שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה א
נשאל נשאלתי על חזרת השלש תיבות של קריאת שמע אם ראוי להכריח הצבור שלא היו נוהגים בחזרה שיהיו מחזירים אותם אם לא ושהצבור שהיו נוהגים בחזרת ה' אלהיכם אמת אם ראוי להכריחם להחזיר אני ה' אלהיכם אם לא.
התשובה הא דנסתפק לכון אם ראוי להכריח הצבור שלא היו נוהגים בחזרה שיהיו מחזירים אם לא נראה לי לעניות דעתי דאין ראוי להכריח על זה מכיון ששום פוסק מכל הפוסקים המפורסמים לא דבר בזה אלא אדרבא אמרו בפרק אין עומדין אמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי ומשתקין אותו מתיבי הקורא את שמע וכפלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מלתא מלתא וכפלה הא דאמר פסוקא פסוקא וכפליה ופ' רש"י תיבה תיבה כפלה מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה וכן כתבו התוספות פסוקא וכפליה משתקין אותו דמחזי כעושה שתי רשויות ובה"ג ור"ח מפרשי אפכא פסוקא פסוקא אין משתקין אותו מיהו מגונה הוי מלתא מלתא משתקין אותו וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל קרא מלה אחת וכפלה כגון שקרא שמע שמע משתקין אותו וכתב הטור וצריך ליחוש לדברי שניהם ודוקא אם כפל כל הפרשה אין לחוש וכיון שכן מי הוא זה שיוכל להכריח הצבור שלא היו נוהגים בחזרה שיבטלו מנהגם שיחזירו ואף על פי שבעלי הקבלה קצתם היו מדקדקים במספר התבות והיו מכוונים להשלים בחזרה הזאת חשבון הרמ"ח אברים לא היו מכריחים את בעלי הקבלה האחרים שלא היו יודעים החזרה להחזיר שהרי לולא ההוא ינוקא ששמעו מפיו שאביו היה מחזיר הג' תבות כדי להשלים חשבון מספר האברים ובא אחר כך במקרה רבי יהודה בריה דר' פנחס והעיד משם רבי יוחנן בן נורי שאמר משם רבי יוסי בן דורמסקית משמיה דרבי עקיבא לא היו מחזירין ואלו היה הדבר הזה מהדברים שראוי להכריח בהם מדוע לא פרסמו הראשונים שהיו יודעים החזרה לכל בעלי הקבלה וגם לכל ישראל שיהיו מחזירים אבל היו יודעים אותו הם לבדם לעצמם ולא היו מפרסמים אותו והיו טועים בזה אפילו בעלי הקבלה עצמם וכל שכן שאר העם הנה זאת ראיה גדולה שאין זה מהדברים שראוי לפרסם ולהכריח לרבים ומסתמא (ו) כל ישראל היו קורים קרית שמע שלא בחזרה מפני שלא היו מקפידים על החשבון הזה אלא יחידי הסגולה בלבד שהיו מקפידים על זה והיו מחזירין כדי להשלים החשבון עם החזרה ומפני שהיו מכוונים במספר התיבות כדי להשלים מספר האברים לא היו חוששין מההיא דהאומר שמע שמע משתקין אותו (עד) דשאני התם משום דאינן יודעים בטיב החזרה ומחזי כעושה שתי רשויות אבל יחידי הסגולה שמכוונים בקריאתם על חשבון התיבות ומכוונים בחזרה הזאת להשלים חשבון האברים אין בזה חששא משום דשתי רשויות ומחזירין הג' תיבות כדי להשלים החשבון אבל שאר העם כסתם אנשי הצבור אין ראוי להחזיר משום דהוי בכלל האומרים שמע שמע דמשתקין אותו ולא זו בלבד אלא כל דבר ודבר שלא הוזכר לא בתלמוד בבלי ולא בתלמוד ירושלמי ולא דברו בו הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ועליהם אנו סומכים כל עניני הדת בכלל (ו) אין אנו יכולים להכריח בו אע"פ שבעלי הקבלה דברו בו מפני שדבריהם אינם אלא על צד הרמז שמרמיזין הם לעצמן שהיו בקיאין על זה אבל בזמנינו זה שבעונות הרבים אין אנו מכוונים בתפלותינו להרמיז במה שראוי להרמיז והלואי שהיינו מכוונים על פשט דברינו היוצאים מפינו אין אנו יכולים להכריח העם בדבר מהדברים הרומזים לעליונים ולא שמענו בזמנינו לשום אחד מבעלי הקבלה הגדולים והמפורסים שיכריחו את העם באותן הדברים הרמוזים לבעלי הקבלה לדברים עליונים כשלא דברו בם חכמי התלמוד והפוסקים הבאים אחריהם.
וכן הא דנסתפק לכון אם ראוי להכריח הצבור הנהוגים בחזרת ה' אלהיכם אמת להחזיר אני ה' אלהיכם כפי מה שכתוב בספר קנה או ראוי שיחזיקו במנהגם כפי מה שכתוב בספרי הרב רבי מנחם רקנט משם מדרש רות וכפי מה שכתוב גם כן בספרי התקונים של רבי שמעון בן יוחאי או יש לומר שכיון שבקצת ספרים מספרי רקנט כתוב אני ה' אלהיכם וכן בקצת ספרי מדרש רות ומקצת ספרי התקונים ראוי לסמוך עליהם ולשבש הספרים האחרים מכיון שכתוב בכל הספרים של ספר קנה אני ה' אלהיכם ופי' שמלת אני רומז על חכמת אלהים כמו אני חכמה אלפים לעולם קדומה.
התשובה נראה לי לעניות דעתי שאין להכריח הצבור הנוהגים בחזרת ה' אלהיכם אמת שיחזירו אני ה' אלהיכם מכמה אנפי חדא שאין ראוי לשבש כל ספרי רקנט שאומרים משם מדרש רות ה' אלהיכם אמת בשלש מקומות אחת בלשון הינוקא ואחת בלשון רבי יהודה בריה דרבי פנחס שהעיד משם רבי יוחנן בן נורי שאמר משם רבי יוסי בן דורמסקית משמיה דרבי עקיבא ואחת בלשון בתפלה תקנו שלש ברכות ראשונות וג' אחרונות ובקרית שמע תקנו ג' שמות בראשונה וג' שמות באחרונה ה' אלהיכם אמת וכל ספרי מדרש רות וספרי התקונים מלבד קצת מהם א' ממאה שכתוב בהם אני ה' אלהיכם שבזה יש מקום שיטעו התלמידים והסופרים להיות חושבים שמלת אמת איננה מגוף הק"ש והוא בנקל שיטעו רוב המעיינים וכותבים בס' הנראה להם מצד עיונם ומשבשים הספרים.
שנית שיש להוכיח מלשון הר' מנחם רקנט שהביא משם מדרש רות שהג' תיבות שתקנו להחזיר הם ה' אלהיכם אמת מהטעם שנתנו בחזרה שאמרו וכדי שלא יפסיק לבאמת שזה מורה שאם לא יחזירו ה' אלהיכם אמת יהיו מפסיקין בין הק"ש לבאמת וא"כ ע"כ לומר שמלת אמת היא אחת מהג' תיבות של חזרה ולכן בחזרתה עם וה' אלהיכם שמכוין בזה כדי להשלים חשבון האברים היא נכללת עם הק"ש ושוב אין הפסק בין הק"ש לבאמת וכשאין מחזירין ה' אלהיכם אמת אז הק"ש הוא לעצמו ומלת אמת היא דבקה עם ויציב ונכון הבאים אחריה אבל לדעת הגורם החזרה אני ה' אלהיכם אין טעם למה שאמרו שטעם החזרה היא כדי שלא יפסיק בין הק"ש לבאמת דמ"ט כשמחזיר אני ה' אלהיכם אינו מפסיק בין ק"ש לבאמת וכשאינו מחזיר אני ה' אלהיכם הוא מפסיק בין הק"ש לבאמת והלא בין כך ובין כך לעולם מלת אמת היא עומדת לעצמה מאחר שאינה מג' תיבות החזרה.
שלישית שיש להוכיח ממה שכתב אח"כ שבתפלה תקנו ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות ובק"ש יש ג' שמות בראשונה וג' שמות באחרונה ה' אלהיכם אמת שע"כ א"א לגרוס כאן אני ה' אלהיכם משום דמלת אני אינה מכלל השמות וכאן כתיב וג' שמות באחרונה והמפרשים שאני הוא מכלל הע"ב שמות היוצאות מן ויסע ויבא ויט הם טועים בלי ספק מפני שאם היה נחשב היוצא מן הצרוף של אותיות מכלל שמות היו כל התיבות שבתורה מכלל השמות מפני שכלן הן שמות על דרך הצרוף כמו שהוא מבואר לבעלי הקבלה ואין האמת כן שאינן נחשבים שמות רק אותן שאסרו להזכירן במקומות הטומאה כמו המרחץ ובית הכסא והדומים להם גם לא מצאנו לשום א' מחכמי הקבלה לקרוא שום תיבה מהתיבות ש שבתורה שם חוץ מאותם שנזכרו בתלמוד גם האומרים שמלת אני היא רמז לחכמת אלהים כענין אני חכמה אלפים לעולם קדומה ומפני זה היא נחשבת שם א"כ תהיה מלת בראשית שם מאחר שמלת ראשית מורה על חכמת אלהים ולא מצינו שום א' מחכמי הקבלה לומר שמלת בראשית היא שם מהשמות וכיון שכן יחוייב בהכרח שיפורשו הג' שמות שבסוף ק' ה' אלהיכם אמת ויחוייב מזה שנפרש שמלת אמת היא נחשבת מגוף הק"ש וכיון שהיא נחשבת בת מגוף הק"ש וזה אינו אלא ע"י החזרה כדאוכחנא לעיל הנה יחוייב מזה בהכרח שתהיה מלת אמת מג' תיבות החזרה שאם לא תהיה מכלל ג' תיבות החזרה לא תהיה מכלל הק"ש ולא יהיו בק"ש ג' שמות באחרונה אבל רבי ז"ל רצה לשבש ספרי הרב רבי מנחם רקנט ולהוכיח שראוי לגרוס אני ה' אלהיכם והביא ג' ראיות האחת שמלת אמת אינה מגוף הק"ש השניה דלא שייך בה חזרה מכיון שלא אמר אותה אלא פעם אחת השלישית ממה שרצו להוסיף קודם ק"ש אל מלך נאמן בעד הג' תיבות החסרות מק"ש עד תשלום רמ"ח לולא ההפסקה ואלו היתה מלת אמת מן המנין היו עולים רמ"ט תיבות ונ"ל שאין מכל אלה ראיה מספקת לשבש הספרים הראשונים שאינו מחוייב שתהיינה הג' תיבות שהן לתשלום רמ"ח מגוף הק"ש שהרי אל מלך נאמן שהיו רוצים להוסיף בעד ההשלמה לולא ההפסקה אינן מגוף הק"ש סקאקעפשאין השנית אע"פ שאין שייך בה חזרה אמרו לשון חזרה בעבור ה' אלהיכם שנופל בם לשון חזרה הג' שכבר הוכחנו שמלת אמת מגוף הק"ש ע"י החזרה ואל תשיבוני מספר הקנה שכתוב בו בפי' שג' תיבות החזרה הן אני ה' אלהיכם ופרש ואמר שמלת אני מורה על חכמת אלהים כענין אני חכמה אלפים לעולם קדומה ד דמאן לימא לן שהרב רקנט אינו חולק עליו בזה ושונה ה' אלהיכם אמת במקום ששונה הוא אני ה' אלהיכם שכן נראה שסובר רבי ז"ל דאל"כ למה לא הביא ראיה בשבוש ספרי רקנט מספר קנה שכתוב בו בהדיא אני ה' אלהיכם לקיים דבריו שהגרסא הוא אני ה' אלהיכם וכיון שכן מי הוא זה ואי זה הוא שיוכל להכריח הצבור שנוהגים להחזיר ה' אלהיכם אמת לבטל מנהגם להחזיר אני ה' אלהיכם במקום שהיו מחזירים ה' אלהיכם אמת.
וזהו הנראה לע"ד אנכי הטרוד והעלוב אליא מזרחי עם היות דברי פי חכם חן ודברי הרב אינן צריכין חזוק מ"מ לבקשת הרב יצ"ו נדרשתי לחוות דעי אף אני שאע"פ שמנהג מבטל הלכה וכמה דברים הניחו החכמים דלא כהלכתא כדי שלא לבטל המנהג כל שכן בדברי חכמי הקבלה אשר חכמתם בזמנינו מציאותה קשה ואין אדם יכול לרדת לסוף דעתם ואין כח באדם לבטל מנהג או הלכה ע"פ גזירתם וכבר ידוע שהנחת תפילין בחול המועד כתוב בספר הזוהר שהוא אסור ומאן דמנח להו מדחי חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאינון עבדין וכו' והאריך בזה הרב כמו שכתוב ועכ"ז לא מצינו הפוסקים אסרו זה מצד דברי רבי שמעון בן יוחאי והרא"ש היה מניחם ומברך עליהם ואין ספק שהרא"ש וכיוצא בו מה ידענו ולא ידע הגם כל רז לא אנס ליה ולכן הפוסע על ראשי עם קודש לחלוק על האמת ולקיים דבריו פורץ גדרו של עולם וראוי ליעצו שלא לחלוק על הרבים וזהו הנראה לע"ד. נאם אליא הלוי זעיר שם.
מה לאדם אחורי המלך היושב על כסא ההוראות ומי כמוהו מורה יורה קורא לבא במרומים עלי דרך בורא ומי אני להחזיק דברי הרב מ"מ נדרשתי לאשר שאלוני שהאמת הוא אין ראוי לחלוק עם הרבים צא ולמד מן רבי אליעזר מנחם בהכ"ר שמואל קבולי זלה"ה.
הלא טוב אמנה כי הקבלה היא חכמה רמה איומה כנדגלות בה סתרי תורה ליודעי פשר דבר וממנה יפרד טוב טעם ודעת למשכילים המזהירים כזוהר הרקיע אך בזמנינו זה אפס המדע הזה וסתרי תורה נעלמו מעיני כל רז לא ידע אנוש ערך החכמה הנשגבה כזאת וכל המחזיק בה יקרה לו מההיזק והסכנה חלק רב ועל כיוצא בזה הזהירונו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור ודי לנו במה שהורונו חכמי הקבלה האמתית המסכמת מכל צד בפירוש התורה ומצותיה ע"פ המסורה לאיש איש עד ימות משה והיא הנקראת תורה שבע"פ אשר בגללה עלה משה למרום ועמד מ' יום ומ' לילה ללמוד כלליה ופרטיה במדות הנמסרות לו מפי הגבורה ובדברים אלו אנו מחוייבים להתעסק כי הם חיינו ואורך ימינו ואחרי דבריהם לא נשנה אחת דתו להמית כל אשר ימרה את פיהם וכל העובר ע"ד חכמים חייב מיתה אך יתר הרמזים אשר בהם בלו ימיהם חכמי הקבלה עם היותם מסתרי ומעניני המושכלות לא צוינו עליהם כי אלו נשארו להתעסק בם יחידי סגולה ואשר חננו ה' יתר שאת ויתר עז וזה בזמנים אשר היו לפנינו אשר נשארו ב' ג' גרגירים בראש אמיר שטו ולקטו בהם א' מעיר וב' ממשפחה ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול כי דברים הם שכבשם כבשונו של עולם ובזמנינו זה תם זכות אבות ואין מחזיק בצדק בחכמה הזאת אדרבא הם הורסים פינות התורה ועמודיה יתפלצון מקול מחצצים הם העברים העורים לא ידעו דרך ישכון אור ימששו כעור וילאו למצוא הפתח ובמקום שחשבו להרויח פתע ישברו ואין מרפא ורבים מעמי הארץ מתיהרים באמרם סוד ה' לנו מורשה לנו המים העליונים לא לכם בעלי התלמוד ההולכים בחושך ולבם בל עמם טח מראות עיניהם והדבר אין בהם חכמים המה להרע לנפשם כי החזיקו במה שקצרה יד שכלם ורוצים לעלות במעלות אין בידם ספק להגיע אל תכלית ויעלו חרס בידם להתגרד בו והיה להם למוקש ואם איש מבני ישראל ירצה לעיין בקבלה ראוי לעשותה כלי חמדה לעצמו יבין מה שיבין באימה ביראה ברתת ובזיע כאיש המהלך על הגחלים לא יחזיק טובה לעצמו להורות לזולתו ליחיד וכ"ש לצבור כי תצא מזה תקלה להרוס חומת התורה ולפרוץ גדר יתפאר במה שלא יבין ויטעה בהתחלות התורה ושרשיה יבוא לידי מינות ויתרחק ממחוז חפצו והיא קרבת אלהים נוח לו שלא נברא כל שכן וכל שכן לשנות מדרש ולבטל הלכה חלילה וחס. נאם העבד הקטן תם במהר"ר דוד ן' יחייא זצ"ל.