אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה ה

שאלה ד

נגיד ומצוה לאומים נשיא אלהים החכם השלם מרנא ורבנא מוהר"ר אליא מזרחי נרו ברכנו בברכה המשולשת בתורה אשר חכמים הגידו שלוחי הקהלות הקדושות מקהלות סלוניקי שכ"ת מקשה לרב הגדול מדידיה אדידיה בענין ברכת כהנים כי לא פירשו לנו מקום הספק ברכני גם אני אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם והאמת אני במעוט הרגל בעיון ראיתי בו דברים יפול בהם הספק וכבר שאלתי מהם ליודעי חן אשר קטנם עבה ממתני. בפירוש המשנה במס' נדה פרק ראשון אמר העקר הוא אצלנו כלה לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו שתהיה אשה שלא קבעה לה וסת ובמשנה תורה שלו פרק ד' מהלכות נדה אמר ז"ל ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק וכל שאר הפוסקים והרב מקוצי מכללם תפשו את העקר כדאמר הוא ז"ל העקר אצלנו כלה לבעלה וכו' ויותר היה ראוי שיהיו דברי הרב תמוהים בעיני הרא"ש דק דקשיא מדידיה אדידיה ממה שיש לתמוה מרבינו חננאל שאע"פ שכפר בעקר מכל מקום מדידיה אדידיה לא פליגא והוצרך הרא"ש לומר שדברי רבינו חננאל דברי קבלה הן אלא שבזה אין מן הקושי שאפשר שלא ראה דברי הרב ביד החזקה עוד יש לי לפקפק ש שבענין הוריקה כבר כתב הרב בפי' המשנה כסברת כל הפוסקים שהוא בתנאי שנפלה לאור ובספר היד כתב בהיפך ומעיקרא מאי סבר דתלמודא הכי קאמר אמר רבה כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעין בידוע שנפלה לאור וקשיא להרא"ש ש ז"ל שתפש לו מה שכתב הרמב"ם ז"ל במשנה ודברי רבה סותרים סברתו ועל האמת כבר היה חקוק בלבי ללכת שמה לראות פני חכמתך אלא שהנכבד רבי אהרן סבב שלא הלכתי עם העגלה שהיה הולך הנכבד רבי יעקב טולידנו כי אמר בעגלא ובזמן קריב אי אפשר שתלך ויותר תרבה ההוצאה עליך ותהיה מעותד לגזילות ולחבתו ללמד בני יהודה האותיות שאלוני אחרי כן פתח ואני מלמד אותם אלף בית גימל והנה חולם לפרנס את ביתי ולרגל הילדים נשארתי ואם ירשני כבוד תורתך לומר בשני הענינים דעתי ובפרט בענין הכבד כי כבד הוא ממני יהיו דברי כתלמיד לפני רבו ואם לא יהיה במה שאומר ממה שראוי לתת לבעליו ראוי להשגיח אל הנדוד והטלטול זה כמה לא שלותי ומה ייטיב העיון ויאירו דבר המעיין והוא יושב בשובה ונחת ויש ראיה לדבר וזכר לדבר וסימן לדבר אלוף נחת אלוף זרח ואין עוד לבד להתחנן לאדון השלום יברך את אדוני בשלום ויאריך ימיו ימים על ימי מלך יוסיף שנותיו כמו דור ודור ויזכהו לראות בנחמת ציון כרצון חכמת נפש אדוני הטהורה המלאה דעת ויראת ה' וכרצון נפש הלום יגון שבע רוגז קטון הלומדים יהיה לאלף לעבוד עבודתך מזומן למאמר אחד מעבדי אדוני הקטנים. משה בן ישראל.

תשובה לדזיו ליה כבר בתיה אהובי ידידי ידיד נפשי היקר המעולה החכם כ"ר משה ישראל ישר אל ישמרהו צורו וקונו שלמא רבא יחד עם כל הקהל הקדוש העומדים בחברתו השותים ממימי בארו באר מים חיים אשר לא יכזבו מימיו ראה ראיתי כתב גלילי אצבעותיך ושמחתי בו מאד וגדלה מעלתך בעיני על רוב זהירותך בחקירות התוריות ועל חוזק תשוקתך בדברים העיונים ואולם לא כתבתי לכבודך עד הנה מרוב העסקים והטרדות הנופלים עלי בכל יום כאשר הוא ידוע ומפורסם לכל שאין לי פנאי אפילו בעבודה ההכרחי אלא בקושי גדול אם מצד טורח הישיבה הקבועה עלי בכל יום בפלפול התלמוד מוד ובלמוד החכמה ואם מצד טורח משא הקהלות הבאים אלי כתות כתות בכל יום ועומדים ומצפים מתי אקום מלמודי להתעסק במלאכתם ואם מצד העיון המיוחד לי בכל יום והוא הביאור הנכבד אשר אני מחבר על הספר הגדול הנקרא אלמגסט"י מפני שלא ראינו עליו שום באור עד היום והיא חכמה מפוארה מאד ומצוה להתעסק בה ועליה אמרו ז"ל בפרק כלל גדול ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים זו היא חשוב תקופות ומזלות ואחר תפלת ערבית מיד באים אלי קצת בחורים ולומדים עמדי מהלכות הרי"ף עם פירוש הר"ן עליו קרוב לשתי שעות ואחר כך אני יושב וכותב פירוש מפולפל ומסודר מאד על רש"י ז"ל בפירוש החומש אחשוב שלא קדמני אדם בו כי מה שראינו ממה שפירשו עליו זולתינו עד היום העדרם טוב ממציאותם וכבר עזרני הבורא יתברך ויתעלה שמו וסיימתי החומש הראשון ובטחוני בו יתברך שיעזרני גם בסיום הארבעה הנשארים כי גלוי וידוע לפניו יתברך כי אין כוונתינו בו רק להאיר עיני המעינים ומשתדלים בהבנת דברי המאור הגדול בפירוש החומש ובהתרת הספיקות והקושיות אשר הקשה עליו הארי הגדול הרמב"ם ז"ל בקדושין וזולתו משאר החכמים וזה כפי יכולתנו וכיד אלהים הטובה עלינו ועתה כאשר קרה המקרה ומצאתי קצת מהפנאי וקריתי כתבך היקר ועיינתי בו וראיתי מה שפתחת בו ברכנו בברכה המשולשת בתורה אשר חכמים הגידו שלוחי הקהלות הקדושות מקהלות סלוניקי שכבוד תורתך מקשה לרב הגדול מדידיה אדידיה בענין ברכת כהנים ברכני גם אני אבי אמרתי במחילה מכבודך כי אין הדבר כן אלא אדרבה בהיותי יודע שיש דברים רבים בפירוש המשנה שאינם מסכימים עם מה שכתב בחבורו הגדול כתבתי בנוסח השאלה אשר נשאלתי בפירוש מאמר הרב על ברכת כהנים זה לשוני מלה במלה וזה מורה שאני סובר שיתכן שיהיו דבריו שבמשנה תורה בלתי מסכימים עם דבריו שבפירוש המשנה והאמת שזאת היא סברתי והסבה בזה לפי דעתי אם מפני שיש גרסאות מתחלפות ולפעמים נטה הרב ז"ל על פי הגירסא האחת ולפעמים נטה אחר הגירסא האחרת ואם מפני שיש סברות שקולות ולפעמים נטה לפי הסברא האחת ולפעמים נטה אחר הסברות האחרות ואם מפני שיש אוקמתות מתחלפות ולפעמים נטה לפי האוקמתא האחת ולפעמים נטה לפי האוקמתא האחרת וכל שכן בהיות מה שפסק במשנה תורה לחומרא כי אז יתכן לומר שאף על פי שפשט התלמוד מורה יותר כפי מה שכתב בפירוש המשנה עם כל זה חזר בו בעת זקנותו שחבר חבורו הגדול ופסק בו לחומרא כי הרב ז"ל רודף ברוב פסקיו אחרי החומרא שכיוצא בזה נמצאים הרבה לחכמי המשנה והתלמוד וכן כתב הרב ר' יעקב בן עכסאי ז"ל המעתיק פירוש המשנה בסוף סדר נשים זה לשונו אחר שהגעתי למחוז חפצי ומן השמים סייעוני וכו' הנני מודיע לרבים תוכן המלאכה וכו' ובמקומות ידועים מצאתי לו לרב שפסק פסק הפך ממה שפסק בחבורו וגם פה לא עשיתי מאומה מפני שראיתי ששני האוקמתות נמצאו בגמרא ובקצתם הפוסקים עצמם חולקים בדבר אמרתי בילדותו כן סבר ובזקנותו כן סבר ומשנה לא זזה ממקומה וכבר ראה הרשב"א ז"ל את דבריו בזה ושבחו מאד וכתב לו עוד לנו צרי מגלעד ואם נגנזה צנצנת המן עוד זה מן ולמה תביא ראיה מדברי זולתו והנה הרב עצמו כתב לתלמידו החשוב הר"ר יוסף ז"ל זה לשונו והגמגומים שגמגמו עלי על פירוש המשנה שתקנתי בו מקומות רבות בורא הכל יודע שרובם הטעני בם המשכי אחר דברי הגאונים כרבינו ניסים ז"ל במגילת סתרים ומר חפץ נ"ע בספר המצות וזולתם ממה שיקשה עלי זכרונם ואפילו הייתי אני הטועה לא אטעון שהגעתי לשלמות הגדולה מתחילה. ומעתה מה שהוקשה עליך ממה שפסק הרב בפי' המשנה גבי הוריקה כבד כנגד בני מעין שהוא בתנאי שנפלה לאור ובספר היד כתב בהפך תפתר שמה שכתב בפירוש המשנה על מנת שאותו העקר הוא מה שנפל לאש הוא כפי מה שפירש הרמב"ם והרמ"ה והראבי"ה והרא"ש ז"ל שכתבו שכל זה מיירי כשידענו בברור שנפלה לאור אבל אם לא ידענו בברור אפי' נשתנו כשרים דאחזוקי ריעותא לא מחזיקנן וכן כתב הר"ן ז"ל שכיון שלא ראינו שנפלה לאור למה לא נתלה אותו בחולי כדתלינן בזאב וכן כתב הרא"ש ז"ל דהך בעייא דהוריקה כבד כנגד בני מעים אמתניתין דנפלה לאור ונחמרו בני מעיה קיימא ודברי הכל נמי עלה קאי ולפיכך צריך לגרוס כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנחמרו בני מעיה ולא גרסי' בידוע שנפלה לאור דאיהו גופיה בנפלה לאור (קמי כפייא) [קא מיבעי] ליה ומ"ש במשנה תורה כל עוף שנמצאת הכבד שלו בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה הוא כפי מה שפי' הגאונים והרי"ף ז"ל והרשב"א על פי הגרסא שבידיהם שכתוב בה בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה ולכן מה שהקשית עוד בפירוש המשנה מההיא דרבה דאמר כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור וגם להרא"ש ז"ל איך תפש הפירוש שפירש הרב בפירוש המשנה ודברי רבה סותרים סברתו אין זו צריכה לפנים מכיון שהגרסאות חלוקות וכבר הקשה הר"ן ז"ל זה בפירושו ותירץ שהגירסאות חלוקות יש גורסין כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטריפה ויש גורסין כיון שהוריקה כנגד בני מעים בידוע שנחמרו בני מעיה וטרפה והרמב"ם ז"ל הכריע כפי הגרסא האחת לחומרא ופסק במשנה תורה בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה. וממה שהוקשה עליך עוד ממה שכתב בפירוש המשנה בפרקא קמא דנדה העקר אצלנו כלה לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו שתהיה אשה שלא קבעה לה וסת ובמשנה תורה כתב ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק תפתר שמה שכתב בפירוש המשנה העקר אצלנו כלה לבעלה לא בעיא בדיקה הוא כפי מה שפי' רש"י והסמ"ג והרא"ש ז"ל לההיא דרב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס דבעסוקה בטהרות קא מיירי וכדר' זירא אמר ר' אבא בר ירמיה אמר שמואל ודקשיא לך תרתי למה לי מאן דמתני הא לא מתני הא אבל מההיא דרב יהודה אמר שמואל דמתניתין דבשעה שהיא עובדת לשמש את ביתה לא שאני אלא בעסוקה בטהרות במגו דבעיא בדיקה בטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה וליכא לאקשויי הא אמרה חדא זימנא משום דרב יהודה לא אשמעינן מעינן התם בעסוקה ולא מידי דממתניתין הוה שמעינן בין עסוקה בין אינה עסוקה ואתא איהו ואשמעינן שאינה עסוקה לא בעיא בדיקה ולא אשמעינן סברתו מה היא אם היא כאותה משנה או כר' חנינא בן אנטיגנוס באינה עסוקה או כר' מאיר דאסר אף בבדיקה משום הכי אצטריך לאשמעינן דהלכה כרבי חנניא באחד בעסוקה שהוא באותה משנה דבשעה שהיא [עובדת] לשמש את ביתה ומה שכתב במשנה תורה כל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק הוא כפי מה שפירש רבינו חננאל ז"ל לההיא דרב יהודה אמר שמואל הלכה כר' חנינא באחד באינה עסוקה ודלא כר' זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל דקאמר כלה לבעלה לא בעיא בדיקה ודקשיא לך דשמואל אדשמואל איכא למימר אמוראי אליבא דשמואל ומאן דמתני הא לא מתני הא. ומה שהקשה רש"י ז"ל על המפרשים ואמר טועים הם דאם כן קשיא דרב יהודה אדרב יהודה דהא רב יהודה גופיה הוא דקאמר משמיה דשמואל דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה איכא למימר נמי תרי אמוראי אליבא דרב יהודה כדתרץ הר"ן ז"ל אבל ליכא למימר דרבי יהודה לא אתא אלא לתרוצי מתניתין דובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה כי היכי דלא תקשי מאידך מתניתין דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן אבל סברתי אינה אלא כר' חנינא באינה עסוקה משום דאיכא למידק מדאוקי רב יהודה למתניתין דובשעה שהיא עוברת בעסוקה אפילו באין לה וסת כדמסיק תלמודא שמע מינה דסבירא ליה הכי דאם לא כן לא הוה ליה לתרוצי למתניתין דובשעה שהיא עוברת בעסוקה אלא ביש לה וסת לחודה דמיירי בה אבל באין לה וסת דאתיא במכל שכן לוקמה אפילו באינה עסוקה וליכא למימר דמשום הכי דחיקי לתרוצא מתניתן דובשעה שהיא עוברת בעסוקה ואף באין לה וסת משום דמתניתין דכל הנשים בין ביש לה וסת בין באין לה וסת מיירי וכדמשמע מלישנא דכל הנשים ואי הוה מתרץ לה למתניתין דובשעה שהיא עוברת ביש לה וסת בעסוקה באין לה וסת בין בעסוקה בין באינה עסוקה עדיין תקשה מתניתין דכל הנשים אמתניתין דובשעה שהיא עוברת באין לה וסת ואינה עסוקה דאם כן הא דפריך תלמודא מאי קא משמע לן תנינא לא קא משני ולא מידי דעדין הקושיא במקומה עומדת כיון דעל כרחיך לתרוצי לה למתניתין דובשעה שהיא עוברת בעסוקה בין ביש לה וסת בין באין לה וסת ומתניתין דכל הנשים ביש לה וסת ואינן עסוקות אלא על כרחיך לומר דהוא הדין נמי דהוה מצי לתרוצי מתניתין דובשעה שהיא עוברת ביש לה וסת בעסוקה ובאין לה וסת אפילו באינה עסוקה ומתניתין דכל הנשים בשיש להן וסת בשאינן עסוקות ומדלא קא מתרץ לה הכי אלא בין ביש לה וסת בין שאין לה וסת בעסוקה אין באינה עסוקה לא שמע מינה דהכי סבירא ליה ואף על גב דצורתא דשמעתתא משמע טפי כמו שפירש אותה בפי' המשנה כמו שכתב הרא"ש ז"ל מ"מ הרב ז"ל נטה לחומרא והכריע בחיבורו הגדול כפי רבינו חננאל ז"ל כללא דמלתא כל היכא דאיכא נוסחאות חלוקות או סברות שקולות או אוקמתות מתחלפות וכל שכן בהיות מה שפסק בחבורו הגדול לחומרא ליכא לאקשויי מדידיה אדידיה משום דאיכא למימר דבעת זקנותו הדר ביה ממה שפסק או ממה שפירש בילדותו ומשנה לא זזה ממקומה אבל היכא דליכא נוסחאות חלוקות ולא סברות שקולות ולא אוקמתות מתחלפות ודאי איכא למימר לא מדידיה אדידיה לחודיה אלא אפילו מתוך הגמרא עצמו מכיון שדבריו בפירוש האחד בלתי מסכימים עם דברי התלמוד כההיא דתפילין פרק התכלת שבפירוש המשנה כתב ומה שאמרו תפלה של יד אינה מעכבת של ראש הוא על מנת שיהיו אצלו שתיהן ואז יניח איזה משתיהן שירצה לבדה כל זמן שירצה אבל אם אין אצלו אלא של ראש אז אינו מותר לו להניח עד שיעשה האחרת ובמשנה תורה כתב תפילה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש בלא שום תנאי ומשמע בין שהיו שתיהן מצויין אצלו בין שלא היו שתיהן מצויין אצלו לעולם אין האחד מעכב את חבירו דהשתא ההיא דפירוש המשנה קשיא אההיא דמשנה תורה וקשיא אקשיא נמי מתוך דברי התלמוד עצמו דהא במתניתין דתפילה של יד אינה מעכבת של ראש אמר רב חסדא לא שנו אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת אמרי ליה אמרת אמר להו לא אלא מאן דלית ליה תרי מצוי חדא מצוה נמי לא לעביד ומעיקרא מאי סבר גזרינן שמה יפשעו פרשי אמר להו לא דהדר ביה משום האי טעמא דאי אמרינן אבל אין לו מעכבת דאינו יכול להניחה איכא למימר מאן דלית ליה תרי מצוי חדא מצוה נמי לא לעביד בתמיהא דבכי האי גוונא ודאי קשיא מדידיה אדידיה דהא לא אשכחן הכא לא נוסחאות חלוקות ולא סברות שקולות ולא אוקמתות מתחלפות וקשיא נמי מתוך הגמרא עצמה וצריך עיון בלי ספק זהו מה שראיתי להשיב לעניות דעתי ואין להאריך יותר מזה השעור עור משום דבתר מאריך טרחא רק להתפלל להרבות שלומך ושלוותך כנפשך שבעך וכנפש הטרוד והעלוב המתחנן על שלומך ועל שלום כל החכמים המבלים ימיהם בעיון התורה והחכמה על שלום כל המחזיקים את ידיהם דאלמלא עלייא לא מתקיימי אתכלייא זהו הנראה לי לעניות דעתי הטרוד והעלוב אליא מזרחי.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה