אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן קיד

סימן קיג

כבוד אחי הרה"ג וכו' מוה"ר יצחק שאפראן [ז"ל] אבד"ק הוסיאטין (רוסיא).

ע"ד השאלה אם רשאים לשכור נכרי לעשות תכריכים לצורך ב"מ ישראל? וחכם אחד אמר כי אפשר לא נכון הדבר לפשות לבושי מת ע"י נכרי. מטעם שאנחנו מאמינים בתחיית המתים שיעמדו בלבושיהם. כסנהדרין צ' ע"ב [וכן בירושלמי פ"ט דכלאים ה"ג. כתובות פי"ב ה"ג. תני בשם ר"נ כסות היורדת עם אדם לשאול, היא באה עמו. מאי טעמא. תתהפך כחומר חותם והתיצבי כמו לבוש"] וגם נודע מש"כ בנ"י פ' אלו מגלחין. מובא בד"מ והגהת דרישה ובש"ך יו"ד סי' שנ"ב סק"א. דכל העושה תכריכין נאים למת, מכירין בו שהוא מודה בתחה"מ, ותע"ב. עכ"ל. אם כן עפי"ז אפשר לומר דלא נכון שנכרי יתפור המלבושים שיעמוד בהם לפני ה' בתחה"מ:

תשובה

הנה אם אי אפשר לעשותן ע"י ישראל. כי אם ע"י נכרי, פשיטא דשרי. כמבואר בש"ע או"ח סי' תקכ"ו סעי' א' דמת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין, בעשיית ארון ותכריכים יעו"ש. אלא אפילו אם הוא בחול, ואפשר לעשותן ע"י ישראל, אפילו הכי שרי לקנות גם תכריכים שעשאן עכו"ם. כדתנן בשבת קנ"א ע"א: עשו לו ארון וכו'. ופירש"י שם:

עשו לו ארון וכו' בשביל נכרי או למכור. עכ"ל. וממילא מוכח דהוא הדין בתכריכים שעשאן עכו"ם שרי. דמה לי ארון ומה לי תכריכים, שלא נעשו ע"י ישראל כי אם ע"י עכו"ם ואפילו בחול שרי. וזה פשוט וברור:

ומה שחשש החכם הנ"ל, מטעם שיעמדו בתתיית המתים בלבושיהם. לאו מילתא היא לחוש מטעם זה שלא יתפור עכו"ם. דאם כן ניחוש שגם האריגה, תהיה ע"י ישראל דוקא. ואין לדבר סוף. וכן ר' ירמיה (כירושלמי פ"ט דכלאים ופי"ב דכתובות הנ"ל) מפקד אלבשוני בגרסיי. ופירש ה„פני משה“:

כפי שאני רגיל בחיי וכו' יעו"ש:

ובלבד שיהיו תפורים בחוט של פשתן ולבנים. כמו שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' אבל ה"א [ובטוש"ע או"ח סי' שנ"ב סעי' ב'] וב„לחם משנה“ שם כתב על הרמב"ם וז"ל:

ומ"ש רבינו „לבנים“. אע"ג דבנדה כ' ע"א ובשבת קי"ד ע"א צוה ר' ינאי לבניו שלא יקברוהו לא בלבנים ולא בשחורים. אפ"ה כתב רבינו לבנים. משום דהטור כתב ביו"ד סי' שנ"ב והאידנא נהגו בלבנים. וכן ראוי לעשות. ולכך כתב רבינו לבנים עכ"ל. ולפענ"ד נראה ברור מקור דברי הרמב"ם שפסק לבנים דוקא. הוא עפ"י מ"ש בירושלמי פ"ט דכלאים ה"נ. ופי"ב דכתובות ה"ג דר"י פקיד:

אלבשוני תיוורין תפותין [ופי' ה„פנ"מ“ חיוורין תפוחין:

לבנים ומגוהצים] וכו' וכן ר' ירמיה מפקד אלבשוני חיוורין חפותין וכו' יעו"ש א)**(א)

אמר בן המחבר:

בשכבר הימים אמרתי עם הספר, כי מקור מנהגן של ישראל שנותנים ענף עץ ביד מת. יסודתו בהררי קודש בתלמוד ירו' (כלאים פ"ט ה"ג וכתובות פי"ב ה"ג הנ"ל):

ר"י מפקד אלבשוני חיוורין חפיתין אלבשוני כגרסי יהבון מסאני ברגלי „וחוטרא בידי“ ויהבוני על סטרא „אין אתי משיתא אנא מעתד“ יעו"ש ראה בספר „חכמת אדם“ (בקונטרס „מצבת משה“ אות ט') שכתב וז"ל:

ומה שאומרים קצת שכופפין האצבעות כדי ליתן בידו שרביט שקורין געפליך. לדעתי הגעפליך הם חוכא ואטלולא. ולא מצאתי מזה שים רמז בשום ספר מהקדמונים וכו' ולכן אם ירצו להחזיק במנהג יניחו אילו הגעפליך ולא יכפופו האצבעות. עכ"ל. ובאמת מצאנו ראינו בירושלמי הנ"ל זכר לדבר זה שנותנים „חוטרא ביד המת“. כי רמז יש בו לזכרון התחיה וביאת משיח צדקנו. והנח להם לישראל אם אין נביאים הם, בני נביאים הם חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט)** ומכאן מקור טהור לפסק הרמב"ם ז"ל וזה ברור יה"ר שיבולע המות לנצח, אכי"ר בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה