אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה ב

שאלה א

נשאלה מפי חכם חן משלוניקי למהר"ר אליא מזרחי ז"ל גרסינן בברכות פ' היה קורא א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה דאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק א"ד אבהו א"ר יוחנן מ"ט דרבי יהודה דכתיב וה' אלהים אמת חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת א"ר אבהו א"ר יוחנן חוזר ואומר אמת רבה אמר אינו חוזר ואומר אמת ההוא דנחית קמיה דרבה שמעיה רבה דאמר אמת אמת תרי זימני אמר רבה כל אמת ואמת תפסיה להאי בפי' השאלה הזאת לא מצאתי לרש"י ולא לתוספות ולא למפרש אחר שיפרש בה שום דבר ונ"ל שע"כ הכי פירושו חייב לחזור ולומר אמת או אינו חייב לומר אמת ר' יוחנן אמר חוזר ואומר אמת ר"ל חייב לחזור ולומר אמת רבה אמר אינו חייב לחזור ולומר אמת והכי משמע לישנא דחוזר ואומר או אינו חוזר ואומר דאי תימא רשאי ואינו רשאי קא מיבעיא ליה לא הוה ליה למימר חוזר ואומר אלא לפרושי ולמימר יכול לחזור אמת או אינו יכול ועוד שהיה ראוי שיאמרו האומר אמת אמת משתקין אותו כמו שאומר בשמע שמע ובמודים מודים ולא מצינו בשום מקום ותו שמע שמע או מודים מ"ט משתקין אותו משום דמחזי כשתי רשויות שאומר לכל אחד שמע או לכל אחד מודים ובאמת ליכ' האי טעמא מ"ת ג' באמת מחזי כשתי רשויות שאומר לכל א' אמת אמת זה אינו מחוור דא"כ ויציב הוא כמו אמת ולמה תקנו אותו ועוד בתלמוד ירשלמי לא מצינו שיאמר שאינו חוזר ואומר אמת ובליל גם הרמב"ם ובעל המנהיג סמ"ג לא הביאוהו ואם המחלוקת של ר' יוחנן ורבה היה ברשאי ואינו רשאי והיה איסור בדבר היה ראוי שיביאהו כדין שמע שמע או מודים מודים אלא ש"מ אין חולקין באיסור אלא בצריך ואינו צריך ועוד אי באיסור פליגי ר' יוחנן דקאמר חוזר מ"ט לא פליג בשמע שמע מודים מודים כי היכי דפליג באמת אמת אלא ש"מ לא דמו אהדדי דאי דמו אהדדי מבעיא נמי לא הוה בעי לה תלמודה כי היכי דלא בעי בשמע שמע ובמודים מודים והיה תנין ליה מלתא פסיקתא אלא ודאי בצריך ואינו צריך קמיפלגי כדאמר והכי אמר הטור בפי' והמנהיג ואדם וחוה אלא שיש הפרש ביניהם שלדעת הטור ואדם וחוה השאלה היתה אם שהה ואחר הרבה אחר אומרו ה' אלהיכם אמת אם צריך לחזור אמת אם לא ולדעת המנהיג ולמפרשים אחרים השאלה היא אפי' בשלא שהה וזה לשון הטור אם אמר ה' אלהיכם אמת כדי שלא להפסיק ושהה אח"כ הרבה אין צריך לחזור ולומר אמת וז"ל ר' ירוחם פירש אם שהה בינתים כגון דאמר ה' אלהיכם אמת ושהה ואחר שעה אינו חוזר ואומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל מן ויציב ובזה טועים כמה אנשים שאומרים בצבור כשקורין בלחש עד אמת וכשש"צ אומר אמת ויציב חוזרים ואומרים אמת פעם אחרת וטעות הוא בידם כי כשלא שהה פשיטא שאין אומרים ב' פעמים כמו שאין אומרים מודים ב' פעמים עכ"ד משמע שכשהוא אומר בלא שהייה כלל לא בזמן ולא בכתב ב' פעמים אמת אז הוא כמו מודים מודים לפי אדם וחוה דוקא אבל עם שהייה אינו כמודים מודים ובזה מדבר השואל והמשיב וז"ל המנהיג ובין ויאמר לאמת לא יפסיק כתי' וה' אלהים אמת ואין צריך לחזור אמת נראה מד מדבריו שהשאלה היתה כשלא שהה וז"ל הפי' חוזר ואומר אמת פעם אחרת כגון דאמר ה' אלהיכם אמת אמת ויציב כו' אני הוא ה' ואמ' אני ע"כ הרי בפי' שסובר שמדבר בשלא שהה מיהו שמעינן מנייהו דבצריך ואינו צריך פליגי לדעת כולם ולדבריהם ההוא דנחית קמיה דרבה ואמר אמת אמת תרי זימני ולא קאמר אמת תרי זימני שהיה לשון יותר מדוייק שר"ל אמת שני פעמים ולשון אמת אמת תרי זימני משמע שאמר אמת אמת ב' פעמים וא"כ הם ד' פעמי' וזה שקר א"כ לא אמר זה הלשון אלא להורות שאמר ב' פעמים אמת זה אחר זה בלי הפסק כלל כגון שאמר אמת אמת ויציב כו' וראיה לזה שבפ' אין עומדין אומר האומר שמע שמע האומר מודים מודים משתקין אותו ולא קאמר האומר שמע שמע תרי זימני מודים מודים תרי זימני ובריתא אחרת אומר האומר שמע תרי זימני הרי זה מגונה שם שלא אמר כי אם פעם אחת שמע אמר תרי זימני הרי שמה שאמר פה אמת אמת תרי זימני לרמוז שאמר בלא הפסק אלו היה אומר שמעיה דאמר אמת תרי זימני אי נמי דאמר אמת אמת ולא קאמר תרי זימני הוה משמע נמי דאמר אפי' בהפסק אבל השתא משמע בלא הפסק כלל ואפ' הכי לא השתיקו רבה ולא כעס עליו ולא דבר לו אלא לעומדים לפניו אמר כל אמת ואמת תפסיה להאי פרשי ריהטא של אמת אמת תפסתו להאי בהדיא משם מהאי לשנא שלא היה מדבר עמו אלא היה מדבר עם אחרי' ממנו ואם היה איסור בדבר כמו בשמע שמע במודים מודים היה לו להוכיחו כמו שעשה בחגיגה לההוא דנחית קמי וכו' כי סיים אמר סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך או היה לו להשתיקו ועוד למה יהיה אסור משום דמחזי כשתי רשויות לשמוע כמו שמע שמע מודים מודים והכא ליכא למדרש להא דהא בלחש קאמר ליה וליכא למיחש למידי אפי' אם אמר אמת בלא הפסק כ"ש דקאמר ליה (בלא) בהפסק דהא קאמר ה' אלהיכם בין אמת לאמת והכי משמע בהדיא בירושלמי פ' אין עומדין דקאמר מודים מודים משתקין אותו א"ר ש שמואל בר יצחק כי יסכר פי דוברי, שקר הדא דתימא בצבור אלא ביחיד תחנונים הם הרי בהדיא שאפי' מודים מודים דאפסיקתא הלכת' לכ"ע דמשתקין אותו אפי' הכי ביחיד שפיר דמי וכן פסק סמ"ג וכ"ש אמת דאין שום איסור כלל לאומרו הש"צ בלחש ולחזור לאומרו בקול רם אדרבה נראה דצריך לומר אותו לדברי הכל בלחש כדי שלא להפסיק בין אלהיכם לאמת כמו שאסור לכל יחיד ויחיד להפסיק כן אסור לש"צ ולא מפני שיתקן לקהל וישלים להם רמ"ח תבות ואמר שיקולקל הוא בעשות אסור מאי שנא ה' אלהיכם אמת לה' אלהיכם שחוזר אותם כלם שמותיו של הקב"ה הם ואפי' בזמן הראשונים שהיו אומרים כל פרשיות הק"ש בקול רם אפי' שיאמר ב' פעמים ה' אלהיכם אמת בקול רם אין איסור בדבר ואפי' גנאי [אין] בה כמו בפסוק שמע ששם שאומר הפסוק ללא צורך נראה מגונה אמנם ה' אלהיכם אמת שהכל יודעים שהוא לצורך שנתקן כדי להשלים אין שם גנאי אלא שבח כ"ש וכ"ש שאם לא היה אומר אותו בלחש הוא והקהל כלם היו נשארים בקלקולם ולא היה מתקן דבר כי בפ' ראשונה של ק"ש יש כ"ד תיבות עם בשכמל"ו ובפ' והיה קכ"ב ובפרשת ויאמר עד אמת ס"ט סך הכל רמ"ה והאמת שאומרים הקהל בלחש אינו מהמנין אלא כדי לסמוך אלהים לאמת כמו שמפורש בתלמוד דאי תימא שהוא מן המנין א"כ אינם חסרים אלא ב' תיבות ולמה אמרו שחסרים שלש ושתקנו שיהיה ש"צ חוזר ג' תיבות להשלימם והלא אינם חסרים כי אם ב' אלא ע"כ אמת אינו מהמנין ואם הש"צ לא היה חוזר תיבת אמת נמצא שעדיין הקהל היו חסרים תיבה אחת מה תאמר שאמת שאומר בקול רם הש"צ הוא ג"כ משלים יקשה ה' אלהיכם למה תקנו שיחזור אותם אפי' בלא חזרה נמי יגביה הש"צ קולו בה' אלהיכם וישמעו הקהל בזה יושלמו מכל רמ"ח תיבות כמו שנעשים מתיבה אמת אלא מה אית לך למימר שאם לא היה חוזר אותם לא היו עולים למנין ולתשלום הקהל דאמרינן לגופיה אצטריך הכא נמי באמת אם לא היה חוזר לא היה עולה לתשלום רמ"ח דלגופיה אצטריך לתחלת ברכת אמת ויציב דהשתא אמר ה' אלהיכם אמת שהם מגוף הק"ש עצמה אם לא בחזרה אינם עולי' אמת שאינו מהק"ש על אחת כמה וכמה אלא ודאי אומרים אותו בלחש כדי שלא להפסיק בין אלהיכם לאמת וחוזר אותו בקול רם כדי להשלים לרמ"ח תיבות לקהל באופן שהוא והם מתוקנים והמשלים הוא שלם ואינו חסר ועתה לישנא בחוזר דיקא וכן נמצא במדרש רות פתח רבי יהודה ואמר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך התורה היא רפואה לאדם לגוף ולעצמות בעולם הזה ובע"ה דאמ"ר נהוראי אמר ר' נחמיא אסותא היא לבר נש בהאי עלמא בכל יומא מאן דקרי ק"ש על תקוניה דא"ר נהוראי א"ד נחמיא בק"ש יש רמ"ח תיבות כמנין אבריו של אדם והקורא ק"ש כתקוניה כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו ודא הוא רפאות תהי לשרך אדהכי מטא ההוא ינוקא לאימארחא ויתיב קמייהו שמע אלין מלין קם על רגלוהי ואמר הלא בק"ש אין שם כי אם רמ"ה תיבות א"ל ר' חייא תיב ברי תיב יתיב א"ל שמעת בהאי מידי א"ל כך שמעתי מאבא בק"ש יש רמ"ח תיבות חסר תלת למנין אבריו של אדם מאי תקנתיה תקנו שיהא ש"צ חוזר שלש תבות ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל וכדי שלא להפסיק לאמת לא פחות משלשה ולא יתר משלשה אדהכי אתא רבי יהודה בריה דר' פנחס ויתיב לגבייהו וא"ל במאי עסקיתו א"ל במידי דקריאת שמע אדהכי והכי אתא האי ינוקא אמר ודאי הכי הוא מנין איבריו של אדם והא חסדו מהם ג' למנין איבריו של אדם ש"צ תקנו שיהא חוזר ומשלים אותם ומאן נינהו יי' אלהיכם שחסרו הג' תיבות שש"צ חוזר כו' הרי בג' או בד' מקומות מהמאמר שמורה בפירוש שש"צ אומר אמת בלחש וחוזר ואומר אותו בקול רם ובפרט במה שאומר כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל וכדי שלא יפסיק לאמת שאם לא היה אומר אותו בלחש מאי כדי שלא יפסיק לאמת אם מה שאומר בקול רם פשיטא שלא היה לו להפסיק שלא היה לו במה להפסיק ולא שייך שם תקנה כלל ועוד שהאמת שאומר בקול רם מוכרח הוא לאומרו שהוא תחלת ברכה אחרונה של קריאת שמע וא"כ אינו אומר אותו כדי שלא להפסיק וכן מה שאומר לא פחות משלשה ולא יותר משלשה יראה ששלשתן חוזר והאמת שאמר בקול רם הוא כדי להשלים רמ"ח על הקהל והאמת שאמר בלחש הוא כדי שלא להפסיק לאמת זהו הנראה לעניות דעתי עד יבא דבר אדוני ויורה צדק כגשם לא במלקוש יורה ארץ.

וכתבו תחת זאת השאלה עשרה חזנים משלוניקי והעיד כל אחד בחתימת ידו איך נהגו כל ימיהם בחזנותם אם בספרד ואם בשיבילייא ובכל אותם המקומות ובשלוניקי לפני כל החכמים לחזן ולומר בלחש ה' אלהיכם אמת והיו חוזרים בקול רם יי אלהיכם אמת ולא מיחה שום חכם בידם ואלו הם החזנים אשר נקבו בשמות יום טוב ן' מוסא אברהם ארמא יוסף בן יעקב תמך יצחק ן' פרח יצחק חסן שמואל עלי גדליה וילסיד שלמה סאגיש יונה אורא בואינה יוסף ליואן יהודה צרפתי. חכמים אליעזר השמעוני שלמה קבלייר ז"ל.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה