שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן קכז
כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר שמשון אהרן נ"י אבד"ק באהוש.
ע"ד שאלתו, בס"ת שנמצא בה כמה וכמה דפי היריעות מל"ט שיטין, וכן ממ"א שיטין. רק דפי ספר בראשית מנין השיטין מ"ב הם. וכת"ר כתב, דלפי פשטות הש"ע אין בזה קפידא בדיעבד:
תשובה
הן אמת דהרמ"א יו"ד סי' ער"ה סעי' ו' כתב:
עוד נהגו במנין השיטין לעשותם לא פחות ממ"ח, וי"א מ"ב, ולא יותר מס'. ובסוף הסי' סיים הרמ"א שם:
וכל אלו הדברים למצוה, ואם שינה לא פסול עכ"ל. אולם אנכי מראש צורים אראה לבאר ד"ז. ומקור מקומו טהור בפ"ב דמס' סופרים ה"ו דתנינן שם:
אבל בשיטין נותנין טעם, כמסעות מ"ב, וכרבבות של ישראל ס', וכזקנים של ישראל ע"ב, וכתוכחות של מ"ת צ"ח, כמסעות מ"ב, שנאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' ע"ש. אבל הרמב"ם ז"ל נראה שדעת אחרת אתו בזה, שהרי כתב בפ"ז מהל' ס"ת ה"י, וז"ל:
יש דברים אחרים שלא נאמרו בגמרא ונהגו בהם הסופרים וקבלה בידם איש מפי איש, והן שיהיו מנין השיטין שבכל דף ודף לא פחות ממ"ח ולא יותר על ס' וכו' עכ"ל. ונראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהרא"ש בהלק"ט הל' ס"ת סוס"י י"ג כי המס' סופרים נתחבר בדורות האחרונים, ולא הובא מדבריו בתלמוד ע"ש. ולהכי המנהג ישן שנהגו סיפרי דווקני קמאי, תורה היא, ונחשב יותר לעיקר בעיניו, מהמ"ס שנתחבר בדורות האחרונים. ומצאתי בס' ברכ"י או"ח סי' תקפ"ב אות ז' שהביא בשם הרב בית דוד סי' שס"ה שכתב שהמ"ס הוא מזמן התנאים. והברכ"י השיג עליו מהרא"ש הנ"ל דקרי בחיל שנתחבר בדורות האחרונים. ועוד הוסיף להשיג גם על הרב יד מלאכי שתמה על הרא"ש. והוא ז"ל דחה דבריו, וסיים וז"ל: ומשמע קצת דסבר הרא"ש דמ"ם נתחבר בימי הגאונים עכ"ל. אבל בהגמי"י על הרמב"ם בפ"ז מהל' ס"ת אות ח' כתב וז"ל: אכן במס' סופרים יש מ"ח שיטין כנגד המסעות וכו', או ס' כנגד רבבות ישראל וכו' עכ"ל. ונראה שגירסת הגמי"י במ"ס הי':
„כמסעות מ"ח“. ולא כגירסת מ"ס שלפנינו „כמסעות מ"ב“. וכן אב ובנו הרא"ש והטור ז"ל ראו את החדש גירסת המ"ס כהגמי"י וז"ל הרא"ש (בהלק"ט סוף הל' ס"ת) מנין השיטין נהגו ע"פ מס' סופרים לעשות מ"ח, או ס' שיטין. וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכו'. ובשם הגאונים כתב הרב ר' יהודה ברזילי, מ"ב. וסימן לדבר:
„ה' ב"ם סיני בקודש“ עכ"ל. וכן הטור יו"ד סי' ער"ה כתב וז"ל:
ועוד נהגו במנין השיטין שלא לעשותן פחות ממ"ח, ולא יותר מס'. וכ"כ במס' סופרים. וה"ר יהודה ברצלוני כתב:
מ"ב. וסימן וכו' עכ"ל הרי להדיא שגירסת המ"ס שלפני הרא"ש והטור ז"ל הי' „כמסעות מ"ח“ וראיתי בפרישה על הטור שם ס"ק י"ג שכתב וז"ל:
מ"כ, פירש מהר"ם, מ"ח נגד המסעות, שנאמר ויכתוב משה אח מוצאיהם למסעיהם וכו' ואם רבינו ס"ל האי טעמא, קשה לישנא דקאמר לא פחות ממ"ח ולא יותר מס', דמשמע הא בין מ"ח לס' יכול לעשות כגון מ"ט או נ' ולה"ט, הני דוקא נקט וכו', ושמא הואיל שאין זה אלא רמז בעלמא, כל שהוא בין מ"ח לס', שפיר הוא מרמז לזה וכו' עכ"ל [ודברי הפרישה אלו מובאים בט"ז יו"ד סי' ער"ה סק"ז. ע"ש מש"כ הט"ז דהתחלת הקדושה היא מן מ"ח, והגמר היא כשיעור ס', א"כ ממ"ח עד ס' הכל בכלל הקדושה עכ"ל. וי"ל דכ"ז נוכל להעמיס בלשון הכתוב בפ' מסעי „ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם“, משום דנפ"מ למנין השיטין. וכבר מבואר במד"ר פ' וילך סי' ט', ובשוח"ט מזמור צ'. וכ"ה ברא"ש פ"י דפסחים סי' י"ג, דמשה כתב ביום מותו י"ג ס"ת. וכתב הס"ת, מן מ"ח, עד ס' שיטין. דהרי מן מספר מ"ח, עד מספר ס' וס' בכלל, עולה מספר י"ג. והיינו הרמז דכתב י"ג ס"ת. א"כ ממ"ח, עד ס', הכל בכלל הקדושה, כהט"ז ז"ל] אבל מציאה זו שהפרישה ז"ל, מ"כ בשם מהר"ם ז"ל, לא ידענא מה היא, הלא היא כתובה על ספר הישר במס' סופרים, והרא"ש והטור ז"ל עינם שפיר חזו להמ"ס, ודייקו וגרסו במ"ס „כמסעות מ"ח“ כדבר האמור. ובמח"כ אישתמיט מיני' כ"ז. וגם הלום ראיתי להפרישה בס"ק י"ד שם שכתב בטעם ה"ר יהודה ברצלוני שכתב:
מ"ב, משום דס"ל, מ"ב. כנגד מ"ב מסעות הנכתבים בפרשת ואלה מסעי, שלא היו אלא מ"ב. וכדפירש"י שם. וקשה על מש"כ בשם מהר"ם מ"ת מסעות. וצ"ל דמונה ג"כ המסעות שחזרו לאחוריהן אחר מיתת אהרן. ואע"ג שחזרו לאחוריהן ז' מסעות, וא"כ יהיו מ"ט? צ"ל דהמ"ב מסעות דכתב רש"י אינן אלא מ"א וכו'. ומ"ש רש"י מ"ב, היינו דחשיב מקומות של מסעות, שבמ"א מסעות הם מ"ב מקומות וכו'. וא"כ שפיר תמצא שיהי' מ"ח. וה"ר יהודה ברצלוני חשיב מקומות של המסעות עכ"ל. ולפי מה שהבאתי מהמס' סופרים, אתי שפיר טפי, דהר"י ברצלוני גרס כהגירסא שלפנינו במ"ס „כמסעות מ"ב“. ומצאתי בפסקי תוס' מנחות פ"ג סי' נ"א שכ' וז"ל: מנין שיטי הדף, הם מ"ב מסעות וכו' עכ"ל, וע"כ דס"ל ג"כ כהגירסא שלפנינו במ"ם [ומש"כ הפסקי תוס' שם:
„י"א ע' כנגד סנהדרין“. תימה הוא במ"ס תנינן:
„ע"ב, כנגד ע"ב זקנים“ וצ"ע]. ומצאתי בשלטי הגבורים שעל הרי"ף בהלק"ט בהל' ס"ת, שכ' וז"ל: ומסורת בידינו להיות מ"ב שיטין עכ"ל. וע"כ דס"ל ג"כ כהר"י ברצלוני בשם הגאונים, וכהגירסא שלפנינו במ"ס:
אמנם כן ראה זה מצאתי בתשו' הגאונים סי' ד' שכ' ג"כ בשם רב האי גאון ז"ל טעם מ"ב שיטין, כנגד מ' יום שנתנה בהם התורה. וב', כנגד הלוחות ע"ש. ונראה דרב האי גאון ז"ל לא שמיע ליה, כלומר לא ס"ל כלל האי טעמא דמס' סופרים „כנגד המסעות“. השתא הכי י"ל דגם הר"י ברצלוני בשם הגאונים ס"ל מ"ב מטעמא דר"ה גאון ז"ל, ולא מטעמי' דהמס' סופרים [ומזה יש להוכיח דהמס' סופרים לא נתפשט אז בימי הגאונים. ואפשר שנתחבר בדורות האחרונים. וכהרא"ש הנ"ל]. ועפי"ז אתי שפיר טפי האי סימנא טבא שסמן הר"י ברצלוני:
„ה' ב"ם סיני בקודש“. וזכר לדבר הוא להטעים טעם כעיקר, דהמ"ב שיטין הם כנגד המ' יום שנתנה התורה וכנגד הלוחות. כטעמי' דרב האי גאון ז"ל. וא"צ עוד לדחוק בזה כהפרישה בריש ס"ק י"ד ע"ש. ובט"ז שם סק"ט כתב ג"כ סימן זה. ולפום ריהטא ניחא טפי האי טעמא דר"ה גאון. דהא גוף טעמא דמס' סופרים כנגד המסעות, טעמא בעי, מה ענין המסעות אצל השיטין שבדפי התורה? אולם יש להטעים טעמא דהמס' סופרים, עפ"י מה ששנו חכמים בלשון המשנה (חבות פ"ד מי"ד):
ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה. וכן הוא בש"ס שבת קמ"ז ע"ב. ועפי"ז שפיר רמזו במנין השיטין כנגד המסעות שהיו ישראל נעים ונדים ומטולטלים ממסע למסע, עד שחנו במסע האחרונה בערבות מואב, ושם הואיל משה באר את התורה הזאת בכללותיה ובפרטותיה. כסוטה ל"ז ע"ב: ונשתלשו בערבות מואב. וכ"ה בירושלמי פ"ז דסוטה שם, ועוד בדוכתי טובא:
וצופה הייתי ב„מעדני יו"ט“ (על הרא"ש בהלק"ט סוף הל' ס"ת) שהביא להגמי"י כנגד המסעות מ"ת. וכתב וז"ל:
וזה תימה שהרי לא נמנו באלה מסעי כי אם מ"ב מסעות, כדפירש"י שם. ורציתי לומר, כי מ"ח, כנגד מ"ח ערי הלוים. אלא שלא ראיתי בפרשה ההוא רמז לכך. ואולי שאין צורך, כי הלא כל שבט לוי, תופסי התורה המה, שנאמר יורו משפטיך ליעקב עכ"ל. שוב מצאתי בס' קסת הסופר סי' י"ב סעי' ג', ובלשכת הסופר שם סק"ו העיר ג"כ בגירסת המס' סופרים יע"ש. אבל במח"כ אישתמיטתיה כמה מהפסקים הנ"ל, וגם במח"כ לא ביאר היטב טעמי הפוסקים בד"ז כאמור:
ולדינא נראה כמש"כ החתם סופר' ז"ל בחיו"ד סי' רס"א תשובת הגאון ר"נ אדלער ז"ל, דסופרים מובהקים נוהגים כהרמב"ם ז"ל, לא פחות ממ"ח, ולא יותר מס' יע"ש. אבל ב„שלטי הגבורים“ (בהלק"ט הנ"ל) כתב, דמסורת בידינו להיות מ"ב שיטין. אבל לכ"ע אם שינה איזה סופר וכתב ל"ט שיטין, או מ"א שיטין, דאין לפסול הס"ת. כמש"כ הרמב"ם בפ"ז מהל' ס"ת הי"א, ובטור סי' ער"ה. וכן סיים הרמ"א בסוס"י ער"ה דכל אלו הדברים למצוה, ואם שינה לא פסל וזה פשוט:
בצלאל זאב שאפראן