אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן צח

סימן צז

כבוד השו"ב המופ' מוה"ר מרדכי נ"י בראהנישט (בסרביא).

ע"ד שאלתו שמצאו בלול של תרגילים, יום אחר יום, עוף א' נקטע ראשו לגמרי, והנשארים שלימים, ולא נמצא בהם שים רושם דרוסה. והשליבות מהלול סמוכות זל"ז.

תשובה

(א) הנה עיניו חזו שפיר מה דמבואר ביו"ד סי' נ"ז סעי' י' דהא חתך ראשו של א' מהם אין חוששין לאחרים, דוקא כשנכנס לתוכו ועמד עמהם וכו'. אבל לפי המבואר בס' דעת קדושים שם סוף סק"ט, וז"ל:

רבים אומרים שברדלס [דהיינו טחו"ר] יכול ליכנס לכלובים המצוים כעת. והועד שברדלס נכנס בין קנים דכליבי תרנגולים, כשאינן סמוכים זל"ז, יותר מהרגיל. ובפרט בנמצא ההרוג בהכלוב שחזינן שהי' בפנים עכ"ל. פי' דבנמצא ההרוג באמצע הכלוב, שיש אומדנא דמוכח שלא הי' הדורס יכול להגיע שם בידיו, בודאי תלינן שנכנס לתוכו, וקטעו בפנים, בזה כש"כ דכשר. כמש"כ הדע"ק להדיא בסוסק"י. אלא אפ' אם ההרוג סמוך לשליבות, או חוץ לכלוב, מ"מ כיון שהברדלס הי' יכיל ליכנס לכלובים המצויים כעת, תלינן בודאי שנכנס לתוכו, וכיון דקטע רישיה דחד מנייהו נח רוגזי'. אך תנאי א' התנה הדע"ק בזה, דזה דוקא אם הקנים שבכלוב אינם סמוכים זל"ז, יותר מהרגיל. וא"כ בנידון דידן. לפי דברי כבודו, שהשליבות מהלול, לא היו כל כך סמוכות זל"ז, יותר מהרגיל. ויש לנסות ד"ז, כמש"כ במקדש מעט ס"ק ל"א, שראה כמה פעמים שהגאון זצ"ל היה נוהג לצוות לנסות, אי ראש חתול נכנס בין הקנים, אז ודאי ברדלס שקטן מחתול יכול ליכנס, והכשיר בקטע חד. עכ"ל בתשובה אחת הערותי בזה, מתוס' פסחים ט' ע"ב ד"ה ספק. שכתבו, דבחור חולדה וברדלס ליכא פתוח טפח ע"ש. וברש"י שם ד"ה שחולדה. כתב:

דסתם חור חולדה וברדלס, פותח טפח הוא. ע"ש במהרש"ל בח"ש, דפתח החור שנכנס לבור, אף רש"י מודה שאינו פותח טפח. וכ"כ המהרש"א שם על התוס' הנ"ל ע"ש]:

(ב) עוד י"ל בזה, ממש"כ הדע"ק שם בסק"י, דבספק אי הי' יכול ליכנס להלול, י"ל ס"ס לקולא, ספק נח רוגזי', דיכול ליכנס ללול, וספק שמ"מ לא דרס [עוד] וכו'. ואף אי נימא שקטע הו"ל ספק, כלשון חז"ל אימור נח רוגזי'. וקולתו רק מס"ס וכו' ע"ש [דבריו הקדושים תמוהים בזה, במה שר"ל דהא דקיי"ל קטע נח רוגזי', הוא רק מספק, כלשון חז"ל אימור נח רוגזי'. ובאמת קיצר כאן במקום שהיה לו להאריך. כי לפנינו בש"ס חולין נ"ג ע"א, איתא קטע רישי' דחד מינייהו, נח מרותחי'. ולא אמרו כלל בזה לשון איחור. וע"כ משום דאמרינן ודאי נח רוגזי', ולא שהוא ספק אך הרי"ף והרא"ש ז"ל גרסו בזה:

אימור נח רוגזי' והר"ן שם כתב להדיא, דכל אימור דאיתמר הכא, ודאי חשבינן להו וכו' ע"ש. אך דעת הרשב"א בחי'. מובא ג"כ בפמ"ג סי' נ"ז במ"ז ס"ק י"ד, באד"ה דע נראה דס"ל דכל הני אימור הוא ספק עש"ה. ועיין בט"ז יו"ד סי' ש"ב סק"ב, שכתב דפליגו בזה הרמב"ם והראב"ד בהל' כלאים, אי אימור הוא ודאי, או רק לשון ספק עש"ה. ואולי זה הוא כוונת הדע"ק במש"כ בסוסק"י, וז"ל: בצירוף דעת כמה פוסקים דנת רוגזי' ודאי ולא ספק, עכ"ל. וכן בס"ק י"ב במה שפלפל בשו"ת נט"ש, כתב ג"כ דקולת קטע לאו מספק הוא, אלא הקולא בודאי. ע"ש שמוקף כן בשני חצ"ל] עכ"פ מצדד הרע"ק להקל בספק אם הי' הדורס יכול ליכנס להכלוב. הגם שדבריו סיתראי נינהו, שסותר את עצמו בדבריו שם. מ"מ כתב שם ששוב ראה בבל"י בשם חב"י, קולא בספק תחב ידו ללול. וכתב ע"ז:

דצ"ע דלפום ריהטא אינו דסמכא בסתם, כ"א באיזה מאורע שהי' בו נטיות להקל, עכ"ל. פי' דהחב"י מיקל אף היכא שהדורס לא הי' יכול ליכנס להכלוב, אפ"ה י"ל שהדורס קטע ראש העוף בשעה שהוציא העוף ראשו חוץ מהלול מבין הקנים כדרך העופות, ולא תחב הדורס ידו לתוך הלול, וקיי"ל וספק על קיל. עש"ה בבל"י ס"ק י"ב. וראיתי בשו"ת טוטו"ד מהד"ק סי' ע"ט וסי' פ"ג וסי' פ"ת חידש ג"כ ד"ז מדנפשי', דאם נמצא תחוב צואר עוף הנהרג בין הקנים חוץ ללול, אפי' ידוע שנעשה ע"י דורס, כיון דיש ספק שמא לא תחב ידו לתוך הלול, רק העוף הוציא ראשו, ושם דרסו, הו"ל לגבי האחרים ספק לא על. וע"ש במהד"ג סי' ק"ד שהוסיף להקל בזה גם בנמצא תוך הכלוב, דתולין שתחב ראשו לחוץ ע"ש. וכ"כ עוד בטוטו"ד מהד"ת סי' רי"א, וז"ל:. דאף אם נמצא ראשו של א' מהם נקטע, בפרט שהוא מונח סמיך לצד הפונה לחוץ ג"כ מותר, דעדיין הוי ספק על או לא, די"ל דלהיפך שאותו הנהרג הי' ראשו לחוץ, ולכך קטעו, ולעולם לפנים לא נכנס. ואף אם הוי ספק, הוי ספק על ממש, דספק אם מה שנהרג אותו העוף, מכח דהדורס הכניס ידו לפנים, או להיפך בעוף המת הוציא ראשו לחוץ, א"כ היינו ספק על ספק לא על, וכיון דקיי"ל לקולא, ה"ה נמי בכה"ג וכו'. וראי' ברורה לדברי מלשון הש"ע כאן, והוא מל' הר"ן, בשניהם נקט בלשונם:

כגון אלו החתולים המכניסין ידיהם לכלוב מלא עוף. משמע להדיא דדוקא בראינו שהכניס ידו לפנים, והוי ודאי על אז אסור, אף שנמצא א' מהם מת. אבל כל שלא ראינו שהכניס ידו לפנים, אף שראינוהו עולה על הכלוב מותר. אף שנמצא א' מהם הרוג, דאל"כ הך ומכניסין ידיהם לפנים הוא למותר. ובקיצור הו"ל לכתוב כגון אלו החתולין שעולין על כלוב מלא עיף ונמצא א' מהם הרוג וכו'. ולמה כתבו ומכניסין ידיהם לפנים. מוכח דוקא כה"ג שראינו שהכנים ידו לפנים. אבל בלא"ה מיתר, דהוי ספק על, אף שנמצא א' מהם הרוג עכ"ל וכ"כ בטוטו"ד במהד"ת סי' רל"ב, וז"ל:

ואם הי' ראש העוף תחוב לחוץ, מותרין כל העופות, מכח דאמרינן דהעוף הוציא ראשו לחוץ, ושם מצאו הדור והרגו. וא"כ לפי"ז אף אם לא היינו מוצאים אותו תחוב בראשו לחוץ, מ"מ כיון דגם בפנים לא נמצא ראשו. י"ל דמ"ש בש"ע דבכלוב אף דקטע ראשו דחד מינייהו, מ"מ חיישינן לאחרים. זה הוי רק אם נמצא הראש בפנים, דאז חזינן דבפנים הרגו. דאם בחוץ מי הכניסו לפנים. א"כ הוי ודאי ע"י הדורס. לכך חיישינן לכולם. אבל באם לא נמצא כלל הראש בפנים. אז אמרינן דהוי ספק על, דכיון דאפשר דהעוף הוציא ראשו לחוץ ובחוץ קטעו, ולא עייל כלל. וא"כ אף דאפשר שהכניס הדורס ידו לפנים. מ"מ הוי ספק על ספק לא על ומותר. דהוי ס"ס שמא לא על. ואת"ל על. שמא לא דרס אחרים, עכ"ל. ובמח"כ אישתמיט מהטוטו"ד בכל המקומות הנ"ל דברי החב"י המובא בבל"י, שכתב להדיא דהא דמבואר במחבר סי' נ"ז סעי' הנ"ל והוא מהר"ן שכתב:

כגון אלו החתולים שעולים על כלוב מלא עוף ומכניסים ידיהם בפנים ודורסים וכו'. היינו היכא שודאי הכניסו ידיהם לכלוב. דאל"כ הוי כספק על כנ"ל. ומצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' ש"ד, שהשיג על הגאון מהרש"ק בספרו טוטו"ד הנ"ל, וכתב דאין סברא לומר כן שתחבה ראשה לחוץ. ודרך הבע"ח לברוח מפני הדורס ע"ש. ובמח"כ גם מיני' אישתמיט דמבואר בבל"י בשם החב"י כהטוטו"ד כנ"ל. וא"כ כיון שהגאון מהרש"ק ז"ל שנה ושלש כן הרבה פעמים להקל, ודאי לדידי' שומעין בזה. ועוד יש לצדד בזה. כיון דגוף האי דינא דסי' נ"ז סעי' י' הנ"ל. הוא דעת הר"ן והרא"ה בבדה"ב. אבל הרשב"א במשה"ב חולק ע"ז ע"ש. ובס' תוי"ק סוסק"ט, צידד דלשיטת התוס', דוקא בדשכיח לאיסורא חיישינן לס"ד. י"ל דהכא לא שכיח טפי שיברחו האחרים. וגם י"ל דדמי לספק אם הוא שותק והן מקרקרין שבסעי' י"ב. והרשב"א לשיטתו אזיל ותמה על הש"ע בזה. וסיים דהיכי דיש עוד צדדים אחרים יש להתיר במקום הפסד. ובפרט היכי שיש ספק אם ברחו האחרים או לא. עכ"ד. ומצאתי במקדש מעט שם ס"ק ל"א שכתב לענין ספק אי הי' הדורס יכול ליכנס להכלוב. וז"ל:

מיהו בספק דכאן. אולי לצו"ג מצירוף שהמשה"ב מתיר גם באינו יכול ליכנס. ועיין בתוי"ק סוס"י. עכ"ל. הרי שמצדד ג"כ כמו שכתבתי ועוד יש לצדק לפמש"כ הב"מ ע"ד הפר"ת סקכ"ט, וז"ל:

ולענ"ד ד"ז צ"ע, דאם מכניס ידו למקים שהעופות יכולין להשמיט. למה יגרע ממקום רחב. ועדיף הוא. דשם כשם שהן יכולין לברוח. כן יכול הוא לרדפן. משא"כ הכא. וע"כ נ"ל דמיירי שע"י טורח יוכל להשיגם וצ"ע. עכ"ל:

ואם כן אפוא, מכל האמור, יֵדע כבודו את אשר לפניו, להבין ולהורות, בנידון שאלתו ובלבד שיחקור היטב לדעת איך היה המעשה. ודעת לנבון נקל. ובטחוני שלא יוציא דין מעוקל:

וזאת לדעת, היכי דמקילין בקטע רישיה דחד מינייהו. אין חילוק בזה, בין היכא דאירע כן בפ"א. או באירע כן בשני ימים זה אחר זה. וגדולה מזו כתב הדע"ק סק"ו (מובא במקדש מעט שם ס"ק כ"ו):

„שמעו בשתי לילות עופית מקרקרין. והשגיחו בבוקר השני, ונמצאו שני קטועים. אמרינן בכל לילה נקטע אחד וכשר“:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה