אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן קכה

סימן קכד

כבוד הרה"ח וכו' מוהר"י בלומבערג הי"ו נעוויארק (אמעריקא).

ע"ד השאלה באדם אחד, אשר ע"י סיבה בלתי תלויה בו לא נמול בקטנותו וכעת רצונו להיות נמול, אך ורק באופן זה שהרופאים ישקוהו „סם המיישנו“ (שלאף- געטראנק) קודם המילה, כדי להפיג צערו:

תשובה

הנה ראה זה מצאתי ראיתי כתוב בספר „כורת הברית“ (סי' רס"א בנחל כרית סק"ד):

מעשה היה בגדול הנימול שרצו הרופאים להשקותו משקה השינה, כדי דכשישן לא ירגיש בצער המילה, ולא רצה, כדי שיהיה לפום צערא אגרא, מצד חסידות. ואמרתי שגם מצד הדין יש קפידא למולו כשהוא ער דוקא, דמצות צריכות כונה [עיין רס"ד סק"ה שכתב עוד י"ל טעם לפסול, דהנה בעיקר הטעם להכשיר עכו"ם למילה, משום דלא מצינו מילה מה"ת לשמה י"ל דהוא רק לא דברה התורה כלשין בני אדם. עיין ע"ז כ"ז ולמ"ד בסוכה ט' לך לשם חובך. א"כ הכא נמי כתיב המול לכם. ובמד"ר וירא. ר"ל פתח „ושור ואיל“ וגו' אברהם שמל עצמו לשמי א)**(א)

צ"ע דר"ל סותר את עצמו למ"ש במד"ר פ' לך פמ"ז סי' ט':

בדק א"ע ומנא עצמו מהול וכו'. ובתנחומא פ' לך סי' י"ז:

רמז הקב"ה, ועקצו עקרב. ונמצא מהול:)** וכן י"ל דעכ"פ מדרבנן צריך מילה לשמה לכ"ע לכתחלה, ועיין מלא הרועים ערך מצות צ"כ אות ט'. ובהשמטות לקנאת סופרים השו' ל"ד. וא"כ צ"ע דברי הגר"א שכ' על דברי המחבר דקטן כשר למול, משום דלא מצינו מילה לשמה וכו'. דהלא אינו מוסכם להלכה. כן צ"ע במש"כ האו"ז סי' צ"ו דנסתפק במומר שלא ימול, משום דלא מהיל לשמה. דמנ"ל שצריך כונה לשמה? וי"ל דקאי לר' יוחנן דס"ל מצ"כ. עיין הג"א ר"ה כ"ח. א"כ אף לדידיה אין להתיר למומר למול, דלא מכוין לשמה. וע"כ לא קאמרו הך נפ"מ. עיין סי' רס"ב סק"ח שכתב בשם ס' מלחמות ארי (סי' רס"ד ס"ק י"ג) שכ' וז"ל:

נזהרים המוהלים שלא למול התינוק בשעה שהוא ישן, אלא מקיצין אותו, ומעוררין אותו קידם המילה. שלא יבא לידי נכפה חו"ש. כן שמע מאומנים בקיאים] ואולי יש לחלק, בין קטן לגדול. כלומר דלהקטן לא ימולו כשהוא ישן, מפני הסכנה כנ"ל. אבל לגדול כשנמול אף כשהוא ישן ליכא סכנה. או יש לחלק בין שינה טבעית ושינה כזאת, עכ"ד הס' נחל כרית ב):**(ב)

אמר בן המחבר:

הלום ראיתי בירחון המאסף (שנה י"ח כרך א' סי' פ"ב) שהשיב חכם אחד על השאלה אם נוכל לתת „סם המיישנו“ לבחור בן ט"ז שנה קודם המילה להפיג צערו. והאריך לפלפל בד"ז, ומסיק להתיר יעו"ש:

חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט

ובענין זה אם להשקות להגדול הנימול „משקה השינה“ [עיין ש"ע או"ח סי' תע"ה סעי' ה', ובפר"ת שם] י"ל אי אמרינן בכהאי גונא בישן כל הראוי לבילה, אין בילה מעכבת בו. כיבמות ק"ד ע"ב. ובגיטין ע' ע"ב אמרי' דישן לא מחוסר מעשה. וברש"י סנהדרין מ"ז ע"א ד"ה כישן. ובתוס' ד"ה אימא. דישן ממילא מיתער יעו"ש ומה שהביא כת"ר בשם רב גדול א' ראי' ממצות סוכה דבשעת שינה מקיים המצוה. י"ל מטעם תשבו כעין תדורו. עיין בסוכה כ"ח ובריטב"א] וי"ל בזה מיבמות נ"ד ע"א. וברש"י ותוס' שם ד"ה ישן. ובתוס' ישנים שם ובחי' הריטב"א שם לענין ראוי לקנות. ובחי' הרשב"א. ובט"ז או"ח סי' נ"ה לענין אם י"ל לכתתלה כל הראוי לבילה וכו'. עיין בתוס' קידושין כ"ה ע"א. ותוס' יבמות ק"ד ע"ב. ומהרש"א חולין פ"ג ע"א. צ"ע מנדרים ע"ג ע"א, וביו"ד סי' רל"ד סעי' כ"ה ובט"ז שם. ובעירובין ל"ח סוע"ב וברי"ף והרא"ש סו"פ מצות חליצה לענין לא אבה יבמי. עיין ברשב"ם ב"ב פ"א ע"ב ד"ה כל. שכ' דבגוף המצוה לא אמרינן כל הראוי לבילה וכו' יע"ש (עיין בט"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק י"ח. ובפמ"ג או"ח במ"ז סוס"י קמ"ג) פיין במל"מ פ"ג מהל' בכורים ה"ד דלא אמרינן כל הראוי, אלא היכא דאיתמר יע"ש. ועיין בשו"ת מור ואהלות אהל ברכות והודאות סי' ל"ו ול"ז:

ולענין אם מהני שהמוהל מכוין, או אחר עומד ע"ג שיכוין לשם מצות מילה, יעיין בחי' הרשב"א חולין י"ב לענין אם חולין בעי כונה. ובתשו' הרשב"א ח"א סי' כ"ו. ובב"י או"ת סי' ת"ם. ובתשו' מהר"י אסאד סי' קנ"ו והרש"ם ח"א סי' י"ד יעו"ש. ויען כי עמוס אנכי היום בחבילי טרדין הקפת כל הראש, לכן דברי מעטים, ולחכם כמותו יספיק הקיצור:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה