שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן קכו
כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר פנחס לאנדמאן הי"ו אבד"ק ט"ג. אקנא.
הנה לא טובה השמועה אשר שמעתי כי קרה במחניכם מקרה לא טהור גברא שקם אחד מבני עמנו וחלל את יצועו עם נכרית, והיא ילדה לו בן נכר והשו"ב „פלוני“ פחז כמים ומל את הילד זר אשר איננו מילדי העברים, בלי שאלת חכם כת"ר רב דמתא, ועוד הוסיף לאמר כי הילד הוא ישראל כשר לכל דבר א)**(א)
אמר בן המחבר:
כדי להרחיב הדיבור קצת בזה הענין, לא אחדל מלהביא פה דברי הפרישה (עמש"כ הטוש"ע יו"ד סי' רס"ו סעי' י"ג ישראל שנולד לו בן מנכרית אין מלין אותו בשבת) דהוא הדין בחול אין מלין אותו ביום השמיני, דולדה כמותה, ואינו נקרא ילד ביתך, רק אגב דמיירו כאן מדין מילה בשבת כ"כ. וראיתי בס' „כורת הברית“ (בנחל כרית סי' רס"ו ס"ק ל"ח) שכתב על זה:
אמנם בספר „אות ברית“ כתב דמלשון הלבוש שכתב ומחזקינן ליה שיצא לתרבות רעה. משמע ורק בשבת אינו נימול כסתימת לשין המחבר, אבל בחול מלין. אמנם באות ברית' הוכיח מסתימת הירושלמי יבמות פ"ב וקדושין פ"ג שהביא ראיה מעזרא (י') שגזר להוציא הנשים הנכריות והנולדים, ואם כסברת הלבוש שמא יצאו לתרבות רעה, הוי די להוציא הנשים לבד ויחזיקו הבנים ואין חשש שוב לתרבות רעה, וע"כ דכעכו"ם גמורים הם, ואף בחול אין מלין אותם. ונקט שם בירושלמי בשבתא דנ"מ לענין המעשה שהורה אחד להתיר למולו בשבת וצוה להלקותו [ויש לעיין מדוע ילקה עפ"ז דהלא הוי מקלקל בחבורה ואינו מתקן דמחוסר טבילה דעכו"ם הוא, וי"ל דמלקות הם מכות מרדות מדרבנן עוד י"ל דמיירו בטבלו אותו קודם, ובקטן י"ל דלכ"ע מהני קודם המילה טבילה. עי' בס' אות ברית, ועי' מ"ש ברס"ג סק"ז וברס"ה ס"ק כ"ב. עוד י"ל דבמציצה עכ"פ יש איסור תורה ולפיכך לוקה ובאמת אי לא מצץ פטור] ולפענ"ד טעם דאסור למולו בחול שלא יטעו דישראל הוא ובאמת צריך גירות כשיגדיל. עי' רס"ח ס"ז. וברמב"ם הלכות מלכים פ"ח ה"ח. ועי' מ"ש בסי' ר"ס סק"ד וצ"ע. ודע דגם בספק אם היא עכו"ם ה"ה ומפורש ברדב"ז ח"ג סי' שט"ו דאף בספק אזלינן לחומרא דאינו נכנס בכלל ישראל עד שימול ויטבול)** נפלאת היא בעיני מעשה „פלוני“, איך הרהיב בנפשו עז להורות ולעשות מעשה רב בלי שאלת מרא דאתרא? הלא כל המורה הלכה בפני רבו חי"ב וכו' כברכות (ל"ב ע"ב) ועירובין (ס"ג ע"א). ראה בירושלמי שביעית (פ"ו ה"א) ובירושלמי גיטין (פ"א ה"ב) דתלמיד שהורה אפילו כהלכה, אין הוראתו הוראה. וראה ב„קרבן עדה“ (על הירושלמי גיטין שם בפי' הב') שפירש בזה דהוראת תלמיד לאו הוראה, ויכול **(ע"ש. ומינה דה"ה שאינו נימול בשבת. וגם בחול צ"ע, דחיישינן לטפות כנ"ל [וכן מצאתי ב„מגיד משרים“ להב"י על עמוס, בבן מגיורת שלא כדין שלולי שגלוי לפניו שעתיד לפגם לא היה מניחו למול] ואף בנשאה וע"פ חוקי המלכות ונימוסיו בנו הוא להכניסו לדת ישראל לכ"ז אסור למולו בשבת. ועי' ס"ק ל"ה. מיהו אולי יכול בחול למולו ולגיירו על דעת ב"ד כמ"ש הרמב"ם שם וכו' יע"ש. ראה עוד מה שכתב בענין זה חכם אחד בירחון המאסף שנה י"ח כרך א' חוברת ב' סי' י"ז, יע"ש שהאריך:
חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט)** חכם להתיר מה שאסר יע"ש. כל שכן בנידון דידן, שלא טב הורה דהולד הוא ישראל כשר לכ"ד ב)**(ב)
אמר בן המחבר:
נשאלתי פה, אם יאות לעלות לתורה ולקריא שם להילדה שילדה לו הנכרית? ועניתי ואמרתי, מה שהשיב על זה הגאון מהרש"ק ז"ל (בשו"ת טוב טעם ודעת סי' רכ"ט) דאינה ישראלית לקרוא לה שם ישראל ושיעלה משום זה לתורה, כיון דבנושא נכרית מפורש בדברי מלאכי:
כי בגדה יהודה וכו' כי חילל קדש וכו' ובעל בת נכר וכו' יכרית ד' וכו' ער ועונה וכו' ומגיש מנחה וכו'. אבל זה הנושא נכרית מה לו ולקרבן יע"ש:
חנוך העניך שאפראן הנ"ל)** ומחויב השו"ב „פלוני“ לפייס את הרב כת"ר כדינא, וסר עונו וחטאתו יכופר, כי חלילה חולין הוא לשום שו"ב יהיה מי שיהיה להורות הוראה אפי' כביעתא בכותחא באתרא דרב. כנודע לכל באי שערי תשובה. ראה בשו"ת דברי חיים (ח"ב יו"ד סי' כ"ט) בשם הגה"ק מקאזניץ וראפשיץ זצ"ל דאסור לשו"ב להורות נגד הרב אפילו להחמיר ע"ש. ומפאת המון טרדותי ונחיצות עש"ק אקצר באמרים:
בצלאל זאב שאפראן