שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן צב
כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר יצחק ואב מלמד שליט"א, רב בלייפציג (במדינת אשכנז).
ע"ד אשר העיר לתמוה על תמיהת התוס' בחולין ל"ג ע"א ד"ה אחד. שכתבו וז"ל:
ותימה דבסנהדרין נ"ט ע"א פריך והא איכא יפ"ת. ומשני. שאני עכו"ם דלאו בני כיבוש נינהו. וה"נ נימא שאני עכו"ם דלאו בני שחיטה נינהו וכו' עכ"ל. ותמה כת"ר דבסנהדרין הכי קאמרינן. כיון דעכו"ם לאו בני כיבוש נינהו, הוי כאלו לא כיבשו, ואף לישראל אינו מותר כ"א ע"י כיבוש, כפירש"י. וה"נ גבי שחיטת נכרי, כיון דלאו בני שחיטה נינהו, אסור לכ"ע. אבל היכא דשחט ישראל, דבר שחיטה הוא, שפיר אמרינן דאף לעכו"ם שרי, משום דליכא מידי וכו':
תשובה
(א) הנה תמיהתו זאת, לא על התוס' בלבד היא, כי אם גם על הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מלכים הי"ג, לפימש"כ הלח"מ שם, דלהרמב"ם ז"ל היה קשה כקושיית התוס'. ומטעם זה ס"ל דהם סוגיות חלוקות עש"ה. אמנם כבר קדמו לתמוה על תמהת התוס' ז"ל, בהגהות וחי' הרש"ש ז"ל (שנדפסו בווילנא) בש"ס חולין שם. וצ"ע:
(ב) וע"ד אשר העיר יפה, על הכ"מ על הרמב"ם בפי"א מהל' תרומות ה"ז, ד"ה אבל סכין אח הקטן. וז"ל בר"פ הערל ביבמות דף ע"א. בעיא דאיפשטא עכ"ל. וכתב כת"ר וז"ל:
ואני בעניי לא מצאתי היכן נפשטה האבעיא, והתוס' ר"פ הערל, הביא בשם הירושלמי דפשטו לה אבל בבבלי לא איפשטא וכו' עכ"ל:
הנה גם בזה כבר קדמו המראה הפנים על הירושלמי יבמות פ"ח ה"א, ד"ה אין ערלה. לתמוה על הכ"מ שכ' דבעיא דאיפשטא היא. וסיים ג"כ דטעמא דהרמב"ם ז"ל משום דבירושלמי מיפשט פשיטא לי' וסיים וז"ל:
וכן דרכו ז"ל בהרבה מקומות, דלא שבקינן פשיטותי' דירושלמי, משום בעיא דהבבלי. וזה מבואר כמ"פ בדברי הראשונים ז"ל. עכ"ל. וכ"כ הר"ן בקידושין ל"ג ע"ב. מובא בכ"מ על הרמב"ם פ"ו מהל' ממרים ה"ד. דלא שבקינן פשיטותא דהירושלמי, משום ספיקא דגמ' דידן ע"ש. ועפי"ז יש להעיר על הר"ן על הרי"ף פ"א דתענית סי' תתי"ז. שכ' לענין מנודה בנעילת הסנדל. כיון דמבעיא לן במ"ק ט"ו ע"א, ולא איפשטא, משמע דלקולא נקטינן ע"ש וגם כת"ר העיר על דברי הר"ן אלו מהש"ך יו"ד סי' קמ"ה סק"א]. ולפי מה שכתבתי דברי הר"ן ז"ל סיתראי נינהו. דהרי בקידושין הנ"ל ס"ל דלא שבקינן פשיטותא דהש"ס ירושלמי, משום בעיא דלא איפשיטא בבבלי. וא"כ הרי הרי"ף ז"ל בתענית שם הביא להירושלמי, דמנודה אסור בנעילת הסנדל. וא"כ יש לנקוט כפשיטותא דירושלמי ודברי הר"ן ז"ל סותרים זא"ז. וצ"ע:
ועפי"ז יש ליישב פסק הש"ע יו"ד סי' של"ד סעי' ב' שפסק דמנודה אסור בנעילת הסנדל. ע"ש בש"ך סקי"ג שתמה דהרי בב"י שם פסק דמותר בנעילת הסנדל ע"ש. ובב"י שם כ' להדיא. דכיון דלא פשטוה בגמ', היכי נפשוט אנן. הילכך נקטינן לקולא כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל עכ"ל. ועפ"י מה שכתבתי אתי שפיר פסק הש"ע, משום דלא שבקינן פשיטותא דירושלמי, משום בעיא דבבלי. ודברי הב"י ז"ל צ"ע. וגם על הש"ך ביו"ד סי' קמ"ה סק"א יש לתמוה שלא העיר בכ"ז. וצ"ע:
בצלאל זאב שאפראן