שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן קכ
כבוד הרבני המופלג בתו"י מו"ה זלמן יוסף ה"י שו"ב בהארלוי.
ע"ד אשר שאל לדעת לענין ביצה טריפה שנולדה ביו"ט שנתערבה באחרות אם בטילה:
תשובה
הנה ד"ז מפורש יוצא בשו"ת צמח צדק (סי' ס"ט) שכתב:
ביצה טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה, אף דלא הוי דשיל"מ לענין טריפה. מ"מ הוי דשיל"מ לענין יו"ט ולא בטל. וכ"כ הפר"ח ומ"י ופמ"ג סי' ק"ב במ"ז סק"ז. עיי"ש בפתחי תשובה סק"ד. ובחו"ר סק"ח יעו"ש. ולכאורה קשה מאד מתוס' תולין י"ד ע"א במשנה השוחט בשבת וביוה"כ שחיטתו כשרה. ובגמ':
אמר ר"ה וכו' משמי' דרב אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר ר"י היא. ובתוס' (שם ד"ה ונסבין) הקשו:
והא אינו יכול למולחה בשבת ד ותירצו:
בלא מליחה נמי שריא באומצא, דדם שלא פירש מותר עש"ה. ולפום ריהטא יש לתמוה על קושית התוס'. הא י"ל נפ"מ אם החתיכה נתערבה באחרות, אם מטעם שלא נמלחה בטלה ברוב, כביו"ד סי' ס"ט סעי' י"ד. אבל אם משום שנשחטה בשבת אף אם נתערבה באחרות לא בטלה דהוי דשיל"מ לאחר שבת. וא"כ שפר קאמר רב אסורה באכילה ליומא אף אם נתערבה ברוב חתיכות אחרות משום דשיל"מ. ומאי הקשו התוס' הא אינו יכול למולחה. הא שפיר יש נפ"מ אם נתערבה. וא"ל כיון דלענין מליחה אין לו מתירין שפיר בטל לענין שבת ג"כ. דהא דעת הצ"צ וכל האחרונים אינו כן. ואין לתרץ דהש"ס קאי לרב. ורב הא סובר מב"מ לא בטל (בפסחים כ"ט ע"ב. ע"ז ע"ג ע"ב) ואם כן אף חתיכה שלא נמלחה אינה בטילה לרב. זה ליתא. דהא עיקר האיסור הוא משום דם. ודם בבשר מין באינו מינו. כש"ך יו"ד סי' ס"ט ס"ק נ"ז א)**(א) ראה בחו"ד סי' ס"ט בשם הפלתי והר"ן דדם בבשר מב"מ ע"ש בחו"ד סק"כ. וראה בחי' הרשב"א בחולין (דף קי"ב בד"ה אר"נ א"ש) שכתב וז"ל:
ובטעימה אי אפשר דטעם דם שנתבשל עם שומן אינו ניכר ע"ש. וראה בש"ך סי' צ"ח סק"ו דכשטעמן שוה הוי מב"מ. ואם כן דם שוה בטעמו לשומן והוי מב"מ וי"ל דהמשנה מיירי דשחיטתו כשרה בשמן דהוי מב"מ, ודו"ק:)** ואין הנאסר חמיר מהאוסר. כמו שכתבו הפוסקים בכ"מ?
ולפענ"ד נ"ל בס"ד לתרץ קושייתי הנזכר. עפי"ד הרמב"ן בפרק כיצד צולין, על הא דאמר רב דגים שעלו בקערה של בשר אסור לאכלן בכותח ניתן טעם היא. והקשה:
בלאו הכי תיפ"ל משום דשיל"מ ל ותירץ:
דרב סובר דשיל"מ בטל עש"ה. ואם כן לא קשה מידי קושייתי הנ"ל, דהש"ס קאי לרב. כדאמר ר"ה משמי' דרב. ורב לשיטתי' סובר דשיל"מ בטל. ואם כן אף אם נתערב באחרות בטל אף לענין שבת. וא"ל דהוי דשיל"מ דהא רב סובר דשיל"מ בטל. ועפי"ז נ"ל לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' מאכ"א שפסק דבשר חי אסור לאוכלו בלי מליחה. וקשה לדידי' קושית התוס' הנ"ל איך אפשר לאיכלו בשבת בלי מליחה? ולפי האמור, אתי שפיר, דהרמב"ם מתרץ קושית התוס', דנפ"מ אם נתערב באחרות כנ"ל, ולא בטל לענין שבת משום דשיל"מ. והתוס' שלא תירצו כן, משום דרצו לתרץ גם אליבא דרב שסובר דשיל"מ בטל, ודו"ק:
בצלאל זאב שאפראן