שהוא תקון לעצמו כמו שתקנו ברכת אשר בחר בנביאים טובים בהפטרה וכן מצאתיו בההגהות על הרמב"ם ז"ל והראב"ד כתב בפ' הרואה וברכת התורה אינה אלא בשחרית ואף על פי שהוא מפסיק בה באכילה ושתיה ובית הכסא ומרחץ ואינו דומה להנחת תפילין לפי שאין לקורא ביום הפסק משום שנאמר והגית בו יומם ולילה וההגיון צריך להיות כל שעה אי אפשר זולתו עכ"ל וכן כתוב בתוספת (א) דברכות ר"י דשאני תלמוד תורה שאינו מיאש דעתו ממנה דכל ש שעה אדם מחוייב ללמוד תורה שנאמר והגית בו יומם ולילה הוי כמו יושב כל היום בלא הפסק ואף על פי שפוסק על רבינו תם שפסק שאינו בברכת התורה דשחרית ער שחרית דלמחר י"ל דוקא בתלמוד תורה דקודם עמוד השחר הוא דפליג עליו משום דשינת לילה קביע לה טפי והויא לה הפסק לגמרי אבל שינת צהרים דלא קביע כולי האי וכל שכן מהעסקים והטרדות ובית הכסא ומרחץ דלא מיואש מתלמוד תורה לגמרי לא פליג עליה וכן מצאתי קרוב לזה במרדכי הרי לך שרבינו תם ורי' ז"ל והרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל כולהו סבירא להו דברכת התורה של שחרית פוטרת עד שינת הלילה ואף על פי שרבינו אשר ז"ל פליג אשינת קבע דעל מיטתו ביום דקא חשיב לה הפסקה וצריך לחזור ולברך וכן הר"ם ז"ל כדאיתא בהגהות מכל מקום מכיון שהמנהג הוא שלא לברך וכל אותם הגדולים דלעיל סוברים כן אין לברך כל עקר וכל שכן שיש לסמוך אההיא דמנחות פרק שתי הלחם דתנן ארבעה כהנים נכנסים שנים בידם ב' סודרים ושנים בידם ב' בזיכין אלו מושיבין ואלו מניחין משום שנאמר תמיד לפני ה' ורבי יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין וא"כ מניחין אף זו היתה תמיד ואמר רבי יוחנן מדברי רבי יוסי למדנו אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחר שחרית ופרק אחד ערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו לעמי הארץ רבא אמר מצוה לאומרו לעמי הארץ ולפי זה כבר נפטרנו בקרית שמע של שחרית וערבית ממצות לא ימוש והויא ליה תלמוד תורה דלאחר קרית שמע רשות לבעלי הדחק הטדודים בבלבולם ואינם יכולים לעסוק בתורה ולקבוע עתים בתורה ומכיון שכן הוא כבר נפטדנו בברכת התורה (ו) דשחרית כל אותו היום עד עמוד השחר דלמחר כפי שפסק רבינו תם או עד הערב דהיינו עד שינת הלילה לפי דברי שאר הפוסקים כדאמרן וכבר ידעת הכלל הגדול שבידינו שכל דבר שאנו מסופקים בו אם טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף ברכות כל דבר שיסתפק לך אם הוא טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה ולעולם יזהר אדם מברכה שאינה צריכה זה מה שנראה לי בזה הדרוש לעניות דעתי ואולם על הדרוש השלישי והוא אם הלכה כרבי מאיר דאמר פותח ורואה גולל ומברך או כרבי יהודה דאמר פותח ורואה ומברך הא לא צריכה לפנים ולא לפני ולפנים דהא אפסיקא הלכתא בגמרא בהדיא כרבי יהודא כדאיתא במגילה פרק בני העיר ת"ר פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח ורואה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא ופריך התם תלמודא ולימא הלכה כרבי יהודה ומשני משום דמהפכי להו כלומר מחלפים השיטה ומשימים ר' מאיר במקום ר' יהודה ורבי יהודה במקום רבי מאיר ואי אמר סתם הלכה כרבי יהודה הא רבי יהודה פותח ורואה גולל ומברך קאמר קא משמע לן בהדייא דהלכה פותח ורואה ומברך ומשום הכי נמי הוצרך שמואל לומר הלכה כר' יהודה ולא סמיך אכללי דעירובין פרק מי שהוציאוהו רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה משום דמהפכי להו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהדיא פרק י"ב מהלכות תפלה כל אחד מהקוראים פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו ואחר כך אומר ברכו את ה' המבורך וכל העם עונין אמן ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וליכא מאן דפליג עליו זהו הנראה לי לעניות דעתי והשם הוא היודע כי מרוב חיבתי ואהבתי להפיק רצונך יען ראיתיך בתכלית החשק והכוסף כתבתי שורותים אלו וכל מי שאוהב לדעת את ה' אבל זולת זה כבר הייתי מתרשל מלכתוב כלל מרוב הטרדות והיגונות והצרות התכופות הבאות עלינו מידי יום ביומו אין צרה פוטרת את חברתה מהם מחוץ ומהם מבפנים מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה עד שנתרשלתי מרוב אלה הצרות מלהשיב על השאלות והדרושים אשר נפלו בין רבני נפולי ובין רבני פדואה ובקשוני קצת מהם להודיע גם אני העני המחזר אחרי החררה עניות דעתי ומיעוט ידיעתי ולא השיבותי דבר עד היום ועתה בעונות הרבים אנחנו עומדים על הנסיעה לנסוע מהמדינה כי החל הנגף ונתבלבלו מאד להרחיק נדוד אנה ואנה ונסמכנו על השם אשר הוא סומך נופלים נאם הטרוד והעלוב אליא בכ"ר אברהם מזרחי זלה"ה.