אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן קיב

סימן קיא

כבוד אחי הרה"ג וכו' מוה"ר יצחק שאפראן [ז"ל] אבד"ק הוסיאטין (רוסיא)

ע"ד השאלה אדות ביתרהקברות. אם נכון לקבור המת, ראשו לצפון ורגליו לדרום כמש"כ ב„ספר החיים“. מובא בשו"ת „חתם סופר“ (חיו"ד סי' של"ב). או כמש"כ החת"ס ז"ל (שם) שיהי' ראשו למערב ורגליו למזרח:

תשובה

הנה לפענ"ד נ"ל נכון לעשות כמש"כ החת"ס ז"ל בדעת עצמו. בהקדם וברי התוס' בב"ב כ"ה ע"א. בד"ה הגהה. שכתבו וז"ל:

„ורבינו יצחק בר יהודה פירש, דכשעמד אדם הראשון כשנברא, הי' פניו למזרח“. והתוס' כתבו על זה:

„ואין נראה שהיה עורפו כלפי השכינה, למאן דאמר שכינה במערב“ עכ"ל. ולפענ"ד נראה ליישב שיטת רבינו יצחק בר יהודה ז"ל. דאין כוונתו שהיה ערפו של אדה"ר כלפי שכינה אלא אדרבה השכינה היתה חופפת על ראשו. דהרי אדה"ר היה מסוף העולם ועד סופו, ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כחגיגה י"ב ע"א. ופירש"י שם, ד"ה על. דעל הארץ היה ומגיע לשמים עכ"ל. ואם כן השכינה חופפת עליו לשמרו. כעין דכתיב גבי יעקב אבינו עה"ש (בראשית כ"ח – הי"ג) „והנה ה' נצב עליו“ ופירש"י:

„לשמרו“. „כאדם שמניף על בנו“. כחולין צ"א ע"ב ע"ש ברש"י. ובב"ב נ"ח ע"א, אמרינן דשופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר. ולפי זה שפיר יתכן להשכיב המת ראשו למערב, ופניו למזרח. כלומר שמברכין אותו שהשכינה שהיא במערב תהא חופפת על ראשו (וכמו שהיה במעי אמו נר דלוק על ראשו. כנדה ל' ע"ב. ואם כן הוא „ברוך בבואו, וברוך בצאתו“. כב"מ ק"ז ע"א] לשמרו, שלא יהא שולט בו רמה ותולעה. כדכתיב (דברים ל"ג – הי"ב) „ידיד ה' ישכן לבטח עליו, חופף עליו כל היום“. כב"ב י"ז ע"א. ופירש"י שם ד"ה ישכן:

הכי דריש „ישכן לבטח“ על סמיכות ידידות השכינה' עכ"ל. וגם מרמזין בהשכבה הזאת, על האמונה בתחיית המתים. כלומר:

שיזכה לעמוד בתחיית המתים ברגליו, ויהיה פניו למזרח, ממש כמו שעמד אדה"ר כשנברא, כאמור:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה